מונחת לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה עיקרית להעדר יריבות. על פי כתב התביעה, בתמצית, התובעת היא בעלים של נכס מקרקעין בבת ים אשר הושכר לנתבעת 1 למשך חודשיים, מיום 1.7.2012 ועד יום 7.9.2012. במקום הופקה תכנית טלוויזיה תחת המותג "24/7". לטענת התובעת נגרמו לה נזקים במושכר ומכאן תביעה זו. התביעה הוגשה נגד נתבעת 1, השוכרת, וכן נתבעות 2-4 מכח היותן שותפות כלליות בנתבעת 1 כאשר חלקה של הנתבעת 3 מוגבל לסכום השקעתה (50,000 ₪) בעוד הנתבעות האחרות הן שותפות רגילות. לטענת הנתבעות 1-4, המבקשות, אין כל יריבות בין המבקשות 2-4 למשיבה שכן הצדדים להסכם השכירות הן המבקשת 1 והמשיבה בלבד. המבקשות 2-4 הן חברות נפרדות ועצמאיות המהוות ישויות משפטיות נפרדות מהמבקשת 1 ולא הוצג בכתב התביעה בדל ראיה לצירוף המבקשות 2-4. המשיבה לא הצביעה אף לא על אחד מהחריגים בדין המאפשרים הרמת מסך. עצם העובדה כי מבקשים 2-4 הן שותפויות כלליות וחלקן מוגבלות במבקשת 1 אין בכך לצרפן כנתבעות בתביעה; אם לא די בכך, המשיבה לא הגישה כתב תביעה מתוקן ולא המציאה אותו למבקשות, בהתאם להחלטת ביהמ"ש ובכך התנהלה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב ויש למחוק את התביעה. המשיבה הודפת את הבקשה. לטענתה, מדובר בשותפות והדין החל הוא פקודת השותפויות ולא חוק החברות. לכן הטענה בדבר הרמת מסך אינה רלוונטית. החבות של השותפות בשותפות נובעת מהעסקים של השותפות ופעילותיה. לכן, כל שותף חב יחד עם השותפות בכל חובות השותפות. סעיף 20(א) לפקודת השותפות הוא שיוצר למשיבה עילת תביעה גם נגד יחידי השותפות בבואה להיפרע מהשותפות ומכוח סעיף זה קמה עילת התביעה. בתשובה לתגובה חוזרות המבקשות על טענותיהן, מדגישות כי מדובר בשותפות מוגבלת ולא בשותפות כללית, על כל המשתמע מכך, ומוסיפות כי בפסה"ד אליו הפנתה המשיבה (51744-01-11) נדחתה התביעה. המשיבה לא הצביעה על התנהגות פסולה כלשהי מצד המבקשות 2-4 בכל הנוגע לשותפותן במבקשת 1 או כל תנאי אחר שיש בו להצביע על הרמת מסך. המבקשת 1 היא שותפות מוגבלת ולכן אינה אחראית לחבות השותפות מעבר להון שהשקיעה בה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להידחות, כפי שיפורט להלן. כידוע, סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר ביהמ"ש לא יעתר לו כדבר שבשגרה. רק במקרים חריגים, המצדיקים זאת, ינקוט ביהמ"ש בסעד זה ולעולם יעדיף את בירור המחלוקת לגופו של עניין. בענייננו, המבקשות טענו: "...עצם העובדה כי נתבעים 2-4 הן שותפות כלליות (וחלקן אף מוגבלות) בנתבעת 1, אין בכך כדי לצרפן כנתבעות בתביעה" (סעיף 5 לבקשה). סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה - 1975 (להלן: "הפקודה") מגדיר "שותף מוגבל" כך: "שותף מוגבל" - מי שהכניס לשותפות בשעת ההתקשרות הון, בכסף או בנכס שהוערך בסכום מפורש, על מנת שלא יהא אחראי לחיוביה של השותפות למעלה מן הסכום שהכניס כאמור; סעיף 14 לפקודה קובע: "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף, כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק, והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף." סעיף 20(א) לפקודה קובע: "כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו-19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו." סבורתני כי הסעיפים המוזכרים מקימים עילת תביעה וכן יוצרים יריבות כלפי מבקשות 2-4. העובדה שהסכם השכירות נכרת בין המבקשת 1 למשיבה בלבד אינה מעלה ואינה מורידה והאחרונה רשאית לתבוע כל שותפה בשותפות, בהתאם להוראות החוק. לגבי השותפה המוגבלת אציין שלא ניתן לטעון להעדר יריבות, ולכל היותר תהא זו מוגבלת ל"סכום שהכניס" כל שותף. עוד אציין שחוק החברות אינו רלוונטי בנסיבות העניין. לגבי ת"א 51744-01-11 KRONE A.G נ' רופין קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (2013), אציין כי השאלה שעמדה במחלוקת באותו מקרה אינה דומה לשאלה שבפנינו. באותו מקרה ניתן בעבר פסק דין נגד השותפות בלבד, ומשלא הצליח התובע לממש את זכייתו, ביקש לאכוף את פסק הדין כנגד אחד השותפות, בהסתמכו על סעיף 20(ב) לפקודת הפרשנות. במקרה שלפנינו, מלכץחילה מבקש התובעת לתבוע הן את השותפות והן את שותפיה, ולאור האמור בפסק הדין הנ"ל, זו אכן הדרך הנכונה, שאחרת לא ניתן לאכוף פסק דין שניתן כנגד השותפות על השותפים, מבלי שהיו הם צד להליך המקורי. כפי שכבר ציינתי לעיל, אמנם פסק הדין הנ"ל אינו דן בשאלה הניצבת בפניי, אולם לדידי קביעותיו מתיישבות עם עמדת המשיבה התובעת ולא עם עמדת המבקשים - הנתבעים. זאת ועוד, בהחלטת כב' הר' עמיעד רט אושר תיקון כתב התביעה באופן שבו יתווסף מספר הח.פ של אחת המבקשות. תיקון טכני לכאורה. מהודעת הצדדים המוסכמת שהוגשה ביום 31.10.2013 למתן אורכה בהגשת כתב ההגנה ניתן להניח שכתב התביעה הומצא למבקשות. על כן, לא ברורה טענתן. מכל מקום, כפי שפתחתי דיון זה ומאחר שביהמ"ש לא יעתר לבקשות כגון דא כדבר שבשגרה איני סבורה ש"התנהלות" המשיבה המתוארת, אף אם יש ממש בטענות אלו, מקימה עילה למחיקת התביעה על הסף. אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת. על הנתבעות 2-4 להגיש כתב הגנה עד ליום 20/2/14. הצדדים יתייצבו לקדם המשפט הקבוע ליום 18.3.2014. שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך, בין היתר לאור התוצאות. דיני חברותהרמת מסךשותפות