לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף. התובעת/ משיבה הינה חברה המפיקה ערוצי ספורט שונים, המשודרים בחברות הכבלים והלוויין. התכנים המופקים על ידי המשיבה הינם תכנים המוגנים בחוק זכויות יוצרים, תשס"ח- 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים") ולפיכך הינה בעלת הסמכות הבלעדית לעשות שימוש בתכנים אלה, לרבות שידורם הפומבי. הנתבעת 1 מפעילה בית עסק בשם תל אביב סטייק האוס אס. טי. קיי בע"מ. הנתבע 2- המבקש הינו מנהל הנתבעת 1. על פי כתב התביעה, במועדים שונים, הקרינו הנתבעים את ערוציה של התובעת והעמידו אותם לרשות הציבור, ללא קבלת היתר מן התובעת. לטענת המשיבה, שידורים אלה, מהווים הפרה של זכויות היוצרים ועל כן, מזכים בפיצוי על פי החוק. באשר לנתבע 2, טוענת התובעת כי סייע ואיפשר את הקרנת התכנים ולפיכך, חב באופן אישי בפיצויה. המשיבה עותרת לפיצוי בסכום של 85,000 ₪. טענות המבקש, בתמצית לטענת המבקש, הנתבעת 1 הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת ועל כן, לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית מכוח חיוביה. לשיטתו, אין המקרה נכנס בגדר החריגים בהם ניתן להרים את מסך ההתאגדות של החברה, ולפיכך יש לדחות התביעה כנגדו על הסף. טענות המשיבה, בתמצית סילוק על הסף נעשה במקרים חריגים בלבד ומקרה זה אינו נמנה עליהם. לעמדת המשיבה- אין מדובר בתביעה מכוח הרמת מסך, כי אם בעילה אישית כנגד המבקש מכוח דיני הנזיקין. קרי- אין היא טוענת כי חיובו של המבקש נובע מחיוב החברה ויש לבחון את פעולותיו- סיועו בהקרנת התכנים- על מנת להקים לו אחריות אישית. המבחן- קיום יסוד האחריות- אשר הינו המבחן על פי דיני הנזיקין, מתקיים במקרה דנן. תשובת המבקש המבקש שב ומבהיר כי התביעה כנגדו מהווה ניסיון לעקוף את העילות להרמת המסך הקבועות בחוק והדבר נוגד את עקרון העל בדיני החברות ולפיו חברה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת. אמנם, מנסה המשיבה להיבנות מהוראות סעיף 54 לחוק החברות, אולם לשיטתו, אין לקרוא הוראות סעיף זה במנותק מתיקון מס' 3 לחוק. דיון הכרעה- כידוע, סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר אין בתי המשפט נעתרים לו דבר שבשגרה, כי אם במקרים חריגים בלבד. בפסיקה נקבע כי די כי כתב התביעה יגלה עילה על מנת שבית המשפט לא ימחק התביעה על הסף, ובשלב זה- אין בית המשפט בוחן את ראיות התובע ב"ציציות" (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא (2), 312). במקרה שבפני, לא מצאתי קיומם של טעמים המצדיקים דחיית התביעה על הסף. בסעיף 9 לכתב התביעה מציינת המשיבה מהי עילת התביעה כנגד המבקש- "9. בנוסף, התובעת תטען כי הנתבע 2 הרשה ו/או שיתף עצמו ו/או סייע ו/או אישר את ביצוען ו/או הקרנתן ו/או הצגתן באופן פומבי של ערוצי התובעת, ולחילופין הרשה ו/או שיתף עצמו ו/או סייע ו/ או אישר את העמדתם של ערוצי התובעת לרשות הציבור בחצר בית העסק של הנתבעים למרות שאלו המהווים יצירה דרמטית כהגדרתה בחוק זכויות יוצרים, ועל כן חב באופן אישי לפצות את הנתבעת בגין הפרת זכויות הקניין הרוחני שלה." קרי, אין המשיבה טוענת כי יש להרים את מסך ההתאחדות כנגד המבקש, כי אם לחייבו באופן אישי בפיצוי מכוח חוק זכויות יוצרים. סעיף 54 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, קובע - "54.(א). אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. (ב) בוטל". בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661, 700 דן בית המשפט באחריות ביחס שבין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה לבין עקרון אחריותה המשפטית של החברה, בקבעו- "27. אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. עניינו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה- התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת מסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי. מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב- סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת- המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב- נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך- לעומת זאת- חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המניות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי". ואילו בע"א 6978/05 חב' בתימן בע"מ נ' ARRABON- HK limited קבע כב' השופט פוגלמן כי ניתן להטיל אחריות אישית על מנהלים בחברה ובעלי מניותיה, מקום בו מדובר בפיצוי בשל הפרת זכויות יוצרים וכי אין המדובר בהרמת מסך- "בית המשפט קבע כי המעשים המפרים שבוצעו על ידי החברות (המערערות 1 ו-3), בוצעו באמצעות המערערים 2 ו-4 שהם בעלי ומנהלי החברות (סעיף 20 לפסק הדין). המערערים 2 ו- 4 (להלן בפסקה זו: המנהלים) טענו כי לא היה מקום לחייבם באופן אישי, שכן חיוב כאמור הוא בבחינת "הרמת מסך" מבלי שסעד כאמור התבקש על ידי המשיבות; לחילופין נטען כי לא הוכחו ביחס למנהלים יסודות האחריות האישית. אין לקבל הטענה. מקום בו נמצא כי אורגן של חברה ביצע עוולה, אין מניעה כי הוא יחויב בנזיקין, ואין הדבר בבחינת "הרמת מסך" (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5), 661, 700 (1994) (להלן: עניין צוק אור) ; אירית חביב- סגל דיני חברות, 346- 350 (2007); ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח (2), 36, 42- 43 (2003)). במקרה שלפנינו נמצא כי החברות אחראיות לגניבת עין ולהפיכת זכות יוצרים- המשתייכות שתיהן למשפחת דיני הקניין הרוחני (השוו: עניין צוק אור, בעמ' 700- 701). עוולה של גניבת עין מוגדרת באופן מפורש כעוולה נזיקית (סעיף 11 לחוק עוולות מסחריות , ואין מניעה להטיל בגינה את הכללים בדבר אחריות אישית על נושאי משרה (כפי שנעשה בעניין צוק אור). לטעמי, אין מניעה מלהחיל כללים אלה גם בהתייחס להפרת זכות יוצרים, הדומה במהותה לעוולה נזיקית, ומוגדרת ככזו בסעיף 52 לחוק החדש. (השוו: גרינמן, בעמ' 388 -389; ברע"א (י-ם) 2055/06 ששר נ' וסטי (1992) בע"מ ([ ], 15.5.06 ); ת"א (ת"א) 2428/01 KONINKLIJKE HOUSEMANN EN HOTTE NV נ' לידן סוכנויות בע"מ ([] 2.3.06) פסקה 6)." דברים אלה יפים אף לענייננו- כאמור, אין עילת התביעה עניינה בהרמת המסך כנגד המבקש, כי אם בחיובו האישי מכוח דיני הנזיקין. חיוב זה, מתיישב אפוא עם עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. מכתב התביעה נמצאתי למדה כי היה ותוכיח המשיבה את יסודות תביעתה- הרי שתזכה לכאורה בסעד המבוקש ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. אשר על כן, הבקשה נדחית. הוצאות בסך 1500 ₪ בגין בקשה זו, ישולמו עם סיום ההליך וללא קשר לתוצאותיו. הרמת מסךזכויות יוצרים (הפרת)