בפני תביעה בסך של 40,310 ₪ שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה. הצדדים וטיעוניהם התובע בוטח על ידי הנתבעת בביטוח אובדן כושר עבודה זמני ומוחלט לעסוק במשלח ידו כנגר, שנגרם כתוצאה מתאונה. בקרות מקרה הביטוח אמור התובע לקבל סך של 1,400 ₪ לשבוע למשך תקופה שלא תעלה על - 52 שבועות, עפ"י פוליסה מס' 8-2317055-603-10 שתקפה מיום 1.1.03 ועד יום 31.12.03 (להלן "הפוליסה") ביום 19.5.03 ארעה לתובע תאונה בעבודתו כנגר בעטיה נפגע בכרית האגודל הימני, היא ידו הדומיננטית (להלן "התאונה"). לאחר התאונה שולמו לתובע ע"י המל"ל דמי פגיעה מלאים עד 18.8.03. ועדות רפואיות לנפגעי עבודה שליד המל"ל, קבעו לתובע הנכויות הזמניות הבאות: א. 30% מיום 19.8.03 ועד 31.12.03 ב. 30% מיום 1.1.04 ועד 21.1.04 ג. 100% מיום 22.1.04 ועד 5.2.04 ד. 50% מיום 6.2.04 ועד 30.3.04 ה. 20% מיום 1.4.04 ועד 30.7.04 ו. 10% מיום 1.8.04 ועד 30.11.04 תביעת התובע במל"ל כנכה נזקק אושרה לתקופה שמיום 1.9.03 ועד יום 31.3.04. לאחר התאונה עבר התובע השתלת עור בכרית האגודל. התובע המשיך לסבול מכאבים ורגישות באגודל באזור השתל, ובעקבות כך עבר ניתוח חוזר אשר בוצע ב- 1/04 בביה"ח בילינסון. נוכח זאת ומטבע הדברים נתארכה תקופת אי כושר לעבודה במקצועו. התובע נבדק במחלקה למרפאה תעסוקתית של קופ"ח כללית ועפ"י הנחיית הרופא התעסוקתי נקבע כי עקב התאונה איבד את כושר עבודתו במקצועו כנגר באופן מוחלט וזמני עד יום 30.9.04. הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח עפ"י הפוליסה בגין אובדן כושר עבודה מוחלט וזמני עקב התאונה בסך של 32,490 ₪. לאור העובדה שארע מקרה הביטוח והתמשכות אובדן כושר עבודתו באופן מוחלט וזמני, למעלה משנה ממועד קרות התאונה, פנה התובע באמצעות ב"כ לקבלת מלוא זכאותו לתגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה, היינו הסך של 1,400 ש"ח X 52 שבועות = 72,800 ₪, ובניכוי הסך ששולם ע"י הנתבעת (32,490 ₪), הנתבעת סרבה לשלם לו את תגמולי הביטוח. טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לכל שיפוי ו/או פיצוי ו/או לכל סעד אחר ממנה עפ"י הפוליסה, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא הפיצוי לו הוא היה זכאי עפ"י הפוליסה בגין אובדן כושר עבודה מוחלט וחלקי. התחייבויותיה עפ"י הפוליסה הינן בהתאם לאמור ולמותנה בפוליסה, כאשר אי הכושר לעבודה מוגדר בפוליסה, ובין היתר, נקבע כי אי כושר חלקי לעבודה אשר אינו עולה על 25% אינו מזכה בפיצוי. עוד נקבע בפוליסה כי אי כושר חלקי לעבודה, אשר עולה על 25% אולם אינו עולה על 50%, מזכה ב- 25% מסכום הפיצוי המפורט בפוליסה בגין אי כושר מלא לעבודה. אי כושר חלקי לעבודה אשר עולה על 50% מזכה בפיצוי של 50% מהסכום המפורט בפוליסה, כאשר בחינת כל הנתונים וכל התשלומים אשר שולמו ע"י הנתבעת מובילים למסקנה ולפיה לא זכאי התובע לכל תשלום נוסף, כאשר האמור והנטען בכתב התביעה יש בו משום התעלמות מוחלטת מהוראות הפוליסה. לא רק שהנתבעת שילמה לתובע פיצוי מלא בהתאם לתנאי הפוליסה, אלא שאין גם ראיה כלשהי ולפיה זכאי התובע לתשלום נוסף עפ"י תנאי הפוליסה והטענות הנטענות בכתב התביעה אין להן יסוד. כפי שעולה מדף הרשימה, הפיצוי השבועי הינו בסכום של 1,400 ש"ח, וזאת בכפוף לאמור לעיל, ובין היתר, בכפוף להגדרות בפוליסה ובנסיבות הספציפיות לא זכאי עוד התובע לכל תשלום נוסף מעבר לתשלומים אשר שולמו לו, וזאת תוך התייחסות לאי הכושר, בהתאם להגדרתו בפוליסה. יש לבחון את התשלומים אשר שולמו תוך התייחסות לתקופות אי הכושר, כאשר בחינת התשלומים מובילה למסקנה ולפיה לא מוטלת עוד על הנתבעת כל חובת תשלום. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התייחסות הוועדות הרפואיות של המל"ל, ובין היתר, ההכרה בתובע כנכה נזקק, אין לה רלוונטיות בנסיבות, ואין בקביעה זו כדי לפגוע בהוראות הפוליסה ותנאיה, לרבות ההגדרות של אי כושר עבודה חלקי ו/או לחייב את הנתבעת. אין בדרגת הנכות אשר נקבעה ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל כדי לחייב את הנתבעת, ובוודאי כי אין בקביעת הוועדה הרפואית של המל"ל ללמד על תקופות אי הכושר בהתאם להגדרתן בפוליסה. המבחנים לגבי אי כושר חלקי ו/או מלא הינם בהתאם לאמור בפוליסה ואין בדרגת הנכות אשר נקבעה ע"י הוועדות הרפואיות של המל"ל כדי לחייב ו/או ללמד על זכאותו של התובע ו/או אי כושרו לעבוד. עוד טענה הנתבעת כי אין גם ראיה כלשהי ולפיה זכאי התובע לתשלום כלשהו, כאשר הנתבעת שילמה לתובע פיצוי בגין תקופת אי כושר ממושכת וספק אם היה מקום לשלם לתובע את הפיצוי כפי ששולם. לא זו אף זו, החישובים הנזכרים בכתב התביעה אף הם מוטעים ומשוללי יסוד ואינם מתיישבים עם ההגדרות בפוליסה.אי כושר חלקי לעבודה בהתאם לתנאי הפוליסה, הינו תוך בחינת דרגת אי הכושר כאמור בפוליסה, והזכאות לפיצוי הינה בהתאם להגדרות אלה והאחוזים הנקובים בצידן. דיון הכיסוי הביטוחי הנתבעת הנפיקה פוליסה לתובע שתקפה מיום 1/1/03 ועד ליום 30/12/03. בהתאם לרשימה לפוליסה : "במקרה של אי כושר עבודה זמני ומוחלט לעסוק במשלוח ידו או במקצועו או בכל עבודה אחרת שנגרם כתוצאה מתאונה" זכאי התובע לתשלום שבועי של 1,400 ₪ אך לא יותר מ 52 שבועות. פרק הפיצויים שבפוליסה מורכבת משלושה סימנים: סימן א' עוסק בפיצוי בגין מקרה מות וסימן ב' עניינו פיצויים בגין נכות. בסימן לפוליסה ג' שכותרת השוליים שלו אבדן כושר עבודה נכתב: "אי כושר לעבודה משמעו: אי כושרו הזמני של המבוטח לעבוד בעבודתו, לעסוק במקצועו או במשלח ידו המפורט ברשימה, באורח חלקי או מלא לפי העניין" סימן ג' הנ"ל מחזיק 4 סעיפים, שניים מהם רלוונטיים למחלוקת שנפלה בין הצדדים: הראשון ביניהם עוסק במקרה ביטוח שבו נגרם למבוטח אי כושר מלא לעבודה. במקרה זה ישלם המבטח למבוטח את סכום הביטוח הנקוב ברשימה כפיצוי שבועי. הסעיף השני עוסק במקרה ביטוח שבו נגרם למבוטח אי כושר חלקי לעבודה בשיעור של לפחות 25% מכושרו הרגיל לעבודה. במקרה זה ישלם המבטח למבוטח את הפיצוי הנקובה בסעיף 3 ללוח הפיצויים וזאת החל מהיום השני לאי הכושר ועל עוד הוא נמשך לפרק זמן הקבוע בפוליסה. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 19.5.03 ארעה לתובע תאונה בעבודתו כנגר בעטיה נפגע בכרית האגודל הימני, היא ידו הדומיננטית. מלשון הפוליסה עולה כי הכיסוי הביטוחי אותו רכש התובע הוא במקרה של תאונה שהביאה לאי כושר עבודה זמני ומוחלט כטענת התובע ולא אי כושר חלקי כטענת הנתבעת. דהיינו, התובע זכאי לתגמולי ביטוח רק במקרה שנמצא באבדן כושר עבודה מוחלט באופן זמני. לכן אין כל רלוונטיות למצב של אבדן כושר עבודה חלקי באחוזים אלו ואחרים. בית המשפט מצדד בעניין זה בעמדתו של התובע כפי שנכתבה בסיכומיו ולפיה: " הכיסוי הביטוחי הקיים לתובע עפ"י הפוליסה הינו אך ורק אי כושר זמני ומוחלט כתוצאה מתאונה, ולא קיים לו אי כושר עבודה זמני וחלקי ברשימה לפוליסה, כך שהפניית הנתבעת לסע' 3 בסימן ג' שבלוח הפיצויים שם - אליו מפנה סע' 2 לסימן ג' העוסק באי כושר חלקי וזמני - אין לו כל רלוונטיות לרשימת הכיסויים הביטוחיים של התובע - נספח א' לתצהירו (ההדגשות במקור). למרות האמור לעיל ראה ב"כ המלומד של התובע להתייחס בסיכומיו לכתוב בסעיף 3 לסימן ג' הנ"ל בסוברו כי הפרשנות הנכונה של הפוליסה היא, שלתובע מגיע פיצוי מלא בגין אבדן כושר עבודה, ובלבד שאבדן הכושר עלה על 25% מכושרו של התובע, ולא היא. מאחר שכפי שהובהר לעיל הכיסוי הביטוחי הוא רק בגין אי כושר מוחלט אין רלוונטיות לאי כושר חלקי ולסעיף 3 לסימן ג' הנ"ל. כך גם ראיתי לקבל את עמדתו של ב"כ התובע שאין כל רלוונטיות לשיעור הנכות לעניין כושרו או אי כושרו או מידת כושרו של התובע לעבוד. מן המפורסמות שאינן דורשות ראיה, שלא חייב להיות מתאם בין שיעור הנכות לבית אבדן הכושר לעבוד. יכול שלנפגע יהיה שיעור נכות נמוך שיביא לאבדן כושר מלא ושיעור נכות גבוה שלא יביא לאבדן כושר כלל. לכן הסתמכות הנתבעת על שיעור הנכות, על מנת לגזור ממנה את גובה התגמולים, אין לה כל עיגון בהוראות הפוליסה. התוצאה כי שכדי לזכות בתביעתו צריך התובע להוכיח, על פי דרכי ההוכחה שהותוו בפוליסה, כי היה במצב של אי כושר עבודה מוחלט, לעסוק במשלוח ידו או במקצועו כנגר או בכל עבודה אחרת, בפרק הזמן הרלוונטי שאינו עולה על 52 שבועות. הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה על פי סעיף 7 לפוליסה, בפרק הדן בתביעות: "כל תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה תוגש בכתב על גבי טופס תביעה המקובל אצל המבטח ויצורפו אליה תעודת רופא ומסמכים וידיעות והוכחות שידרשו על ידי המבטח. להסרת ספק מוצהר בזה כי דרישה לתשלום תגמולי ביטוח תחשב לתביעה שנמסרה למבטח רק אם ולאחר שנמסרו לו תעודת הרופא, מידע, מסמכים והוכחות כאמור לעיל. " דהיינו על פי דרישת הפוליסה על התובעת להוכיח שהיה באבדן כושר עבודה מוחלט באמצעות תעודת רופא. משמעותה וצורתה של תעודת רופא מצויה בפקודת ה ראיות [נוסח חדש] התשלא 1971 (להלן: "פקודת הראיות") בהתאם לסעיף 24 (א) לפקודת הראיות: "חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר." בהתאם לתוספת הראשונה לפקודת הראיות, תעודת רופא צריכה להכיל את הפרטים הבאים: שם הרופא; מענו ומקום עבודתו, מספר רשיונו. הצהרה כי בדק את התובע, ממצאי הבדיקה והצהרה: תעודה זו ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית המשפט, והריני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלענין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בבית המשפט. אין להקל ראש בצורתה ובתכנה של תעודת הרופא מאחר שעל פי סעיף 25 לפקודת הראיות דינה של תעודת רופא החתומה בידו כדין עדות שניתנה בבית המשפט לאחר אזהרה, עם כל המשתמע מכך. האם אישורי אבדן הכושר שהומצאו על ידי התובע עונות לדרישות הפוליסה והדין ? התובע צרף אישורי אי כושר החתומים על ידי ד"ר קופלניק מיכאל מ.ר. 23758 מהמחלקה לרפואה תעסוקתית של שירותי בריאות כללית מפתח תקווה. האישורים מצביעים על כך שהתובע נבדק במחלקה והוא אינו מסוגל להמשיך בעבודתו מתאריך מסויים עד תאריך אחר. מדובר בשני אישורים: האשור הראשון מופנה לרופא המשפחה ומציין כי יש לאפשר חופשת מחלה מיום 16/6/03 ועד 19/8/03. האשור השני מופנה למעביד ומציין כי התובע אינו יכול להמשיך או לחזור לעבודתו כנגר מתאריך 30/9/03 ועד ליום 30/9/04 לתקופה של שנה. בשני האישורים אין הצהרה של הרופא כנדרש בפקודת הראיות. בנוסף לכך, קביעותיו של הרופא התעסוקתי אינן מקנות לתובע זכות לפיצוי מלא בגין אי כושר מוחלט לעבודה, באשר הקביעות מתייחסות לאי יכולתו של התובע לשוב לעבודתו כנגר בלבד. ולא לעבודות אחרות כמוגדר בפוליסה. (ר' אישור מיום 30.09.03 נספח יב' לתצהיר התובע). מחקירתו הנגדית של ד"ר קופלניק עולה כי אינו מומחה ברפואה תעסוקתית. למרות שמתפקד בקופת החולים ככזה. לדבריו יש לו תואר מומחה למחלות פנימיות ולגסטרואנטרולוגיה, בחו"ל. ד"ר קופלניק לא הוכר כמומחה על ידי משרד הבריאות. לחלק מהשאלות שנשאל נתן ד"ר קופלניק ניתנו תשובות שקשה היה להתרשם מהן על מידת מומחיות בתחום הרפואה התעסוקתית. כך למשל נשאל לגבי האישור של אבדן כושר עבודה שנתן לתובע למשך שנה. ש.בספטמבר 2003 אתה נתת לו אובדן כושר עבודה לשנה שלמה. על סמך מה קבעת אי כושר עבודה לשנה שלמה? ת.בגלל שהוא בן אדם שהיה מועמד לניתוח נוסף, והוא ימני ואגודל זה מקום שמחזיק את כל היד במקצוע שלו, בגלל זה אני נתתי לאי כושר עבודה כנגר. וזה הכל. ש.איזה ניתוח הוא היה צריך לעבור כשאתה בדקת אותו בספטמבר 2003 על פי מה שאתה רשמת? ת.הוא חזר אלי עם מכתב מאורטופד. יש הרבה ניתוחים, אני לא מומחה באורטופדיה. ובהמשך: ש.על סמך מה אתה נתת בספטמבר שנה אי כושר כשאין לך השכלה כרופא תעסוקתי. ש.איזה עבודה עושה נגר? ת.אני לא יכול לענות לך. ש.איזה עבודה עושה נגר? ת.עבודות נגריות. ש.תפרט לנו מה האיש לא יכול לעשות כשהוא היה אצלך בספטמבר 2003, מתוך הבדיקות שעשית? ת.הוא לא היה כשיר לעבוד כנגר. ש.מאחר ואתה לא יודע מה זה נגר, תספר לנו במה עוסק נגר? ת.בעבודות נגריות. ש.מה זה עבודות נגריות? ת.בוא נלך לנגריה ואתה תראה. התוצאה היה שהאישורים של ד"ר קופלניק אינם עומדים בתנאי פקודת הראיות ואין מהווים תעודת רופא בהתאם לפוליסה כך גם לא שוכנעתי שהאישורים שהוצאו על ידו משקפים נאמנה את כושרו לעבודה בתקופות הרלוונטיות. התובע נפגע באגודלו ועבר פרוצדורה כירורגית והשתלה. דיווח לפרופ' אנגל על אי נוחות בכרית אגודל ורגישות יתר דבר המקשה עליו לבצע פעולות הדורשות מיומנות עדינות. פרופ' אנג'ל מצא איטיות יחסית בביצוע פעולות עדינות ביד הדומיננטית, ירידה בכיפוף המפרק הבין גלילי של האגודל ושקיימת ירידה בכוח הצביטה ביד הדומיננטית לכן סבור פרופ' אנגל כי לתובע 10% נכות. כפי שהובהר לעיל, לא חייב להיות מתאם בין שיעור הנכות לבין אבדן כושר העבודה. יחד עם זאת מאחר שמדובר ברגישות יתר של קטע אגודל , כי אז יתכן שבידוד הבעיה על ידי כיסוי האגודל בכובעון יסיר את המגבלה הפונקציונאלית של האגודל דבר שיש בו להשליך ישירות על כושר העבדה. ד"ר קופלניק נשאל בעניין זה בחקירה נגדית: ש.אתה יודע האם כשאדם משתמש בכובעון, הוא יכול לעבוד, לא יכול לעבוד? ת.אני יודע מה זה כובעון, אבל אני לא יודע אם התובע יכול או לא יכול לעבוד. ש.האם כשהתובע הזה נבדק על ידך, הוא יכול היה לחזור למעגל העבודה לו היו ממליצים לו לשים כובעון? ת.אין לי תשובה. בעיה בנגריות היא אחרת, בנגריות יש צוות מצומצם בד"כ שם בד"כ עובדים בין 2 ל-10 איש. אין שם אפשרות בד"כ, אחרי כל השיחות שלנו עם כל בעלי הנגריות והמסגריות, לתת עבודות קלות, וזה, לפי ניסיון שלנו נגמר במכתב פיטורים עם כל ההגבלות. כל רופא תעסוקה יודע את זה. אם אנחנו פונים למפעל שם יש 100 עובדים, יש אפשרות לתת עבודה אחרת. אם יש שם רק 4 עובדים זה לא רק עבודות בתוך הנגרייה אלא הרכבה, התקנה. ש.כמה עובדים עבדו במפעל שבו עבד התובע? ת.אני לא יודע. ש.ואינך יודע גם באיזה היקף עבודה וסוג העבודה שבמפעל שבו עבד התובע הוא היה צריך לעשות, אם זה להרכיב חלון וכו'? ת.הוא עובד כנגר. אין לנו באיזור נגריה של 100 עובדים, אין דבר כזה, היה אחד מפעל והוא נסגר. הנה כי כן עניין השימוש בכובעון, שיש בו להשליך באופן ישיר על כושרו של התובע לעבוד, לא נבדק על ידי ד"ר קופליק דבר שיש בו לפגום בתקופות אישורי אבדן הכושר שנתן לתובע. התוצאה היא שאין התובע יכול להסתמך על אישורי אבדן הכושר שניתנו לו על ידי ד"ר קופלניק. משמעות ממצאי הועדות הרפואיות של המל"ל כפי שהובהר לעיל, כדי לזכות על פי הפוליסה בתגמולי ביטוח, צריך התובע להמציא תעודת רופא ומסמכים על פי דרישת הנתבעת. האחרונה ראתה להקל על התובע והכירה בקביעת הועדה שליד המוסד לביטוח לאומי באשר לשיעור נכותו של התובע. על פי פרשנותה של חברת הביטוח, כפי שבא לידי ביטוי בתצהירה ובעדותה של גב' אורית קזאז, שולמו לתובע תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה בהתאם לשיעור הנכות שנקבע על ידי הועדה הרפואית שעל יד המוסד לביטוח לאומי. על פי פרשנותה של חברת הביטוח לתובע היה כיסוי ביטוחי גם למקרה של אי כושר חלקי. אי כושר חלקי זה נגזר, אליבא דנתבעת, משיעור הנכות הצמיתה. דהיינו לדוגמא אם לתובע מגיעים תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה בשיעור של 1,400 ₪ לשבוע, הוא יקבל את מלוא התגמולים אם שיעור נכותו הצמיתה יהיה 100% ויקבל תגמולים בשיעור של 700 ₪ אם שעור נכותו הצמיתה תהיה 50%. הזכאות הזו לתגמולי ביטוח תעמוד לתובע כל עוד שיעור נכותו לא יפחת מ- 25% שאז יאבד את זכאותו כליל. על פי פרשנותו של התובע, הוא זכאי למלוא התגמולים בשיעור של 1,400 ₪ כל עוד נכותו הרפואית לא פחתה משיעור של 25%. לא ברור לבית המשפט כיצד עמדה זו מתיישבת עם עמדתו של ב"כ התובע לפיה אין ולא חייבת להיות קורולציה בין שיעור הנכות לבין אבדן הכושר. עניין אי הבהירות או הפרשנות שנתנה הנתבעת לפוליסה בא לידי ביטוי בחקירתה הנגדית של נציגת הנתבעת גב' קזאז: ש. למעשה, את אומרת את זה גם בסעיף 8 לתצהירך, שאתם שילמתם לפי ביטוח לאומי. תסבירי איך הדבר מתיישב עם התצהיר שנתת בכתב ההגנה שבו את מאשרת - מפנה לסעיף 8 וסעיף 13 לכתב ההגנה שבו את למעשה מצהירה שמה שרשום שם נכון שעומד בסתירה לחלוטין לתצהיר האחרון שמסרת. זאת אומרת, שבעוד שבסעיף 8 לתצהירך האחרון כתבת שהתשלומים בוצעו על פי קביעות של ביטוח לאומי אחוזי הנכות הרפואית, וסעיף 13 לכתב ההגנה, הנתמך בתצהירך בכתב ההגנה, את אומרת שאין כל רלוונטיות למסמכי המל"ל לגבי התשלום על פי הפוליסה. איך זה מתיישב? ת.אנחנו אישרנו תקופות מסוימות ושיעורי אי כושר מסוימים בהתאם לקביעת המל"ל כל עוד היה מדובר בתקופת אי כושר רפואית ועל פי התייעצות פנימית של רופא מטעמנו. ש.את רוצה להגיד לי שיש חישוב שעשיתם למר חנניה פרץ שהוא סוטה מקביעות המוסד לביטוח לאומי? ת.כל קביעה של המל"ל שהיתה על פי 18.א נכה נזקק, אין לה כיסוי בפוליסה ואותם לא אישרנו. ש.אתם שילמתם אחת לאחת על פי הקביעות של הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לגבי תקופות הנכויות הזמניות כל עוד סברתם שהוא עובר 25% נכות רפואית? ת.כן. כך רשום בפוליסה. ש.האם כל עוד אחוזי הנכות הרפואית שקבעו הועדות הרפואיות של ביטוח לאומי בתקופת השנה מיום התאונה עלו על 25%, אתם שילמתם אחרת מכפי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו על ידי המל"ל? ת.לא. ש.אז תסבירי איך הדברים מתיישבים בין כתב ההגנה שאותו אישרת בתצהירך הראשון שלפיו קביעת דרגות הנכות של הועדה הרפואית אינן רלוונטיות לתביעה הזאת עם התצהיר האחרון שלך, כולל התשובה האחרונה שלך, שכל עוד זה היה מעל 25% נכות רפואית זמנית, אתם שילמתם בדיוק לפי המל"ל. איך הדברים מתיישבים? ת.הפליסה לא כפופה לקביעת המוסד לביטוח לאומי, יחד עם זאת, תקופות אי הכושר - התובע המציא לנו את קביעת המל"ל ומצאנו לנכון לפנים משורת הדין לאשר את התקופות הללו בשיעורים שקבע המל"ל על פי התייעצות עם רופא. ש.איפה בסעיף 8 לתצהירך או בתצהירך כולו, כתוב שהתשלום לפי מבחני המל"ל, לפנים משורת הדין? ת.לא רשום שזה היה לפני משורת הדין. הנה כי כן, מצד אחד כתבה גב' קזז ששיעור הנכות שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי אינו רלוונטי מצד שני הנתבעת עשתה שימוש באחוז הנכות האמור, לשיטתה לפנים משורת הדין, ומצד שלישי התייחסה לנכות הרפואית כמשקפת אי כושר חלקי שאינו מכוסה כלל בפוליסה. יחד עם זאת מאחר שפרשנותה של הנתבעת היטיבה למעשה עם התובע, אין לבוא איתה חשבון בשל כך. דהיינו, כשמדובר באבדן כושר עבודה יש להביא תעודת רופא, כמשמעות היגד זה בפקודת הראיות, להוכחת אבדן הכושר. לתובע מגיעים תגמולי ביטוח רק אם הוא מצוי באבדן כושר עבודה מוחלט. הדין עם הנתבעת, מאחר שהיא אינה יכולה לחקור את הועדה הרפואית שעל יד הביטוח הלאומי, לא ניתן להסתמך על קביעתה (ר' ברע"א 2750/94 ע' עציוני בע"מ נ' מוסא אלי, דינים עליון , כרך לה' 892, רע"א 7474/00 עירית תל-אביב נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו (2) 193). הנתבעת הסכימה לפנים משורת הדין לקבל את קביעת הועדה הרפואית חלף תעודת רופא ובכך הקלה עם התובע. יחד עם זאת לאור פרשנותה של הנתבעת שאחוז הנכות הרפואית משקף אבדן כושר עבודה, לאור העובדה שלתובע כיסוי רק במקרה של אבדן מוחלט של כושר עבודה, כי אז מגיעים לו תגמולי ביטוח רק באותם פרקי זמן שהיו לתובע על פי קביעת הועדה נכות זמנית של 100% וגם זאת לפנים משורת הדין. דהיינו יש ממש בדברי הנתבעת כי לאור הכיסוי הבטוחי האמור שילמה ביתר. קביעות ועדות הרשות לענין תקנה 18 התובע מבקש מבית המשפט להכיר בקביעת ועדות הרשות של המל"ל, אשר הכירו בו כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 01.09.03 ועד 31.03.04, הזכאי לקצבת נכות מלאה. הנתבעת סבורה כי אין לחייבה על פי קביעות ועדת הרשות, באשר אין בידי התובע להצביע על מקור חיוב כלשהו לפיו על הנתבעת לשלם לו פיצוי על סמך קביעות ועדות הרשות של המל"ל. הנתבעת טוענת שהסכמתה לראות בקביעת הועדות הרפואיות שעל יד המל"ל אינדיקציה לקביעת כושרו של התובע לעבודה, נעשתה לפנים משורת הדין, מבלי לפגוע בזכויות, ואינה כוללת בחובה הסכמה לראות בקביעת ועדת הרשות. יתר על כן מוסיפה הנתבעת וטוענת שועדת הרשות אינה ועדה רפואית, והיא ועד בעלת אופי סוציאלי נוכח הרכבה. המבטחת לא נוטלת כל חלק בהליך ההכרה בתובע כ"נכה נזקק", אין לה כל זכות שימוע בפני הועדה ואף אין לה כל אפשרות לערער על החלטתה. תקנה 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, הינה תקנה סוציאלית במהותה. על אופיה כסעד סוציאלי ניתן ללמוד בראש ובראשונה מהרכבה של ועדת הרשות - פקיד שיקום, רופא מוסמך ועובד המוסד לביטוח לאומי. ועדת הרשות נועדה לתת מענה סוציאלי לנפגעים, להם נקבעה נכות זמנית בלבד (בניגוד לנפגעים להם נקבעה נכות לצמיתות), וזאת לתקופה מוגבלת בת ארבעה חודשים בלבד. אין לועדת הרשות דבר עם דרישת הפוליסה לפיה תנאי לזכאות הוא כי יקבע לנפגע אי כושר מוחלט לעבוד לא רק במקצועו ובתחום עיסוקו, אלא בעבודה כלשהי. לאור ההלכה בדבר ההתייחסות לקביעת הועדה הרפואית שעל יד המל"ל בכלל, מקל וחומר אין תוקף לקביעת ועדת הרשות בפרט ולפיכך התוצאה היא שאין לחייב את הנתבעת בתוצאותיה. אשר על כן, לאור העובדה שהתובע מבקש לבסס את הטענה כי היה באבדן כושר עבודה, מעבר לתקופה שבה הכירה חברת הביטוח באישורי אבדן הכושר של ד"ר קופלניק ובהחלטות הוועדות הרפואיות בכלל וועדת הרשות בפרט, לאור קביעתי כי לא ניתן להסתמך עליהן, דין תביעתו להידחות. אשר על כן התביעה נדחית . התובע ישלם הוצאות לנתבעת אליהן יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 3,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ. יחד עם זאת ממליץ בית המשפט לנתבעת שלא לגבות את שכר הטרחה וההוצאות. רפואהרופא תעסוקתיאובדן כושר עבודה