1. לפנינו תביעתה של מגדל גמל פלטינום בע"מ (ובשמה הקודם: קה"ל קרן השתלמות לעובדים בע"מ) (להלן: "התובעת"), לחייב את הנתבעים 4- 1 ו- 9- 6 בסך כולל של 500,000 ₪, כאשר לטענתה, משך שנים מן תעשיות מזון והשקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1", או "מן תעשיות") ניכתה משכרם של עובדיה הפרשות סוציאליות לקרן ההשתלמות, אולם, לא העבירה אליה כספים אלו בפועל. השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו: 2. התובעת הינה חברה המנהלת קופות גמל, ומנהלת את קרן ההשתלמות מגדל קהל השתלמות, בה עובדי הנתבעת 1 היו עמיתים, בתקופות הרלוונטיות לתביעה שלפנינו. 3. הנתבעים: א. הנתבעים 4- 2, מאיר, עזרא ואליהו קחטן, הינם בני משפחה, ומי שהחזיקו בדבוקת השליטה בנתבעת 1, בהתאם לחלוקה שלהלן: - מר מאיר קחטן החזיק ב- 37.6% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות; - מר עזרא קחטן החזיק ב- 15.9% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות; - מר אליהו קחטן החזיק ב- 2.6% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות. ב. הנתבע 5- מר ברוך קוטלרסקי, החזיק ב- 9.9% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות. ג. הנתבעת 6- חברת גרנד סנטר מימון והשקעות 1993 בע"מ, הינה חברה שהייתה ו/או עודנה בשליטתם של עזרא ואליהו קחטן, ואשר החזיקה 0.5% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות. ד. הנתבעת 7- גב' נלי דרזנר, החזיקה ב- 0.3% מהון מניותיה המונפק והנפרע של מן תעשיות. ה. הנתבע 8- שלמה ולד, כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו. ו. הנתבע 9- אברהם גילאור, כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו. 4. נושאי המשרה במן תעשיות, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, היו כדלקמן: א. הנתבע 2, מר מאיר קחטן, כיהן כמנהלה הכללי של מן תעשיות, וכיו"ר הדירקטוריון. ב. הנתבע 4, מר אליהו קחטן, כיהן כמנהל הכללי של מן תעשיות וכחבר דירקטוריון. ג. הנתבעת 7, גב' נלי דרזנר, כיהנה כחברת דירקטוריון. ד. הנתבע 8, מר שלמה ולד, כיהן כחבר דירקטוריון. ה. הנתבע 9, מר אברהם גילאור, כיהן כחבר דירקטוריון. 5. ביום 1/8/06 הגישה התובעת תביעתה כנגד מן תעשיות, לבית דין זה. במסגרת כתב תביעתה, טענה התובעת, בין היתר, כי מאז שנת 2000 מן תעשיות אינה מעבירה באופן מסודר את חלקה ואת חלק העובדים בתשלומים לתובעת, וזאת, למרות ניכוי אותם הסכומים משכרם של עובדי מן תעשיות. מסיבה זו, נוצרו פיגורים המסתכמים בסכומים ניכרים בהעברת התשלומים. עוד טענה התובעת, כי מאחר ואין לה כל אפשרות לאמוד את הסכום המדויק של החוב, ומשום שכל המידע והפרטים הדרושים לצורך כך, נמצאים בידיה של מן תעשיות, מבקשת היא צו למתן חשבונות, והעמידה את סך חובה של מן תעשיות על סך 500,000 ₪ (כתב התביעה אשר הוגש ביום 1/8/05). 6. ביום 25/3/07 הגישה מן תעשיות את כתב הגנתה, במסגרתו טענה, כי הגשת תביעה על דרך אומנדא, וללא כל ביסוס עובדתי, אינה קבילה ואינה יכולה לעמוד בבית הדין. כמו כן, טענה מן תעשיות, כי היא אינה מכחישה קיומו של חוב כלפי חלק מעובדיה, והיא עושה את מיטב המאמצים על מנת להסדיר חובותיה אלו (כתב ההגנה אשר הוגש ביום 25/3/07). 7. בהמשך, ובמסגרת כתב תביעתה המתוקן של התובעת, הוספו הנתבעים 9- 2 לכתב התביעה, ובהתאם לנתונים אשר הומצאו על ידי הנתבעת 1, ערכה התובעת חישוב מחודש לחוב הנתבעים, והעמידה אותו על סך של 419,381.22 ₪. בנוסף, תבעה התובעת פיצויי הלנת שכר, כאשר לצורכי אגרה, הועמדה תביעתה על סך כולל של 500,000 ₪. 8. ביום 10/9/08 הגישו הנתבעים 2 ו- 4 כתב הגנתם, בו הכחישו בכלליות את כתב התביעה המתוקן. 9. ביום 29/10/08 הגיש הנתבע 5 כתב הגנתו, בו הכחיש בכלליות את כתב התביעה המתוקן, וביקש לדחות את תביעתה של התובעת נגדו. בהמשך, הגיעו הנתבע 5 והתובעת לידי פשרה, אשר קיבלה ביום 19/2/09 תוקף של פסק דין, במסגרתו הובהר, כי ככל שהנתבע 5 ישלם לתובעת כספים כלשהם, יש לנכות כספים אלו שישולמו, מסך התביעה הכוללת נגד יתר הנתבעים, כך שלא ייווצר מצב של גבייה כפולה. 10. ביום 14/1/09 הגיש הנתבע 9 כתב הגנתו, במסגרתו טען, בין היתר, כי הוא שימש כדירקטור חיצוני ולא היה בעל שליטה במן תעשיות. כמו כן, לא הייתה לו כל השפעה על הנעשה במן תעשיות, ומעולם לא היה מעורב בניהולה ובמצבה העסקי. 11. ביום 4/11/09 הוגשה לבית הדין המחוזי בחיפה, בקשה לפירוקה של מן תעשיות, במסגרת תיק פר"ק 4964-11-09, כאשר בהמשך, מונה למן תעשיות מנהל מיוחד- עו"ד נפתלי נשר. כמו כן, ביום 21/4/2010 ניתנה החלטה בתיק פר"ק 4964-11-09, על ידי כב' השופט עדי זרנקין, המתירה את המשך ניהול התביעה שלפנינו בבית הדין לעבודה. 12. למען הבהירות ושלמות התמונה נציין, כי במהלך דיוני ההוכחות אשר התקיימו לפנינו, שמענו את העדויות הבאות: א. מטעם התובעת העיד לפנינו מר חגי זך, אשר משמש כסמנכ"ל התפעול בתובעת. ב. יובהר כבר עתה, כי מטעם הנתבעים 4- 2, ו- 7- 6 לא הוגשו תצהירים, וכך גם לא נשמעו עדויותיהם או של מי מטעמם, ולכך נתייחס עוד בהמשך. ג. הנתבע 8 לא הגיש כתב הגנה, וכך גם לא תצהיר מטעמו, לא התייצב בדיונים, ולא היה מיוצג בהליך שהתקיים לפנינו. ד. הנתבע 9 העיד לפנינו. יצוין, כי במהלך דיוני ההוכחות אשר התקיימו לפנינו, הנתבע 9 ייצג את עצמו, כאשר רק בשלב הסיכומים ייצג אותו ב"כ- עו"ד יובל שמיר. 13. עיקר טענות התובעת: א. בהתאם לסעיפים 19א ו- 28(23) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר), קמה הזכות לקופת גמל לתבוע במישרין ממעביד סכום שהוא חב לה, וכן, פיצויי הלנה בגין סכום זה. ב. על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, זכאית קופת הגמל לפיצויי הלנה בשיעור נכבד, כל אימת שהמעביד אינו מעביר לה כספי תגמולים עבור העובדים, כאשר מצוקה כספית של המעביד אינה פוטרת אותו מתשלומם. ג. בשל מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים לא הועברו הפרשות סוציאליות שנוכו משכרם של העובדים לידי התובעת. כמו כן, הנתבעים היו שותפים ל"משלוח יד קולקטיבי" בכספי העובדים ולגזל כספם באופן בוטה ומתמשך. ד. הנתבעים עצמו את עיניהם ולא ביצעו את המתחייב עליהם על פי דין מתוקף תפקידם כמנהלים או כנושאי משרה בנתבעת 1, על מנת לפקח ולמנוע ביצוע מעשים חמורים כגון אלה. ה. מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים עולים לכדי ביצוע עבירה פלילית בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, לכדי תרמית, ולכדי הפרה בוטה של חובת האמון המוגברת כלפי עובדי הנתבעת 1, תוך התנהלות בחוסר תום לב קיצוני. ו. נסיבות המקרה שלפנינו, יוצרים עילה מספקת ועצמאית להרמת מסך ההתאגדות. ז. חברי הדירקטוריון התרשלו במילוי חובת הפיקוח המוטלת עליהם, ולכל הפחות, עצמו את עיניהם ולא עשו את המתחייב עליהם על פי הדין מתוקף תפקידם כמנהלים ונושאי משרה על מנת לפקח ולמנוע את אשר אירע בחברה. ח. בהתאם לסעיף 252 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות), כפופים הדירקטורים בחברה לחובת זהירות פרטיקולארית, אשר אינה משתרעת אך ורק כלפי החברה בה מכהן הדירקטור, אלא גם כלפי צדדים שלישיים וגורמים נוספים. הפרתה של חובת זהירות זו, משמעה התרשלות. 14. עיקר טענות הנתבעים 7, 6, 4- 2: א. מן תעשיות מעולם לא התכחשה לחובה בעבור הפרשות פנסיה וקרן השתלמות, כמו גם שמפרקה, עו"ד נפתלי נשר, נתן ביטוי עבור החוב והכרת מן תעשיות בו. משמן תעשיות הכירה בחובותיה כלפי התובעת, ואף המנהל המיוחד כימת והעריך אותם, על התובעת לגבות את חובה במסגרת הליכי פירוק ומכוח הסדרי נושים. ב. ככל ויימצא מקום, הגם שהסיכוי קלוש, להרים את מסך ההתאגדות בין מן תעשיות לבעלי מניותיה, הרי שהפורום הנאות לעשות כן הינו לפני בית המשפט המחוזי ולא בית הדין האזורי לעבודה, שהרי, הוראות פקודת החברות, התשמ"ג- 1983, לעניין ההגדרות וההליכים שלאחר מתן צו פירוק, מורות כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובם של דירקטורים ונושאי משרה בחברה. ג. כתב התביעה אינו מגלה ו/או לא מוכיח כל עילה ו/או אחריות מוגברת של הנתבעים לאי העברת ההפרשות לתעודתם. בהתאם לכך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לעניין הרמת מסך ההתאגדות בינה לבין הנתבעים. 15. עיקר טענות הנתבע 9: * יצוין שוב, כי במהלך דיוני ההוכחות אשר התקיימו לפנינו, ייצג הנתבע 9 את עצמו, ורק משלב הסיכומים הוא מיוצג על ידי בא כוחו. א. הנתבע 9 מעולם לא היה בעל מניות במן תעשיות, ומשכך, דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות אינה רלוונטית לגביו. ב. לא הוכח כי במעשיו של הנתבע 9 היה משום תרמית, או גזל, או התרשלות מצידו, וכך גם לא הוכח שיעור הנזקים אשר יש לייחס לו בגין התקופה בה כיהן כדירקטור, וכל שכן, בנסיבות בהן שהה מרבית התקופה בחו"ל. דיון והכרעה 16. בראשית הדברים, נבקש להתייחס לטענת הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7, לפיה, הפורום הנאות לדיון בשאלת הרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה הינו לפני בית המשפט המחוזי, אשר הוא המוסמך להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובם באופן אישי של בעלי המניות, דירקטורים ונושאי משרה בחברה. 17. על פי תכליתו של חוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה), לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד- מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה (ע"ע 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 19/9/09)). 18. מקור סמכותו הייחודית של בית הדין לדון בתובענות אלה הינו בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, אשר קובע כדלקמן: "24. (א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון- ... (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד". 19. סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר "קופת גמל", כדלקמן: " 'קופת גמל' - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963". 20. בהתאם לסעיפים 19א ו- 28 לחוק הגנת השכר, לקופת הגמל זכות תביעה במישרין כנגד המעביד. 21. אם כן, ובהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, וסעיפים 19א ו- 28 לחוק הגנת השכר, חוק הגנת השכר, לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענה שלפנינו. 22. למעלה מהצריך נוסיף ונאמר: א. בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך, הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם "על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד- מעביד, אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית" (דב"ע מח/ 6-6 משה ברוכים נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ, 307; ע"ע 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 19/9/09)). ב. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין (ע"ע 655/06 טרנר נ' אטיאס (טרם פורסם, ניתן ביום 3/6/07)). ג. לא יכול להיות חולק על כך, כי בתי הדין לעבודה דנים בפועל בטענות של הרמת מסך כנגד בעלי מניות או מנהלים של חברות, וזאת, גם כאשר יחסי העבודה הפורמאליים הינם בין העובד לבין החברה בלבד (ראה והשווה: ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 17/12/02), ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 27/11/02); ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 19/1/03)). ד. ואם בכל זאת לא די, נזכיר, כי במסגרת תיק פר"ק 4964-11-09, ניתנה ביום 21/4/2010 החלטה על ידי כב' השופט עדי זרנקין, לפיה, ההמשך ההליכים במסגרת התיק שלפנינו, ימשיכו להתנהל בבית הדין לעבודה. הרמת מסך ההתאגדות כנגד בעלי המניות בנתבעת 1- נתבעים 2 (מאיר קחטן), 3 (עזרא קחטן), 4 (אליהו קחטן), 6 (גרנד סנטר מימון והשקעות 1993 בע"מ) ו- 7 (נלי דרזנר) 23. לטענת התובעת, ניכוי הפרשות משכרם של העובדים, מבלי להעבירם לתעודתם, מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם. פגיעה קשה זו, מחייבת את חציית גבול אישיותה המשפטית של מן תעשיות, בפרט כאשר הנה חדלת פירעון, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובה של מן תעשיות לבעלי מניותיה. מצב בו המעביד מנכה תשלומים משכרו של העובד ולא מעבירם לתעודתם, מהווה עילה להרמת מסך. הנתבעים 4- 2 החזיקו יחדיו למעלה מ- 50% מהונה המונפק והנפרע של מן תעשיות, כאשר נתבעת 6 הינה חברה אשר בשליטת הנתבעים 4- 3. 24. לטענת הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 כתב התביעה אינו מגלה כל עילה או אחריות מוגברת של הנתבעים לאי העברת ההפרשות לתעודתם. כמו כן, התובעת לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להרמת מסך ההתאגדות שבין מן תעשיות לנתבעים. הנתבעים לא עשו דבר במזיד, על מנת להונות את עובדיה, וחלקם כלל לא היו מעורב בנעשה בקשר להפרשות הסוציאליות של העובדים. 25. עקרון אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הינו מאבני היסוד בדיני החברות (דב"ע נג/ 3-205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז 345). 26. יחד עם זאת, בצד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, התפתחה דוקטרינת הרמת מסך, על מנת למנוע שימוש לרעה במסך ההתאגדות, אשר מעוגנת כיום בסעיף 6 לחוק החברות. 27. סעיף 6 לחוק החברות, קובע לעניין הרמת מסך כדלקמן: "הרמת מסך 6.(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א). (ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט" - בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה". 28. בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, ניתן לבצע הרמת מסך אם מצא בית המשפט "כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן", וכן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה- זאת בלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה, ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. 29. בית הדין הארצי לעבודה איבחן בין מעמדם של כלל הבאים במגע עם החברה, לבין עובדיה, וקבע כי העובדים אינם מתקשרים רגילים, ומעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה: "מבין מגוון המתקשרים עם החברה, לעובדים בה יש מעמד מיוחד. העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא: העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום-הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד. העובד אינו עוד נושה "וולונטרי". העובד הוא מתקשר מיוחד אשר קיימת כלפיו אחריות מוגברת מצד החברה ובעלי השליטה בה" (ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ''ד לח 817). 30. כמו כן, בית הדין הארצי לעבודה קבע בע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) (טרם פורסם, ניתן ביום 17/12/02), כדלקמן: "העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו" (ההדגשה במקור- א.ק). 31. ומכאן לענייננו. 32. כבר עתה בפתח הדברים נאמר, כי לאחר שעיינו במכלול הראיות, עדויות, תצהירים והמסמכים השונים אשר הוגשו לתיק, הגענו למסקנה, כי יש להרים את מסך התאגדות בין מן תעשיות לבעלי מניותיה- נתבעים 2 (מאיר קחטן), 3 (עזרא קחטן), 4 (אליהו קחטן), 6 (גרנד סנטר מימון והשקעות 1993 בע"מ) ו- 7 (נלי דרזנר)- הכול כפי שנסביר ונפרט להלן: א. אף לא אחד מטעם הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 לא הגיש לבית הדין תצהיר שלו, או של מי מטעמו, וכך גם לא נשמעה כל עדות מטעם נתבעים אלו. למותר הוא לציין בהקשר זה, כי הימנעותם של נתבעים אלו מהבאת ראיות ועדים התומכים בגרסתם, אך מערערים את גרסתם, ומחזקים את גרסת התובעת. ב. במסגרתם סיכומיהם, הודו הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 בצורה ברורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, כי מן תעשיות מכירה בחובותיה כלפי התובעת, כאשר לגישתם, על התובעת לפעול לגביית חובה במסגרת הליכי פירוק ומכוח סדרי הקדימויות שבין הנושים (ראה למשל, סעיפים 27- 26 לסיכומי הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7). יתר על כן, הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 טענו מפורשות בהקשר זה, כי: - "החברה מעולם לא התכחשה לחובה בעבור הפרשות הפנסיה וקרן ההשתלמות, כמו גם שמפרקה, עוה"ד נפתלי נשר נתן ביטויי עבור החוב והכרת החברה בו" (סעיף 10 לסיכומי הנתבעים 7, 6 4- 2). - "המדובר הוא בחברה אשר התמוטטה כלכלית ואשר ניתן צו לפירוקה מבית המשפט. אי העברת הפרשות סוציאליות לתעודתן הינו תסמין ההידרדרות הכלכלית שחוותה החברה לאורך שנים, ובוודאי שלא המטרה" (סעיף 31 לסיכומים הנ"ל). - "בשל מצבה הכלכלי לא היה בידי החברה להעביר את ההפרשות. החברה עושה ועשתה כל שביכולתה על מנת לעשות כן" (סעיף 43 לסיכומים הנ"ל). - "אי העברת ההפרשות לתעודתן הייתה תסמין למצב הקשה שעימו התמודדה החברה. לא הייתה כל כוונת זדון מצד בעלי המניות להתנהגות זו, ניתן אף לומר בבטחה כי אי העברת ההפרשות לתעודתן נעשתה בהיסח דעת" (סעיף 40 לסיכומים הנ"ל). ללמדך, כי הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 בעצמם מודים בטענות התובעת, כי על אף שמשכרם של העובדים במן תעשיות נוכו הפרשות סוציאליות, כספים אלו בגין אותם ההפרשות לא הועברו לתובעת. ודברים אלו מדברים בעד עצמם. ג. בנקודה זו נציין, כי נפסק שבנסיבות בהן בעלי שליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים מחוסר תום לב ומסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן (ע"ע 1192/02 חב' סברס שירותי קייטרינג בע"מ נ' ריאד עבדל רחמן (טרם פורסם, ניתן ביום 27/7/03)). זאת, כל שכן בנסיבות המקרה שלפנינו, ונוכח הודאתם המפורשת של נתבעים 4- 2, 6 ו- 7, כי משך שנים נוכו משכרם של העובדים במן תעשיות הפרשות סוציאליות, אשר לא הועברו לתובעת, כאשר לטענתם, אי העברת אותם הכספים נעשתה "בהיסח הדעת". ד. מר חגי זך (-המשמש כסמנכ"ל התפעול בתובעת), צירף כנספח ב' לתצהירו, מסמך מיום 11/12/06 הכתוב בכתב יד, מאת הגב' אסתר שוורץ (- ששישמה כמנהלת חשבונות במן תעשיות, כעולה מטפסי 106 אשר צורפו כנספחים לתצהירו של מר חגי זך), שנשלח לעו"ד עמיחי מגער, הנושא את הלוגו של מן תעשיות, וכותרתו "תביעת קהל נגד "מן" תעשיות" בו נרשם כדלקמן: "צהרים טובים! בהמשך לשיחתנו להלן ניתוח היתרה לזכות קהל בספרי החברה: יתרה בספרים נכון ל 30.11.06 256983.44 ז צ'קים שלא נפרעו 10,947.85 ז - "- 1223.99 ז יתרה מותאמת לזכות קהל נכון ל 30.11.06 269,155.28 ז". כמו כן, למכתב זה צורף מסמך נוסף, אשר נרשם גם הוא בכתב יד, וכותרתו "קהל קרן השתלמות זכויות עובדים עד 30/11/06". במסמך זה, מפורטים בטבלה בת 3 עמודות תעודות הזהות ושמותיהם של 24 עובדים, וכן, הסכום בגין כל עובד ועובד, המסתכם בסך כולל של 269,159.23 ₪ (נספח ב' לתצהירו של מר חגי זך). יצויין, כי מטפסי 106 אשר צורפו כנספחים לתצהירו של מר חגי זך עולה, כי הגב' אסתר שוורץ שימשה כמנהלת חשבונות במן תעשיות. ה. כמו כן, מר חגי זך צירף לתצהירו את הנספחים והמסמכים הבאים: - רשימה ותחשיבים מפורטים ביחס לחובה של מן תעשיות ביחס לכל עובד ועובד (נספחים ג ו- ד). - רשימת הניכויים וההפרשות לתובעת לשנים 2006- 2002 (נספח ה). - טפסי 106 לשנים 2006- 2002 מפורטים לגבי כל עובד (נספח ו). - תדפיסי התובעת ביחס לעובדים לשנים 2006- 2002 (נספח ז). ו. למען הבהירות ושלמות התמונה יצוין, כי לכתב תביעתה המתוקן, צירפה התובעת העתק דוחות כספיים של הנתבעת, לשנה שהסתיימה ביום 31/12/03, המציגים את אחזקות בעלי העניין במן תעשיות, נכון לחודש 2/05 (נספח א) וחישוב התובעת בדבר יתרת חובה של מן תעשיות (נספח ג). ז. עוד יש להבהיר ולציין בהקשר זה, כי אף לא אחד מבין הנתבעים לא הגיש לבית הדין תחשיב כלשהו, וכל שכן, תחשיב אשר סותר את טענותיה של התובעת ואופן חישוביה. נהפוך הוא. כל שעלה בידי הנתבעים 4 ו- 2 למשל, לטעון בכתב הגנתם, הינו הכחשה גורפת וכללית של טענות התובעת, וזאת, מבלי להתייחס באופן מהותי- לא לעובדות להן טענה התובעת, וכך גם לא לטענות המשפטיות אשר הועלו במסגרת כתב תביעתה המתוקן. למעשה, הנתבעים 4 ו- 2, הסתפקו בכתב הגנתם באמירה הכללית, לפיה, "הנתבעת 1 נתונה בקשיים כלכליים כבדים, ועושה כל שביכולתה על מנת לפרוע את חובותיה" (כתב הגנתם של הנתבעים 4 ו-2, אשר הוגש ביום 10/9/08). וכן, בסיכומיהם כי "המדובר הוא בחברה אשר התמוטטה כלכלית ואשר ניתן צו לפירוקה מבית המשפט. אי העברות הפרשות סוציאליות לתעודתן הינו תסמין ההידרדרות הכלכלית שחוותה החברה לאורך שנים, ובוודאי שלא המטרה" (סעיף 31 לסיכומי הנתבעים 7, 6, 4- 2). ח. ואם בכל זאת לא די, ביום 6/5/2010 הוגשה הודעה מטעם המנהל המיוחד של מן תעשיות, עו"ד נפתלי נשר, לפיה: "בהמשך להחלטת ביה"ד מיום 22.4.10, מתכבד המנהל המיוחד להודיע כי לאחר שהוא קיבל לידיו את כל החומר הרלבנטי לתביעה, ואת תצהירו של חגי זך על נספחיו, מטעם התובעת, ולאחר שהחומר החשבונאי נבדק על ידו, ונערך חישוב מחודש של החוב, לפי הקבוע בסעיף 1 לפק' פשיטת הרגל, היינו, על קרן החוב הוספו הפרשי הצמדה ו- 3% ריבית שנתית לא צמודה, החוב ליום צו הפירוק (21.1.10), עומד על סך של 344,910 ₪, המורכב מ- 293,677 ₪ (קרן), 55,542 ₪ הפרשי הצמדה ו- 40,691 ריבית, ובניכוי סך של 45,000 שנגבו מאחד הדירקטורים". יובהר, כי מטעם המנהל המיוחד התקבלה הודעה זו בלבד, ולא צורפו לה פירוט ואופן חישוב חובה של מן תעשיות לתובעת. ט. במצב דברים זה, מצטיירת לפנינו תמונה, לפיה, הנתבעים 7, 6, 4- 2 מודים בצורה ברורה, אשר אינה משתמעת לשני פנים, בטענות התובעת, לפיהן, מן תעשיות ניכתה משך שנים משכרם של עובדיה הפרשות סוציאליות שונות, אשר לא הועברו על ידה לתעודתן, כאשר לטענת הנתבעים הנ"ל "אי העברת ההפרשות לתעודתן נעשתה בהיסח הדעת" (סעיף 40 לסיכומי הנתבעים 7, 6 4- 2). כל שעלה בידי הנתבעים הנ"ל לטעון בסיכומיהם, כי "כתב התביעה אינו מגלה ו/או לא מוכיח כל עילה ו/או אחריות מוגברת של הנתבעים לאי העברת ההפרשות לתעודתם" (ראה: סעיף 34 ואילך לסיכומי הנתבעים 7, 6 4- 2). זאת ותו לאו. י. בית הדין הארצי לעבודה הכיר באי העברת ניכויים אשר נוכו משכרם של עובדים לקופת גמל, כעילה מספיקה להרמת מסך ההתאגדות: "בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה - זגורי, פד"ע יג' 171, 181-180 ז'). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה - עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך" (ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 19/1/03)). יא. בהתאם להלכה הפסוקה, אי העברת ניכויים משכר העובדים ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך, ומשכך, ולו מטעם זה בלבד, מתקיימים במקרה שלפנינו נסיבות אשר מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות כלפי נתבעים 4- 2, 6 ו- 7 (ראה והשווה: ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' אלי סטרוגו (טרם פורסם, ניתן ביום 14/10/09)). יב. זאת כל שכן, בנסיבות בהן מדובר בחברה משפחתית, דוגמת מן תעשיות, שאז יותר נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות- שהרי, ניסיון החיים והשכל הישר המלמדים, שככל שהמדובר במבנה "משפחתי", הסיכוי לעירוב תחומין ולניהול המערב בין טובת החברה לטובת המשפחה הוא גדול יותר: "על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס. כבר נפסק: "החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה" (ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 16/10/05)). יג. בנסיבות המקרה שלפנינו, לפיהן: - במסגרתם סיכומיהם, הודו הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 בצורה ברורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, כי על אף שמשכרם של העובדים במן תעשיות נוכו הפרשות סוציאליות, כספים אלו לא הועברו לתובעת; - ממכתבה מיום 11/12/06 של הגב' אסתר שוורץ אשר שימשה כמנהלת חשבונות במן תעשיות עולה, כי נכון ליום 30/11/06 חובה של מן תעשיות כלפי התובעת עומד על סך של 269,155.28 ₪; - מהודעתו מיום 6/5/2010 של המנהל המיוחד של מן תעשיות, עו"ד נפתלי נשר, עולה בבירור כי חובה של מן תעשיות לתובעת מסתכם בסך של 344,910 ₪, נכון ליום 21/1/2010; - בתצהירו של מר חגי זך, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 382,612.15 ₪ (- הסכום הינו לאחר ניכוי סך של 45,000 ₪ ששולם לתובעת על ידי נתבע 5), אשר מורכב מהקרן המהווה את התשלום שעל הנתבעת 1 היה להעביר במועד, ובצירוף ריבית החשב הכללי כקבוע בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה, כללים לניהול ואישור קופות גמל, תשכ"ד- 1964; - התובעת צירפה לכתב תביעתה המתוקן, וכן, לתצהירו של מר חגי זך, רשימות ותחשיבים מפורטים ביחס לחובה של מן תעשיות כלפי כל עובד ועובד, וכן, מסמכים שונים התומכים בטענותיה; - אף לא אחד מבין הנתבעים לא הגיש לבית הדין תחשיב כלשהו, וכל שכן, תחשיב אשר סותר את טענותיה של התובעת ואופן חישוביה- ולכך, יש לתת משקל רב וחשיבות בנסיבות בהן הנתבעים בעצמם הודו בטענות התובעת, לפיהן, משך שנים מן תעשיות לא העבירה את ההפרשות הסוציאליות אשר נוכו משכרם של העובדים לתובעת; - הנתבעים הכחישו בצורה גורפת וכללית את טענות התובעת, וזאת, מבלי להתייחס באופן מהותי- לא לעובדות להן טענה התובעת, וכך גם לא לטענותיה המשפטיות; - כך גם הנתבעים לא סתרו את טענות התובעת, ולא עשו כל הבדלה והבחנה ביניהם, ביחס לטענות המיוחסות להם- וזאת, על אף טענתם כי: "חלקם של הנתבעים כלל לא היו מעורבים בנעשה בקשר להפרשות הסוציאליות של העובדים, וחלקם עשו כל שביכולתם להציל את החברה מלגווע תוך שהחברה לוקחת אחריות על פריעת חובות אלה" (ראה למשל, סעיף 36 לסיכומי הנתבעים 7, 6 4- 2); - ויודגש ויובהר: הנתבעים הסתפקו בכתבי טענותיהם בהכחשות גורפות וכלליות של טענות התובעת ואמירות כלליות, וכל זאת, מבלי להתייחס באופן מהותי וממשי לטענות השונות אשר הועלו במסגרת ההליך שהתקיים לפנינו; - בית הדין הארצי לעבודה הכיר באי העברת ניכויים אשר נוכו משכרם של עובדים לקופת גמל, כעילה מספיקה להרמת מסך ההתאגדות; - בנסיבות המקרה שלפנינו, המדובר הוא בחברה משפחתית, שאז יותר נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות; אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, מקבלים אנו את טענות התובעת וחישוביה- ויודגש שוב, שחישוביה אלו, לא נסתרו על ידי מי מהנתבעים- ומגיעים אנו למסקנה כי יש להרים את מסך ההתאגדות, ולחייב את נתבעים 4- 2, 6 ו- 7 בחובות מן תעשיות כלפי התובעת. 33. טרם סיום נציין, כי לא נעלם מעינינו, כי בתצהירו של מר חגי זך, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 382,612.15 ₪ (- הסכום הינו לאחר ניכוי סך של 45,000 ₪ ששולם לתובעת על ידי נתבע 5), אשר מורכב מהקרן המהווה את התשלום שעל הנתבעת 1 היה להעביר במועד, ובצירוף ריבית החשב הכללי כקבוע בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה, כללים לניהול ואישור קופות גמל, תשכ"ד- 1964 (להלן: "ריבית חשכ"ל"). משחישוביה אלו לא נסתרו על ידי מי מהנתבעים; כאשר מהודעתו מיום 6/5/2010 של המנהל המיוחד של מן תעשיות, עו"ד נפתלי נשר, עולה בבירור כי חובה של מן תעשיות לתובעת מסתכם בסך של 344,910 ₪, נכון ליום 21/1/2010- אולם, להודעה זו לא צורף כל פירוט או חישוב עליו מבוסס הסכום; בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה, במקרים בהם נמצא כי כספים שנוכו משכר עובדים לא הועברו לקרנות השתלמות ונעשה בהם שימוש למטרות אחרות "אין להפחית מפיצויי ההלנה כלל", או להעמידם "על שיעור משמעותי יותר מ'ריבית חשב'" (דב"ע נו/62-5, 62-7 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 449; ע"ע 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ נ' מועצה מקומית כפר כנא (טרם פורסם, ניתן ביום 1/1/07); ע"ע 357/06 ק.ל.ע. קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' מועצה מקומית פקיעין (טרם פורסם, ניתן ביום 9/6/09)- מקבלים אנו את חישוביה של התובעת במלואם. יחד עם זאת, ונוכח הזמן הרב אשר חלף מהמועד בו הפסיקה הנתבעת 1 להעביר באופן מסודר את חלקה ואת חלק העובדים בתשלומים לתובעת (- החל משנת 2000, בהתאם לסעיף 3 לכתב התביעה אשר הוגש ביום 1/8/06) ועד ליום הגשת התביעה שלפנינו על ידי התובעת (1/8/06); ובהתאם לסעיפים 17א ו- 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, נדחית תביעתה של התובעת להלנת שכר, אשר לצורכי אגרה הועמדה על סך של 129,000 ₪. 34. לא נסיים פרק זה, מבלי להתייחס להתנהלותם של הנתבעים 4- 2, ו- 7- 6 בהליך שלפנינו. הנתבעים ניסו ליצור סחבת בלתי נסבלת בהליכים, הגישו בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי הדיונים, כאשר במהלך כל ההליך שהתנהל לפנינו היה קושי ממשי באיתורם, אף על ידי באי כוחם בעצמם, ותעיד על כך, בקשת החלפת הייצוג אשר הוגשה על ידי ב"כ התובעים, עו"ד עדי אדם, שייצג את הנתבעים בתחילת ההליך, והשתלשלות העניינים עד שבקשתו התקבלה על ידי בית הדין. לכל זאת, יהיה לתת את המשקל המתאים והראוי, בעת פסיקת ההוצאות. הטלת אחריות אישית לחובה של מן תעשיות על נתבעים 2 (מאיר קחטן), 4 (אליהן קחטן), 7 (נלי דרזנר), 8 (שלמה ולד) ו- 9 (אברהם גלאור), אשר שימשו כנושאי משרה ודירקטורים בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו. 35. עיקר טענות התובעת: א. עריכת דוחות כספיים עומדת בלב ליבה של התנהלות תקינה של חברה, וקל וחומר בחברה ציבורית. הדוחות הכספיים הינם כלי העבודה המהותי ביותר של חברי הדירקטוריון, ומחובתם הראשונה במעלה לוודא כי הדוחות הכספיים נערכים כדבעי ובזמן. הנתבעת 1 נמנעה מלערוך דוחות כספיים למעלה מ- 3 שנים, ואת מחדל אי עריכת הדוחות, יש לייחס לכל חברי הדירקטוריון. ב. התרשלות זו של חברי הדירקטוריון נשקפת ביתר שאת, שעה שהחברה לא פרסמה דוחות כספיים גם לשנים 2006- 2005, ואילו הדוחות לשנים 2003- 2002 פורסמו רק באמצע שנת 2005. ג. בדוח הכספי לשנת 2003, ואשר ביקשה התובעת להגיש לתיק ביום 26/9/2010, צוין מפורשות כי: "החברה לא העבירה כנדרש סכומים למוסדות (קופות גמל, קרנות השתלמות וכו') בגין משכורות ששולמו לעובדים, וזאת החל משנת 1998". מכאן: * הדירקטורים כולם ידעו או היה עליהם לדעת, כי קיימים אי סדרים ביחס להפרשות העובדים. * אילו הדירקטורים כולם היו עומדים על עריכת דוחות כספיים כמתחייב, הם היו יכולים לקבל את המידע העדכני בדבר החבות לעובדים, שהרי, היה בידיהם כל המידע הדרוש לשם עמידה על מצבת החובות לעובדים, בזמן אמת. ד. נושאי המשרה גילו עניין קלוש במן תעשיות, לא קיימו את חובותיהם כלפיה, לא דאגו לכך שיתקיימו הוראות הדין בנוגע לעובדים, לא דאגו לעריכת הדוחות הכספיים ולא פיקחו על דרכי ניהולה והנהלתה. למעשה, הדירקטורים גילו אדישות למן תעשיות ולנעשה בה, התרשלו בתפקידם באופן חמור וגרמו נזק לעובדים. ה. הדירקטורים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי מן תעשיות, ולכן, יש להטיל עליהם אחריות אישית לשאת בחובה כלפי עובדיה במסגרת תביעה זו. 36. טענות התובעת, ביחס לנתבע 9, אשר כיהן כדירקטור בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה זו: א. אין המדובר בדירקטור אשר לכל הפחות התאמץ לבצע את תפקידו ונכשל בו, אלא המדובר הוא באדם אשר מלכתחילה לא היה מודע לאחריותו, לכובד משקלו ולפעולות שאליו היה לבצע במסגרת תפקידו. ב. הנתבע 9 כלל לא היה מודע לכך, כי דירקטור הינו נושא משרה בחברה. דירקטור אשר אינו יודע שמתוקף תפקידו הינו נושא משרה, ברי, כי לא יהיה מודע לחובותיו כנושא המשרה. ג. הנתבע 9 לא טרח לקבל כל ייעוץ, מטעם הנתבעת 1, או מכל גורם אחר ביחס לתפקידים ולחובות שחלים על דירקטור. ד. הנתבע 9 שהה במרבית תקופת כהונתו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בחו"ל ולא נכח בישיבות הדירקטוריון. דירקטור נפקד אינו יכול לבצע את תפקידו כנושא משרה. ה. הנתבע 9 לא התמצא בדוחות הכספיים, שהרי אלה כלל לא נערכו. 37. עיקר טענות הנתבעים 4- 2, ו- 7: א. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת אחריותם האישית של הנתבעים לנזקים הנטענים בכתב התביעה. ב. התובעת הצביעה על כל הנתבעים כמקשה אחת, ולא פירטה והוכיחה את שיעור אחריותם האישית, וכיצד היא באה לידי ביטוי בפועל. ג. בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה מן תעשיות נתונה ללחץ כלכלי רב אשר מצא את ביטויו באי סדרים רבים באשר להתנהלותה. עם זאת, אין באי סדרים אלו בכדי ללמד או לקשור את הנתבעים לרשלנות כלשהי מצידם, וכל שכן להטלת אחריות אישית עליהם. ד. התובעת לא הוכיחה מעורבות ישירה של מי מנושאי המשרה, אלא הסתפקה בטענות בעלמא, אשר אין בהן לקשור את מי מנושאי המשרה למחדלים ו/או לקבוע את שיעור אחריותו או נזקו. ה. התובעת נושאת באשם תורם, ובשיעור משמעותי ביותר לנזקיה, וזאת, נוכח השיהוי הרב ואוזלת ידה בנקיטת פעולות לגביית החוב בסמוך להתרחשותו. 38. עיקר טענות הנתבע 9: . הנתבע 9 מעולם לא היה בעל מניות במן תעשיות, ומשכך, דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות אינה רלוונטית לגביו. . לא הוכח כי היה במעשיו של הנתבע 9 משום תרמית או גזל כלפי עובדי מן תעשיות, או כלפי התובעת. . לא הוכח כי היה במעשיו של הנתבע 9 משום עבירה פלילית בהתאם ללשון סעיף 26 לחוק הגנת השכר. . לא היו בפעולותיו של הנתבע 9 כדירקטור במן תעשיות משום התרשלות מצידו, וכך גם לא הוכח שיעור הנזקים אשר יש לייחס לתקופה בה כיהן כדירקטור. האם אלו אכן הנסיבות בהן נחייב דירקטורים באופן אישי בחובות החברה 39. ב"כ התובעת טוען באריכות כנגד הדירקטורים, שלשיטתו התרשלו בתפקידם, בכך שבמחדלם לא ערכה החברה דו"חות ולא פרסמה דו"חות כספיים לשנים 2005-2006, בעוד שהדוחות לשנים 2002-2003, פורסמו רק באמצע שנת 2005. כך גם טוען ב"כ התובעת, כי בדו"ח הכספי של שנת 2003 צויין מפורשות שהחברה לא העבירה כנדרש סכומים לקופות גמל וקרנות השתלמות החל משנת 1998. נשאלת כאן השאלה היכן האחריות של הקרן/התובעת המחזיקה בכספי העובדים המועברים לה, הן על ידי אותם עובדים והן על ידי המעביד ואותה העברה של כספים אמורה להתבצע ישירות ובאמצעות המעביד מבלי שיש לעובד שליטה כלשהי על הנעשה? מן תעשיות היתה חברה ציבורית שמניותיה נסחרו בבורסה ומכח היותה חברה ציבורית, היתה מחוייבת להגיש דו"חות כספיים שהתפרסמו לציבור במסגרת חובתה של החברה למתן גילוי נאות. כלום בנסיבות אלו, בהן קרן השתלמות רואה שהחל משנת 2000, מן תעשיות אינה מעבירה לקרן באופן מסודר את חלקו של המעסיק ואת חלק העובדים, רואה שהמסחר במניותיה של מן תעשיות בבורסה מופסק, רואה שהדו"חות הכספיים בחלקם אינם מוגשים בזמן, בחלקם האחר אינם מוגשים כלל ובדו"ח הכספי לשנת 2003 נרשם חד משמעית כי מן תעשיות לא מעבירה כנדרש את הכספים לקופות הגמל וקרנות ההשתלמות עוד משנת 1998 ובנסיבות אלו הקרן מגישה את תביעתה לבית הדין כנגד מן תעשיות רק ביום 1.8.06, יכול להיות לאותה קרן פתחון פה כנגד הדירקטורים של מן תעשיות ולטעון דווקא כנגדם את טענת הרשלנות שבשל מחדלם של הדירקטורים נגרם לתובעת/הקרן הנזק? מסגרת נורמטיבית לאחריות אישית של דירקטורים 40. סעיף 54 לחוק החברותבנוסחו הנוכחי, קובע את אחריות יחדי האורגן, כדלקמן: "אחריות יחידי האורגן 54.(א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס. (ב) (בוטל)". 41. נוסחו של סעיף 54(ב) לחוק החברות, טרם ביטולו במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות מיום 17/3/05, קבע: "נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית משפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6(ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור". 42. יצוין, כי אף לפני תיקון 3 לחוק החברות ניתן היה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לנושאי משרה מסוימים- אורגניה ויחידיה, כאשר תיקון 3 לחוק החברות מבטא את המצב המשפטי ששרר עוד קודם (ע"ע 1017/04 אהוד ענבר נ' אפרים בן מנשה (טרם פורסם, ניתן ביום 27/10/05); ע"א 725/78 בריטיש קנדואן בילדרס נ' אורן פד"י ל"ה (4) 253). 43. ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה, כי אורגן של החברה יכול שישא באחריות אישית לפועלו, וכן, באחריות מכוח הרמת מסך במקרים מסוימים, כדלקמן: "לעתים מוטלת אחריות אישית על אורגן, אך דבר זה מקורו במעשיו ובמחדליו של האורגן עצמו. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד אחראי לפעולותיו, והיותו אורגן של תאגיד אין בו כדי ליתן לו הגנה מאחריות. על-כן, דירקטור המבצע פעולה משפטית כלפי צד שלישי בלא הרשאה, אחראי כלפי הצד השלישי אישית (סעיף 6(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965); אם פעל ברשלנות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת הרשלנות שבנזיקין, ואם פעל מתוך כוונה להונות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת התרמית. כמו-כן עשוי הוא להתחייב בניהול משא ומתן שלא בתום-לב (סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי)). (ראה ד"נ 7/81). בצד האחריות האישית המוטלת על אורגן בגין פעולותיו הוא, עשוי הדין להטיל עליו אחריות מכוח תורת הרמת המסך (חוק השליחות, תשכ"ה-1965); אם פעל ברשלנות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת הרשלנות שבנזיקין, ואם פעל מתוך כוונה להונות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת התרמית. כמו-כן עשוי הוא להתחייב בניהול משא ומתן שלא בתום-לב (סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי)). (ראה ד"נ 7/81). בצד האחריות האישית המוטלת על אורגן בגין פעולותיו הוא, עשוי הדין להטיל עליו אחריות מכוח תורת הרמת המסך (lifting the veil). על-פי תורה זו, בנסיבות מסוימות, מורם מסך ההתאגדות, וחובות וזכויות של התאגיד הופכות להיות גם לחובות וזכויות של האורגן. יש שהרמת המסך נקבעת על-ידי המחוקק עצמו (ראה, למשל, סעיף 99(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש]). לרוב הרמת המסך היא הלכתית, והיא נעשית כאשר נעשה שימוש לרעה- כלומר, בניגוד למטרת החקיקה הרלוואנטית - באישיות המשפטית של החברה" (ע"א 148/82 שרה גליק נ' ויקטור ארמן, פ"ד מה(3) 401; ע"ע 1017/04 אהוד ענבר נ' אפרים בן מנשה (טרם פורסם, ניתן ביום 27/10/05)). חובותיה של קרן ההשתלמות 44. כפי שציינו, קרן ההשתלמות מחזיקה בכספי העובדים ואלו אמורים להיות משולמים לה על ידי המעביד באופן ישיר מבלי שלעובד יש שליטה כלשהי על העברת הכספים. זו הסיבה שמוטלת על קרן ההשתלמות חובה לפעול בנחישות כנגד מעסיקים שאינם מעבירים לידי הקרן באופן מסודר הן את כספי המעסיק והן את כספי העובד. "ככלל, משלוח מכתבי התראה נוספים, מעבר להודעות המתחייבות על פי חוק, אין בו די כדי להוות פעולה לגביית החוב. גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית חוב, היינו להגיש תובענה ועמה בקשות לסעדים זמנים לשם גביית כספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד ובין אם לאו. במיוחד יש חשיבות לפעולות אלה, כאשר, במקרה דנן המעביד מנכה כספים משכרו של העובד ונמנע מהעברתם לקופה (בנוסף לאי העברת חלקו הוא) מעשה זה של המעביד חמור במיוחד וראוי על כך תגובה ממשית של הקופה לשם הגנה על העובד. " (דב"ע נו/ 6-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. ערן אנוך, פד"ע לב 629). בנסיבותיו של מקרה זה, כאשר מדובר במעביד שהוא חברה ציבורית ומניותיה נסחרות בבורסה, כך שהיה ניתן לראות בנקל את המצוקה הכלכלית של מן תעשיות אליה נקלעה הן על פי אותם דו"חות כספיים שפורסמו לציבור הרחב והן מעצם העובדה שהיא היתה צריכה לפרסם דו"חות כספיים ולא פרסמה והן מעצם העובדה שמניותיה הפסיקו להיסחר בבורסה ובנסיבות כאלו המתינה התובעת/קרן ההשתלמות, משך שנים עד שהגישה תביעתה לבית הדין ורק ביום 1.8.06, הוגשה התביעה במסגרתה נטען, כי מן תעשיות אינה מעבירה את הכספים לקרן עוד משנת 2000, עולה מחדל עצום של קרן ההשתלמות/התובעת אשר אינו מתיישב עם החובה של אותה קרן לשמור על זכויות עמיתיה שהם כלל העובדים. 45. לאחר שעיינו במכלול הראיות, תצהירים, עדויות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, הגענו למסקנה, כי דין טענותיה של התובעת בהקשר זה להידחות, ואין לחייב את נושאי המשרה וחברי הדירקטוריון במן תעשיות באופן אישי בחובותיה של מן תעשיות- כפי שנסביר ונפרט להלן: א. בהקשר זה, העיד לפנינו מטעם התובעת, מר חגי זך, אשר משמש כסמנכ"ל תפעול בתובעת החל מיום 25/7/07. היינו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה שלפנינו, לא עבד מר זך אצל התובעת, ולטענתו, הפרטים המופיעים בתצהירו ובעדותו ידועים לו ממסמכים שנתקבלו בתובעת, מעיון, מבדיקות וחישובים (עמ' 10 לפרוטוקול). ב. חשוב הוא לשים לב לכך, כי מעדותו של מר זך עולה, שהפעולות שהתובעת נקטה במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה לגביית החוב של מן תעשיות, היו שליחת הודעות אוטומטיות מהמערכת הממוכנת לעובדים ולמן תעשיות. עם זאת, מעדותו של מר זך עלה, כי אין לתובעת העתק מהודעות אלו, ההודעות לא נשלחו בדואר רשום, והתובעת לא וידאה כי הודעותיה התקבלו על ידי העובדים ומן תעשיות (עמ' 11 לפרוטוקול). ג. כמו כן, מר זך העיד, כי לפי ידיעתו והיכרותו עם המערכת הממוכנת, לאחר 3 חודשים רצופים שלא מתקבלות בכלל הפקדות מהמעסיק, המערכת שולחת הודעות פעם אחת. בהמשך, ובהתאם לנוהל הקיים בתובעת, מתקיים בירור האם החוב הוא חוב אמיתי, מאחר ויכול להיות מצב לפיו עובדים מפסיקים לעבוד, ואז הם אינם זכאים להפרשות. בירורים אלו אמורים להתחיל להיעשות תוך חצי שנה, ואורכים בין חצי שנה לשנה וחצי (עמ' 12- 11 לפרוטוקול). מנשאל מר זך, מה הנוהל במקרה בו מדובר בחברה אשר מסרבת להעביר כספים, הוא השיב כדלקמן: "לשאלת בית הדין, אם יש חברה סרבנית שלא משתפת פעולה ולא משלמת, תוך כמה זמן מהפסקת התשלומים מגישים תביעה, אני משיב שזה תלוי, כי בתור חברה אנו מפעילים שיקול דעת גם בתביעות. שיש חוב שעומד 200 אלף שקלים, תוך חצי שנה נגיש תביעה ואם יש חוב קטן של כ- 5,000 ₪ ייתכן שלא נגיש תביעה כלל. זה נכון שככל שהחוב גבוה יותר, אנו נזדרז יותר להגיש תביעה" (עמ' 12 לפרוטוקול). ד. זאת כאשר יובהר ויודגש: - בכתב תביעתה בנוסחו המקורי, טענה התובעת, כי מאז שנת 2000 הנתבעת 1 אינה מעבירה באופן מסודר את חלקה ואת חלק העובדים בתשלומים לתובעת, זאת, למרות וככל הנראה על אף שהמשיכה לנכותם משכרם (סעיף 3 לכתב התביעה שהוגש ביום 1/8/06). - בכתב תביעתה המתוקן, העמידה התובעת את תביעתה על סך של 419,381.22 ₪, ובנוסף תבעה פיצויי הלנת שכר. - התקופה הרלוונטית לתביעתה הינה מחודש 8/02 ועד לחודש 11/06 (ש' 22, עמ' 44 לפרוטוקול). - תביעתה של התובעת הוגשה ביום 1/8/06. ה. הנתבע 9, מר אברהם גלאור העיד לפנינו, כי הוא כיהן כדירקטור במן תעשיות משנת 2000 ועד לחודש 1/05, כאשר בתקופה אשר קדמה לשנת 2000, הוא אינו זוכר לומר אם כיהן כדירקטור. לטענתו של מר גלאור, מרבית התקופה הוא שהה בחו"ל, ולכן, בשנים 2004- 2003 הוא כלל לא השתתף בישיבות דירקטוריון (עמ' 39, 41 לפרוטוקול). ו. מר גלאור העיד, כי במשך התקופה בה שימש כדירקטור, מעולם לא שימש כחבר בוועדות מן תעשיות, וכי במשך שנת 2004 הוא פנה בעל פה למר קחטן וביקש לסיים את כהונתו, כאשר בשנת 2005 הוא העלה את הדברים על הכתב (עמ' 40 לפרוטוקול). בנוסף העיד מר גלאור, כי הוא ביקש עשרות פעמים ממנהלי מן תעשיות להתפטר, מאחר ובאותה העת שהה בחו"ל, ומספר הנסיעות שערך באותה התקופה היה כ- 30- 25 נסיעות בשנה (ש' 30- 24, עמ' 43 לפרוטוקול). ז. בהקשר זה יצוין, כי התובעת לא ערכה כל הבחנה והבדלה בין אחריות ותפקידם של נושאי המשרה וחברי הדירקטוריון, בתביעתה שלפנינו. ח. ויובהר: בעוד שבשאלת הרמת המסך בין מן תעשיות לבעלי מניותיה, ההלכה הפסוקה קבעה, שאי העברת ניכויים משכר העובדים ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך, ומשלא נסתרו טענות התובעת, היה הנטל מוטל על הנתבעים לעשות הבדלה או הבחנה ביניהם ביחס לטענות המיוחסות להם; בתביעתה ובטענותיה של התובעת כנגד נושאי המשרה וחברי הדירקטוריון במן תעשיות, מוטל הנטל על התובעת להוכיח את חבותם האישית, באופן פרטני ומפורט של כל אחד מנושאי המשרה וחברי הדירקטוריון, דוגמת הנתבע 9, אשר שהה במרבית התקופה הרלוונטית לתביעה בחו"ל. ט. זאת ועוד, בנסיבות המקרה שלפנינו, דומה כי התובעת לא פעלה ברמת ההתנהגות הנדרשת מקרן השתלמות סבירה. בעוד שלטענת התובעת, כבר החל משנת 2000 מן תעשיות הפסיקה להעביר לה באופן מסודר את חלקה ואת חלק העובדים בהפרשות הסוציאליות, וזאת, למרות שהמשיכה לנכות את הסכומים הרלוונטיים משכרם של העובדים, רק ביום 1/8/06 הגישה התובעת את תביעתה שלפנינו (סעיף 3 לכתב התביעה אשר הוגש ביום 1/8/06). יתרה מכך, מעדותו של מר חגי זך עלה מפורשות, שהפעולות שהתובעת נקטה במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה לגביית החוב, היו שליחת הודעות אוטומטיות מהמערכת הממוכנת לעובדים ולמן תעשיות- זאת ותו לאו. עם זאת, לא הוצגו לבית הדין העתק מהודעות אלו, ההודעות לא נשלחו בדואר רשום, והתובעת אף לא וידאה כי הודעותיה התקבלו אצל העובדים ומן תעשיות (עמ' 11 לפרוטוקול). ואם בכל זאת לא די, מעדותו של מר זך עולה, כי המערכת הממוכנת שולחת הודעות פעם אחת בלבד (עמ' 12- 11 לפרוטוקול). י. למעשה, בהתאם לטענות התובעת, הפיגורים בתשלומי הנתבעת 1, נמשכו כ- 6 שנים טרם הגשת תביעתה שלפנינו, ונראה כי התובעת קפאה על שמריה ולא נקטה באפשרויות אשר עמדו לפניה לצורך גביית חובה, וכך גם לא עשתה כל שבידה לצורך גביית החוב, או הקטנתו, ועל כך, אין לה להלין אלא על עצמה. זאת ועוד, לאורך פרק זמן זה של כ- 6 שנים, יכלה התובעת בנקל לראות האם הוגשו דוחות כספיים בנתבעת 1, וכך גם האם הוגשו דיווחים, או בקשות כלשהן על ידה- זאת, אף באתר האינטרנט של הרשות לניירות ערך. יא. בנסיבות אלו ולאור התנהלותה זו של התובעת, קשה לראות מצב לפיו, יש לחייב באופן אישי את נושאי המשרה וחברי הדירקטוריון במן תעשיות בחובותיה כלפי התובעת, וכל שכן, את הנתבע 9 אשר שהה במרבית התקופה הרלוונטית לתביעה בחו"ל, ובנסיבות בהן לא הוכחה אחריותו ומידת מעורבותו באופן ישיר ואישי בהתנהלותה ומעשיה של הנתבעת 1 (ראה והשווה: דב"ע נו/ 10- 6 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ערן אנוך, פד"ע לב 629). יב. יש כאן התנהלות לא סבירה של הקרן שלקח לה שנים להגיש תביעתה לבית הדין ונראה בבירור, כי הפיגור בגביית החוב ממן תעשיות נובע בשל מחדליה של הקרן. יג. אלו הן לא נסיבות המצדיקות חיוב דירקטורים באופן אישי, כי מה לה הקרן להלין על אותם דירקטורים, עת שהפיגור בגביית החוב ממן תעשיות נובע מהמחדלים שלה עצמה. יד. במחדל כה קיצוני וחמור מצדה של התובעת שוכנענו, כי לא יהיה זה נכון לחייב את הדירקטורים באופן אישי בחובתיה של מן תעשיות. 46. אשר על כן, תביעתה של התובעת להטלת אחריות אישית לחובה של מן תעשיות על נושאי משרה וחברי דירקטוריון בה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה- נדחית. סוף דבר 47. תביעת התובעת כנגד נתבעים 1-4, 6 ו- 7 מתקבלת- כאמור בסעיפים 31-32 לפסק דין זה, ונוכח מסקנתנו לפיה, יש להרים את מסך ההתאגדות, בין נתבעים 4- 2, 6 ו- 7 למן תעשיות, הנתבעים 4- 2, 6 ו- 7 יחובו באופן אישי בחובות מן תעשיות כלפי התובעת. 48. א. על כן, אנו מחייבים את הנתבעים 1-4 ו- 7- 6, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 382,612.15 ₪, בהתאם לפירוט המופיע בסעיף 19 לתצהירו של מר חגי זך. סכום זה יישא הפרשי ריבית החשב הכללי כקבוע בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה, כללים לניהול ואישור קופות גמל, תשכ"ד- 1964, מיום 22/3/09 (יום הגשת תצהירו של מר זך) ועד ליום התשלום בפועל. ב. נוכח הסחבת המכוונת שיצרו כאן נתבעים 1-4 ו- 6-7, שגרמה להמשכות הליכים בהתדיינות לפנינו, ישלמו נתבעים אלו, ביחד ולחוד לתובעת, הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪. 49. תביעת התובעת כנגד נתבעים 9- 8- נדחית, כאמור בסעיף 41 לפסק דין זה. התובעת תשלם לכל אחד מנתבעים אלו לחוד, הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪. 50. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.הרמת מסךקופות גמל