1. בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה היקף ההרחבה של כיסוי ביטוחי למכשיר רדיו בפוליסה לביטוח מקיף לכלי רכב. 2. המבקשים ביטחו אצל המשיבה (להלן גם "שירביט"( רכב מסוג פולקסווגן פאסאט מס' רישוי 22-406-51 (להלן: "הרכב") לתקופה מיום 01.01.09 עד יום 31.12.09, לפי פוליסה מס' 57-570021479-09 (להלן: "פוליסת הביטוח"). פוליסת הביטוח כללה הרחבת הכיסוי הביטוחי לרדיו שלא הותקן ברכב ע"י היצרן מלכתחילה (בלשון המדוברת "לא אינטגראלי"). ביום 24.01.09 נגנב הרכב. שירביט שילמה למבקשים 48,290 ₪: פיצוי לפי מחיר הרכב במחירון - 47,940 ₪ (לפי מחירון לוי יצחק) ותוספת בסכום של 350 ₪ בגין חפצים אישיים. שירביט לא שלמה את שווי מכשיר הרדיו, שלטענת המבקשים עומד על 722 ₪, לאחר הפחתת השתתפות עצמית בסכום של 850 ₪. 3. עילות התביעה של המבקשים נוגעות בדיני חוזים, בנזיקין, בדיני הביטוח, ועשיית עושר ולא במשפט, והסעד המבוקש הוא תשלום הסכומים עבור הרדיו בכל גניבה או אבדן מוחלט של רכב שנעשתה לגביו ההרחבה הרלוונטית. המבקשים טוענים עוד, כי במקרה שעובדותיו זהות נקבע בת"ק (ירושלים) 2669/08 תורג'מן נ' שירביט חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, 5.2.2009), כי היה על שירביט לגלות למבוטחים באופן יזום ומפורש כי במקרה של גניבה או נזק טוטאלי, לא יחול פיצוי נוסף בגין הרדיו. 4. שירביט טוענת שהכיסוי הביטוחי המורחב לרדיו אינו חל במקרים של גניבת הרכב אלא רק במקרים שבהם נגנב או ניזוק הרדיו עצמו. יתרה מזו, ערך הרכב לפי מחיר מחירון כולל גם את הרדיו המותקן בו. על כן, תשלום נוסף עבור הרדיו יהווה כפל פיצוי. לדעת שירביט אין עילת תביעה בחוזים אף לא בנזיקין בעילת הטעיה, וגם לא בעשיית עושר ולא במשפט - משום שהוראות ההרחבה אינן מזכות בסעד כספי אלא בסעד של רדיו חלופי. שירביט סבורה שאין להחיל את כלל מעשה בית דין בענייננו מכמה סיבות מצטברות: ראשית משום שמדובר בפסק דין בבית משפט לתביעות קטנות, שמעצם טבעו אינו יכול לחייב את כלל הערכאות, ולו משום שאין בו ייצוג מתאים, ובהכרח השאלות המשפטיות נדונות רק בחלקן. ושנית, משום שלפי כלל מעשה בית דין, אמנם מדובר באותה נתבעת, אך התובע רשאי להשתמש בפסק דין שניתן בהתדיינות קודמת שנטלה בה חלק רק כ"מגן" ולא כ"חרב". 5. למרות שלכתחילה נקבה הבקשה בשתי קבוצות תובעים נפרדות, בהמשך היא צומצמה לאלו שרכשו את הפוליסה עם ההרחבה ונגנבה מכוניתם או נפגעה במצב של אובדן מוחלט, ולא שולם להם פיצוי נפרד על מכשיר הרדיו הלא אינטגראלי. 6. עניננו בפרשנות משפטית של פוליסת הביטוח: האם הרחבת פוליסת הביטוח תחול גם במקרה של נזק מלא לרכב או גניבת הרכב, או רק במקרה של גניבה או נזק לרדיו עצמו? ואם כך - האם היה על שירביט לסייג את חבותה במפורש בפוליסה? שאם כן - נטען כי שירביט הפרה את הוראות חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 והתקנות לפיו, ואת הנחיות המפקח על הביטוח, והטעתה את לקוחותיה, בכך שלא כללה תנאי מסייג בפוליסה. וכמובן - האם ראויה התובענה להתברר כייצוגית? לפי הסכמת הצדדים המצהירים לא נחקרו, והוגשו סיכומים בכתב. אתייחס לטענות הנ"ל להלן, ראשון ראשון ואחרון אחרון. מעשה בית דין 7. בעניין תורג'מן נדונה פרשה עובדתית זהה לזו שלפני. רכבו של התובע, שהותקן בו מכשיר רדיו לא אינטגראלי, נגנב, ושירביט אשר שלמה את תגמולי הביטוח עבור הרכב, לא שלמה תוספת לפי הרחבת הפוליסה. המחלוקת הפרשנית אף היא היתה זהה. בפסק הדין בעניין תורג'מן קבע כב' השופט אביטל חן, כי בהתאם לחובת הגילוי החלה על מבטח, היה על שירביט להודיע מראש לתובע אודות ההגבלות שבפוליסה, וכי שירביט לא עמדה בנטל להוכיח זאת. על כן חויבה שירביט לשלם לתובע את שווי הרדיו, בנוסף לסכום ששילמה בגין גניבת הרכב. 8. במסגרת בקשת האישור שלפניי ביקשו המבקשים לאמץ את קביעות בית משפט השלום בעניין תורג'מן (ס' 27 בבקשה). בתשובתם לתגובת שירביט, הוסיפו וטענו כי מתקיים מעשה בית דין מכח פסק הדין בעניין תורג'מן (פרק ה' בתשובה). שירביט ביקשה למחוק את התשובה, בין היתר עקב הרחבת חזית בטענה זו, לטענתה. לפי הסכמה דיונית הגיבה שירביט לטענת מעשה בית דין במסגרת סיכומיה. כפי שאַראה להלן, דעתי זהה לזו של כב' השופט חן בענין תורג'מן, ועל כן גם אם אין להחיל מעשה בית דין ממש, וגם אם אין לשמוע לטענה זו עקב הרחבת חזית - התוצאה תיוותר אותה תוצאה. השאלה המתעוררת היא, אם קביעת בית משפט לתביעות קטנות מחייבת כמעשה בית דין בתביעה מאוחרת בין אותה נתבעת לבין תובע שלא היה צד לפסק הדין הראשון, וטענתו "התקפית"? 9. כללי מעשה בית דין מושתתים על עקרון סופיות הדיון, וחשיבותם בהבטחת יציבות משפטית וכלכלית; הענקת בטחון לבעל דין אשר זכויותיו וחובותיו הוכרעו סופית על-ידי בית-משפט מוסמך; שחרור מן הנטל לשמור על ראיות לאחר מתן פסק-הדין במשפט הראשון; מניעת פסקי דין סותרים; וחסכון דיוני (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"מ כב(2) 561 (1968). שני כללים עיקריים מרכיבים את דוקטרינת מעשה בית דין: "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". השתק עילה מקים מחסום דיוני מפני תביעה נוספת באותה עילה, כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך. הטוען "השתק עילה" צריך להוכיח, בין השאר, זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם (למשל שולח ושלוח או מוריש ויורש). בהיעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם אותו תובע תבע בשני המקרים. לעומת זאת, במקרה כזה יתכן השתק פלוגתא בסוגיה ספציפית ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 (2000). הואיל והצדדים שלפני אינם זהים לאלו שהיו לפני בית המשפט בענין תורג'מן - ענייננו עשוי להקים השתק פלוגתא אך לא השתק עילה. 10. ארבעה תנאים מצטברים לתחולת השתק פלוגתא: ראשית, הרכיבים העובדתיים והמשפטיים שבכל אחת מההתדיינויות מקימים אותה פלוגתא; שנית, התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה "יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא; שלישית, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא - בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא בהעדר הוכחה; ורביעית, ההכרעה בהתדיינות הראשונה היתה חיונית לצורך פסק הדין (פס"ד סררו, בעמ' 650). 11. הצדדים חלוקים בקשר לתנאי בדבר זהות בעלי הדין, שכן התובעים שונים הם; והתדיינות התקיימה במסגרת בית משפט לתביעות קטנות, מה שעלול להעלות ספקות בנוגע להתקיימות התנאי לפיו היה לבעל הדין "יומו בבית המשפט". הלכה היא שפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות עשוי להקים הן השתק פלוגתא והן השתק עילה (רע"א 1958/06 סויסה נ' צ'מפיון מוטורס (לא פורסם, 20.10.2006); רע"א 1170/08 עירית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם, 3.1.2008)). לפיכך יש לבחון רק את טענת העדר הזהות בין בעלי הדין. 12. בחינת הזהות בין בעלי הדין כוללת עמידה ב"כלל הדדיות", שעל-פיו אין בעל-דין זוכה על יסוד ממצא שנפסק לטובתו בהליך שהוא זר לו, אלא אם בעל-הדין היריב שהשתתף בהליך היה נהנה מאותו פסק-דין בהתדיינות עם הזר, אילו הפסיד הזר במשפט (השופטת דורנר ברע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו פ"ד נז(1) 673, 682 (2002). דרישה נוקשה להדדיות עלולה להביא ריבוי התדיינויות בנסיון לעקוף את ההדדיות. לכן נקבע כי ניתן לסטות מן ההדדיות אם מתקיימת "קרבה משפטית" בין הצד הרלוונטי בפסק הדין הראשון לבין זה שנדון בשני, וכן אם מתקיים "כלל ההזדמנות" (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, פסקה 27 (לא פורסם, 5.1.2011). "כלל ההזדמנות" קובע כי במקום שניתנה לצד הזדמנות מלאה לטעון טענותיו בהליך הראשון, וההכרעה היתה לחובתו - יפעל ההשתק גם כלפי צד שהיה זר להליך הקודם. כלל זה יחול רק בהשתק פלוגתא, ככלל לא יוכר כהשתק התקפי אלא הגנתי, והחלתו כפופה לשיקול דעת של בית המשפט, ותעשה בזהירות ובכפוף לחובת תום הלב (פס"ד צמרות, בפסקה 29; ע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים (לא פורסם, 1.7.2003); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר, פסקה 35 בפסק דינה של השופטת ארבל (לא פורסם, 22.7.2007)). מפסקי דין שונים ניתן ללמוד על סטייה מכלל ההדדיות (ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין פ"ד מד(2) 576, (1990); עניין צוריאנו, בעמ' 683). כך, נפסק השתק פלוגתא גם כלפי מי שלא היה צד להליך הראשון והעלה את הטענה כטענת הגנה כלפי מי שהיה צד לאותו הליך (פס"ד פיכטנבוים בעמ' 580; פס"ד סררו בעמ' 655; ע"א 2590/90 ניסים נ' דניאלי, פ"ד מח(3) 846, 850 (1994)). טעמי הסטייה מכלל ההדדיות מובאים בדברי השופטת דורנר בעניין צוריאנו: "...אולם משניתנה לבעל-דין האפשרות להביא את מכלול טענותיו המשפטיות בגדרו של הליך אחד, אין הוא זכאי לשוב ולהציגן בשנית בגדרו של הליך נוסף הנסב על עילה זהה. לפי הטענה, אין להכביד על המערכת השיפוטית בניהולן של התדיינויות חוזרות מטעמם של בעלי-דין שכבר היה להם יומם בהליך קודם" (ראה גם: נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, בעמ' 561-525). הנה כי כן, הוכרה אפשרות לסטייה מעקרון ההדדיות במקרה של טענת השתק הגנתי, בכפוף לשיקולי צדק ותום לב. 13. בעניננו, טענת השתק פלוגתא הנשמעת מפי המבקשים היא טענת השתק התקפי מפיו של תובע שלא נטל חלק בהליך הקודם, והגדיל לעשות ולטעון זאת בהליך של תובענה ייצוגית. בתי המשפט טרם הרחיבו את גבולותיו של השתק הפלוגתא גם על מי שלא היה בעל דין בהליך הקודם וטוען טענה התקפית. בספרה עמדה נינה זלצמן על החסרונות בקבלת השתק התקפי: " ... טענת המניעות ההתקפית מועלית נגד מי שהיה הנתבע גם בהתדיינות הראשונה, ועל כן, לא רק שלא היה בעל היוזמה בנקיטת ההליכים, הן לעניין העיתוי מבחינת זמן ומקום השיפוט והן לעניין מהות התביעה, אלא אפשר שבכלל לא היתה לו באותה התדיינות המוטיווציה להתעמת במלוא המרץ והדקדקנות עם בעל הדין יריבו, מפני שסכום התביעה היה קטן, למשל, או מפני שהיתה ביניהם מערכת יחסים אישית מסויימת; במיוחד, כאשר לא היה אפשר לצפות באותה עת התדיינויות נוספות עם תובע או תובעים בכוח אחרים" (זלצמן, בעמ' 550-551). הכרה בהשתק התקפי עלולה לעודד התדיינויות ולהביא להכרעות שיפוטיות סותרות ואף לפגוע בגילוי האמת (זלצמן לעיל, 548-547, 550-549; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, בעמ' 20 (לא פורסם, 12.10.09)). הכרה בהשתק ממין זה עלולה לפגוע בסיכויי ההתדיינות בין בעלי הדין, בכך שתטיל על בעל הדין שהשתתף בהליך הראשון "נטל בלתי שוויוני של "סיכוני המשגה" של בית המשפט שהכריע לרעתו. משכך, גם אם הגמשת תנאי ההדדיות מתיישבת עם האינטרס הציבורי הכללי של הפחתת עומס ההתדיינויות וחיסכון במשאבים שיפוטיים, השגת יעדים אלו עלולה לגרום לפגיעה בלתי מוצדקת בצדדים שהשתתפו בהתדיינות הראשונה" (דורון מנשה "הערך שבשימור תנאי ההדדיות בדוקטרינת השתק פלוגתא" עיוני משפט כג 343 (2000); פס"ד פוליבה, פסקה 36; פס"ד אספן, בעמ' 21). אך הדלת לא נסגרה בפני טענת השתק התקפי: "...טענת השתק פלוגתא מסוג זה איננה יכולה להתקבל אלא בנסיבות יוצאות-דופן", וכן "נראה אפוא כי הכרה בטענת השתק התקפי כזה תהיה ראויה רק כאשר ניתן להצביע על ערך מפצה הטמון בהיזקקות לה" (פס"ד צוריאנו בעמ' 684-683). השופטת ביניש (כתארה אז) שהיתה בדעת מיעוט השאירה שאלה זו בצריך עיון. וכדבריה, "... השאלה אם השתק כזה יכול לשמש כחרב ולא כמגן טרם נידונה בהקשר זה בפסיקתנו. ככלל, גם במשפט האמריקני ההשתק פועל כמגן על-מנת שלא לעודד ריבוי התדיינויות, עם זאת נפסק בארצות-הברית כי בנסיבות חריגות יכול ההשתק לשמש גם כחרב, כאשר שיקולי היעילות והאינטרסים שעליהם בא עקרון "זהות הצדדים" להגן, נשמרים. לפי הגישה האמורה, יש להשאיר בעניין זה שיקול-דעת רחב לערכאה הדיונית (ראו Parklane Hosiery Co., Inc., supra (1979) [20])" (שם, בעמ' 692). גם בע"א 8265/96 רמט בע"מ נ' בריברום, פ"ד נז(1) 486, 494 (2002), השאיר השופט (כתוארו אז) א' ריבלין אותה שאלה בצריך עיון. כלומר שלא יחול השתק פלוגתא במקום שאין זהות בין הצדדים, אף לא קרבה משפטית, והמבקש לעשות שמוש בהשתק משתמש בו כחרב ולא כטענת הגנה. סטייה מכלל זה תיתכן במקרים נדירים ויוצאי דופן בהם קיים "ערך מפצה הטמון בהיזקקות לה" (פס"ד צוריאנו, עמ' 683-684), ובלבד שלא ייגרם לצד שכנגדו מועלית הטענה אי צדק. כל זאת בכפוף לחובת תום הלב והשימוש ההוגן בהליכי משפט, תוך שיקול דעת נרחב לבית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה הנדון (פס"ד אספן, עמ' 21-22). זלצמן מציעה לשקול שיקולים אלו בבחינת טענת השתק התקפי: "מעמדו המסויים של אותו בעל דין בהתדיינות הראשונה ואת היוזמה שהיתה לו בנקיטת ההליך, את המוטיווציה שהיתה לבעל הדין להתדיין במלוא המרץ והאדיקות באותה פלוגתא ואת יכולתו לממש את זכותו להישמע לאור כללי סדר הדין שהוחלו באותה תובענה" (זלצמן בעמ' 555). 14. לא ראיתי לסטות מן הכלל שנקבע לעיל. אמנם, דוקא כאשר בחברת ביטוח נתבעת עסקינן, שהיה לה יומה בבית המשפט, ומשנתקלה בפסיקה שאינה לרוחה רשאית היתה לבקש לערער על פסק הדין - בעינו עומד ההגיון שבפסק דין עירית חולון נ' הדר, ושקולים של סדר משפטי רצוי והקלת העומס המוטל על בתי המשפט יכולים להטות את הכף לעבר קביעת השתק פלוגתא. עם זאת, הואיל ועסקינן בטענה התקפית, והואיל ואין זהות בין המבקשים כאן לבין התובע בענין תורג'מן - הכלל הוא שלא יחול על הענין שלפני השתק פלוגתא. אני סבורה שבנסיבות הענין אין לראות "ערך מיוחד" בשקולי הקלת העומס המוטל על בתי המשפט עד כדי שינוי וסטייה מן הכלל. גם לגופו של ענין זהה דעתי לזו של כב' השופט אביטל חן לפני. לפיכך לא ראיתי הכרח לבחון אם טענת מעשה בית דין חורגת מן הטעונים שבבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אם לאו. עילת התביעה 15. סעיף 2 בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו - 1986 קובע: "... מבטח לא ישפה את המבוטח בשל: (1) אבדן או נזק למקלט רדיו, לרשם קול, למכשיר קשר, לאנטנה, לטלויזיה ולטלפון המותקנים ברכב ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינו חלק מאביזריו, אלא אם הוסכם אחרת בכתב". (ההדגשה שלי - א"ש). סעיף 3 בפסקת "התנאים וההרחבות" בפוליסות הוא שבבסיס המחלוקת (והוא יקרא להלן "סעיף ההרחבה"). בסעיף זה התחייבה שירביט לדברים הבאים בכל הנוגע לרדיו: "רדיו חילופי לרכב הביטוח מורחב לכסות אובדן או נזק למכשיר הרדיו ברכב עד סכום של 1,500 ₪ כתוצאה מהסיכונים המכוסים בפוליסה. מכשיר הרדיו יתוקן או יוחלף בהתאם להחלטת החברה. במקרה של החלפה, ינתן מכשיר רדיו הדומה בסוגו ובאיכותו למכשיר שהיה בידי המבוטח קודם קרות הנזק ובתנאי שערכו אינו עולה על 1,500 ₪. אם לא ימצא מכשיר חלופי כאמור לעיל, תשלם החברה למבוטח את שווי הרדיו (עד למקסימום של 1,500 ₪) ובניכוי של 15% מערך הרדיו וזאת לאחר שהחברה וידאה את סוג שווי מכשיר הרדיו שניזוק" (ההדגשה שלי - א"ש). 16. מאפייניו המיוחדים של חוזה הביטוח הובילו לכללים מיוחדים בפרשנות פוליסות ביטוח, בהם הכלל בדבר פרשנות נגד המנסח "...ולפיו במקרה של ספק בדבר הפרשנות הראויה לחוזה הביטוח, יש להעדיף את הפרשנות המובילה לזכאות המבוטח (ראו ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ([], 24.9.2003); ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230-231 (1993))" (ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף פס' 13 (לא פורסם, 30.1.2008)). או כפי שסבור פרופ' ברק: לאו דוקא פרשנות נגד המנסח, כי אם פרשנות נגד מי ששולט בתוכן הטקסט (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה בעמ' 641-638 (תשס"א); ראה גם: ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, פסקה 19 (לא פורסם, 22.3.2011)). 17. שירביט מבקשת לפרש את הרחבת הפוליסה כך שפיצוי ישולם רק במקרה של נזק או גניבה לרדיו, להבדיל מנזק כללי או גניבת הרכב כולו. להבנתי, פרשנות זו אינה עולה מהרחבת הפוליסה, מכמה סיבות: א. הסכם הביטוח בין הצדדים קובע: "הביטוח מורחב לכסות אובדן או נזק למכשיר הרדיו ברכב עד סכום של 1,500 ₪ כתוצאה מהסיכונים המכוסים בפוליסה...". הסיכונים המכוסים בפוליסה קבועים בפוליסה התקנית, כאמור בת' 1 בתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. הפוליסה התקנית, שבתוספת לתקנות אלו, קובעת בסעיף 1: "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאבזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין (להלן - הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובלבד שהמבוטח לא ויתר על הכיסוי לפי סעיף זה, כולו או חלקו, בדרך האמורה בתקנה 1(ב); ... (2) התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא; (3) גניבה (4) כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה; ..." ובסעיף 2 בתוספת לתקנות הפיקוח נקבע: "על אף האמור בסעיף 1 לעיל מבטח לא ישפה את המבוטח בשל: (1) אבדן או נזק למקלט רדיו, לרשם קול, למכשיר קשר, לאנטנה, לטלויזיה ולטלפון המותקנים ברכב ולכל רכוש אחר הנמצא ברכב ואינו חלק מאבזריו, אלא אם הוסכם אחרת בכתב;" (ההדגשות שלי - א"ש). שירביט התחייבה בכתב לשפות את המבוטח על אבדן או נזק "כתוצאה מהסיכונים המכוסים בפוליסה" כאשר חלק מהסיכונים הם גניבה או כל נזק שנגרם עקב גניבה. לא מצאתי סייג לכך שההתחייבות היא לפיצוי בגין גניבת הרדיו או נזק תאונתי שנגרם לו. אבדן הרדיו בענייננו נגרם עקב גניבת הרכב, כלומר שהמקרה נופל בגדר הסיכונים המכוסים בפוליסה. אותו הגיון צריך לחול גם באבדן גמור של הרכב, שגם אז נקודת המוצא העובדתית היא שהרדיו ניזוק ככל הרכב כולו, ואין מקום לבחון אפשרות של תיקון או החלפה. בהעדר הסתייגות מפורשת, נראה ששירביט צריכה לפצות את המבקשים בגין הנזק שנגרם להם בגניבת רכבם או בנזק מלא, לרבות אבדן הרדיו שבוטח בנפרד. ב. שירביט מוסיפה וטוענת כי שווי הרדיו נכלל בתגמולים שקיבלו המבקשים בגין שווי הרכב, ופיצוי נוסף יהווה פיצוי כפל. תגמולי הביטוח שולמו לפי שווי הרכב במחירון לוי יצחק, ושם נכלל הרדיו במחיר הרכב. להוכחת עמדתה הפנתה שירביט למכתב הבהרה של לוי יצחק שצורף לתשובתה (נספח 5), ושם נאמר: "בהתאם לבקשתך, הננו להביע את דעתנו בנושא של הכללת מחיר תוספות מסוימות במחיר רכב משומש, בעת מכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון: כל התוספות האינטגרליות המורכבות ברכב עם יצורו, ואין אפשרות להזמין רכב ללא התוספות הנ"ל, נכללות במחיר הרכב עת מכירתו כמשומש. לאור חקר השוק, שאנוע ורכים מזה שנים, יש מספר תוספות שאינן מוסיפות לערך הרכב, בעת מכירתו כמשומש. בין התוספות הנזכרות בסעיף 2, נמנות רדיו טייפ/דיסק רגיל, אזעקות, (לא כולל אזעקות לאתור רכב), כיסוים למושבים". לדעתי אין הדברים מוכיחים דוקא את כפל התשלום: אילו הותקן ברכב רדיו אינטגראלי, אזי מחירו לא היה נפרד מזה של הרכב. משהותקן רדיו נפרד, ובוטח בנפרד - מחירו בלתי ידוע. אדרבא, ידוע שהמבוטח ראה בו ערך נפרד, ובקש לבטחו בנפרד. אין לדעת כיצד היה הדבר מתבטא בעסקה חפשית בשוק, אם בתוספת על מחיר הרכב, אם לאו. 18. חברת ביטוח חייבת חובת גילוי מוגברת (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר פ"ד מ"ט(2) 749, 766-767 (1995)). סעיף 3 בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע במפורש חובה להבליט בפוליסה תנאים וסייגים לחבות: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה או בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". "... לחובת הגילוי החלה על המבטח מכוח עקרונות כלליים מצטרפת חובה סטטוטורית מיוחדת להבליט מגבלות וסייגים לחבות המבטח. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אין המבטח זכאי להסתמך על סייג להיקף חבותו, אם לא פירט אותו בפוליסה בסמוך לנושא אליו הוא נוגע, או שציין אותו בהבלטה מיוחדת. חובת הבלטת ההגבלות, כאמור, נקשרת לחובה לוודא שהמבוטח מודע לקיומן. מכוח פסיקת בית המשפט זה בפרשת ישר (עמ' 773) מוטלת אחריות אקטיבית על חברת הביטוח לוודא שהמבוטח מבין את פשר הגבלות הכיסוי. עליה להסב תשומת לבו של מבוטח לתנאי הפוליסה בדרך שתהא מובנת לו, ולוודא כי הוא ער לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים. הפרת חובה זו עלולה לחסום את זכותו של המבטח לטעון לקיומם של סייגים בשלב מאוחר יותר..." (ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (לא פורסם, 25/6/2007). טענת שירביט כי כיסוי ביטוחי לרדיו לא אינטגראלי חל רק במקרה שהרדיו נגנב או ניזוק לגופו, ואינו חל במקרה שהרכב נגנב או ניזוק עם הרדיו, לא קבלה ביטוי בפוליסה כסייג או תנאי, ועל כן לכאורה מהווה הפרה של חובת הגילוי המוטלת על מבטח, שעלולה גם לעלות כדי הטעייה. מכל מקום, ברי כי לפי סעיף 3 בחוק חוזה הביטוח אין חברת הביטוח יכולה להסתמך על תנאי או סייג שלא פירשה בפוליסה כנדרש. 19. העדר פירוט של ההסתייגות ששירביט טוענת לה עומד גם בניגוד להוראות חוזר הביטוח 2000/12 מיום 13/11/2000 שלפיו יש לכלול כבר בשלב הצעת הביטוח, בהבלטה מיוחדת, הסבר מפורט בדבר המשתנים המיוחדים והשפעתם על ערך הרכב לצורך תגמולי הביטוח. לו רצתה שירביט לכלול את הרדיו הבלתי אינטגראלי בשווי הרכב, היה עליה לעשות כן בשלב הצעת הביטוח ובהבלטה מיוחדת עם הסבר מפורט. 20. סעיף 55 בחוק הפיקוח על נכסים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א-1981 אוסר על הטעיית המבוטח באשר לכל פרט מהותי בעסקת הביטוח: "...(א) מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור. (ב) לענין זה, "תיאור מטעה" - תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס, שיש בו כדי להטעות בענין מהותי בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה... (2) מהותה של עסקת הביטוח, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים לו והתנאים המוקדמים לקיומו..." הטעייה - בין במעשה בין במחדל (ע"א 2837/98 שלום נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 608 (2000)). איסור ההטעיה כולל בודאי פרטים מהותיים לעסקה, שאילו נודעו למבוטח לא היה מתקשר בעיסקת הביטוח, (בשא (ת"א) 21177/04 גינדי טל נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (טרם פורסם, 15.1.2009)). תגמולי ביטוח נחשבים כנוגעים ישירות בליבת עסקת הביטוח (ד' שוורץ ור' שלינגר דיני ביטוח - חובות גילוי פרשנות ומגמות התפתחות 267 (תשס"ה)). על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בהרחבה לפוליסה שענינה המפורש הוא תגמולי הביטוח בגין הרדיו. ראה גם: בש"א (ת"א) 60298/99 שוורץ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 17.5.2001); בשא (ת"א) 21303/04 תא (ת"א) 2405-04 יורם בן עמי נ' הדר בע"מ - חברה לבטוח - הפניקס חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 14.01.2010). 21. הפרת סעיף 3 בחוק חוזה הביטוח, ותקנה 6 בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (שעניינה בתשלום תגמולי הביטוח בגין ארוע ביטוחי) מהווה לכאורה גם הפרת חובה חקוקה, שכן החיקוקים הנ"ל נועדו לטובת המבוטחים (א' ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מסדרת פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי, התשמ"ד) בעמ' 18; רע"א 4897/07 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' צבי בן עדי (לא פורסם, 9.3.08); ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 - כרך א' מסדרת פירוש לחוקי החוזים (מיסודו של ג' טדסקי, בעריכת א' זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו, 2005), בעמ' 70, ובפרט ה"ש 136, וראו גם עמ' 156-155; כן ראו ד' שוורץ ור' שלינגר, דיני ביטוח, חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות תשס"ה, 301). מה שאין כן לגבי הפרת סעיף 55 בחוק הפיקוח, שלא ברור אם כוונתו המנהלית צריכה להשליך על זכויות לפיו (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי- יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס.בי.סי פ"ד נה(3) 933, 955 (2001); תצ (מרכז) 4944-08-07 הירש נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פס' 9 (לא פורסם, 23.1.09)). הנזק שנגרם למבקשים הוא נזק מהסוג שהמחוקק ניסה למנוע בחיקוקים הנ"ל. גם אם ההסכם המקורי נערך בין שירביט לבין עיריית ירושלים, והמבקשים הם רק מוטבים בו, עדיין מתקיים ההגיון שבבסיס חוק חוזה הביטוח מבחינת יחסי הכוח הבלתי סימטריים שבין המבטח לבין הצרכן. "כדי שהתמונה הכוללת של החבות תהא שלמה והמנגנון יתפקד, נחוצה בהירות מירבית כלפי הצרכן - המוטב - שבמהות רואה עצמו מעין "לקוח" של המערערת" (רע"א 4897/07 לעיל, פסקאות ט(1), י'). 22. שירביט מוסיפה וטוענת שהפוליסות שרכשו המבקשים נמכרו במסגרת הסכם ביטוח קולקטיבי בין שירביט לבין עיריית ירושלים - שבמסגרתו לא שולמה תוספת עבור ההרחבה. אין בכך כדי לפטור את שירביט מחובתה על פי הפוליסה. הסכם ההרחבה אינו מסויג לפוליסות שבהן שולמה פרמיה מיוחדת בגין ההרחבה. עשיית עושר ולא במשפט 23. לטענת המבקשים התעשרה שירביט שלא כדין בכך שלא שילמה להם את תגמולי הביטוח עבור הרדיו הבלתי אינטגראלי אף שגבתה בפועל כספים בשל כך. ענייננו עונה לכאורה על כל היסודות שבחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 ובשלושת היסודות שנקבעו בדין: התעשרות, ההתעשרות היא על חשבון הזוכה, וההתעשרות נתקבלה שלא על פי זכות שבדין (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את. .י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2)309 (1990)). 24. המסקנה היא שלמבקשים עילת תביעה ראויה נגד שירביט: בהעדר הסתייגות מפורשת מכך שסעיף ההרחבות במלואו יחול במקרה של גניבה או נזק מלא - תחול הפרשנות הרגילה של הפוליסה, ולפיה הורחב הכיסוי לכלול פיצוי מיוחד בגין הרדיו, ב"כל הסיכונים", ולאו דוקא כאלו שפגעו ברדיו בלבד. סירובה של שירביט לשלם את תגמולי הביטוח בגין הרדיו נעשה, אם כן, תוך הפרת הסכם הביטוח, לכאורה. למבקשים עומדות לכאורה גם עילות ההטעיה ועשיית עושר ולא במשפט, כאמור לעיל. הגדרת הקבוצה - התיישנות בדיני ביטוח 25. סיווג התביעה כתביעה לתגמולי ביטוח או כתביעה בעילות חוזיות, נזיקיות ואחרות עשוי להתבטא בשוני באורך תקופת ההתיישנות, 3 שנים או 7 שנים, ובהתאם כמובן לשנות מגודל הקבוצה. בבשא (ת"א) 21303/04 תא (ת"א) 2405-04 יורם בן עמי נ' הדר בע"מ, סעיף 80 (לא פורסם, 14.01.2010) הביא כב' השופט מגן אלטוביה את האמרה הבאה מספרו של המלומד אליאס: "'תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מוגבלת לתביעות תגמולי ביטוח. הוראת הסעיף אינה משתרעת על עילות אחרות העשויות לצמוח מהקשר המשפטי שבין הצדדים, כגון עילות חוזיות או נזיקיות הנובעות מהפרת חוזה הביטוח או מרשלנות מקצועית של המבטח ... במקרים רבים תובעים מבוטחים פיצויי נזק, חוזיים או נזיקיים, בשיעור דומה לשיעור תגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם להם אלמלא רשלנותו של המבטח או הפרת החוזה על ידו. תביעות מסוג זה אינן מוגבלות לתקרת שלוש השנים שבסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח' (י' אליאס דיני ביטוח ב' 753)." בענין בן עמי לא היתה נפקות ממשית לשאלה. השאלה נדונה גם בבר"ע (ב"ש) 543/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יחזקאל לוי (לא פורסם, 22.7.2003), ע"י כב' השופט נ' הנדל. אך שם הנסיבות היו כאלו שאכן לא דובר בתביעה מכח פוליסת הביטוח. בת"א (שלום ראשל"צ) 7262/01 קנטרוביץ ארקדי נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 2.8.2005) נדחתה תביעת ביטוח בשל חלוף תקופת ההתיישנות, ובית המשפט (כב' השופט א' אורנשטיין) קבע כי תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה ביטוח, בכך שהופרה חובת תום הלב, כמוה כתביעה לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה, ויש להחיל עליה את תקופת ההתיישנות המיוחדת לפי חוק חוזה הביטוח, ולא לשעות לאבחנה מלאכותית בין עילות התביעה. המאפיינים העיקריים של התובענה שלפני נטועים בפוליסת הביטוח ובפרשנותה, כתביעה לתגמולי ביטוח, גם אם ניתן לנסח ולהוסיף על תביעה זו עילות מדיני החוזים, הנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט. האבחנה בין תביעה ביטוחית לבין תביעה לבר ביטוחית לא תמיד תהיה קלה (אליאס, שם, בעמ' 1476 ואילך), ואולם תביעה שהיא מכח הפוליסה, והסעד המבוקש בה הוא תגמולי הביטוח - צריך שיחולו עליה דיני הביטוח, לרבות דין ההתיישנות המיוחד. "בחינת תביעת המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח באספקלריה של דיני הפרת החוזה תעשה פלסתר את ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 31 לחוק, שהרי ביסוד כל תביעת ביטוח עומדת מסתמא טענה שלפיה המבטח הפר את חובתו החוזית על פי הפוליסה" (אליאס, בעמ' 1478-1479). על כן אני סבורה שיש להחיל על התובענה את דין ההתיישנות המיוחד של חוק חוזה הביטוח, 3 שנים. משכך, הקבוצה תוגדר כמי שהיו לקוחות שירביט שרכשו ממנה פוליסה לביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי, החל מיום 1.6.2007 ועד היום, ואשר מכוניתם נגנבה ו/או נפגעה במצב של אובדן מוחלט, ואשר לא שולמו להם תגמולי ביטוח בגין הרדיו בנוסף לפיצוי עבור שווי הרכב. תנאים לאישור תובענה ייצוגית בחוק תובענות ייצוגיות 26. א. שאלות מהותיות של עובדה או משפט משותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף 8 (א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות) לטענת שירביט, נדרש בירור פרטני בעניינם של חברי הקבוצה באשר לתוכנה של פוליסת הביטוח שלהם, האם הם בעלי רדיו אינטגראלי וראיות לאופן התנהגותה כלפיהם, ואף הנזק מחייב בחינה קונקרטית של כל מבוטח ומבוטח. השאלה העובדתית המשותפת מתייחסת לתשלום עבור רדיו בלתי אינטגרלי במצב בו נגנב הרכב או ניזוק. הדיון המשפטי נוגע להעדר גילוי של פרט מהותי בפוליסה: כי תגמולי הביטוח בגין הרחבת הפוליסה לא ישולמו במקרה של גניבה או נזק מלא. הקושי הנטען בזיהוי חברי הקבוצה נובע מפרשנותה של שירביט את הפוליסה. אם פירשה אותה באותו אופן לגבי הקבוצה כולה, אין סיבה שהמידע אודות גודל הקבוצה לא יהיה זמין. מכל מקום, שונות בחישוב הנזק אינה מאפילה על אישור התובענה הייצוגית (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 788 (1996). ב. בירור התביעה כתובענה ייצוגית הוא אכן הדרך היעילה ביותר להכרעה במחלוקת שלפנינו. מדובר בקבוצה גדולה אשר נפגעה לכאורה מהתנהגותה של חברת הביטוח, בנסיבות שהן דומות מאוד. על כן ריכוז התביעות יחדיו הוא הדרך היעילה לטפל בנושא. כך תושג אחידות בהחלטות בית המשפט ויימנע ריבוי תביעות בנידון. הסכום הנמוך יחסית שמגיע לכל אחד מחברי הקבוצה עלול לגרום שלא תוגשנה מלא התביעות הפרטניות לענין זה. יתרה מזו, כיוון שמדובר רק בחלק מן הנזק - הצורך הדחוף של המבוטח בקבלת תגמולי הביטוח עבור האבדן המלא עלול להיות זרז לקבלת תגמולי הביטוח המוצעים ולויתור על דרישה מוצדקת לכאורה של המבוטח לקבלת תגמול נוסף בגין אבדן הרדיו בנפרד ובנוסף, על מנת שלא לדחות את מועד קבלת הפיצוי בגין הרכב עצמו. ג. לאור הדיון עד כה, אין סיבה להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בתום לב ע"י המבקשת 1 ובאי כוחה. כיוון שהמבקש 2 שוב אינו נכלל בין חברי הקבוצה, אני מורה על מחיקתו מן התובענה. 27. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת עד כה, ובשכר טרחת באי כוחה בגין בקשה זו, בסכום של 20,000 ₪. 28.חוזההשתק / דיני מניעות