בפני תביעה על סך של 30,300 ₪ שעיקרה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה ושחרור מתשלום פרמיה והשבתה לאחר ששולמה. הצדדים וטיעוניהם התובע, יליד 3.5.1952, עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה, כנהג מונית. הנתבעת הינה חברת ביטוח רשומה כדין העוסקת ופועלת בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בענף הביטוח לתחומיו השונים, לרבות ביטוח תאונות ואובדן כושר עבודה. טענות התובע הפוליסה על פי הנטען בכתב התביעה, בזמנים הרלבנטיים, היה התובע מבוטח אצל הנתבעת בקרן פנסיה לעצמאים "יוזמה" שמספרה 51539526 (להלן: "הקרן"), ומועד תחילת הביטוח 10.1.1984. במסגרת הקרן היה התובע מבוטח בין היתר בביטוח מסוג גמלת נכות למקרה של אובדן כושר לעבודה. סכום הגמלה כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה עומד על הסך של - 1,080 ₪ לחודש . התובע טוען שבנוסף לתשלום תגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח, התחייבה הנתבעת על פי תנאי הפוליסה לשחררו מתשלום פרמיה החל מחלוף תקופת המתנה בת 3 חודשים מעת התרחשות מקרה הביטוח. הווה אומר מהתחלת תשלומי גמלת הנכות וכל עוד נמשכים תשלומים אלו. לשיטת התובע סכום פרמיה משוחררת מתשלום במקרה של אובדן כושר עבודה כשהוא משוערך ליום התביעה עומד על הסך של 435 ₪ לחודש. מקרה הביטוח ביום 20.7.1997 נפגע התובע בתאונת דרכים במסגרת עבודתו כנהג מונית. התובע נחבל בגבו, ולאחרונה אף חלה התדרדרות במצבו הנפשי. התובע החל לסבול מירידה חדה בעיניו ואובחן על ידי מומחית ברפואת עיניים, כסובל מדפלופיה קשה. כמו כן החלו להופיע אצל התובע בעיות שמיעה קשות ובבדיקות שנערכו לו אובחן כסובל מירידה חדה בשמיעה. בנוסף, החל התובע לסבול לעיתים תכופות מסחרחורות , חוסר יציבות כאבי ראש וקשיים רבים בכושר הריכוז. זאת ועוד בבדיקות שנערכו לתובע נמצא כי הנו סובל מיתר לחץ דם (להלן:יל"ד) ומאז מטופל תרופתית . כמו כן סובל התובע מבעיות תפקודיות קשות בעמוד השדרה הצווארי והמותני שמקרינות לכתפיים ולרגל שמאל. בעיות אלו, כמו גם הכאבים העזים הפוקדים את התובע באופן תדיר מצטרפים להגבלות קשות בתנועה אשר הינם תוצאה מהפגיעה הנ"ל. לעניין זה מבהיר התובע, כי בצילומים של עמוד השידרה נמצא כי קיימים אצלו שינויים ניווניים בחוליות הצוואר וכי קיים בלט דיסק בחוליות C-4-5, ופריצת דיסק בגובה 5-6 C והיצרות הפורמינות בגובה 6-7 C . התובע טוען שעקב מצבו הרפואי ההולך ומתדרדר החל סובל מדיכאון הבא לידי ביטוי במחשבות ייאוש וחוסר טעם לחיים, הערכה עצמית ירודה, ואפקט דיכאוני איריטאבילי. לפיכך טוען התובע כי על רקע מגבלותיו הרפואיות, כפי שתוארו לעיל, הוא נמצא במצב של אובדן כושר עבודה מוחלט ולאור פגימותיו הרבות אין פלא שנקלע למצב זה. אי כושר עבודה עובר למקרה הביטוח עבד התובע כנהג מונית. התובע טוען שעקב מצבו הרפואי והנפשי פנה לנתבעת לשם קבלת גמלת נכות בשל אובדן כושרו המוחלט לעבודה. דרישתו של התובע נענתה, והנתבעת שילמה לו גמלת נכות החל מחודש 10/1997 וכלה בחודש 11/2002 בגין אובדן כושרו לעבוד וזאת לאחר תקופת המתנה בת שלושה חודשים. החל מחודש דצמבר 2002 הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע את הגמלה החודשית וזאת בנימוק כי מחלתו ומצבו הנפשי של התובע אינם מהווים כיום סיבה להכרה בו כחוסה תחת הגדרת אי כושר עבודה. בהתאם להוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, צרף התובע לכתב תביעתו חוות דעת ערוכה על ידי רופא תעסוקתי - ד"ר הדר ששון הסותרת לשיטתו את קביעתה של הנתבעת. התובע הוסיף וטען כי עקב חוליו נקבעו לו ע"י המל"ל אחוזי נכות רפואית המסתכמים ב- 62% כמו כן גם נקבע במל"ל כי הוא נמצא באי כושר עבודה לצמיתות. לא זו אף זו, מוסיף התובע וטען שוועדה רפואית מטעם שירות התעסוקה קבעה כי הוא אינו מסוגל לעבוד אלא במשך שעתיים ביום לכל היותר. לפיכך עותר התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח כדלקמן: פיצוי חודשי בסך 1,080 ₪ לתקופה שמיום 12/02- עת הפסיקה הנתבעת את תשלומיה לתובע בגין אובדן כושרו לעבוד- ועד למועד הגשת התובענה, קרי ועד 31.8.04 הווה אומר: עבוד 20 חודשים, סך של 21,600 ₪. בנוסף לכך שחרור מתשלום פרמיות לתקופה הנ"ל בשיעור של 8,700 ₪ ובסה"כ סך כולל של 30,300 ₪. טיעוני הנתבעת העדר כיסוי ביטוחי הנתבעת טענה כי לא מתקיימות ההגדרות הנדרשות בקרן ולא מתקיימים התנאים המצטברים כולם או חלקם, אשר נטל הוכחתם מוטל על התובע. הנתבעת טענה כי התובע אינו נחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה ולפיכך אינו זכאי לקבלת פיצוי או תשלום או שחרור מתשלום כלשהו. זאת, בין היתר, משלא נשלל ממנו בשיעור של 75% הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד לאירוע הנטען והמוכחש ושבעקבותיו לא נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. התיישנות התביעה הנתבעת טענה כי בהתאם לתנאיהן המפורשים של תקנות הקרן הנטענת, לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 ( להלן - "החוק" ), ולכל דין רלוונטי, התיישנה התובענה עקב חלוף למעלה משלוש שנים מעת קרות מקרה הביטוח, המוכחש כשלעצמו, ועד יום הגשת התביעה, בהתאם לנטען בכתב התביעה עצמו. העדר עילה ו/או חוסר יריבות מכתב התביעה עצמו עולה ברורות כי גם אם תתקבלנה כל טענות התובע ביחס לנכותו הנטענת ו/או השלכתה, אין הוא עומד בדרישות תקנות הקרן הנטענת ביחס לביטוח מפני אי כושר לעבודה. אבדן כושר עבודה הנתבעת סבורה כי התובע אינו נמצא במצב של אובדן כושר עבודה מוחלט כהגדרת מונח זה בתקנות הקרן. לשיטתה, התובע כשיר לחזור לעבודתו ו/או לעבודה סבירה אחרת. מוכחשת חוסר יכולתו של התובע לעסוק במקצועו. הנתבעת תטען כי מצבו של התובע לא ענה, בשום שלב, על הגדרת אי כושר מוחלט בתקנות הקרן הנטענת מעבר לתקופת ההמתנה הקבועה בתקנות. הנתבעת טענה במפורט כי על פי תקנות הקרן ייחשב המבוטח כבלתי כשיר לעבודה אם מתקיימים כל התנאים המצטברים כדלקמן: 1. עקב מחלה או תאונה, 2. נשלל מהמבוטח בשיעור של 75% לפחות, 3. לתקופה העולה על תקופת ההמתנה שקבועה בפוליסה 4. הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה. 5. בנוסף נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר, המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. הנתבעת סבורה כי תנאים אלו, כולם או חלקם אינם מתקיימים במקרה של התובע ועל כן הוא אינו זכאי לתגמולי ביטוח על פי תקנות הקרן. אכן מודה הנתבעת כי התובע דרש בעבר תגמולי ביטוח בגין אי כושר לעבודה בעקבות האירוע הנטען בכתב התביעה. הנתבעת אכן שילמה לתובע תגמולי ביטוח בהאמינה לטענות התובע ביחס לאי כושרו. הסתבר לנתבעת כי בפועל התובע כשיר לעבודה ואף עובד בפועל, וכי אין יסוד לטענותיו בדבר היותו בלתי כשיר לעבודה. הנתבעת סבורה כי תביעתו של התובע מבוססת על טענות כזב. הנתבעת טענה שמשך תקופה ארוכה היא שילמה לתובע תגמולי ביטוח לפנים משורת הדין, וכי דווקא התובע הינו חסר תום לב בדורשו כספים להם הוא יודע כי אינו זכאי. באשר לדוחות המל"ל טוענת הנתבעת כי תוכנם מוכחש, וכי דוחות אלה אינם קבילים, וכי אין להם כל ערך ראייתי. בנוסף, האמור בדוחות אלה אינו מבטא את הנכויות האמיתיות של התובע ו/או את יכולתו להשתלב במעגל העבודה ואינו רלבנטי לשאלה האם על פי ההגדרות המפורטות בתקנות הקרן זכאי התובע לתגמולי ביטוח. לחילופין, מכחישה הנתבעת הקשר הסיבתי בין האמור בדוחות אלה לבין התאונה הנטענת והמוכחשת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם אם יתקבלו טענות התובע לעניין אובדן כושר עבודתו חייב התובע, על פי תקנות הקרן, להוכיח מידי יום ביומו כי הוא נמצא באובדן מוחלט של כושר עבודה כהגדרת מונח זה בתקנון. טענה לחילופין כי מקורן של הפגיעות או המחלות או הכאבים הנטענים של התובע הינם בליקוי או מחלה או פגם מולד או פגיעה כלשהי שפקדו את התובע לפני תאריך תחילת הביטוח, המוכחש, ולפיכך אינם ברי סיכונים ברי כיסוי בהתאם לסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בין היתר על פי החוק, תקנות הקרן, ועל פי כל דין בין היתר בכך שלא מסר ו/או לא הביא לידיעת הנתבעת ו/או לא גילה לה ו/או הסתיר ממנה מידע מהותי ואו לא מסר תשובות מלאות וכנות בין היתר באשר למצב הגופני ו/או הבריאותי הקודם ו/או מחלות ו/או פגיעות קודמות מהם סבל ו/או טיפולים רפואיים שעבר עוד קודם לחתימתו ו/או הצטרפותו כעמית בקרן הנטענת, וזאת בכוונת מרמה ו/או למרות שידע ו/או שהיה עליו לדעת כי מדובר בפרטים מהותיים וחשובים ו/או למרות שנשאל על כך מפורשות בטופס הצהרת הבריאות ו/או בכל טופס אחר ועל כן פטורה הנתבעת מתשלום כלשהו. הנתבעת טענה כי התובע הסתיר ו/או לא גילה לה ו/או נתן תשובות כוזבות ו/או בלתי נכונות ו/או בלתי מלאות ו/או בלתי כנות באשר למחלותיו הקודמות ו/או כל מסמך רלוונטי אחר. עוד לפני הצטרפותו כעמית בקרן סבל התובע מליקויים ו/או מחושים ו/או מחלות ו/או פגיעות אשר התובע הסתירם. הנתבעת טענה כי על פי הצהרת הבריאות עליה חתם ו/או שאותה מילא התובע ו/או על פי כל מסמך אחר, הצהיר התובע מפורשות כי הצהרה שאינה נכונה בדבר מצבו הבריאותי מקנה לנתבעת את הזכות לא לשלם את סכום הביטוח (חובת התשלום המוכחשת כשלעצמה), ועל כן תטען הנתבעת כי משלא הצהיר נכונה על מצבו הבריאותי עובר להצטרפותו כעמית בקרן הנטענת אין הנתבעת חבה בתשלום כלשהו. על פי כל דין רלוונטי, משהעלים התובע בהצהרת הבריאות שלו, בין במרמה ובין שלא במרמה, עובדות חשובות אשר אילו היו ידועות לנתבעת בזמן צירופו לביטוח הנטען והמוכחש, היו מונעות הצטרפותו כעמית בקרן, אין הנתבעת חבה תשלום בסכום ביטוח ו/או כל סכום אחר. היות שמצב בריאות התובע היה לקוי עובר להצטרפותו כעמית בקרן הינה עניין מהותי אשר יש בו כדי להשפיע על נכונות הנתבעת ו/או מבטח סביר אחר לכרות את חוזה הביטוח בכלל או לכרותו בתנאים שבו, ומשלא ניתנה תשובה מלאה וכנה לגבי עניין מהותי זה פטורה הנתבעת מכל חבות ו/או אחריות. הנתבעת טענה כי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע על המצב לאמיתו, ועל כן פטורה הנתבעת מתשלום כלשהו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע הפר את חובתו למסור לה את כל המידע והמסמכים הדרושים לברור החבות ו/או העלים מהנתבעת עובדות בנוגע למקרה הביטוח הנטען והמוכחש ו/או מסר לנתבעת עובדות כוזבות והכל מתוך כוונת מרמה ו/או הכשלת החבות. לאור האמור לעיל, הנתבעת טענה כי הן על פי תקנות הקרן והן על פי סעיפים 6 ו - 7 לחוק, פטורה היא מכל אחריות ו/או חבות שכן התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו והעלים מהנתבעת עובדות מהותיות הנוגעות למצב בריאותו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע לא עשה ו/או לא עשה ככל שביכולתו להקטנת הנזקים הנטענים והמוכחשים. בנוסף סבורה הנתבעת כי התובע אחראי ברשלנותו לנזקיו ולהחרפתם כאשר פנה לטיפולים רפואיים לא מתאימים, התרשל במהלך הטיפול הרפואיים, סירב להתאשפז על אף עצת רופאיו ו/או לא מילא אחר הוראות הרופאים ו/או הזניח את הטיפול הרפואי ו/או לא פנה לטיפולים הרפואיים המתאימים ו/או לא פנה לטיפולים הרפואיים במועד. לשיטת הנתבעת אין כל קשר סיבתי בין מצבו הנטען של התובע, לבין האירוע הנטען והמוכחש כשלעצמו. דיון התובע חבר בקרן פנסיה לעצמאים "יוזמה", במסגרתה בוטח על ידי הנתבעת בביטוח מסוג גמלת נכות - תשלום פיצוי חודשי ושחרור מתשלום פרמיות במקרה של אובדן כושר עבודה. בתאריך 20/07/97 ארעה לתובע תאונת דרכים בעטייה החל לסבול מלקויים גופניים שונים בתחום הנוירולוגי, א.א.ג, אורטופדי, נפשי ובעיקר בתחום הראייה. החל מתום שלושת חודשי ההמתנה על פי הפוליסה ועד לתאריך 31/12/02, במשך כ- 5 שנים, הכירה הנתבעת בעובדה שהתובע איבד את כושר עבודתו, שילמה לו תגמולי ביטוח ושחררה אותו מתשלום פרמיות. החל מינואר 2003, הפסיקה הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח, בטענה כי התובע אינו עוד במצב של אובדן כושר עבודה. בהתאם להוראות סעיף 17.1 לתקנות הקרן" "נכה עמית שעקב מחלה או תאונה נשלל ממנו, בשיעור של 75% לפחות הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד סמוך לאותה מחלה או תאונה ומשום כך נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר המתאים לנסיונו, השכלתו והכשרתו." בהתאם להגדרה דלעיל כדי לזכות בתגמולי ביטוח חייב מצבו התעסוקתי בריאותי של התובע למלא אחר שני תנאים מצטברים . א. נשלל ממנו, לפחות בשיעור של 75% הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שעסק בו עד לתאונה ו/או המחלה. ב. נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו והכשרתו. התנאי הראשון: עובר לתאונה עבד התובע כנהג על רכב ציבורי. אין מחלוקת בין הצדדים והמומחים מטעמם שבשל בעיות הראיה שמהן סובל התובע, הוא איבד לחלוטין כושרו לעבוד כנהג אוטובוס ומונית. במובן זה עונה התובע לכאורה לתנאי הראשון. דא עקא שבעת שהתובע הצטרף לקרן בשנת 1984 הצהיר כי מקצועו הוא גזרן ועיסוקו מחסנאי. בהתאם להוראת סעיף 9.5 לתקנות הקרן : "שינה העמית את עיסוקו או מקצועו או משלח ידו (להלן שינוי עיסוק), עליו להודיע על כך לקרן מוקדם ככל האפשר. ההנהלה תהיה רשאית לאחר שנודע לה על שינוי עיסוק לסייג את הביטוח בסייגים ו/או להתנותו בתנאים ו/או להתאים את זכויותיו של העמית בקרן לעיסוקו החדש של אותו עמית אם יופחת הסיכון בגין שינוי עיסוקו, מקצועו א משלח ידו של העמית תתאים הקרן את זכויותיו לעיסוק החדש." התובע שינה עיסוקו מגזרן ומחסנאי, לנהג רכב ציבורי ולא הודיע על כך לקרן. התובע נשאל על כך בחקירה נגדית וענה כהאי לישנא: ש.אני מציג בפניך הצהרה על מצב בריאות מיום 28.11.83 האם זו החתימה שלך על טופס ההצהרה? ת.אם זו החתימה שלי, היא שלי. *טופס הצהרת הבריאות התקבל וסומן נ/1. ש.בטופס הזה נשאלה שאלה לגבי המקצוע שלך ורשמת את המילה גזרן, האם זה המקצוע שלך באותו זמן? ת.ייתכן והייתי גזרן עשיתי את כל העבודות שקשורות לאופנת גינס'ים, עד כמה שאני זוכר, עבדתי באותה תקופה כגזרן באופנת גינס'ים, כל הקשור באופנה זו. ש.ישנה שאלה נוספת באותה מסמך שמפנה לעיסוק שלך, כתבת שם שאתה מחסנאי? הנתבעת התייחסה בסיכומיה באופן מינורי לנושא אי הדיווח אודות החלפת המקצוע ממקצוע של גזרן ומחסנאי לנהג רכב ציבורי. כל שנאמר לעניין זה הוא שמבחינת הנתבעת היא ביטחה מחסנאי/גזרן, ולא נהג מונית, באשר כך דיווח לה התובע, ומעולם לא נאמר לה אחרת. ניתוח של הפוליסה מעלה כי מטרת הדיווח על שינוי באופי העבודה של המבוטח, נועד לאפשר למבטחת לשקול את השינוי בסיכון הביטוחי נוכח החלפת המקצוע. לאור העובדה שמדובר בטענת הגנה הייתה הנתבעת צריכה להרים את הנטל ולהראות כי לאור החלפת אופי התעסוקה גדל הסיכון הביטוחי שנטלה על עצמה. הנתבעת לא הרימה נטל זה. לא זו אף זו, נדמה כי דוקא העובדה שהתובע היה בעברו גזרן ומחסנאי, תורם לטיעוני הנתבעת, באשר הוא מגדיל את טווח העיסוקים בהם יכול באופן תיאורטי התובע לעבוד, כפי שיובהר בדיון בדבר עיסוק סביר אחר. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אינו יכול להמשיך ולעסוק בעיסוק בו עבד עד לתאונה או עד למחלה ובמובן זה בהתאם להוראות הפוליסה, ניתן לומר כי נשלל ממנו, לפחות בשיעור של 75% הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שעסק בו עד לתאונה ו/או המחלה- נהג מונית. גם לפי קביעת המומחה מטעם התובע (ראה: נספח ד' לתצהיר מטעם התובע) וגם לפי קביעת המומחים מטעם הנתבעת, נשללה מהתובע יכולתו לעסוק במקצועו זה: "מר תפילין הוא נהג אוטובוס ומונית במקצועו. בשל תופעות הראייה והסחרחורות עליהן מתלונן, אינו מסוגל לעבוד במקצועו כנהג מונית" (ראה: עמוד 2 לחוות דעתה של רופאת העיניים פרופ' אורנה גייר) "בהתאם לממצאי הבדיקה והמסמכים שעמדו לרשותי מר תפילין אינו כשיר לשמש כנהג מונית או רכב ציבורי" (ראה: עמוד 4 לחוות דעתו של פרופ' יהודה לרמן). התנאי השני - האם נבצר מהתובע לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו והכשרתו. באשר לשאלת כושר או אי כושרו של התובע לעבוד בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו והכשרתו המציאו הצדדים חוות דעת של מומחים לדבר בתחום הרפואה התעסוקתית. התובע המציא חוות דעת של ד"ר הדר ששון ואילו הנתבעת חוות דעתו של פרופ' לרמן שניהם מומחים בעלי שם בתחומם. חוות דעתו של ד"ר הדר ששון - מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית , מטעם התובע: על פי חוות דעת זו, התובע לתובע חוליים רבים בתחומי רפואה רבים: כגון בעיות נוירולוגיות, בעיות בתחום העיניים, בעיות פסיכיאטריות, א.א.ג, אורטופדיה וכירורגיית כלי דם, לתובע סוכרת, יתר לחץ דם המטופל תרופתית, וקטיעה של אצבעות III ו- IV . המדובר בתובע בן 52 שלו השכלה של 8 שנים בבית ספר יסודי שההיסטוריה התעסוקתית שלו כוללת עבודה כנער במסגרות, נהג אוטובוס שכיר, מחסנאי, נהג מונית ועבודות בלתי מקצועיות מזדמנות. ד"ר ששון סבור כי מאז תאונת הדרכים שעבר התובע בשנת 1997 חלה ירידה במצבו הבריאותי המתבטא כאמור בבעיות נוירולוגיות, עיניים, אורטופדיות, פנימיות, ונפשיות. לדעתו של ד"ר ששון בעיותיו הרפואיות של התובע מגבילות אותו בניהול אורח חיים תקין ובעיותיו הדומיננטיות הן הסחרחורת הקשה הגורמת לחוסר יציבה הראיה הכפולה ובעייתו הפסיכיאטרית, כמו כן המגבלות הקשות בתנועתיות עמוד השדרה. אשר על כן סבור ד"ר הדר ששון שנוכח העובדה שנסיונות השיקום לא צלחו, התובע נמצא באבדן כושר עבודה מלא ולצמיתות. חוות דעתו של פרופ' לרמן מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, מטעם הנתבעת: הנתבעת המציאה לבית המשפט חוות דעת תעסוקתית שנערכה על ידי פרופ' לרמן. פרופ' לרמן סבור כי התובע לא איבד כדי 75% את כושר עבודתו. פרופ' לרמן מסתמך בין היתר על חוות דעת אורטופד מומחה לפיה אין ממצאים משמעותיים והתובע יכול לחזור לנהוג מונית. לדעת פסיכיאטר מומחה אין הגבלה בעבודה מבחינה נפשית. הבעיה העיקרית של התובע היא כפל ראיה והסחרחורת עליה דיווח במהלך הבדיקה על ידו. יחד עם זאת מאמץ פרופ' לרמן את חוות דעתה של רופאת העיניים פרופ' גייר לפיה תופעת הפזילה והסחרחורת מונעת מהתובע חזרה לעבודה כנהג מונית וניתן להבין מחוות דעתו כי הוא מאמץ עמדתה של פרופ' גייר כי התובע יכול לבצע כל עבודה שאינה דורשת ראיה דו עינית. לפיכך הגם שפרופ' לרמן סבור שהתובע אינו כשיר לעבוד כנהג מונית או רכב ציבורי, אין מניעה שיעבוד בעיסוקים מתאימים אחרים כגון מוכר/מנהל חנות בגדים, סדרן בתחנת מוניות, הפעלת חניון, הפעלת עמדות בכניסה למוסדות ומפעלים וכד'. לכן סבור פרופ' לרמן כי התובע לא איבד כושרו לעבוד בעיסוק סביר אחר. הנה כי כן חוות הדעת של המומחים מכחישות אחת את רעותה. כשמדובר באבדן כושר עבודה, הרופאים המומחים לדבר הם המומחים התעסוקתיים. המומחה התעסוקתי מקבל אינפורמציה מרופאים מומחים בתחומי הרפואה השונים, מעבד את הנתונים הרפואיים שהוא מקבל מהם או מהחומר הרפואי שהועמד לרשותו ונותן חוות דעת בהסתמך על נתוניו האישיים של הנבדק לרבות גילו, השכלתו עברו התעסוקתי וכד'. במובן זה אין פסול בכך שהרופא בתחום הרפואה התעסוקתית מסתמך על נתונים שהתקבלו על ידי מומחים אחרים וככל מומחה הוא רשאי לעשות כן. על מנת להכריע בין חות הדעת של המומחים יש לסקור כל אחד מליקויו הרפואיים ולבחון את השפעתו על כושר עבודתו של התובע. הליקוי בתחום העיניים על פי חוות דעתו של ד"ר ששון הדר בעקבות התאונה הופיעה דיפלופיה (ראיה כפולה), הפרעה בתנועות העיניים סטיות גוב של העיניים הגורמות לכפילות אנכית (ורטיקלית) וצמצום היקפי שדה הראיה וחדות ראיה ירודה. בעניין זה סבור פרופ' לרמן, המסתמך כל חות דעת של פרופ' גייר -רופאת עיניים, כי חדות הראיה בעין שמאל יותר טובה מהמדווח. לדעת פרופ' גיר תופעת הפזילה והסחרחורות מונעת מהתובע חזרה לעבודה כנהג מונית ולדעתה הוא מסוגל לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת ראיה דו עינית. לדעתו של פרופ' לרמן ראיה דו עינית חשובה יותר לעבודות שנעשות במרחק קצר. המגבלה בראיה חד עינית ניכרת לדעת פרופ' לרמן בעיסוקים כמו הלחמה, צבעות ובניין. פרופ' גייר הסבירה בעדותה בפני בית המשפט מהן העבודות שהתובע אינו מסוגל לבצע ובלשונה: ש.מהן ההשלכות של ראיה רק בעין אחת? וזה בהנחה שהתובע מכסה את עינו למשך כל היום. ת.אין ספק שאנשים עם ראיה חד עינית לא יכולים לעשות מה שאנשים עם ראיה דו עינית עושים. למשל, ראיה בנהיגה ברכב ציבורי, שאני מבינה שזה היה מקצועו חלק מהזמן, ברור שהוא לא יכול לנהוג ברכב ציבורי. דבר שני, למעשה ראיה דו עינית חשובה לעבודות שמתבצעות מקרוב. או עבודות שלא ניתן להתגבר על חוש המישוש, למשל לטפס על סולמות, לא יכול לעבוד בבניין, בדברים מסוג כזה, צבעות, הוא לא יכול לעשות עבודות מדויקות של מנתח או טכנאי לעיבוד שבבי, אני מבינה שהוא גם לא עשה אותם. כפי שהובהר לעיל אינני סבור כי יש פגם בחוות דעתו של ד"ר ששון למרות שהתובע לא המציא חות דעת של רופא עיניים, כפי שעשתה הנתבעת כשהביאה את חוות דעתה של פרופ' גייר. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי התובע לוקה בעיניו באופן שאינו יכול לעבוד כנהג רכב ציבורי ואינו יכול לעבוד במגוון רחב של עבודות הדורשות ראיה דו עינית כגון טיפוס על סולמות, צביעה, עבודות המתבצעות מקרוב, עבודות בניין צבעות או עבודות הכרוכות בטיפוס על סולמות. בעיות נוירולוגיות: על פי חוות דעתו של ד"ר ששון, עקב תאונת הדרכים משנת 1997 בה נפגע התובע בראשו ובגב החלו להופיע סחרחורות שהלכו והחמירו. החל להופיע חוסר שיווי משקל, לחצים בראש ולחץ נפשי. בבדיקה נוירולוגית שנערכה בשנת 2000 צוין שהתובע סובל מהגבלה ניכרת בתנועות הצוואר, מחוסר יציבות וסחרחורת. בבדיקה נוספת משנת 2004 מציינת הנוירולוגית שהמצב הנוירולוגי ללא שינוי במנוחה. הנוירולוגית מתייחסת לעניין הניסטגמוס (ריצוד העיניים) אשר טופל לעיל בפרק שעניינו בעיות העיניים. פרופ' לרמן כותב בין היתר בפרק ההיסטוריה הרפואית כי בבדיקת MRI הודגם חשד לכלי דם רחב בציסטרנה סילבי משמאל ובבדיקת ENG ופוסטורוגרפיה נמצאה עדות להפרעה וסטיבולרית מרכזית. הגם שממצאים אלה באים לידי ביטוי בפרק ההיסטוריה הרפואית של התובע, אין להם כל התיחסות בסיכום חוות דעתו של פרופ' לרמן. ב"כ המלומד של הנתבעת רואה חשיבות בעובדה שהתובע לא הצביע על בעיות נוירולוגיות בעת בדיקתו ע"י פרופ' לרמן. אינני סבור שיש לכך משמעות כל שהיא שכן יתכן בהחלט שאדם יבדק על ידי רופא ולא יזכיר פרט זה או אחר. החשיבות היא שבעיותיו הנוירולוגיות של התובע באות לידי ביטוי בחומר הרפואי שעמד לעיונו של המומחה. בחקירה נגדית הסכים ד"ר ששון כי אין ממצא אוביקטיבי לגבי כלי דם בציסטרנה ואין עדות חשמלית לפגיעה עצבית פריפרית בגפיים העליונות והתחתונות. ניתן אפוא להסיק כי לא הוכח בפני שהתובע סובל מליקוי רפואי בתחום הנוירולוגי. בעיות פסיכיאטריות ד"ר ששון הדר כותב בחוות דעתו בהסתמך על חומר רפואי של הפסיכיאטר ד"ר גולדברג, המטפל בתובע, כי מאז תאונת הדרכים בשנת 1997 הופיעו אצל התובע בעיות של דיכאון , נדודי שינה, אי שקט חוסר ריכוז וסבלנות, מחשבות יאוש וחוסר טעם בחיים. התובע נמצא בטיפול פסיכיאטרי ומטופל בכדורים ובשיחות. פרופ' לרמן כותב כי התובע מטופל על ידי פסיכאיטר במכבי לפי הצורך הא ותו לא.הנתבעת המציאה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר פלד. על פי חוות דעתו, קיימת לתובע נטיה להגזמה בתלונות עם חוסר מהימנות בבדיקה האורטופדית. יש לדעתו פער בלתי סביר בין עוצמת הפגיעה לתלונות. אליבא דד"ר פלד, התלונות הנפשיות אינן ברורות ולא מתאימות לתסמונת פסיכיאטרית מוכרת ומסתכמות בעצבנות ורגזנות כללית. ד"ר פלד מצא בבדיקת התובע מהימנות נמוכה המשתקפת בשינוי תדיר של גרסאות, התנהגות מתחמקת ודיסמולטיבית וגם שקרים ברורים בדבר העובדה הלא נכונה שאינו נוהג. עקב ההליך המשפטי מסיק ד"ר פלד שהתמונה האבחנתית היא של התחלות. לאור זאת סבור ד"ר פלד כי אין נכות על רקע פסיכיאטרי ואין אבדן כושר עבודה על רקע פסיכיאטרי נפשי. למרות שד"ר פלד הוא פסיכיאטר ראה לתת מסקנה שלא בתחום מומחיותו וקבע כי התובע לא נמצא באבדן כושר עבודה על רקע פסיכיאטרי נפשי. כפי שהובהר לעיל, פסיכיאטר יכול לקבוע אם אדם לוקה בתחום מומחיותו - התחום הנפשי. עניין כושר עבודה הוא עניין למומחים תעסוקתיים לענות בו. כשם שחוות דעתו של רופא תעסוקתי בתחום הפסיכיאטרי לא תזכה למשקל רב, כך אין ליתן משקל לחוות דעת של פסיכיאטר בתחום התעסוקתי. מחוות דעתו של פרופ' לרמן ניכר כי חוות דעתו של ד"ר פלד עמדה לנגד עיניו. העובדה שפרופ' לרמן לא מצא להתיחס לחוות דעתו של ד"ר פלד מנקודת המבט של אבדן כושר עבודה, נותנת שגם הוא לא סבר שניתן לקבוע על סמך חוות דעתו של ד"ר פלד שהתובע לא איבד את כושר עבודתו. מחקירתו הנגדית של ד"ר פלד עולה כי לא היה ממליץ לתובע לעבוד עם קהל עקב רגזנותו ועצבנותו ובלשונו: "ש: לדעתך אדם עצבני ורגזן יכול לעבוד עם ציבור? ת: כן. ש: אני מדבר על עצבני ורגזן פתולוגי בצורה קיצונית? ת: השאלה היא עד כמה הוא מתאים את עצמו לעבודה. ש: אתה היית ממליץ לעבוד עם ציבור לאדם כזה? ת: באופן תיאורטי כללי לא. " (ר' ע' 36-37) יש לזכור שעל פי חוות דעתו של פרופ' לרמן התובע אינו יכול לעבוד כגזרן או לעבוד כמחסנאי הכרוכה בטיפוס על סולמות כי עבודות אלה דורשות ראיה דו עינית. כך גם רובן ככולן של העבודות האחרות שהומלצו על ידי פרופ' לרמן כרוכות בעבודות עם קהל עבודות שאינן מתאימות לתובע, על פי עדותו של ד"ר פלד. אף אוזן גרון על פי חוות דעתו של ד"ר ששון הדר התובע מתלונן על סחרחורת וטנטון ועבר בירור מלא. בבדיקות שמיעה היה ליקוי שמיעה סנסוריאלי של 20 DB ו- BERA תקין. ENG הראה עדות לדיסקפונקציה וסטיבולרית מרכזית והיציבה סוכמה כהפרעה יציבה כוללנית. בדיקות נוספות מוסכו עקב תנועות עיניים רבות שהיקשו על הבדיקה. לא מצאתי כל התיחסות משמעותית, אם בכלל בחוות דעתו של פרופ' לרמן לליקויים בתחום זה. הגם שבתלונות התובע הוא מציין שהתובע התלונן על צלצולים באזניים. אורטופדיה וכלי דם ד"ר ששון הדר כותב על כאבים בע"ש צווארי ומותני ומגבלה בתנועתיות עמוד השדרה הצווארי, מעלה מטה ולצדדים, זרמים לאורך הידיים סחרחורות וכאבי ראש, כאבים בהרמת משאות ובהליכה ממושכת. כך גם מצא ד"ר הדר ששון שבבדיקות אורטופדיות נמצאה הגבלה ורגישות בתנועת עמוד שדרה מותני וצווארי. בצילומי CT נמצאה היצרות התעלה הספינלית ונקב שמאלי ובקע בדיסק. לא נמצאה עדות חשמלית לפגיעה עצבית פריפראלית בגפיים עליונות ותחתונות. פרופ' לרמן אשר מסתמך על חוות דעתו של ד"ר גד ולן כותב כי מר תפילין יכול לחזור ולנהוג במונית. אולם למרות קביעה זו פרופ' לרמן בעצמו שולל את היכולת של התובע לחזור ולנהוג במונית בשל הבעיה בראיה הדו עינית. לכן אין משמעות מבחינת כושרו של התובע לעבוד, לעובדה שמבחינה אורטופדית יכול התובע לנהוג במונית. מחלות נוספות לתובע סוכרת המטופלת תרופתית, יתר לחץ דם המטופל תרופתית וקטיעה חלקית של אצבעות III ו IV. ההלכה שלילת 75% לפחות מכושרו של המבוטח להמשיך במקצוע או בעיסוק וחוסר אפשרות למבוטח לעסוק בעיסוק סביר אחר, המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו. את המלים "ניסיון", "הכשרה", "השכלה" יש לפרש כבעלות זיקה לעיסוקו של המבוטח לפני ה"אירוע הביטוחי". המשמעות איננה הגבלה לביצוע אותן פעולות ממש, אך נדרש קשר כלשהו בין העיסוק הקודם לעיסוק החדש - מבחינת הנושא או המיומנויות הדרושות בכל אחד מהם (ר' ע"א 89/ 572 מוסה עדני ובניו בע"מ נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ מז (2) 179, עמוד 181) התובע יליד שנת 1952 בן 55 היום בעל השכלה של 8 שנים בבית הספר היסודי. רקע תעסוקתי: התובע עבד בעבר כמוכר בחנות בגדים, היה בעלים ומנהל של חנות בגדים, מחסנאי, גזרן ונהג מונית. משנת 1999 אינו עובד. לסיכום אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אינו יכול לעבוד כנהג מונית, כחרט מקצוע בו עבד כמספר שנים, גזרן או כל עבודה הכרוכה בטיפוס על סולם כגון עבודה כמחסנאי וזאת בשל בעיות בראיה הדו עינית. כך גם לאור השכלתו בת 8 שנות לימוד יקשה עליו בגילו לרכוש מקצוע חדש. כך גם על פי עדותו של ד"ר פלד התובע אינו מתאים לעבודה עם קהל. אין לקבל את חוות דעתו של פרופ' יהודה לרמן, לפיה התובע מסוגל לעבודות כגון סדרן, מפעיל חניון, מוכר ו/או מנהל חנות בגדים וכיוצא באלו, המקצועות הללו אינם עונים לקריטריונים שהתווה על ידי ההלכה הפסוקה ואינם באים בגדר ההיגד "עיסוק סביר אחר", באשר אין להם קשר כלשהו או זיקה לניסיונו, השכלתו והכשרתו של התובע כנהג, חרט ו/או מחסנאי וכן לאור גילו המתקדם של התובע וחוסר זמינותם של המקצועות המוצעים. לא זו אף זו, גם אם נאמר שהעיסוקים שצוינו על ידי פרופ' לרמן מהווים "עיסוק סביר אחר", נדמה כי התובע אינו יכול להם כלל ועיקר בשל מכלול ליקוייו הרפואיים ובעיקר לאור העובדה כי גם עבודות אלו דורשות ראיה דו עינית. כך למשל מוכר או מפעיל חניון, בין היתר צריך לעבוד על קופה, לטפס על סולמות, להתעסק עם כספים, לקרוא ולכתוב - דברים אשר מחייבים ראיה מקרוב - אשר לפי חוות דעתה של פרופ' גייר והן לפי פרופ' לרמן עצמו, התובע אינו מסוגל לכך. הנתבעת ראתה להתייחס בסיכומיה על ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' נ' שמואל אבני ואח' . תק-על 2005(3), 29: שם קבע ביהמ"ש כי אדם שעבודתו בעסק הייתה משולבת עבודה פיסית ועבודת ניהול משנשלל ממנו חלק ניכר מהיכולת לביצוע עבודה פיזית עדין יכול הוא לעסוק בחלק הניהולי של עסקו ולפיכך אין לומר שנשלל ממנו הכושר לעבוד כדי 75%. אין הנדון דומה לראיה. במקרה דנן, התובע לא ניהל עובר לפציעתו כל עסק אלא היה נהג מונית עיסוק שנשלל ממנו. הצדדים לא התיחסו בסיכומיהם לטיעונים רבים שהופיע בכתבי טענותיהם ולכן יש לראות טיעונים אלה כטיעונים שנזנחו. התוצאה היא שאני מאמץ את חוות דעתו של ד"ר ששון הדר ומעדיף אותה על פני חוות דעתו של פרופ' לרמן במובן זה ששוכנעתי שעקב מחלה או תאונה נשלל מהתובע, בשיעור של 75% לפחות הכושר לעבוד במקצוע שבו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד סמוך לאותה מחלה או תאונה ובנוסף לכך נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר המתאים לנסיונו, השכלתו והכשרתו. לכן דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובע סך של 30,300 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה- 30/8/04 ועד לתשלומו המלא בפועל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות אליהן יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 6,000 ש"ח בתוספת הסכום השווה למע"מ. אובדן כושר עבודה