מבוא ביום 6/10/13 ניתן על ידי יו"ר המשיבה צו הריסה מנהלי להריסת מבנה יביל ששטחו 48 מ"ר לערך, שהוצב ללא היתר בנייה במקרקעין שבגוש 18853 חלקה 11 בנחל צלמון, שייעדום לחקלאות. המבקשים הגישו בקשה לביטול הצו הנ"ל, ודיון בה התקיים ביום 27/10/13, והיא נדחתה בהחלטה מיום 30/10/13. ערעור הוגש על ההחלטה הנ"ל, ובפסק הדין מיום 24/11/13, בתיק עפ"א מספר 36556-11-13, כב' בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי הצו יבוצע על ידי המשיבה תוך 30 ימים מיום פסק הדין, אם כי המבקשים רשאים לבצעו בעצמם לא יאוחר מיום 25/11/13 שעה 17:00. המבקשים ביצעו את הצו ופינו את המבנה ביום 25/11/13. מספר ימים לאחר מכן הוברר למשיבה כי המבקשים הציבו מחדש, במקרקעין הנ"ל, את המבנה לעיל, אם כי בצבע אחר. המבקשים מאשרים כי לאחר פינוי המבנה, לפי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הם הציבו במקרקעין הנ"ל מבנה יביל, אם כי המדובר במבנה אחר ולא אותו המבנה שפונה. ביום 23/12/13 הגישה המשיבה בקשה למתן ארכה של 30 ימים לביצוע צו ההריסה המנהלי, היינו, עד ליום 23/1/14, ובהחלטה מאותו יום נעתרתי לכך. בפניי בקשה מאת המבקשים לביטול ההחלטה הנ"ל מיום 23/12/13 ולהורות כי צו ההריסה בטל ומבוטל. דיון בבקשה התקיים ביום 13/2/14. טענות הצדדים: לטענת המבקשים, הם ביצעו את צו ההריסה ביום 25/11/13, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, ולכן, צו זה אינו תקף עוד, ומאחר והמבנה שהוצב לאחר ביצוע הצו הינו מבנה אחר ואינו המבנה נשוא הצו שבוצע, לא היה מקום להורות על הארכת תקופת ביצוע הצו, שבוצע כאמור, ועל המשיבה, אם היא חפצה בכך, להוציא צו הריסה מנהלי חדש או להגיש כתב אישום כנגד מבצע הבנייה החדשה. עוד נטען כי הבקשה של המשיבה להארכת תקופת ביצוע הצו לא מקיימת אחר הוראות התקנות הרלבנטיות, משלא צורפה תגובת המבקשים לבקשה. לטענת המשיבה, המבקשים הציבו חזרה במקרקעין הנ"ל את המבנה שפונה קודם לכן, וזאת, בשינוי צבעו של המבנה, בסוף השבוע שחל בימים 29/11/13 - 30/11/13, ובטרם חלפה התקופה שקבע בית המשפט המחוזי לביצוע צו ההריסה המנהלי, המסתיימת ביום 24/12/13, ומאז הם עושים בו שימוש עסקי. לטענתה, המשיבים נהגו בחוסר ניקיון כפיים שעה שעקפו את ההחלטות השיפוטיות של בית המשפט השלום והמחוזי, תוך זלזול בהחלטות אלה. כמו כן, טוענת המשיבה כי לפי הדין והפסיקה, צו ההריסה המנהלי חל על כל בנייה שבוצעה ערב הוצאתו וכן לאחריו ובתקופה שנקבעה לביצועו, קל וחומר שעה שמדובר בהצבה מחודשת של מבנה יביל סמוך מאוד לאחר פינויו לפי החלטה שיפוטית, באותם מקרקעין, לאותו יעוד, ובטרם חלף המועד לביצוע הצו. דיון והכרעה המבנה נשוא ההחלטה מיום 30/10/13 פונה על ידי המבקשים ביום 25/11/13, ובמקומו הציבו אלה מבנה שצבעו אחר, באותם המקרקעין, בחלוף מספר ימים ממועד פינוי המבנה הנ"ל ובטרם חלפה תקופת ביצוע הצו, המסתיימת ביום 24/12/13, כפי שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי. מעיון בתמונה המתעדת את המבנה שהוצב חזרה במקרקעין, שסומנה נ/2, נותר הרושם כי המדובר באותו מבנה יביל אשר פונה על ידי המבקשים ביום 25/11/13, אם כי צבעו אחר, כאשר ניתן לזהות בתמונות הנ"ל כי הרקע לצבע הכחול של המבנה הינו צבע לבן, היינו, צבעו של המבנה שפונה מספר ימים עובר להצבתו מחדש. מכל מקום, בין אם המדובר באותו מבנה שפונה ובין אם לאו, הרי שאין חולק כי המדובר במבנים ששטחם וצורתם זהים, וכאלה אשר הוצבו במקרקעין עצמם ולאותו יעוד. עוד שוכנעתי כי מבנה זה הוצב ארבעה ימים לאחר פינוי המבנה הקודם ביום 25/11/13, כך, שקיימת סמיכות זמנים עד כמעט חפיפה בין פינוי המבנה לבין ההקמה מחדש של המבנה הקיים עתה. בנסיבות אלה, אין לומר כי המבקשים ביצעו את צו ההריסה כפי שהורה בית המשפט המחוזי, אלא שיש לראות במעשיהם, אשר התבטאו בפינוי זמני של המבנה, לפרק זמן של 4 ימים, והצבתו מחדש, באותו מקום ולאותו ייעוד, כמעשה שנועד לעקוף את ביצוע הצו. אין המדובר בהריסת המבנה אלא בהפסקה ארעית בת ארבעה ימים בשימוש במבנה, בעוד ששימוש חורג זה שב והתחדש כעבור זמן קצר, עם ההצבה מחדש של המבנה או של מבנה אחר דומה, כך, שההצבה מחדש הינה, למעשה, המשך ישיר של קיומו של המבנה במקרקעין, עובר לפינויו. אימוץ טענת המבקשים, לפיה, צו ההריסה בוצע עם פינוי המבנה ביום 25/11/13, וכי הצו אינו עוד בתוקף כלפי המבנה שהוצב מחדש ימים לאחר מכן, מביא לתוצאה של ריקון תכליתו של אמצעי מנהלי זה מתוכן, וכי עושה העבירה של בנייה לא חוקית יסיר את הבנייה לפרק זמן קצר ביותר, ובכך יימצא מקיים אחר צו הריסה מנהלי שניתן עובר לכך, ומיד לאחר מכן ישוב הוא להקים אותה בנייה, וכך תיאלץ הרשות המנהלית להוציא צו חדש, שאף הוא יבוצע לפרק זמן קצר ביותר מבלי שיהא תקף כלפי בנייה מחודשת, אף שתבוצע סמוך לאחר מכן. אין ליתן יד לתוצאה זו, שאינה מקיימת אחר תכליתו של צו הריסה מנהלי, שהינה הפסקת המשך ביצוע עבירות בנייה בעוד אלה מתבצעות בשטח, במטרה למנוע את הנצחתן והפיכתן לעובדה מוגמרת. לאפשר הקמה מחודשת של בנייה שהוסרה, תוך קביעה כי תוקפו של צו ההריסה שניתן עובר לכך פג עם הריסת הבנייה סמוך לפני הקמתה מחדש, מרוקנת תכלית זו מכל תוכן. בית המשפט העליון קבע כי מכוח הוראת סעיף 39 לחוק, יש לקבוע כי: " ההוראות האלה, כפי שניתן לראות, קובעות במפורש כי ביצוע הריסה של מבנה לא חוקי אינו מפקיע את תוקף צו ההריסה, וניתן לבצע מכוחו הריסות נוספות של מבנים המוקמים מחדש באותו מקום בלא היתר בנייה כדין...הוראות אלה נדרשות כדי למנוע מצבים של עשיית דין עצמי, זלזול בחוק, ובנייה חוזרת של מבנה ללא היתר, שנהרס על פי צו הריסה. ההנחה לפיה צו הריסה המוצא מכסה לא רק את המבנה נשוא הצו עצמו, אלא גל כל מבנה נוסף שיוקם ללא היתר באותו מקום לאחר הריסת המבנה המקורי היא פועל יוצא של מדיניות אכיפת חוק סבירה ומתבקשת בתחום התכנון והבנייה. לא יתכן כי אדם יוכל לחזור ולבנות מבנה בלתי חוקי על יסודותיו של בנין בלתי חוקי שנהרס קודם לכן על פי צו הריסה, ויהא צורך לפתוח בכל בנייה כזו בהליך חדש של הוצאת צו הריסה כאשר עבריינות הבנייה בשטח הולכת ומעצימה...". ( בג"ץ 8918/03 סלים אסמעיל חסן נ. ועדת משנה לפיקוח, מועצת התכנון העליונה, המנהל האזרחי - ). בית המשפט לעניינים מקומיים בתל - אביב יפו, בתיק ת"פ 5701/10 מ"י נגד צאלח ג'רבוע, קבע כי צו הריסה שיפוטי מופר גם במקום שבו הבנייה נשוא הצו נהרסה ונבנתה מחדש. לטעמי, מסקנה זו של בית המשפט לעניינים מקומיים תקפה גם עת עסקינן בצו הריסה מנהלי. בית המשפט שם ציטט את קביעתו בתיק ת"פ 1288/08 מ"י נגד לוי, לפיה: "יש לראות את הצו (השיפוטי) כמקיף את כל שנעשה בנכס ערב הוצאת הצו ולאחריו, ובלבד שהוא חלק ממסכת אחת של אירועים אשר מבחינה מהותית קשורים זה בזה. הזיקה בין אותם אירועים יכולה להיום של זמן - היינו, כי הם בוצעו בסמיכות זמנים כה קרובה עד כי יש לראותם כרצף אחד, ויכול שתישא מאפיין אחר, למשל של צורת הבנייה או של מהותה, הכל על פי הנסיבות... כמובן, אין הכוונה בדברים אלה כי צו הריסה שיפוטי קונה לו חיי - עולם. אין הוא משתרע על אירועי בנייה שאינם מקיימים את אותה זיקה ניכרת, ושאין לראותם כחלק ממסכת רציפה אחת. חלוף די זמן, בנייה שונה בתכליתה, שינויים במצב התכנוני וכיוצא באלה, עשויים להיות - הכל על פי מצוות ההגיון והשכל הישר - " אירועים מנתקים", המצדיקים התייחסות לבנייה הנוספת כאל יסוד חדש המצריך טיפול משפטי חדש ". עניינם של המבקשים כאן מקיים אחר כל המאפיינים שמלמדים כי המדובר במסכת אחת של מעשה בנייה לא חוקית, וכי המבנה שהוצב מחדש הינו חלק בלתי נפרד ממסכת אחת של בנייה לא חוקית, כאשר הוא הוצב שם סמוך מאוד לאחר פינוי קודם של מבנה קודם, בגדלים ובצורות זהים, באותם מקרקעין ולאותו יעוד, והכל, בתוק התקופה שנקבעה לביצוע הצו. עוד אציין כי, הוראת סעיף 238 א' (ג) לחוק התכנון והבנייה קובעת כי: " צו הריסה מינהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר, שנתווספה לבנין אחרי מתן הצו, ולא יהא צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור ". אומנם, ההוראה הנ"ל עניינה תוספת בניה לבניה נשוא צו הריסה שניתן, אם כי ניתן ללמוד ממנה אודות כוונת המחוקק, כי הצורך בהפסקת המשך ביצוע עבודות הבניה, מיד עם גילוי דבר ביצוען, על מנת למנוע הפיכתן לעובדה מוגמרת ועל מנת להסיר אותן מהשטח בעודן מתבצעות, מחייב כי צו הריסה מנהלי שניתן יחול על תוספת בנייה שלא הייתה קיימת במועד מתן הצו והצו כלל לא התייחס אליה. כוונה זו של המחוקק תקפה גם לגבי מבנה שהוצב מחדש לאחר פינוי או הריסת מבנה קודם, וגם לגבי מקרה של הצבה מחדש של אותו מבנה שפונה קודם לכן, שעה שמדובר, בנסיבות העניין המסוים, בבנייה מחודשת שבוצעה סמוך מאוד לאחר פינוי או הריסה המבנה הקודם, באותם מקרקעין, לאותה מטרה ובטרם חלפה התקופה שנקבעה לביצוע הצו. סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 23/12/13 ודוחה את הבקשה להורות כי צו ההריסה המנהלי בטל ומבוטל. בהתאם, אני מורה כי המשיבה תבצע את צו ההריסה המנהלי תוך 30 ימים, שתחילתם מהיום. הריסת מבנהמבנה