מבוא בפני תביעת התובע יליד 1958 בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 16.8.01. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כ"תאונת עבודה" ונקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 19% בגין הפגיעה בעינו. לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ולטענת הנתבעות אין עסקינן ב"תאונת דרכים". בהחלטתי מיום 25.12.07 נקבע כי התאונה הינה "תאונת דרכים". הנתבעות הגישו בר"ע על החלטתי ובמהלך הדיון בביהמ"ש המחוזי הוסכם בין הצדדים בישיבה מיום 1.12.08 כי תנתן רשות לערער וכי הערעור ייקבע בפניי הרכב. כן הוסכם בין הצדדים כי במקביל יימשך הדיון בשאלת גובה הנזק בבימ"ש זה. מהות הבקשה וטענות הצדדים טרם מתן החלטתי האמורה עתרו הנתבעות להגיש כראיה מטעמן את דוחות הועדות הרפואיות במל"ל נכות כללית שקבעו כי התובע לוקה בנכות בשיעור של 75%. אין חולק כי חלק מן הנכויות המרכיבות את נכותו המשוקללת של התובע כפי שנקבעו על ידי הועדה אינן קשורות לתאונה. לחילופין, עתרו הנתבעות למינוי מומחים רפואיים בתחומים הקרדיולוגיה, הגסטרואנטרולוגיה, הרפואה הפנימית (סכרת ועודף משקל) והאורטופדיה. בהחלטתי מיום 21.6.07 דחיתי את בקשת הנתבעות להגשת דוחות הועדות ונעניתי לבקשתן החילופית למינוי מומחים רפואיים. בקשת הנתבעות לעיון חוזר נדחתה בהחלטתי מיום 19.8.07. בסמוך לאחר מתן ההחלטה בבר"ע בשאלת החבות שבו והגישו הנתבעות ביום 8.12.08 את בקשתן להגשת דוחות הועדות במל"ל וזאת : "עקב חובת תום הלב ומכוח השתק" (סעיף 3 לבקשה). לטענת הנתבעות, הועדות הרפואית של המל"ל מהוות ערכאה מעין שיפוטית ומשכך החלטותיהן מחייבות את התובע והוא מנוע מלטעון כל טענה בניגוד להצהרותיו בפני הועדות וזאת מכוח כלל ההשתק השיפוטי ועקרון תום הלב. הנתבעות טוענות כי התובע היה יוזם ההליכים במל"ל לקביעת נכויותיו במסגרת נכות כללית, ומשנבדק על ידי ועדות רפואיות וטענותיו התקבלו אין לאפשר לו להתחמק מקביעות המל"ל ומשכך מתייתר הצורך במינוי מומחים רפואיים שיקבעו את נכויותיו של התובע שאינן קשורות לתאונה, קביעות שיכול ויביאו לקביעות סותרות בדבר מצבו הרפואי ללא קשר לתאונה. לטענת הנתבעות, התנגדותו של התובע לראות בקביעות ועדות המל"ל נכות מחייבת מנוגדת לחובת תום הלב בהפעלת כוחותיו המשפטיים-דיוניים. באשר להשתק השיפוטי טוענות הנתבעות כי יש להחיל כלל זה גם כשמדובר בהחלטות ועדות המל"ל שהן טריבונל מעין שיפוטי. בהקשר זה מפנות הנתבעות לרע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת בע"מ נ' ישראל פרידמן ואח' שם נקבע כי כאשר אדם העלה טענה במסגרת הליך מסויים וטענתו התקבלה ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר. מוסיפות וטוענות הנתבעות כי גם מטעמי יעילות ההליך וחסכון בזמן והוצאות יש לראות בנכויות שנקבעו על ידי המל"ל במסגרת נכות כללית כמחייבות שכן היה לתובע יומו בפני הועדות, שם טען את כל טענותיו ונבדק על ידי מגוון רופאים וכי אין טעם למנות מומחים, דבר הכרוך בהוצאה ניכרת, כאשר נקבעו לתובע נכויות בתחומים אלה. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבעות מנסות לערער על החלטת בית המשפט מיום 21.6.07 שם נקבע כי לא ניתן להגיש את דוחות המל"ל במסגרת נכות כללית כראיה בהליך זה וזאת לאחר ששתי בקשות של הנתבעת לעיון מחדש נדחו. עוד טוען התובע כי הנתבעות מנסות בחוסר תום לב להביא בפני בית המשפט את קביעות המוסד לביטוח לאומי למרות הפסיקה המפורשת הקובעת כי כל עניין שברפואה יקבע ע"י מומחה רפואי שימונה על ידי ביהמ"ש. מוסיף וטוען התובע כי אין לדון בטענה בדבר חוסר תום לב או השתק שיפוטי אשר חלים רק בין הצדדים הספציפיים, התובע והמוסד לביטוח לאומי, ואינם חלים ביחסים בין התובע לנתבעות. כן טוען התובע כי משלא ניתן להוכיח עניינים שברפואה בהסתמך על דוחות המל"ל- ודאי שלא ניתן להכשיר דוחות אלה מכוח השתק שיפוטי. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקום אלא אם יאמר אחרת. דיון הדרכים להוכחת עניין שברפואה סעיף 6 לחוק הפלת"ד קובע כי "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות... הוראות בדבר מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואי של נפגע...". תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים") קובעת כי נפגע הטוען לעניין נכות רפואית יגיש בקשה למינוי מומחה רפואי על ידי ביהמ"ש. תקנה 3 לתקנות המומחים קובעת כי הנתבע "...רשאי גם לבקש מינוי מומחה בנושא שלגביו לא נתבקש מינוי מומחה כאמור...". כלומר, מקום בו צד מהצדדים מבקש להוכיח עניין שברפואה - בין הנובע מהתאונה ובין שאינו נובע מהתאונה - עליו להגיש בקשה למינוי מומחה על מנת שטענתו תוכח באמצעות מומחה רפואי שימונה על ידי ביהמ"ש. בהמשך תוקן חוק הפלת"ד על דרך הוספתו של סעיף 6ב הקובע כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". מספר תנאים דרושים לכך שקביעת דרגת נכות תבוא בגדרו של סעיף 6ב וכפי שנקבע בע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 698: "התנאים לעניין יישום דרגת הנכות על תביעת הפיצויים הם אלה: 1. היא נקבעה על-פי כל דין 2. זו דרגת הנכות שנקבעה לנפגע 3. היא מתייחסת לנכות שנגרמה בשל הפגיעה באותה תאונת דרכים." הערכאות המבררות ובית המשפט העליון נדרשו פעמים רבות לבקשות תובעים להגשת דוחות הועדות הרפואיות של המל"ל בדיון על זכאותם לקצבת נכות כללית על פי פרק ו 2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח - 1968 כראיה מחייבת מכח סעיף 6ב לחוק הפלת"ד- אולם בקשות אלו נדחו. בר"ע 94/86 אברהם עקיבא נ' רותם חברה לביטוח, פ"ד מ (1) 754 (1986) התייחס בית המשפט העליון לרציונאל הגלום מאחורי הוראת סעיף 6 ב' ולהיקף תחולתה וקובע: "לא כל קביעת דרגת נכות קודמת מחייבת בתביעה לפי החוק אלא אך זו שנקבעה לנפגע "בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים" (ההדגשה שלי - י.ה). משמע, שהוראה זו חלה רק כאשר הגוף הפועל על-פי דין נדרש בזמנו לקבוע וקבע בפועל את דרגת הנכות העומדת בקשר סיבתי עם התאונה. זה המצב, דרך משל, במקום שבו תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, שכן נדרשת אז הוועדה של המוסד לביטוח לאומי לקבוע אך ורק את דרגת הנכות, שנגרמה עקב הפגיעה בתאונה, ועליה להתעלם מכל נזק שאינו קשור לכך (סעיף 63(א) לחוק הביטוח הלאומי). לפיכך, במקרה כגון זה (בכפוף לסיפא לסעיף 6ב לחוק) רואים את הקביעה כמחייבת אף לצורך התביעה. לא כן בענייננו. קביעת דרגת נכות לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי כלל אינה קשורה באירוע שגרם לנכות, ועל-כן אין הוועדה הרפואית צריכה לתת דעתה על הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה. כל עניינה של הוועדה במצבו הרפואי של הנבדק בעת ביצוע הבדיקה, שכן (כאמור) עצם נכותו יוצרת זכאות לגימלה, ללא קשר לגורמיה. מכאן שבקביעת דרגת הנכות לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי אין מתחשבים באפשרות, שהנפגע היה כבר נכה בטרם התאונה, או שהנכות נגרמה בשל סיבות אחרות ולא עקב התאונה מהטעמים שביארתי אין סעיף 6ב לחוק חל על הקביעה הקודמת של דרגת הנכות". ראה בעניין זה גם רע"א 2512/94 זר נ' צור שמיר חברה לביטוח, פ"ד מח(5) 675 (1995)). כאמור, אחד התנאים לכך שדרגת נכות שנקבעה לתובע תחייב לפי סעיף 6ב היא שהנכות שנקבעה היא בשל הפגיעה בתאונת הדרכים. דרגת הנכות אשר נקבעה לתובע על ידי ועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית אינה נובעת מתאונת הדרכים נשוא התביעה ומשכך, לכאורה, היא אינה נכות מחייבת במסגרת הליך זה. קביעה ולפיה הנכות שנקבעה לתובע ללא קשר לתאונה תחייב בהליך זה שלפי חוק הפלת"ד היא בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה הקובעים כי לא כל קביעת דרגת נכות מחייבת בתביעה לפי חוק הפלת"ד, אלא אך זו אשר נקבעה בשל הפגיעה שנגרמה באותה תאונת דרכים. בעניין זה ראה גם ספרו של המלומד ריבלין "תאונת הדרכים", עמ' 466: "קביעת דרגת נכות רפואית, שבאה על פי מעשי חקיקה בהם אין חובה, על הרופא או על הוועדה הרפואית, להתייחס לקשר הסיבתי בין דרגת הנכות לתאונת הדרכים, אינו בגדר קביעה על פי דין לצורך סעיף 6ב לחוק הפיצויים. לפיכך, קביעת דרגת נכות לפי פרק הנכות "הכללית" בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 אינה קביעה על פי דין כמשמעותה בסעיף 6ב". אמנם, הפסיקה והספרות מתייחסים למקרה בו נקבעה על ידי ועדה של נכות כללית נכות העשויה להיות קשורה לתאונה, אלא שהיא אינה מחייבת מאחר וועדה זו אינה נדרשת לקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע לתאונה ואין התייחסות לקביעת נכות אשר אינה נובעת מהתאונה כמו במקרה דנן. יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש מקום לסטות מהוראת סעיף 6ב' והפסיקה הנוגעת להוראה זו הקובעת אילו קביעות יחייבו במסגרת הליך לפי חוק הפיצויים. לאור האמור לעיל יש מקום לדחיית הבקשה. ברם, האם אין ממש בטענות הנתבעות בדבר השתק שיפוטי, מניעות וחוסר תום לב כדי להכריע את הכף לטובתן? השתק שיפוטי/מניעות/חוסר תום לב דוקטרינת ה"השתק השיפוטי", כפי שהוגדרה על ידי כבוד השופטת דורנר בע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4) 133, משמעה: "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה". ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט (6) 625 (להלן: "החלטה בעניין בית ששון") התייחס בית המשפט העליון לתכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי: "הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט " בפסק דיני מיום 19.4.09 בת.א. 34724/05 אורטל קלושינר נ' פנינה מיכלסון (פורסם במאגרים המשפטיים), סקרתי את סוגיית ההשתק השיפוטי אשר נדונה בהחלטה בעניין בית ששון ופסקי הדין שנתנו בעקבותיו. בענייננו, מבקשות הנתבעות להחיל את הכלל של השתק שיפוטי על החלטות של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית. בבג"צ 2874/93 קופטי כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח (2) 673 נקבע כי מומחה המתמנה כיועץ רפואי נושא בתפקיד ציבורי בעל אופי מעין-שיפוטי: "להלכה ולמעשה מומחה-יועץ רפואי הוא נאמנו של בית הדין, שלעניין ההכרעה בשאלה הרפואית מייחס לחוות-דעתו חשיבות רבה מאוד. מכאן מתחייב, כי מינוי כמומחה-יועץ רפואי מטיל על הרופא המתמנה תפקיד ציבורי בעל אופי מעין-שיפוטי". השאלה שיש לבחון במקרה הנדון מתמצת בשאלה האם התובע טוען במסגרת ההליך שבפניי טענה הפוכה מזו שטען בפני הועדה הרפואית שהינה בבחינת הליך מעין שיפוטי. בהחלטת הועדה הרפואית במל"ל (נכות כללית) מיום 29.8.02 בדבר אי כושר נכתב כי התובע: "... הפסיק לעבוד לפני כשנה (לדבריו בגלל תאונת עבודה)...". לא מצאתי אמירה נוספת של התובע בה טען כי אינו מסוגל לעבודה בגין חוליים נוספים שאינם קשורים לתאונה. משהתובע לא טען במסגרת ההליך שהתנהל בפני ועדה רפואית (נכות כללית) של המוסד לביטוח לאומי כי אינו מסוגל לעבודה בשל מצב רפואי שאינו קשור לתאונה - סירובו לראות את קביעת הועדה במסגרת נכות כללית כמחייבת, אינה בבחינת טענה הסותרת טענה אשר נטענה בהליך אחר. אם היה התובע טוען בפני הועדה הרפואית של המל"ל, שהיא כאמור גוף מעין שיפוטי, כי אינו מסוגל לעבודה בשל מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה- ייתכן והייתי מגיע למסקנה כי יש מקום להגשת הדוחות אשר קביעותיהן נתנו, בין היתר, על בסיס הצהרותיו בפניי הועדות. מכל מקום, במצב כזה היה מקום להדרש לבחינת היחס בין ההלכה הפסוקה בדבר השתק שיפוטי, מניעות וחוסר תום לב לבין חוק הפלת"ד ותקנות המומחים וההלכה הפסוקה בדבר הגשת דוחות הועדות הרפואיות של המל"ל במסגרת נכות כללית. אין זה המצב בענייננו. לפיכך ומשאין מדובר במצב בו התובע מעלה טענות עובדתיות סותרות במסגרת שני הליכים שונים- אין להחיל את הכלל של השתק שיפוטי ולראות מכוחו את קביעת המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית כמחייבת בהליך שפניי. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה. יחד עם זאת, הנתבעת רשאית להגיש כראיה את תלונותיו ואמירותיו של התובע (בכפוף לכללים בדבר הגשת אמירות בעל דין שנאמרו בהזדמנויות שונות) בפני הועדות הרפואיות וזאת, להבדיל, מהגשת ממצאי הועדות וקביעותיהן. נוכח תגובת התובע להחלטתי מיום 27.1.09 שהוגשה ביום 5.2.09 ולפיה אין מקום לעכב ההליכים בתיק עד לאחר ההכרעה בבית המשפט המחוזי, יפעלו הצדדים בהתאם להחלטתי מיום 11.12.08 בעניין מינוי המומחים. החלטה בדבר מינוי מומחה חלופי, במקום ד"ד שמואל אלטמן, קרדיולוג, תשלח לצדדים במקביל להחלטתי זאת.תום לבהשתק / דיני מניעות