1. בפנינו בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ובהיעדר סמכות עניינית. לטענת המבקשים, בפסק דין חלוט שניתן בהליך קודם שהתנהל בין המשיב למבקשים 1 ו-3, הוכרעו אותן העילות והפלוגתאות, אשר המשיב מבקש להעלותן שנית במסגרת המרצת הפתיחה. כן נטען כי מדובר תביעה כספית שהיא למעשה תביעה על פי פסק, שאינה תביעה בין עובד למעביד ואין עילתה ביחסי עובד ומעביד, ולפיכך בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. 2. בתגובת המשיב נטען: א. הבקשה נסמכת על עובדות השנויות במחלוקת, וכבר בשל כך אינה עומדת בתנאים לסילוק התביעה על הסף. ב. אין בסיס לטענת המבקשים בדבר קיומו של מעשה בית דין. המבקשת 2 כלל לא היתה צד להליך משפטי קודם, המוזכר בבקשה. במסגרת פסק הדין הסופי שניתן בהליך המשפטי הקודם לא ניתנה הכרעה לגופו של עניין בשאלת חיובו האישי של המבקש 1 בחובותיה של המבקשת 3. מכל מקום המרצת הפתיחה שהוגשה על ידי המשיב נסמכת על מסכת עובדתית חדשה שנוצרה לאחר, או בסמוך למתן פסק הדין הקודם, ולפיכך לא קיים לגביה מעשה בית דין. ג. נושא הרמת מסך בחברה שהיתה מעסיקתו של עובד שפוטר מצוי במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. 3. רקע עובדתי: א. בשנת 1999 הגיש המשיב תביעה לתשלום רכיבי שכר שונים, כנגד המבקשת 3, המבקש 1 וחברה נוספת (עב 914056/99). במסגרת התביעה התבררה בין היתר שאלת חבותו האישית של המבקש 1 כלפי המשיב בשל גרם הפרת חוזה או מכח דיני הרמת מסך. ב. בית הדין האזורי בפסק דינו מיום 24/3/06 דחה את התביעה ברובה, תוך חיוב המשיב בהוצאות בשיעור ניכר. בין היתר נקבע בפסק הדין כי לא הוכחה עילה לחיוב אישי של המבקש 1 מכח דוקטרינת הרמת מסך. ג. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור ובית הדין הארצי בפסק דינו מיום 17/1/11 (ע"ע 418/06) קיבל את הערעור בחלקו והכיר בזכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים, כאשר פסק הדין ניתן כנגד המבקשת 1 בלבד. ד. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. ביום 10/8/11 ניתנה פסיקתא על יסוד פסק הדין בערעור, לפיה חוייבה המבקשת 1 בתשלום פיצויי פיטורים לתובע בסך של 467,214.906 ₪. ה. המשיב פתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת 1 על פי הפסיקתא (תיק הוצל"פ 01-02933-12-3). לטענתו, הליכי הגביה במסגרת תיק ההוצל"פ לא הניבו פרי. ו. בקשת המשיב לצרף את המשיב 1 כחייב נוסף בתיק, נדחתה על ידי רשם ההוצל"פ. ז. המשיב הגיש תביעה נשוא הליך זה, שכותרתה "המרצת פתיחה", במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים 1 ו-2 חייבים כלפיו על פי הפסיקתא מיום 10/8/11, ולצרפם כחייבים לתיק ההוצל"פ המתנהל על יסוד הפסיקתא בלשכת ההוצל"פ. 4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, להלן החלטה בבקשה. 5. סמכותו של בית הדין לסלק תביעה על הסף נקבעה בתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, כדלקמן: "(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבעמאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; ..." כלל מעשה בית דין מושתת על עקרון סופיות הדיון ומורכב משני כללי משנה עיקריים: השתק עילה והשתק פלוגתא. כך נפסק לעניין זה: "השלכותיו של מעשה-בית-דין הן שתיים. אחת לגבי העילה שנדונה ואחת לגבי תביעה בת עילה אחרת שבין אותם הצדדים. דחיית התביעה חוסמת לתובע את הדרך לבית-המשפט, אם הוא חוזר ומעמיד אותה עילה בשניה לדיון (השתק עילה). אך גם אם עילת התביעה השניה היא שונה מקודמתה. אך שאלה בה הכריעו במשפט הראשון נתעוררה במשפט השני והועמדה בו מחדש לדיון, משתיקים בעל-דין מלהשיג על הכרעתו של בית-המשפט במשפט הראשון (השתק פלוגתא)." ע"א 153/71 יורשי המנוחה אני אלטשולר נ' בנינים ברחוב אלנבי בתל אביב בע"מ פ"ד כו(1) 693 כן נפסק: "השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך. בין היתר, צריך הטוען "השתק עילה" להוכיח, כי יש זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם (למשל שולח ושלוח או מוריש ויורש). בהיעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם התובע בשני המקרים זהה. לעומת זאת, במקרה כזה ייתכן שיתקיים השתק פלוגתא בסוגיה ספציפית." ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 6. בענייננו, אין חולק כי בין המשיב למבקש 1 התקיים הליך משפטי במסגרתו אף הועלתה טענת המשיב לעניין הרמת מסך בין המבקש 1 למבקשת 3. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי אשר קבע בין היתר כי לא הוכחו המעשים החמורים אותם ביקש המשיב לייחס למבקש 1, לרבות "מעשים פליליים", ניהול עסקים פגום, תרמית ועירוב נכסים, המצדיקים הרמת מסך. בית הדין הארצי בפסק הדין שניתן בערעור לא מצא צידוק להתערב בעובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וקבע, כי למעט הנושא של דין החוזה שנחתם בין הצדדים והשלכותיו, "פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו בכל ענייניו". בכך אימץ בית הדין הארצי את פסיקתו של בית הדין האזורי לעניין הרמת מסך. אין לקבל את טענת המשיב כי נושא זה לא הוכרע לגופו של עניין במסגרת פסק הדין. מכאן כי בכל הנוגע לטענות המשיב לקיומן של עילות המצדיקות הרמת מסך בין המבקשת 3 למבקש 1 בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, חל הכלל של השתק עילה, ולא ניתן להעלותן שנית במסגרת תביעה זו. 7. המבקשת 2 לא היתה צד להליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, ומשכך לא מתקיים לגביה השתק עילה, בדומה למבקש 1. יחד עם זאת טענת המשיב בדבר חבותה האישית מכח דוקטרינת הרמת מסך, נסמכת למעשה על אותה מסכת עובדתית שנטענה על ידי המשיב במסגרת תביעתו הראשונה כנגד המבקש 1. בעניין זה קיימת זהות אינטרסים בין המבקש 1 למבקשת 2, שניהם בעלי מניות בחלקים שווים במבקשת 3, כאשר לטענת המשיב הם ביצעו יחד את אותם המעשים המצדיקים לשיטתו הרמת מסך בינם לבין המבקשת 3. בית הדין האזורי כבר דחה את טענות המשיב לעניין זה בהתייחס למבקש 1 והכרעתו אושרה בפסק דינו של בית הדין הארצי. נפסק בענין זה: "הדוקטרינה של השתק פלוגתא יכול שתחול גם על מקרה בו אין זהות פורמלית בין בעלי הדין אם קיים ביניהם קשר מחייב, קרבה משפטית או עניינית או כאשר קיימת 'זהות אינטרסים' בין בעלי הדין בהליך הראשון לבעלי הדין בהליך השני". ע"ע 1521/04 עמיר רונן נ' כלל (ישראל בע"מ); דב"ע מח/3-120 אל על נתיבי אויר נ' דליה רובינשטיין פד"ע כ' 493 8. על אף שהמבקשת 2 לא היתה צד להליך הקודם, קיימת זהות אינטרסים בינה לבין המבקש 1, שהיה צד להליך הקודם, ולמעשה ניתנה הכרעה באותו העניין. לפיכך מתקיים בעניינה השתק פלוגתא בכל הקשור לטענות המשיב בדבר הרמת מסך בגין מעשים שבוצעו בתקופת ההתקשרות בינו לבין המבקשת 3. 9. בכל מקרה, גם אם נקבע שאין מעשה בית דין כלפי מבקשת 2, הרי שלאור המפורט להלן, הטענות המועלות נגדה נוגעות למועדים שלאחר סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ולכן ממילא אינן יכולות להתברר בבית הדין לעבודה. 10. אשר לטענת המשיב כי התביעה הנוכחית נסמכת על עובדות חדשות, שלא עמדו לבירור במסגרת ההליך הקודם בין הצדדים ואשר נוצרו לאחר מתן פסק הדין הסופי בהליך הקודם או בסמוך לנתינתו - ככל שאכן קמה מסכת עובדתית חדשה לאחר מתן פסק הדין, לא ניתן לקבוע כי מתקיים לגביה מעשה בית דין. הכרעת בית הדין האזורי (שאושרה בפסק הדין שניתן בערעור) כי לא הוכחה עילה להרמת מסך בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, אינה שוללת את האפשרות כי לאחר מתן פסק הדין יפעלו המבקשים 1 ו-2 באופן המצדיק הרמת מסך בינם לבין המבקשת 3. לעניין זה לא קיימת הכרעה שיפוטית והוא ראוי להתברר במסגרת הליך חדש. 11. ואולם, ככל שזהו מצב הדברים, ותביעת המשיב נסמכת על מסכת עובדתית חדשה, שנוצרה לאחר מתן פסק הדין בהליך הראשון, הרי שבית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בעניין. לפי סע' 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, בית הדין האזורי מוסמך לדון: "(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]..." טענות המשיב לפיה לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, המבקשים 1 ו-2 ביצעו פעולות המצדיקות הרמת מסך בינם לבין המבקשת 3, אינן נופלות בגדרי הסעיף הנ"ל. המעשים המיוחסים למבקשים 1 ו-2, ככל שבוצעו על ידם, לא נעשו במסגרת יחסי עבודה בינם לבין המשיב. לעניין זה קיימת הכרעה כי מעסיקתו של המשיב היתה המבקשת 3 בלבד. זאת ועוד, במועד בו בוצעו הפעולות הנטענות, יחסי העבודה בין המשיב למבקשת 3 הסתיימו זה מכבר. כלומר גם אם תתקבל טענת המשיב לעניין זה לא ניתן יהיה לראות במבקשים 1 ו-2 בבחינת "חליף מעביד" ביחס למבקשת 3, אשר אין חולק כי במועדים הרלוונטים לא היתה עוד מעסיקתו של המשיב. 12. המקרה שלפנינו אינו דומה לנסיבות המקרה בבש"א 10215/07 (עב 10081/07), שהובא בתגובת ב"כ המשיב. באותו עניין אחת השאלות שעמדה להכרעה היא שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, המצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין. בית הדין שם קבע: "... ישנה אפשרות כי לאחר שיתבררו העובדות בתיק זה יבחר בית הדין לראות את המבקשים כמעבידי המשיב". בענייננו, לעומת זאת, שאלת זהות המעסיק כבר נדונה והוכרעה על ידי בית הדין בהליך הקודם, וככל שניתן להטיל על המבקשים 1 ו-2 אחריות אישית בגין חובות המבקשת 3, אין המדובר בחבות שמקורה ביחסי עובד ומעביד. 13. מכל הנימוקים שלעיל דין התביעה להידחות על הסף. 14. סוף דבר, התביעה נדחית. המשיב ישלם למבקשים ביחד, הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום. סמכות ענייניתהרמת מסך