בפניי בקשה לחידוש הליכים שהגיש התובע ביום 27.12.10. ההיסטוריה של ההליכים בתיק זה ; כתב התביעה בתיק זה הוגשה ביום 14.1.04. הנתבע ייצג את התובע בהסכם מכר שנכרת עם חברת צנרת הגליל בע"מ ונחתם ביום 25.1.1996. תנאי ההסכם סוכמו בידי חברת צנרת הגליל, ואילו החתימה התבצעה במשרד הנתבע. ביצוע ההסכם לא הושלם, על הנכס שנקנה בידי התובע רבצה הערת אזהרה בגין משכנתא ו/או חוב של חברת צנרת הגליל לבל"ל. והתובע טען בפני צנרת הגליל במכתב מיום 14.7.98, שנכתב באמצעות הנתבע בא כוחו דאז, כי עליה לבצע התחייבויותיה ע"פ ההסכם וכי אי מילוי ההתחייבות מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה אותו בפיצוי המוסכם. הסתבר במועד מאוחר יותר כי חובותיה של צנרת הגליל לבל"ל גבוהים מדי וכי היא לא תוכל לכסות את חובה והמשמעות היא כי לא ניתן להסיר הערת האזהרה מעל החנויות (הנכס) שנרכשו בידי התובע. התובע הגיש כתב התביעה נגד הנתבע בעילה כי הנתבע התרשל בניסוח הסכם המכר מה שהביא את העסקה למבוי סתום ובכך גרם לו נזקים אותם הוא תובע, בנוסף התובע רצה להגיש תביעה נגד חברת צינורות הגליל בע"מ וביקש ייעוץ מהנתבע וזה נתן ייעוץ לקוי ורשלני מה שגרם לתובע להפסיד זכויותיו בזמן שיכל לקבלם מחברת צינורות הגליל לפני שנכנסה להליך של פירוק. הנתבע טען כי מאחר וההסכם נחתם בינואר 1996 והתביעה הוגשה ב- ינואר 2004, חלה על התביעה התיישנות. ב- 28.12.04 התובע ביקש תיקון כתב התביעה ע"י הוספת נתבעים נוספים ושינוי סכום התביעה וכב' ס. הנשיא (כתוארה דאז) בית נר אביטל התירה תיקון כתב התביעה, המועד להגשת כתב תביעה מתוקן הוארך עד ליום 1.5.05 על פי בקשת התובע מיום 14.3.05. ביום 1.5.05 הוגשה בקשה שנייה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, הורתה כב' השופטת (כתוארה דאז) על התלית הליכים ביום 3.5.05 וכך נקבע בהחלטה : "אני מורה על התליית ההליכים בתיק. התובע יכול לבקש חידושם בלא תשלום חדש של אגרה". התובע לא הגיש בקשה לבטל החלטת התליית ההליכים, לא הגיש כל ערעור על החלטה זו. התובע השלים עם החלטה זו והתיק נסגר. הבקשה הנוכחית מוגשת בחלוף 5 שנים ו 7 חודשים. כך נסגר לו התיק ביום 3.5.05, בינתיים חלפו מאז יותר מ- 5 שנים תמימות החנויות נמכרו והתובע פדה את הנכסים, וביום 27.12.10 הגיש התובע בקשה לחידוש התובענה. כב' ס.הנשיא ד"ר ארגמן ביקש מהתובע שיבהיר מדוע השתהה בהגשת הבקשה לחידוש התובענה, הוגשה הודעת התובע וכן תגובה לבקשה מטעם המשיב, והחלטה זו ניתנת על ידי ע"פ בקשתו של ס.הנשיא ד"ר ארגמן מרדכי. נימוקי הבקשה בתמצית: התובע טוען כי תיק ההוצל"פ נסגר, הנכסים נמכרו והוא פדה אותם, כעת הוא רוצה לתקן סכום התביעה אך לאור נסיבות סיום תיק ההוצל"פ אינו מעוניין להוסיף נתבעים והוא מבקש לחדש את התביעה. התובע טוען כי ההליכים בתיק ההוצל"פ הוארכו עד שלבסוף החליט לפדות את הנכסים ולמכרם לחברת א.ג. נהריה גן לי שיווק בע"מ ביום 9.3.07, ובמשך התקופה הזו גם טיפל באישתו שנפגעה בגבה כתוצאה מתאונת דרכים קשה שעברה. במכירה, לטענת התובע, לא נסתיימו ההליכים, וחברת גן לי הנ"ל הגישה נגדו ונגד בא כוחו תביעה לבימ"ש המחוזי בחיפה שבו התובעת ביקשה להורות לנתבעים להשלים רישום החנויות על שמה, ורק ביום 13.8.08 ניתן פסק דין במחוזי. בתיק נמשכו הבקשות למיניהן כולל בקשה להחזרת אגרה והחלטה סופית ניתנה ביום 25.2.09. אך אז לא היה לו מספיק כסף לגיוס עו"ד ופנה לנתבע על מנת להגיע להסדר פשרה באוגוסט 2008 אך זה משך אותו שנה שלמה ללא הועיל. שוב פנה הוא לנתבע באוקטובר 2010 ושוב הנתבע ניהל סחבת במתכוון ללא כל סיום של העניין ומכאן הוגשה בקשתו בדצמבר 2010. נימוקי התשובה בתמצית: הנתבע טוען כי החלטת ביהמ"ש על התליית ההליכים הינה בבחינת "הפסקת התובענה" מכוח תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן גם אם תחודש התביעה חלה התיישנות על ההליך מאחר ומיום החתימה על חוזה המכר עד להגשת הבקשה לחידוש התובענה (בניכוי התקופה שבה התנהלה התביעה עד להפסקתה) עברו יותר מ- 8 שנים ובהתאם לסעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות התביעה התיישנה. הנתבע טוען כי התובע פעל תוך שיהוי ניכר, המתנתו של למעלה מחמש שנים מיום התליית ההליכים ועד להגשת הבקשה אין לה כל צידוק ומצביעה כי לא היתה לו כל כוונה להמשיך בהליכים נגד הנתבע. התיישנות התביעה ביום הגשת התביעה: שאלת ההתיישנות של התביעה עלתה בכתב התביעה שהוגשה בשנת 2004 והיא עולה שוב כעת, כאשר הנתבע טוען כי על התביעה העיקרית חלה התיישנות מאחר ועילת התביעה נולדה ביום החתימה על ההסכם ומיום זה ועד להגשת התביעה עבורו יותר מ- 7 שנים. כאמור, המחדל בגינו נתבע עו"ד לוריג הינו ניסוח הסכם רשלני ומתן ייעוץ רשלני בנוגע להגשת תביעה נגד חברת צינורות הגליל. איני נדרש , בשלב זה , לדון בשאלת ההתיישנות ולהכריע בה, אך שאלת ההתיישנות שהייתה כטיעון מרכזי בטיעוני הנתבעת תתווסף למשקל טענות הנתבע ביחס לשימוש התובע בזכות של חידוש התובענה, כפי שיפורט בהמשך. משמעות המונח "התליית הליכים" לעניין חידוש התובענה: במשפט האזרחי אין מונח הקבוע בתקנות ו/או בחוק לעניין "התליית הליכים". הבקשה שהונחה לפתחו של בית המשפט הינה בקשה לתקן כתב תביעה ולהוסיף נתבעים נוספים , בית המשפט נעתר לבקשה כזו. עם הגשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן בשל המתנה לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל, ניתנה ההחלטה על יד בית המשפט. ביהמ"ש הפסיק לדון בתובענה לאור טענת התובע כי הינו ממתין לסיום ההליכים בתיק הוצל"פ אשר יש בו כדי להשליך על יכולתו לתקן את תביעתו ולכמת את נזקיו. הנתבע, כאמור, טוען כי התליית ההליכים הינה בעצם הפסקתם מכוח תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 והוא שולל את האפשרות כי ההתלייה היתה מכוח תקנה 153. בשני מסלולים ניתן להגדיר את התליית ההליכים בהתאם להחלטת כבוד ס. הנשיא השופטת א.בית-נר( כתוארה אז); המסלול הראשון על פי תקנה 154 לתקנות ( הפסקת תובענה) והמסלול הנוסף על פי תקנה 153 (דחייה ללא מועד) , הגישה הנכונה להכרעה בסיווג היא תלויה במהות ההליך, השימוש בזכות על ידי בעלי הדין ושאר הנסיבות. לפעמים ראוי ונכון יותר לסווג את ההחלטה כהפסקת תובענה ולפעמים ראוי ונכון יותר לסווגה כדחייה ללא מועד. א.מסלול על פי תקנה 154: תקנה 154 קובעת כי: " (א) רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת. " אם ההחלטה ניתנה על ידי כבוד השופטת בית נר מכוח תקנה זו, הרי משמעות החלטה זו היא מחיקת התביעה, עם כל המשתמע מכך. נראה לי בנסיבות העניין לראות בהחלטה זו כהוראה למחיקת התובענה וזאת מהטעמים שלהלן; ראשית, ההחלטה שניתנה התייחסה לאגרה בעת חידוש ההליכים. ההתייחסות לאגרה יש לה טעם מקום בו ההליך יוגש פעם נוספת ולא במסגרת הודעה על חידוש באותו הליך. על פניו נראה שכוונת בית המשפט היא להליך חדש המחוייב באגרה, ומשכך בית המשפט העניק פטור מראש לתשלום האגרה. לו התכוון בית המשפט להליית הליכים בדמות תקנה 153 לא היה מתייחס כלל ועיקר לסוגיית האגרה. שנית, חוסר המעש מצד התובע זועק דרשני!! ההליך בפני רשם ההוצאה לפועל הסתיים כבר בראשית שנת 2007 ומאז לא באה כל בקשה מטעם התובע לחידוש ההליכים או בבקשה להגיש תובענה חדשה כלל ועיקר. ממכלול התנהלות התובע נראה בבירור שמדובר בהפסקה של ממש בניהול ההליך .ההליכים בפני ראש ההוצאה לפועל הסתיימו לכל היותר עם אישור זכות הפידיון לתובע, יחד עם זאת מאז ועד היום אין כל הסבר מדוע לא חודשה התובענה. התובע מתייחס לסדרת הליכים שנולדו לאחר מכן, עיינתי בהליכים אלו לרבות פסקה דינו של כבוד השופט סוקל, אין בין הליכים אלו לבין הטענות כלפי עו"ד לוריג ולא כלום. שלישית, הבקשה הנוכחית מודה התובע כי אין מקום לתקן את כתב התביעה . כך הוא טוען בבקשת: " מעיון ובדיקת התיק התברר לח"מ כי אין מקום לצירוף נתבעים שנתבקש צירופם בזמנו,אך עם זאת יש לתקן את כתב התביעה לרבות הסכומים לאור השינוי בניבסות מאז בקשת התובע לתיקון כמפורט בכתב התביעה המתוקן." ( ראה סעיף 3 לבקשה מיום 27/12/10.) אם כך לשיטתו גם הבקשה המקורית לתיקון כתב התביעה לא היה לה כל מקום ואין כל הסבר מדוע אותם צדדים ,שהיה כל כך חיוני ונחוץ לצרפם , לצדדים שאין להם כל צורך!!!! הדבר מלמד על ניצול לרעה של הליכי המשפט ולהחזיק את הנתבע כבן ערובה להתנהלות התובע. מדובר בתובענה המתייחסת להסכם משנת 1996 שלטענת התובע נוסח ברשלנות, התובענה הוגשה בשנת 2004 בחלוף 9 שנים מחתימת ההסכם וכיום מבקש לחדש את התובענה מאותה נקודה שבה הופסקה בחלוף כמעט שש שנים. התביעה מתייחסת לאירוע שהתרחש לפני כ15 שנה...היעלה על הדעת!!! היכן ישן התובע שזנח את תביעתו. רביעית , נראה לי כי התובע עושה שימוש לרעה בזכות התביעה, בפרט כאשר מלכתחילה שאלת ההתיישנות הייתה מחלוקת רצינית בין הצדדים כבר בשנת 2005, התנהלות התובע לאחר תום הדיון בלכשת ההוצאה לפועל בחודש 1/07 ועד הגשת הבקשה כשימוש לרעה בזכות , שימוש שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. ההנמקות שהובאו על ידו כדי לתרץ פניה בשיהוי קיצוני זה, אין לה כל בסיס , ההליכים המואזכרים על ידו אין להם כל נגיעה כלל ועיקר לטענותיו כלפי עו"ד לורג ; זאת ועוד הבסיס לבקשה המקורית לצירוף נתבעים התבררה כיום כבקשת סרק!!. חמישית, התובע ורק לו ניתנה הזכות והכוח לחדש תובענה זו. הנתבע אינו יכול לפנות ולבקש את חידושה. לנתבע אשר נדרש היום להתגונן מפני טענות המיוחסות לו לפני כ15 שנה, בשל התנהלות התובע, שהתברר שאין לה כל בסיס, פוגעת מעבר לנדרש בנתבע, שעה שהתובע ישן על זכויות ולא טרח לפעול כפי שמתבקש מתובע סביר. מכאן נראה לי כי יש לקבוע כי ההחלטה בדבר התליית ההליכים הינה החלטה על הפסקת התובענה בדומה למחיקת התביעה, עם כל המשתמע מכך ביחס לשאלת ההתיישנות. גם אם הייתי סבור שטעיתי וכי יש לראות בהחלטה כהחלטה על פי תקנה 153 ,אין הדבר עוזר במידה ניכרת לתובע ולפחות החל מ1/07 התביעה נמחקה מחוזר מעש מצד התובע, כפי שיפורט בהמשך. ב. ההתלייה היתה מכוח תקנה 153 לתקנות : תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כהאי לישנה: "בית המשפט או הרשם רשאי לדחות את הדיון דחיה ללא מועד, ואם עשה כן יהא כל בעל דין רשאי לבקש החזרת המשפט לרשימת המשפטים התלויים ועומדים.נדחה הדיון דחיה ללא מועד ולא נתבקשה החזרת המשפט תוך ששה חודשים מיום הדחיה האחרונה, רשאי בית המשפט או הרשם ליתן הודעה לבעלי הדין לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה; לא ניתן טעם להנחת דעתו של בית המשפט או הרשם, תימחק התובענה". ניתן לעשות היקש מדוקטורינת "הליך תלוי ועומד" או Lis Alibi Pendens, הקובעת כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר, בו עומדת לדיון סוגיה מהותית דומה (ע"א 9/75, שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, בע' 481 ("עניין אל עוקבי")). מטרתו של עיכוב ההליך היא למנוע הליכים מיותרים, בזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנות בעניין, והיווצרות מצבים בהם שני הליכים התלויים אחד בשני יתבררו שלא בסדר ההגיוני והמתבקש. א 9106-02/08 *** שי אגרנוב ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל, קרן קיימת לישראל (אנגליה), קרן קיימת לישראל (קק"ל) ואח' בית משפט מחוזי מרכז 10/03/2010 פורסם ב-LawData. במקרנו הוצהר בידי התובע כי הוא מבקש את הדחיית בשל קיון הליך בהוצל"פ אשר תוצאותיו ישפיעו עד מאד על החלטתו לתקן את כתב התביעה מבחינת הוספת צדדים ו/או שינוי סכום התביעה ועל כן יש מקום לפרש את החלטת ביהמ"ש דאז כמתכוונת לדחיית ללא מועד או לעיכוב ההליך מכוח סעיף 75 לאור הצורך להמתין תוצאות ההליך הרלוונטי בהוצל"פ. מהותה של ההחלטה התכוונה להשאיר את ההליך תלוי ועומד, לתקופת זמן מוגבלת, עד להכרעה בתיק ההוצל"פ. ניתן אף להרחיק לכת ולהניח כי כב' ס.הנשיא (דאז) הניחה כי הליכי הוצל"פ לא ייארכו זמן רב לאור העובדה כי כבר מונה כונס נכסים בתיק. הפסיקה פיתחה דוקטרינת עיכוב ההליכים בשל הליך תלוי עומד למען השגת יעלות דינוית, צדק, ומניעת בזבוז זמן שיפוטי כמו כן מניעת החלטות סותרות, ולא אחת נקבע כי : הסמכות לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד, הינה סמכות שבשיקול דעת. שיקול דעת זה הינו רחב כל עוד מתקיימות התכליות שביסודו. (ראה: רע"א07/2733 עמירון ס.טי. מימון והשקעות בע"ם נ' יצחק וולך (להלן: פס"ד עמירון), וכן ע"א 304/04 עוזי יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי ואח' ). בכל הנוגע ליישומו של כלל זה נקבע לא אחת, כי כלל זה מיועד למניעת התדיינויות מקבילות באותה שאלה מהותית שעלולות לגזול זמן שיפוטי יקר, כן מניעת הכבדה על היריב שיצטרך להתדיין פעמיים באותה שאלה עם כל הכרוך בהעדת עדים ובהשחתת זמן ומשאבים, כפי שנקבע בע.א 9/75 שיח' לימן אלעוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד כט (2) 477 ( להלן: פס"ד אלעוקבי) בזו הלשון: "אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות לטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות סותרות" נדרשת חפיפה בשני ההליכים המקבילים שמצדיקה ישום הכלל. בעניין זה נקבע לא אחת כי : "כמו כן הלכה זו חלה לא כאשר העילה ( כמשמעות המילה לפי הלכה זו) של שתי תביעות זהות, אלא גם נוכח שתי עילות שונות בתכלית כאשר משותף להן שאלה מהותית, שהכרעה בה תכריע את גורלה של העילות בשתי התביעות" ( פס"ד אלעוקבי ). אני סבור כי ניתן להניח כי ביהמ"ש עשה היקש מדוקטרינה זו לעניין התליית ההליכים שהורה עליה במקרה שלנו, הליך ההוצל"פ שהתנהל היה בו כדי להשליך על מי יהיו הנתבעים בתביעהזו ועל אופן כימות הנזק שנגרם לטענת התובע. לפיכך, ניתן אף להניח כי ביהמ"ש בהחלטתו התכוון לעיכוב מסוג זה לראיה ניתנה ההחלטה בעכבות בקשה מנומקת המסבירה לביהמ"ש הצורך בהמתנה להחלטה בהוצל"פ בתיק התנהל שם לעניין כונס הנכסים ועסקת המכר של החנויות. ההליך בלשכת ההוצאה לפועל הסתיים כבר בחודש 1/07, מאז לא באה כל בקשה מצד התובע, התובע יש בחיבוק ידיים , זנח את תביעתו ולא הוןציא אל הפועל את הכוח המוקנה לו בדין ולא ביקש חידוש התובענה. הדבר הינו למעשה חוסר מעש. התובע לא טען כי לא קיבל הודעה מטעם בית המשפט כי התיק עומד להיסגר או הודעה בהתאם לתקנה 153 בחלוף 6 חודשים, התיק בוער אינו נמצא בבית המשפט ואף סגור מזה זמן רב, משכך לכל הפחות לפי מסלול זה התביעה נמחקה כבר 1/07. אין בפי התובע הסבר משכנע מדוע השהה את הבקשה מעבר לתאריך זה. האם בתקופה בה התיק היה מותלה הופסק מירוץ ההתיישנות? בהפסקת תובענה ע"פ תקנה 154 נקבע כי התקופה שבין הגשת התביעה להיום שבו הופסקה לא תימנה בתקופת ההתיישנות. אנמק; סעיף 15 לחוק ההתיישנות. " הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". לענין מנין תקופת ההתיישנות בתובענה שהופסקת כותב כב' השופט גורן בספרו הנ"ל בעמ' 291 כדלקמן: "קיים מצב שבו תובע מבקש לחזור בו מתביעתו בתנאים שלא ימנעו את הגשת התביעה מחדש (תקנה 154(א). במצב מסוג זה פשיטא הוא, שעל פי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1968 כי תקופת ההתדיינות הראשונה בתובענה שנדחתה או נמחקה לא תובא במניין תקופת ההתיישנות. בית המשפט הרחיב את משמעות הדיבור "תובענה שנדחתה" בסעיף 15 כדי לכלול בו מקרים שבהם מגיעה תובענה לקצה מכוח החלטת בית המשפט, גם אם לא נדחתה, כגון כאשר התובענה הופסקה." מכל האמור לעיל, גם אם נניח כי התביעה הופסקה מכוח תקנה 154 לתקנות, ויש לחדשה כעת, הרי היא תידחה בשל התיישנות, מיום שנוצרה העילה עד להגשת התביעה חלפו 5 שנים ו5 חודשים ו- 21 ימים (ראה לעיל) ואילו מיום שהופסקה התובענה ועד לבקשת החידוש עברו 5 שנים , 7 חודשים ו- 25 ימים. דהיינו סך הכל התקופה שבה לא התנהלו דיונים עולה על 10 שנים. בדחיית תביעה ללא מועד ע"פ תקנה 153 או עיכוב הדיון בשל הליך תלוי ועומד: תביעה שבה נדחה המועד ללא מועד עתידי או תביעה שהותלו בה ההליכים, הינה תביעה תלויה ועומדת, היא לא מחוקה ולא מופסקת, והיא בסטטוס של "pending". ולפיכך מירוץ ההתיישנות מופסק כל עוד ההליך תלוי ועומד ובמקרנו עד להגשת הבקשה לא חלפה תקופת ההתיישנות. האם יש מקום לחידוש התובענה לאור נסיבות המקרה: לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשת התובע, וקראתי לעומקה את תגובתו של הנתבע, תוך שבחנתי את השתלשלות העניינים במסגרת התובענה, והתרשמתי מהשינויים אשר התרחשו מאז פתיחת ההליכים ועד ליום זה, והגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה לחידוש הליכים להידחות. להלן הנימוקים שהביאוני למסקנה זו: ראשית, סטייה ממהות התקנה וממטרתה תקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי מעניקה לביהמ"ש סמכות לדחות הדיון ללא מועד, כאשר נראה בעיניו כי הדבר ייטיב עם ההתנהלות הדיונית והמעשית בתובענה עצמה. בפרט מתאימה התקנה למקרים בהם מתנהל במקביל דיון נוסף בעל השלכות ענייניות על התובענה, שאז יש להמתין עד תינתן הכרעה באותו ההליך. (ראה ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541) (להלן: "פס"ד מרקוביץ"). ואולם, אין מהותה של תקנה זו להכשיר הפסקה בעלת אופי של קבע בניהול התובענה, כפי שקרה במקרה זה, ולראיה; התקנה מצויה בגדרי פרק י"ד סימן א' שכותרתו "המועד לדיון", מיד לאחר התקנה העוסקת בדחייה למועד ובמופרד מסימן ג' שעניינו "הפסקת תובענה וחידושה". הפרדת התקנה מהתקנות העוסקות בהפסקת תובענה, והכללתה בסימן העוסק בדחייה בלבד, מלמדת כי כוונת המחוקק בתיקונו תקנה זו, היתה להעניק מעין פתרון "ביניים" שהשלכותיו אינן הפסקת התביעה לחלוטין, אך מנגד אין הוא קובע מועד מוגדר להמשכה הרציף של התובענה. צא ולמד, התקנה מסמיכה את ביהמ"ש לדחות דיון בתובענה ללא מועד, באותם המקרים בהם נדרשת הפסקה זמנית בלבד בניהול ההתדיינות, וזו נבחנת שוב לאחר חלוף חצי שנה. (ראה אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 278-279). שנית, יכולתו של התובע לתקן כתב תביעתו התגבשה עם אישור הסכם הפדיון: ע"פ המסמכים שצורפו לתצהיר התובע התומך בבקשתו המשלימה, הסכם הפדיון נחתם ביום 7.11.06 והוא אושר בידי (כרשם הוצל"פ) ביום 17.1.07 ואילו הסכם המכר עם חברת גן לי אכן נחתם ביום 9.3.07, בהסכם המכר נקבעה התמורה שהוא מקבל עבור הנכסים מה גם שבהסכם נקבע כי חברת גן לי יודעת כי על הנכסים רשומה משכנתא לטובת בנק לאומי, לכן, ממועד זה יכל התובע לגבש עמדתו בבירור האם הוא מעוניין להוסיף נתבעים לתביעתו כאן או לשנות סכום התביעה או לא., כך גם יתר התנאים לעסקה. ההליך שהתנהל אח"כ בבית המשפט המחוזי הינו לגבי קיום הוראות חוזה המכר בין התובע לגן לי אודות קיום התחייבויות התובע ועורך דינו ע"פ ההסכם, כאשר העיקולים שהוטלו על הנכסים בוטלו בידי בא כוחו של התובע והמחלוקת בין הצדדים היתה בנושאים כספיים לגבי תשלום היתרה כאשר התובע (הנתבע שם) הלין בגין האיחור בהעברת כספי התמורה לעומת הטענה של גן לי כי התובע לא העביר לה חשבוניות מס עבור התשלומים שהיא נתנה לו והיא דרשה השלמת העברת הזכויות בנכס. אין להליך זה ולא כלום עם חידוש ההליכים בתיק זה בכל הנוגע להוספת הנתבעים ו/או שינוי סכום התביעה, התובע ידע ביום מכירת החנויות, כמה השקיע בנכס, כמה מכר אותו, מה ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה ממחדל הנתבע לטענתו כבר בעת החתימה על הסכם המכר. גם אם התובע יטען כי עדיין נושא אי הסדרת רישום הזכויות בנכס עיכב אותו מלבקש חידוש התביעה, לכל המאוחר נושא זה נפתר בביהמ"ש המחוזי בהסכמה דיונית בין הצדדים שהושגה ביום 30.10.07. ניתן לומר כי לכל המאוחר התובע יכל לגבש עמדתו סופית עד ליום זה. ואילו טענותיו לגבי סיום ההליך סופית, נדחות לאור הנימוקים לעיל. לא מצאתי מקום לקבל טענות התובע אודות הפניות לנתבע אשר נמשכו שנה, הופסקו ונמשכו שוב באשמת הנתבע. התובע הוא אדם משכיל, כלכלן ואיש עסקים ממולח, בקיא במתרחש ואם היה מנהל משא ומתן כל כך ארוך היה דואג לפחות שיהיה לו מסמך בכתב. שלישית, שיהוי: לאור האמור לעיל, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משלוש שנים מאז התגבש כל פרט ועובדה בעיני התובע (יום מכירת הנכס לגן לי או יום אישור ההסדר הדיוני במחוזי) הוא בחר לא לפעול בתיק, הטענה כי לא היה לו כסף ו/א כי טיפל באישתו אינה סיבה מספקת לשיהוי כל כך ניכר בהגשת הבקשה. תקנה 153 אין מהותה מתן ארכה עד לבלי סוף. בימ"ש נענה לבקשת התובע לדחיית המועד להגשת כתב הגנה על מנת להמתין עד לקבלת החלטה בתיק ההוצל"פ, ותו לא. התובע פנה לחידוש ההליכים רק בימים אלו, יותר מ- 4 שנים לאחר אישור פדיון הנכסים בהוצל"פ. על כן מנוע הוא מלטעון לפני כיום לפגיעה אנושה בזכותו להביא את הסכסוך לכדי גמר, שהרי במו ידיו הביא להשהייה מיותרת של הדיונים בתובענה. השהייה זו, יש בה כיום, בכדי להוות מכשול אמיתי בדרכו לחידוש התובענה, מאחר והביא להפסקה של קבע בניהול ההליך. רביעית, יעילות הדיון: תובענה זו משרכת רגליה בין כתלי בית המשפט כ- 8 שנים. אין ספק בליבי, כי לא ניתן כיום להתחקות אחר כל אותם מהלכים של הצדדים לקראת ובעת החתימה על הסכם המכר שהיה מנת חלקה של התובענה, עדים אם יובאו, קשה לומר כי הם זוכרים כל פרט ופרט באופן ניהול המשא ומתן וניסוח ההסכם ועל כן, יעילות בניהול הדיון לא תהיה כאן. סיכום שוכנעתי כי ההחלטה בדבר התליית ההליכים היא החלטה להפסקת התובענה על פי תקנה 154 על כל הנובע מכך. לחילופין ואם שגיתי במסקנה זו גם אם אראה את ההחלטה במסלול על פי תקנה 153 לתקנות ,שוכנעתי כי החזרת המשפט לרשימת המשפטים התלויים ועומדים וחידוש הדיונים במסגרתו, התובענה הופסקה החל מחודש 1/07 , כפי שהסברתי לעיל. שוכנעתי עוד, כי נזק רב לא ייגרם לצדדים ועיוות דין לא יתממש נוכח החלטתי זו, ההיפך הוא הנכון. בהתחשב במכלול נסיבותיה של תובענה זו, יש ליתן ביטוי ראוי לחלוף הזמן, השינויים והאירועים השונים אשר פקדו את הצדדים במסגרת המחלוקת ביניהם. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לחידוש התובענה. התביעה נמחקה כבר בעת מתן ההחלטה, עם כל הנובע מכך. אין צו להוצאות. התליית הליכים