1. עסקינן בתביעה כספית בעילה שטרית, שהחלה דרכה כתיק הוצל"פ לביצוע שני שיקים כדלקמן: מספר שיק סכום שיק בש"ח מועד פרעון מספר חשבון 0159 29,000 28.10.01 106519 0160 9,092 28.10.01 106519 2. שני השיקים נמשכו מחשבונו של הנתבע בבנק המזרחי, ואין מחלוקת כי שימשו כשיקים לבטחון, כפי שיפורט להלן. 3. תיק ההוצל"פ לביצוע שני השיקים דלעיל (להלן: "השיקים") נפתח בתאריך 28.10.08, בלשכת ההוצל"פ בחדרה, תיק מס' 12-09434-08-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). 4. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים בה טען כדלקמן: א. טענת התיישנות (כפי שתפורט להלן). ב. השיקים ניתנו להבטחת פרעון חוב עבודות וציודים שנתנה התובעת לנתבע, אך חובות אלה שולמו לנתבעת באמצעות משרד החקלאות, שנתן מענקים לחקלאים. לכן לא היה מקום לפרעון השיקים ו/או הגשתם לביצוע, והם היו צריכים להיות מוחזרים לידי הנתבע. 5. היות וסבורני כי יש ממש בטענת ההתיישנות שטוען לה הנתבע, אפילו אם נאמץ את גרסת התובעת במלואה בדבר נסיבות קבלת השיקים לידיה (כפי שנראה להלן), אבחן תחילה טענה זו. טענת התיישנות 6. טוען הנתבע בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) כדלקמן: א. בשנת 1995 הוא הקים שותפות עם מר ישראל גולדמן לגידולים חקלאיים במושב משואה (להלן: "השותפות"). ב. בשנת 1995 הקימה התובעת חממות עבור השותפות. ג. בשנים 1995-1996 פורקה השותפות. ד. בשנת 1997 נדרשה התובעת לפרק חלק מהחממות שהקימה לשותפות ולהעבירן למשק של הנתבע. עבודות אלו הסתיימו בסוף שנת 1998 או לכל המאוחר בתחילת שנת 1999. החל ממועד זה הנתבע כבר לא הזמין עבודות מהתובעת. ה. שני השיקים נשוא התובענה, שנרשם על פניהם "לפקדון", ניתנו להבטחת תשלום העבודות המפורטות בס"ק (ד) לעיל. את הכספים עבור העבודות הנ"ל היתה צריכה לקבל התובעת ממשרד החקלאות ו/או ממושב משואה. רק אם לא היתה מקבלת התובעת את הכספים היתה יכולה להגיש את השיקים לפרעון. ו. בגין ביצוע העבודות הנ"ל הוציאה התובעת חשבונית מס שמספרה 5784 מתאריך 23.11.98 (מסמך א2 לנ/1), ואף קיבלה את תמורתה ממשרד החקלאות ו/או מהמושב. הנתבע צירף לתצהירו את נספח א3, צילום שיק ממושב משואה, על סך של 4,968 ₪ לפרעון ביום 15.11.98, וקבלה זמנית של הנתבעת אודות סכום זה, שמהווה תשלום המע"מ של אותה חשבונית מספר 5784. את יתרת סכום החשבונית על סך של 29,229 ₪, קיבלה התובעת במישרין ממשרד החקלאות. על כן, לטענת הנתבע, מששולמו כספים אלה לתובעת, לא היה מקום להגיש את השיקים לפרעון ו/או לביצוע במסגרת תיק ההוצל"פ. ז. הוסיף וציין הנתבע כי אפילו נאמר שהתובעת לא קיבלה כל תשלום ממשרד החקלאות, כי אז עילת תביעתה התגבשה מרגע הוצאת החשבונית בתאריך 28.11.98, והיה עליה להשלים תוך זמן סביר את תאריך פרעון בשיקים האמורים (הסכום נרשם בשיקים אבל תאריך הפרעון נשאר פתוח), להגישם לפרעון, ולא להמתין מעבר לכך. אלא שהתובעת בחרה מטעמיה היא, למלא תאריך פרעון ב- 28.10.01 על שני השיקים, להפקידם בבנק, ומשחזרו להגישם לביצוע רק בתאריך 28.10.08. ח. בנסיבות אלה יש לומר כי השלמת תאריך השיקים, כ- 3 שנים לאחר תום עבודת הנתבע עם התובעת והוצאת החשבונית המדוברת (שמספרה 5784), אינה מהווה השלמת פרטים בשיק (תאריך פרעון) תוך זמן סביר. ט. בנסיבות אלה יש לומר כי התביעה התיישנה. 7. מן העבר השני - טוענת התובעת בתצהיר עדות ראשית שהוגשה ע"י הגב' אבו מוך אינתיסאר (ת/1), מנהלת החשבונות של התובעת, כדלקמן: א. בין השנים 1995 ועד 30.11.98, רכשו הנתבע ושותפו (בשותפות) מהתובעת ציוד בשווי של עשרות אלפי שקלים. עפ"י כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, נספח ז' לת/1 (להלן: ""הכרטסת"), יתרת חובם של הנ"ל נכון ליום 30.11.98 עמדה על סך 51,845.04 ₪. ב. להבטחת תשלום חובותיהם של הנתבע ושותפו כלפי התובעת, הפקיד הנתבע בידי התובעת את שני השיקים האמורים. ג. משראתה העדה (שכאמור היתה מנהלת החשבונות של התובעת) כי הנתבע ושותפו אינם דואגים להסדרת חובם לתובעת, היא מילאה תאריך פרעון בשיקים "28.10.01", הציגה אותם לפרעון בבנק, אולם שניהם לא כובדו ע"י הבנק וחוללו. ד. היא התעכבה במילוי תאריך מועד פרעון השיקים כ- 3 שנים מאז ביצוע העבודות ו/או מתן השרותים בשנת 1998, ואף התעכבה בהגשת התביעה נגד הנתבעת, שכן התובעת אינה ממהרת להשלים פרטים בשיקים שנמסרים לה לבטחון, והיא השלימה את הפרטים במקרה דנן רק כשנכחה לדעת כי הנתבע ו/או שותפו אינם משלמים את חובם לתובעת. ה. חובם של הנתבע ו/או שותפו לא נפרע ע"י משרד החקלאות ו/או כל גורם אחר. דיון והכרעה בשאלת התיישנות השיקים 8. אין מחלוקת בין הצדדים כי השיקים ניתנו לבטחון. בעוד שהתובעת טוענת בתצהירה ת/1 כי השיקים ניתנו להבטחת חובם של הנתבע ו/או שותפו ו/או השותפות שהיה קיים בתאריך 30.11.98, כעולה מהכרטסת (ראה סעיף 8 לת/1), טוען הנתבע כי השיקים ניתנו להבטחת חשבונית מס' 5784, שצורפה כנספח א2 לנ/1, נושאת תאריך 23.11.98. 9. סבורני כי ודאי יהיה זה נכון לבחון את טענת ההתיישנות דווקא לפי גרסת התובעת על פיה השיקים ניתנו להבטחת חובם של הנתבע ו/או שותפו ו/או השותפות, כפי שהיה קיים אצל התובעת עפ"י רישומיה (כרטסת) נכון ליום 30.11.98. 10. להווי ידוע כי שטר שניתן לבטחון טפל מעצם טיבו לעסקת היסוד. על כן, אפשר לתבוע את ביצועו רק במועד שבו ניתן לתבוע עפ"י עסקת היסוד. יתרונו של שטר הבטחון, על פני הזכות החוזית שאותה נועד להבטיח בעסקת היסוד, הוא בעילה השטרית המאפשרת לנפרע נגישות ישירה לרשויות ההוצל"פ, ומקילה עליו בנטל הראייתי באמצעות חזקות שונות מדיני השטרות. לעניין זה ראה: ע"א 205/87, ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מג(4) 680, 694. 11. דיני ההתיישנות בתביעה עפ"י שטר נקבעו הן בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, והן בסעיף 96 לפקודת השטרות. במידה ששני החיקוקים אינם עולים בקנה אחד, ידה של הפקודה, כחקיקה מיוחדת, על העליונה (זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, תשמ"ג-1983, עמ' 171). 12. הן עפ"י סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות והן עפ"י פקודת השטרות סעיף 96(א), תקופת ההתיישנות לצדדים לשטר לתביעה עפ"י שטר לבטחון (למעט מסב שנגדו התביעה מתיישנת כעבור שנתיים), היא 7 שנים מיום שבו נולדה עילת התובענה. סעיף 96(א) לפקודת השטרות אף נוקט בלשון קצת יותר מפורטת והיא 7 שנים מהיום "שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד". 13. על משמעות המונח "עילת תובענה" עמד כב' השופט ברק (כתוארו אז) בד"נ 32/84, עזבון ויליאמס נ' Israel British Bank (London) פד"י מד(2) 265, בעמ' 271: "... עילת התובענה היא מסכת העובדות המהותית המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע)... היום שבו נולדה עילת התובענה הוא איפוא היום, בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו ע"י החייב (הנתבע)... מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק הדין...". 14. על כן, יש לומר שאם מימושו של שטר חוב מותנה באי פרעון חוב, דוגמת השיקים דנן, מתיישנת התביעה השטרית לאחר חלוף 7 שנים מן היום שבו קמה לנושה עילת תביעה לפי עסקת היסוד ולא בחלוף 7 שנים ממועד משיכת השטר. ראה לעניין זה: ע"א 331/74, כהן נ' גרודזינסקי. ת.א. (רחובות) 4014/06, ניסן נ' יאיר (סעיף 20 לפסה"ד). 15. אם נבחן את המקרה דנן, ולו אף לפי גרסת התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר מנהלת החשבונות שלה ת/1, יש לומר כדלקמן: א. השיקים נשוא תובענה זו ניתנו לבטחון פרעון חובם של הנתבע (או של שותפו או של השותפות), נכון ליום 30.11.98, בהתאם לנקוב בכרטסת, חוב שעמד באותו מועד על סך של 51,845.04 ₪ (ראה סעיף 7(א) + (ב) לעיל). ב. חוב זה למעשה עמד לפרעון מיידי, שהרי הוא תוצר של עבודות שביצעה התובעת לנתבע (או לשותפות) בין השנים 1995-1998 (ראה סעיף 7(א) לעיל). ג. משאלה פני הדברים יש לומר כי החוב נשוא הכרטסת הוא בגדר עסקת היסוד, ועילת תביעה עפ"י הכרטסת נולדה הראשונה בתאריך 30.11.98. מכאן כי עילת תביעה זו התיישנה בתאריך 30.11.05, 7 שנים מיום שקמה לתובעת עילת תביעה לפי עסקת היסוד (הכרטסת). ד. מכאן כי גם העילה השטרית עפ"י השיקים מתיישנת במועד זה, קרי 30.11.05 (בלי קשר לתאריך הפרעון שרשמה הנתבעת על דעת עצמה, אשר הוא 28.10.01, תאריך שהושלם בשיקים שלא "תוך זמן סביר", כדרישת סעיף 19(א) לפקודת השטרות, וכפי שאתייחס לכך להלן). ה. משהוגשו השיקים לביצוע בתאריך 28.10.08 (מועד פתיחת תיק ההוצל"פ), יש לומר כי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. ו. לטעמי גם התובעת הבינה כי המועד האחרון בתקופת ההתיישנות הוא יום 30.11.05. לכן מיהרה להגיש ביום 8.11.04 תביעה כספית בבימ"ש זה, נגד הנתבע דנן ושותפו מר ישראל גולדמן, על סך 72,090 ₪, בהתבסס של הכרטסת. העתק כתב התביעה על נספחיו הוגש וסומן נ/2. תביעה זו, נושאת מספר ת.א. 5498/04, הוגשה בעילה חוזית בהסתמך כאמור על הכרטסת, ועל-פיה סכום החוב הנומינלי היה בסך של 51,845.04 ₪ נכון ליום 30.11.98. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.11.98 ועד ליום הגשת התביעה בתאריך 8.11.04, היה סך של 72,090 ₪, וזה היה סכום התביעה נשוא נ/2 (ראה סעיפים 5-7 לכתב התביעה נ/2). כאן למעשה יש הודאה ברורה של התובעת כי עילת התביעה עפ"י עסקת היסוד (הכרטסת), שלהבטחת החוב הנקוב בה ניתנו השיקים דנן לבטחון, נולדה לפחות ביום 30.11.98, אם לא קודם לכן. ראוי עוד לציין כי בתביעה נ/2 לא הוזכרו, אף לא במילה אחת, השיקים דנן (ראה הודאתו של ב"כ התובעת בנקודה זו, עמ' 12 לפרו' ש' 16), עובדה תמוהה כשלעצמה. בנוסף נציין כי התביעה נ/2 נמחקה עפ"י פסק דינה של כב' הש' הדסה אסיף בתאריך 11.6.06, כיוון שהתובעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה. השופטת אסיף גם חייבה את התובעת בהוצאות בשיעור של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כתנאי להגשת תובענה חדשה, סכום ששולם רק במסגרת החלטתי בתיק הנוכחי מתאריך 22.7.10. אפילו אייחס לזכות התובעת את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות (הקובעת לאמור: "הוגשה תובענה לפני בית משפט... והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה"), עדיין נמצא כי התובענה דנן התיישנה. עפ"י סעיף 15 הנ"ל, לכאורה לא צריך להביא במניין תקופת ההתיישנות את תקופת הזמן שבין הגשת התביעה נ/2 ובין מחיקתה. כאמור, אלמלא הוגשה התביעה בנ/2, היתה תביעת התובעת הנדונה מתיישנת ביום 30.11.05 (ראה דברינו לעיל). התביעה בנ/2 הוגשה ביום 8.11.04 ונמחקה ביום 11.6.06. עד להגשת התביעה נ/2 בתאריך 8.11.04 נותרו עד לתום תקופת ההתיישנות המקורית (30.11.05) כשנה ו - 3 שבועות. מחיקת התביעה נ/2 נעשתה כאמור ביום 11.6.06. אם נוסיף לתאריך זה את השנה ושלושת השבועות שנותרו עד לתום תקופת ההתיישנות המקורית, נקבל תאריך התיישנות חדש והוא - 2.7.07. אולם, התובענה דנן הוגשה בתאריך 28.10.08 (כמפורט לעיל), לאחר תום תקופת ההתיישנות עפ"י המועד החדש. מכאן כי גם תוספת תקופת הזמן עפ"י סעיף 15 לחוק ההתיישנות לא עוזרת לתובעת בנדון. ז. די לי בכך בכדי לדחות התובענה, וכך אני מורה. 16. יחד עם זאת ומעבר לצורך, אתייחס גם להשלמת מועד פרעון השיקים ע"י התובעת לתאריך "28.10.01". 17. הגרסה של התובעת היא, שהיות ותאריכי פרעון השיקים הוא תאריך 28.10.01, והם חוללו רק ביום 29.10.01 (ראה עדותו של הנתבע, עמ' 6 לפרו' ש' 8-11), יש לומר כי התביעה, שהוגשה בתאריך 28.10.08, הוגשה תוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה. 18. כאמור, טענה זו יש לדחות מהטעם הפשוט, שתקופת ההתיישנות אינה נבחנת עפ"י התאריך שהושלם ע"י האוחז לפרעון שטר הבטחון, אלא עפ"י המועד בו קמה לתובעת עילת התביעה עפ"י עסקת היסוד (ראה סעיף 14 לעיל). כאמור, אם בוחנים את מועד הקמת העילה לתובעת, נמצא כי היה זה ביום 30.11.98 לפחות, דבר המביא בהכרח למסקנה כי התובענה דנן התיישנה, כמפורט בהרחבה לעיל. 19. יחד עם זאת אוסיף כדלקמן: א. סעיף 19 לפקודת השטרות קובע כדלקמן: "א. היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. ב. מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה...". ב. במקרה דנן טוענת התובעת כי קיבלה את השיקים מהנתבע באמצעות סוכן בשם אלבז צבי בתאריך 23.10.98, כפי שמלמדת קבלה 6554 בנספח י' לת/1 (עמ' 15 לפרו' ש' 8-13). אין מחלוקת כי השיקים ניתנו לתובעת כשתאריך הפרעון היה פתוח (עדותו של הנתבע עמ' 9 לפרו' ש' 11). לטענת התובעת, על אף שהשיקים היו אצלה כבר מחודש אוקטובר 1998, היא רשמה תאריך פרעון רק ליום 28.10.01, כ- 3 שנים לאחר קבלת השיקים לידיה, כיוון שהמתינה לקבלת כספים ממשרד החקלאות בעבור הנתבע (כספים שבגינם ניתנו השיקים לבטחון, כשהתנאי היה שאם הכספים לא יתקבלו, ייפרעו השיקים). רק כשהבינה התובעת שהכספים ממשרד החקלאות לא יתקבלו, ולאחר שלא קיבלה כל תשלום מהנתבע, מילאה (באמצעות העדה מטעמה) את תאריך הפרעון של השיקים, והפקידה אותם (עמ' 16 לפרו' ש' 5-9). לשאלה מדוע המתינה 3 שנים לתשובת משרד החקלאות עד שהבינה שהוא לא מתכוון לשלם את הסכום בעבור הנתבע, השיבה עדת התובעת: "משרד החקלאות יש לו פרוצדורה משלו, אני לא מתערבת בזה" (עמ' 16 לפרו' ש' 16). כשנשאלה עדת התובעת האם זה נראה לה זמן סביר השיבה: "על החקלאי יש דברים שהוא חייב להשלים אותם ולהעביר למשרד החקלאות. זה לא שייך לנו בכלל ולפעמים זה לוקח גם חודשיים ויש מקרים שלקח לא רק 3 שנים אלא גם 4 ו- 5 שנים" (עמ' 16 לפרו' ש' 24-26). כשנשאלה עדת התובעת האם יש לה תיעוד על כך השיבה שהכל נעשה טלפונית (עמ' 16 לפרו' ש' 27). ג. תשובתה זו של עדת התובעת לא הניחה את דעתי ולא שיכנעה אותי. המתנה של 3 שנים לתשלום משרד החקלאות, לא נראית לי תקופת זמן סבירה. כאמור ניסתה התובעת לטעון כי הדבר הוא בגדר הסביר, ויש גם מקרים אחרים שהתשלום ממשרד החקלאות לקח בין 3 ל- 5 שנים, אולם היא לא הציגה כראיה ולו מקרה אחד אחר שכך הם פני הדברים. התובעת גם לא הציגה כל מסמך שילמד שאכן היתה התנהלות בינה ובין משרד החקלאות במשך כ- 3 שנים, אלא טענה די בסתמיות כי הכל היה בעלמא. ומדוע הכל צריך להיות בעלמא?! הרי בידי התובעת היה כתב המחאת זכויות שקיבלה מהנתבע בתאריך 10.9.98, הממחה לה את זכויותיו במשרד החקלאות בגין מענק להקמת חממות לגידול פלפל, על סך של 29,000 ₪ (נספח ט' לת/1). הנתבע אישר את חתימתו על המחאת הזכויות הנ"ל, שהינה בלתי חוזרת, כרשום בה (עמ' 10 לפרו' ש' 1). סביר להניח כי התובעת פנתה למשרד החקלאות בכתב בצירוף כתב המחאת הזכויות האמור. היכן המכתב שנשלח למשרד החקלאות? היכן מכתב התשובה של משרד החקלאות הדוחה את הדרישה? כאמור, לא שוכנעתי מגרסתה של עת/1 כי כל הדו שיח בין התובעת למשרד החקלאות נעשה באמצעות שיחות טלפוניות, וסביר כי גם היו תכתובות ביניהם במסגרתן הועבר כתב המחאת הזכויות. אולם, התובעת לא צירפה כל מסמך בנדון ולטעמי ללא הסבר סביר. להווי ידוע כי אי צירוף מסמכים רלבנטיים כראיה, עלול לגרום להסקת מסקנות כנגד הצד שלא צירף את אותם מסמכים, והרלבנטיות לתובעת דנן ברורה. אי צירוף התכתובת או התכתובות עם משרד החקלאות עלול לכאורה להוביל למסקנה כי התובעת מנסה להסתיר את התאריך הראשון בו נודע לה על דחיית דרישתה לתשלום המענק ע"י משרד החקלאות, עפ"י כתב המחאת הזכויות, וזאת כדי שלא נראה את פרק הזמן שחלף בין מועד דחיה זו ובין תאריך מילוי מועד פרעון השיקים דנן. ד. להווי ידוע, כפי שמציין סעיף 19(ב) לפקודת השטרות, "זמן סביר" לעניין זה הוא שאלה שבעובדה. נאמר בע"א (ת"א) 1952/04, משה אלי נ' יגני שלחוב, כדלקמן (במילותיי שלי - ח.ש.): 1. "הזמן הסביר" למילוי פרטים חסרים בשטר צריך להיבחן כל מקרה עפ"י נסיבותיו המיוחדות, סוג השטר, סוג העסקה והנוהג הקיים לגבי אותן עסקאות. 2. הרשאה שניתנה למלא שטר אך לא נוצלה תוך זמן סביר, בטלה. ה. במקרה דנן כאמור, עילת התביעה קמה כבר בתאריך 30.11.98, בגין חובות של הנתבע ו/או שותפו ו/או השותפות בגין עסקאות שבין השנים 1995-1998, בהתאם לרשום בכרטסת. השיקים דנן ניתנו לבטחון תשלום החוב הנ"ל (גרסת התובעת כמפורט לעיל). אם רצתה התובעת להמתין לתשלום משרד החקלאות, כגרסתה, היתה צריכה להמתין זמן סביר, שבנסיבות המקרה דנן אינני סבור שצריך לעלות על שנה אחת מתאריך כתב המחאת הזכויות שנתן לה לכאורה הנתבע בתאריך 10.9.08, כנקוב בו. משהמתינה התובעת 3 שנים ללא הסבר סביר (ההסבר של התובעת כי איננה נוהגת למהר לתבוע את לקוחותיה - סעיף 12 לת/1, אינו משכנע דיו), ההרשאה הלכאורית שניתנה לה ע"י הנתבע להשלים את תאריך הפרעון בטלה. לכן יום הפרעון שנרשם ע"י התובעת "28.10.01", הושלם שלא עפ"י ההרשאה שניתנה, ואין לייחס לו כל משמעות לעניין תקופת ההתיישנות. סוף דבר 20. לאור כל האמור לעיל, ולנוכח טענת ההתיישנות שהתקבלה, אני דוחה התביעה מטעם זה בלבד. תיק ההוצל"פ ייסגר לאלתר. 21. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 6,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פס"ד זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. 22.שיקיםהשלמת פרטים