1. בפניי תביעתו של מר שוייחט ולדימיר (להלן: "התובע") לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, אחזקת רכב , והחזר הוצאות בגין שימוש בטלפון. טענות התובע 2. עד לחודש 11/05 הועסק התובע בחברת "אקורד הנדסה בע"מ" שהפסיקה פעילותה ועל כן פנה מיום 12/05 ועד ליום 7/06 לקבלת דמי אבטלה מהמל"ל. במהלך התקופה האמורה סייע לבעלי מניותיה השותפים מר פוברז'ינסקי שמיל (להלן: "הנתבע") ולמר פבזנר סמיון (להלן: "פבזנר") בעבודתם באס. אמ. סבידס קומפני בע"מ (להלן: "הנתבעת") כאשר נאמר לו כי אין מדובר בעבודה ששכר בצידה. 3. במסגרת עבודתו, עסק התובע, בניהול מו"מ עם ספקים/לקוחות בארץ ובחו"ל והיה בעל זכות חתימה בחשבון הנתבעת ולצורך עבודתו אף השתמש בטלפון נייד שבבעלותו וברכבו ותדלק רכב זה מכיסו. במועד כלשהו החל התובע לחשוד כי הנתבע מועל באמונו של שותפו, פבזנר ובכספי הנתבעת ושיתף את פבזנר בחשדותיו. על רקע האמור הסתכסכו השותפים והנתבע הודיע לתובע כי לא ירחק היום ויבוא עימו בחשבון. 4. ביום 13.8.06 קבל התובע הודעה מהמל"ל בדבר אי זכאותו לדמי אבטלה היות ועבד בתקופת האבטלה ונדרש להשיב סך של 23,727 ₪ לגביהם נאמר כי ינוכו מגמלאות עתידיות. מבירור שערך התובע הוברר לו כי הנתבע דיווח על עבודת התובע אצלו והמציא תלוש שכר אחד רטרואקטיבי לתקופה שבין 1-7/06. בעקבות האמור הגיש התובע, תלונה בדבר זיוף תלושי שכר במשטרת ישראל. 5. לטענת התובע לא שולם לו שכר מכוח התלוש שהוצא. 6. התובע הפנה את תביעתו לא רק כנגד החברה אלא גם כנגד מנהלה ובעל מניותיה- הנתבע. לטענתו על בית הדין להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה, ולחייב את בעל מניותיה בתשלום זכויותיו שכן הוא נמנע במכוון מלשלם את שכרו וגרם לתובע נזק בדבר הכשלת זכותו של התובע לקבלת דמי אבטלה להם זכאי. עוד הוסיף התובע כי הנתבע ניהל הנתבעת בשיטת המימון הדק תוך שהוא יודע כי לא יעלה בידיו לשלם לתובע שכר כאשר למיטב ידיעת התובע הנתבעת חסרת כל, ריקה מתוכן ואינה פעילה. טענות הנתבעים 7. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים טענו כי התובע הגיש בעבר נגד הנתבעים תביעה לתשלום דמי אבטלה שלא שולמו לו, שנמחקה. הן בתביעה שהגיש בעבר והן בתביעה הנוכחית טען התובע כי התנדב אולם הפעם טען כי מגיע לו שכר עבודה. המדובר בגרסאות סותרות. 8. לטענת הנתבעים התובע הועסק אצל הנתבעת בתקופה שבין 1-7/06 ובעטייה של תקופה זו הוצא לו תלוש שכר מרוכז ושולם לו שכר מידי חודש. 9. התובע יחד עם פבזנר ניסו באלימות לקבל מהנתבע את מסמכי היסוד של הנתבעת וזאת על מנת להשתלט על נכסי הנתבעת. התובע פוטר מעבודתו עקב מעשי אלימות אלה והוגשה כנגדו תלונה במשטרת ישראל. אחרי מעשי אלימות אלה המשיכו התובע ופבזנר להשתלט על נכסי הנתבעת וסרבו לעזוב את משרדי הנתבעת על אף שהודע לתובע בדבר הפסקת עבודתו. התובע ופבזנר גנבו חלק מהציוד ששייך לנתבעת וגם על כך הוגשה תלונה במשטרת ישראל. שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד 10. בפתח הדברים אציין, כי אין ספק בעיני שהתביעה קשורה אם לא נעוצה בסכסוך שהתגלע בין שני בעלי מניות הנתבעת אשר התובע היה מעורב בו וכי גם באספקלריא זו יש לבחון את התמונה העובדתית. 11. עם זאת, אין להתעלם מגרסת התובע אותה מצאתי אמינה לפיה עניין לנו בתובע שתרם ממרצו ומזמנו לשם הקמת הנתבעת וקידום ענייניה העסקיים כאשר בנקודת זמן מסוימת עקב סכסוך שהחריף בין שני בעלי המניות נפל הוא למצער קורבן להתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת והכל כפי שיבואר להלן. 12. מגרסאות הצדדים ומחקירותיהם עולה התמונה הבאה והנתבעת אף אינה חולקת על כך כי בין בינה לבין התובע התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה שבין 1-7/06 עד שהתובע פוטר מעבודתו. מאחר והתובע תיאר את מערכת היחסים וההתקשרות בין הצדדים ככזו של מתנדב שאין בצידה שכר אף שלא נקב במונח זה (וחזר על האמור במסגרת חקירתו הנגדית במסגרתה טען כי לא היה שכיר עמ' 15 לפרוטוקול מיום 27.1.11 שורה 5)) ומאחר שתביעתו השתית על גרסת הנתבעת שטענה לקיומם של יחסי עובד מעביד, אדרש תחילה לבחינת מעמדו של התובע וזאת למעלה מן הצורך. 13. כבר נפסק כי מעמדו של עובד הוא בגדר "סטטוס" הנלמד מתוך מאפייני ההעסקה וההתקשרות בין הצדדים. 14. מגרסאות הצדדים ומחקירותיהם עולה התמונה הבאה: אין חולק בין הצדדים כי התובע שימש כמנהל בנתבעת. התובע עסק בין היתר בניהול מו"מ עם ספקים/לקוחות בארץ ובחו"ל כשהנתבע לא שלט בשפה העברית והתובע שימש לו כפה (עדות התובע מיום 27.1.11 עמ' 10 שורות 18-19). לתובע היתה זכות חתימה בחשבון הנתבעת יחד עם בעל מניותיה פבזנר. מכוח האמור קבל התובע כספים מהנתבע לצורך הפקדתם בחשבון הנתבעת. (פרוטוקול מיום 27.1.11 עמ' 9 שורות 19-20). התובע עבד מספר שעות ולא מידי יום וקיבל הוראות לעבודה מהנתבע. (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 27.1.11 שורות 25-29). לצורך עבודתו עשה התובע שימוש בפקס, מחשב, ציוד ששייך לנתבעת (פרוטוקול מיום 27.1.11 שורה 32). על גרסה זו של התובע חזר גם העד מטעמו (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 27.1.11 שורות (14-16, עמ' 18 שורות 22-27, עמ' 19 שורות 8-9, עמ' 22 שורות 1-3). 15. עובדות אלה, עלו גם במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע. ראה עמ' 34 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורות 23-24, עמ' 37 שורה 27. כמו כן, אין חולק בין הצדדים כי לתובע הוצא רטרואקטיבית תלוש שכר המתייחס לשבעת חודשי ההעסקה. ראה בעניין האמור עדותו של הנתבע עמ' 40 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורות 1-6. 16. המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב" (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין - מיכה חריש ומפלגת העבודה פד"ע לז 433. בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים ובהם הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר, ואופן ניכוי תשלומי החובה (ע"ע 300275/98 ויסלר - מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות 18.12.00). עם זאת נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המבחן המשנה שמכיל המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (הנשיא לשעבר סטיב אדלר, היקף תחולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית ספר גולדברג (תשס"א) 17; דב"ע נה/43-3 שלום פרץ - המועצה האזורית לב השרון לא פורסם, ניתן ביום 10.8.95. 17. בבוא בית הדין להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד יש לשקול את מבחני המשנה, תוך מתן משקל לכל אחד מהם, על פי נסיבות המקרה. 18. בהתייחס למבחן ההשתלבות, הרי שלו יש שני פנים - חיובי ושלילי. במסגרת הפן החיובי יש לבחון האם מבצע העבודה משתלב בפעילות הרגילה של נותן העבודה, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו "גורם חיצוני" (ראה דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג' 177, 186). 19. לאחר שהעברתי המקרה מושא התביעה שבפניי במבחנת מהות היחסים, (כאשר הנתבעים אף לא חלקו על כך) הגעתי למסקנה כי בין התובע לנתבעת שררו יחסי עובד מעביד. בפן החיובי של מבחן ההשתלבות אין עורר שהתובע השתלב בפעילות הרגילה של החברה שעיסוקה ייבוא מוצרים מרוסיה, ועבודה עם קונטיינרים משומשים. הנתבעים אף לא חלקו על כך כי התובע עבד אצל הנתבעת שהנתבע הוא אחד מבעלי מניותיה. במסגרת האמור טענו הנתבעים כי התובע שימש כמנהל בנתבעת, ניהל מו"מ מול לקוחות בארץ ובחו"ל, השתמש בציוד הנתבעת, היה בעל זכות חתימה בחשבון הנתבעת יחד עם בעל המניות הנוסף בנתבעת, פבזנר, עבד מספר שעות שלא מידי יום, ובעטייה של עבודה זו הוצא לו תלוש שכר רטרואקטיבי. וכך העיד בעניין האמור התובע: "אני הייתי מנכ"ל הנתבעת". (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 27.1.11 שורה 11). "אני חושב 8-10 חודשים". עמ' 15 שור19. "קיבלתי מזומנים להפקיד בחשבון החברה מהנתבע 1". עמ' 9 שורה 19). "ש. האם נכון שחתמת על שיקים של החברה למישהו עקב היותך מורשה חתימה? ת. כן" (עמ' 9 שורות 25-26). "אני סייעתי במשאים ומתנים מול הבנקאים, עם חברות וספקים, הנתבע מס' 1 לא ידע טוב עברית. בגלל זה הוא הזמין אותי". עמ' 10 שורות 18-19). מעדות התובע ומעדות הנתבע עולה כי התובע עבד במשרדי הנתבעת ובציוד שהעמידה לו הנתבעת, ולבסוף אף פוטר מעבודתו כך שבוודאי שיש לראות בו כמי שהשתלב במפעל הנתבעת. 20. גם לאור הפן השלילי של מבחן ההשתלבות נוטה הכף לטובת ההכרעה כי חלו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, באשר לא הוכח ואף לא נטען שהתובע ניהל עסק עצמאי משלו. מבחני המשנה גם הם מובילים למסקנה כי בין הצדדים שררה מערכת יחסי עובד ומעביד. התובע הועסק במשרדים ששייכים לנתבעת. הכלים והציוד לביצוע העבודה היו בעיקר שלהם וכך העיד בעניין זה התובע: ש. עם איזה אמצעים השתמשת? ת. מחשב, פקס שהיו שייכים לחברה". (עמ' 15 שורות 30-31). אף עד הנתבעת, דובקוב העיד כי לרוב הסיע הנתבע את התובע למקום העבודה (פרוטוקול מיום 12.5.11 עמ' 29 שורה 12). התובע עצמו ציין כי היו מקרים בהם הוסע על ידי הנתבע לעבודה על אף שטען כי גם השתמש ברכבו לשם ביצוע העבודה. מבחן הפיקוח והשליטה - שני הצדדים אישרו כי התובע היה מקבל הוראות ממר פבזנר בעל מניות בנתבעת וכי הוא לא עבד בצורה עצמאית. התמורה ואופן התשלום - אין חולק כי לתובע הוצא תלוש שכר אחד רטרואקטיבית המתייחס לכל תקופת ההעסקה 1-7/06. 21. כבר נקבע כי הוצאת תלושי שכר יש בה ראיה לכאורה לקיום יחסי עובד מעביד והמבקש לסתור ראיה זו עליו נטל ההוכחה. התובע לא עמד בנטל זה וממילא לא נדרש לעמוד בו שכן תביעתו השתית על הקביעה בה חפץ כי בין הצדדים מתקיימים יחסי עבוד מעביד, כאשר לעניין התשלום עצמו המדובר בסוגיה נפרדת אליה נידרש בהמשך. היבטים אלה של מערכת היחסים בין הצדדים גוברים, מבחינת משקלם ומשמעותם, על היבטים אחרים המעידים, לכאורה, על היעדרם של יחסי עובד מעביד לרבות הגדרתה של מערכת היחסים בין הצדדים ביניהם וכלפי כולי עלמא לרבות האופן בו ראה במקרה זה התובע את מערכת היחסים בין הצדדים וכפי שהגדירה כחבר הבא לסייע. מכל האמור לעיל אני קובעת כי בין התובע לבין הנתבעת חלו יחסי עובד מעביד. 22. משקבעתי כי בין הצדדים התקיימו הלכה למעשה יחסי עובד מעביד אין אני נדרשת לדון בשאלת הזיוף שהעלה התובע לעניין עצם הוצאת תלושי השכר כאשר טענה זו מהווה למעשה הנמקה לפעולות הנתבעים והיא אינה רלבנטית מקום שכאמור שאלת קיומם ו/או היעדרם של יחסי עובד מעביד אינה נבחנת רק בשאלה כיצד ראה התובע את ההתקשרות בין הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוצא לתובע תלוש שכר אחד רטרואקטיבי המתייחס לכל תקופת ההעסקה. עניין זה של הוצאת תלוש שכר בדיעבד יש ליתן לו משקל בפרק העוסק בשאלת תשלום השכר עצמו ובשאלת הרמת מסך ההתאגדות אולם משנקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד אין אני נדרשת לדון בשאלת הזיוף המתייתרת. 23. הגם שהתובע החל לדווח על עצמו כמחוסר עבודה והגיש תביעתו לקבלת דמי אבטלה והגם שטוען הוא שלא עבד אצל הנתבעת - הרי שהלכה למעשה התקיימו יחסי עובד מעביד עד סיום יחסי העובדה בין הצדדים. זאת ועוד, הגם שטען התובע כי ראה בעצמו מתנדב ועם זאת ובסתירה לאמור הגיש תביעתו שבכאן לתשלום שכר עבודה - הרי עדיין אינני מוצאת שבנסיבות העניין יש לשלול ממנו כל הזכויות המגיעות לעובד מכוח משפט העבודה והמגן מקום בו נקבע כי בין הצדדים התקיימו הלכה למעשה יחסי עובד מעביד. 24. אומנם ניתן למצוא בהלכה הפסוקה התייחסות לטענות הנתבעת כי אף אם שהתקיימו יחסי עובד מעביד עדיין יש לקבוע כי אינו זכאי לזכויות שנתבעו על ידו וזאת ראשית לאור הטענה כי הכספים הנתבעים שולמו זה מכבר לתובע (טענה אליה נדרש בהמשך) וכן לאור הטענה המתייחסת לחוסר תום ליבו של התובע בנסיבות המקרה דנן בהם שינה גרסתו לעניין קיומם / היעדרם של יחסי עובד מעביד במסגרתם של שני הליכים שונים שהתקיימו בפני ביה"ד, יחד עם זאת, דעת הרוב במרביתם המכרעת של המקרים שנבחנו בפסיקת ביה"ד הארצי, נטתה לגישה כי מקום בו נקבע שאדם הינו בגדר "עובד" - זכאי הוא לזכויות המגיעות לו בתור שכזה. ראה למשל פסה"ד בתיק ע"ע 300267/98 יוסף טויטו - מ.ש.ב הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ פד"ע לז' 354. תשלום שכר העבודה 25. משקבעתי כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד אשר הנתבעים עצמם אף לא חלקו על עצם קיומם של אלה הרי שעיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הנתבעת שילמה לתובע שכר עבודה. 26. אבהיר תחילה כי נטל ההוכחה בדבר תשלום הסכומים הנקובים בתלושים הוא על המעסיק. הנתבעת כפי שאראה להלן, לא השכילה, להרים נטל זה שכן כל שנטען על ידה הוא שהסכומים שקבל התובע מכוח התלוש המרוכז שהוצא לו נרשמו במחברת אשר לא הוצגה לביה"ד כאשר בנוסף לגרסתה זו טענה כי הנתבע שילם לתובע מידי חודש השכר במזומן שאף גרסה זו לא הוכחה על ידה. הנתבעת ניסתה לתמוך גרסתה לעצם תשלום השכר בעדות נוספת של העד מטעמה מר דובקוב שהעיד כי ראה את הנתבע משלם לתובע תשלום אחד במזומן אם כי לא ראה הסכום המשולם ובסס עדותו על דברי התובע לאותו העד שלטענתו אמר לו שמדובר בסך של 3,000 ₪. טענה זו הוכחשה על ידי התובע. (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורה 21). עדות זו של עד הנתבעת כפי שאבהיר להלן לא מצאתי אותה כאמינה והיא מתווספת לעדותו של הנתבע אותה לא מצאתי אמינה ואף לא סבירה. 27. אקדים ואומר כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים, לאורך כל הדיון, התמקדה בהאשמות הדדיות בין הצדדים, חשדות וטענות לאי אמינות וחוסר תום לב, של צד אחד כנגד הצד השני. מה שברור הוא, והתמונה שהצטיירה לנגד עיני במהלך שמיעת העדים ובעת קריאת החומר שהונח בפניי לרבות הליכים נוספים המתנהלים בין הצדדים ואשר הוצגו בפניי, הוא שבהחלט היה סכסוך שהלך והחריף והתדרדר ככדור שלג והגיעה לכדי פיצוץ בהגשת תלונות הדדיות במשטרת ישראל וגרר אחריו הגשת תביעות אך אין תביעות אלה נוגעות לענייננו וזאת כפי שאבהיר בהמשך. 28. עיון בכתבי הטענות, בדפי הפרוטוקול ובסיכומים - מלמד על היריבות הקשה בין הצדדים, על רגש הטינה והכעס שרוחש כל צד כלפי צד שני. 29. הכינויים שהטיחו זה לזה, והביטויים המעליבים אחד כלפי השני- העיבו על שיקול דעתם בתשובות לשאלות בחקירה הראשית והנגדית, דבר שהקשה ביותר להגיע באמצעות עדותם לחקר האמת. 30. היסוד לכל המתרחש והמתואר לעיל, הינו מצב שיצרו שני הצדדים לעצמם. 31. אין תימה שבהיעדר רישום לא ניתן להתחקות בנקל אחר התשלומים ששולמו ככל ששולמו לתובע בפרט לאור גרסת הנתבעים כי השכר שולם במזומן. 32. אין חולק כי לא הועברו לרו"ח רישומים בדבר שכר שיש לשלם לתובע לא כל שכן באופן שוטף ומידי חודש שכן כאמור אין חולק כי לתובע הוצאו תלושי שכר רטרואקטיביים ואף דווח ושולם לרשויות (ביטוח לאומי ומס הכנסה) בעבור התובע בדיעבד. 33. כאמור, גם המחברת אליה הפנתה הנתבעת לגביה טענה כי נרשמו בה הסכומים ששולמו לתובע אף זו לא הוצגה לי. 34. עולה מעדותו של עד הנתבעת כי הוא שמע שהתובע בקש מהנתבע שכר, וכי לא ראה למעט פעם אחת כי ניתנו לתובע כספים, אלא שכאמור באותה פעם יחידה בה ראה שניתנו לתובע כספים לא ראה מהו הסכום במזומן שניתן לתובע בפועל ואודות גובה הסכום שמע מהתובע עצמו. (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורות 2-6, 21). גרסה כאמור שהוכחשה על ידי התובע. 35. לא מצאתי כי יש ליתן אמון בגרסת הנתבעת שלא הוכחה על ידה מה גם שגרסתה אף אינה סבירה בעיני לאור העובדה כי אין חולק בין הצדדים שלתובע היתה זכות חתימה בחשבון והתובע היה זה שהוציא כספים מחשבונה של הנתבעת לצורך תשלומים שונים כאשר הוא יכול היה לקחת מכספים אלה לשם תשלום השכר ואין חולק בין הצדדים שהדבר לא נעשה על ידו. סביר יותר בעיני, כי תזרים המזומנים של הנתבעת לא היה גבוה, כך העיד אף הנתבע בעצמו שציין כי לא שולמה על ידו משכורת למזכירה שעבדה בנתבעת לא כל שכן הוצאת תלושי שכר, כאשר הכסף שמשך התובע שימש לכל מיני מטרות הקשורות בנתבעת 1 ואשר אינה קשורה בהכרח בתשלום שכר, כגון: הוצאות שוטפות, ביניהם תשלומים לחומרים לספקים ורק אם נשארו כספים אלה שולמו לתובע ואם לא אז לא כדברי הנתבע עצמו (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורות 1-3, עמ' 41 שורות 28-31). לציין, כי בסתירה לאמור העיד הנתבע כי היו מקרים בהם לא שולם שכר כלל ובהמשך ובסתירה נוספת לגרסה זו טען כי השכר תמיד שולם בסוף החודש (עמ' 39 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורות 20-23). סתירות אלה בגרסת הנתבעים אשר עליהם נטל ההוכחה לעצם התשלום הביאו אותי שלא ליתן אמון בגרסת הנתבעים. 36. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים באשר לשכר אותו זכאי התובע ומהימן עלינו תלוש השכר שהוצא לתובע ומאחר ואין בידי לקבל גרסת הנתבעת כי השכר הנקוב בתלוש שולם לתובע שכן הנתבעת לא הצליחה לסתור טענות התובע כי הכספים לא התקבלו אצלו הנני מחייבת הנתבעת בתשלום שכר בסך כולל של 20,431 ש"ח. במאמר מוסגר אציין כי אין לקבל טענת הנתבעים העולה בסיכומיהם לפיה יש לדחות גרסת התובע והעד מטעמו שהגיש אף הוא תביעה כנגד הנתבע מפאת העובדה כי בהליך הנוסף שהוגש כנגד הנתבע 2 על ידי העד מטעם התובע הוטל דופי באמינות ובגרסת התובע והעד מטעמו שכן לדידנו אין העניין הנדון באותו הליך נוגע לענייננו. בענייננו אין חולק כי התובע היה זכאי לשכר עבודה והנתבעים לא עמדו בנטל הוכחת גרסתם כי השכר שולם והכל כפי שפורט לעיל. הנתבעת ניסתה לטעון בסיכומיה כי התובע עצמו הודה בכך כי החברה נסגרה בלא שנותר לה חוב כלשהו כלפי גורמים שלישיים כאשר טען כי מי שחייב לו את שכר העבודה הנתבע, הוא הנתבע 2 אולם אמירה זו אני מייחסת לגודל הסכסוך בין הצדדים ואין מקום לקבוע מאמירה זו כי אין הנתבעת 1 חבה לתובע השכר המגיע לו מכוח התלושים שהוצאו בדיעבד. אחזקת רכב והחזר הוצאות טלפון 37. באשר לרכיבים של אחזקת רכב והחזר הוצאות טלפון התובע לא הוכיח התחייבות כלשהי כלפיו ו/או הפנה לכל מקור חוקי אחר ו/או הסכמי מחייב אחר לקבלת הרכיבים לא כל שכן פירוט לחישוב שנעשה במסגרת כתב התביעה ביחס לכל אחד מהרכיבים זאת לבד מהתלוש בו ננקב סכום חד פעמי בגין אחזקת רכב וסכום חד פעמי בגין הוצאות טלפון. טענת התובע הוכחשה על ידי הנתבעת מבלי ליתן הסבר לסכומים שננקבו בתלוש השכר. התובע עצמו הסביר כי לא סבר שהוא זכאי לשכר עבודה ו/או גובה שכר מוסכם לא כל שכן להוצאות נילוות לשכר שלא טען לגבי אלה כי סוכם עימו קבלתם. בשים לב לאמור, ולעובדה כי בשלב מסויים, ניתן היה לנהל ענייני הנתבעת ממשרדיה, לרבות ניהול שיחות טלפון, כאשר עד התובע עצמו העיד כי לרוב הוסע התובע לעבודה על ידי הנתבע וכי התובע עבד ממשרדי הנתבעת, מצאתי כי יש מקום לחייב הנתבעת רק בסכומים שננקבו בתלוש בגין רכיבים אלה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות אחזקת רכב בסך 1,625 ש"ח, והוצאות טלפון בסך 325 ש"ח. פדיון חופש 38. נטל ההוכחה בדבר יתרת חופשה הוא על המעביד. הנתבעת כשלה מלהציג פנקס חופשות מסודר ותקין ואף לא הציגה כל גרסה משלה בנוגע לניצול ימי חופשה על ידי התובע ו/או דרך החישוב של פדיון החופש. 39. התובע הציג תחשיב מפורט הכולל את הסכום שהנתבעת חייבת לו בגין פדיון חופש הנתבעת הכחישה את התחשיב ואת הסכומים העולים ממנו, אולם לא הציגה כל תחשיב חלופי מצידה. 40. אשר על כן, יש לקבל את התביעה לתשלום פדיון חופש בסך 1,040 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.07 ועד ליום התשלום בפועל. הרמת מסך ההתאגדות 41. בהתאם להלכה הפסוקה, בעניין, הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת. 42. על מנת להרים את מסך ההתאגדות של חברה בע"מ יש להניח בפני בית הדין תשתית עובדתי תלפיה הוכחו מעשי תרמית או מעשה של "עירוב חברות, (ר' בעניין הנסיבות להרמת מסך דב"ע נג/52-3 וגיה מחמוד - גלידות הבירה פסק דין מיום 15.8.94, דב"ע נא/52-3 דוד יצחק - תנועת המושבים, ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח בע"מ, פסק דין מיום 19.1.03, ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פסק דין מיום 16.10.05, ע"ע 1017/04 אהוד ענבר - אפרים בן מנשה, פסק דין מיום 27.10.05). 43. מפסיקת בית המשפט העליון וביה"ד הארצי בעקבותיה עולה, כי סוגית הרמת מסך סבוכה, היקפה אינו נקי מספקות, הטעם המונח ביסודה הוא מורכב והיא שנויה במחלוקת. בעניין זה כבר נאמר משכבר הימים, כי: "הכלל הוא ויש ובית המשפט מרים את המסך של התאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כבאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג בזהירות שלא יצא שכר ההזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסק היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו". (וראה - דב"ע לח/3-52 ברגר - קאמיל פד"ע י' 435, 441 והאסמכתאות שם - ע"א 471/68 דוד יעקבי - המפרקים של מקיף בע"מ (בפירוק) פ"ד כג' (1) 65 בעמ' 71 וכן ד"ר סמדר אוטולונגי, ההרמה של מסך ההתאגדות במשפט ישראלי, הפרקליט כ"ה 462). 44. ככלל, המקרים בהם חורג בית-המשפט מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין החברה לבין האורגנים שלה, הינם אותם מקרים בהם החלת העקרון תוליך לתוצאות מוזרות ולא צודקות. יחד עם זאת, יש להיזהר מפגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שאם לא כן, הרי, מתוך רצון להגיע לצדק במקרה מסויים כזה או אחר, יעשה שימוש במבנים משפטים שאין להם אמות מידה ברורות וקבועות בחוק לצורך החלתם (בהקשר זה ראה, למשל, המ' (ת"א) 10123/88 פולגת תעשיות בע"מ ואח' - ערו ב ע"מ פס"מ תשמ"ט (ב) בעמ' 298, 304). 45. המבחנים העיקרים בהם נעשה שימוש בסוגית הרמת המסך הינם מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, דהיינו, כאשר החברה נוסדה למטרות תרמית או כאשר בפועל לא היתה אישיות משפטית נפרדת, שכן בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטים עם נכסי החברה. בית-הדין הארצי לעבודה פסק, כי עצם הקמת חברה לצורכי מס או מטעמים עסקיים ועל מנת להשתחרר מחבות אישית הינה לגיטימית ומוכרת. ראו, לעניין זה, דב"ע תש"ן/76-3 מחמוד גוליס - אשכנזי את גליקו פד"ע כב' 31, בעמ' 33, שם נאמר: "בהעדר נסיבות אחרות, הקמת חברה, על סמך יעוץ של בעלי מקצוע (רואה חשבון ועו"ד), לצורכי מס ומטעמים עסקיים, ועל מנת להשתחרר מחבות אישית הינה לגיטימית. לא הוכח כי חברה הוקמה למטרה פסולה, משום שהעסק נקלע לקשיים כספיים ומכיוון שהמשיבים ידעו שיתעוררו קשים כספים כאלה בעתיד. כמו כן, לא הוכח, ואין זה מתקבל על הדעת, כי החברה הוקמה כדי שלא לשלם למערער את מלוא שכרו". 46. לא מכבר תוקן חוק החברות ובסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות החדש"), נקבעו ההוראות דלקמן - (א) הרמה של מסך ההתאגדות היא כל אחד מאלה: (1) יחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה; (2) ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה. (ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית משפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג). (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם; (2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. (ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (ה) אין בהוראת סעיף זה כדי למנוע מבית המשפט להעניק סעדים אחרים, לרבות השעיית זכותו של בעל מניה מסוים בחברה להיפרע את חובו, עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל יתר התחייבויותיה". עובר לתיקונו של חוק החברות, היו בתי המשפט מבצעים הרמת מסך תוך התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת, מקום בו מצאו שנעשה שימוש לרעה בקיומה של ההתאגדות כחברה. 47. חוק החברות החדש הרחיב את גדרי הנסיבות בהן ניתן לבצע הרמת מסך במספר הקשרים, וכך, בעוד שעובר להתקנתו דובר על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הרי שבהתאם ללשון סעיף 6 לחוק החדש, ניתן לבצע הרמת מסך כאשר - "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן ..." או שהתקיימו התנאים שבסעיף 6(ג) לחוק; זאת, כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונת דין, או לקפח אדם, או שצודק לבצע הרמת מסך, שכן, היה יסוד להניח שניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה והיה בניהול זה משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. 48. בית-הדין הארצי לעבודה הוסיף והרחיב בשנים האחרונות את גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך. על פי גישה זו, חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הפיננסית של החברה, ובהעדר יכולת פיננסית יתכן ויהא מקום להטיל אחריות אישית על בעלי החברה שהעסיקה את העובדים. 49. לפיכך, אין מקום להמשך העסקתו של עובד, ע"י מעסיק היודע שלא יוכל לשלם לעובד את שכרו ו/או את זכויותיו הסוציאליות. וכך, למשל, נפסק כדלקמן - "בצד הכלל הבסיסי הנותן תוקף לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה, קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה ולעיתים אף לבעלי תפקידים בה. העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי הענין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג 'שימוש לרעה' כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד (ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, עמ' 253; דיון לח/3/52 ברגר ואח' נ. קאמיל פד"ע י' 435, 441-442) ... מבין מגוון המתקשרים עם החברה, יש לעובדים בה מעמד מיוחד. העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא; העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד. העובד אינו עוד נושה "וולונטארי" העובד הוא מתקשר מיוחד אשר כלפיו קיימת אחריות מוגברת מצד החברה ובעלי השליטה בה" . (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, מיום 27.11.02). 50. עוד נפסקו הדברים הבאים - "העסקת עובדים יוצרת קרבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קרבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קרבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קרבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם ... הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עיסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדים - לעיתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך ...". (עע 1201/00 יהודית זילברשטיין-ערב חדש עיתונות אילת בע"מ, מיום 17.12.02). 51. ומן הכלל אל הפרט- לאחר שעיינתי היטב ובחנתי את הנתונים השונים שהציג התובע בפנינו, אנו סבורים כי התקיימו בפנינו נסיבות המצדיקות להרים את מסך ההתאגדות בכל הנוגע לנתבע. 52. ראשית יש להבהיר, אין לדעתי משמעות לשאלה אם הנתבע עסק בניהול החברה בעצמו עפ"י שיקול דעתו, או על פי הנחיות של אחרים או באמצעות אחרים כטענתו דהיינו על פי הנחיה של פבזנר או באמצעות האחרון ככל שהדברים מתייחסים לאי הוצאת תלושי שכר לתובע, אי דיווח ותשלום לרשויות ואי העברת נתונים לרו"ח של החברה. (ראה עדות הנתבע : "אני נתתי למר פבזנר. באיזה צורה ואיך לנהל. הכסף שלי זה אני מחליט". פרוטוקול מיום 12.5.11 עמ' 35 שורה 23). 53. פעולות אלה שלא נעשו לעניין דיווח השכר ו/או תשלום השכר אף אם לא נעשו על פי הנחיות הן פעולות שנעשו על ידו, הן לצורך הקביעה אם עסק בניהול החברה, והן לצורך הקביעה אם יש בפעולות אלה כדי להרים את מסך ההתאגדות. מחומר הראיות שהוצג בפניי עולה כי הנתבע עסק בניהול החברה הוא חתם על מכתב הפיטורים שהוצא לתובע, עסק בניהול מו"מ מול גורמים ברוסיה, ובסופו של יום אף נתן הוראה לרוא"ח של החברה להוציא לתובע את תלוש השכר ולדווח ולשלם לרשויות. 54. על יסוד התרשמותי מהעדויות בפניי ומכלול הראיות בפניי אני קובעת כי הנתבע היה מעורב בניהול הנתבעת, בין אם באמצעות אחרים ובין אם על ידו. בין אם פעל על פי שיקול דעת עצמאי ובין אם על פי הנחיות של מי שסמך עליו, פבזנר, וזאת עד למועד בו אירע משבר בין הצדדים. בין אם הסמיך הנתבע אחרים (פבזנר), לפעול בשמו באשר לרישום והדיווח אודות תשלום השכר לתובע, הוא אחראי לכל הפעולות שנעשו על ידו או בשמו. 55. משהגעתי למסקנה כי הנתבע ניהל את החברה, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, עליי לדון בשאלה האם יש עילה להרמת מסך ולחייב אותו בחובות החברה לתובע. 56. על יסוד העדויות והראיות הגעתי למסקנה כי יש לחייב הנתבע בחובות החברה וזאת מהנימוקים הבאים: כפי שעולה מעדותו של הנתבע הוא לא ייחס חשיבות כלשהי אם הוצאו תלושי שכר לעובדים ואם שולם השכר מכוח אותם תלושים או דווח ושולם לרשויות. וכך העיד הנתבע: כשנשאל אם הוא מודע לזה שחברה בע"מ צריכה הנהלת חשבונות כפולה השיב : "אני לא יודע, אני לא מכיר את הנושא הזה בכלל". כשנשאל אם יודע מי הרו"ח של החברה, השיב: "לא. אולי היה אני לא יודע". לשאלה אם לעובדים הוצאו תלושי שכר לרבות המזכירה ומנהלת החשבונות השיב: "עד אוגוסט 2006 לאף אחד אחרי אוגוסט 2006 לתובע" (עמ' 37 שורה 5)... "... אם לא הייתי מפטר אותו (התובע) לא הייתי בודק אם יש תלוש וכמה כסף אני נתתי לו וכמה כסף חייבים לו, ברגע שלא מצאתי לו תלושי אני רשמתי לו תלוש, אני ידעתי שזה עניין פלילי לא להוציא תלושים". (פרוטוקול מיום 12.5.11 עמ' 36 שורות 17,19, 22-25). 57. לציין, כי גרסתו זו של הנתבע לפיה לאחר פיטורי התובע נערכה על ידו בדיקה לבירור הסכומים ששולמו לתובע סתרה עדות אחרת שניתנה על ידו לפיה השכר שניתן לתובע ניתן על ידו בלבד ומידי חודש (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 12.5.11 שורה 18-19). תשובות דומות וסותרות ענה הנתבע גם בהקשר לעובדת נוספת שעבדה לטענתו בחברה (עמ' 35 שורות 1-2). ככל שאכן נמסר לתובע מידי חודש ובמועד קבוע שכר הרי שאין צורך בעריכת בדיקה ובריענון הזיכרון באמצעות המחברת כאמור. לאור סתירות אלה והיות גרסת הנתבע לא סבירה בעיני מצאתי שאין ליתן בה אמון. 58. זאת ועוד, מעדותו של הנתבע עולה כי הוא בדק במחברת על מנת לבחון באם נותרו הפרשים לתשלום לתובע לאחר שהתובע פוטר וסיים עבודתו. לגרסת הנתבע בדיקתו במחברת בוצעה בחודש אוגוסט בעוד שמנגד טען כי הפיטורים ומעשי האלימות (בעקבותיהם הוגשה תלונה במשטרת ישראל) במסגרתם העלימו התובע ומר פבזנר מסמכים רבים (ביניהם המחברת) אירעו ב - 11.7.06. סתירות אלה בגרסת הנתבע הביאו אותי שלא לקבל גרסתו אותה לא מצאתי אמינה. מחברת זו לגביה נטען (כבר במועד הדיון הראשון שהתקיים בתיק) כי על הנתבעים לאתרה כאמור לא הוצגה בפניי עד למועד זה ועל כך לנתבעים הפתרונים בעוד בהמשך שינו מגרסתם זו וטענו כי היא הועלמה על ידי התובע ומר פבזנר כאשר על רקע האמור הוגשה אף התלונה במשטרת ישראל. 59. אני סבורה כי התייחסות זו התעלמות ואי אכפתיות מוחלטת כלפי תוצאות תשלום או אי תשלום שכר לעובדים אינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב והאמון אותם חבה חברה, בעלי מניותיה ומנהליה (או מי שפעל בשמם) כלפי עובדיה. בהינתן, שכמבואר לעיל, לא הוכח על אף היות הנתבע מנהל בחברה שנעשה ניסיון אמיתי לשלם השכר ולבצע מעקב ורישום חוקי אחר תשלום זה הן באמצעות הנפקת תלושי שכר סדירים והן באמצעות דיווח לרוא"ח וכפועל יוצא לרשויות. כאשר, עולה מדברי הנתבע עצמו כי הוא היה אדיש לשאלה אם עובדיו יוותרו בפני שוקת שבורה ככל שלא ישולם להם שכרם הרי שיש מקום להרמת מסך ההתאגדות. התנהגות זו הינה בבחינת חוסר תום לב וניסיון להתחמק מחובות החברה כלפי עובדיה ועולה כדי רשלנות על פי פקודת הנזיקין. הנתבע עצמו העיד כי חשש מאי הוצאת תלוש שכר רק בשל העובדה כי המדובר בעבירה פלילית כלפי הרשויות כאשר הוא היה אדיש לעצם התשלום המפורט בו, התבטאות זו מעידה על כוונה להתחמק מחבויות כלפי העובדים עצמם. 60. נוכח התבטאויות אלה של הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית מצאתי קושי ליתן אמון בגרסת הנתבעת. הנתבע לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא היה מודע לכך כי לא נעשה דיווח בזמן אמת לרו"ח לכל העובדים לרבות הוצאת תלושי שכר ותשלום שכר. 61. בית הדין הארצי חזר ושנה כי בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה, אשר כלפיהם חבים בעלי החברה ומנהליה אחריות מוגברת, אשר אמורה למצוא את ביטויה בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלהם עצמם (כמו החשש להיתבע מבחינה פלילית כפי שהבהיר הנתבע) אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בהם. ודוק, בע"ע 1192/02 חב' סברס שירותי קיטרינג בע"מ - ריאד עבדל רחמן הוסיף בית הדין הארצי, כי גם הפסקת פעילותה של חברה בלא שהובטחו זכויותיהם של העובדים, מהווה עילה להרמת מסך. 62. להבהיר כי הבעיה אינה נעוצה בכישלונה העסקי של הנתבעת אלא בהתנהלות בעלי מניותיה ובכללם הנתבע כלפי העובדים ובכללם התובע, המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של המעבידה וחשיפת הגורמים האמיתיים הפועלים מאחוריה. 63. אשר על כן, אני מורה על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת כלפי הנתבע, וחיובו בחובות הנתבעת כלפי התובע ביחד ולחוד. 64. במאמר מוסגר, אציין, כי אין חולק שמלבד הנתבע לנתבעת בעל מניות נוסף שהעיד מטעם התובע בתיק זה (פבזנר) אולם הלה לא היה בעל דין בפניי לא כנתבע ולא כצד ג'. בנסיבות אלה אין אני נדרשת להכריע באשר לחבותו של הנ"ל משלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו. גם אם מר פבזנר נמנע מנקיטת פעולות שהם לטובת עובדי החברה אין אנו נדרשים להכריע באמור משלא ניתנה לו הזכות להשמיע גרסתו אולם אין בכך כדי להשליך על זכויות התובע מהנתבעים. סוף דבר 65. אשר על כן, ולאור המבואר לעיל בפסק הדין, התוצאה היא שהתביעה לתשלום שכר עבודה לתקופה שבין 1-7/06 ופדיון חופשה מתקבלת במלואה והתביעות לתשלום אחזקת רכב והחזר הוצאות טלפון - מתקבלות באופן חלקי, על פי המפורט להלן, ואני מחייבת את הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: שכר עבודה בסך של 20,431 ש"ח. פדיון חופשה בסך של 1,040 ש"ח. אחזקת רכב בסך של 1,625 ש"ח. הוצאות טלפון בסך של 325 ש"ח. הסכומים כאמור לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.07.07 ועד לתשלום המלא בפועל. 66. כן יישאו הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד בהוצאות התובע בסך כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 67. לצדדים מוקנית תוך 15 יום מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה חיפה. הרמת מסך