כתב האישום 1.הנאשם שהוא רואה חשבון במקצועו, מואשם בביצוע עבירה של מסירת ידיעה לא נכונה בנוגע לעניין או דבר המשפיעים על חיובו של אדם אחר במס ללא הצדק סביר - עבירה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, (להלן: הפקודה). 2.על פי הנטען בכתב האישום, ייצג הנאשם בתקופה הרלוונטית לכתב האישום חברה בשם נסאר אבן ושיש בע"מ (להלן: נסאר). במסגרת זאת, היה הנאשם שותף בעריכת דוחותיה של נסאר לרשויות המס בשנים 1996-1997. נסאר סיפקה שירותים לחברה בשם אבן בר בע"מ (להלן : אבן בר) בשנים 1996-1997. בגין שירותים אלו, קיבלה נסאר מאבן בר הכנסה של 272,411 ₪ (להלן : ההכנסה). אבן בר לא ניכתה מס במקור בגין העברת ההכנסה בניגוד להוראות הפקודה. ביום 4.2.01, הוגשו דוחות נסאר לשנים 1996 ו- 1997. בדוחות אלו לא נכללה ההכנסה. במהלך טיפול בשומת ניכויים של אבן בר ובמסגרת השגה על שומת ניכויים שזו הגישה, הוסכם בין פקיד השומה לבין אבן בר כי אבן בר לא תחוייב בהעברת המס שהיה צריך להיות מנוכה במקור מהכנסה שהעבירה לנסאר, אם תעביר אבן בר לפקיד השומה אישור מרואה חשבון המייצג את החברה, כי סכומים אלו נכללו בדוחות החברה שהוגשו לשלטונות מס הכנסה. רואה החשבון של אבן בר, רו"ח הולצמן, פנה אל הנאשם וביקש שיעביר אליו אישור כאמור, בהקשר לשומת הניכויים שהוצא לאבן בר. ביום 7.4.03, העביר הנאשם לרו"ח הולצמן אישור (שהוגש במהלך המשפט כ- ת/3) לפיו נסאר כללה הכנסות אלו בדוחותיה לשנים 1996 ו- 1997. האישור ת/3 כלל ידיעה לא נכונה בשל העובדה שההכנסה לא נכללה בדוחות השנתיים הללו, בניגוד לאמור באישור. נטען כי הנאשם הנפיק אישור זה על אף שידע כי ההכנסה לא נכללה בדוחות אלו. תשובת הנאשם לכתב האישום 3.הנאשם מודה שייצג באותה תקופה את נסאר ואולם הכחיש שהוא היה שותף לעריכת דוחות החברה לשנים הרלוונטיות. הוא גם הכחיש את ההכנסה ואת חובת אבן בר לנכות את המס במקור. הנאשם הודה בכך שבדוחות נסאר לשנים 1996 ו- 1997 ההכנסה לא נכללה. הנאשם גם הודה בהעברת האישור ת/3 לרו"ח הולצמן. הוא כפר ביתר פרטי האישום. הסניגור הוסיף בשמו של הנאשם את הפרטים הבאים: הנאשם הודה שרו"ח הולצמן פנה אליו וביקש ממנו את האישור שחברת נסאר קיבלה תגמולים מחברת אבן בר. הנאשם הודיע לרו"ח הולצמן שהוא לא יודע על קיום הכנסה זו. רו"ח הולצמן שלח לנאשם חשבוניות וקבלות על התגמולים. בלית ברירה, הוא שלח את המכתב שהיה תקבול, כאשר באותה נקודת זמן לא היה רשום התקבול בדוחותיה של נסאר. כשראה שהתקבול לא היה כלול בדוחות של נסאר, קמה חובתו של הנאשם להודיע על כך במסגרת דו"ח מתקן כמקובל "זה מה שביקש מרשי לעשות". (הערת בית המשפט: השימוש במונחים "תגמול" ו"תקבול" בערבוביה כאמור לעיל הוא ציטוט מהמקור - ראה עמ' 2 לפרו' מיום 23.2.06). 4.לטענת הסניגור, פעל הנאשם ב"הצדק סביר", משום שקרתה טעות שלא באשמתו בדוחות שניתן עדיין לתקן. הנאשם אף פנה בכתב למס הכנסה בכתב שהודיע לו שאפשר לתקן במסגרת השומה עצמה. 5.עוד הוסיף הסניגור שהנאשם לא ידע שאבן בר תיהנה ממכתבו ת/3 ולא ידע שהמסמך ישפיע על המס של אדם אחר. המסגרת הנורמטיבית 6.סעיף 217 לפקודה קובע, " 217. דו"ח וידיעות לא נכונים אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל ענין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין וסכום החסר בהכנסה שנקבעה מחמת אותם דו"ח או ידיעות לא נכונים או שעלולה היתה להיקבע, אילו נתקבלו הדו"ח או הידיעות כנכונים, או שני הענשים כאחד, הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראייה." 7.בענייננו, החלופה הרלוונטית הינה ביחס ל"...אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל ענין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר...". קיום יסודות העבירה היסוד העובדתי 8.אין מחלוקת כי הנאשם אישר על גבי ת/3 שההכנסה של נסאר מאבן בר כלולה בהכנסות נסאר כפי שדווח בדוחותיה הכספיים של נסאר לפקיד השומה בשנים 1996 ו- 1997. 9.מהראיות עולה כי המידע הזה לא היה נכון. ההכנסות לא היו כלולות בדוחות שהוגשו לפקיד השומה עד למועד האישור. הנאשם הודה בכך בעצמו במילים אלה: "ש. אבקש לתמצת, ת/5 דו"ח שמסר (לפי ההקשר, צריך להיות "של נסאר" - הערה שלי - ש.פ.) בשנת 97. תסכים איתי שבדו"ח הזה ההכנסות אבן בר לא נכללות. ת. מסכים. ש. אמרת והפנית אותנו להודעות שלך במס הכנסה ולמעשה מבקש להטיל את האחריות על העובד של סמיר סחר. ת. הוא אחראי לאי הכללת ההכנסות, אני אחראי למשרד." (עמ' 59 לפרו' מיום 28.5.07 ש' 25-30). 10.יצוין כי גם בתשובה לכתב האישום, הודה הנאשם בסעיף 5 לכתב האישום, דהיינו בעובדה שבדוחות הללו לא נכללה ההכנסה. 11.בד בבד, טען הנאשם שמלאכת הגשת הדוחות לשנים הללו טרם הסתיימה, משום שהנאשם רשאי להגיש דו"ח מתקן לתיקון הטעות המופיעה בת/3. לא זו בלבד, אלא שהנאשם העיד שהגיש הודעה לתיקון הדו"ח במסגרת ההודעה בדבר אי דיווח הכנסות, במכתב לפקיד השומה מיום 1.3.03 (נ/28). במכתב זה, דווח על הכנסה בסך 189,946 ₪ שלא נכללה בדו"ח נסאר לשנת 1996 והכנסה בסך 343,995 ₪ שלא נכללה בד"ח נסאר לשנת 1997. נטען כי הנאשם גם קיים דיונים עם פקידי השומה על השומות של נסאר לשנים הללו וכדברי הסניגור: "הושרש נוהל לפיו אין דוחותיו של הנישום כפי שמוגשים לרשויות המס הן בבחינת תורה מסיני אלא הכל נזיל וכפוף לבדיקות, תיקונים, למו"מ וכול'." (סעיף 3 לפרק ב' לסיכומים). 12.יש לדחות את טענות הנאשם מכמה נימוקים. באשר לנ/28, יש שם אמנם דיווח על אי הכנסות מאבן בר לשנים 1996 ו- 1997, ואולם הסכומים של ההכנסות שבמכתב זה, שונים מההכנסה נשוא כתב האישום המופיעה בת/3. בנוסף, האמור במכתב נ/28 שנכתב כשנתיים לאחר שהוגשו הדוחות לשנים הרלוונטיות, לעולם לא אושר על ידי מס הכנסה ולא תוקן הדו"ח על פיו (ראה מכתב רכזת החוליה שרית ארד - ת/17). הנאשם לא הביא ראיה מטעמו להוכיח כי תיקון הדו"ח אושר באופן שיכלול את ההכנסה עובר לכתיבת המכתב ת/3. הוא גם לא הביא ראיה לכך שהסכומים המפורטים בנ/28 כוללים את ההכנסה. 13.אין כל רלוונטיות לדיווחים שנמסרו לטענת הנאשם לאחר המכתב ת/3, משום שאין בדיווחים אלה (אם בכלל) כדי לסתור את העובדה כי המכתב ת/3 מכיל מידע שגוי. 14.לאור כל האמור, הוכח מעל לכל ספק סביר כי המכתב ת/3 מכיל ידיעות לא נכונות בנוגע לדיווח על ההכנסה בדוחות הכספיים של נסאר לפקיד השומה לשנים 1996-1997. 15.באשר לתיבה "...בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר..." שבסעיף 217 לפקודה, הוכח בעדויותיהם של רו"ח הולצמן ושל פקידי מס הכנסה כי המידע שבמכתב ת/3 שימש לצורך הכרה בניכויים של אבן בר במסגרת דיון בשומת ניכויים שהוגשה לפקיד השומה. 16.הנאשם העלה טענות ביחס לעובדה שהדוחות לשנים 1996 ו- 1997 הוגשו על ידי סמיר סאחר ממשרדו ולא על ידי הנאשם באופן אישי. לא מצאתי כל נפקות לעובדה זו ביחס לאישום שבנדון. מכל מקום, הפנה ב"כ המאשימה לאימרות של הנאשם במהלך חקירתו במשטרה מהן עולה שהוא בעצמו היה מעורב בהגשת הדו"ח (ראה ת/6 עמ' 7 ש' 9). היסוד הנפשי 17.על פי הפסיקה, היסוד הנפשי הדרוש להוכחת האשמה ביחס לעבירה לפי סעיף 217 לפקודה, הינו יסוד נפשי של רשלנות (ע"פ 6016,6072/93 צרשניה נ. מ"י). אין נפקא מינה לטענה שהועלתה במסגרת כתב האישום לפיה הנאשם ידע כי המידע שמסר במסגרת ת/3 הינו מידע שגוי. לפיכך, מתייתר הדיון בשאלה אם הנאשם ידע בפועל שהוא מוסר מידע שגוי במסגרת ת/3. 18.הוכח כי הנאשם התרשל בהוצאת האישור ת/3 ובו המידע השגוי ביחס להכללת ההכנסה בדוחות הכספיים. אין כל עדות (ואף לא נטען) שהנאשם בדק את הדוחות הכספיים של נסאר כדי לוודא שההכנסה כלולה בהם, לפני שהוציא את המכתב. נראה כי הסתמך רק על העתקי חשבוניות שנשלחו לו על ידי רו"ח הולצמן. אילו היה בודק את הדוחות היה מגלה כי ההכנסה אינה כלולה בהם. 19.הסניגור טען כי לא הוכחה ידיעת הנאשם ביחס לתיבה "...בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר..." שבסעיף 217 לפקודה, זאת משום שאין עדות על כך שהודע לו מרו"ח הולצמן או מכל גורם אחר על קיומו של ההסכם בין אבן בר לבין מס הכנסה בדבר הכרה בניכויים לטובת אבן בר על סמך המכתב שהוזמן מהנאשם. אני דוחה את הטענה. גם אם נניח כי דרושה הוכחת ידיעה ביחס לתיבה האמורה, הוכח כי הנאשם ידע שהאישור מיועד למס הכנסה לצורך אישור ניכויים לאבן בר (עדות רו"ח הולצמן וכן עדות הנאשם עצמו בעמ' 67 ש' 28). די בכך כדי ליצור ידיעה אצל הנאשם על כך שהאישור שלו והמידע שבו משפיעים על חבות המס של אבן בר. מעבר לצורך אציין כי פירוש הסניגור בדבר הצורך להוכיח ידיעה של הנאשם ביחס להסכם בין פקיד השומה לבין אבן בר איננו פירוש סביר. סעיף 231(א) לפקודה אוסר על פקיד השומה או מטעמו למסור כל מידע ביחס להכנסתו של אדם. לכן, לא ייתכן כי המחוקק דרש הוכחת יסוד נפשי של ידיעה מנאשם ביחס למידע בתיק של אדם אחר במס הכנסה. 20.לפי סעיף 217 סיפא, על הנאשם הראיה כי היה הצדק סביר למסירת ידיעות לא נכונות. על פי הפסיקה, המבחן לקיומו של הצדק סביר, הוא מבחן אובייקטיבי (ע"פ 916/84 יעקובי נ. מ"י). במילים אחרות, השאלה אם נישום סביר היה פועל בנסיבות העניין כפי שפעל הנאשם. הנאשם לא הביא כל ראיה כדי להראות שרו"ח סביר במקומו היה נוהג כפי שנהג והיה מוציא מכתב על מידע ביחס להכנסות לקוח כפי שדווחו בדוחות הכספיים למס הכנסה, מבלי לבדוק לפני-כן מה כתוב בדוחות הכספיים. לכן, לא הוכח "הצדק סביר" להתנהגותו של הנאשם. התוצאה 21.לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 217 לפקודה. השגה על שומה / ביטול שומה