1. בפנינו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ויסמן מיום 6.11.2007, בה נדחתה בקשת המערער לתקן את כתב התביעה. הרקע לערעור: 2. המערער (להלן - התובע או העובד) הגיש כנגד המשיבה (להלן- החברה) תביעה לתשלום זכויות שונות שהגיעו לו, לטענתו, בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו. 3. בכתב התביעה המקורי בהליך זה, שהוגש בחודש ינואר 2007, תבע העובד: פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים; פדיון חופשה; דמי הבראה; דמי חגים; שכר מולן; פיצוי בגין אי הפרשות למבטחים. 4. לעניין התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות למבטחים, טען העובד כי בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה החל עליה לא הפרישה החברה לקרן הפנסיה מבטחים או לקרן פנסיה אחרת. בכתב התביעה (סעיף 12.2) טען העובד כי יש לחייב את החברה "להפריש למבטחים או לכל קרן מוכרת אחרת סכום שיספיק להקנות לתובע זכויות פנסיה מלאות, להן היה זכאי לו היה מופרש במועד סך של 8,003 ₪ - חלקו של המעביד" ולחלופין - לחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום ההפרשות שהיה על החברה לשלם למבטחים, סך של 8,003 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. 5. ביום 11.10.2007 הגיש העובד בקשה לתיקון כתב תביעה. בבקשה (בסעיף 1) נאמר כי התיקונים המבוקשים הם שני אלה: "הוספת רכיבי נזק נוספים בגין הפרת חוזה עבודה בעטיו של הפרת חוזה העבודה מצד הנתבעת אשר התבטא באי הפרשה לקרן מבטחים או לכל קרן מוכרת אחרת הפרשות עבור התובע בניגוד לאמור בהסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה. הוספת נתבע נוסף - מר עובדיה בן ציון ...מנהל הנתבעת". (ההדגשה הוספה). 6. נימוקי הבקשה היו כי העובד סובל ממחלת סרטן במצב קשה, כאשר התביעה המקורית הוגשה בטרם נודע לעובד על מחלתו. כעת, לאחר שנודע לעובד שהוא חולה במחלת הסרטן, הרי אילו הייתה החברה מפרישה הפרשות למבטחים במועד בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, היה העובד זכאי לקבל קצבת נכות, ומשפחתו במקרה של פטירתו, היתה זכאית לקצת שאירים. בעקבות הפרת ההסכם מצד החברה נגרמו לעובד ולמשפחתו נזקים אדירים - העדר אפשרות לקבל קצבת נכות ושאירים, לא הצטבר בקופה סכום של הפרשות לפדיון, נזק נפשי ועגמת נפש. לעניין הוספת מנהל החברה כנתבע נוסף נטען בבקשה כי הוא העלים עניינים חשובים מהעובד ופעל באופן רשלני ביותר, הפר את חובת תום הלב, הציג מצגים שקריים ופעל ברשלנות ותרמית, וכן עשה שימוש לרעה ב"התאחדות החברה", ולכן חב באופן אישי כלפי העובד. לחלופין, נטען כי מנהל החברה חייב לפצות את העובד בעילה של רשלנות. כן נטען כי קמה כנגד מנהל החברה עילת תביעה בעילה של "הרמת מסך". 7. בכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה, נתבקשו סעדים מתוקנים אלה: 7.1. בגין אי העברת תשלומים למבטחים: לחייב את החברה להפריש לקרן מבטחים או לכל קרן אחרת סכום שיספיק להקנות לעובד זכויות ביטוח ופנסיה מלאות, להן היה זכאי לו היה מופרש במועד סך של 8,003 ₪. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן כי לנוכח מצבו הרפואי של העובד, נגרם לו נזק אשר לא מתבטא רק בסכום ההפרשה, אלא גם "נזק ביטוחי בגין מניעת האפשרות לקבל קצבת נכות, נזק עתידי אשר עלול להיגרם למשפחתו של התובע בתור שאירים, נזק פנסיוני בגין מניעת אפשרות לקבל פנסיה לתובע ולשאיריו ולאלמנתו, נזק נפשי ועגמת נפש" (סעיף 12.5 לכתב התביעה המתוקן). העובד טען כי בעת הגשת הבקשה טרם נקבעה נכותו, טרם התבררו תוצאות רפואיות של הניתוח אשר עבר לאחרונה, כך שבשלב זה טרם ניתן לקבוע בוודאות סבירה מהי תוחלת חייו של העובד ומה הוא הנזק הפנסיוני והביטוחי אשר נגרם לעובד, וכי מיד לאחר קבלת רשות להגשת כתב התביעה המתוקן תוגש בקשה לפיצול סעדים. כן עתר העובד לתשלום פיצוי בגין מניעת צבירת ההפרשות למבטחים בסך של 15,339 ₪, הסכום אשר היה מצטבר מהפרשות העובד ומהפרשות המעביד. 7.2. פיצוי בגין נזק נפשי ועגמת נפש: העובד טען כי הנתבעים (החברה ומנהל החברה) פעלו בניגוד לדין והפרו את חובת תום הלב, בכך שגרמו למצב בו לא יקבל קצבת נכות מקרן הפנסיה, וייאלץ לבקש סיוע כספי. כמו כן, קשייו הכלכליים יובילו לכך שייאלץ לפנות את דירתו. ייסוריו של העובד, חששו ופחדיו לגבי עתידו ועתידו של משפחתו גורמים לתובע "נזק נפשי לא ממוני ועגמת נפש", ובגין זאת נתבע סכום פיצוי בסך של 150,000 ₪. 7.3. פיצוי עונשי: התובע טען בכתב התביעה המתוקן כי לאור נסיבות המקרה יש לפסוק כנגד הנתבעים גם פיצוי עונשי בסך של 50,000 ₪. 7.4. אחריות מנהל החברה: מנהל החברה פעל באופן רשלני ביותר תוך אי מתן הוראה מתאימה לבצע הפרשות למבטחים ו/או לקרן פנסיה. יש בהתנהגות מנהל החברה משום הפרת חובת ההתנהגות בתום לב, הצגת מצגים שקריים, רשלנות ותרמית של מנהל החברה כלפי התובע, שימוש לרעה בהתאחדות החברה, גרימה לחברה להפר את הסכם העבודה עם התובע, דבר אשר מחייב את מנהל החברה בחובות אישיות כלפי התובע בכל מה שנוגע לזכויות הנובעות מהפרת ההסכם בגין אי הפרשות למבטחים. החלטת הרשמת: 8. כבוד הרשמת ויסמן דחתה את הבקשה לתיקון כתב תביעה כמפורט להלן: הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית, שכן עניינה הוספת עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה (ראו נוסח סעיפים 12.8, 12.9 ו- 12.11 לטיוטת כתב התביעה המתוקן). בנוסף, מהבקשה עולה כי הוספת הנתבע הנוסף הינה בטענה של פעולה רשלנית. טענת רשלנות הינה טענה מתחום דיני הנזיקין ובירורה אינו מצוי בסמכות בית הדין. בשל הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. הערעור: 9. העובד טען בערעורו: טעתה כבוד הרשמת בסוברה כי עניינה של הבקשה היא הוספת עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה. בסעיפים 12.8 ו- 12.9 לכתב התביעה לא מדובר על הוספת עילה חדשה, כי העילה היא העילה שבכתב התביעה המקורי - הפרת הסכם עבודה בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים - אלא על הוספת סעדים נוספים הנובעים מאותה עילה - פיצוי בגין נזק נפשי ועגמת נפש, אשר התגבש עם גילוי מחלתו של התובע, ופיצוי עונשי. סעדים אלה נתבעים בגין הפרה בוטה של הסכם העבודה; האמור בסעיף 12.11 לכתב התביעה המתוקן התייחס לכללי נטל הראייה ונטל השכנוע, החלים אמנם בתביעות נזיקין, אולם אין פסול או איסור להשתמש בהם גם לצורך הליך בבית הדין לעבודה; באשר לתביעה כנגד מנהל החברה - אמנם נטען כי פעל ברשלנות, אולם זאת לא לצורך עילת תביעה עצמאית אלא כעילה ל"הרמת מסך" והטלת אחריות אישית על מנהל חברה. 10. המשיבה תמכה בהחלטת הרשמת וטענה: לא צורפה לבקשה לתיקון כתב תביעה חוות דעת רפואית; לא צורף תצהיר לבקשה לתיקון כתב תביעה; הבקשה הוגשה בשיהוי, לאחר כשנה וחצי ממועד הגשת התביעה הראשונה שהגיש התובע שנמחקה בשל אי תשלום אגרה, ולאחר כ- 10 חודשים ממועד הגשת התביעה הנדונה בהליך זה; התובע מנסה לבצע "מקצה שיפורים" לתביעתו; מדובר בעילות תביעה נזיקיות, שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בהן; עילת הרשלנות הנטענת כנגד מנהל החברה אינה בסמכות בית הדין לעבודה; סעדים בגין נזקי גוף ונפש עתידיים אינם בסמכות בית הדין לעבודה; לא ניתן לתבוע בגין נזק שטרם התגבש; התובע תובע כפל פיצוי בגין אי הפרשה לגמל; אין מקום לצירופו של מנהל החברה כנתבע נוסף, אשר פעל במסגרת תפקידו בחברה; טענות התובע בדבר הצגת מצגים שקריים, רשלנות ותרמית וכן שימוש לרעה בהתאגדות החברה הן טענות בעלמא, לא מבוססות. 11. בדיון שהתקיים ביום 13.12.2007 הוסכם כי פסק הדין בערעור יינתן על יסוד החומר שכתב שהוגש לתיק הערעור - הודעת הערעור ותשובת המשיבה לכתב הערעור. הכרעה: 12. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן. 13. יש להבחין בין "עילת תביעה" לבין טענות שמועלות על ידי צד. לעניין קביעת סמכותו העניינית של בית הדין, השאלה הרלבנטית היא מה היא "עילת התביעה" ולא מה הן הטענות שמועלות על ידי בעל דין. "עילת התביעה" לצורך קביעת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה היא: עת מדובר בקביעת סמכותם העניינית של בתי המשפט משמשת המילה "עילה" כמילה נרדפת למילים "עניין", matter, cause, שלהן נזקק המחוקק בשעתו בסעיפים 54 - 51 שבדבר המלך במועצתו ולאחר מכן בחוק בתי המשפט ובחוק בתי הדין הרבניים (שיפוט). דב"ע מג/128-3 חנן גליצקי נ' חב' נאות מרינה בת ים, פד"ע טו 309. עוד נקבע בפסיקה, כי המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה הוא "עילת התביעה", כאשר בידי התובע הבחירה אם לבסס את תביעתו על עילת תביעה חוזית או על עילת תביעה נזיקית. כאשר מדובר בתביעה שעילתה הפרת חוזה עבודה, העובד יכול לתבוע גם פיצוי על נזק לא ממוני, לרבות נזק נפשי [ע"ע 687/05 אלי גור - מכתשים; לא פורסם, 15.11.2006]. 14. ומן הכלל אל הפרט: 14.1. תיקון כתב התביעה בעילת התביעה הפרת החובה להפריש לקרן הפנסיה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי: כפי שנטען בכתב התביעה המקורי והמתוקן, כמו גם בבקשה לתיקון כתב התביעה, עילת התביעה היא הפרת חוזה העבודה, אשר התבטאה באי תשלום דמי גמולים עבור התובע לקרן מבטחים ו/או לכל קרן מוכרת אחרת בניגוד לאמור בהסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה. אין ספק כי עילת תביעה זו היא עילה חוזית מובהקת, והיא בסמכותו העניינית והייחודית של בית הדין לעבודה. כל אשר ביקש התובע להוסיף בכתב התביעה המתוקן הוא סעדים נוספים בגין עילת תביעה זו: פיצוי בגין אבדן הזכות לקבלת פנסית נכות ו/או פנסית שאירים מקרן הפנסיה; פיצוי בגין "נזק נפשי לא ממוני ועגמת נפש"; פיצוי עונשי. משעילת התביעה היא עילה חוזית מובהקת - הפרת הסכם העבודה - התובע רשאי לתבוע כל סעד בהקשר לעילת תביעה זו, כפי שנפסק בעניין גור - מכתשים. לכן, יש להתיר את תיקון כתב התביעה בעילת תביעה זו. 14.2. תיקון כתב התביעה על ידי הוספת נתבע נוסף - מנהל החברה: אכן, בסעיף 12.10 לכתב התביעה, יש עירוב של עילות תביעה נזיקיות (רשלנות, הצגת מצג שווא, תרמית) שאינן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לבין עילות תביעה שהן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה (גרם הפרת חוזה; הפרת החובה לנהוג בתום לב; הרמת מסך). בעניין זה אנו קובעים כמפורט להלן. 14.2.1. אין להתיר את תיקון כתב התביעה על ידי הוספת מנהל החברה כנתבע נוסף, בכל הנוגע לעילות התביעה הנזיקיות. 14.2.2. אין לקבל גם את הטענה כי "הטענות הנזיקיות" הובאו לתמיכה בעילת התביעה של "הרמת מסך". בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש להבחין בין הרמת מסך לבין אחריות אישית. תכליתה של הרמת מסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות. הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כאשר הם מבקשים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, להבדיל מהרמת המסך. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. האחריות האישית מוטלת על האורגן על פי קנה המידה הרגיל להטלת אחריות במשפט האזרחי, ואילו הרמת המסך חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה. [ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר (מיום 5.2.2004), סעיף 42 לפסק הדין]. לפיכך, עצם העובדה שמנהל חברה ביצע, לפי הנטען, עוולת רשלנות או תרמית, אינה יוצרת עילה ל"הרמת מסך", שכן יש להוכיח שימוש לרעה במסך ההתאגדות, על מנת לשרת מטרה לא כשרה של בעל המניות. עיון בכתב התביעה מעלה כי מעבר להעלאת הטענה "שימוש לרעה בהתאחדות החברה", אין בכתב התביעה פירוט עובדות וטענות המקים עילת "הרמת מסך". לפיכך, אין להתיר הוספת מנהל החברה כנתבע נוסף בעילה של "הרמת מסך". 14.2.3. באשר לעילת התביעה גרם הפרת חוזה: בהתאם לפסיקה, ניתן לחייב מנהל חברה בעילה של גרם הפרת חוזה רק אם הוכח כי פעל בחריגה מסמכות או בניגוד לטובת החברה או ממניעים זרים [ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ו- 4 אח'; לא פורסם, מיום 27.10.97 (סעיף 28 לפסק הדין)]. גם טענה מסוג זה לא הועלתה ולא פורטה בכתב התביעה, ולכן אין להתיר הוספת מנהל החברה כנתבע נוסף בעילה של "הרמת מסך". כללו של דבר: אין להתיר תיקון כתב התביעה על ידי הוספת מנהל התביעה כ"נתבע נוסף". 14.3. סעיף 2.11 לכתב התביעה: משעילת התביעה היא עילה חוזית, הפרת הסכם העבודה, הרי שאין רלוונטיות להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ואין היא חל במקרה הנדון. לפיכך, יש למחוק את סעיף 12.11 לכתב התביעה. 15. בהתייחס לטענותיה האחרות של החברה, נוסיף: 15.1. החברה טענה כי הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה באיחור, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, וכי התובע לא פנה לחברה, כחובתו על פי תקנות 91 ו- 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. תקנות סדר הדין האזרחי אינן רלוונטיות, לנוכח תחולתן של תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. יתר על כן, בהתאם לפסיקה, בבית משפט תנאים מחמירים מאלה שבבית הדין לעבודה לתיקון כתבי טענות [דב"ע שנ/23-3 מדינת ישראל - יורם מלמן, פד"ע כא 360; דב"ע שנ/90-3 שופר סל - קייטנברג פאני, פד"ע כב 22]. 15.2. כעולה מנספחים ג(1) ו- ג(2) לבקשה לתיקון כתב תביעה, אבחון מחלתו של התובע נעשה בחודש יולי 2007 והוא נותח בחודש ספטמבר 2007. אין ספק, שמחלת התובע היא שינוי נסיבות מהותי, בכל הנוגע לעילת התביעה לפיצוי על נזק שנגרם לתובע עקב אי ביטוחו בקרן פנסיה. הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 11.10.07. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי. 15.3. ב"כ החברה הלין בתשובתו על התנהלות התובע ובא כוחו בניהול ההליך (אי תשלום אגרה בגין הגשת תביעה קודמת; הגשת תצהיר עדות ראשית בטרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה; אי הגשת תצהיר עדות במועד). אין בטענות אלה כדי להביא לדחיית הבקשה לתיקון כתב תביעה, שכאמור יש לקבלה בשל שינוי הנסיבות המהותי. 16. סוף דבר: הערעור מתקבל חלקית, בכך שאנו מתירים הוספת סעיפים 12.1 עד 12.9 לכתב התביעה. איננו מתירים הוספת סעיפים 12.10 ו- 12.11 לכתב התביעה. הוצאות בגין ערעור זה יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין הסופי. הרמת מסךרשלנות