1. הסכסוך שבפניי התחיל עם בקשה לצו זמני כנגד החלטת נתבעת מס' 1 (להלן: "בנק דיסקונט" או "הבנק") לסיים עבודתו של התובע. בדיון אשר התקיים בבקשה ביום 29.8.13 (בין התובע לבין הבנק, נתבעת מס' 2 לא הייתה צד לאותו הליך) הוחלט לאחד את הדיון בבקשה עם הדיון בתיק העיקרי, תוך קיצור ההלכים. בהחלטה מאותו מועד הותר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, נקבעו מועדים להגשת כתבי טענות ותצהירים ואף נקבע דיון לשמיעת הוכחות (ליום 14.1.12014 שכעת שונה ל-10.2.2014). 2. אציין כבר עתה כי התפתחות ההליכים בתיק דנן נוגדת את כוונתי כאשר קבעתי כי הוא יתנהל באופן מזורז, תוך "קיצור הליכים". 3. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן כנגד בנק דיסקונט וכנגד נתבעת מס' 2 - (להלן: "מרטנס") הכולל סעד הצהרתי - אכיפת יחסי עובד-מעביד וכן סעד כספי שבתוכו רכיב של "השוואת תנאים" בסך של 400,000 ₪ בגינו הוא מבקש לחייב את שתי הנתבעות ביחד ולחוד. סעד זה הוא היחיד הנדרש ממרטנס. 4. לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן הגישה מרטנס בקשה לסילוק התובענה על הסף כנגדה. זאת מחמת חוסר פירוט בסיסי וכיוון שכתב התביעה לא מגלה עילת תביעה כנגדה. במסגרת בקשה זו אף העלתה נתבעת מס' 2 טענת התיישנות לגבי הרכיב הנדרש כנגדה עד לחודש אוגוסט 2006. בנוסף לטענה על העדר כימות של הרכיב של "השוואת תנאים" שבכתב התביעה המתוקן, טענה מרטנס כי התובע מסתמך על הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם"). אולם, מרטנס אינה קבלן כוח אדם ועל כן אותן הוראות לא חלות עליה. בנוסף, אף אילו הייתה נתבעת מס' 2 קבלן כוח אדם, סעיף 13א' לחוק קבלני כוח אדם מחריג באופן מפורש מתחולתו של סעיף 13 עובדי מחשוב, כדוגמת התובע. בקשה זו הועברה לתגובת ב"כ התובע, שהגישה תגובה שבה ציינה את הקושי הרב בכימות הרכיב של השוואת תנאים, שהצדיק את הסכום המשוער. באשר לטענה של "העדר עילה" טענה ב"כ התובע כי לא חל סעיף 13א' לחוק קבלני כוח אדם מאחר שלתובע אין הכשרה בתחום המחשוב, הוא התקבל לעבודה כהנדסאי תעשיה וניהול ולא הועסק בבנק בתפקיד של תחזוקה, פיתוח והטמעה בתחום המחשוב. בהמשך הוגשה תשובת הנתבעת מס' 2 לתגובת ב"כ התובע לבקשה ואף נקבע דיון מוקדם בתיק ודיון בבקשה, אשר התקיים ביום 29.12.13. 5. בינתיים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ולאחר מכן, הוגשה בקשה מטעם ב"כ בנק דיסקונט למחיקת תצהירי התובע, או למצער מספר סעיפים בתצהיר התובע ותצהירו של העד מטעמו מר אלי פרי. זאת מהטעם שהסעיפים הללו מהווים הרחבה ושינוי חזית. בין היתר, נטען כי בתצהיר התובע הועלתה לראשונה טענה שהוא אינו עובד מחשוב כהגדרתו בהסכם קיבוצי מיום 22.1.02, כאשר בכתב התביעה המתוקן נכתב כי התובע הועסק כ"עובד מחשוב" אצל הבנק. באשר לבקשה זו הוחלט (מבלי לבקש תגובת ב"כ התובע): "טענה של הרחבת/שינו חזית לא מצדיקה למחוק סעיפים מתצהירי התובע. ב"כ הצדדים יתייחסו לטענה בסיכומיהם ובית הדין בפסק דינו" (החלטה מיום 11.12.2013). יובהר, אף מעבר לנדרש, כי הונחיתי על ידי המטרה של זירוז הדיון כדי לאפשר לקיים את לוחות הזמנים שנקבעו (כולל דיון לשמיעת הוכחות אשר כאמור קבוע ל-10.2.14). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, ובהמשך לשיקולים בהחלטתי מיום 25.12.13, אני סבור כי, בשים לב לכך שביום 29.12.13 צפויה להתקיים ישיבת קדם משפט בה ילובנו כלל ההיבטים הדיונים שבתיק, ובכלל זה טענות המבקש מושא הרחבת/שינוי חזית, אין צורך לעת הזו ובשלב זה להידרש לבקשה. יש לאפשר לבית הדין האזורי למצות הדיון ואת בחינת מכלול הסוגיות המתעוררות ולקבוע את ההסדרים הדיונים בשים (לב) לנסיבותיו של ההליך שלפניו. לאחר מכן, ממילא פתוחה הדרך לפני כל צד לבקש להשיג על ההחלטה, ככל שיהיה בכך צורך. לאור האמור, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה המורה על הגשת תצהירי עדות ראשית". 6. ביום 29.12.13 התקיים דיון בפניי, נשמעו טענות ב"כ הצדדים ולאחר מכן ניתנה המלצה כדלקמן: "אני רואה קושי בדרך שבה הוגשה התביעה בכל הנוגע להשוואת תנאים, רכיב תביעה יחיד כנגד נתבעת 2 שנתבע בסכום גלובאלי בסך 400,000 ₪ ללא פירוט. הגשת תביעה בצורה כזאת פוגעת בזכות הגנה של הצד שכנגד (שתי הנתבעות) שכבר העלו טענת התיישנות. כמו כן, תביעה כספית חייבת להיות מכומתת, כדי למנוע מצב שבמידה ויקבע שקיימת עילה, לא יוכל ביה"ד לפסוק סעד מתאים בהעדר פירוט. על כן, אני רואה לנכון להמליץ לב"כ התובע לפרט את הסכום שנדרש בגין רכיב של השוואת תנאים תוך פרק זמן קצר, או לחילופין לשקול למחוק את הרכיב מכתב התביעה, וכתוצאה מכך למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 2, בשל חשש להוצאות במידה והתביעה תימשך כנגדה." כמו כן, נשמעו טענות באשר ל"הרחבת חזית" הנטענת בתצהירי התובע וב"כ הבנק הבהיר כי "לדעתי הטענה של לא עובד מחשוב הועלתה בעקבות הבקשה לצרף את נתבעת 2. אם הם ירדו מהטענה אין לנו בעיה לנהל את ההליך כהליך מזורז". 7. ב"כ התובע הגישה תגובה, שבה לא קיבלה את המלצת בית הדין, הן באשר לכימות הרכיב, הן באשר למחיקתו ומחיקת התביעה כנגד נתבעת מס' 2 בהתאם. ב"כ התובע ציינה שוב את הקושי הטמון ביכולתו של העובד לכמת תביעתו להשוואת תנאים, ומפנה לפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 14274-10-10 גולדברג - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ (14.11.11 (להלן: פס"ד גולדברג). בנוסף (לא כבקשה חלופית) ביקשה ב"כ התובע לחייב את שתי הנתבעות להמציא לתובע מסמכים ספציפיים רבים - כמפורט בסעיף 14 להודעה. באשר לטענות של "הרחבת חזית" טען התובע, לגופו של עניין, כי התיאור העובדתי של תפקידו מופיע בסעיף 111ב' לתצהירו, והשאלה האם הוא עונה להגדרת "עובד מחשוב" היא "שאלה משפטית גרידא" - ולא טענה עובדתית. בתגובת ב"כ נתבעת מס' 2 להודעה הוא עמד על בקשתו לסילוק התביעה כנגדה על הסף. כמו כן התייחס לבקשה לגילוי מסמכים, כאשר נאמר כי המסמכים המבוקשים אינם ברשות נתבעת מס' 2 ולחילופין, הוא ביקש לחייב את התובע בערובה לתשלום הוצאות. לבקשה זו השיבה ב"כ התובע. כמו-כן הוגשה תגובה ב"כ הבנק להודעת ב"כ התובע. 8. החלטה זו תתייחס לשתי בקשות עיקריות: א. בקשה לדחייה/מחיקת התביעה על הסף של רכיב "השוואת תנאים" ובהתאם של התביעה כנגד נתבעת מס' 2 בשל חוסר כימות והעדר עילה. ב. בקשה למחוק תצהירי התובע או חלקים ממנו בשל הרחבת חזית אסורה. כן הוגשו בקשות חלופיות: ג. בקשה לגילוי מסמכים מטעם התובע. ד. בקשת נתבעת מס' 2 לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט. 9. בקשה לסילוק התביעה על הסף: אין חולק כי עילת התביעה היחידה כנגד הנתבעת מס' 2 היא הדרישה של "השוואת תנאים" שמקורה המשפטי חוק קבלני כוח אדם. הרכיב הנתבע בגין עילת תביעה זו הוערך על ידי התובע בסך 400,000 ₪ - ללא כל פירוט או הסבר לגבי דרך חישובו. התובע עבד אצל נתבעת מס' 2, לטענתו, החל מ-6.5.01 ועד ל-1.9.07. כתב התביעה המתוקן הוגש לבית הדין ביום 30.8.13 כך שלכאורה כל רכיב התביעה המתייחס לתקופה עד ליום 30.8.06, התיישן - על כן, התקופה שלא התיישנה בכל הנוגע לעילת התביעה זו היא כשנה בלבד. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") קובעת את פרטי התביעה, הכוללים: (7) שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי העניין; ..." אין ספק כי במקרה דנן אין מדובר בשווי שלא ניתן לקבעו, אלא (אף לפי דברי ב"כ התובע עצמה) שקיים קושי בכימות סכום התביעה בגין רכיב של "השוואת התנאים". זאת לאור המספר הרב של ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים והצורך בגילוי מסמכים מטעם הנתבעים. הלכה פסוקה היא כי על התובע החובה להגיש מלוא תביעתו הכספית כשהיא מכומתת, חרף הקושי היחסי או הטרחה העשויים להתעורר בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי הכימות איננו אפשרי. "כימות התובענה מאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום" [עע 1193/04 מרים רפפורט - רשות שדות התעופה, [30.1.06 פסקה 7 לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר. עתירה לבית דין גבוה של צדק נדחתה- בג"צ 4214/06 אילן ארגס נ' בית הדין הארצי לעבודה, 28.1.07; וראו גם: עע 220/03 אילן ארגס - רשות הנמלים בישראל 28.2.06; עע 74/06 רשות השידור - משה אסולין, [20.9.06]. "במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו. ביטוי לנורמה יסודית זו בשיטתנו המשפטית אף נמצא בתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, בה נקבעו הפרטים אותם יכלול כתב התביעה, ובהם הסעד המבוקש ושוויו" [ראו בר"ע (ארצי) 722/08 מנחם יהב, עו"ד - מדינת ישראל, 15.3.09, השופטת (כתארה אז) נילי ארד]. אילו היה בוחר התובע בהליך הרגיל, ניתן היה לקיים הליכים מקדמיים הכוללים גילוי מסמכים, מתן פרטים נוספים וכו', שייתכן שהיו מאפשרים לו לכמת את התביעה. אולם ברור כי במסגרת ההליך כפי שהוא נקבע - ואשר מתאים לנסיבות סיום העבודה של התובע ובקשתו לצו עשה - הליכים אלה לא מתאימים ואינם רלוונטיים. העדר כימות של רכיב השוואת התנאים היחיד שנתבע כנגד נתבע מס' 1 לא רק פוגע באפשרות של נתבע להתגונן כנגד התביעה ולכלכל את צעדיו, אלא עלול ליצור מצב לפיו אף אם ייקבע כי קיימת עילת תביעה, בית הדין לא יוכל לחייב בסכום כלשהו - בהעדר פירוט של הדרישה. לא מיותר לציין כי אין אני סבורה שיש באמור בפסק דין גולדברג כדי לתמוך בגישת התובע בנידון. שם מדובר היה בערעור על פסק דין אשר דחה את דרישת המערערים להשוואת תנאים - לאחר שנקבע כי אין מדובר בקבוצת השוואה רלוונטית והעניין הוחזר לבית הדין האזורי בעניין זה, להמשך בירור. אין בדברי פסק דין לגיטימציה כלשהי להגשת תביעה כספית (להבדיל מסעד להשוואת תנאים כלפי העתיד) ללא כימות. לאור האמור, אנו סבורה כי צודקת הנתבעת מס' 2 בטענתה - כל עוד הרכיב היחיד שנתבע ממנה לא כומת (ואף לא עשה זאת התובע למרות הזדמנויות שהוא קיבל במהלך הדיון) אין לי אלא להורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 2. הרכיב של השוואת תנאים יימחק מהתביעה נגד נתבעת 1. יצוין כי מאחר שהתביעה לא התבררה לגופה, אני מעדיפה למחוק את התובענה ולא לדחותה. לאור החלטה זו, אין צורך לדון בבקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט ובבקשה לגילוי מסמכים מטעם התובע. 10. בקשה למחיקת תצהיר התובע או חלקים ממנו בפתח כתב התביעה המתוקן (סעיף 1) נאמר: "1. התובע הועסק כ"עובד מחשוב" אצל הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") החל מיום 6.5.01 ועד לפיטורין ביום 1.8.13". בתצהיר התובע נאמר: "8. בכתב התביעה הוגדרתי כ"עובד מחשוב" בהתאם להגדרת התפקיד של הבנק ובהתייחסות לכתב המינוי מיום ה- 1.9.07. אולם בפועל, לא ביצעתי כל תפקיד כ"עובד מחשוב" ותפקידי בבנק מעולם לא היה קשור לתחום המחשוב. 9. אין חולק על כך שבכתב המינוי שלי קיים סעיף שכביכול מגדיר את תפקידי כעובד "בתחום המחשוב בתפקיד תעשייה וניהול ביחידה: ענף א"ש מח' ארגון תהליכים..." [סעיף 2 לכתב המינוי מיום 1.9.07). כמו כן, אין חולק על כך שבחלק העליון של כתב המינוי כתוב "כתב מינוי לעובד מחשוב..." עם זאת, בכך מתמצה "העדר המחלוקת" ביני לבין הבנק הנוגע לתפקיד אותו ביצעתי במסגרת עבודתי בבנק ובנוגע להגדרתי כעובד מחשוב. ישנם סעיפים נוספים בתצהירי התובע אשר מתייחסים להגדרה ומהות התפקיד של התובע, לגביהם מתייחסת הבקשה למחיקה. בניגוד לטענת ב"כ התובע כי השאלה האם התובע הינו בגדר "עובד מחשוב" היא מסקנה משפטית, אני בדעה כי מדובר בעניין עובדתי בעיקרו, שלגביו -וככל שישנה מחלוקת - על בית הדין להכריע לאחר שמיעת העדויות. תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כי כתב התביעה יכלול "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". קרי, העובדות המשמשות בסיס לעילת התביעה מתגבשות בהתאם לאמור בכתב התביעה (במקרה שלנו, כתב התביעה המתוקן). עם זאת, רמת הפירוט הנדרשת בתביעה אינה זהה לזו שבתצהירי עדות ראשית - שמהוות "הוכחה" לעובדות המשמשות בסיס לעילת התביעה. הכלל של "הרחבת חזית אסורה" באה להגן על שוויון הצדדים במשפט וניהול משפט בתום לב, כך שידע כל צד במשפט מהן טענות יריבו ויוכל לתכנן כיצד להתגונן כנגדן. מכאן, כי עיקר עילות התביעה מתגבשות עם הנאמר בכתבי הטענות, ולא ניתן יהיה לשנותן בתצהירי עדות ראשית (אלא בהסכמה, מפורשת או מכללא). במקרה כאן, ניתנה לתובע הזדמנות לתקן את תביעתו, וכך הוא עשה. העובדות הנדרשות להכרעה גובשו בכתבי הטענות - ואין צד רשאי להביא עובדות מהותיות חדשות בתצהירים. אולם, ובכפוף להבהרות כאמור, אני בדעה כי נכונה הייתה ההחלטה מיום 11.12.13 לפיה "טענה של הרחבת/שינוי חזית לא מצדיקה למחוק סעיפים בתצהירי התובע. ב"כ הצדדים יתייחסו לטענה בסיכומים ובית הדין בפסק דינו". אין לי אלא לחזור על ההחלטה הנ"ל. 11. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מחליטה כדלקמן: א. התביעה כנגד נתבעת מס' 2 נמחקת. על התובע לשלם לנתבעת מס' 2 סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ב. הרכיב של השוואת התנאים (400,000 ₪) נמחק מהתביעה. ג. אין למחוק סעיפים שבתצהירי התובע, בכפוף לאמור בסעיף 10 לעיל. באשר לבקשה זו כל צד יישא בהוצאותיו. הבקשות לגילוי מסמכים והפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט מתייתרות. למען הזהירות אבהיר כי במידה שתוגש כל בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה לא נוכל לקיים את ההליך המזורז כפי שנקבע. בשלב זה, למועדים שנקבעו בתיק. הרחבת חזית אסורהבית הדין לעבודה