בית הדין בשבתו בדין נדרש לדון בשאלת השתק עילה והשתק פלוגתא אשר לא הובהרו די צורכם בכתבי הטענות. בפנינו הוצגו היום כתבי הטענות בהליכים קודמים ופרוטוקולים מהם ועל סמכם כפי שהוגשו בפנינו ולא נסתרו, בהיותם מסמכי בית דין, פוסקים אנו בשאלות השתק עילה והשתק פלוגתא לעניין דחיית הליך זה או המשכו. לגופו של עניין: לצערו של בית הדין לא ציינה התובעת בתביעתה כי הוגש כתב תביעה מטעמה בגין אותה תקופת עבודה בדיוק אשר נידון והוכרע בפסק דין בתיק עב 1876/07. הנתבעת הזכירה בכתב ההגנה דבר מה אולם לא צרפה את ההליכים הקודמים ואת פסק הדין אף שטענה השתק עילה והשתק פלוגתא. היום, משבאנו לדון בתביעה, נתבררה לנו מסכת שלמה של הליכים שהתרחשה עוד טרם הגשת הליך זה. בבית משפט השלום הוגשה תביעה (א 13822/07) אשר בה התקיים דיון ביום 25.1.09 ובו לטענת הצדדים נמחקה התביעה והועברה לבית הדין לעבודה. לא למותר לצייין כי על פי החלטה שהוגשה בפני עתה נתברר כי ניתן פסק דין בבית משפט השלום מאחר והתובעת לא התייצבה לדיון והגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן שם. כב' השופטת מאק קלמנוביץ לקחה בחשבון שהתובעת אינה מיוצגת ובטלה את פסק הדין בשיקולים מן הצדק. בסופו של דבר, אומרת כב' השופטת "מכל מקום כאמור גם אם ישאר פסק הדין בעינו לא תפגע זכותה המהותית של התובעת לקבלת התמורה המגיעה לה שבגינה ניתן השטר על כן ובהתחשב במחדלים שגרמו למתן פסק הדין ושבהגשת הבקשה ללא תצהיר וללא הבהרות עובדתיות מספיקות אני נמנעת מביטול פסק הדין...". כבר בשלב ראשוני זה בינואר 2009 השופטת מצביעה על התנהלות לא נכונה של התובעת בתביעה שם. היום מוצג לפנינו לראשונה פסק דינו של השופט אברהמי בתיק עב 1876/07 (להלן ההליך הקודם) עם נ"צ גב' מורלי ומר פיקל, (להלן: פסק הדין). כדי לברר האם מדובר בהשתק עילה או בהשתק פלוגתא נבדוק פרט לפסק הדין עצמו את כתבי הטענות שהוגשו באותו הליך. לא למותר לציין כי בשלב כתבי הטענות היתה התובעת מיוצגת. בכתב התביעה שהוגש ביום 7.5.07 לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בפרו' השופטת מאק מתברר כי היתה הגשה כפולה סימולטנית של התביעות. "הנתבעת : עד כמה שהבנתי אין התדיינות כפולה כי השיק הוסר מהתביעה בבית הדין לעבודה. השיק לא בר מחלוקת הוא ניתן לי על עבודה. והורדנו אותו מהתביעה שם. ". שם עמ' 3 שו' 5,6 במענה עונה עו"ד ליפר : לא הבנתי שהוא הורד כי כתב התביעה תוקן שלש פעמים. אני עדיין לא מבין אם הוא קוזז או לא, אין חולק שזו אותה מאטריה והוא היה צריך להיות מקוזז".(שם עמ' 3שו' 8-9). הנה כי כן, כבר לפני כב' השופטת בבית משפט השלום עלתה שאלה של כפל וזהות תביעות. בכתב התביעה שמכוחו נפתחה תביעה בהליך הקודם נאמר "עניינה של תביעה זו בתביעת זכויות המגיעות לעובדת... והתעלמות בוטה מכל הזכויות הסוציאליות וזכויות נלוות אחרות על פי דין המגיעות לעובד בתקופת עבודתה ובעת פיטוריה" כבר לפי הכותרת ברור כי מדובר במכלול הזכויות התלויות ביחסי עובד ומעביד. בכתב התביעה עצמו יש התייחסות לפטורין בסעיפים 12-16 ובהם התייחסות לזכאות להודעה מוקדמת ולפיצויי פטורין. בנושא הפרשי השכר ופיצויי הלנת שכר יש כותרת וסעיפים רלבנטיים וכן בתשלומים נלווים שלא שולמו עדיין בסעיף 22 מציינת התובעת "לאור האמור מעמידה התובעת את תביעתה על סך של 56,685 ₪ לפי חישוב קרן מינימלי". עוד נאמר " התובעת שומרת לעצמה את זכות לתקן את סכום התביעה בעניין זה בהתאמה לפרטים שיוגשו על יד הנתבעת לבית הדין הנכבד...". תחת זאת יש שורה מודגשת בקו ובאותיות מודגשות "פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה, ופטורין בחוסר תום לב ועוגמת נפש , סיכום הסכומים המגיעים לתובעת לאור האמור לעיל חייבת הנתבעת לתובעת סכום של 10,000 ₪ או לפי ראות בית המשפט הנכבד". אולם בכך לא די, לאחר מכן הוגש תצהיר בהליך הקודם ובסעיף 2 בו נאמר "אני עושה תצהיר זה בתמיכה לתביעה שהוגשה בגין פצויי פטורין שכר עבודה וכדומה". שם בתצהיר מצוין כי הוגשה תביעה והתיק מתנהל בהוצל"פ. בסעיף 15 לתצהיר יש התייחסות מפורשת לכך שלא קבלה מהנתבעת סכום הנובע מפטוריה, ומצוין כי הנתבעת מנעה זכויות סוציאליות שלא כדין והתשלומים בגינם בקשר לעבודתה. בסעיף 15 מנויים הדברים ברחל בתך הקטנה וכן בסעיף 16,17 להודעה המוקדמת. (גם סעיף 18,19 לתצהיר). התובעת טענה בפנינו כי תצהיר זה אינו חזות הכל מאחר והוגש ב 27.1.08 ואילו לאחריו הוגש כתב תביעה מתוקן. אכן נכון כתב תביעה מתוקן הוגש ב 15.4.08 בהליך הקודם והוא מאוחר לתצהיר. וראה זה פלא, בכתב התביעה המתוקן בכותרת המודגשת בקו נאמר " עניינה של תביעה זו היא תביעת זכויות המגיעות לעובדת שעבדה במשך שנה ... והתעלמות בוטה מכל זכויות סוציאליות וזכויות נלוות אחרות על פי דין המגיעות לעובד בתקופת עבודתה ובעת פטוריה". הנה כי כן, גם לאחר התצהיר כוללת התובעת את כלל העילות הנובעות מהעסקתה אצל הנתבעת בתביעה זו על פי הצהרתה ברישא. גם בעת הגשת כתב התביעה המתוקן בהליך הקודם עדיין היתה מיוצגת. במסגרת כתב התביעה המתוקן יש התייחסות לנסיבות סיום יחסי עבודה בכותרת משנה בסעיפים 9-14, ובהמשך בסעיפים 15-19 כולל 19. בסעיף 19 נאמר כי "התובעת תטען... וניתנה לה הסכמת הנתבעת לתשלום מלוא פצויי פטורין והפרשי השכר הנלווים...". כך גם בסעיף 25. באותו נוסח כפי שהיה בכתב התביעה המקורי שצטטנו לעיל. בכל העילות דלעיל ניתן פסק הדין של כב' השופט אברהמי אשר מתייחס בסעיף 2 בפסק הדין לתקופת עבודת התובעת מחודש 11/05 עד 10/06. פסק דינו ניתן ביום 9.11.09. בתאריך 22.3.10 הוגשה בבית דין זה תביעה לתשלום שכר עבודה וכן תביעה לתשלום פצויי פטורין וזאת בחלוף הזמן שעמד לתובעת לערער על פסק הדין כפי שצוין מפורשות בעמ' 10 בשורה 2, ו 3 לסוף פסק הדין. בכתב התביעה בסופו כותבת התובעת כי במהלך 2007 הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה, והיא מפנה לפסק דין מיום 9.11.09. בנוסף למה שנתבע שם וחרף העובדה שלא הוגש ערעור תובעת התובעת דמי הבראה נסיעות פדיון חופשה ופצויי פטורין. בכתב ההגנה ובהזדמנות הראשונה טוענת הנתבעת כי יש השתק עילה והשתק פלוגתא ועל כן לא יכולה התובעת לתבוע סכומים אלה ועילות אלה. לאחר שסקרנו את כל השתלשלות העניינים כפי שהובאה בפנינו זה עתה, נבוא לבדוק אם יש השתק עילה והשתק פלוגתא. הפסיקה קובעת מפורשות כי יכול שתביעה שתוגש לבית הדין לעבודה, תחסם מחמת פסק דין בהליך קודם בין אותם צדדים. עוד נקבע כי משהעלה אחד הצדדים טענה בדבר קיום מעשה בית דין חייב בית הדין לדון בה ולהכריע בה על פי מבחן זהות העילות בהבחנה ממבחן זהות הסעד. בטרם נכנס לפסיקה גופה נצביע על זהות הצדדים, זהות תקופת העבודה, באופן מוחלט, זהות העילות, המפורטות בכתב התביעה בהליך הקודם ובכתב התביעה המתוקן המתייחסות גם לזכויות סוציאליות וזכויות על פי דין, וגם לסיום יחסי עובד ומעביד ופצויי פיטורין. הדברים נרשמו באותיות מודגשות בהליכים וגם בתצהיר שניתן. כמכלול נתבעו בהליך הקודם כלל העילות. השוני היחיד הוא שבהליך הקודם בטרם ניתן פסק דינו של השופט אברהמי היתה מחלוקת גם לעצם קיום יחסי עובד ומעביד. דבר יום ביומו והפסיקה הרחיבה על כך נדונים בפנינו הליכים משפטיים בהם נשאלת שאלת עצם קיום יחסי עובד ומעביד, וכתוצאה הזכויות העולות מכך. אין הפרדה ואין פיצול עילות בשאלה מוקדמת של יחסי עובד ומעביד ואחר כך בזכויות עצמם. הכל נתבע, נטען, מוכח ונפסק כמקשה אחת. על כן נדחית טענת התובעת כי בשל העובדה שעלתה שאלה של יחסי עובד ומעביד ועצם קיומם, לא נידונו עילות נוספות בהליך הקודם. טענה זו נזכרת גם בנוסח כתבי הטענות אותם ציטטנו לעיל בקליפת אגוז. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש למשל זהות עילות בין תביעה לשעות נוספות לבין שכר עבודה, כך קבע: "לכאורה עשוי להיווצר רושם ששתי העילות אינן זהות, אך עיון חוזר מראה שאכן יש זהות ביניהם מן הטעם הבא: אין ספק שעבודת שעות נוספות אצל מעביד כלולה במונח עבודה אצל מעביד" (דב"ע שנ/2-13, נצאר עותמאן נ' חפציבה חב' לבניין בע"מ מיום 27/9/90). בעניין של מעשה בית דין, שונה המונח עילת תביעה ממובנו לעניין פסיקה בתובענה ומבחן הזהות מוחל על טווח רחב של עילות, גם אם אינן זהות או חופפות באופן מוחלט. די בעילה זהה ביסודה. אפילו אם בתביעה מאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים שלא פורטו בתביעה קודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים לדברי בית הדין הארצי ויש לראות את העיקר (דב"ע נד/3-227 דורית מרגי נ' אוניברסיטת בן גוריון). דרך כלל נלמד על עילות זהות היוצרות השתק עילה מתוך כתבי הטענות. במקרה זה הראנו לעיל כי כתבי הטענות כמעט זהים במהותם גם לעניין סיום יחסי עובד ומעביד וגם לעניין זכויות סוציאליות המגיעות על פי דין. עוד אומר בית הדין הארצי כי בחיי המעשה לעיתים נפרדת העילה של קיום היחסים מסיומם, אולם אף הוא אומר כי ניתן לממש את שתיהן בעת ובעונה אחת וכי לרוב לא יהיה זכאי מי מהצדדים בתביעה שהתבררה עילתה והוכרעה, לנסות ולתבוע שוב באותו הקשר. פסק דינו של השופט אברהמי דן במכלול היחסים בין הצדדים, התמורות שקיבלה, וכפי שהוצג בפנינו גם בפרוטוקול הדיון מיום 30/4/09, נשאלה התובעת לעניין חופשה ולעניין תקופת העבודה (עמ' 11,12 להליך הקודם מתאריך 30/4/09). דהיינו, נידונה גם תקופת העבודה , גם רציפות העבודה, ובעמ' 13 שואל ב"כ הנתבעת: "מפנה לסעיף 15 שם תבעת זכויות סוציאליות, לא התכוונת לימי חופשה" ת. למה לא התכוונתי? אם מגיעים לי אני אתבע בזכות שיתאפשר, אני אבדוק אם מגיע לי ואתבע". ברי כי עניין זה היה בפניה כבר בהליך מטה גם בכתב התביעה, גם בתצהיר, גם בכתב התביעה המתוקן, וגם במהלך חקירתה. וזו רק דוגמה אחת. לאור האמור, חלה גם ההפעלה של השתק פלוגתא מכיוון שהוכח בפנינו לשביעות רצוננו כי עניינים זהים כמו חופשה הנתבעת בהליך זה, הוזכרה וכי ניתנה לתובעת הזדמנות והיה לה יומה בהליך הקודם והעניין עלה ברחל בתך הקטנה במהלך ההליך. מדובר בשני צדדים שהיו הצדדים האמיתיים בהליך הקודם. לאור האמור לעיל, סבורים אנו כי בכל הנוגע לתביעה להבראה, נסיעות, וחופשה, חל השתק עילה והשתק פלוגתא במובנם המובהק על פי הפסיקה, נוכח ההליך הקודם שהתקיים. עוד לא הזכרנו שהיה הליך מקביל בבית משפט שלום. ערים אנו גם לכך כי זכות התביעה היא זכות יסוד, והיא זכות חוקתית, וכי הגישה למערכת השיפוטית מגלמת ערכי צדק, אולם גם זכות ההתדיינות, איננה בלתי מוגבלת, ובמקרה שלפנינו ראינו כי נעשה בה שימוש נרחב, אולי מדי. אולם, בשאלת פיצויי הפיטורים, קם קושי נוכח העובדה כי בסעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט אברהמי, נאמר כדלהלן: "התובעת מבקשת פיצוי על עצם הפיטורים. יש לזכור כי פיטוריה נבעו בין היתר כפי שמסר מר קובי מור, לאור העובדה שהיא מכרה ללקוח פוטנציאלי של הנתבעת (המכללה) מוצר פרסומי של חברה אחרת. בנסיבות אלה אין לומר כי מצאנו פגם בפיטוריה במועד זה. נציין כי מערכת היחסים בינה לבין מר קובי מור, עוד קודם לפיטוריה, כבר לא היתה במיטבה. בכל אופן, לא מצאנו שבמקרה זה יש הצדקה לפסוק לה פיצויים על עוגמת נפש בזיקה לפיטורים. אציין כי תביעה לפיצויי פיטורים לא הוגשה לנו ולכן לא דנו בתביעה כזו". בית דין זה אינו ערכאת ערעור על פסק דינו של כב' השופט אברהמי. ככל שסברה התובעת שבכתב התביעה שלה מופיעה תביעה לפיצויי פיטורים, היה עליה להגיש ערעור, וזאת לא נעשה. מנגד, יש קביעות עובדתיות ספציפיות לעניין סיום יחסי העבודה בסעיף 19 הנ"ל, דהיינו, גם אם בית דין זה נוכח האמירה כי תביעה לפיצויי פיטורים לא הוגשה, ידון בשאלת פיצויי הפיטורים יהיה בכך משום טעם נפגם, נוכח אמירות עובדתיות ספציפיות הנוגעות לנסיבות סיום יחסי העבודה והמפורטות בהתייחס לפיצוי על עצם הפיטורים. בית דין זה אינו רואה איך הוא יכול לשמוע מחדש ולהתעלם ממעשה בית דין, לפחות בכל הנוגע לנסיבות הפסקת העבודה כמפורט בסעיף 19. לכך נוסיף כי הלכה למעשה תאריך תחילת העבודה המוסכם הוא 6/11/05 וסיומו ב 10/06, אף לפי פסה"ד בהליך הקודם. תקופה שלא היתה במחלוקת. וכך כותב השופט: "היתה זו עבודתה היחידה במהלך התקופה שהיתה כ - 11 חודשים". (עמ' 2 שורה 3 לפסה"ד). הנה כי כן, לא השלימה התובעת שנת עבודה. לא זו בלבד שלא קמה זכות לפיצויי פיטורים בתום 11 חודשי עבודה, אלא אם כן הוכח כי הפיטורים נעשו על מנת לא להגיע לתקופה של 12 חודש, הרי שמושתקים אנו גם בעניין זה בו נקבעה קביעה מפורטת של השופט אברהמי כי: "בנסיבות אלה אין לומר כי מצאנו פגם בפיטוריה במועד זה" (סעיף 19 לפסה"ד), והוא אף מדגיש כי עוד קודם לפיטוריה כבר לא היתה במיטבה ומערכת היחסים בינה לבין מור לא היתה תקינה עוד קודם. ובשל כך לא נתן השופט פיצויים על עוגמת נפש. מסקנתנו איפוא היא כי גם בעניין זה מושתק בית הדין לעניין עילות סיום יחסי עובד ומעביד ונסיבותיהם. זאת בנוסף לקביעה עובדתית לגבי תקופת העבודה שלא היתה במחלוקת גם בהליך שבפנינו בכתב ההגנה. לא למותר לציין, כי שאלת תקופת העבודה עלתה גם בהליך דלמטה ומופיעה בפרוטוקול וממנו עולה למשל כי התובעת שהתה 3 שבועות מתוך תקופת עבודתה בחו"ל (עמ' 11 סיפא ועמ' 12 רישא וכן שורות 10,11, 23,24 לפרוטוקול ההליך הקודם מיום 30/4/09). עוד עולה בפרוטוקול שם כי התובעת נשאלה:"ש. הגשת תביעה ורשמת כל מיני סכומים לא נכונים. ת. נכון". עוד נשאלה לגבי עצם הגשת התביעה, (שם עמ' 16 שורה 26-28). ברי איפוא כי ניתנה לתובעת יותר מהזדמנות אחת גם בבית משפט השלום וגם בבית הדין לעבודה בהליך הקודם, ולטעמנו יש בכך בהחלט מיצוי זכויות וניתן לתובעת יומה באופן מלא בבית הדין, ובמקרה זה אין בשימוש בהשתקים כדי לפגוע בזכות חוקתית של הגישה לערכאות. לאור כל האמור לעיל מוצאים אנו כי פסק דינו של השופט אברהמי, עליו לא הוגש ערעור, מהווה השתק עילה והשתק פלוגתא על פי כל כללי הפסיקה וכן הוכח בפנינו בכל כתבי הטענות המוקדמים לפסק דינו בהליך הקודם, כי הנושאים עלו עם הדגשים. העובדה שהתובעת טוענת כי יוצגה כראוי או שלא כראוי, ואין אנו נכנסים לעניין זה כלל, לא מהווה נימוק למקום בו קיימים כללי השתק עילה והשתק פלוגתא. גם נתבעת זכאית לקבל זכות הנקראת סופיות הדיון. זכות זו איננה רק זכות של הנתבעת אלא היא חלק בלתי נפרד מהתהליכים המתרחשים בערכאות, ובעניין זה פסקנו לעיל שמוצתה הזכות המהותית והדיונית בשני הליכים מקבילים בבית משפט שלום ובבית הדין לעבודה, ואין להוסיף עוד. בעניין זה יודגש כי פסק דינו של השופט אברהמי ניתן ב 11/09, התביעה שבפנינו הוגשה ב 22/3/10, דהיינו למעלה מ 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין. לפיכך, גם אם היתה נכונה טענת התובעת, כי כך הונחתה בהליך הקודם, ואנו לא מקבלים טענה זו נוכח לשונו הבהירה והמובהקת של פסק הדין, הגשתה תביעתה זו בחלוף זמן והדבר מדבר בעד עצמו. סוף דבר: התביעה נדחית מחמת השתק עילה והשתק פלוגתא על דעת כל חברי המותב. שקלנו את עניין פסיקת ההוצאות ועל דעת כל חברי המותב, נוכח התוצאה אליה הגענו, נוכח הלאקוניות של כתב ההגנה מצד הנתבעת שיכול היה לחסוך דיון זה, והשימוש בהליכים משפטיים מצד התובעת אשר לטעמנו נעשה ביתר, והחלטנו כי כל צד ישא בהוצאותיו. פסק דין זה ניתן לערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. השתק עילההשתק פלוגתאהשתק / דיני מניעות