1. בפנינו תובענה של עובדת לשעבר של הנתבעת. לגבי שנים מרכיבי התובענה (פיצוי בגין הפרשה מאוחרת לקרן השתלמות ותקינות ההפרשות לתגמולים) הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 8.12.03, ועתה נותר להכריע ברכיב התביעה השלישי - פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 2. התובעת החלה לעבוד בנתבעת ביום 27.1.02, פוטרה וסיימה את עבודתה ביום 31.1.03. פיצויי הפיטורים של התובעת הופקדו בביטוח מנהלים שנעשה לתובעת בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - כלל). פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת מסתכמים בסך של 14,264 ₪ (טופס 161 של התובעת - נת/1ב'), שאמורים היו להשתלם כולם מחשבון ביטוח המנהלים. פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת, בסופו של דבר, ע"י כלל בחודש יולי 2003. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עבור כל התקופה שמיום 1.2.03 ועד לחודש יולי 2003. 3. במועד הדיון העידו בפנינו תחילה מטעם הנתבעת - מנהלת הנתבעת, הגב' סטו וסרמן, וסוכן הביטוח שטיפל בביטוחי המנהלים בנתבעת, ולאחר מכן מטעם התובעת - התובעת בעצמה. נציין כי הגרסאות של הצדדים היו מהימנות עלינו ומהן, כמו גם מהמסמכים שצורפו, עולות העובדות המוכחות הבאות: 3.1. הנתבעת, בהתאם לנוהלי העבודה שבה, מילאה ביום 9.2.03 טופס 161 לתובעת וכן טופס שחרור של ביטוח המנהלים. הטפסים הנ"ל נשלחו לסוכן הביטוח בסמוך לאחר מועד זה. לאחר שהסתבר כי הטפסים הנ"ל לא הגיעו לסוכן הביטוח הם נשלחו אליו בשנית בפקס ביום 2.3.03, ובדואר. מן הסתם המסמכים המקוריים הגיעו אליו כעבור ימים אחדים. מכאן ואילך הטיפול בשחרור הפוליסה עבר לסוכן הביטוח. 3.2. סוכן הביטוח עיכב את העברת מכתב השחרור לכלל משום שהמתין למסמכים המקוריים של העברת הבעלות, אלה הגיעו כאמור כמה ימים לאחר ה- 2.3.03. 3.3. עיכוב נוסף בטיפול בשחרור הפוליסה נבע מכך שסוכן הביטוח חיכה לכך שהנתבעת תשלים את ההפרשות החסרות בביטוח המנהלים. השלמת ההפרשות בוצעה רק בחודש אפריל 2003 (בשל טעות של הנתבעת במשלוח ההמחאות לסוכן הביטוח). בהתאם לכך, הטיפול בשחרור הפוליסה יכול היה להתבצע רק בסמוך לאותו מועד. נבהיר כי באותו מועד היו חסרות שתי הפקדות - כל אחת בסך של 2,775 ₪. מתוך כל הפקדה כאמור, סך של כ- 1,150 ₪ יועד לחשבון הפיצויים, ובסה"כ יועד לחשבון הפיצויים סך של כ- 2,300 ₪. אף על פי כן, בדיעבד מסתבר כי על אף החוסר הנ"ל בחשבון הפיצויים של התובעת, בפועל כל סכום הפיצויים המגיע לתובעת, ואף למעלה מזה, נמצא בביטוח המנהלים. בעקבות הגשת כתב התביעה הסתבר לנתבעת כי ממילא הופרשו לחשבון הפיצויים כספים עודפים בסך של כ- 2,178 ₪, שמאוחר יותר הוחזרו לנתבעת - על פי בקשתה (גם לאחר החזרת הסכום הנ"ל שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 15,557 ₪ - יותר מהזכאות ע"פ חוק). 3.4. כמו כן למדנו כי לעיכובים שנוצרו תרמה מערכת יחסים לא תקינה ששררה בין הנתבעת לסוכן הביטוח באותה תקופה. מערכת יחסים אשר תרמה להעדר תקשורת ולעיכוב בקידום הטיפול בענייני הביטוח, ובכללם שחרור הפוליסה של התובעת. מסמכי השחרור נשלחו לבסוף לכלל, רק ביום 26.5.03. 3.5. יצוין כי בכל אותה תקופה שעד לשחרור הפיצויים היתה התובעת בקשר עם סוכן הביטוח ועם מנהלת החשבונות של הנתבעת. כולם הבטיחו לתובעת "שיהיה בסדר". בחודש אפריל 2003 שלחה מכתב רשום למנהלת הנתבעת, אך זה לא הגיע למנהלת הנתבעת, לטענתה משום שנשלח לכתובתה של הנתבעת ולא לתיבת הדואר שלה. 4. על פי סעיף 20 (א) לחוק פיצויי פיטורים, את פיצויי הפיטורים של התובעת היה על הנתבעת לשלם "ביום הפסקת העבודה" של התובעת. סעיף 20 (ב) קובע כי יראו את פיצויי הפיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, ובמקרה של פיצויים המשתלמים מחשבון קופת גמל (כמו במקרה שבפנינו1) אם המעביד לא הודיע לקופת הגמל תוך 15 ימים כי הוא מסכים לתשלומם, בצירוף טופס 2161. 5. במקרה שלנו אין חולק כי הודעה כאמור לקופת הגמל לא נמסרה תוך 15 ימים, ולפיכך קמה לתובעת הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. השאלות המתעוררות בנסיבות הן מהו שיעור פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים והאם יש מקום לעשות שימוש בסמכותנו לצורך ביטול או הפחתה של פיצויי ההלנה. 6. שיעור פיצויי ההלנה קבוע בסעיף 20 (ב) לחוק והוא נגזר בראש ובראשונה מהשאלה מהו המועד בו יש לראות את הנתבעת כמי שהודיעה לכלל (קופת הגמל) על הסכמתה לשלם לתובעת את כספי הפיצויים שנצברו בביטוח המנהלים. 7. סעיף 35 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 קובע: "לענין מתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח ולמוטב בכתב כי יש לשלוח הודעות למען אחר." הנה כי כן, מאחר ולא הוכח בפנינו כי המבטח (כלל) הודיע למבוטח (הנתבעת) ולמוטב (התובעת) כי יש לשלוח הודעות למען אחר, הרי שלכאורה הנתבעת יצאה ידי חובתה ע"פ סעיף 20 (ה) לחוק פיצויי פיטורים במועד בו מסרה לסוכן הביטוח את הסכמתה לשחרור כספי פיצויי הפיטורים שבביטוח המנהלים לטובתה של התובעת. 8. כעולה מהראיות שהובאו בפנינו - הודעה לסוכן הביטוח, במסמכים מקוריים (להבדיל מהודעה בפקס), הגיעה לידיו רק כמה ימים לאחר יום 2.3.03 - כלומר מעבר לשלושים הימים מהמועד לתשלומם של פיצויי הפיטורים. אשר על כן, ע"פ סעיף 20 (ב) (2) פיצויי ההלנה הם בשיעור של 20% לחודש בצירוף הפרשי הצמדה מהיום לתשלום (31.1.03) ועד להודעה בפועל כעבור מעט למעלה מחודש ימים. 9. יחד עם מאחר והאיחור בתשלומים - עד לחודש אפריל 2003 - מנע בפועל את מימוש הוראת שחרור הכספים הרי שגם לאיחור זה יש לנתבעת חלק. 10. התרשמנו כי מקורן של התקלות המרובות שהביאו לאיחור בשחרור כספי הפיצויים נבע מטעויות שנעשו בתום לב ולא במתכוון ע"י הנתבעת (בעיקר איחור במשלוח הודעת השחרור וכן איחור בהשלמת ההפרשות). בנסיבות אלה החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר ולהפחית את פיצויי ההלנה בגין האיחור בהודעה לקופת הגמל ובגין האיחור שנבע מאי ביצוע מלוא ההפרשות במועד לסך כולל של 750 ₪. 11. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובעת עבור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים סך של 750 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪ (בנוסף לאלה שכבר נפסקו בגין הישיבה מיום 25.9.03). הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה, אם תינתן לכך רשות של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. את הבקשה לקבלת רשות הערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. פיצוייםשחרור כספים