1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתו בנתבעת. 2. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, מר דוד בלס ומר ריאד מג'הור. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר יצחק גרוף. 3. בסיום שלב ההוכחות ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים. סיכומים מטעם התובע הוגשו ביום 10.4.06. הנתבעת לא הגישה סיכומים על אף ארכות שניתנו לה להגשתם. 4. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובע הועסק בנתבעת כעובד ייצור מיום 1.4.94 עד יום 26.4.04. ב. התובע פוטר ביום 31.3.04 על פי מכתב פיטורים שצורף לכתב התביעה נספח א'. ג. התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח מנהלים בחברת "הראל", לפוליסה הופרשו כספים לגמל וכן בגין פיצויי פיטורים. ד. התובע קיבל השלמת פיצויי פיטורים מהנתבעת בסך 13,328 ₪ באמצעות שיקים דחויים. 5. להלן הסוגיות השנויות במחלוקת: א. השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים וכן זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים. ב. זכאות התובע לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ג. תחולת צו הרחבה בענף הגומי על הנתבעת. ד. זכאות התובע ליתרת פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, מחלה, חגים, הפרשות לפנסיה. ה. זכאות התובע לתשלום עבור בגדי עבודה שלא סופקו לו. 6. נדון להלן בשאלות השנויות במחלוקת. 7. השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים: בכתב התביעה טוען התובע כי עבד במשמרות הלילה, למעט פעם או פעמיים בחודש בהן נדרש ע"י מנהל הנתבעת לעבוד במשמרת בוקר/צהריים. לטענתו שעות עבודתו במשמרת לילה היו החל משעה 19:00 ועד לשעה 07:00כך שנאלץ דרך קבע לעבוד 12 שעות בלילה. לפיכך טוען התובע כי יש לחשב את שכרו הקובע כך שיכלול גם את השעות הנוספות בהן עבד וגם את תוספת השעות בגין משמרת לילה. הנתבעת טענה כי התובע ביקש לעבוד במשמרות לילה ובשעות נוספות על מנת לקבל את תוספת השכר לצורך פרנסת משפחתו. עוד טענה כי התובע לא עבד אך ורק בלילה, אלא בחלק מהתקופה עבד גם במשמרות בוקר וצהריים. להוכחה צרפה הנתבעת כרטיסי נוכחות של התובע. התובע העיד כי עבד במשמרת לילה משך 10 שנות עבודתו בנתבעת, למעט ימים ספורים בהם עבד במשמרות בוקר וצהריים וכי מי שקבע את סידור העבודה היה מר דוד בלס, אשר קיבל הוראות ממנהל הנתבעת (פרוטוקול מיום 13.2.06 עמ' 4). ואולם, מרישומי הנוכחות אשר הוגשו מטעם הנתבעת וכן מתלושי השכר עולה כי לא תמיד עבד במשמרות לילה. בשנת 2001 למשל, לא עבד התובע במשמרות לילה כלל. העד מטעם התובע, מר דוד בלס העיד: "אני מאשר שהתובע לא עבד 10 שנים במשמרת לילה." די באמור לעיל כדי לקבוע כי התובע לא הוכיח טענתו לפיה במשך כל תקופת העבודה עבד במשמרות לילה. אף לא הוכיח כי בשנים האחרונות לעבודתו עבד תמיד רק במשמרות לילה. 8. גם אם היה התובע מוכיח טענתו לפיה עבד תמיד במשמרות לילה, ללא יוצא מהכלל, לא היה בכך כדי לסייע לו בתביעתו ברכיב זה. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, ע"ע 350/03 מדינת ישראל נ' אברהם גרינשפן ואח', טרם פורסם (ניתן ביום 24.4.06), אין לעובד זכות קנויה להמשיך ולהיות מועסק במשמרות לילה כמו גם לקבל תשלום עבור משמרות לילה, שעה שאלו אינן מבוצעות בפועל. 9. תקנה 1 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב פיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשי"ד- 1964 קובעת כי לעניין השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יובא בחשבון שכר העבודה הרגיל ללא תוספות. טוען התובע כי השכר הקובע צריך שיכלול גם את התוספות ששולמו לו בגין עבודה במשמרת לילה וכן את התוספות ששולמו לו בגין בשעות נוספות. תוספת בגין עבודת לילה הרי היא בבחינת תוספת מותנית בתנאי - כאמור בענין גרינשפן לעיל, וכן לאור העובדות שהוכחו - לפיהן שולמה התוספת רק כאשר התובע עבד במשמרות לילה. נושא שעות נוספות, אף הוא - מטבע הדברים - מותנה בתנאי. 10. לאור האמור לעיל, אין התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בגין רכיב תוספת עבודת לילה או בגין רכיב שעות נוספות. תביעתו בענין זה נדחית. 11. הלנת פיצויי פיטורים: התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים כדלקמן: א. בגין הלנת פיצויי הפיטורים ששולמו לו באמצעות שיקים דחויים. ב. בגין איחור בשחרור כספי הפיצויים הצבורים בפוליסת ביטוח מנהלים. ג. בגין הלנת הפרשי פיצויי הפיטורים הנתבעים כאן (משהתביעה להפרש פיצויי פיטורים נדחתה, נדחה גם רכיב תביעה זה). 12. תשלום פיצויים במספר תשלומים התובע טען כי ביקש לקבל את סכום הפיצויים בתשלום אחד אך מנהל הנתבעת סירב בשל מצבה הכלכלי של הנתבעת ומסר לו חמישה שיקים לתאריכי פירעון: 5.7.04, 5.8.04, 5.9.04, 5.10.04, 5.11.04. בסעיף 18 לתצהירו טען התובע כי מעולם לא הסכים לתשלום דחוי של הפיצויים ובוודאי שלא לפריסה מוגזמת של תשלומים. בנוסף טען כי דרש באמצעות באת כוחו שהנתבעת תחליף את השיקים הדחויים שטרם נפרעו, בשיקים לפרעון מיידי. התובע צרף כנספח ת6 לתצהירו את התכתובת בין עורכות הדין בענין זה. הנתבעת טענה כי התובע הסכים לפריסת תשלום הפיצויים (סעיף 23 לתצהירו של מנהל הנתבעת, מר יצחק גרוף). מאידך, בחקירה נגדית אישר מר גרוף כי התובע ביקש לקבל את הפיצויים בתשלום אחד (פרוטוקול דיון מיום 20.2.06 עמ' 8). העד אישר כי גם במו"מ עם באת כוחו עמד התובע על דרישתו לקבל את פיצויי הפיטורים בתשלום אחד, ואף אישר כי יכול להיות שב"כ הנתבעת הציעה בשמו לעשות כן (כפי שעולה ממכתבה המצוי בתיק). 13. לאור האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע, לפיה דרש כי פיצויי הפיטורים ישולמו לו בתשלום אחד ולא הסכים לפריסת התשלומים. 14. הובהר כי הנתבעת היתה במועד הפיטורים בקשיים כלכליים, וכך אף במועד שמיעת העדויות, על פי דברי מנהלה. עוד ובנוסף, יש להתחשב בכך שהשיקים שנמסרו לתובע, נפדו במלואם, באופן שהתובע קיבל את מלוא סכום השיקים ביום 5/11/04. 15. מכלול הנסיבות דלעיל מביא אותנו למסקנה כי יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על שעור 10% לחודש. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנה בשעור הנקוב לעיל, מהמועד שנקבע בחוק לתשלום פיצויי הפיטורים - 1/5/04 ועד להגיע מועד הפרעון של כל אחד מהשיקים שנמסרו לתובע. סכום פיצויי ההלנה כאמור, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 16. הלנת כספי הפיצויים שבפוליסת ביטוח מנהלים לצורך שחרור כספי פוליסה של עובד עם סיום יחסי העבודה, על המעביד לצייד את העובד במכתב שחרור ובטופס 161. מעביד שאינו מעביר לקופת גמל טופס 161, ועל ידי כך גורם לעיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים, יש לחייבו בפיצויי הלנה. התובע טען כי הנתבעת לא העבירה לחברת הביטוח במועד מכתב לשחרור הכספים הצבורים לטובתו. התובע צרף טופס 161 אשר לטענתו העבירה לו הנתבעת רק ביום 8.7.04. לטענת הנתבעת התובע הוא זה אשר עיכב את קבלת הכספים הצבורים בפוליסה, כאשר ביקש מסוכן הביטוח שלא לשחרר עבורו את כספי הפיצויים עד אשר תסתיים תקופת זכאותו לדמי אבטלה. הנתבעת טענה כי העבירה לתובע עוד בחודש יוני, טופס 161. 17. הנתבעת לא הוכיחה מתי מסרה לחברת הביטוח את מכתב השחרור ואת טופס 161. נספח ד' לתצהיר הנתבעת, טופס 161, אינו חתום ואינו נושא תאריך. אין במסמך זה כדי להוכיח את טענת הנתבעת כי שלחה את הטופס לחברת הביטוח במועד. לא צורף אישור מחברת הביטוח אודות המועד שבו הגיע אליה הטופס. לאור האמור אנו מקבלים את טענת התובע לפיה טופס 161 הומצא לראשונה ביום 8/7/04 בצרוף למכתב שנשלח לב"כ התובע על ידי ב"כ הנתבעת. 18. התובע לא הוכיח מדוע שוחררו הכספים בחודש נובמבר 2004 שעה שטופס 161 הועבר אל באת כוחו כבר בתאריך 8.7.04. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי הלנה מלאים בגין סכום הפיצויים שהופקד בביטוח מנהלים, מהמועד שנקבע בחוק לתשלום הפיצויים - 1/5/04 ועד ליום 8/7/04, מועד משלוח טופס 161 לחברת הביטוח. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 19. תחולת צו ההרחבה בענף הגומי על הנתבעת: נטל ההוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה מוטל על כתפי התובע. שאלת תחולתו של צו הרחבה הינה שאלה שבעובדה הטומנת בחובה קביעה משפטית באשר לסיווג המעסיק (ראה: דב"ע נג/125-3, אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158) שמה של הנתבעת: "ימי פלסט בע"מ - מוצרי גומי". בסע' 3 לתצהיר התובע נאמר: "התחלתי את עבודתי במפעל שעסק בייצור מוצרי גומי ופלסטיק ... ואז עבדתי יותר במוצרי פלסטיק ופחות במוצרי גומי". בחקירתו הנגדית העיד מר גרוף: "אנו לא מייצרים מוצרי גומי משנת 93. מוצרי פלסטיק מייצרים בתהליך של הזרקה טכנולוגיה של תבניות שמרכיבים על מכונה. המכונה ננעלת בלחץ גבוה ומוכנס לתוך התבנית חומר במצב כמעט נוזלי. המוצר המוגמר הוא צעצועים לתינוקות ועוד. התובע עבד מול המכונה." (פרוטוקול דיון מיום 20.2.06 עמ' 7) אין די בנתונים העובדתיים בעניין מהות ועיקר העיסוק במפעל הנתבעת, כדי לשכנענו שיש להחיל על הנתבעת את צו ההרחבה בענף הגומי. יצויין כי קיים הסכם קיבוצי בענף הפלסטיקה, וההסכם הורחב על פי צו הרחבה, אלא שהתובע לא טען לתחולתו על הנתבעת. לאור האמור, טענת התובע לתחולת צו ההרחבה בענף הגומי על העסקתו בנתבעת, נדחית. 20. בסיכומי התובע נטענה טענה חילופית בדבר תחולת צווי ההרחבה החלים על עובדי כפיים בתעשייה ובמלאכה. מדובר בטענה חדשה שנטענה לראשונה בסיכומי התובע ולא היה באפשרות הנתבעת להתגונן בפניה. יתר על כן, לא הוכח כי הנתבעת מעסיקה פחות מ- 20 עובדים (תנאי לתחולת צו ההרחבה). 21. הטענה לענין תחולת צו ההרחבה בענף הגומי, נדחית. 22. פדיון חופשה שנתית: התובע טען כי פדיון החופשה השנתית עם סיום עבודתו, חושב על פי שכר הנמוך משכרו בפועל של התובע, לפי תעריף של 144 ₪ ליום, היינו 18 ₪ לשעה בעוד שהשכר לשעה של התובע עמד על סך 26 ₪. עוד טען כי חישוב פדיון החופשה נעשה לפי 12 ימי חופשה בשנה, עבור כל שנה, ללא התחשבות בותק של התובע. 23. נטל ההוכחה בענין תשלום דמי חופשה, מוטל על כתפי המעביד. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי לתובע שולם מלוא פדיון החופשה, ללא פירוט נוסף. בחקירה נגדית העיד מר גרוף כי שכרו של התובע היה 26 ₪ לשעה וכי ככל ששולם פדיון חופש לפי תעריף נמוך יותר, הרי שמדובר "כנראה" בטעות. משלא הוכיחה הנתבעת כי שולמו לתובע מלוא פדיון ימי החופשה להם היה זכאי, הרי שיש לקבל את תביעתו זו ליתרת פדיון ימי חופשה, זאת בהתאם לימי החופשה להם זכאי התובע בהתאם לחוק חופשה שנתית. 24. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,864 ₪ בגין ימי חופשה בהתחשב בויתקו (33 ימים) (לפי חישוב כדלקמן: 26 ₪ לשעה כפול 8 שעות ביום המהווים 208 ₪ ליום. סכום זה מוכפל ב- 33 ימי חופשה). בנוסף, זכאי התובע להשלמת פדיון חופשה שנתית, זאת לאור החישוב השגוי שערכה לו הנתבעת, סך של 2,421 ₪. (לפי חישוב כדלקמן: תעריך ליום - 208 ₪. בפועל שולם פדיון חופש לפי 144 ₪ ליום. ההפרש - סך 64 ₪ ליום חופש. סכום זה כפול 37.83 ימי חופש מביא לסך 2,421 ש"ח). 25. דמי הבראה: לאור קביעתנו כי לא חלות על העסקתו של התובע הוראות צו ההרחבה בענף הגומי, דין התביעה ברכיב זה להדחות. 26. דמי מחלה: התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו בגין חופשת מחלה בה שהה בעת שאושפז בבית חולים במשך 17 ימים, בין תאריכים 9.2.04 ועד ליום 25.2.04. התובע צרף אישור רפואי בענין זה. הנתבעת טוענת כי התובע ניצל את כל מכסת ימי המחלה אשר עמדו לרשותו. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי בחודשים 1.04, 12.03, 5.02, 4.02, שולמו לתובע דמי מחלה. בחודשים אפריל ומאי 2002 שולמו לתובע שתי משכורות מלאות, למרות שבחודשים אלה לא עבד מפאת מחלה. יצוין כי נושא זה נתמך בחקירה הנגדית של התובע, אשר העיד: "אני לא קיבלתי 10 חודשי מחלה מהחברה. קיבלתי רק חודשיים. אבל אני לא זוכר תאריכים. אולי ב- 2000 אולי 2001." (פרוטוקול דיון מיום 13.2.06 עמ' 3) בנוסף, העיד מר דוד בלס: "נכון שהיתה תקופה של כמה חודשים, תקופה ארוכה שהתובע היה חולה ולא היה. היה מדובר בשתי תקופות מפוצלות. אולי חודשיים אולי שלושה. למיטב זכרוני לא יותר מזה." (פרוטוקול דיון מיום 13.2.06 עמ' 4) 27. מהנתונים בתלושי השכר וכן באישורי המחלה, עולה כי התובע לא ניצל את מלוא מכסת ימי המחלה העומדת לרשותו. תעודת המחלה בגינה דורש התובע דמי מחלה שלא שולמו לו, הומצאה לנתבעת, ולראייה תעודה זו צורפה לתצהירו של מר גרוף בתמיכה לטענתו כי התובע ניצל את מלוא מכסת ימי המחלה. אין מחלוקת כי בגין התקופה הנקובה בתעודת המחלה לא שולמו לתובע דמי מחלה. מעיון בתלוש השכר לחודש 2.04 עולה כי ככל הנראה שולמו לתובע במקום דמי מחלה דמי חופשה בגין התקופה הרלוונטית בעת שאושפז ושהה בבית החולים לניאדו ואולם לא הייתה הצדקה לכך שעה ששהה התובע בחופשת מחלה לשלם לו בגין חופשה, וכך לנכות ממכסת ימי החופשה שלו. 28. התובע זכאי לתשלום בגין דמי מחלה בגין התקופה בגינה הוגש אישור מחלה, מיום 9.2.04 ועד 25.2.04. הנתבעת תשלם לתובע דמי מחלה כדלקמן: 75% מתוך 208 ₪ ליום. היינו, 156* 15 ימי מחלה = 2,340 ₪. 29. דמי חגים: לצורך זכאות לדמי חגים על העובד להוכיח כי עבד ביום שלפני וביום שאחרי החג וכן כי יום החג אינו חל בשבת. במקרה דנן התובע לא הוכיח כי ימי החג הנתבעים לא חלו בימי שבת. התובע ביסס תביעתו על צו ההרחבה בענף הגומי, הקובע זכאות לימי חג אף אם חלים בשבת, אך לאור קביעתנו לעיל לענין העדר הוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הגומי, דין טענה זו להדחות. יצוין כי מרבית רישומי הנוכחות של התובע לא הוגשו לבית הדין. כך, לא הוגשו רישומי הנוכחות הנוגעים לחודש ספטמבר 2003, אליו הופנה בית הדין בסיכומי התובע כאמור. 30. הפרשות לפנסיה ותגמולים: לאור קביעתנו לעיל לעניין השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים הרי שדין תביעה זו להשלמת הפרשות לפנסיה אף היא להידחות. הדברים האמורים לעיל באשר לשכר הקובע (לענין תוספת משמרת לילה ושעות נוספות), יפים גם לעניין השכר הקובע לצורך הפרשות לפנסיה. התובע העלה לראשונה בסיכומיו טענה לפיה לאור צו ההרחבה בדבר הגדלת פנסיית יסוד וזכאותו לתשלום תוספת של 1%. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי התובע ואשר לנתבעת לא ניתנה כל הזדמנות להתגונן מפניה או לטעון בעניינה. לפיכך, דין הטענה להידחות. 31. ביגוד: לא ניתן לפדות דמי ביגוד שלא שולמו בתקופת העבודה. בנוסף, הטענה לתחולת צו ההרחבה בענף הגומי נדחתה. דין התביעה ברכיב זה להדחות. 32. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כדלהלן: הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשעורים המפורטים לעיל. כן תשלם לתובע הפרשים בגין פדיון חופשה בשעורים המפורטים לעיל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ, צמודים כחוק מהיום. 33. ב"כ התובע תגיש פסיקתא לחתימה בהתאם לקביעות שבפסק הדין. 34. ככל שטרם שולמה אגרה, על התובע לשלמה על פי שובר שיומצא על ידי המזכירות. שחרור כספיםביטוח מנהלים