שתי בקשות למעצר עד תום ההליכים כתב האישום והבקשות. 1. המבקשת הגישה נגד כל אחד מהמשיבים בקשה נפרדת על אף ששניהם נאשמים בכתב אישום אחד והחלטתי זו ניתנת ביחס לשתי הבקשות ושני המשיבים כאחד מטעמי נוחות תוך שמירת התייחסות אינדיבידואלית לכל משיב. 2. המשיבים, בני זוג, הואשמו עוד בשנת 2000 בסדרת מעשי מרמה כלפי שלטונות המכס: באישום ראשון הואשמו בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 ו - 418 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין"). כן הואשמו בשלוש עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר לפי סעיף 117 (א) (3) לפי חוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן - "חוק מע"מ"). באישומים שני עד שמיני מואשמים המשיבים ב - 49 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וב - 49 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר כאמור בחיקוקים לעיל. 3. כתב האישום מפרט בחלקיו העובדתיים הקמת חברות על ידי ובבעלות המשיבים (להלן - "החברות"), רישומן בתחנות מע"מ ברחבי הארץ ופתיחת חשבונות בנקים על שמן של החברות. עוד מפרט כתב האישום מסירת פרטים כוזבים לשלטונות מע"מ ולבנקים אודות פעילות החברות וזהות מנהליהן. על אף העדר פעילות עסקית רלוונטית ואי ניהול חשבונות כדין בחברות, דיווחו המשיבים על פי כתב האישום בדיווחים חודשיים למע"מ על "פעילות עסקית" זכאית בהחזרי מע"מ. מלאכתם של המשיבים צלחה בידם וכתוצאה מדיווחיהם זכו להחזרי מע"מ שלא הגיעו להם במהלך 4 שנים בסך 766,697 ₪. עוד מפרט כתב האישום זיוף דוחו"ת כוזבים על ידי נאשם 1 כביכול נחתמו ע"י בעל מניות רשום מר רוזנברג וכן עשרות רבות של דוחו"ת כוזבים. 4. משפטם של המשיבים נפתח בשנת 2000. המשיבים שוחררו ממעצר בתום הליכי ערר בתנאים הבאים: ערבות מזומן ע"ס 10,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪ ועיכוב יציאתם מן הארץ (להלן - "תנאי שחרור"). 5. המשיבה לא התייצבה לדיונים קבועים בתיק העיקרי עליהם ידעה ולא ניתן היה לאתרה. ביום 13.7.03 הוצא נגד המשיבה צו הבאה אשר חודש מעת לעת - אך ללא איתור המשיבה הותלו בסופו של דבר ההליכים ביום 25.9.03. רק עתה משנעצרה המשיבה הוגשו בקשת חידוש ההליכים והבקשה שלפני. 6. המשיב נושא על גבו התליית הליכים בנסיבות דומות בשני תיקים פליליים אחרים ובנוסף בתיק שלפני.המשיב מסר לבית המשפט בתיק העיקרי כתובתו בכתובת של ידיד ןפרטי הידיד שבדיעבד התבררו כמטעים ושגויים. בדיון מיום 11.9.04 הושתו על המשיב ערבויות נוספות וניתנה לו ארכה להמצאתן. המשיב לא הפקיד הערבויות, ביצוע צו מעצר נכשל עקב פרטים מטעים ושגויים כאמור. נקבעו 19 ישיבות בתיק העיקרי, עת יוצג המשיב ע"י 7. עו"ד ויינשטוק, ישיבות בהן לא עסק בית המשפט בדבר פרט לדיון בבקשות דחיה ע"ס תעודות רפואיות אלה ואחרות שהוגשו ע"י המשיבים או מי מהם. 8. בישיבת 23.2.03 כתבה כב' השופטת הדסי - הרמן שדנה בתיק העיקרי כי לא תוכל לקיים פעם נוספת הדיון משום שפעם נוספת הגיעה תעודת מחלה מחדר מיון בקשר למשיבה. וכן כתבה : "בהערת אגב ייכתב, שהנאשמים עשו להם מנהג להמציא לבית המשפט תעודות חדר מיון בכל מועד בו קבוע התיק". 9. ביום 25.9.03 הותלו ההליכים בתיק העיקרי אף נגד המשיב. המשיב נעצר רק עתה וכך הוגשו הבקשה לחידוש ההליכים והבקשה שלפני. 10. עילות הבקשות כלפי המשיבים הינן חשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים") והפרת תנאי שחרור המסכלת את ההליכים לפי סעיף 21 (א) (2) לחוק המעצרים. באשר למשיב מפרטת הבקשה הפרת תנאי שחרור נוספת באי המצאת ערבויות אשר הושתו עליו (תוך מתן ארכה שהסתיימה) ביום 11.9.03. טענות המשיבים 11. המשיבים מסכימים לקיום ראיות לכאורה להוכחת אשמתם. בעיקרם של דברים אף אינם כופרים בהתחמקויות המיוחסות להם. לטענתם שניהם חולים, המשיבה עברה טיפולי פוריות בניסיון להרות, הוצגו תעודות רפואיות לרוב, המשיבים היו נתונים ללחץ ניהול ההליכים שכן לא יוצגו ע"י עו"ד, טרם הותלו ההליכים נסמך בית המשפט על התעודות הרפואיות ודחה דיונים. אשר למשיבה טען ב"כ שני המשיבים כי לא היא זו שמסרה לבית המשפט כתובת בבית הוריה בראשל"צ אלא המשיב, אשר עבד אותה עת בצפון הארץ וסבר שהיא שוהה אצל הוריה, כן טען כי המשיבים מסרו כתובות נכונות, כי המבקשת לא אימתה אותן בזמן אמת, כי כך אף נרשם במשרד הפנים, כי לו רצו המשיבים לחמוק מאימת הדין לא היו עומדים ומנהלים בכוחות עצמם חקירות נגדיות וכי המשיב הגיע עד להתליית ההליכים בעוד שהמשיבה היא זו שלא הגיעה לדיונים. המשיבים מציעים לשחררם למעצר בית בבית הורי המשיבה ולהסתפק בערבויות כספיות גבוהות להבטחת תנאי השחרור וההתייצבות למשפט. דיון 12. אשית נסיר מעל הדרך כל טענה בדבר מצב רפואי כמונע התייצבות לדיונים עובר להתליית ההליכים בתיק. לא הוצגה תעודה רפואית אחת שנועדה לשמש כראיה בפני בית משפט בדבר מניעת כל אחד מהמשיבים להתייצב למשפט במועד זה. די בכך כדי לדחות הטענה. אשר לייצוג - הרי המשיבים יוצגו ע"י עו"ד ויינשטוק עד שזו התפטרה מהיצוג. מכל מקום - עהדר יצוג אינו מצדיק ואינו מכשיר התחמקות מהליכים, בפרט כאשר אין עולה טענה בדבר אי הבנת ההליכים וחובות ההתייצבות בהם. טענות אלה נדחות. 13. שנית, כל אחד מהמשיבים בין בעצמו ובין ע"י האחר מסר כתובות לא נכונות ומטעות לבית המשפט באופן שגם לאחר התליית ההליכים לא ניתן היה לאתרם. כך אף לפני ההתליה. למשל המשיב מסר לבית המשפט כתובת חבר בה ישהה "משה מוסקוביץ'" בחיפה אך ממזכרים שנערכו בעקבות נסיונות איתור עולה כי אין אדם כזה בכתובת, ודאי המשיב לא אותר שם. כעת טוען המשיב כי לא זכר את שם המשפחה של אותו אדם ומסר שם "שהכי קרוב למה שזכר". מעבר למופרכות ולהטעיה במסירת שם וכתובת לבית משפט נותן אמון, לפי פרטים לא נכונים, המשיב לא המציא עד היום את השם והכתובת ה"נכונים" של אותו אדם; המשיב לא ידע למסור מיקום מקום עבודתו ב"צפון"; המשיב מסר כתובת שגויה בה "נמצאת" בת זוגו, המשיבה, כביכול אצל הוריה, כמובן שלא נמצאה שם ונסיונות לזמנה דרך כתובת זו נכשלו כליל. אביה סיפר שהיא מסתובבת אצל חברות. 14. אישום קודם נגד המשיבה נמחק עקב אי איתור. כך אף לגבי שני אישומים אחרים נגד המשיב. אציין כי אף במהלך הדיון לפני ניסתה המשיבה לכאורה להטעות את בית המשפט ומכל מקום לא הותירה רושם חיובי כאשר, במהלך טיעון בא כוחה בדבר טיפולי פוריות שהיא עוברת (ללא הצגת אסמכתא מינימלית) מסרה לו כי עברה טיפול אחרון בבית החולים "הדסה". כאשר נשאלה ע"י בית המשפט באיזה מבין שני מרכזי ה"הדסה" בירושלים עוברת היא את הטיפול השיבה "אני לא יודעת באיזה הדסה". בא כוחה הודיע כי מדובר ב"הר הצופים". אזי התברר כי הטיפול האחרון לגרסת המשיבה היה לפני 5 חודשים ובכלל נעשה ע"י רופא פרטי לגרסתה העדכנית. 15. אין בלבי ספק כי המשיבים עשו ועושים ככל יכולתם להשהות את ההליכים בתיק, ע"י העדרויות לסירוגין מהדיונים, בפרט ע"י המשיבה כאשר המשיב מחפה עליה ומוסר כתובת מטעה ושגויה ככתובתה. המשיבה אגב לא מסרה כתובת ממשית בה ניתן לאתרה עד כה לבית המשפט. 16. עיינתי בדו"ח סודי הכולל חומרי חקירה חדשים כלפי המשיבים לאחר התליית ההליכים בתיק. לכאורה נראה כי קיימות אינדיקציות לכך כי המשיבים הסתבכו וסיבכו בנטילת כספים ללא מתן תמורה אך המשיבים טרם נחקרו על כך ואין בחומר כדי לסייע בביסוס החלטה זו. 17. אם כך קמה עילת מעצר חזקה כלפי המשיבים - חשש המלטות מן הדין. למשיבים אין עבר פלילי אך ריבוי האישומים, טיבם והיקפם מלמדים לכאורה על בחירת המשיבים בדרך חיים של מרמה והונאה. ההתחמקות מההליכים המשפטיים רק מוסיפה למסקנה זו. התקיים במשיבים האמור בסעיף 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות 18. אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). כלפי המשיב קמה עילה נוספת - אי המצאת ערובה כפי החלטה שניתנה בנוכחותו ביום 11.9.03 ודי בכך להביא לביטול שחרורו ולמעצר לפי סעיף 21 (א) (2) לחוק המעצרים. 19. כעת קמה חובתו של בית המשפט לשקול האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בתנאים שפגיעתם החירות המשיבים פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים. 20. כבר ראינו כי השתת ערובות כספיות לא מנעה מהמשיבים לסכל את ההליכים המשפטיים ולא גרמה להם להתייצב להליכים אלה. אם כך יש לשקול שמא יהיה בכוחה של חלופת מעצר בכתובת ידועה לעשות כן. שחרור משיבים לחלופת מעצר מחייב מתן אמון מסוים בהם, זאת מעבר לטיבה של החלופה המוצעת ואכן כמו בפסיקה שהביאה ב"כ המבקשת - אם למרות קיומו של יסוד סביר לחשש בדבר מסוכנות נאשם (בענייננו - החשש הינו להתחמקות מן הדין י.ה.) השחרור ממעצר כדי לעבור עבירה, להתחמק מן הדין או לשבש הליכי משפט. אם נשמט האמון מתמוטטת החלופה מסתפק בית המשפט בחלופת מעצר אין זאת אלא משום שסומך הוא על הנאשם שלא ינצל זאת. נאשם שניצל לרעה את השחרור ממעצר והפר את אמון בית המשפט הוכיח כי אינו ראוי עוד לאמון שניתן בו ודרך כלל אין לשחררו מן המעצר פעם נוספת (בש"פ 507/00). כלל זה הוחל באישומי ועבירות מרמה, זיוף ומעילה באמון ויש להחילו אף לגבי המשיבים שלפני. 21. אין מנוס ממעצר המשיבים עד תום ההליכים וכך אני מורה. משפט פליליהתליית הליכים