מבוא 1.עסקינן בתביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים שארעה לתובע ביום 25.11.1998, עת רכב על קטנוע מ.ר. 4601501, אשר התנגש עם רכב בו נהגה הנתבעת 3. 2.בתחילה הוגש כתב התביעה כנגד הנתבעת 3 וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר ביטחה את הרכב בו נהגה הנתבעת 3. התביעה הוגשה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, שכן התובע סבר אותה עת כי הקטנוע עליו רכב לא היה מבוטח בביטוח חובה ולפיכך לא קמה תחולה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). 3.לאחר שכלל העלתה את הטענה כי השימוש בקטנוע היה מבוטח בביטוח חובה על ידי מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") ואבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: "אבנר"), הוגש כתב תביעה מתוקן במסגרתו צורפו מנורה ואבנ"ר כנתבעות 1 ו-2. 4.התביעה המתוקנת הושתתה על עילה מכוח חוק הפלת"ד כלפי הנתבעות 1 ו-2, ולחילופין על עילה מכוח פקודת הנזיקין כלפי הנתבעות 3 ו-4. 5.נוכח קיומה של עילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין, צירף התובע חוות דעת רפואית מטעם ד"ר רון ארבל, אשר קבע כי נותרה לתובע 12.5% נכות צמיתה תולדת התאונה. 6.כב' השופט מאיר שנהב, אשר דן בתיק זה בראשיתו, הורה על מינויו של ד"ר יצחק קורן כמומחה מטעם ביהמ"ש, במסגרת עילת הפלת"ד. ד"ר קורן קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 7.יצוין כי תחילה הגיעו הצדדים לידי הסכמה על גובה הפיצוי אלא שבהמשך, הותר לתובע לחזור בו מהסכמתו זו. 8.המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקרה סביב שאלת הכיסוי הביטוחי, קרי האם במועד התאונה היה לקטנוע ביטוח בר תוקף במנורה (במשותף עם אבנ"ר). 9.הצדדים הסכימו כי תחילה תוכרע שאלת תוקפה של פוליסת הביטוח במנורה ותחולת חוק הפלת"ד. 10.מטעם התובע העידו הוא עצמו. מטעם הנתבעות 1 ו-2 העידה הגב' טלי לוי, העובדת כחתמת במנורה, ומר ניסים צרפתי, הבעלים של מוסך צרפתי בו הועמד למכירה הקטנוע נשוא התביעה. מטעם הנתבעות 3 ו-4 העידה הנתבעת 3 הגב' אלה צ'ורני. גרסת התובע וטענותיו 11.לטענת התובע, בעת קרות האירוע נשוא התביעה, סבר כי הקטנוע מבוטח בביטוח חובה במנורה. כך ציין בתצהיר עדותו הראשית (סומן ת/1): "אני באותה עת נסעתי כאשר ברשותי פוליסת ביטוח חובה מקורית, אשר מספרה 98/4-468817-35-00 (להלן: "הפוליסה"). אני רכשתי את הקטנוע מס' חודשים קודם לכן ממוסכניק בשם "צרפתי" עם תעודת הביטוח, כאשר נאמר לי שהתעודה בתוקף עד לסוף התקופה אין כל בעיה לנסוע עם תעודת החובה... נסעתי כדין עם פוליסת חובה בתוקף, מקורית, אשר אף נבדקה ע"י המשטרה ולא נמצא כל פגם בכיסוי הביטוחי שלי. לאור עמדת חב' הביטוח, לפיה לכאורה לא קיים לי ביטוח מאחר והפוליסה לטענתם לא תקפה (טענה המוכחשת על ידי), לא נותרה לי ברירה אלא להגיש את התביעה ע"פ פקודת הנזיקין גם כנגד המזיקה - הגב' צ'רני והחב' המבטחת את הרכב." 12.במהלך חקירתו הנגדית הוסיף התובע כי רכש את הקטנוע במסגרת עסקת חליפין (טרייד אין) במוסך אליו הגיע כדי לתקן קטנוע אחר שהתקלקל. לדבריו במחיר ששילם עבור הקטנוע, עליו רכב בעת התאונה, גולם גם שווי ביטוח החובה. כך העיד בעמ' 23 ו-24 לפרוטוקול: "ש: קיבלת לטענתך פוליסת ביטוח למשהו כמו 7 חודשים. ת: כן משהו כזה. ש: שילמת עליה. ת: על התעודה הספציפית לא. שילמתי על האופנוע כולל התעודה... ש: איך שילמת. ת: שילמתי עבור האופנוע כולל הביטוח למוסך, זה היה ההסכם בינינו. אני לא זוכר כרגע כמה שילמתי עבור האופנוע והביטוח." 13.כמו כן נשאל התובע כיצד הגיעה לידיו תעודת הביטוח המקורית. כך השיב בעמ' 24 לפרוטוקול: "ש: תספר לנו איך פיזית הגיעה תעודת ביטוח של מנורה ליד שלך. ת: הגיעה עם הרשיון רכב במועד רכישת האופנוע ממוסך אבי צרפתי. ש: הוא נתן לך את זה ביד או אמר לך שזה נמצא מתחת למושב או שזה אצלו בבית וכי ישלח לו את זה עם שליח. ת: ביד בהעברת התשלום. ש: כלומר ביום ששילמת לו את הכסף, הוא נתן לך ביד את התעודה. ת: כן וגם את רשיון הרכב." 14.התובע העיד כי בעת התאונה היה סמוך ובטוח כי קיימת פוליסת ביטוח חובה בתוקף. כך ציין בעמ' 16-15 לפרוטוקול: "ש: כמה זמן רכשת את הקטנוע לפני התאונה. ת: בערך 6 חודשים. ש: כשקנית את האופנוע קיבלת אותו יחד עם תעודת חובה במצבה כפי שהיא הוצגה לבית משפט. ת: כן. ש: אני מניח שאתה יודע שחייב לנסוע עם תעודת ביטוח תקפה. ת: הביטוח היה בתוקף עד ה- 31/12/98. ש: זאת אומרת לפני שעשית שימוש בקטנוע, מי נתן לך את התעודה. ת: קיבלתי אותה מהמוסך שממנו רכשתי את הקטנוע, שהיה מורשה מטעם הבעלים למכור את האופנוע. ש: למה קיבלת את התעודה. ת: היה לי אופנוע קודם שהתקלקל, עשינו החלפה והשלמתי לו את יתרת הכסף עבור הקטנוע שקיבלתי כולל הביטוח. על הקטנוע שהתקלקל היה לי ביטוח חובה שנגמר. ש: אתה הסתמכת שיש ביטוח תקף. : כשהוא נתן לי את תעודת ביטוח עם הרשיון רכב. ש: לא קיבלת אף פעם הודעה כלשהי שמישהו ביטל את הביטוח עד התאונה. ת: לא. ש: פעם ראשונה מתי נודע לך שיש טענה שהביטוח בוטל. ת: רק לאחר הגשת התביעה." 15.לאחר שמיעת הראיות וקביעת מועדי הגשת הסיכומים בשאלת האחריות, הודיע ב"כ התובע כי יצטרף לעמדת אחת הנתבעות לאחר שיוגשו הסיכומים מטעמן. יצוין כי הודעה כאמור לא התקבלה עד כה. גרסת הנתבעות 1 ו-2 וטענותיהן 16.לטענת ב"כ הנתבעות 1 ו-2, היינו מנורה ואבנ"ר, לא היה לקטנוע נשוא התביעה כיסוי ביטוחי אצלן, בזמנים הרלוונטיים לתביעה. 17.בפוליסה שהוציאה מנורה לקטנוע לתקופה שבין 01.03.1998 לבין 31.12.1998, המבוטחת הינה חב' פלאקום התקנות בע"מ (להלן: "פלאקום"), הבעלים הקודמים של הקטנוע נשוא התביעה. נטען כי ביום 24.06.1998, ביקשה פלאקום ממנורה להקפיא את הפוליסה החל מאותו יום, עקב מכירת הקטנוע לתובע. לראייה הוצג מכתב מאת פלאקום, נושא תאריך 24.06.1998, אשר עליו חותמת "נתקבל" במנורה מיום 25.06.1998, בו נכתב: "הנדון: אופנוע מ"ס 01-015-46: האופנוע הנ"ל נמכר. נבקשכם להקפיא את בטוח החובה ואת בטוח צד ג' החל מהיום." 18.ב"כ מנורה מפנה להוראת חיתום 8/96 שכותרתה "ביטוח חובה - הקפאה" אשר הוצאה על ידי אבנ"ר (להלן: "הוראה 8/96"), לשם הסבר משמעות הקפאת הפוליסה: "הקפאה הוא הליך בביטוח חובה, שאינו כולל כיסוי ביטוחי כלשהו במהלכו... הקפאה מהווה למעשה חלופה לביטול ביטוח כשהמבוטח מתעתד להחליף את רכבו ולהמשיך את ביטוח החובה באותה חברת ביטוח." 19.בתצהיר עדותה הראשית (סומן נ/6) של הגב' טלי לוי העובדת כחתמת במנורה היא מעידה: "לאופנוע הנ"ל הוצאה פוליסת ביטוח חובה החל מיום 1/3/98 ועד יום 31/12/98 (להלן: "הפוליסה"). המבוטח בפוליסה היה ביבי אלון ו/או פלאקום התקנות בע"מ. ביום 24.6.98 בוטלה הפוליסה, וזאת לבקשת המבוטח פלאקום, והוחזרה פרמיה בסך 1,125 ₪... אבקש להוסיף שלפי מיטב ידיעתי, לא היה קשר בין המבוטח פלאקום לבין הנהג בעת התאונה, ולפיכך הנהיגה בעת התאונה היתה ללא היתר ולא מבוטחת." 20.בחקירתה הנגדית נשאלה הגב' לוי אודות סוגיית הקפאת הפוליסה, וכך השיבה בעמ' 29 ו-30 לפרוטוקול: "ש: את אומרת שמנורה ביטלה את הפוליסה. ת: נכון. ש: היא שולחת מכתב דואר רשום על ביטול הפוליסה. ת: נכון... ש: המכתב הרשום נשלח ביום 27.12.98. ת: נכון. ש: זאת אומרת שהפוליסה בוטלה לאחר התאונה. ת: לא אחרי, התאריך שהיא בוטלה רשום 24.6.98 באותו מכתב. הפוליסה הוקפאה לפי בקשת הסוכן וזה הטופס שמצורף לאחר מכן. יש גם חותמת התקבל של מנורה בסוף השנה משהפוליסה בהקפאה, היא מבוטלת וזאת מאחר ותוקפה הסתיים." 21.לאחר חקירתו הנגדית של התובע, ביקש ב"כ מנורה להעיד את בעליו של מוסך צרפתי, שם הוצע הקטנוע למכירה. בקשתו התקבלה ומר ניסים צרפתי מסר תצהיר עדות ראשית בו צוין: "נמסר לי מעו"ד פרינץ, שמר איטח העיד בבית המשפט, שאני מכרתי לו את האופנוע, קיבלתי ממנו כסף עבור האופנוע, אמרתי לו, שלאופנוע יש ביטוח עד 31/12/98, ונתתי לו את הפוליסה ביד. לדבריו, העסקה בינו לביני כללה את מחיר האופנוע, כולל הביטוח. הדברים הנ"ל של מר איטח אינם נכונים. הנכון הוא כדלקמן: אני לא עוסק במכירת אופנועים, ולא התבקשתי למכור את האופנוע, אלא רק להחזיק אותו אצלי במוסך כדי שיימצא לו קונה. כשאיטח הודיע לי שהוא רוצה את האופנוע שלחתי אותו לשמעון מפלאקום, שהיא היתה הבעלים של האופנוע ומכרה אותו לאיטח. האופנוע לא היה שלי, אני לא קיבלתי מאיטח כסף, לא הייתי מעורב בעסקה ולא הרווחתי ממנה דבר. אני גם לא ידעתי כלום בעניין הביטוח של האופנוע ולכן לא מסרתי לאיטח שום תעודת ביטוח, ולא אמרתי לו כלום לגבי הביטוח." (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) 22.ב"כ מנורה מפנה לחקירתו הנגדית של מר צרפתי, וטוען כי זו עומדת בסתירה עם עדות התובע, באשר לנסיבות קניית הקטנוע וקבלת תעודת הביטוח בפרט. כך ציין מר צרפתי בעמ' 39 לפרוטוקול: "ת: מעולם לא ראיתי תעודת ביטוח חובה של הקטנוע, אין לי נגיעה לזה. ת: אתה אומר לי שהתובע אמר שעשיתי טרייד אין עם הקטנוע שלו והקטנוע של פלאקום, אני משיב לך שאני זוכר שהתובע שילם כסף לפלאקום." בהתבסס על עדות זו נטען כי הופרכה טענת התובע לפיה שילם את תמורת הקטנוע למר צרפתי, קיבל תעודת ביטוח מידיו, ולמעשה מלוא עילת התביעה כלפי הנתבעות 1 ו-2. 23.ב"כ מנורה טוען כי חרף אי החזרת תעודת הביטוח המקורית למנורה, בנסיבות נשוא התביעה, יש לקבוע כי בעת התאונה הייתה הפוליסה בהקפאה ולתובע לא היה כיסוי ביטוחי. לטענתה התובע ידע ו/או היה עליו לדעת שהקטנוע אינו מבוטח בביטוח חובה. 24.עוד נטען, כי טענת התובע לפיה עסקת קניית הקטנוע נשוא התביעה כללה גם ביטוח חובה, עומדת בניגוד לאופן בו הוא עצמו נוהג בעסקאות מכר של כלי רכב. ב"כ מנורה מפנה לעדות התובע בעמ' 26 לפרוטוקול: "גם בפעמים האחרות שקנית כלי רכב, ידעת שאתה צריך לעשות ביטוח אחר כי המוכר לקח את הביטוח אליו לרכב החדש. ת: נכון. ש: במקרים שאתה מוכר רכב, אתה לא משאיר ברכב שאתה מוכר את הביטוח שלו, אלא לוקח את הביטוח שיש לך ואת יתרת הזמן מעביר על הרכב החדש. ת: נכון. ש: למה שנאמין לך שבמקרה הזה זה היה אחרת. ת: ברגע שעושים עסקה ועושים טריידאין והמוסך נותן לי את התעודה המקורית ביד, אני לא אאמין לאדם שהוא נותן לי את התעודה ביד ואת רשיון הרכב וסוגרים על עסקה שזה כלול בביטוח?" 25.מכאן טוענת מנורה כי איש לא מסר פוליסה לתובע ולא הבטיח לו דבר בעניין זה, הפוליסה נותרה אצל פלאקום בעלת הקטנוע, בהתאם למקובל בכל עסקה של מכירת כלי רכב. 26.בהתייחס לטענה שהעלתה הנתבעת 4 ולפיה חל "השתק סטטוטורי" מכוח סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה") הקובע כי מבטח אינו פטור מחבותו בשל העברת הבעלות ברכב לאדם אחר, מפנה ב"כ מנורה לפסיקה בה נקבע כי חבותה של המבטחת כלפי הבעלים החדש קמה רק מקום שקיימת הסתמכות של הבעלים החדש על קיומו של הביטוח. לטענתו הסתמכות כזו עלולה להיווצר במקרים בהם תעודת הביטוח נותרה בידי הבעלים החדש, ואולם בת"א (תל-אביב-יפו) 41711/04, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מור שלומי, תק-של 2007(3), 14360 נקבע שאין לקבל טענתו של נתבע כי מעצם העובדה שתעודת הביטוח המקורית נשארה בידיו, מנועה המבטחת מלהתכחש לקיומו של כיסוי ביטוחי. במקרים בהם הפוליסה בוטלה/הוקפאה ולא הוחזרה למבטחת, הבעלים החדש יוכל להסתמך על הפוליסה רק אם הוכיח שסבר בתום לב שהפוליסה תקפה. ואת זאת לא עלה בידי התובע להוכיח. 27.מכל האמור לעיל טוענות הנתבעות 1 ו - 2 כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה ויש לדחות את התביעה נגדן. גרסת הנתבעות 3 ו-4 וטענותיהן 28.לטענת ב"כ הנתבעות 3 ו-4 (להלן: ביחד צ'ורני וכלל), התאונה התרחשה כאשר ברשות התובע תעודת ביטוח חובה מקורית ובת תוקף. בניגוד לנטען ע"י מנורה, פוליסת הביטוח לא בוטלה לפני האירוע ואף מספר חודשים לאחריו. 29.עיקר טענת כלל נוגעת לעובדה כי התעודה המקורית נמצאה ברשות התובע ועל כן לא יכלה מנורה לעשות כל פעולה של הקפאה או ביטול של הפוליסה כל עוד לא קיבלה לידיה את התעודה המקורית. טענה זו מבוססת על הוראה 8/96 של אבנ"ר אשר לפיה תנאי מחייב להקפאת הפוליסה הינו החזרת תעודת הביטוח למבטחת. לפיכך משלא הוחזרה תעודת הביטוח לא השתכללה ההקפאה. הוא מוסיף כי הפסיקה הכירה בתוקפם המחייב של חוזרי אבנ"ר. יתרה מכך, בהיות אבנ"ר מבטח במשותף במקרה נשוא התביעה, מהווה ההוראה הודאת בעל דין. 30.עוד נטען, כי לא הובאה כל אסמכתא לכך שהפוליסה הוקפאה במועד כלשהו, לפני התאונה או לאחריה. 31.לדבריו, גם תקנת הציבור מחייבת כי בהעדר החזרת תעודת הביטוח לא תוכל מבטחת לטעון להעדר כיסוי ביטוחי וזאת לשם מניעת הסתמכות שווא על תעודות ביטוח הנמסרות לקונים במסגרת עסקאות מכר של כלי רכב. 32.ב"כ כלל טוען כי לא הוכח שהתובע ידע על ביטול הפוליסה או על הקפאתה, אלא ההפך הוא הנכון. ומכאן, שחל ההשתק הסטטוטורי שבסעיף 13 לפקודה. 33.לחילופין נטען כי גם אם היה מוכח שהפוליסה הוקפאה, אין בכך כדי לשלול את קיום הכיסוי הביטוחי. ב"כ כלל מפנה לפסיקה בה נקבע כי במקרים בהם קיים קשר סיבתי בין התנהגות המבטחת שלא דאגה להחזר תעודת הביטוח, והסתמכות הבעלים החדש על קיומו של הביטוח, חבה המבטחת בתשלום תגמולי הביטוח. 34.לחילופי חילופין בלבד ולמקרה שייקבע כי אין חבות על מנורה ואבנ"ר ואין תחולה לחוק הפלת"ד, נטען כי לתובע אשם תורם משמעותי לקרות התאונה. דיון 35.אין חולק כי ביום התאונה, 25.11.1998, נסע התובע על גבי קטנוע מ.ר. 4601501 כאשר ברשותו תעודת ביטוח מקורית שהוציאה מנורה, אשר שולמה כדין והתוקף הנקוב בה הינו עד 31.12.1998. 36.לאחר שעברתי על טענות הצדדים וראיותיהם, ראיתי לקבוע כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה חלה פוליסת ביטוח החובה הנטענת, משהציג התובע בפניי את תעודת הביטוח המקורית ומשלא הוכח כי ידע אודות בקשת המבוטחת (פלאקון) להקפיא את הפוליסה. ואפרט דבריי. 37.בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 אשר הוזכר לעיל, נקבע: "13. שינוי בעלות ברכב אינו פוטר (א) מבטח שהוציא פוליסה לכיסוי חבות טעונת ביטוח - בין שהמבוטח היה חייב באותו ביטוח ובין שהיה פטור ממנו לפי סעיף 6, בין שאותה חבות היתה טעונה כיסוי ובין שהיתה פטורה ממנו לפי הסיפה לסעיף 3 - ואירע מאורע הנותן עילה לחבות כזאת אחרי שהמבוטח העביר את הבעלות ברכב לאדם אחר (להלן - הבעל החדש), לא תישמע טענה מצד המבטח שהוא פטור מכיסוי החבות עקב ההעברה כאמור, אלא אם הוכיח אחת מאלה: (1) שלא ידע על ההעברה וכי היה נמנע, מנימוקים סבירים, לבטח את הבעל החדש; (2) שקיים ביטוח אחר לכיסוי החבות. (ב) נמנעה טענה מצד המבטח כאמור בסעיף קטן (א), יחייבו הוראות הפוליסה שהוצאה למבוטח גם את הבעל החדש." (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) 38.בת"א (נתניה) 12061/00, חדידה מישל ואח' נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ ואח', תק-של 2005 (3), 1929, דן כב' השופט קינר בתכליתו של סעיף 13: "סעיף זה הוסף לפקודה בעקבות המלצת בית המשפט העליון לתיקון המצב החוקי שנהג טרם הוספת הסעיף ולפיו העברת הבעלות ברכב ללא העברת הבעלות בפוליסת ביטוח החובה ניתקה את היריבות בין המבטחת לבין רוכש הרכב (ע"א 427/64 אפרת נ' מריוואת, פ"ד יט(2) 17). מטרת התיקון הייתה להשתיק את המבטח מלטעון, שעם העברת הבעלות ברכב המבוטח פקע תוקפה של הפוליסה." 39.על כך ראה גם בת"א (כפר-סבא) 7129/03, ארז נעמי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2005(2), 14306, מפי כב' השופטת מימון שעשוע: "סעיף 13 יוצר השתק סטטוטורי החל כלפי חברת הביטוח ומונע ממנה לטעון כלפי הבעלים החדש, כי אין לה כל יריבות משפטית עמו, כי התחייבותה הביטוחית על פי הפוליסה עומדת רק כלפי המבוטח, הוא הבעלים הקודם, וכי עם העברת הבעלות - פוקעת הפוליסה. הסעיף נחקק בשנת תשכ"ח במסגרת תיקון לפקודה, שנועד לשנות מההלכה הפסוקה ששררה קודם לתיקון. הלכה זו קבעה כי הפוליסה פוקעת עם העברת הבעלות, שכן היא זכות אישית שאינה ניתנת להמחאה ללא הסכמת המבטח... תכלית הסעיף היא, למנוע התכחשות המבטחת לחבותה "עקב ההעברה כאמור", בנימוק כי לא ידעה על העברת הבעלות ולא הסכימה לבטח את הבעלים החדש. בדרך ההשתק הסטטוטורי, יצר המחוקק מעין חריג לכלל, כי עיסקת ביטוח נובעת בראש ובראשונה מחוזה אישי בין המבטח לבין המבוטח, כאמור בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח." 40.ואולם, סעיף 13 אינו עוסק במקרים בהם בוטלה פוליסת הביטוח טרם קרות האירוע מקים החבות. בעניין זה ראה ת"א (חיפה) 19076/02, סלאם סמעאן ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2006(1), 7553, שניתן מפיו של כב' השופט וגנר: "סעיף 13 עוסק במשמעות של העברת בעלות ברכב, כאשר הפוליסה שהוצאה למבוטח עומדת בעינה. הסעיף קובע כי למעט במקרים מאוד מסוימים, כאשר יש תוקף לפוליסת ביטוח חובה בעת קרות תאונה, המבטח מנוע מלטעון כלפי הבעלים החדש, כי אין לו כל יריבות משפטית עמו, כי התחייבותו הביטוחית על פי הפוליסה עומדת רק כלפי המבוטח, הוא הבעלים הקודמים, וכי עם העברת הבעלות פוקעת הפוליסה. סעיף 13 למעשה לא דן במצב בו הפוליסה מבוטלת או מועברת, בהוראת בעל הפוליסה, לרכב אחר." 41.בענייננו חלים סעיפים 24 ו-27 לפקודה, הקובעים כדלקמן: "24. כשבטלה הפוליסה לפני המאורע מבטח לא יהיה חייב לשלם לפי סעיפים 19 או 21(א) בקשר לחבות, אם לפני המאורע שגרם למוות או לחבלת הגוף שמהם נובעת החבות בוטלה הפוליסה בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחד יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול; ניתנה ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה, יראו את התאריך המסומן באישור המסירה כתאריך מתן ההודעה. ... 27. חובה להחזיר תעודה שבטלה אם לאחר שהוצאה תעודת ביטוח לפי סעיף 9 בוטלה הפוליסה כאמור בסעיף 24, יחזיר בעל הפוליסה את תעודת הביטוח למבטח תוך שבעה ימים מיום היכנס הביטול לתקפו, ואם אבדה או נשחתה, ימסור תצהיר על כך; לא עשה כאמור - יאשם בעבירה." [כל ההדגשות שלי, ח.ו.ו] 42.מן האמור לעיל נובעת חובת המבוטח להשיב את התעודה למבטחת, ובמקביל משתמעת חובת המבטחת לדרוש את תעודת הביטוח כתנאי לביטול הפוליסה, במועדים הקבועים בפקודה. בענייננו, למעשה אין ספק כי הן מנורה והן המבוטחת פלאקום לא עמדו בחובה זו, לאחר שהתובע הראה כי תעודת הביטוח המקורית נותרה בידיו. 43.את החיזוק המשמעותי ביותר למסקנתי אני למדה מהוראת חיתום 8/96 שכותרתה ביטוח חובה הקפאה (סומן נ/8), אותה מצטט ב"כ מנורה עצמו (תוך השמטת תנאי החזרת התעודה למבטחת), שם צוין: "הקפאה הוא הליך בביטוח חובה שאינו כולל כיסוי ביטוחי כלשהו במהלכו, ומותנה בהחזרת תעודת הביטוח למבטח. מיועד למקרה שבו רכב נמכר ועדיין לא הוחלף ברכב אחר. הקפאה מהווה למעשה חלופה לבטול בטוח כשהמבוטח מתעתד להחליף את רכבו ולהמשיך את בטוח החובה באותה חברת בטוח." [ההדגשה שלי, ח.ו.ו] 44.בהיות אבנ"ר מבטחת במשותף עם מנורה, הוראת חיתום 8/96 הינה מחייבת. למעלה מן הצורך, לעניין מעמד חוזר אבנ"ר ראה ת"א (ירושלים) 11849/02, חיים אליהו פרץ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', תק-של 2007(3), 16361, מפי כב' השופט כרמי-מוסק: "החוזר מופנה אל מנהלי מחלקת התביעות בחברות הביטוח החברות באבנר. אין מחלוקת כי "כלל" היא אחת מחברות הביטוח החברות באבנר באותה עת, וכי קרנית שבאה בנעלי המבטח, היא צד לאותו הסדר. יש לראות לפיכך בחוזר כמסמך מחייב, החל על חבות הביטוח, ומהווה "הסכם" בין חברות הביטוח באשר לחובת הפיצוי..." 45.כך גם, לא הוצג על ידי מנורה כל מסמך המעיד כי הפוליסה בוטלה עובר לתאונה, וזאת בניגוד לחובתה לשלוח לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול. כל אשר הציגה בנושא הינו מסמך מיום 27.12.1998 (קרי, למעלה מחודש ימים לאחר התאונה), בו צוין: "הננו להודיע לכבודו כי הפוליסה שבנדון מבוטלת החל מתאריך 24/06/98". 46.אף כי עדותו של התובע אינה מתיישבת עם עדותו של מר צרפתי אשר טען כי מעולם לא מסר תעודת ביטוח לידי התובע, לא ראיתי להעדיף את עדותו של האחרון. בפרט, לאחר שהלה ציין כי אינו זוכר את עובדות המקרה לאשורן. ראה עדות מר צרפתי בעמ' 37 ו-39 לפרוטוקול: "אתה אומר לי שהבנת שלתובע היה קטנוע, אני משיב לך שאתה שואל אותי 8 שנים אחורה. אני יודע שהיה לו קטנוע, אני לא זוכר איזה. ... אתה שואל כמה זמן עמד הקטנוע אצלי במוסך, אני משיב לך שאני לא זוכר... אתה אומר לי שהתובע עשה טרייד אין בין הקטנוע שהיה לו לבין הקטנוע של פלאקום שהוא לקח אצלי המוסך ושואל אותי איך זה התבצע מול שמעון, אני משיב לך שאין לי את השיק מול העיניים שהוא שילם, אני לא זוכר כמה הוא שילם. אני לא זוכר אם פרקתי את האופנוע שלו ואם הוא היה שבור." מה גם שהתובע לא עשה עליי רושם של אדם בלתי אמין. 47.באם רצתה מנורה להוכיח טענתה כי התובע לא קיבל מידי צרפתי את תעודת הביטוח, ולבסס את עדות מר צרפתי כי התובע שילם לאדם בשם "שמעון" מפלאקום, היה עליה להביא לעדות את אותו שמעון ו/או מי מבין עובדי פלאקום על מנת לקעקע את טענת התובע שהקטנוע נמכר לו ביחד עם תעודת הביטוח. הימנעותה מהבאת ראיה פועלת לרעתה. 48.עוד ראיתי להוסיף כי כלל לא הוכח בפניי שהפוליסה אכן הוקפאה בעקבות בקשת פלאקום, משלא הוצג לעיוני כל מסמך המעיד זאת. בעדות הגב' לוי בנושא אין כדי להעלות או להוריד. על כך ראה בעמ' 30 לפרוטוקול: "ת: בסוף השנה משהפוליסה בהקפאה, היא מבוטלת וזאת מאחר ותוקפה הסתיים. ש: את אומרת לנו שהפוליסה הוקפאה, יש לך מסמך כלשהוא ממנורה שהפוליסה הוקפאה. ת: עשו בפוליסה עצמה פעולות של הקפאה. אני לא מתכוונת לתעודת החובה עצמה. ש: אני שואל אותך כמבוטח האם יש איזשהו מכתב שאני שלחתי אליך כמבוטח שאומר שהפוליסה מוקפאת לאור הודעתי. ת: כשמבצעים תוספת, יוצאת אוטומטית במחשב תוספת של פוליסה שאומרת שהפוליסה בהקפאה. זה נשלח לסוכן אוטומטית ולמי שהוא הבעלים של הפוליסה. ש: האם המסמכים האלה נמצאים במנורה. ת: משנת 98 קשה להוציא את זה כי המערכת שונתה. ניסיתי לעשות הדפסה של זה ואין... ש: אין לך הודעה או אישור או אסמכתא על כך שהפוליסה למעשה הוקפאה באותה תקופה עד לביטולה. ת: נכון להיום אין לי את המסמך." 49.יתרה מכך, במסמכי הביטוח אותם הוציאה מנורה והציגה הגב' לוי, התברר כי יתרת הפרמיה הוחזרה רק ביום 30.12.1998. הכוונה למסמך בו מופיע הכיתוב (בספרות הפוכות): "ת. העברה לגביה - 0981230". על כך ראה הסבר הגב' לוי בעמ' 30 לפרוטוקול: "למטה יש לנו בעצם את ההחזר שיצא בגין התעודה שהביטול נעשה ב- 30/12/98, כאשר בעמודה תאריך העברה לגבייה, התאריך בספרות רשום הפוך." העובדה כי יתרת הפרמיה הוחזרה רק לאחר פקיעת תקופת הביטוח הנקובה בפוליסה, מחזקת את המסקנה כי לא הוכחה הטענה שהפוליסה בוטלה מספר חודשים קודם לכן, עוד בטרם התאונה נשוא התביעה. 50.חיזוק נוסף למסקנתי טמון בטופס הודעה על התאונה שמסר התובע במשטרה ביום 14.12.1998, שם ציין כי הקטנוע מבוטח בפוליסת ביטוח החובה נשואת המחלוקת. לא הובאה בפניי כל טענה כי במועד זה כבר ידע התובע אודות הכחשת החבות מצד מנורה. למעשה, מעיון בתכתובות בין הצדדים מתברר כי רק ביום 03.11.1999 נמסר לראשונה לב"כ התובע מכתב ממנורה בו בישרה כי פוליסת ביטוח החובה של הקטנוע מבוטלת [ראה תשובת ב"כ התובע לבקשה לסילוק על הסף שהגישו הנתבעות 3 ו-4, בש"א 1 מכאן הוכחה נוספת שאף בסמוך לאחר התאונה סבר התובע שהרכב מבוטח. 51.בפסק דין ארז נעמי אשר אוזכר לעיל, קובעת כב' השופטת שעשוע כי על המבטחת מוטלת חובת זהירות כלפי הבעלים החדש של הרכב, ועליה לדרוש את החזר תעודת הביטוח של הפוליסה המבוטלת. באם לא עשתה כן, נוצר הפתח להשית עליה חבות בקרות מקרה הביטוח: "חבותה האפשרית של חברת הביטוח כלפי הבעלים החדש, במקרה של ביטול או העברת הפוליסה ע"פ רצון המבוטח, איננה צומחת מחובה חוזית, אלא מחובת זהירות, כלפי מי שהינו בעל מעמד מיוחד מכח סעיף 13. חובת זהירות זו קיימת, מקום שקיימת הסתמכות של הבעלים החדש על קיומו של הביטוח. הבעיה העלולה להיווצר מקום שתעודת הביטוח נותרת בידי המבוטח (או הבעלים החדש) ואינה מוחזרת למבטח בעת ביטול הפוליסה או העברתה לרכב אחר, היא כי מאן דהוא יסתמך עליה כעל תעודת ביטוח תקפה, וכך יושם מכשול בפני עיוור. לפיכך מחייבת הפסיקה את המבטח לקבל את התעודה המקורית לידיו, בטרם ביטולה. כאשר תעודת ביטוח הנחזית כתקפה נמצאת בפועל בידי הקונה, שקיבל אותה מהמוכר-המבוטח והוא מסתמך עליה, בעת התאונה, הרי שחברת הביטוח מנועה מלהתכחש לחבותה הביטוחית, גם אם ביחסים החוזיים בינה לבין המבוטח ניתנה הודעת ביטול כדין (או הוראה להעברת הפוליסה לרכב אחר)... כדברי כב' השופט צבן בת"א (שלום י-ם) 4431/89 סלומון נ' אררט ואח' (פורסם בצלטנר, פרק ד' עמ' 231): "ההשתק הסטטוטורי שבסעיף 13 מחייב את המבטחת גם אם המוכר מבקש לבטל את הביטוח או להעביר את הפוליסה לרכבו החדש. עמדה הפוכה עשויה לסכל את מטרת החוק, שהרי הקונה לא ידע על הביטול והמשיך להסתמך על הביטוח - מצב מפניו ביקש המחוקק להגן. זאת כאשר חברת הביטוח לא דרשה מהקונה את הפוליסה בחזרה ולא הודיעה לו על השינוי. כדי לצאת ידי חובת סעיף 13 האמור, היה עליה לפנות לקונה בעצמה, לוודא ביטול הפוליסה עמו ולבקש השבת התעודה ממנו". פסיקה זו אושרה בערעור (ע"א (י-ם) 124/90 אררט נ' קרנית, פורסם בצלטנר, שם, עמ' 229). סעיף 27 לפקודה קובע, כי במקרה של ביטול, על המבוטח להחזיר את תעודת הביטוח המבוטלת למבטח תוך 7 ימים מהביטול. יחד עם זאת, מבחינת חברת הביטוח, חובת הזהירות החלה עליה כלפי צדדים שלישיים מחייבת אותה לדאוג להחזרה מיידית של התעודה המבוטלת, והיא עלולה לשאת בחבות הביטוחית כלפי מי שהסתמך על התעודה הנחזית כתקפה, גם תוך אותו פרק זמן של שבעה ימים ה"מותר" לפי סעיף 27." [ההדגשות שלי, ח.ו.ו] 52.ב"כ מנורה מפנה לפסק הדין של חברתי כב' השופטת טולקובסקי בענין שלומי מור שנזכר לעיל, אלא שאין המקרה שם דומה למקרה שבפניי בפרט קרדינלי והוא זהות הטוען לתחולת הפוליסה. שם נתבע בעל הפוליסה המקורית על ידי קרנית והוא זה שביקש בשעתו לבטל את הכיסוי הביטוחי לקטנוע בו נפגע ולהעבירו לקטנוע אחר. במקרה שם אין עסקינן בצד ג' תמים אלא בצדדים לעסקת הביטוח המקורית. משביקש מור להעביר את הכיסוי הביטוחי שעל פי התעודה לכלי רכב אחר, היו העובדות בידיעתו ולא ניתן לטעון שהוא יכול היה להסתמך על התעודה המקורית שבידו. במקרה שם עמדה למבטחת הטענה שהיא אינה חבה על פי הפוליסה שכן הנפגע היה תלמיד לנהיגה אצל המבוטח ועל כן קרנית היא זו שפיצתה את הנפגע. 53.אשר על כן עצם העובדה שהתובע, שלא היה צד לעסקת ביטוח החובה, מחזיק בתעודת ביטוח מקורית, משתיקה את מנורה מלטעון להעדר כיסוי. אם נוסיף לכך את העובדה שמתוך המסמכים עלה כי מנורה פעלה לביטול הפוליסה רק בסוף תקופת הביטוח ורק אז הושבו הכספים וכי איש מהמבוטחת המקורית לא הובא להעיד על נסיבות העברת התעודה לידי התובע, הרי שקמה לתובע עילת תביעה כנגד מנורה מכוח אותה פוליסת חובה שהחזיק בידו. 54.לסתירה שבין גרסת התובע למר צרפתי אין משמעות בכל הנוגע לשאלה זו שכן חיזוק לטענתו כי רכש את הקטנוע עם הביטוח מצויה בעצם העובדה שהתעודה היתה בחזקתו. 55.מכל האמור לעיל, דעתי היא כי יש מקום להשית חבות על הנתבעות 1 ו-2. סיכום 56.ראיתי לקבוע כי קמה חבות מבטחות הקטנוע נשוא התביעה, הנתבעות 1 ו-2. משכך, ולאור עיקרון ייחוד העילה, התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 נדחית. 57.התביעה תמשיך להתנהל כנגד הנתבעות 1 ו-2, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 58.לא ראיתי לחייב את התובע לשלם הוצאות משפט לנתבעות 3 ו-4 שכן אלו נתבעו לאחר שהנתבעות 1 ו -2 דחו את הכיסוי הביטוחי. מכאן שהנתבעות 1 ו - 2 ישאו בהוצאות הנתבעות 3 ו - 4 בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כחוק. כן ישאו בהוצאות התובע לצורך ניהול ההליך בשאלת החבות בסך של 2,000 ₪ בצרוף מע"מ. 59.קדם משפט יתקיים ביום 17.6.09 שעה 08:30. 60.הימוריםהשתק / דיני מניעות