לתובעת פסק דין מיום 30/8/09 נגד חברת "אורופה אוסט בע"מ" (להלן-"החברה") ע"ס 17,368 ₪ וליום הגשת תביעה זו עומד הסכום במסגרת הליכי הגבייה בהוצאה לפועל (ראו נספח לכתב התביעה), ע"ס 22,483 ₪. פסק הדין כנגד החברה ניתן במעמד התובעת בלבד לאור אי התייצבות מי מטעמה לדיון אשר נקבע. החברה לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין, פסק הדין לא קוים על ידה והוגש על ידי התובעת לביצוע בהוצאה לפועל כאמור. בתביעה זו שבפני, מבקשת התובעת להשית על הנתבע את חוב החברה בהתאם לפסק הדין אשר ניתן כנגד החברה . התובעת שכרה שרותי החברה לצורך קבלת פיצויים מרומניה על בסיס עמלה אשר תשולם במידה ויתקבל הפיצוי. בבסיס התביעה סך 2525 אירו אשר שולם על ידה, ביום 23/6/08. אין מחלוקת כי התובעת טרם קיבלה הפיצויים מרומניה ולא ידוע אם ומתי תקבלם. לטענת התובעת, ההתקשרות בגינה שילמה הסך של 2,525 יורו נעשתה עם הנתבע, ההתנהלות בוצעה מול הנתבע, הנתבע התחייב כלפיה אישית להשבת הסך האמור ומאז חודש יוני 2008 דוחה אותה בלך ושוב בהבטיחו כי ישיב לה כספה . לטענת התובעת, החברה משמשת לנתבע כעלה תאנה. הנתבע מאשר כי לתובעת פסק דין כנגד החברה. לטענתו, אינו אחראי לחובות החברה. הנתבע טוען כי אין יריבות בינו לבין התובעת. לטענתו, ניהל המגעים עם התובעת בשמה של החברה וכנציגה ומעולם לא נטל על עצמו אחריות או התחייבות אישית כלפי התובעת, לרבות להשבת הסך הנתבע אשר שולם לטענתו לחברה. הנתבע הדגיש כי, החברה פועלת עבור התובעת תקופה ממושכת, כאשר ההסכם בין הצדדים הינו, כי החברה תהא זכאית לעמלה בגובה 15 אחוז, אשר תשולם אם ובמידה וההליכים אותם מנהלת החברה עבור התובעת ברומניה ישאו פרי. הנתבע הדגיש כי לאחרונה התקבל בידי החברה מסמך אשר עשוי לקדם ולסייע לתביעת התובעת ברומניה. אין מחלוקת כי בשלב זה לא מגיעה לחברה עמלה. דיון והכרעה הנתבע אישר כי התובעת העבירה לחשבונו בבנק לפי הפרטים ב- ת/1, סך 2525 אירו (פרוטוקול מיום 3/3/11 עמ' 4 שורה 9). החברה הינה חברה בבעלותו המלאה והבלעדית של הנתבע, הנתבע הינו מנהלה . לדברי הנתבע : "החברה זה אני והחברה תדאג, אבל לא בתביעה אישית נגדי. אני החברה, אבל אני מאיר שפצירר והחברה היא אירופה אוסט בע"מ. לי יש 100 אחוז מניות בחברה". (פרוטוקול עמ' 4 שורות 18-21). יודגש כי החברה לא התגוננה כנגד תביעת התובעת, לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרה ואינה מקיימת את פסק הדין. מחדלים אלה מונחים לפתחו של הנתבע, הרוח החיה בחברה, ואשר אדישותו להליך המשפטי ולפסק הדין הקיים כנגד החברה, מדברים בעד עצמם. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, אני סבורה כי התובעת זכאית להשבת הסך של 2,525 אירו אשר שולם על ידה, ואשר התמורה בגינו לא התקבלה. הכסף הועבר לחשבון הבנק של הנתבע עצמו ואני מאמצת דברי התובעת לפיהם הנתבע התחייב אישית להשבתו. תמיכה לדברי התובעת אני מוצאת גם באופן בו התבטא הנתבע בדיון בפני ביחס להשבת הכסף לתובעת "אני לא אתן לך את הכסף עד שלא תחתמי .." (פרוטוקול שורה 6 לפרוטוקול שורה 9) . התובעת אינה מתכחשת למוסכם לפיו במידה ותסתייע העסקה ברומניה, יהיו החברה והנתבע זכאים לעמלה המוסכמת. אלא שאין לטענתה קשר בין תביעתה להשבת הסך אותו שילמה לבין עמלה עתידית לה יהיו החברה והנתבע זכאים אם וככל שהמטרה לשמה הם פועלים ברומניה תושג. הסכום האמור שולם ללא קשר לעמלה אותה התחייבה התובעת לשלם אם וכאשר תקבל הפיצוי. בנסיבות העניין מתקיימים התנאים להרמת המסך ומכאן לחיובו של הנתבע בנוסף לחיובו מכוח התחייבותו האישית. החברה אדישה לטענות התובעת ולפסק הדין שניתן נגדה לפני כשלוש שנים, מהטעם שלמעשה החברה והנתבע חד הם. מדברי הנתבע במהלך הדיון כפי שצוטטו לעיל (פרוטוקול עמ' 4 שורות 18-21), עולה, כי הנתבע מכוח השכלתו המשפטית, סמוך ובטוח כי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה תעמוד לו להגנה, אף שגם לפי דבריו החברה והוא חד הם. הנתבע הוא אשר קיבל מהתובעת את הסך הנתבע בתביעה זו. כל המגעים עם התובעת נוהלו על ידו והאחרונה פעלה על סמך מצגיו, התחייבויותיו והבטחותיו . בנסיבות אשר הוכחו בפני אני סבורה כי יש הצדקה להרים את המסך כלפי הנתבע, ומתקיימות עילות הרמת המסך. אין מניעה כי הרמת מסך תופעל גם בבית המשפט לתביעות קטנות, בזהירות ראויה, ועל פי שכל ישר. ראו: רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב. "על פניו נשמע כאילו "הרמת מסך" כלפי בעלי מניות מצדיקה הליך ככל משפטו וחוקתו בבית משפט השלום ולא בבית המשפט לתביעות קטנות; אך המציאות אינה מצביעה על צורך כזה בכל מקרה ומקרה, ובאופן עקרוני איני רואה סיבה שבמקרים המתאימים לא תופעל הרמת מסך גם בתביעות קטנות, אם גם בזהירות הראויה, על פי השכל הישר, למשל, כשהמדובר - כמו בענייננו - בתביעה צרכנית באלפי שקלים בודדים, וזו אחת התכליות המרכזיות כאמור של מוסד התביעות הקטנות. האם נשלח את התובע להליך יקר וממושך בבית משפט השלום רק משום שהצד שכנגד הוא חברה שהיום היא קליפה ריקה, שעה שבפיו טענות, העשויות להיות מוצדקות, נגד בעלי מניות שלה? לדעתי התשובה אינה חיובית. נתתי אל ליבי, כי בית משפט השלום בחיפה בתיק מקביל (זלמנוב נ' ערוצי בית חברה לתקשורת (טרם פורסם) (השופט חדיד)), סבר כי נושא הרמת מסך אין מקומו בבית משפט לתביעות קטנות. אוכל להבין את הדילמה, אך אם החלופה היא שהתביעה - על סך אלפי שקלים - לא תוגש כלל בשל קושי בשכר טרחה לעורך דין, נמצאנו מחטיאים את מטרתו של המחוקק בכוננו את בית המשפט לתביעות קטנות. (4) נושא זה כבר עלה בבית משפט זה (רע"א 1967/97 ויס נ' איכילוב (לא פורסם) (השופט טירקל). גם שם - אף הוא מקרה של הרמת מסך - ביקש בא כוח המבקש כי יוגדרו נסיבות שבהן יש להעביר תיק מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום. אף שבית משפט זה לא המעיט בחשיבותה של השאלה, לא ראה עיוות דין בכך שהשאלה נדונה בבית משפט לתביעות קטנות. אמנם בבר"ע (ירושלים) 3404/01 נ' עוז אלומיניום נ' סולטן (לא פורסם) (השופט גל), ביטל בית המשפט את חיובו האישי של מנהל שכיר בחברה כיוון שאף לא נטען כי בנסיבות היתה כוונה ליצור חבות אישית. מקרה זה שונה מענייננו". עם זאת אין בידי לקבל תביעת התובעת לתשלום חוב החברה בהתאם לתדפיס ההוצאה לפועל. נשוא ההליך אשר בפני הינו השבת הסך בגובה 2,525 אירו, לא נטען לסכומים נוספים. הנתבע לא היה צד לתביעה אותה הגישה התביעה כנגד החברה, ולא ניתן לחייבו במלא סכום התביעה אשר רכיביו לא פורטו בהליך זה, ובסכומים שהתווספו לפסק הדין, כמפורט בנתונים מלשכת ההוצאה לפועל, אשר מהותם הפרשי הצמדה, ריבית, שכ"ט, אשר נפסקו בהוצל"פ וכיו"ב. אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך 2,525 יורו, כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הרמת מסךתביעות קטנות