1. עתירה זו מכוונת נגד החלטתה של ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים (להלן: ועדת הערר) מיום 5.6.07 אשר החליטה להתלות את היתר הבניה שהוצא לעותר, באופן שבשלב זה לא ניתן יהא לבצע את צו ההריסה שהוצא נגד הבית נושא ההיתר, ואם תהיה הרשעה מוחלטת בעניין זיוף קווי הבניין אשר נוגעים לבקשת היתר זו, יראו את ההיתר נושא הערר כבטל מעיקרו. 2. ביום 10.8.05 הגיש העותר בקשה לקבלת היתר בנייה להריסת מבנים, הרחבת דירה ותופת קומה (יחידה אחת) וכן ציפוי באבן (להלן: הבקשה להיתר בניה). יצוין שקודם להגשת הבקשה בוצעה באותו מבנה עבירת בניה כאשר בוצעה בבניין זה בניה בשטח של 90 מ"ר ללא היתר בניה, בגינה ניתן, בשנת 2004, בבית המשפט לעניינים מקומיים צו להריסת אותו חלק הבניה. 3. ביום 10.10.05 החליטה משיבה 1 (להלן גם: הוועדה המקומית) לאשר את הבקשה בתנאים ובהתאם להחלטה זו הוצא היתר בניה (להלן: היתר הבניה). 4. בהמשך, בעקבות תלונה שהוגשה למוסדות העירייה עלה חשד כי היתר הבנייה הוצא על סמך זיוף לכאורה של קווי הבניין. כמו כן נמצא, שהיתר הבניה ניתן לבנייה על גבי שטח המיועד על פי התב"ע להיות "שטח נוף פתוח". 5. בעקבות ממצאים אלה החליטה הוועדה המקומית לאחר דיון שקיימה בנוכחות העותר, בא כוחו, ועורך הבקשה - המהנדס אבו גנאים, לבטל את היתר הבניה, וזאת משום שההיתר אשר ניתן על שטח המוגדר כשטח נוף פתוח עפ"י התב"ע אינו תקף. 6. על ההחלטה האחרונה הגיש העותר ערר לועדת הערר, וזו קבעה בהחלטתה כדלקמן: "המשיבה [הוועדה המקומית], לאחר דיון ממצה, .... החליטה לבטל היתר שמספרו 56110 וזאת לטענתה מאחר ונמצא כי הבנייה נמצאת בשטח נוף פתוח, בתב"ע מאושרת 3085, ולא ניתן ליתן היתר למגורים בשטח נוף פתוח. בפנינו הועלתה גם הסוגיה כי ניתן לבטל את ההיתר מאחר וקיים חשד כי מדובר בקווי בנין מזויפים, אשר לא ניתנו ע"י המשיבה כלל. לאחר שבדקנו את תשריטי התכנית החלה במקום, הגענו לכלל מסקנה כי מדובר בהיתר בנייה הנמצא בשטח נוף פתוח, אשר לא ניתן לאשר בו בינוי כלשהו. כמו כן, הוגשו לפנינו מסמכים ... [ו] בנסיבות אלו אנו סבורים כי יש חשד כבד לכך כי קווי הבניין שניתנו הינם מזופים לכאורה, ואם אכן כך הדבר, מדובר בהיתר אשר ניתן לבטלו. .... ע"פ סעיפים 215-216 לחוק התכנון והבנייה, רשאית המשיבה לבטל היתר אם הואשם אדם במסירה של ידיעה כוזבת או מטעה בפרט חשוב, במטרה להשיג אישור לבנייה, אולם לצורך כך צריך שתהיה הרשעה בדין או שכתוצאה ממתן ההיתר לא החל אותו אדם בבנייה. בעיננו מדובר בבנייה שהושלמה ובהעדר הרשעה מוחלטת. אמנם לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, גם אם החל אדם בבנייה, ניתן לבטל את ההיתר, שכן מדובר בתורת הבטלות היחסית. אנו סבורים כי לאור העובדות והממצאים שהוצגו לנו בדיון, בכתבי הטענות ובמוצגים בערר זה, נכון יהיה לקבל את הערר, כך שבשלב זה ההיתר יותלה, ובמילים אחרות, ההיתר לא יהיה בר תוקף, החלטה אשר לאורה לא ניתן יהיה לבצע צו הריסה מיידי, ויחד עם זאת, נקבע כי אם תהיה הרשעה מוחלטת בעניין זיוף קווי הבניין אשר נוגעים לבקשת היתר זו, יראו את ההיתר נושא ערר זה כבטל מעיקרו" כנגד ההחלטה האחרונה הוגשה העתירה שבפני. 7. לטענת העותר, הוא עצמו לא היה מעורב מעולם בשום מעשה זיוף ופעל לאורך כל הדרך כדין. יתירה מזו, בשלב זה, מעבר לחשדות בעלמא, אין גם כל טענה מבוררת כלפי מאן דהוא אחר בקשר לזיוף קווי הבניין בהיתר נשוא המחלוקת, ובדואי שאין כל הרשעה בעניין זה. לפיכך, טוען העותר, משמדובר בבנייה שהסתיימה ובהעדר הרשעה פלילית, היה על ועדת הערר לבטל את החלטת הוועדה המקומית במלואה, ולא נכון היה להורות על התליית ההיתר. 8. אינני רואה מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, אשר השתכנעה, לאחר שבדקה את המסמכים שהוצגו בפניה, כי "יש חשד כבד לכך כי קווי הבניין שניתנו הינם מזויפים". השאלה היא מה המסקנה אשר עולה מכך לעניין תקפותו של היתר הבנייה? 9. לעניין זה אין חולק שלפי סעיף 215 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בהעדר הרשעה פלילית, לא ניתן לבטל את ההיתר. מהחומר שלפני אמנם עולה, כי בעניין זה נוהלה חקירת משטרה, אך המשטרה טרם העבירה את ממצאיה לפרקליטות וטרם הוחלט אם להגיש כתב אישום. 10. בהעדר עילה לביטול ההיתר בשל זיוף קווי הבניין, עולה השאלה אם בנסיבות אלה ועדת הערר הייתה רשאית להתלות את היתר הבנייה? סמכות זו אינה מסורה לועדת הערר מכוח סעיפים 214-216 לחוק התכנון והבנייה, שכן עניינם של אלה בביטול היתר בנייה רק לאחר הרשעה, או גם ללא הרשעה - אם נמצא שההיתר הוצא על סמך פרטים בלתי נכונים וטרם הוחל בבנייה, נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו. 11. לעניין זה המשיבים סומכים טענתם על תקנה 16(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, אשר קובעת: "ועדה מקומית רשאית לתת היתר, לסרב לתתו, לתקנו, לשנותו, להתלותו או לבטלו לפי סעיף 216 לחוק וכן להתנות בו תנאים ...". 12. בעניין זה אני סבור שהדין עם העותר. אף שלוועדה נתונה סמכות פורמאלית להתלות היתר בנייה, השימוש בסמכות זו צריך שייעשה באופן סביר. פועלה של התלייה, הוא עיכוב הנפקות הנודעת למעשה המינהלי נשוא ההתליה, וזאת מבלי שבשלב זה אותו מעשה מנהלי יבוטל. כך, למשל, משמעות התלייתה של תכנית מתאר היא שבשלב זה לא ניתן להוציא היתרי בנייה מכוח התכנית. בדומה, משמעותה של התליית היתר בנייה, היא שבשלב זה לא ניתן לפעול על פי ההיתר, היינו לבצע את הבנייה נשוא ההיתר. אולם, משהבנייה נשוא ההיתר הסתיימה, אין עוד מה להתלות. השאלה בשלב זה היא האם ניתן לבטל את ההיתר ולא האם ניתן להתלותו. לפיכך אני סבור שלא היה מקום להתלות את ההיתר. לצד התליית ההיתר ועדת הערר גם החליטה "כי אם תהיה הרשעה מוחלטת בעניין זיוף קווי הבניין אשר נוגעים לבקשת היתר זו, יראו את ההיתר נשוא ערר זה כבטל מעיקרו". לדעתי גם החלטה זו של ועדת הערר אינה יכולה לעמוד. ראשית, לאור הנוסח של סעיף 251 אשר קובע כי "ההיתר שהושג על ידי מסירת ההודעה הכוזבת ... יהא בטל מעיקרו ...", ספק בעיני אם במקרה כזה כלל נדרשת החלטה של הוועדה, שכן, לכאורה, הבטלות היא תוצאה אוטומאטית שאינה מותנית בקבלת החלטה. בכל מקרה, גם אם יש בעקרון מקום להצהרה על בטלותו של ההיתר במקרה של הרשעה, במקרה שלפנינו טרם הורשע איש בפרשה זו. לפיכך, בנושא זה של בטלות ההיתר בשל הרשעה ניתן יהיה להכריע רק לאחר שהליך פלילי בעניין זה (שטרם הוגש) יסתיים בהרשעה. בשלב זה, משטרם נפתחו הליכים פליליים, אין מקום לתת החלטה מותנית, המורה על בטלותו של ההיתר אם ההליך יסתיים בהרשעה, תוך שלילת זכותם של הצדדים להציג בפניה טענותיהם לגבי אותה הרשעה והשלכותיה על זכויותיהם. 13. בכך לא תם הדיון, שכן ביטול החלטת ועדת הערר לא יועיל לעותר, אם בצד הביטול לא תתקבל עתירתו גם לביטול החלטתה של הוועדה המקומית. בהקשר זה יש לציין שהחלטת הוועדה המקומית כלל לא נסבה על נושא זיוף קווי הבניין, אלא על כך שההיתר בטל משום שהוא נוגד את תכנית המתאר החלה על השטח. כלשונה של הוועדה המקומית: "לאחר בדיקה יסודית הובהר שהיתר הבניה .... ניתן על שטח המוגדר כשטח נוף פתוח עפ"י תב"ע מאושרת 3085 ולכן, לא ניתן לתת היתר בניה על חלקה זו. החלטת הועדה המקומית כי היתר הבניה, אינו תקף" 14. ועדת הערר התייחסה לעניין זה בהחלטתה וציינה: "לאחר שבדקנו את התשריט התכנית החלה במקום, הגענו לכלל מסקנה כי מדובר בהיתר בנייה הנמצא בשטח נוף פתוח, אשר לא ניתן לאשר בו בינוי כלשהו". עם זאת, ועדת הערר לא התייחסה למסקנה הנגזרת מכך שההיתר הבנייה ניתן לגבי בניין הנמצא בשטח נוף פתוח אשר לא ניתן לאשר בו בינוי כלשהו, ולא קבעה האם מטעם זה, כקביעת הוועדה המקומית, ההיתר בטל. ההתייחסות הקונקרטית של ועדת הערר לשאלת תוקפו של ההיתר נעשתה בהתייחס לעניין זיוף קווי הבניין. 15. ואכן, בתשובתה לעתירה הוועדה המקומית ציינה, שלשיטתה, "אין בהחלטת ועדת הערר כדי לגרוע מטענת המשיבה, כי ללא קשר להוראות סעיפים 214-216 לחוק התכנון והבניה, ההיתר הינו בטל מעיקרו (בכפוף לעקרון הבטלות היחסית), הואיל וניתן בניגוד לתוכנית המתאר התקפה במקרקעין, לפיה יעוד המקרקעין במקום בו נבנה הענין (צ.ל - הבנין) הינו שטח נוף פתוח, מקום בו הבניה אסורה". 16. הוועדה המקומית אמנם לא הגישה עתירה על החלטתה של ועדת הערר, אולם עניין זה, של הנפקות הנודעת למתן היתר בנייה אשר נוגד את התב"ע, עולה גם בעקבות עתירתו של העותר. זאת, משום שהעותר אינו מסתפק בביטול החלטתה של ועדת הערר, אלא עותר (אף שללא הנמקה) לקבוע שעל ועדת הערר היה לבטל את החלטתה של הוועדה המקומית בעניין בטלות ההיתר מחמת החריגה מתכנית המתאר המייעדת את השטח לשטח נוף פתוח. 17. בעניין זה הלכה היא "כי היתר בניה אשר ניתן שלא כדין הינו בטל מעיקרו" (בג"ץ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א פ"ד ה' 229, 239; ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נה (2) 112). עם זאת, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין מרכז הספורט הנזכר לעיל, "בית המשפט זנח את הגישה הנוקשה כלפי היתר בניה אשר ניתן שלא כדין, ואימץ תחתיה גישה גמישה. הגישה הגמישה כונתה, ... בשם "בטלות יחסית". ... בהתאם לכך יש לבדוק .... אם הפגמים שנפלו בהיתרים אשר בידי המערערים עושים את ההיתרים, בנסיבות המקרה, בטלים מעיקרם" (שם, סעיפים 13-14 לפסק הדין). במקרה שלפנינו בדיקה כזאת לא נערכה על ידי ועדת הערר. שאלה נוספת אשר יכול שתעלה בהקשר זה היא האם נושא זה - של בטלותו של היתר הבנייה בשל כך שזה נוגד את התב"ע - צריך שיידון במסגרת זו. שהרי אם ההיתר אכן בטל, אין נדרשת, לכאורה, פעולה של גופי התכנון (הוועדה המקומית או ועדת הערר) המורה על ביטולו. רמז לגישה זו עולה מעמדתה של הוועדה המקומית, אשר טענה כי "למען הסר ספק יובהר, כי לעמדת המשיבה, הרי ההיתר שניתן בניגוד לתוכנית המתאר הינו בטל מעיקרו (VOID) לצורך הליכים פליליים שעשויים להינקט לעניין אי קיום צו בימ"ש והחלטת המשיבה נושא הערר והעתירה הינה דקלרטיבית לענין זה. לכן מובהר כי לעמדת המשיבה, בית המשפט שיצטרך לקבוע האם ההיתר אכן בטל מעיקרו כאמור לעיל, או שניתן לקבוע אחרת לאור עקרון הבטלות היחסית, יהיה בית המשפט לעניינים מקומיים, אם וכאשר ידון באישום פלילי שסוגיית תקפות ההיתר תהיה נושא בו". 18. משוועדת הערר לא דנה בבקשתו של העותר לבטל את קביעתה של הוועדה המקומית בדבר בטלותו של היתר הבנייה, בשל כך שזה ניתן לגבי בניין הנמצא בשטח נוף פתוח, , אין מנוס מלהחזיר את הדיון לועדת הערר כדי שתדון בנושא זה. 19. התוצאה היא שאני מבטל את החלטתה של ועדת הערר המורה על התליית היתר הבניה, כמו גם על ביטולו המותנה (בהרשעה) של ההיתר. אני מחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי שתדון בבקשתו של העותר כי תבוטל החלטתה של הוועדה המקומית בעניין בטלות ההיתר בשל כך שזה ניתן על שטח המיועד על פי התב"ע לשטח נוף פתוח. לאור התוצאה אין צו להוצאות. בניההיתר בניה