1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שימוש חורג בסככות בשטח של כ-700 מטר, ובקרקע, ללא היתר כדין, לשם החזקת דיר כבשים. על פי הנטען בכתב האישום, המדובר בשימוש חורג במבנים ובקרקע, ככל שייעוד הקרקע הינו למגורים. 2. הנני מציינת כבר עתה (כמצוות המחוקק), כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם. 3. אין מחלוקת שמדובר במבנים שנבנו לפני שנים רבות. אין בידי המאשימה להצביע על מועד הקמתם. לטענת הנאשמים, הינם מחזיקים בשתי סככות ומתבן שהוקמו בשנות ה-40 ועוד בטרם חקיקת חוק התכנון והבניה (התשכ"ה-1965). לטענתם, אף פעולות השיפוץ האחרונות בסככות בוצעו לפני למעלה מ-35 שנה. המאשימה לא סתרה טענות אלה. 4. בנסיבות המתוארות, אין מחלוקת שעבירת הבניה (גם אם בעת שהמבנים הוקמו על ידי הנאשם 2 בזמנו, הוא לא פעל להוציא היתר כדין), התיישנה, זה מכבר. יתרה מכך, על פי טענת הנאשמים (שלא נסתרה), מדובר במבנים שמאז הקמתם, בשנות ה-40 של המאה הקודמת, משמשים בפועל, כדיר צאן. 5. ב"כ המאשימה טוען כי עבירת השימוש (להבדיל מעבירת הבניה), אינה מתיישנת. כמו כן, הוא מבקש מבית המשפט לפעול לפי הוראות סעיף 212 לחוק וליתן צו הריסה או צו איסור שימוש במבנים, על פי סמכותו, גם בשעה שעבירת הבניה, התיישנה, וזאת לאור עבירת השימוש החורג. בקשה אחרונה זו מבוססת על טענתו שכל שימוש במבנים העומדים בשטח ללא היתר, הינה עבירה של שימוש חורג מתמשכת. האינטרס הציבורי נובע לטענתו מהמטרד הנטען, הנגרם לשכניהם של הנאשמים, מדיר הצאן המתנהל בהם. 6.אין מחלוקת שהנאשמים מחזיקים מזה שנים רבות (בערך ממועד קום המדינה), במשק חקלאי ביבנאל. הנאשם 2 החל להחזיק עדר כבשים במקום לפני שנים רבות והמבנים נשואי האישום משרתים שימוש זה, כדיר לצאן (הסככות ומתבן). הנאשם 2 הינו היום זקן בימים והנאשם 1, הינו בנו, אשר גדל במשק וממשיך להחזיק, ביחד עם אביו, בעדר הצאן, לצורכי פרנסתם. כיום, לטענת הנאשם 1, העדר מונה כ-150 כבשים, היוצאים בבוקר להר ושבים בערב לשהות בשטח הסככות/דיר. 7.ב"כ הנאשמים טוענים לשיהוי ארוך ומתמשך של הרשויות והעדר סבירות קיצונית, בנקיטת ההליכים, דהיום. כמו כן, אין מחלוקת שקיימים מבנים דומים ישנים, ללא היתר, במשקים חקלאיים נוספים ביבנאל, המשמשים למטרות דומות, כולל להחזקת בעלי חיים (כולל כבשים) וכן גם למטרות חקלאיות, אחרות. אין מחלוקת שהמאשימה לא יזמה נקיטת הליכים, כנגדם. 8.ההחלטה לנקוט בהליכים, במקרה דנן, נבעה ממכתבי תלונה שהוגשו בחתימת השכנים. המדובר בשכנים אשר רכשו בשנים האחרונות בתי מגורים שנבנו בחלקה הסמוכה והגובלת למשק של הנאשמים, כל זאת לאחר שהיעוד החקלאי של החלקה שעליה נבנו בתי המגורים שוּנה, מיעוד "חקלאי", ליעוד ל-"מגורים". 9.ביום 29.4.07 וביום 23.1.08 הוגשו ליושב ראש הועדה מכתבי התלונה מטעם אותם השכנים (ת/4 ו-ת/5). הם טענו כי מאז כניסתם לבתי מגוריהם, כ-6 שנים קודם לכן, הם סובלים מהדיר של הנאשמים, שהינו מפגע תברואתי המביא זבובים וריחות רעים, וכן כי מצבם הפיזי של המבנים אינו נעים לעין. במכתב מ-23.1.08 טען ב"כ אחד מהשכנים, כי השימוש בסככות הינו בניגוד לחוק וללא היתר ודרש מהועדה לנקוט בהליכים. 10.מפקח הועדה (ע.ת 1), נשלח לבדיקה בשטח וערך דו"ח. הוא ציין כי הסככות קיימות ללא היתר בניה ו/או שימוש חורג באזור מגורים (ראה נ/1 ו-ת/1). 11.המבנים נצפים בתמונות ת/2 ו-ת/3. תמונות אלה מציגות אף את הבעיה האמיתית, הנעוצה בקרבה שבין בתי המגורים שנבנו, לבין המשק של הנאשמים ודיר הצאן שלהם. 12.ב"כ המאשימה טען בסיכומיו, כי ננקטו הליכים כנגד הנאשמים (ולא כנגד אחרים במושב עם מבנים דומים), מאחר ולא יתכן שהנאשמים ימשיכו להשתמש במבנים בלתי חוקיים אלה, מול שורת בתי המגורים. מטרת הצו החילופי המבוקש, בין אם להריסה או לצו האוסר את השימוש במבנים (ללא הרשעה), הינה להשיג את הרחקת מקום החזקת העדר מהשכנים, שנכנסו להתגורר בבתיהם, בחלקה הסמוכה (כאמור לעיל). למרות שהנאשמים הגישו בדיעבד בקשה למתן היתר (לגיטמציה) לסככות ולמתבן הקיימים, בעקבות נקיטת ההליכים בתיק זה כנגדם, רבים הסיכויים כי הבקשה תידחה על ידי הועדה, בשל קרבת הדיר, לאותם בתי המגורים, דהיום. 13.לטענת ב"כ הנאשמים, מדובר בשיקולים זרים ובמטרדים נטענים, שלא הוכחו, על כן יש לזכות את הנאשמים מעבירת השימוש החורג שיוחסה להם. כמו כן, אין מקום להיעתר לבקשה החליפית, למתן צו הריסה או איסור שימוש על פי הוראות סעיף 212 לחוק, בנסיבות של תיק זה. 14.הנני סבורה שהצדק עם הנאשמים, מהטעמים שיפורטו להלן. 15.אין מחלוקת שהשכנים לא העידו בפני בית משפט ולא הובאו כל ראיות המבססות את טענת המטרד של השכנים. טענת המטרד אף אינה רלוונטית, בפני עצמה, לבחינת שאלת עצם ביצוע עבירת השימוש החורג המיוחסת לנאשמים. שאלת קיום המטרד יכולה להיות רלוונטית, בבוא בית משפט לדון בבקשה להריסה/הפסקת שימוש, ללא הרשעה על פי הוראות סעיף 212 לחוק, מקום שמוצגות ראיות ישירות אודות המטרד בפני בית המשפט. גם במקרה שכזה, יש חובה לבחון באם בוצעה עבירה על פי הוראות החוק, גם אם לא ניתן להרשיע את הנאשמים בגינה (כפי שיפורט להלן). 16.אין מחלוקת שדיר הצאן קיים עשרות רבות של שנים והיה גלוי לעין, במועד שבתי המגורים הסמוכים נבנו ובמועד שהמתלוננים רכשו את בתי מגוריהם. הרוכשים גם היו מוּדעים לקרבתו, לבתים אלה. 17.אין מחלוקת שתוכנית מספר 704 ג', שהופקדה בשנת 1969, היתה בתוקף עד לשנת 1996. בתוכנית זו, יועדה חלקת הנאשמים "למגורים א'". בטרם מתן תוקף לתוכנית, גם אם היעוד הקודם היה חקלאי, אין מחלוקת שהנאשמים (כמו יתר ותיקי המקום), התגוררו בנחלתם, לצד העיסוקים החקלאיים שהם ניהלו בנחלה. בתוכנית הנ"ל, צויינו הוראות מפורשות, באשר לאופי ולשימוש במבנים ובקרקע, שיועדו למגורים א', בהתאם לאופי המושבה. 18.כך, צויין בסעיף ד' 1 לתקנון שעל אף שהקרקע והבניינים ישמשו רק לתכליות שפורטו בתוכנית: 'מקום שמשתמשים בשעת כניסת תוכנית זו לתוקפה בקרקע או בנין שימוש כלשהו, פרט לשימוש המסומן ברשימת התכליות לגבי האזור בו נמצאים-, אפשר להמשיך להשתמש בקרקע או בבנין לאותו תכלית, עד שיחול שינוי בהחזקתם או בבעלות על הקרקע או הבנין.' 19.בסעיף ו' 2 לתקנון, פורטה רשימת התכליות של אזור מגורים א'. תכליות אלה כללו (בנוסף לדירות "מגורים") ,- גנים, חנויות מסוגים שונים ומלאכות נלוות, משרדים, בתי מלון ועוד. כמו כן, תכליות אלה כללו: רפתות, לולים, סוללות וכדומה, בתוך החלקות (ס"ק יא'). 20.עיון במפת התוכנית אף מלמד שהחלקה שבה נבנו (לאחר שנים), בתי מגורי השכנים המתלוננים, נותרה עדיין באותו מועד בייעוד חקלאי, בעוד חלקת הנאשמים, שהוגדרה בתוכנית כאזור מגורים א', כללה תכליות חקלאיות של רפתות, לולים וכדומה, כמפורט לעיל. בנוסף לכל האמור, הרי שסעיף ד' 1 הנ"ל לתקנון הבהיר- שניתן להמשיך להשתמש בקרקע ובמבנים, בשימוש שהיה קיים ערב כניסת התוכנית לתוקף, כל עוד לא חל שינוי בחזקה או בבעלות. 21.אין מחלוקת שעל פי חומר הראיות, השימוש במבנים נשוא האישום כדיר צאן, היה קיים בשעת מתן תוקף לתוכנית הנ"ל והשימוש, החזקה והבעלות בשטח, לא השתנו מאז ועד היום. המסקנה הינה שהשימוש בקרקע ובמבנים נשוא האישום, הנעשה על ידי הנאשמים, אינו מהווה עבירה של שימוש חורג על פי הוראות תוכנית 704 ג', הנ"ל. 22.בשנת 1999, נכנסה לתוקף תוכנית החדשה, תוכנית ג/6695, שהינה התוכנית שבתוקף, עד היום. 23.בתוכנית זו, שונה הייעוד של החלקה החקלאית הגובלת (אותה החלקה שבה נבנו לאחר מכן בתי המתלוננים), מיעוד חקלאי, למגורים א'. חלקת הנאשמים, נותרה ביעוד מגורים א'. 24.בפרק התקנון שבו הוצגו מטרות התוכנית, צויין בין היתר, שהתוכנית נועדה: "ליצירת מכשיר מנחה יעיל ומציאותי לפיתוחה של יבנאל בזמן הקרוב הנראה לעין, בערך עד שנת 2000, כאשר יהיה רצוי ליזום תוכנית חדשה לישוב" (סיפא סעיף 7). 25.הצהרה זו מלמדת, כאלף עדים, על הנסיון דאז לשלב שינויים תכנוניים נוספים, הדרגתיים, בהתחשב באופי ההסטורי של המושבה מחד, ועל מנת לאפשר התפתחות, (לצד שמירה על הקיים), מאידך. כמו כן, היא מלמדת על המוּדעוּת של גורמי התכנון בצורך בשינויים תכנוניים סדורים והדרגתיים, שיותאמו, במהלך השנים, למצב המתפתח. שנת 2000 באה והלכה זה מכבר, אולם אין מחלוקת שהתוכנית הנ"ל הינה התוכנית שבתוקף, עד היום הזה. 26.ברשימת התכליות/יעודים של אזור מגורים א', שוב צויינו תכליות מגוונות, החורגות מהשימוש הבלעדי של מגורים, כולל תכליות כגון, משתלות וחממות, אם כי בתוכנית זו תכליות חקלאיות נוספות, כגון גידול בעלי חיים (רפתות, לולים וכדומה), הוסרו מרשימת התכליות לאזור מגורים א' בתוכנית. אזור מגורים ב' הוגדר באופן מובהק יותר, למגורים, כולל חניה ביתית וגינון חצר מסביב לבתים, בלבד, אולם אין מחלוקת שחלקת הנאשמים וחלקת המתלוננים נמצאים, באזור מגורים א'. 27.בפרק "תכליות ויעודים", בסעיף 3 (א), של תקנון התוכנית, הובהר כי לא יינתן היתר להקמת בנין או שימוש בקרקע לתכליות אחרות מאשר התכליות שהוגדו בתוכנית החדשה. במילים אחרות, לא יותר להקים כל בניין חדש ולא יותר שימוש, במבנה ישן הנוגד את הוראות התוכנית והשינויים , שהיא נועדה לחולל. 28.לצד ההוראה הנ"ל, הוסף סעיף 3 (ב) לתקנון, המהווה סעיף "איזון" שניתן להגדירו בתור "הצד השני של המטבע" (ביחס לסעיף 3 א הנ"ל). סעיף 3 ב' מבהיר וקובע כדלקמן: "בנוגע לקרקעות שבבעלות פרטית בלבד, במידה ותוכנית המתאר הזו קובעת שינוי היעוד שאינו בהסכמת בעל הקרקע, יותר שימוש חורג, בהתאם לייעוד הקיים לפי תוכנית מתאר 704 ג', עד למימוש זכויות, מכירה ו/או שינוי כלשהו בחזקה או בבעלות על הקרקע או הבניינים. בעת מימוש זכויות כמצויין לעיל, יחולו על הקרקעות הנ"ל, באופן מיידי היעדים שבתוכנית מתאר זו". 29.אין מחלוקת שהסככות והמתבן נשוא תיק זה והשימוש שנעשה בהם לדיר צאן, היו קיימים ערב מתן תוקף לתוכנית. אין מחלוקת שהנאשם 2 הינו הבעלים הרשומים של החלקה והינה בבעלותו הפרטית. אין מחלוקת שהתוכנית הנ"ל לא קיבלה את הסכמתו ושלא הופסקו החזקה והבעלות הרציפים והשימוש שלו בחלקתו, במהלך כל השנים ועד היום, לניהול דיר הצאן. סעיף 3 (ב) לתקנון התוכנית החדשה מבהירה כי הוראות תוכנית 704 ג' ימשיכו לחול (בתנאים שפורטו) על השימוש בקרקע ובמבנים הקיימים, וכבר ציינתי לעיל שעל פי אותה התוכנית הקודמת, אין בשימוש בקרקע ובמבנים נשוא האישום, משום שימוש חורג, שנאסר. 30.בתוכנית זו צויין בנוסף (בסעיף אודות מבני עזר), שמבנים חריגים קיימים עד להפקדת התוכנית, יישמרו במצב הקיים, אם כי תוספות יבוצעו, על פי הוראות התוכנית. 31.במקרה שבפנינו, תוכנית 6695/ג (שבה שונה יעוד חלקת בתי המתלוננים דהיום, מחקלאי למגורים א'), בדומה לתוכנית הקודמת (704 ג'), לקחה בחשבון את השפעתן "ההרסנית" הפוטנציאלית של ההוראות החדשות של התוכנית, שיובילו להריסת מבנים והפסקת שימושים חקלאיים רבי שנים, בחלקות המיושבות של המושבה, המוחזקים ומשמשים את התושבים הוותיקים של המקום. 32.אין זה נדיר שתוכנית חדשה תוחמת ומגבילה את המשך קיום המבנים והשימושים החורגים על פיה, לתקופת זמן מוגדרת ומחייבת את הריסתם ו/או הפסקת השימוש החורג בהם, לאחר תום אותה התקופה. (ראה גם סעיפים 187-178 לחוק התכנון והבניה בנדון). אין זה נדיר שמבנים ישנים קיימים (בין אם בהיתר ובין אם לאו) מסומנים בתוכנית חדשה בצהוב, להריסה. בתוכנית שבתוקף, אין הגבלת זמן מוגדרת (בשנים) להפסקת השימושים הישנים החורגים והמבנים נשוא האישום אינם מסומנים, להריסה. 33.במקרה דנן, המחוקק המשנה היה מודע היטב וער לפגיעה ולנזק ששינוי היעוד יכול לגרום לבעלי החלקות הותיקים ועיסוקם רבת השנים בפעילות חקלאית, כולל החזקת וגידול בעלי חיים. 34.גופי התכנון לא התעלמו מהדילמה, אלא התמודדו עמה וקבעו הוראות תכנוניות מפורשות בסוגיה זו, בתוכניות הנ"ל. 35.הפגיעה האפשרית בזכויותיהם הקנייניות של בעלי החלקות נשקלה על ידי גופי התכנון, על כן הוראות התוכנית טרחו להצהיר להבטיח כי יוּתר להמשיך את השימוש בקרקע ובמבנים הקיימים, ערב מתן תוקף לתוכנית, כפי שפורט בתוכנית הקודמת, בכל הקשור לבעלי חלקות פרטיות, עד לשינוי המצב העובדתי של החזקה ו/או הבעלות באותן החלקות. 36.הנני סבורה כי יש לקרוא הוראות אלה, כאילו נכתבו באותיות קידוש לבנה ומטרתם הינה ברורה, על פניהן. 37.במקרה דנן, עורכי התוכנית השתמשו בשפה "ובמֶלל" שהינם דומים להוראות סעיף 277 לחוק התכנון והבניה, הקובע כדלקמן: הפסקת שימוש חורג 277.הוראות פרק י' יחולו, מיום תחילתו של חוק זה, גם לגבי תכנית בנין ערים לפי הפקודה שנשארה בתקפה מכוח חוק זה; אולם שימוש חורג שהיה קיים ביום 24.3.1938 ושהמשיכו בו, מכוח התנאי המגביל לסעיף 11(ג) לפקודה, עד יום תחילתו של חוק זה, מותר להמשיך בו גם לאחר מכן, עד שיחול שינוי בבעלות או בהחזקה של הקרקע או הבנין. (ההדגשה שלי) הוראות התקנון של התוכנית הנ"ל, מבוססות על עקרונות דומים להוראות הנ"ל שבסעיף 277 לחוק, אם כי התקנון אינו מגביל את הוראותיו למבנים ושימושים שהיו קיימים "לפני 24.3.1938", בלבד. סעיף 277 לחוק התכנון והבניה מתייחס הן לקרקע והן למבנים, וכך גם הוראות תקנון הת.ב.ע, שבפנינו. 38.ניתן לשער שאילו בשנת 2000 (או מאז), תוכנית חדשה היתה נדונה ומקבלת תוקף, גופי התכנון הרלוונטיים היו חוזרים ודנים בסוגיה זו, אם כי אין לדעת מה הם היו קובעים. בכל מקרה, אין מחלוקת שהדבר טרם נעשה. 39.מה שנעשה, הינו הקמת שורת בתי מגורים בחלקה הגובלת עם חלקת הנאשמים, בין אם על בסיס התוכנית שבתוקף ובין אם על בסיס תוכנית מפורטת נקודתית, לגבי אותה חלקה. 40.בעת בנית ומכירת בתי המגורים של השכנים המתלוננים, הוראות התוכנית שבתוקף החלות על חלקת הנאשמים היו גלויות לכל דורש והדיר של הנאשמים על סככותיו (כאמור), היה גלוי לעיניהם. 41.אין הנאשמים אחראים למידע שהמתלוננים בדקו אודות המצב התכנוני של חלקת השכנים (הנאשמים) ואין סיבה להניח מראש כי הם לא היו ערים למצב התכנוני, לאשורו. בוודאי שכך הדבר לגבי המצב העובדתי של ניהול הדיר בשטח, בפועל. אין זה המקום לבחון באם המצב התכנוני שאושר, אשר איפשר מלכתחילה הקמת בתי מגורים בסמיכות לדיר צאן המתנהל "בחסות" הוראות התוכנית שבתוקף, הינו מצב תכנוני אופטימלי או ראוי. 42.הנני מוכנה להניח על בסיס סברה "כללית", שמן הראוי לחתור לכך שדירי צאן לא יתנהלו בשכנות לבתי מגורים. מאידך, אין בהנחה כללית זו, כדי לבסס את הטענה שהשימוש שהנאשמים עושים בחלקתם, לניהול דיר הצאן, הפך, במועד כלשהו משימוש שהותר על פי התוכנית שבתוקף לשימוש חורג שנאסר עליהם לעסוק בו, במקום. 43.טוען ב"כ המאשימה שאין בהוראות התוכנית כדי להעניק, בדיעבד, היתר על פי דין למבני הסככות והמתבן של הנאשמים, בבחינת "יש-, מאין". טענה זו מקובלת עלי. התוכנית אינה מנפיקה "היתר בניה" למבנים ישנים הקיימים בשטח, ללא היתר ואינה תחליף להיתר בניה. מאידך, אין מחלוקת שעבירת הבניה שלהם התיישנה, זה מכבר. 44.ממשיך וטוען ב"כ המאשימה שככל שהמבנים קיימים ללא היתר, הרי שכל שימוש הנעשה בהם, מהווה שימוש חורג, שנאסר על פי דין. הנני סבורה שטענה זו אינה מתיישבת עם הוראות התוכניות (שפורטו דלעיל) ואינה מתיישבת עם המטרות המוצהרות של התוכניות שבתוקף וזו שקדמה לה. 45.התוכניות אכן לא הנפיקו כל היתרים למבנים בדיעבד, אולם , נכללו בהן הוראות מסייגות ומחריגות, המתירות המשך שימוש בקרקע ובמבנים הישנים הקיימים, כתמול שלשום, בתנאים שפורטו בתוכניות. על אף התרת המשך השימוש בהם, הובהר כי לא יונפקו היתרים למבנים אלה, ככל שאינם עומדים בהוראות ובתכליות החדשות של התוכנית. הוראות התוכנית אף מונעות בפועל מבעלי מבנים אלה, לבצע בהם עבודות בניה הטעונות היתר, אף על מנת להאריך את אורך חייהם. 46.בסעיף 4 פרק ה' של התקנון (אודות "שונות"), נשמרה לועדה הזכות לצוות על הריסת מבנים שונים. כך, לדוגמא, באם מבנה ישן נהיה למבנה רעוע ומסוכן, רשאית הועדה לפעול להריסתו, אולם טענה שכזו לא נטענה בפני לגבי המבנים נשוא האישום. הנני סבורה כי מכוח הוראה שכזו בתקנון, זכאית הועדה לדרוש מבעלי מבנים ישנים שכאלה להמציא אישור של מהנדס, כי המבנה שלהם הינו יציב ואינו מסוכן לסביבה. הבקשה שהנאשמים הגישו לועדה למתן לגיטמציה למבנים כוללת חתימה של עורך הבקשה, שמן הסתם, בדק את יציבות המבנים נשוא האישום. הסעיף אכן מעניק לועדה שיקול דעת , לדרוש הריסת מבנים ישנים שהוקמו בזמנו ללא היתר, אולם יש לקרוא הוראה זו, לצד יתר הוראות התוכנית, שפורטו דלעיל. 47.יתרה מכך, ככל שהזכות לדרישת הריסת מבנים ישנים, (שהמשך השימוש בהם הוּתר על פי הוראות התוכנית), הוענקה לועדה, הרי שהחלטה על דרישה כזו מטעם הועדה,] חייבת, לדעתי, להתקבל בועדה, כהחלטת ועדה. אין מקום שפקח ואף תובע מטעם הועדה, יקבל החלטה עצמאית, בנדון. 48.באם הועדה תדון בקבלת החלטה לדרוש מהנאשמים לסלק את המבנים נשואי האישום מהמקום או להפסיק את השימוש בהם כדיר, על פי הוראות סעיף 4 לפרק ה' של התקנון, גם אז היא לא תהיה משוחררת מלשקול את כל המפורט לעיל, לצרכי קבלת החלטתה התכנונית, בנדון. 49.מכל מקום, אין קשר בין הסעיף האמור, המתיר לועדה להחליט לדרוש הריסה, לבין השימוש שהנאשמים עושים במבנים (נשוא האישום), שהינו שימוש שמנסחי הת.ב.ע טרחו להותיר, במאגר השימושים ה-"היסטוריים", המותרים. 50.מבלי להכריע את השאלה באם הועדה זכאית לקבל צו שיפוטי להריסה על פי הוראות סעיף 212 לחוק (באם תוגש כזו בקשה), הנני סבורה שבנסיבות שפורטו לעיל, אין הצדקה להעתר לבקשת "ההסבה", של כתב האישום, לבקשה שכזו, במסגרת תיק זה, הו מהטעמים שפורטו לעיל וכפי שאמשיך ואפרט להלן. 51.תאוריית המטרד, על אף ההגיון הלכאורי שבה (על פניה), אינה תחליף לראיות מוצקות, באשר למטרד הנטען, היקפו, חומרתו ,מידת השפעתו וכדומה. לא די במכתבים שהוצגו ללא עדים וחקירות, כדי להקים תשתית זו. 52.צויין לא אחת שמתן צו שיפוטי להריסת מבנה או להפסקת השימוש בו (על פי הוראות ס' 212 לחוק), הינו, בפני עצמו, סעד חריג ואין בעצם העובדה שהמבנה קיים ללא היתר, בפני עצמה, כדי להוביל למתן הצו השיפוטי המבוקש. 53.מדובר בצו הניתן על ידי בית משפט, לאחר שקילת האינטרס הציבורי, אשר הוליד את הצורך הנטען במתן הצו, מול האינטרס הפרטי של בעל ומחזיק המבנה. שיקולים כמו תקופת הזמן שבו קיים המבנה ונמצא בשימוש וכן הפגיעה הקניינית בבעל המבנה ופרנסתו, הינם שיקולים רלוונטיים. מנגד, בוחנים את האינטרס הציבורי, כולל טענה באשר לקיום מטרד, לשכנים. נפסק לא אחת כי יש בכוחם של אינטרסים ציבוריים, לגבור על האינטרסים הפרטיים של בעל המבנה, אולם דרושה לכך תשתית ראייתית. בוודאי שכך הדבר, במצב התכנוני ההתפתחותי שתואר לעיל, אשר הוביל למצב דהיום של הקמת שורת בתי מגורים, לצד דיר הצאן הותיק הקיים, של הנאשמים. 54.האמור בס' 53 לעיל ,באשר להוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, צויין לא פעם על ידי בית המשפט, עוד בטרם חקיקת חוקי היסוד, כבוד האדם וחרותו וחופש העיסוק. חוקים אלה מבהירים כי גם בשעה שפוגעים בזכות יסוד, על הדבר להעשות על מנת להשיג תכלית ראויה ובצמצום האפשרי. 55.באם לא היה די באמור, הרי שהתנאי הראשון למתן צו על פי הוראות סעיף 212 לחוק (שבלעדיו אין), הינו כי "נעברה עבירה", על אף שלא ניתן "להרשיע" מאן דהוא בגינה. כפי שקבעתי לעיל, לא הוכח בפני שיש בשימוש שהנאשמים עושים בחלקתם ובמבנים נשוא האישום, משום עבירה על הוראות הדין, ככל שהתוכניות מתירות לנאשם להמשיך ולבצע שימוש זה בקרקע ובמבנים, בתנאים שפורטו בתקנון, ללא חשש מהעמדה לדין, ועל אף התכליות החדשות שנקבעו בתוכנית, הצופות פני עתיד, בכל הקשור לחלקת הנאשמים. ניתן לטעון שהגנה זו עומדת לנאשם 2 בלבד אולם, כל עוד הינו בחיים (שיבדל לחיים ארוכים) וכל עוד והנאשם 1 פועל מכוחו, הרי שהוא חוסה תחת אותן ההגנות. 56.מובן מאליו כי הזכות, על פי הוראות הת.ב.ע, להמשיך ולבצע את השימוש הקיים הקודם, אינה כוללת או כורכת בתוכה, את הזכות לגרום מטרדים לשכנים, אולם סוגיה זו חורגת מד' אמותיו של תיק זה. בשעה שועדת תכנון מטפלת בבקשות להיתר להקמת או אישור של מבנה קיים לגידול בעלי חיים, היא מתנה את מתן ההיתר בקבלת אישורים מגורמים אחרים (כגון המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות, משרד החקלאות וכדומה). אישורים אלה נדרשים, לאור מומחיותם בתחומים אלה ולהבדיל מסוגיית "המצב התכנוני שבתוקף". 57.שאלת היקף ומידת המטרד הנטען וכן השאלה באם ניתן לנהל את הדיר במקום זה בצורה אסטטית יותר ו/או בצורה שאינה גורמת למטרדים הנטענים, (לאור קרבת הדיר לבתי המגורים), הן גם שאלות החורגות מד' אמותיו של תיק זה. 58.בידי הרשויות (כולל הרשות המקומית, משרד הבריאות, משרד החקלאות ועוד) ואף בידי המתלוננים עצמם, כלים רבים ומגוונים לשים קץ למטרדי איכות סביבה אמיתיים, ככל שהינם קיימים, ללא כל קשר להוראות חוק התכנון והבניה והתוכנית שבתוקף. 59.מטרת אכיפת הוראות חוק התכנון והבניה, על ידי הועדה המקומית, כמאשימה, (או כמבקשת צו לפי סעיף 212 לחוק), הינה לשים קץ למעשים ופעולות המתבצעות תוך כדי הפרת הוראות התכנון שבתוקף וגרימת פגיעה, עקב הפרת הוראות אלה. בהעדר הפרת הוראות התוכניות שבתוקף, אין עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה ובהעדר תשתית לביסוסה הרי שגם דין הבקשה החילופית, להסבת התיק במתן צו תחליפי כאמור בסעיף 212 לחוק, להידחות, במסגרת תיק זה. 60.לעיתים קרובות, הליכים הננקטים על פי הוראות חוק התכנון והבניה, אכן מספקים "רווח משני", של הסרת מטרדים שונים ושיפור איכות הסביבה ואין לראות בכך כל פסול. מאידך, לא ניתן להשיג "רווחים משניים" אלה, באופן ישיר, באמצעות הליכים על פי הוראות התכנון והבניה, אלא אם הוכח, כתנאי שבלעדיו אין, שנעברה בפועל עבירה על הוראות חוק זה, דבר הנלמד מעיון בהוראות החוק והוראות התוכנית שבתוקף. 61.ככל שקבעתי שהוראות התוכנית שבתוקף התירו מפורשות לנאשמים להמשיך להשתמש במבנים הישנים נשוא האישום ובקרקע בשטחם, לניהול דיר הצאן, שהם מנהלים במקום מזה עשרות שנים, אין מקום לפעול על פי הוראות סעיף 212 לחוק, הן בהעדר הוכחת האינטרס הציבורי הנטען והן בהעדר הוכחת ביצוע עבירה בפועל ע"י הנאשמים, על פי הוראות התוכנית שבתוקף, נכון להיום. 62.לאור האמור, הנני מורה על זיכוי הנאשמים מעבירת השימוש החורג שיוחסה להם בכתב האישום. 63. המוצגים שהוגשו מצויים בתיק הנייר. פסק הדין ניתן בהעדר ויומצא לצדדים, כאמור בהסכמתם מיום 13/12/09. זכות ערעור בתוך 45 יום. הריסת מבנהמבנה