בפני תביעה לתשלום סך 11,500 ₪ המהווה לטענת התובעים נזק שנגרם להם עקב מחדלי הנתבעת. פסק הדין הוקלד באיחור עקב שביתת הקלדניות ועם הצדדים הסליחה. התובעים הינם משפחה, אב אם ושני קטינים. אין חולק כי התובעים רכשו מהנתבעת ביום 20.5.07 כרטיסי טיסה למינסק וחזרה ובעלות של 7,035 ₪. התובעים טוענים שהגיעו לנתב"ג ואז הודע להם על שינויים בלוח הזמנים ועל איחור בטיסה של כשעתיים וחצי ואח"כ של עוד שעה וחצי כך שהמריאו בסופו של דבר באיחור של 4 שעות. כמו-כן נטען שהמטוס לא היה מסוג בואינג כפי שהובטח להם וכי הטיסה לא הייתה ישירה אלא המטוס טס קודם לקייב שבאוקראינה ורק משם למינסק שבבלרוס, תוצאת נחיתה זו בקייב הביאה לכך שהטיסה התארכה וסה"כ בעוד כ-10 שעות במקום 3.5 אילו הייתה הטיסה יוצאת בזמן וטסה ישירות, כתוצאה מכך התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין הוצאות שונות בסך 1,500 ₪ ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתיירות וטוענת כי אין כל אחריות הרובצת לפתחה,כי לא הבטיחה לתובעים לא מסלול ישיר ולא סוג מטוס מסוים וכי האיחור בהמראת המטוס לא היה באחריותה ומילא אין לה שליטה על המוביל האווירי שאם בכלל האחריות רובצת לפתחו. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת כספי תעופה בע"מ כמי שמפעילה את שירות התעופה כאשר זו האחרונה טוענת כי הן היא והן הנתבעת פועלות כשלוחות של המוביל האווירי, אינן אחראיות כלפי התובעים ומפנה הן להוראות חוק השליחות והן לתחולתה של אמנת ורשה הקובעת ייחוד עולה ואחריות של המוביל בלבד כקבוע באמנה. בדיון המקדמי שהתקיים התברר שאין צורך אמיתי בחקירת מצהירים והצדדים הסכימו למתן פסק דין על יסוד החומר והראיות שבתיק ולאחר הגשת סיכומים. דיון התביעה עסקינן מבוססת על טענה של איחור בהובלת נוסעים בתובלה אווירית בינלאומית. סעיף 2 לחוק התובלה האווירית התש"מ - 1980 (להלן: "החוק) מחיל, בתנאים מסוימים את הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר והתיקון שלה בפרוטוקול האג (להלן: "אמנת ורשה") על תובלה אווירית. מקום המוצא של התובלה הוא ישראל, ומקום הייעוד שלה בבלרוס, שתי המדינות הינן צדדים לאמנת ורשה ועל כן האמנה חלה מתוקף סעיף 2 לחוק (ולמרות שהייתה הפסקה בתחנת ביניים וזאת לאור סעיף 7 לחוק). ענייננו בתביעה שמורכבת מכמה טענות לגבי מחדליה של הנתבעת וגרמו לנזקים. אדון בכל אחת מהטענות. איחור בטיסה לאור סעיף 19 לאמנה המוביל הוא זה האחראי על נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין. בתביעה עסקינן מדובר על איחור בתובלה אווירית של נוסעים ולכן ולאור לשון הסעיף הברורה אין כל ספק שהאחריות רובצת על כתפי המוביל האווירי. הנתבעת אינה מוביל אווירי לפי הגדרתו בחוק ולכן אין כל אחריות לנזקים שנגרמו עקב האיחור. גם מהפן העובדתי הרי ברור שהאיחור בהמראה אינו בשליטת הנתבעת או בגללה וברור שהיא לא התחייבה שלא יהיה איחור כזה. אי מתן הודעה על האיחור בטיסה אין לקבל את הטענה שהועלתה שגם בעניין זה קיים ייחוד עילה לגבי טענות התובעים, ייחוד העילה אכן קיים אולם הינו לגבי תביעות נגד המוביל האווירי, עובדיו וסוכניו. הנתבעת אינה נחשבת לסוכנת של המוביל האווירית וגם היא בעצמה מכחישה את היותה כזאת ולכן אינה יכולה ליהנות מייחוד העילה שמופנה למוביל האווירי, עובדיו וסוכניו. העילה דנן היא נזיקית ומופנית לנתבעת. הפסיקה שהובאה ע"י צד ג' מתייחסת לתביעות נגד המוביל האווירי שאין חולק שקיימת לגביו ייחוד עילה. לא כך המצב בתביעות נגד מארגנות תיירות. קיימות תביעות שעילתם מתבססת על פקודת הנזיקין וניתן לתבוע את הנתבעת כמארגנת תיירות ברשלנות כלפי הלקוחות שלה. לגבי יסודות עוולת הרשלנות: קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת כלפי התובעים,על כך לא צריכה להיות מחלוקת. השאלה אם כן היא האם הייתה התרשלות מצידה במקרה הקונקרטי והתשובה לכך שלילית. לא הוכח שהתבעת ידעה מבעוד מועד על האיחור שהיה בשעת הטיסה. דווקא הדחייה השנייה והנוספת במועד ההמראה מעידה על כך שהטיסות נדחו בסמוך למועד המתוכנן ומסיבה שכנראה תלויה במוביל, בעומס או במטוסיו. זאת ועוד, התובעים רכשו את הכרטיסים כחודשיים וחצי לפני מועד הטיסה והיה נכון וזהיר לעשות בירור בסמוך למועד היציאה מול הנתבעת או מול נתב"ג (באמצעים פשוטים ונגישים שקיימים כיום) דבר שלא נעשה. נראה שאין מחלוקת לגבי האיחור בהמראה משעה 11:40 ועד לשעה 24:00. התובעים מסתמכים על סעיף 41 לפקודת הנזיקין קרי היפוך הנטל אולם כפי שנראה אין בטענה זו כדי לבסס תביעתם. יתכן והסיבה לאיחור לא הייתה ידועה לתובעים אבל בהחלט היה ביכולתם לברר אותה שכן אם הדבר היה כה נורא מבחינתם היו יכולים הם לברר בשדה התעופה למה יש איחור וממתי ידוע עליו ולכן לא מתקיים התנאי הראשון להיפוך הנטל ולא ניתן לקבוע שלא הייתה להם היכולת לדעת את נסיבות המקרה. שנית, לא הוכח שהייתה שליטה של הנתבעת במטוס או בלוח הזמנים ולכן אין לומר שהאיחור היה בשליטתה וגם התנאי השלישי לא התקיים שכן לא נראה שיש התרשלות כלשהי מטעם הנתבעת. להשוואה ראה בר"ע 1293/07 (מחוזי ת"א) השטיח המעופף נ' ניב ראובן (2007) {}. הזמנת טיסה סדירה התובעים טענו שהיה איחור של כ-4 שעות משעת ההמראה שהובטחה להם לבין שעת ההמראה בפועל, אולם לא נטען בתביעתם שהטיסה לא הייתה סדירה, גם אין כל ראיה לכך שהטיסה לא הייתה סדירה. סוג המטוס אין במסמכים שהובאו בפנינו התחייבות כלשהי לגבי סוג המטוס, בנוסף לעובדה שלא נגרם כל נזק שהוא מעצם העובדה שהמטוס לא היה מסוג בואינג. לא נטען על ידי התובעים שהתנאים והשירות שבמטוס לא היו טובים או שהמושבים לא נוחים וכדו'. מסלול ישיר מתל אביב למינסק בטופס ההזמנה אין התחייבות שמסלול הטיסה הינו ישיר. מה שכתוב תחת הכותרת "מסלול" זה היעדים של הטיסה. אין התחייבות של הנתבעת לכך שלא תהיינה תחנות נוספות,לא ברור והתובעים לא בדקו האם העצירה בקייב הייתה חלק מהמסלול או שמה הייתה בגדר שינוי ואילוץ של הרגע האחרון שנעשו ע"י המוביל האוירי. התובעים לא הגישו שום מסמך שיעיד על כך שהובטחה להם שעת נחיתה שתואמת מסלול ישיר,אין שום ראיה לגבי אורך הטיסה ש"הובטח" ושאולי ממנו ניתן היה ללמוד האם תוכננה טיסה קצרה וישירה או טיסה ארוכה שמן הסתם כוללת תחנת ביניים. בעניין זה ניתנה החלטה מפורשת על המצאת המסמכים המקוריים (ע"מ להיטיב דווקא עם התובעים) ואלו אכן הומצאו אך באף מקום לא מצוין בהם משך הטיסה או מועדי המראה ונחיתה, דווקא הוואוצ'ר הכל כך חשוב לעניין זה לא הוצג. החתימה על החרגת האחריות של הנתבעת הדיון בפרק זה תיאורטי נוכח מה שנקבע לעיל ברם בקליפת אגוז יש לומר שאין לקבל את טענת התובעים שהם לא חתמו על החלק הראשון של טופס ההזמנה שמחריג את הנתבעת מאחריות ומפנה לספק השירות שהרי מצד אחד התובעים מסתמכים על הפרטים המופיעים בטופס ההזמנה ומבקשים לחייב את הנתבעת במה שכתוב בטופס, ומצד שני מתנערים להמשך של האמור באותו טופס,זה לא עובד כך,או שההזמנה מחייבת או שלא. הנזק לא הוכח שום נזק אלא נטען באופן סתמי שהיו הוצאות והפסד כספי בנוסף לעוגמת הנפש. לא הובאו חשבוניות ואפילו לא חלקיות. סנדוויץ' ושתייה אינם מסתכמים ב-1500 ₪. אכן יתכן ואיחור יגרום להוצאות מסוימות אולם על פניו ההוצאות שנתבעו מופרזות, ברור ש"עוגמת נפש" בגין איחור של כמה שעות כשבפועל התובעים טסו ליעדם, שהו שם פרק זמן ארוך יחסית וחזרו, עוגמת נפש כזו לא יכולה לעלות על שווי ארבעת כרטיסי הטיסה. סיכום לאור האמור לעיל יש לדחות את התביעה. הודעת צד ג' דין הודעת צד ג' להדחות וזאת לאור הקביעה שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת. אולם נוסיף כמה נקודות שעלו לגבי הודעת צד ג' ואחריות חברת כספי. חברת כספי הינה ספק השירות. הנתבעת לא הוכיחה ואף לא טענה שכרטיסי הטיסה והתנאים של החבילה כפי שסופקו על ידי כספי אינם תואמות את ההזמנה שלה. הנתבעת לא דאגה להגיש את דף ו/או אישור ההזמנה מטעמה שנשלח לכספי כדי שנוכל להבין האם כספי סיפקה מה שהתבקשה לספק או שהייתה הפרה או רשלנות מצדה. הנתבעת אף הכחישה שהייתה הזמנה למסלול ישיר ולא טענה שלא סופקה טיסה סדירה. כפי שנקבע לעיל, לא הוכח שהאיחור בטיסה היה בשליטת כספי ו/או ידוע לה והיא לא דאגה להודיע לנתבעת. כל טענות ההגנה שעומדות לנתבעת בתביעה נגדה, עומדות לכספי בהודעת צד ג'. לאור האמור לעיל, לא היה מקום לחייב את כספי אפילו אם נקבע שהייתה אחריות של הנתבעת, וזאת לאור העובדה שהנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי בהוכחת אחריותה של כספי . כל צד יישא בהוצאותיו. היות ולא נשמעו ראיות,לא תחול אגרה שנייה. תביעות נגד חברות תעופהתעופהאיחור טיסה