1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הנשיא א' גורן), שבה נדחתה בקשת המבקש להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל למכירת מקרקעין בחכירתו למשיבות 3 ו-4, ואושר בדיעבד המכר האמור. 2. המבקש ואביו, המשיב 6 (יחד להלן - החייבים), היו חוכריה של חלקת מקרקעין המצויה ליד צומת גלילות (להלן - המקרקעין), בחלקים שווים. ביום 28.7.1994 התקשרו החייבים והמשיבות 3 ו-4 (להלן - הקונות) בהסכם קומבינציה (להלן - ההסכם או הסכם הקומבינציה), ובו התחייבו הראשונים, בין היתר, למכור לקונות את זכויותיהם במגרש כנגד בניית "יחידות מוכר", כהגדרתן בהסכם, על-ידי הקונות. בהתאם להסכם, גרמו הקונות לכך כי המשיב 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן - הבנק או בנק הפועלים), ילווה לחייבים סך של 800,000 דולר כערכם בשקלים (להלן - ההלוואה). להבטחת ההלוואה חתמו החייבים על שטר משכנתה, שבו שעבדו את זכויותיהם במקרקעין לטובת הבנק (להלן - המשכנתה). הקונות ערבו להחזר ההלוואה. כעבור זמן ביטלו הקונות את הסכם הקומבינציה ועתרו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למתן צו המצהיר כי ההסכם בוטל על-ידיהן כדין. פסק-הדין, אשר ניתן ביום 4.7.2001, נעתר לבקשת הקונות. 3. החייבים לא פרעו את ההלוואה במועדה, וביום 5.12.2001 פנה הבנק לראש ההוצאה לפועל בהרצליה בבקשה למימוש המשכנתה ולמינוי כונס על זכויות החייבים בנכס. לתפקיד זה מונה עורך-דין אלון פומרנץ, הוא המשיב 2 (להלן - כונס הנכסים או הכונס). לדברי הכונס, נמשך הליך המימוש למעלה משנה, שנעשו בה מאמצים מרובים למכור את המקרקעין בתמורה מרבית. אף כי בעניין המקרקעין דנא ניתנו כמה חוות-דעת שמאיות, הנוקבות בסכומים גבוהים ביותר באשר לשווי המקרקעין, לא עלה בידי הכונס למצוא הצעה המתקרבת לאותם סכומים. ההצעות כולן נקבו בסכומים נמוכים ביחס לשווי הנקוב בחוות-הדעת. לבסוף, ביום 11.2.2003, נערכה התמחרות בין הקונות לבין מציע נוסף בנוכחות נציגים ממשפחת החייבים. הצעת הקונות, אשר עמדה על סך 370,000 דולר, הייתה ההצעה הזוכה. בתום ההתמחרות חתמו נציגי הקונות על נוסח הסכם המכר. בסמוך לאחר מכן, באותו יום, שלח הכונס מכתב לבא-כוחם של החייבים והודיעו בדבר תוצאות ההתמחרות וכן הצהיר על כוונתו לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאישור המכר לזוכות בהתמחרות. במשך כחודש לא נתקבלה כל תגובה מאת החייבים, וביום 10.3.2003 אישרה כבוד ראש ההוצאה לפועל את המכר. הקונות שילמו לכונס את מלוא התמורה עבור הנכס. כן שולמו מס הערך המוסף, מס המכירה ומס הרכישה החלים על העיסקה. ביום 29.4.2003, לאחר העברת עיקר התמורה על-ידי הקונות לכונס, הגישו החייבים לראש ההוצאה לפועל בקשה לביטול המכר. ביום 24.9.2003 נדחתה בקשה זו, וביום 17.11.2003 חתמה ראש ההוצאה לפועל על צו המכר. 4. לימים הסתבר כי חודשים מספר לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל למימוש המשכנתה פתח סניף אחר של בנק הפועלים בהליכי פשיטת רגל נגד המבקש (פש"ר 1487/02 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו) בגין אשראי שנתן לו ללא קשר למשכנתה הנזכרת. ביום 28.10.2002 ניתן צו כינוס. המבקש לא הביא הדבר לידיעת ראש ההוצאה לפועל או הכונס משך כל הליך ההתקשרות עם הקונות ואישור המכר. ביום 7.12.2003 עתר המבקש, במסגרת תיק פשיטת הרגל, לביטול המכר ולעיכוב ההליכים המתנהלים בתיק ההוצאה לפועל נגדו. המבקש נימק בקשתו בכך כי שווי המקרקעין גבוה בהרבה ממחיר המכר לקונות. עוד טען הוא כי הבנק פעל שלא כדין בכך שלא הודיע לבית-המשפט של פשיטת הרגל על מכירת המקרקעין במסגרת הוצאה לפועל. ביום 22.12.2003 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' אלשיך) כי הנכס לא ימומש עד להכרעה בבקשת העיכוב. ביום 9.2.2004, לאחר הגשת תגובות הנוגעים בדבר - הכונס, הקונות וכונס הנכסים הרשמי - הוחלט כי אין מקום לעכב עוד את הליכי ההוצאה לפועל. עם זאת ניתנה למבקש האפשרות למצוא הצעה גבוהה מהצעת הקונות תוך 14 יום. ביום 22.2.2004 הוגשה לכונס הצעתה של המשיבה 7, א. יונה מבנים להשכרה 1986 בע"מ (להלן - יונה), אשר עמדה על סך 500,000 דולר. להצעה צורפה ערבות בנקאית בגובה עשרה אחוזים מסכום ההצעה, וכן ניתנה הסכמה לתנאי הסכם המכר כפי שנחתם עם הקונות. נוכח זאת פנה הכונס לבית-המשפט המחוזי בהודעה על דבר ההצעה החדשה וביקש הוראות בשאלה אם יש לבצע התמחרות בין יונה, היא המציעה החדשה, לבין הקונות. הכונס הביע דעתו כי מדובר בהליך מכר גמור, ועל-כן סבר כי יש לבקש את תגובת הקונות. כונס הנכסים הרשמי הביע עמדתו כי יש לפתוח את הליך המכר מחדש. 5. בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' גורן) נתן החלטתו ביום 5.5.2004, ובה אישרר בדיעבד את המכר לקונות. בית-המשפט ציין כי חובו של המבקש לבנק עולה על 5.4 מיליון ש"ח, בעוד שהמקרקעין צפויים להימכר בסכום שאינו מגיע אפילו כדי מחצית החוב גם אם תתקיים התמחרות מחודשת. עוד נאמר כי על-פי הסכם ההלוואה אין לבנק אפשרות לחזור אל החייבים או לנקוט הליך נוסף מעבר למימוש השעבוד על זכויות החייבים במקרקעין. על-כן, כך נקבע, כל תמורה שתתקבל בגין המקרקעין תשמש לכיסוי חובו של הבנק, וממילא אין צפויה להיוותר יתרה אשר יש בה כדי לשנות את מצב המבקש או את מצבם של יתר נושיו. על-כן סבר בית-המשפט המחוזי כי יהא נכון לאשרר את המכר בדיעבד. על החלטה זו נסבה הבקשה לרשות ערעור. טענתו העיקרית של המבקש לפניי נוגעת לתועלת העשויה לצמוח, אליבא דמבקש, מהגדלת תמורת המכר הן עבורו הן עבור כלל נושיו. המבקש שב ומציין כי מכירת המקרקעין אושרה בסכום נמוך בהרבה משווי המקרקעין על-פי חוות-דעת שונות, הנוקבות בסכומים שונים, החל ב-800,000 דולר ועד כ-2.8 מיליון דולר. המבקש מוסיף כי במהלך הליכי המכר על-ידי כונס הנכסים אושרה תכנית בניין עיר חדשה למקרקעין, המשנה את ייעודם מייעוד חקלאי לבניית משרדים באופן המשביח את שווי המקרקעין. לטענת המבקש, תביא הגדלת התמורה בגין המכר להקטנת חובו כלפי הקונות. האחרונות, זאת יש לדעת, הגישו תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל של המבקש בגובה החוב שנותר למבקש כלפי הבנק לאחר קיזוז תמורת המכירה, וזאת נוכח ערבותן להחזר ההלוואה. ככל שתקטן יתרת חוב זו, כך טוען המבקש, יקטן סך חובותיו. כך, לסברתו, תגדל יכולת הנושים האחרים להיפרע את נשייתם, ויגברו סיכוייו של המבקש לסיים את הליכי פשיטת הרגל. 6. לאחר שבחנתי את הטענות השונות ולאחר דיון שקיימתי במעמד הצדדים ביום 15.7.2004 הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. דעתי היא כי בנסיבות העניין שלפניי אין כדי להצדיק עריכת התמחרות מחודשת, וכי ראוי הוא כי עיסקת המכר שאושרה תעמוד על כנה. 7. בבוא בית-המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עיסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר. במקרים מעין אלה אין מדובר אך בעניינו של חייב ספציפי זה או אחר אשר רצונו הוא כי חובותיו ייפרעו במידה המרבית האפשרית. על בית-המשפט להקפיד כי לא יקופח עניינם של נושי החייב. האינטרס של נושי החייב עולה במידת מה בקנה אחד עם עניין החייב; טובתם, כמו גם טובת החייב, משמעה מכירת נכסי החייב במחיר מרבי כך שיגדל הסך הכולל המתחלק בין הנושים, ובהתאמה יגדל הסכום שיקבל כל נושה. כמו כן קיים אינטרס רחב יותר, של חייבים בכלל ושל נושיהם של חייבים, כי מציעים רבים יבקשו להשתתף במכירת נכסי חייבים בהוצאה לפועל, בפשיטת רגל ובהליכים דומים. כך תגדל התחרות, ועמה האפשרות לכריתת עיסקאות מכר במחירים גבוהים. כתוצאה מכך ישתפרו סיכויי החייבים לעמוד בתשלום חובותיהם, אף אם לא במלואם. אף הנושים יפיקו תועלת רבה יותר. בנוסף יש להתחשב באינטרס של אלה המשתתפים בהליכי מכר של נכס בהוצאה לפועל או בפשיטת רגל וכד'. אם יהא המציע הזוכה חשוף לאפשרות שזכייתו תבוטל מפאת טענות שונות הנוגעות למכר, אשר יוכל החייב להעלות חדשות לבקרים, יירתעו מציעים פוטנציאליים מלקחת חלק בהליכי מכר כאלה ולסכן את כספם (ראו למשל ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ [1]). לכך עשויה להיות השפעה מזיקה וארוכת טווח על הליכי מכירה מעין אלה (ראו ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו [2], בעמ' 428. הדברים אמנם נאמרו לעניין הליכי כינוס נכסים, אך יפים הם גם לענייננו). כך למשל, אם רק מספר מצומצם של מציעים יהינו לסכן את כספם בדרך זו של רכישת נכסים הנמכרים בהליכי מימוש, לא יהא ניתן למכור הנכסים בתמורה מקסימלית, כפי שהייתה יכולה להתקבל במסגרת מכירה פומבית או התמחרות רבת מתחרים. הדבר יסב נזק הן לציבור החייבים בכללו הן לנושי החייבים. עם זאת אין לומר כי מדובר בכלל מוחלט, וכי לעולם תעמוד על כנה עיסקה שאושרה. כבר נפסק כי "אין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות חריגות ביותר ייתכן שהיה מקום להיזקק אף להצעה מאוחרת אילו ניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור ובהינתן משמעות כלכלית מיוחדת להצעה החדשה ובכפוף לכך שהייתה ניתנת למציעים אחרים הזדמנות להשוות הצעותיהם, ומקום שלא היה בכך משום פגיעה מהותית בציפייה לגיטימית של צד שלישי שהספיק בינתיים להתקשר עם הנאמן בחוזה מכר" (ע"א 509/00 הנ"ל [2], בעמ' 430). תוך שימת לב לאפשרות הנזכרת, סבור אני כי לא נתקיימו תנאים מיוחדים אלה בענייננו. 8. הצעתה של יונה עלתה רק בעקבות פניית המבקש אליה, ולא במסגרת הליכי ההתמחרות שערך הכונס. היה זה לאחר שנסתיימו הליכי המכר מבחינת כונס הנכסים והקונות, ולאחר שכבר נתקבל אישור ראש ההוצאה לפועל לעיסקה. יש להניח כי המבקש ידע על ההתמחרות בעתה ועל תוצאותיה, בין היתר נוכח העובדה כי כונס הנכסים דיווח לו על אלו ובשל נוכחות נציגים ממשפחת המבקש במעמד ההתמחרות. חרף זאת לא עשה המבקש דבר כדי למחות על דבר העיסקה ועל מחירה. רק למעלה מחודשיים לאחר קיום ההתמחרות פנו החייבים לראש ההוצאה לפועל בבקשה לבטל המכר. גם מיום מתן החלטתו של ראש ההוצאה לפועל שלא לבטל את המכר חלפו למעלה מחודשיים בטרם פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי בבקשה לבטל את המכר ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל. משמע, בהגשת בקשות הביטול האמורות פעל המבקש כרצונו, ככל הנראה ללא מגבלת לוחות זמנים וללא הזריזות המתבקשת נוכח העובדה כי עניינו של צד שלישי עשוי להיפגע בשל צעדיו. אין בידי לקבל גישה שלפיה יכול החייב לבקש כרצונו, בכל עת, את ביטול המכר. אם יתאפשר מהלך כזה ייפגע באופן חמור ביטחונם של כלל המשתתפים ברכישת נכסים באמצעות הליכי מימוש. מכך כאמור ייפגעו החייבים עצמם ונושיהם. 9. אף בתמורה שהתחייבה לה המשיבה 7 אינני רואה יתרון כלכלי כה גדול, המצדיק פתיחת ההתמחרות מחדש. הצעתה של המשיבה 7 גבוהה ב-130,000 דולר מהסכום שהציעו הקונות. הפרש זה, יש להזכיר, חל על רכישת מלוא הזכויות בחלקת המקרקעין, אשר רק בחציין שייכות למבקש. חציין האחר שייך לאביו. נראה כי נוכח זאת, ולאחר תשלום המסים שבהם תחויב העיסקה, יעמוד אך חלק מועט מסכום עודף זה לזכות נושי המבקש באופן שלא ישפיע משמעותית על יכולתם להיפרע את נשייתם. כיוון שכך, יש ליתן משקל נמוך לטענה כי טובת נושיו של המבקש מחייבת עריכת התמחרות מחדש. יש לזכור כי קיים פער משמעותי בין שתי ההצעות - זו של הקונות וזו של יונה - לבין חוות-הדעת השמאיות חרף מאמצי כונס הנכסים למכור את המקרקעין בתמורה מרבית תקופה ממושכת. הדעת נותנת כי למראה פער בולט כזה בין הערכות השמאים לבין הצעת הקונות היה המבקש נזעק מיד ומצביע על אי-סבירותה הקיצונית של הצעת הקונות כעניין היורד לשורשה של עיסקת המכר. ואולם כמתואר לעיל, סכר המבקש פיו זמן ניכר בעניין זה והשתהה באופן תמוה בהעלאת טענה זו בערכאות השונות. גם לא מצינו בדבריו טענה כלשהי נגד תפקודו של כונס הנכסים בעניין זה. זאת ועוד, הואיל וקיים פער לא קטן בין הצעתה של יונה לבין הערכות השווי, הרי אם תתקבל גישתו של המבקש לא תהא מניעה שבחלוף תקופה נוספת ייפתחו הליכי המכר מחדש. במילים אחרות, גם אם יימכר הנכס במחיר המוצע על-ידי יונה, לא יהא בכך כדי לסיים את הפרשה היה ויימצא לאחר זמן קונה חדש שיציע מחיר גבוה יותר. המבקש אף לא השיג על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל בדרך הרגילה. הוא מצא דרך חדשה, זו של פנייה לבית-המשפט של פשיטת הרגל. כזכור, המבקש לא גילה לראש ההוצאה לפועל כי מתנהלים נגדו הליכי פשיטת רגל. בנסיבות אלו אין מקום לבטל את המכר שהושלם. 10. לאור כל האמור דוחה אני את הבקשה לרשות ערעור. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-דין בסכום של 7,500 ש"ח לזכות המשיב 2 ובאותו סכום לזכות הקונות. התמחרותהוצאה לפועל