הובאה לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני. משהוגשה בקשה לביטול העיקול הזמני חוזר הדין לראשית הבקשה להטלת עיקול זמני והנטל להוכחת התנאים למתן צו עיקול זמני חל על התובעת. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בדבריהם הגעתי למסקנה שיש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו. התנאי הראשון להטלת צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחיועל פיו נדרשת התובעת להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. התובעת הציגה לענין זה את הסכמי השכירות וכן שיקים שנמשכו וכן ביססה את טענתה על תצהירו של התבע במסגרת בקשתו למתן רשות להגן אשר שם הוא מאשר ששולמו תשלומים עד 1/09 כאשר את הפינוי של הנכס בוצע בחודש יוני 2010. הנתבע טען שהוא פינה את הנכס מוקדם יותר וכי הוא שילם את דמי השכירות בין במזומן ובין בדרך של קיזוז. טענות הנתבע לענין זה אינן יכולות לשמש כבסיס לביטול צו העיקול משום שבשלב זה של הדיון איני דן בטענות ההגנה של הנתבע. ראו לענין זה רע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עירית אום אל פחם. בשלב זה של הדיון אני דן בשאלה האם התובעת הוכיחה את כל התנאים שמוטלים עליה להוכחת הדרישות למתן צו עיקול זמני. טענות ההגנה אינן טענות שיש לבררן במסגרת הדיון הנוכחי אלא מקומן להתברר בשלב מתקדם יותר של ההליך בשלב הדיון בהוכחות. אין לי את היכולות ואין לי את האפשרות לבחון את טענות ההגנה של הנתבע. לכן ברורן של הטענות אמור להעשות בשלב אחר של הדיון. יחד עם זאת, גם כאשר התובעת עומדת בכל התנאים הדרושים למתן צו עיקול זמני עדין עומדת לנתבע האפשרות לבקש עיקול זמני וזאת כאשר הוא מצליח לטעת בלב בית המשפט ספק, או לדעת פוסקים אחרים ספק ניכר, בצדקת התביעה. במקרה הנוכחי הנתבע לא הצליח לטעת בלבי ספק בצדקת התביעה. ראשית בקשתו של הנתבע לסלוק התביעה על הסף נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 9.3.11 ולכן אין עוד טעם ומקום לחזור על טענות אלה להעדר קיום עילה לתביעה כפי שהנתבע ביקש לטעון בבקשתו לבטול העיקול. כמו-כן כפי שציינתי לעיל התובעת פרסה כר נרחב של ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה. הנתבע טען בחקירתו הנגדית שלמעשה הוא פינה את הנכס בחודש 10/09 ולא כפי שנטען בחודש יוני 2010. טענה זו הינה טענה חדשה ונראה שהיא אינה עומדת במבחן הטענות הנוספות שנטענו במיוחד על ידי הנתבע עצמו. משום שהנתבע טען בהמשך חקירתו הנגדית שהתובעת נאלצה להכניס למקום בריונים והשתלטו על הנכס בחודש 5/10. טענה זו סותרת לפחות לכאורה את טענת הנתבע לפיה הוא פינה את הנכס עוד ב- 10/09 שהרי אם הנכס פונה עוד בשנת 2009 מדוע לשיטתו נאלצה התובעת להכניס בריונים חודשים רבים לאחר מכן על מנת להשתלט על הנכס. כמו-כן טען הנתבע שהתובעת לא ביססה כראוי את הנטל המוטל עליה בתצהיר של עד שיש לו ידיעה אישית על פרטי התביעה. העד שהעיד לפני היום שהוא המצהיר מטעם התובעת ידע לפרט את הפרטים ולהעיד עליהם ועל השאלות עליהן הוא נשאל כראוי. העובדה שהוא העיד מפי השמועה אין בה כדי לפסול את תצהירו משום שהוא הסביר מאיפה הוא נטל את הפרטים לצורך הגשת תצהירו. אין צורך בשלב זה של הדיון להעיד את כל העובדים של החברה התובעת על מנת לבסס את הבקשה ודי בתצהירו של הבעלים של החברה שיודע על הפרטים כדי לבסס את הבקשה למתן סעד זמני. ראו לענין זה תקנה 521 לתקסד"א המאפשרת בשלב זה של הדיון שהוא הליך ביניים להגיש תצהיר גם לפי מיטב האמונה ובלבד שיצויין מהם הנימוקים להגשת תצהיר זה. על בסיס תקנה זו ניתן בהליך ביניים להגיש תצהיר מפי השמועה כאשר המבקש וכאשר המצהיר הצביע על מקורות המידע שהוא מוסר בתצהיר או בחקירה הנגדית. תנאי נוסף למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374 (ב) לתקסד"א ולפיה על התובעת להוכיח את קיומו של יסוד ההכבדה, דהיינו להוכיח קיומו של חשש סביר לכך שאם לא ינתן צו עיקול זמני יכביד הדבר על ביצוע פסק הדין לכשינתן אם ינתן. הסף של החשש במקרה של עיקול זמני הוא ברף הנמוך ביותר מבין כל שאר הסעדים הזמניים והתובעת עמדה בנטל להוכחת קיומו של יסוד ההכבדה. לצורך קיום יסוד זה לא נדרש מהתובעת להוכיח הברחת נכסים של הנתבע. זאת דוגמא אחת מיני כמה דוגמאות שאפשר עליהן לבסס את יסוד ההכבדה. קיומו של יסוד ההכבדה במקרה הנוכחי מבוסס על כך שנגד הנתבע רשומים עיקולים וכי נכס המקרקעין שלו נמצא בהליכי כינוס. הנתבע נמצא בהליכי פירוד מבת זוגו ונכס המקרקעין רשום בחלקו על שמה והליך הפרוד עומד להביא לפרוק השיתוף בנכס והנתבע ער לכך ולא נתן תשובה ברורה מה יעלה בגורל הזכויות בנכס במסגרת הפירוד. כמו-כן שיקים שנתן הנתבע חוללו לא אחת הוא הפר את הסכם השכירות ולא שילם דמי שכירות. כמו-כן, יסוד ההכבדה מבוסס על סכום התביעה עצמו שהוא סכום לא מבוטל ואין לנתבע נכסים שיש בהם כדי לכסות את סכום התביעה. סכום התביעה מבוסס על חישוב תקופת השכירות בגינה לא שולמו דמי שכירות ועל נזקים נוספים שאף לגבי חלק מהן הוגשה חוות דעת. תנאי נוסף למתן צו עיקול זמני מחייב את התובעת להגיש את בקשתה בתום לב וכי הצו מוצדק בנסיבות הענין וכי הוא מידתי. ראו לענין זה תקנה 362 (ב) (2) לתקסד"א. בנסיבות הענין עולה שלא היתה ברירה לתובעת אלא להגיש את הבקשה וזאת על מנת להבטיח בבוא היו שיהיה לה ממי וממה לגבות את סכום פסק-הדין שיפסק ככל שיפסק. לפיכך הצו הינו מוצדק בנסיבות הענין. לא ראיתי שנפל פגם בתום ליבה של התובעת בהגשת הבקשה. כמו-כן, צו העיקול הינו מידתי משום שנבחנו האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים והוחלט לתת את הצו. זכויות הנתבע שנפגעו בעקבות צו העיקול מאוזנות באופן מסוים על ידי כך שהתובעת הפקידה לצורך קבלת צו העיקול הזמני כתב התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, ערבון וערבות צד ג' למקרה הצורך. התנאי הנוסף להטלת צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) (1) לתקסד"א והוא מחייב בחינת מאזן הנוחות של שני הצדדים, דהיינו הנזק של מי גדול יותר במתן או אי מתן צו העיקול הזמני. לטעמי המאזן נוטה לטובת התובעת משום שאי מתן צו העיקול הזמני יגרום לה לנזק גדול יותר מהנזק שנגרם לנתבע בהטלת העיקול, בפרט שזכויות הנתבע בנכס המקרקעין שעליהן הוטל העיקול כבר עוקלו ואף מונה עליהן כונס נכסים. מנגד אי מתן צו העיקול עלול לגרום לכך שלתובעת לא יהא ממי וממה להפרע בבוא היום. כמו-כן עומדת לנתבע האפשרות להגיש המרת העיקול וככל שהוא יגיש בקשה כזו הרי שהיא תבחן וכפי שציינתי לעיל זכויותיו שנפגעו מאובטחות על ידי הבטחונות שהתובעת הפקידה ולכן במאזן הנוחות המאזן נוטה כאמור לטובת התובעת. יצויין עוד שאיני מקבל את עמדת ב"כ הנתבע ולפיה בקשת העיקול היתה גורפת ולא מידתית כפי שניתן ל הבין מטענתה וזאת משום שצו העיקול הגביל את היקף העיקול ל 10 מחזיקים בלבד. מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל היא שהתובעת הוכיחה את כל התנאים הדרושים למתן צו עיקול זמני וכי הנתבע לא הצליח לטעת בלבי ספק ניכר ואף לא ספק בצדקת התביעה. לפיכך הבקשה לביטול צו העיקול הזמני נדחית ואני מותיר את צו העיקול הזמני על כנו. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך 6,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. עיקול זמניצוויםעיקול