השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד: 1. ערעור על החלטת בית-משפט השלום ברמלה (כב' השופט ג. ברק) לפיה נדחו טענותיו המקדמיות של המערער, קבלן בנין במקצועו, לגבי תביעת פיצויים שהגישו כנגדו המשיבים בשל איחור במסירת דירה שרכשו ממנו וליקויים בה. 2. ביום 5.1.90 רכשו המשיבים מהמערער דירה בבאר יעקב (להלן - "הדירה") במחיר של 224,560 ש"ח. המשיבים הגישו כנגד המערער תביעה ראשונה (בת.א. 1622/91 של בית-משפט השלום ברחובות- להלן- "התביעה הראשונה") בה תבעו מתן צו עשה למסירת החזקה בדירה, פצוי מוסכם בגין איחור במסירתה ודמי שכירות בגין איחסון חפצים והובלתם לדירה. בפסק-הדין חוייב המערער לשלם למשיבים את הפיצוי המוסכם בסך 20,000 ש"ח כשהסכום צמוד לשער היציג של הדולר ונושא ריבית צמודה בשיעור שנתי של 30% מיום 5.1.90 ועד התשלום בפועל. על פסק זה ערער המערער לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 1548/96) וביום 1.9.98 ניתן בערעור פסק-דין בהסכמה לפיו הועמד שיעורו של הפיצוי המוסכם על סך של 22,000 דולר כערכם ביום התשלום. ביום 10.2.92 הגישו המשיבים כתב תביעה מתוקן בתיק התביעה הראשונה שכלל גם את הליקויים בדירה ואליו צורפה חוות-דעת של שמאי מטעמם מיום 12.4.91 לגבי הליקויים, וכן הפרש בגין איחסון והובלת חפצים ופצוי על צער, עוגמת נפש וחוסר נוחות. מכאן כי כבר ביום 12.4.91 ידעו המשיבים על מלוא הנזק שנגרם להם, לטענתם. באותו תיק הגישו המשיבים בקשה לפיצול סעדים. באותה בקשה, שהוגשה ביום 25.3.91, טענו המשיבים כי טרם קיבלו את החזקה בדירה ולפיכך טרם בדקו אותה ועמדו על מצבה. כמו כן טענו כי רק במועד מילוי מלוא התחייבויות המערער כלפיהם תתגבש מלוא תביעתם כלפיו. בהחלטה שניתנה לגבי בקשתם זו קבע כב' השופט פינשטיין כי המשיבים יוכלו להגיש תביעה נוספת או סעד כספי אחר תוך 45 יום מיום שיתברר להם הנזק בגין "אותו סעד או נזק" (החלטת כב' השופט פינשטיין מיום 16.6.91). לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב-התביעה ע"י הוספת סעד בגין ליקויי בניה ואי התאמה. בתצהיר התומך בבקשה זו (שהוגשה בת.ה. 727/99) ציינו המשיבים כי הבקשה לתיקון מוגשת בהסתמך על על ההיתר האמור שניתן להם להגשת תביעה נוספת. התיקון לא הותר עקב התנגדות המערער. ביום 3.8.97 הגישו המשיבים תביעה חדשה כלפי המערער, היא התביעה הנוכחית (ת.א. 3553/97 - להלן - "התביעה הנוכחית"), בה תבעו תשלום סך של 216,349 ש"ח בגין ליקויי בניה, הוצאות בגין דמי איחסון ועוגמת נפש. בכתב הגנתו העלה המערער שורה של טענות מיקדמיות ובהן טענות לגבי היעדר היתר לפיצול סעדים, מעשה בית-דין והיות התביעה טרדנית וקנטרנית. 3. לענין פיצול הסעדים נטען כי כבר ביום 10.2.92 (מועד הגשת כתב-התביעה המתוקן) או לכל היותר ביום 12.4.91 (מועד מתן חוות-הדעת של המומחה מטעם המשיבים) ידעו המשיבים על הנזק שנגרם להם, לטענתם ולאור ההחלטה הנ"ל היה עליהם לתבוע פצוי בגינו תוך 45 יום מיום שנודע להם על כך, ולפיכך איחרו את המועד להגשת תביעתם הנוכחית. אשר לטענת מעשה בית-דין טען המערער כי עילת התביעה והסעדים בתביעה הנוספת נדונו ברובם בתביעה הקודמת שבה ניתן פסק-דין ולפיכך עומדת לו טענת השתק עילה והשתק פלוגתא. לבסוף טען המערער כי התביעה טורדנית וקנטרנית שכן הוגשה כ- 6 שנים לאחר מסירת החזקה בדירה. החלטת בית-משפט השלום: 4. השופט המלומד החליט לדחות את הטענות המיקדמיות האמורות. לענין המועד בן 45 הימים נקבע בהחלטה כי מדובר בגילוי נזק "בגין אותו סעד או נזק" אך לא נאמר בגין סעד אחר או נזק אחר. לפיכך אין התביעה הנוכחית נובעת מפיצול סעדים. אם בקשת המשיבים לתיקון כתב-התביעה ע"י הכללת פצוי בגין הפגמים והליקויים היתה מתקבלת, כי אז היו מנועים מהגשת התביעה הנוכחית, אלא שבקשתם לא נעתרה בשל התנגדות המערער. אשר לטענת מעשה בית-דין - נקבע כי אין הדברים אמורים באותה עילה, אלא בעילה אחרת. חוזה עשוי להקים מספר עילות המאפשרות הגשת תביעה נוספת בלא לבקש היתר לפיצול סעדים. המבחן הוא מבחן זהות העילה ולאו דווקא מבחן זהות הסעד. במקרה דנן הוליד החוזה שתי עילות נפרדות ולפיכך רשאים המשיבים להגיש את התביעה הנוכחית בלא צורך בהיתר לפיצול סעדים ומבלי שניתן להעלות כנגדם טענה של מעשה בית-דין. זאת מאחר והתביעה הראשונה לא היתה לתשלום נזק בשל ליקויים בדירה, שהרי באותו שלב טרם נוצלה הזכות לתבוע פצוי בשל כך. כמו כן אותה מסכת עובדתית יכולה להצמיח הן עילה חוזית והן עילה נזיקית. לאור זאת העובדה שהמשיבים ידעו על הנזק עוד בשנת 1991, אין בה כדי לשלול את זכותם לתבוע בגין עילה אחרת השונה מהעילה הקודמת. לאור כל אלה - נדחו טענותיו המקדמיות של המערער. על כך קובל הוא בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-משפט זה. ההחלטה בבקשת רשות הערעור: 5. כב' השופטת גרסטל החליטה ליתן למערער רשות ערעור בהחלטה מנומקת ומפורטת ביותר (בר"ע 201277/98) מיום 18.1.2000. בהחלטה זו נקבע כי המונח "עילת תביעה" כמשמעותו בסוגיה של "מעשה בית-דין" מתפרש באופן רחב. המבחן לגבי השתק עילה הינו המבחן של זהות העילה ולא זהות הסעד. לענין "השתק עילה" מדובר במבחן רחב יותר בשל השיקול שלא ראוי להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לענין מעשה בית דין הוא "אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותנו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה". התביעה הנוכחית עוסקת לכאורה בחלקה באותה עילה חוזית שנדונה בתביעה הראשונה בגינה נתבעים סעדים שונים. העקרון של השתק עילה יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זיהה ביסודה, גם אם בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת, שכן מי שכלל בתובענה רק חלק מהתביעה אינו יכול לתבוע בתביעה אחרת את החלק האחר באשר העילה אחת היא (ע"א 151/87 ארצי נ' רחמני פ"ד מג (3) 489). מכאן מובילה הדרך למסקנה כי טענת המערער לפיה קיים מעשה בית-דין לגבי העילה החוזית הינה טענה "הראויה לבירור רציני ומעמיק ולהכרעה עניינית בה". הוא הדין לגבי הסעד של פיצויים בגין דמי איחסון חפצים שנתבע עוד בתביעה הראשונה והמשיבים זכו בה לפיצוי לגביו. השאלה התובעת הכרעה היא האם בהחלטת כב' השופט פינשטיין בבקשת פיצול הסעדים הכוונה היתה שהמשיבים יוכלו לתבוע את המערער בגין אותו סעד או נזק נתבע או שהכוונה היתה לנזק שטרם נתברר. בצד זאת יש לבחון אם מדובר בעילה אחת המצמיחה סעדים שונים או בעילות שונות. הטיעונים בערעור: 6. המערער טוען כי לאור הבקשה לפיצול סעדים שהגישו המשיבים הרי שהם עצמם מודים כי טענת ליקויי הבניה קשורה לאותה עילה חוזית שבגינה הוגשה התביעה הראשונה. שהרי אם לא כך הוא, לא היה עליהם לבקש היתר לפיצול סעדים. גם בהמרצה שהגישו המשיבים לתיקון כתב התביעה הודו למעשה כי מדובר באותם סעדים להם כוונה ההחלטה לגבי פיצול הסעדים והדברים אמורים בהוספת סעד נוסף בגין ליקויי בניה. בסעיף 11 לתצהיר שצורף להמרצה זו צויין במפורש כי היא מוגשת לאור רשות בית- המשפט "להגיש כל תביעה נוספת או סעד כספי אחר". למרות התקופה בת 45 הימים שהוקצבה להם הוגשה התביעה הנוכחית רק לאחר 6 שנים. לא ייתכן, לדעת המערער, ליתן להחלטה לגבי פיצול הסעדים את הפרשנות אותה אימץ השופט קמא כאילו מדובר בסעד בגין נזק שכבר נתבע, אלא לנזק שיתברר בעתיד, שהרי אם הסעד כבר ידוע אין צורך ב- 45 ימים. עוד נטען כי אין מדובר בעילה אחרת ואין לומר כי החוזה הוליד שתי עילות. הן התביעה לגבי איחור במסירה והן התביעה לגבי הליקויים נובעות מאותו הסכם ומאותה עילה, שהיא העילה החוזית. כמו כן מדובר בתביעה הנוכחית בעניינים שנדונו ברובם בתביעה הראשונה ולפיכך קיים לגביהם מעשה בית-דין. 7. כנגד זאת טוענים המשיבים כי ההחלטה לענין פיצול הסעדים לא נתכוונה למנוע מהם לתבוע בעתיד בגין נזקים שטרם באו לעולם במועד הגשת התביעה. לגבי תביעה עתידית אין צורך בהיתר לפיצול סעדים וזו זכות קנויה שבדין. כמו כן מדובר בעילות תביעה שונות בתכלית מאלו שבתביעה הראשונה. מדובר בעובדות שנולדו רק לאחר הגשת כתב התביעה הראשון. כתב תביעה זה הוגש בטרם נמסרה החזקה בדירה למשיבים, והם קיבלוה רק כחודשיים לאחר הגשתו. לבקשתם נערכה עבורם חוות-דעת מומחה לגבי הליקויים כ- 5 חודשים לאחר הגשת תביעה זו וכל עוד לא הסתיימה תקופת הבדק (שנמשכה שנה) לא יכלו לתבוע בגין הליקויים. בתביעה הראשונה לא התקיים כל דיון באותן פלוגתאות והדיון בהן לא היה דרוש לצורך הכרעה בתביעה זו. דיון: 8. בעת הדיון בתביעה הראשונה הגישו המשיבים את בקשתם לפיצול סעדים לאור הוראתה של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, המורה כי: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית-המשפט שלא לתבעו". אין ספק שבעת הגשת בקשתם זו התייחסו המשיבים עצמם לעילה אחת ולמספר סעדים הנובעים היימנה, כאשר הם מבארים בבקשתם כי הדברים אמורים בסעד בגין ליקויי בניה אפשריים שיתבררו ויתלבנו רק לאחר קבלת החזקה בדירה. העובדה שבאותו שלב טרם יכולים היו לדעת מה היקפו של הסעד שיתבקש שכן טרם התבררו להם הליקויים, אין פירושה כי מדובר בעילה אחרת. בנסיבות מעין אלה זהו בדיוק המקרה שבו זכאי תובע לקבל היתר לפיצול סעדים, ולפיכך אף זכו המשיבים באותו היתר. ייתכן שהיתה הצדקה שלא להתנות את מועד הגשת התביעה הנוספת, אם תוגש, במועד של 45 ימים, אלא ליתן את ההיתר בלא מגבלה שכזו. ואולם מתן היתר נתון לשיקול דעתו של בית- המשפט בהתחשב בכל הנסיבות ובמקרה דנן מצא כב' השופט פינשטיין לתחום מועד להגשתה של תביעה נוספת, כפי הנראה מתוך כוונה להביא לסיום הליכים אפשריים בין הצדדים תוך זמן סביר. מכל פנים החלטה זו, על המועד שנקבע בה, הפכה להחלטה חלוטה שעליה לא הוגשו לא בקשת רשות ערעור ולא ערעור. ההלכה היא כי הרשאה לפיצול כאמור נתונה לשיקול-דעתו של בית המשפט שדן בה (ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252). שיקול דעת זה גם מאפשר קביעת תנאים למתן ההיתר. לאור זאת אין המשיבים רשאים לתקוף בשלב זה את התנאי האמור שנקבע בהחלטה. לטענת המשיבים מושתק המערער מלהעלות את טענותיו האמורות לאור הצהרת בא כוחו בעת הדיון בבקשה לפיצול סעדים. אלא שעיון מדוקדק בהצהרה זו מלמדנו כי לא זו בלבד שאין בה כדי לסייע למשיבים, אלא נהפוך הוא, היא רק תומכת בגירסת המערער. עו"ד דיאמנט ציין בעת הדיון בבקשה כי: "לשאלת בית-המשפט האם אטען בשם מרשי בעתיד טענות השתק לגבי אותן עילות אותן מנה עו"ד אברהמי בפרטיכל זה, אני עונה, לגבי העילות שטרם באו לעולם לא אטען טענות השתק". היינו לגבי עילות נפרדות לא יועלו טענות השתק ואף לא ניתן להעלותן, שהרי לגבי עילה נפרדת אין צורך בהיתר לפיצול סעדים, להבדיל מסעדים שונים הנובעים מאותה עילה עצמה. לפיכך אין הצהרה זו יכולה להיות למערער לרועץ. 9. לדעתי מסקנת השופט קמא לגבי פרשנות ההחלטה לגבי פיצול הסעדים כאילו כוונתה רק לסעד שכבר נתבע ולא לסעד או נזק אחר, אינה יכולה לעמוד. בקשת המשיבים לפיצול הסעדים מדברת בבירור על סעד אחר שטרם נתברר וברי שלגבי סעד שכבר נתבע לא היה כל צורך בהיתר. יש חשיבות לשאלה באם מדובר במקרה זה בעילה אחת שהצמיחה מספר סעדים, ענין שלגביו יפה כוחה של תקנה 45 הנ"ל (השוה רע"א 211/91 גולדין נ' כלל פ"ד מה(3) 441), , או שמא בעילות שונות, כגירסת המשיבים. כפי שצויין עצם הגשת הבקשה למתן היתר לפיצול הסעדים וההנמקה לבקשה המתבססת על נזקים בשל ליקויי בניה, מצביעה על כך שגם המשיבים עצמם ראו בכך עילה אחת המצמיחה סעדים שונים ולא עילות שונות. ואולם גם אלמלי עמדה זו בה נקטו בעבר, ניתן לומר, לאחר בחינה מדוקדקת של הסוגיה, כי אכן מדובר בעילה אחת ולא במספר עילות. בראש ובראשונה יש לציין כי מקור העילה בהסכם שבין הצדדים ומדובר בעילה חוזית ואין מקום לקביעה כי נוצרה בנוסף לכך גם עילה נזיקית. עוד יש לשים אל לב כי " מגמתה של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, היא ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה, והסיפא שלה בא למנוע במקרים ראויים, על-ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה-בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם.. " וכי " גיבושו של נזק אינו אמת המידה היחידה לשיקול הדעת של בית המשפט הבא להחליט בבקשת פיצול הסעדים. השיקול הדומינאנטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשוא" (ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה (1) 177, 182). מטרה ותכלית זו של הימנעות מריבוי דיונים באותה סוגיה שזורה בפסיקה כחוט השני. כך מצינו, ברוח זו כי: "הגישה, הדורשת קבלת הרשות לפני הגשתה של התביעה השנייה, משתלבת עם מגמתה הבסיסית של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי. האינטרס הציבורי מחייב ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה. גם המתדיין האינדיווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדיינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות" (ע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ, פ"ד מ (4) 781). ואשר למבחן לפיו יש לקבוע אימתי מדובר בעילה אחת וסעדים שונים ואימתי בעילות נפרדות נפסק כי: "זהות העילות נבחנת לפי מהותן של העילות ולא על-פי צורתן, אך אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על-מנת שתיקבע זהות העילות" (ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט (4) 141). וכן מצינו כי: "לצורך המבחן של זהות העילה, המושג "עילת התביעה" לעניין ההשתק הינו רחב וחורג מעבר למשמעותו הרגילה, כשהשיקול הקובע הוא שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. לא זהות הסעד או השוני בו בשתי התביעות הוא המבחן ליצירת "השתק עילה" ולא זהות העילות או השוני ביניהן הוא המבחן ל"השתק פלוגתא" (ע"א 303/79 שלמה אבני משה גליקסמן, פ"ד לה (1) 92 ). סוגיה זו מנותחת בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהד' 7: "לשאלה אם מסכת עובדות מסויימות הולידה שתי עילות תביעה, או רק עילה אחת המזכה את התובע במיני סעד שונים, נודעת, איפוא, לעתים חשיבות רבה, שכן התובע יוכל במקרה הראשון לשוב ולהגיש תביעה אחרי שהגיש תביעתו הראשונה, ובמקרה השני אינו יכול לעשות כן, אלא אם קיבל רשות מבית- המשפט בהתאם לתקנה 45, אך דא עקא, זה אחד המקרים בהם אמנם העיקרון ברור אך השימוש בו אינו כל כך פשוט.... תובע שדרש ביצוע בעין של חוזה מכר ומבוקשו לא ניתן לו, אינו יכול עוד- כך פסק בית המשפט- אלא אם כן הורשה לעשות כך לפי תקנה 45 - לתבוע דמי נזק בתביעה נפרדת, לפי שהדמים הם סעד בגין אותה עילה.." (שם בעמ' 170/1). בחינת נסיבות המקרה דנן לאור אמות המידה האמורות מוליך למסקנה ברורה לפיה אכן מדובר בעילה חוזית אחת שהצמיחה סעדים שונים ולפיכך צריכים היו המשיבים לעתור לקבלת היתר לפיצול סעדים כפי שאכן עשו. מדובר בסעדים הנובעים מהוראותיו של אותו הסכם וכל נסיון ליצור כאן מספר עילות אינו אלא מעשה מלאכותי שאין לו הצדקה. כאמור, מדובר בשאלות זהות ובמבחן רחב וחורג מעבר למשמעות הרגילה, ולאור אלה אין מקום להטרדה חוזרת ונוספת של המערער לאחר שנים כה רבות. אמנם הפרה, שאירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה יוצרת עילה חדשה שבגינה ניתן לתבוע בלי להיזקק לרשות לפיצול סעדים (ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בעמ (בפירוק מרצון), פ"ד מב (4) 805), אלא שאין מדובר במקרה זה בהפרה שאירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה. 10. סוף דבר - לידי המשיבים נמסר כלי שאם היו משתמשים בו כיאות יכולים היו להגיש תביעה נוספת בלא שטענת מעשה בית דין תעמוד להם לרועץ, אך הם לא השכילו לעשות כן ואין כל הצדקה לאפשר להם לפתוח את כל הפרשה מחדש לאחר שנים כה רבות. אין ספק שהגיעה השעה לשים קץ להליכים בענין זה. לפיכך הערעור מתקבל, ולאור זאת יש לדחות את תביעת המשיבים על הסף. על המשיבים לשלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערבון יוחזר למערער. השופטת אסתר קובו: אני מסכימה. השופטת מיכל רובינשטיין: אני מסכימה. לפיכך נקבע כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט י. גרוס. השתק עילהפיצול סעדיםהשתק / דיני מניעות