רקע כללי: 1. במסגרת תביעה שהוגשה על ידי מר אלכס שפירא ומר יבגני שפירא (להלן "התובעים"), כנגד מר ירון חרס (להלן "הנתבע"), נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין חברת השמירה שהעסיקה את התובעים לבין בעליה, הלוא הוא הנתבע. בכתב התביעה נטען כי התובעים עבדו כשומרים בחברת חניאל שירותי אבטחה בע"מ, שהינה בהתאם לרישום ברשם החברות, בבעלות הנתבע. 2. בדיון מיום 7.12.10 שנערך בפני כב' השופטת מאירי, ניתנה החלטה לפיה תינתן עמדת התובעים הן לעניין שאלת הרמת המסך והן לעניין תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן "התקנות"). 3. לאחר שהוגשה עמדת התובעים- "סיכומים לעניין עילת התביעה", הוגשה תגובת הנתבע לסיכומי התובעים ובקשה לסילוק התביעה על הסף. תמצית טענות התובעים: לעניין טענת הרמת המסך טענו התובעים כדלקמן: 4. התובעים מציינים תחילה כי במקרה דנן חלות הוראות חוק החברות לפני תיקון מספר 3. 5. לטענת התובעים בבעלות הנתבע חברת חרס ירון שמירה ואבטחה בע"מ, חברת חרס שמירה (2000) בע"מ וחברת חניאל בע"מ. בתלושי המשכורת של התובעים נרשמו תחת סעיף "מחלקה" חברת חרס שמירה (2000) בע"מ וחברת חניאל בע"מ. 6. הנתבע חתם על הסכמים למתן שירותי שמירה כשהוא משתמש בשם חרס ירון שמירה ואבטחה בע"מ, כאשר באותה עת העסיק את התובעים בחברת חרס שמירה (2000) בע"מ או בחברת חניאל בע"מ והם סיפקו את שירותי השמירה. למעשה, התובעים שעבדו בחברת חרס שמירה (2000) בע"מ ובחברת חניאל בע"מ, עבדו עבור פרויקטים של חברת חרס ירון שמירה ואבטחה בע"מ וזאת בכדי להתחמק מתשלום שכר לתובעים. 7. באם יוכח כי הנתבע עשה שימוש לרעה בחברות שבבעלותו על ידי העסקת עובדים בחברה אחת ומתן תשלום בגין העסקתם בחברה אחרת, הרי שפעל במרמה ותתקיים עילה להרמת המסך כנגד הנתבע. 8. באשר לטענת פיצול הסעדים נטען כי בעת הגשת התביעה הקודמת (דמ 3240/08, דמ 3239/08) שהגישו התובעים בגין אי תשלום שכר עבודה, לא ידעו התובעים כי נעשתה תרמית כפי שתואר בכתב התביעה. לטענתם, רק אחרי שהגישו את פסקי הדין להוצל"פ לגבייה, גילו כי הנתבע הקים אשכול חברות לשם אי תשלום זכויות ומשכורות המגיעות לעובדים. 9. לטענת התובעים עילת התביעה המקורית הייתה אי תשלום שכר ונלווי שכר המגיעים לתובעים ואילו עילת תביעה זו הינה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. מדובר בעילות שונות עם מסכת ראיות שונה ומשכך אין מקום להידרש לשאלת פיצוי הסעדים. תמצית טענות הנתבע: 10. כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה כנגד הנתבע ומשכך יש למחוק את התביעה. כתב התביעה טרדני וקנטרני וטענות התובעים אינן נתמכות בתצהירים. 11. לטענת הנתבע, קיים מעשה בית דין משבית הדין כבר נדרש בעבר לטענות בעניין זכויות התובעים. דיון והכרעה: 12. ראשית אציין כי בעמדה שהוגשה מטעם התובעים ולה ניתנה הכותרת "סיכומים לעניין עילת התביעה", חסרים פרטים בסיסיים, כפי שעולה מסעיף 19- "התביעה המקורית שהוגשה לבית דין זה היה כנגד חברות... בגין אי תשלום שכר עבודה וכדו." 13. שנית אציין כי על אף שעמדת התובעים כללה הן טענות בדבר הרמת מסך והן טענות לעניין פיצול סעדים, התייחס הנתבע בתגובתו ובבקשתו לסילוק על הסף לטענה מהסוג השני בלבד. 14. להשלמת התמונה אציין כי באמתחתם של התובעים פסק דין מיום 17.6.08 שניתן בהיעדר הגנה כנגד חברת חניאל שירותי אבטחה בע"מ (דמ 3240/08, דמ 3239/08) במסגרתו נפסקו לתובעים הרכיבים כדלקמן: פיצויי פיטורים, נסיעות, דמי הבראה ופדיון חופשה (להלן "התביעה הקודמת"). במסגרת התביעה דנן מתבקש בית הדין להורות על הרמת מסך על מנת שיהיה ניתן לחייב את הנתבע לשלם לתובעים את אותם הרכיבים בגינם ניתן פסק דין בהעדר. 15. אדון להלן בטענות המשפטיות העולות מן העמדות שהוגשו מטעם הצדדים. פיצול סעדים: 16. תקנה 26 לתקנות קובעת: "26. א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. ב. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. ג. תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהא זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות. ד. רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין". 17. הרציונל העומד מאחורי תקנה זו הוא, שעל התובע לתבוע את מלוא הסעד שהוא זכאי לו בגין אותה עילה, ולא להטריד את הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותה עילה. בקשה לפיצול סעדים תהיה רלבנטית כאשר עסקינן באותה עילה. 18. כפי שציינתי לעיל, התביעה דנן כוללת למעשה את אותם רכיבים שנתבעו בתביעה הקודמת, אלא שלטענת התובעים מדובר בעילות תביעה שונות. לטענתם עילת התביעה בתביעה הקודמת הייתה אי תשלום שכר ונלווי שכר המגיעים לתובעים, ואילו עילת תביעה זו הינה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. 19. לטעמי, משהסעדים הנתבעים בשתי התביעות הינם למעשה זהים ומשזהות הנתבע בשתי התביעות שונה וכך גם עילת התביעה, אין רלבנטיות לתקנה 26 לתקנות הדנה בפיצול סעדים. מעשה בית דין: 20. מתגובת הנתבע עולה השאלה, האם פסק הדין בתביעה הקודמת מהווה מעשה בית דין המאפשר לדחות התביעה על הסף, כאמור בתקנה 45 לתקנות. 21. לעניין זה אביא את דבריה של ד"ר נינה זלצמן, כפי שנכתבו בספרה "מעשה-בית-דין בהליך אזרחי", הוצאת רמות- אוניברסיטת תל-אביב: "כלל מעשה-בית-דין (res judicata) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק-דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" (privity) עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי-המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק-הדין. משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק- הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין." (ההדגשה אינה במקור, מ.ש.). בהמשך ספרה דנה ד"ר זלצמן בשאלת יחסי "קרבה משפטית" בין חברה בע"מ לבין בעל מניות. ד"ר זלצמן קובעת כי פסק-דין שניתן כנגד חברה אינו קושר, כמעשה בית דין, את בעלי המניות: "תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד פועלת אף בהקשר בו עסקינן, לאמור, פסק-הדין שניתן לטובת החברה או נגדה אינו קושר, כמעשה-בית-דין, את בעלי המניות. ולהיפך, אין החברה מנועה מכוחו של פסק-דין שניתן בין בעל מניות לבין צד שלישי. אין יחסי החברה-בעל המניות כשלעצמם מהווים בסיס לצמיחתם של יחסי קרבה משפטית (privity) לצורך חלותו של כלל המניעות הדיונית." 22. הנה כי כן, ניתן להסיק מדבריה של ד"ר זלצמן כי פסק הדין בתביעה הקודמת, שניתן כנגד חברת חניאל שירותי אבטחה בע"מ, אשר בבעלותו של הנתבע בתיק דנן, אינו קושר, כמעשה בית דין את הנתבע ומשכך, אין מניעות דיונית בהגשת תביעה ישירות כנגד הנתבע, כפי שנעשה כאן. הרמת מסך: 23. לטענת התובעים, כאשר פנו ללשכת ההוצל"פ לצורך מימוש פסק הדין, גילו את מעשה התרמית של הנתבע- הקמת אשכול חברות לשם אי תשלום זכויות ומשכורות המגיעות לעובדים. 24. כאן המקום לבחון, האם בשלב זה של ההליך, ניתן להתרשם לכאורה כי יש ממש בטענות התובעים באשר לעילות הרמת המסך. 25. כלל יסוד בדיני חברות הוא כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, שכן לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו ( דב"ע נג/ 3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה , פד"ע כז 345 ). 26. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה הינו עקרון מרכזי ובסיסי בדיני התאגידים. סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן "חוק החברות" ) קובע כי: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד". 27. כאמור, הכלל הוא כי חברה הינה אישיות משפטית הנפרדת מבעלי מניותיה ומנהליה, לכל דבר ועניין. יחד עם זאת, יצר המשפט מנגנון "הרמת מסך" המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב או בכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ובכלל זה עובדיה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות. כאמור, במקרה דנן חלות הוראות חוק החברותלפני תיקון מספר 3. 28. כבוד השופט רובינשטיין כתב בעניין קיבוץ משמר העמק נ. עו"ד טומי מנור ואח' (ע"א 4263/04) כדלקמן: "בהתאם למגמה המשתקפת בהצעות החוק, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט. בעוד שבנוסח הקודם רשאי היה בית משפט "להרים את מסך ההתאגדות אם... בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן", כיום הוגבלה סמכות בית המשפט להרים מסך רק כאשר מתקיימת גם אחת מהחלופות הנזכרות בסעיפים קטנים (א)1(א)-(ב)". 29. גם בית הדין הארצי נדרש לסוגיית הרמת המסך והטלת חבות אישית על מנהלים בחברה. בע"א 1017/04 אהוד ענבר - אפרים בין מנשה, מיום 27.10.05, סקר כבוד השופט פליטמן את דוקטרינת הרמת המסך תוך התייחסות לדברי ההסבר להצעת חוק החברות לעניין הרמת מסך ולתיקון מס' 3 - התשס"ה-2005 , לנוסחו של סעיף 6 לחוק החברות, על דרך צמצומו של סעיף 6, והגבלת סמכותו של בית הדין להרים את המסך רק כאשר מתקיימות החלופות שבסעיף. כן מובאים בפסק הדין דבריה של ד"ר חביב- סגל לעניין העילות המקובלות להרמת מסך: "ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי" (ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש , הוצאת אל-טן הפקות בע"מ, כרך א', עמ' 253). 30. מכאן כי עילות הרמת המסך בטרם תוקן חוק החברות הינן רחבות יותר, ובית המשפט רשאי להרים את מסך ההתאגדות כאשר נעשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה במטרה לסכל דין או להונות או לקפח אדם וכן בנסיבות בהן צודק ונכון לעשות כן. 31. עיון בכתב התביעה ובעמדת התובעים מעלה טענות המחייבות בחינה מעמיקה יותר של השאלה האם קיימת עילה המצדיקה הרמת מסך ביחס לנתבע. הטענות לפיהן הנתבע, כבעליו של אשכול חברות, עשה שימוש לרעה בחברות שבבעלותו על ידי העסקת עובדים, ובכללם התובעים, בחברה אחת ומתן תשלום בגין העסקתם מחברה אחרת, וכי הקים אשכול חברות לשם אי תשלום זכויות ומשכורות המגיעות לעובדים, מחייבות בדיקה. 32. לטענת התובעים, בנסיבות אלו, לא יכולים היו לממש את פסק הדין שניתן לטובתם במסגרת התביעה הקודמת. 33. לפיכך, שוכנעתי כי כתב התביעה מגלה טענות הראויות בדיקה באמצעות הבאת ראיות וקיום הליך הוכחות ואין לסלק התביעה על הסף. 34. סוף דבר - משקבעתי כי תקנה 26 העוסקת בפיצול סעדים אינה רלבנטית, מששוכנעתי כי לא קיים במקרה דנן מעשה-בית-דין ומשכתב התביעה מעלה לכאורה תשתית המקימה עילת תביעה נגד הנתבע, הרי שאין לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבע ודין הבקשה לסילוק להדחות. 35. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסיום ההליך. 36. התיק נקבע לקדם משפט ליום 31.5.11, שעה 8:30. דיני חברותהרמת מסךחוק החברות