תביעה זו החלה כתביעה בסדר דין מקוצר על סך של 342,860 ₪, שהגישה התובעת, שהיא חברה פרטית בע"מ, העוסקת בשיווק ירקות, כנגד הנתבעת, שהיא חברה פרטית בע"מ המפעילה מספר מלונות בעיר אילת. התובעת תבעה את הנתבעת בגין אספקת ירקות, שסיפקה לנתבעת, כאשר הנתבעת אינה חולקת על כך שקיבלה את הסחורה, ואף אינה חולקת על טיבה של הסחורה, ואף לא על גובה החיוב. הנתבעת חולקת אך ורק על חובתה לשלם בנסיבות כפי שהיו בתביעה זו. טענתה העיקרית של הנתבעת היא, כי בעלת המניות היחידה של התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה הגב' פביאן דה פז (להלן: "פביאן"), אשר עבדה אצל הנתבעת בתפקיד חשבת, ועל פי כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע היא הואשמה במעילה בסך של 8,000,000 ₪ מהנתבעת. אציין כי ההליך הפלילי הינו בשלביו הראשוניים. לפיכך, טענה הנתבעת, כי הואיל ופביאן הייתה בעלת המניות היחידה של התובעת, הרי שהתובעת ופביאן חד המה, ולכן מבקשת הנתבעת לבצע קיזוז של סכום התביעה כנגד סכום המעילה הנטען. למעשה, מבקשת הנתבעת לבצע "הרמת מסך הפוכה" כנגד התובעת ולקבוע כי העברת סכומים לתובעת כמוהם כהעברת סכומים לבעלת המניות, שכנגדה יש לה, לטענתה, זכות קיזוז. נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה בתיק זה התהפך, כך שהנטל מוטל על הנתבעת, בהתחשב בכך, שטענתה היא טענת הודאה והדחה. במסגרת תיק זה נשמעו ראיות, כאשר הנתבעת הגישה תצהיר אחד בלבד של מר שלום חרף, (להלן: "שלום"), שהיה מנהל הכספים של הנתבעת במחוז הדרום עד ליום 31.12.2011 ועבד בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. התובעת העידה את מר יעקב יפרח, שהוא כיום בעל המניות היחיד בתובעת (להלן: "יפרח"), את פביאן ואת רו"ח משה חבושי (להלן: "רואה החשבון"). לאחר סיום שמיעת הראיות, הצדדים סיכמו בעל פה. טענות הנתבעת 5. הנתבעת טענה כי כחודשיים לאחר גילוי המעילה, כאשר גילתה שפביאן והתובעת חד הם, עצרה הנתבעת את התשלום לתובעת. הנתבעת טענה כי התובעת לא הייתה עקבית בגירסתה, כאשר בתחילה טענה כי לפביאן אין כל קשר לתובעת, ובשלב השני היא טענה כי אומנם בשלב מסוים הייתה פביאן בעלת מניות, אך זאת רק כדי להתחמק מתוצאות משפט הגירושין של יפרח, אשר היה בן זוגה של פביאן בתקופה הרלוונטית לתביעה. 6. עוד טענה הנתבעת, כי פביאן ויפרח טענו, כי הם לא זוכרים מתי המניות הועברו, אבל כל המידע מצוי אצל רואה החשבון, ורואה החשבון העיד כי המניות הועברו לפביאן ביום 27.4.2009 וחזרו ליפרח ביום 16.3.2010. לטענת הנתבעת, יש קשר זמנים בין החזרת המניות של פביאן ליפרח דווקא למועד שגילתה הנתבעת את המעילה ואת הקשר שבין פביאן לתובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי העברת המניות נעשתה כדי להתחמק מעיקולים והליכים משפטיים, שהתנהלו כנגד יפרח, ובכך למעשה התובעת מודה, כי בעלי המניות השתמשו באישיות המשפטית הנפרדת שימוש לרעה, כדי להערים על צדדים שלישיים ועל רשויות המדינה. 7. עוד טענה הנתבעת, כי לפביאן היה קשר ישיר לחברה וכי היא ניהלה אותה למעשה עוד בהיותה אצל הנתבעת ותוך כדי עבודתה אצל הנתבעת. לשם כך הביאה הנתבעת את עדותו של שלום, אשר העיד, כי במחשב, אשר שימש את פביאן אצל הנתבעת, נמצאו מסמכים רבים של התובעת, אשר לטענת הנתבעת, מוכיחים, כי פביאן ניהלה את התובעת ואת חשבונותיה ממחשבי הנתבעת. 8. הנתבעת טוענת, כי על פי סעיף 6 לחוק החברות יש להרים מסך במקרים בהם מוצדק בנסיבות העניין לעשות כן, ובוודאי כאשר מנצלים לרעה את יתרון האישיות המשפטית הנפרדת. התובעת היא למעשה חברה קטנה, חברה שניתן לקרוא לה משפחתית, ובוודאי חברת מעטים. לטענתה, מדובר למעשה בחברה שיש לה בעל מניות אחד, שמחזיק במאה אחוז המניות, וזהותו משתנה בהתאם לצורכי בעלי המניות. טענות התובעת 9. התובעת טענה כי הנתבעת לא הביאה ולו בדל אחד של ראייה לעילה כלשהי להרמת מסך. קל וחומר ל"הרמת מסך הפוכה". התובעת טענה, כי יפרח מסר את המניות לפביאן, אך ורק משום שהסתבך בהוצל"פ. פביאן מעולם לא קיבלה ולו שקל אחד מהתובעת לא כשכירה, לא כעצמאית, לא במשיכה חד פעמית ולא בשום דרך אחרת. עוד טענה התובעת, כי מעדות רואה החשבון עולה, כי לפביאן לא היה קשר ולו קלוש לעסקי התובעת ולספריה. עוד טוענת התובעת כי בפועל לא הועברו המניות ברשם החברות. 10. עוד טוענת התובעת, כי שלום צירף לתצהירו מסמך אחד ויחיד שהודפס מתוך מחשב ולא יכול היה לומר עליו דבר, משום שטען שאינו יודע. התובעת גם טוענת, שלמרות שהיה חוקר שחקר את המעילה, דוח החוקר לא הוצג לבית המשפט. 11. התובעת טוענת, כי אין מחלוקת שסיפקה את הירקות לנתבעת ולא הוכח דבר וחצי דבר המחייב הרמת מסך במקרה זה. יתר על כן, התובעת טוענת כי לא מדובר בייחוס חוב של החברה לבעל מניות בה, אלא בפעולה הפוכה, שבה נלקחת זכות של החברה לקבלת כספים ואותה מבקשים לקזז בגין תביעה, שעדיין לא התבררה כנגד פביאן. לעניין זה מפנה ב"כ התובעת לספרה של המלומדת אירית חביב סגל, דיני חברות (להלן: "ספרה של חביב-סגל"), בעמ' 318. 12. עוד טוענת התובעת כי גם אם מדובר בקיזוז, הרי שלא מדובר בקיזוז חיובים כספיים שהצדדים חבים זה לזה ולכן אין אפשרות לקזז את הסכומים. 13. הנתבעת טענה בתשובה כי הסעיף הקובע הוא סעיף 6 (ב) לחוק החברות שבו ניתן ליחס חובות של בעל מניות לחברה וכי ניתן לקזז על פי פס"ד רע"א 11736/05. דיון והכרעה 14. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת סיפקה לנתבעת את הירקות בסכום הנתבע, וכי הנתבעת לא שילמה לתובעת את הסכום. לפיכך מדובר ב"הודאה והדחה" ונטל ההוכחה על הנתבעת כי היא אינה חייבת את הסכום לתובעת. הרמת מסך- עובדתית 15. התובעת ביקשה להוכיח, כי מתקיימים הכללים להרמת מסך וכי מבחינה עובדתית התובעת ופביאן פעלו כחברה משפחתית, שבה יש לבעל המניות 100% מהמניות, ולכן יש לייחס את חובה של פביאן לנתבעת - לתובעת. 16. נראה כי בעניין זה לא הצליחה הנתבעת להרים את נטל הראיה הן עובדתית והן משפטית. 17. רואה החשבון העיד ועדותו לא נסתרה כי יפרח הוא שהקים את החברה, הוא בעליה והוא קיבל בה כל החלטה עסקית גדולה כקטנה. עוד העיד רואה החשבון כי ידוע לו שבעבר הועברו המניות לפביאן ואף הוחזרו ליפרח ללא כל התחשבנות כספית בין הצדדים (ראו סעיפים 3-5 לתצהירו). פביאן ויפרח העידו, כי פביאן קיבלה לידיה את מניות יפרח בנסיבות שבהן יפרח ביקש למנוע מגרושתו לעקל את מניות החברה, ולכן נתן לפביאן להחזיק במניות בנאמנות למשך תקופה ולאחר מכן שבו המניות לידי יפרח. גרסה זו נתמכה במלואה בעדותו של רואה החשבון (ראו עמ' 24 שורות 1-3), אשר נתתי בה אמון, והנתבעת לא הצליחה לסתור גרסה זו. 18. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי פביאן היא זו שניהלה את התובעת או שנהנתה ממנה בצורה כלשהי מבחינה כלכלית, מעבר להיותה חברתו של פביאן באותה תקופה. יש לציין, כי פביאן ויפרח היו זוג, אך כל אחד מהם המשיך להחזיק בית משלו (ראו עמ' 21 שורות 13-24). העובדה שפביאן החזיקה במניות החל מיום 27.4.09 ועד ליום 16.3.10 אין די בה, במקרה זה ובנסיבות הספציפיות שהובאו בפני, כדי להוכיח שפביאן נהנתה מן התובעת כלכלית. הנתבעת לא הצליחה להראות העברות כספים מן התובעת לידי פביאן, משיכת משכורות או כל דרך אחרת של טובת הנאה שקיבלה פביאן מהתובעת. רואה החשבון, שהיה רואה החשבון של התובעת העיד, כי יפרח הוא שהיה בפועל בעל החברה, הקים אותה וכדבריו בתצהיר: "קיבל בה כל החלטה עסקית גדולה כקטנה מיום הקמת החברה." (סעיף 4 לתצהירו). 19. בנוסף טענה הנתבעת כי פביאן ניהלה למעשה את התובעת, ולכן היא אורגן שלה וככזו יש לראות אותה ואת התובעת כאישיות אחת. טענה זו של הנתבעת, כי פביאן ניהלה את התובעת נסמכה מבחינה ראייתית על מסמך אחד. מסמך זה הוא דוח הכנסות והוצאות של התובעת לחודש יולי 2009, שהוגש במצורף לתצהירו של שלום, שלטענתו, נמצא במחשב, ששימש את פביאן בעבודתה בנתבעת. כאשר נחקר שלום על כך, טען, שזו רק דוגמה מיני רבות לקבצים רבים, שנמצאו במחשב ששימש את פביאן אצל הנתבעת, ומהווים מסמכים השייכים לתובעת. מסמכים נטענים אלה לא הוגשו באמצעות שלום. אציין, כי הנתבעת הציגה לפביאן מסמכים שונים במהלך חקירתה הנגדית, אולם היא לא אישרה, כי היא מכירה אותם, למעט אותו דוח הכנסות והוצאות ומסמך נוסף. פביאן, על פי עדותה, סייעה לפקידה של התובעת, ולמעשה ליפרח, שהיה בן זוגה אותה עת, בהכנת הדוח הנ"ל בפורמט אקסל, משום שלה היה הידע בתוכנה זו, אך לא היא הכינה את הנתונים לדוח. חומר הראיות שהוצג אינו מספיק על מנת שהנתבעת תוכיח כי פביאן ניהלה את התובעת בפועל ולא רק החזיקה במניות בעבור יפרח, כאשר כאמור הדבר גם נסתר בעדותו של רואה החשבון. 20. גם העובדה שפביאן הגישה את הבקשה לרישיון עסק לתובעת ואף נפתח כתב אישום כנגדה בשל הפעלה ללא רישיון (ראו עמ' 16 שורות 18-29 לפרוטוקול) אינה מהווה הוכחה כי היא זו שאכן הייתה פעילה בחברה ונהנתה ממנה כלכלית, כאשר העברת המניות וכל התנהלות פביאן בתובעת נעשתה למטרה שתוארה לעיל, כאשר כדבריה היא חתמה על כל מה שנדרשה לחתום לטובת התובעת על פי הוראות יפרח ורואה החשבון. 21. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי פביאן נהנתה מכספי התובעת או כי ניהלה אותה בפועל ולכן אין עילה להרמת מסך הפוכה ולביצוע קיזוז. בכך ניתן היה לסיים את פסק הדין, אולם אוסיף ואבדוק את הטענות הנוספות שהעלו הצדדים. הרמת מסך- משפטית 22. הנתבעת טענה, כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות של התובעת, כך שחוב של בעל המניות ייוחס לחברה (הרמת מסך הפוכה). הנתבעת מבקשת להסתמך על סעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע: "בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו." הנתבעת מבקשת לייחס את חובה הנטען של פביאן לנתבעת - לתובעת. כאמור מבחינה עובדתית לא הורם נטל הראיה, אך לטעמי גם מבחינה משפטית לא נראה כי זה המקרה שבו "צודק ונכון לעשות זאת" ונימוקי יובאו בהמשך. 23. אציין, כי איני משוכנעת שבחקיקת סעיף 6(ב) לחוק החברות, התכוון המחוקק לאפשר ביצוע "הרמת מסך הפוכה" כנגד בעלי המניות. בספרה של אירית חביב-סגל נכתב על סעיף 6(ב) בראש פרק 6 לפרק על "הרמת מסך", כאשר ראש הפרק מכונה: "הרמת מסך לטובת בעלי המניות". ובגוף הפרק כותבת המלומדת חביב סגל כך: "הדיון עד כה התמקד בהרמת המסך כנגד בעלי המניות, אלא... הרמת מסך יכולה להיעשות גם לטובתם של בעלי המניות. לעניין זה, מבחין סעיף 6, על פי נוסחו לאחר תיקון מס' 3, בין העילות לייחוסו של חוב של החברה לבעל מניות שלה, לבין ייחוס זכויות של החברה לבעל המניות. לעניין זה קובע סעיף 6 (ב): ... הרמת מסך לטובת בעלי המניות היא שונה במהותה מהרמת מסך כנגד בעלי המניות, ואין לה ולא כלום עם שיקולי המדיניות המפורטים לעיל, באשר למתח שבין ההגנה על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לבין עקרונות היסוד של דיני הגביה. יותר מכך, מאחר שהרמת המסך לטובת בעלי המניות עלולה לפגוע בבעלי המניות האחרים, שלא ביקשו את הרמת המסך, הרי שעל בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בהרמת המסך מסוג זה." 24. ראו לעניין זה בפסק דינה של השופטת שיצר בת.א. (ת"א) 1435/01 דוראני-ברן 1986 בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 26.1.2003): "במקרה זה, יש מקום לבצע הרמת מסך "הפוכה". דהיינו הרמת המסך תפעל לטובתו של בעל מניות, כאשר הרציונל הוא למעשה זהה - הפעלת עקרונות של תום לב ואי מתן אפשרות להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת. נסיבות אלה מתקיימות למשל כאשר צד שלישי, ובמקרה זה הבנק, מבקש לקפח את בעל המניות תוך שהוא מתרץ את עמדתו בקיומו של מסך ההתאגדות." (סעיף 17 לפסק הדין). 25. גם בע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' מוברמן, פ"ד מו(5) 353, בעמ' 362 נכתב: "אולם יש שהרמת המסך נדרשת, ולו גם חלקית, לשם הגנה על זכויותיו של בעל המניות - לטובתו נעשה הדבר ולאו דווקא כנגדו. דוגמה לכך, הרמת מסך סטטוטורית, שתכליתה להעמיד מציאות על מכונה לטובת עניינם של בעלי המניות, כדוגמת סעיף 95 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], על כל הנובע מכך, בין היתר בסוגיות של מסים. הוא הדין, כאשר צד שלישי, שאינו חלק מהתאגיד ואינו קשור בו, מבקש להיבנות מאותו מסך חוצץ לטובתו שלו ומתוך קיפוח בעלי מניות (ראה לעניין זה ספרו של פרופ' א' פרוקציה, דיני חברות חדשים בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט) 75)." 26. הרמת מסך הפוכה מוזכרת כאמור בספרו של פרופ' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, שקדם לחוק החברות החדש, ומצוין בו בקצרה כי אכן לעיתים השימוש לרעה בפרגוד ההתאגדות נעשה על ידי צדדים שלישיים ומבקשי הסעד הם בעלי המניות (ראו עמ' 75). 27. אמנם מצאתי מקרים שבהם בית המשפט השתכנע לבצע פעולת "הרמת מסך הפוכה", כפי שמבקשת הנתבעת, לא לטובת בעלי המניות אלא לרעת החברה ובעלי מניותיה. כפי שכתב בית המשפט השלום בת.א. (י-ם) 4502/06 דדש צבי נ' אלי דהן (1993) בע"מ : "שברגיל, הרמת מסך באה לזקוף חובות של החברה לחובת אנשים פרטיים, ואילו כאן להיפך, פעולותיו של הבעלים מתבקשות להיזקף לחובת החברה", אשר שוכנע באותו מקרה כי בעקבות ערבוביה עסקית בין הנתבע לחברה בעסקה הספציפית של מכר הדירה בה היה מדובר, מן הראוי לבצע את הפעולה החריגה של הרמת מסך הפוכה וייחוס חובות הבעלים לחברה. כך גם בת.א. (נצ') 9369-12-08 אר חברה לשיווק דלקים ושמנים נ' סברין ביאטרה בו מצא בית המשפט כי הבעלים הקים את החברה במטרה אחת והיא להתחמק מנושיו ולהונותם, תוך שהוא מבריח את רכושו לחברה ונותר חסר כל מול נושיו. 28. ומן הכלל אל הפרט. הרמת מסך הפוכה, ככל שניתן לבצעה, לרעת החברה היא סעד שבודאי גם הוא יינתן במשורה ותוך הקפדה על התנאים להרמת המסך הרגילה. נציין כי המקרה הנדון אירע לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 3 משנת תשס"ה, אשר תיקן את סעיף 6 לחוק החברותונאמר עליו, שהוא "מחולל רפורמה חקיקתית, ומבהיר כי הרמת המסך נועדה למקרים חריגים בלבד: ראשית, סעיפים 6(ב) ו-6(ג) אוחדו תחת קורת גג אחת, בסעיף 6(א)(1), המייחד את הרמת המסך ל"מקרים חריגים," ולמקרים שבהם בית-המשפט מוצא כי "צודק ונכון" לעשות כן. מכאן ואילך, שבה הרמת המסך והופכת לחריג לכלל של האישיות המשפטית הנפרדת." (ספרה של אירית חביב סגל- סעיף 2.ג.1- ההדגשה במקור- ע.ר.). העובדה שבעלי מניותיה בתובעת השתנו, כדי לאפשר ליפרח לחמוק מעיקולים של גרושתו אין די בה, במקרה זה, כדי לקבוע כי הדבר מקנה לנתבעת, שלא היא שנפגעה מפעילות זו, אלא ההפך היא מנסה כעת להיבנות מפעילות שלילית זו, סעד של הרמת מסך הפוכה. 29. נזכיר כי סעד של הרמת מסך במקרה זה מביא למצב שבו נושי פביאן מקבלים קדימות על נושי התובעת ומקזזים סכומים שמגיעים לתובעת (ראו לעניין זה את מאמרו של שרון חנס, "עיון מחודש באישיותו המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי", עיוני משפט כח(1), 2004, עמ' 5), כל זאת בלא שהתובעת או בעל המניות, יפרח, ביצעו כל פעולה המהווה הונאה או קיפוח כלפי הנתבעת. ההפך, התובעת סיפקה את הירקות שנדרשו לנתבעת במלואם והנתבעת לא שילמה לה תמורתם. 30. לפיכך אני קובעת כי אין כל מקום לקבל את בקשת הנתבעת לבצע הרמת מסך הפוכה שתייחס את חובה הנטען של פביאן לתובעת. טענת הקיזוז 31. בנוסף טוענת התובעת כי לא עומדת לנתבעת טענת קיזוז. ואכן כך הוא. סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "סעיף 53") דורש התקיימותם של שלושה תנאים לקיזוז- שהגיע מועד פרעון החוב; הדדיות; ובחיובים מעסקאות שונות- סכום קצוב. נבחן תנאים אלה אחד לאחד. 32. התנאי הראשון, מועד הפרעון- סעיף 53 קובע כי ניתן לערוך קיזוז בין "חיובים כספיים" אשר הגיע המועד לקיומם, דהיינו הגיע מועד פרעונם. המלומד לרנר כותב בספרו "קיזוז חיובים", התשס"ט- 2009, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, (להלן: "ספרו של לרנר"), כי חיוב מותנה או עתידי אינו ניתן לקיזוז. עוד כותב לרנר לגבי המצב המשפטי הקיים: "כזכור לפי הפסיקה, לא ניתן להעלות קיזוז בהליכים משפטיים, אלא אם כן מוסדר הקיזוז על ידי הדין המהותי. לפיכך, כאשר נושה תובע בבית המשפט את פרעונו של חוב לזכותו, אין הנתבע רשאי להתגונן בטענת קיזוז דיוני על סמך חוב של התובע כלפיו שטרם הגיע מועד פרעונו. בנסיבות אלה הנתבע גם אינו זכאי להגיש תביעה שכנגד בגין חוב זה." (עמ' 53 לספרו של לרנר). במקרה זה טרם התגבש החוב של פביאן לנתבעת, שהרי הנתבעת לא הוכיחה בתיק זה את מעילתה של פביאן, וטרם ניתן פסק דין בנושא המעילה, ולכן לא ניתן לומר בשלב זה, כי קיים חוב שהגיע זמן פרעונו. 33. התנאי השני, הדדיות- תנאי ההדדיות קובע, כי הצדדים לקיזוז חייבים להיות אותם צדדים. לרנר בספרו מציין כדוגמא כי "בנק לא יהא זכאי לקזז חוב של חברה-אם כלפיו כנגד פיקדון של חברה-בת... כמו כן, אין להכיר בקיזוז זכות שיש לשמעון כלפי ראובן, כנגד חוב שראובן נושה בשמעון כנאמן לטובת צד שלישי." (עמ' 53-54.) משקבעתי כי לא התקיימו הנסיבות לבצע הרמת מסך הפוכה בין פביאן לתובעת, כי אז אין הדדיות בין הצדדים, ומכאן שגם התנאי השני לא התקיים. 34. התנאי השלישי, סכום קצוב- חיובים שמקורם בעסקאות שונות ניתנים לקיזוז רק אם הם קצובים. במקרה זה אין מדובר בסכום קצוב. הנתבעת טוענת כלפי פביאן למעילה בסכום גבוה יותר אך בשלב זה לא מדובר אלא בטענה בלבד, אשר טרם הוכחה. 35. לעניין טענת הקיזוז הנתבעת מפנה לסעיף 4 לפסק הדין רע"א 11736/05 צאירי נ' שרעבי. עיינתי בפסק הדין ואין בו כדי לסייע לנתבעת. הטענה בפסק הדין הייתה טענה מקדמית לפיה קיזוז המצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ובית המשפט העליון קבע כי ניתן לטעון קיזוז במקרה שכזה גם בבית משפט השלום, ואילו במקרה זה הטענה היא כנגד עצם הזכות המהותית לקיזוז ועל כך לא באה תשובה מספקת מן הנתבעת. 36. לפיכך, לנתבעת לא עומדת טענת קיזוז כנגד התובעת. סוף דבר 37. אני מקבלת את התביעה. 38. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 342,860 ₪ב צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 39. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך של 9,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪.דיני חברותבעלי מניותהרמת מסךמניות