1. המבקשת (להלן: פירסון), שהינה בנק הולנדי, הגישה בקשת רשות להתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב, בנק המזרחי. ההכרעה בעניין זה דורשת בעיקר התייחסות לנושאים המשפטיים הבאים: (א) הגדרת היחסים בין הבנקים השונים המעורבים בעיסקת אשראי דוקומנטרי, כשירותם ותפקידהם, עקרונות יסוד של עיסקה כזו ומהותה. (ב) התנאים למתן רשות להתגונן. (ג) התנאים לסילוק תביעה על הסף, וכן הקשר בין נושאים אלה על הרקע העובדתי של המקרה. רקע דיוני ועובדתי: 2. פירסון הוציאה ערבות בנקאית אוטונומית (להלן: הערבות הבנקאית) להבטחת ביצוע חוזה בניה בין לקוחה, חברה זרה בשם "דניור" לבין עמותת אדום באילת. על פי תנאי הערבות הבנקאית הדין החל הינו הדין הישראלי וסמכות שיפוט מוקנית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. התנאים בערבות הבנקאית לקבלת התשלום היו כי יגיע "מכתב דרישה" אל פירסון, עד למועד פקיעת האשראי. מכתב הדרישה נדרש לכלול הצהרה כי מבקש האשראי (דניור) הפרה את החוזה שהיווה את עסקת היסוד שבגינו ניתן האשראי, וכי דניור התמידה בהפרה גם לאחר שקיבלה אזהרה מאת המוטב (עמותת אדום אילת), נדרש גם כי חתימת המוטב תאומת על ידי בנק מהמעלה הראשונה (ראה נספח א' לכתב התביעה). בנק המזרחי נכנס למסכת העובדות כאשר נענה לדרישת פירסון לביצוע פעולת אישור לערבות הבנקאית הנ"ל תוך נטילת התחייבות נוספת ועצמאית לשיפוי עמותת אדום באילת (ראה נספח ד' לכתב התביעה). תוקפה של הערבות הבנקאית הוארך, תחילה עד יום 16.1.92 ולאחר מכן עד יום 15.4.92. באחרון, שלחה עמותת אדום אילת מכתב דרישה המופנה אל פירסון, למשרדי בנק המזרחי. כעבור יומיים, דהיינו ב- 17.4.92 מסר המבקש למשיב כי לדעתו מכתב הדרישה פגום, שכן היה על המוטב, עמותת אדום אילת, לשלוח את מכתב הדרישה למבקש ישירות ולא למשיב. כעבור מספר ימים כתב המוטב, העמותה הנ"ל, מכתב דרישה נוסף. הפעם הופנה מכתב הדרישה אל המשיב, אך אין חולק כי במועד זה כבר פקע התוקף של כתב האשראי. פירסון עמדה על סירובה לבצע כל תשלום ל"עמותת אדום אילת" ואילו בנק המזרחי ביצע תשלום לעמותה בסך של כ -.900,000 ש"ח. על סמך האמור, הגיש בנק המזרחי תביעה בסדר דין מקוצר נגד פירסון בגין הסכום האמור. בתגובה, הגישה פירסון בקשת רשות להתגונן היא הבקשה העומדת להכרעה. בנק המזרחי ויתר ומחק מכתב התביעה את עילת עשיית עושר ולא במשפט. בדיון שהתנהל בפניי בנדון העיד עובד בכיר מטעם המבקשת והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. אעיר, כי עקב טעות מנהלית "התיק המלא" לא הוחזר אליי עד לאחרונה. היבטים משפטיים במישור הדיוני: 3. בקשה זו הינה במקורה בקשת רשות להתגונן. פירסון, במסגרת סיכומיה בעניין זה, עתרה למחיקת התביעה של בנק המזרחי על הסף. גישתה הינה, כי ישנו צידוק לא רק למתן רשות להתגונן אלא אף למתן פסק דין בשלב זה לפיו תביעת פירסון תדחה. התוצאה הינה "ששניים אוחזין" בזכותם לקבל פסק דין בשלב הזה. בנק המזרחי, מתנגד לדרך הדיונית בה הגישה פירסון בקשתה למחוק התביעה על הסף. הטענה הינה, כי אין זה ראוי להגיש בקשה למחיקת תביעה על הסף במסגרת סיכומי תשובה לבקשה אחרת. אוסיף כי אין בהמרצה שהגישה פירסון לאחר הדיון בבקשת רשות להתגונן, להקהות את הקושי הדיוני בנדון במסגרת בקשה זו. אכן, ניתן לומר כי מבחינה פרוצדורלית גרידא, צודק בנק המזרחי בעניין זה. ברם, נוכח המשותף בבקשה למחיקה על הסף ובבקשה למתן רשות להתגונן, שיקולי יעילות, הסמכות הרחבה שניתנה לבית המשפט בנדון להורות על סילוק על הסף בכל עת (ראה תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי), והתוצאה אליה הגעתי בסיכומו של דבר, נחה דעתי כי ניתן ואף רצוי לדון בשתי הבקשות במאוחד, בשל המשותף לשתי הבקשות. החלטה זו תתייחס אפוא לבקשה לקבלת רשות להתגונן ולבקשה למחוק את התביעה על הסף. בקשת רשות להתגונן: כפי שידוע, בהליכי רשות להתגונן "אין בית המשפט קובע ממצאים על יסוד שיקולים של מהימנות ואף אין הוא מחווה דעתו בדבר סיכויה של ההגנה" (ראה ספרו של ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, עמוד 639). די לנתבע "להראות כי הגנה אפשרית בפיו ולו בדוחק" (שם בעמ' 640). דחייה על הסף: בית המשפט יורה למחוק תביעה על הסף: "רק במקום שברור הוא ונעלה מכל ספק שכל הדיונים והטענות והמענות יהיו לשווא באשר התביעה לגופה, אין לה יסוד וחסרים בה התבן והלבנים להקים מטבחים על בסיסה (ע.א. 109/49 פ"ד ה' 1463)" (ראה ע.א. 335/88, שאלתיאל נ. שני, פ"ד ל"ו (2) עמ' 151). אין בכוונתי להצביע על שוויון בין שני ההליכים. מחיקת התביעה על הסף הינה סעד מרחיק לכת ועל כן "חייב בית המשפט לנהוג משנה זהירות כי המחיקה שוללת מהתובע להביא את ענינו כפי שנטען על ידי בית המשפט, לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו" (ספרו האמור של ד"ר זוסמן עמ' 385). לעומת זאת, אם התביעה על פי מהותה מתאימה לסיווג של סדר דין מקוצר, הנטל עובר לנתבע לשכנע את בית המשפט כי זכותו לקבל רשות להתגונן. הזכות להתגונן, אינה זכות אוטומטית מכח הגשת התביעה נגד הנתבע, אלא מכח יכולתו של הנתבע להראות כי מבחינה משפטית על בית המשפט להרשות לו להתגונן. בעניננו, וכפי שיובהר בהמשך, המשותף בין שני סוגי ההליכים חשוב מהנבדל ביניהם. ב"כ הצדדים למעשה אינם חולקים על העובדות המהותיות שהוצגו עד כה. עתירת בנק המזרחי שלא להעניק לפירסון רשות להתגונן, נובעת מעמדתה כי ברור כבר עתה, על סמך העובדות שמבחינה משפטית בית המשפט יקבל את התביעה. כפי שנקבע: "מקום שנתבע אינו חפץ להעלות אלא שאלה משפטית בלבד, אין הכרח לתת לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו שאלה היא נכבדה יכול השופט לפסוק בו בדונו בבקשת רשות להתגונן". (ספרו של זוסמן, עמ' 643). פירסון, לשיטתה, סבורה כי כבר עתה ניתן לדחות את התביעה על הסף על פי מסכת העובדות שהוצגו. כפי שנקבע: "כשבאה לפני בית המשפט בקשה למחוק כתב תביעה, אין הוא נרתע מלהכריע בשאלות חוק נכבדות, אפילו השאלות הן "קרקע בתולה" (ספרו של ד"ר זוסמן, עמ' 369). 4. אולם אין באמור לחייב את בית המשפט במקרה זה לתת פסק דין כבר עתה. ניתן להגיע לתוצאה של פסק דין למי מהצדדים רק אם לא יהיה בהמשך הדיון כל תועלת וההכרעה עשויה להינתן עתה ובלי לדחותה לשלב אחר של המשפט. בעניין ההחלטה בדבר מחיקת תביעה על הסף, נקבע: "כי העניין מסור לשיקול דעת בית המשפט, אם סבור הוא כי יהיה זה מועיל לגבות עדויות בטרם יפסוק בשאלת חוק, כי אז יסרב למחוק את כתב התביעה או לא". (ספרו האמור של ד"ר זוסמן, עמ' 30). ובנושא מתן רשות להתגונן נקבע כי: "מקום שהנתבע איננו מעונין להעלות טענה משפטית בלבד, אין הכרח לתת לו לשם כך רשות להתגונן ... הווה אומר, שאם בקשת הנתבע מעוררת שאלה משפטית כי אז "אין מניעה לכך" שבית המשפט יכריע על אתר. הדעת נותנת, כי כאשר ההכרעה בשאלה אינה תלוי בקביעת עובדות שוב אין טעם לדחותה מאוחר יותר (ע.א. 514/64 פ"ד י"ט (1) 699,696)". ספרו של השופט בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה רביעית, עמ' 107). מכאן, על בית המשפט להחליט במקרה זה, האם לאפשר לנתבע המעונין להביא לידעת בית המשפט עובדות נוספות, לעשות כן אם בקשתו לרשות להתגונן תתקבל, או לחילופין, האם הדבר יהיה מיותר. יש לשקול האם תצמח תועלת ממתן אפשרות למי מהצדדים להביא ראיות או שמא התוצאה המשפטית צפויה מראש בכל מקרה כבר בשלב מקדמי זה. במסגרת בדיקת הכללים המשפטים של עקרונות יסוד בעיסקת אשראי דוקומנטרי על רקע עובדות המקרה, יהיה על בית המשפט לשקול בבקשה זו, האפשרויות הדיוניות העומדות בפניו, כולל מתן פסק דין לטובת צד זה או אחר במסגרת החלטה זו. אפשרות דיונית נוספת היא, כי על פי דין יש לאפשר לנתבע להתגונן ומעבר לכך יכריע בית המשפט לכאן או לכאן רק לאחר דיון לפי סדר דין רגיל. שקילת האמור יתאפשר רק לאחר בחינת היבטים משפטיים מהותיים של המקרה. היבטים משפטיים מהותיים: 5. שניים הם החשובים בפרק זה: הגדרת היחסים בין הצדדים והחבויות הנובעות מכך. בנק המזרחי מגדיר את עצמו כבנק שהתמנה על ידי פירסון לשמש בנק מכותב, מודיע, מאשר, בקשר לערבות הבנקאית עליה חתומה פירסון בהיותה בנק פותח. דא עקא, אין בהגדרת הבנקים כשלעצמם להוביל בהכרח לתוצאה חד משמעית במקרה קונקרטי. נושא סיווגי היחסים בין הבנקים בעיסקה כזו הינו מורכב. כפי שפסק כב' השופט שמגר בעניין בנק לאומי נ. ברין ובניו בע"מ ואח': "בעיסקה בה מעורבים מבקש, בנק פותח, בנק מודיע ונהנה, ניתן למנות ארבעה הסכמים עיקריים, והם: הסכם בגין עיסקת היסוד בין המבקש לבין הנהנה, עיסקה שעניינה אינו במסמכי האשראי כי אם בטובין; השני, הסכם בין הבנק הפותח לבין המבקש, אשר בו מתחייב הבנק הפותח לפתוח עבור המבקש מכתב אשראי לטובת הנהנה, בעוד שהמבקש מתחייב לשפות את הבנק הפותח כנגד תשלום, שביצע האחרון על פי תנאי מכתב האשראי, ולהוסיף לכך תשלום עמלה בגין שירותי הבנק; השלישי, הסכם בין הבנק הפותח לבין הנהנה, אשר תוכנו הרגיל הוא שהבנק הפותח מתחייב התחייבות מוחלטת לשלם לנהנה את סכום האשראי כנגד הצגת המסמכים על ידי הנהנה, בהתאם לתנאי מכתב האשראי; הרביעי, הסכם בין הבנק הפותח לבין הבנק המכותב, אשר שאלת סיווגו סבוכה". (ראה ע.א. 151/89, בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מ. ג. ברין ובניו בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) עמ' 114) יש להדגיש האמור ביתר שאת במקרה דנן, נוכח תוכן ההסכמים, או ליתר דיוק העדר תוכן ההסכמים בין הצדדים, כפי שיובהר בהמשך. אכן, מופיעות בכתב ההתחייבות של בנק המזרחי (ראה נספח א' לכתב התביעה) המילים: "ADVISED AND CONFIRMED", דהיינו, בנק מודיע ומאשר. ברם, על רקע ההסכם כפי שכתוב, קמה לה השאלה האם הפירוט דיו בכדי לאפשר הכרעה גבי טיב היחסים המשפטיים שבין הבנקים בשלב המקדמי הזה בו אנו נמצאים מבלי לאפשר שמיעת ראיות נוספות. נוצר קושי נוסף, וזאת במסגרת הנורמטיבית. כב' השופט שמגר ציין בפסק הדין בענינו של בנק לאומי שהובא לעיל: "המסגרת הנורמאטיבית, שעל פיה מתבצעת, בדרך כלל, עיסקת האשראי הדוקומנטרי, היא מסגרת חוזית, אשר במקרים מוסכמים מוכפפת לכללי ה- UCP. אלה הם כללים אחידים, המנוסחים על ידי לשכת המסחר הבינלאומי והאמורים לתת ביטוי לנהגים הבנקאיים בנוגע לטיפול באשראי הדוקומנטרי (ראה: ששון, א' שנקר, אשראים דוקומנטריים - הבטים מעשיים והמשפטיים (שוקן, תשמ"ו) 53)". הוא המצב השכיח. כפי שנאמר: "רוב רובם המכריע של מכתבי האשראי בעולם מציינים ומתנים במפורש כי הם כפופים לכללים המכונים בשם ... ה- UCP" )הספר האמור: אשראים דוקומנטריים, עמ' 53). ברם, במקרה זה, ובהתאם לתנאי הערבות הבנקאית חלים דין ושיפוט ישראלי. אין התניה או הסכמה בדבר תחולת ה- UCP בעניננו (ראה מכתב ה' שצורף לסיכומי המבקשת). כיוון שכך, ועל פי היחסים בין הצדדים, יש להחיל את דיני החוזים הישראליים "בין אם נראה אותם כחוזיים מובהקים ובין אם נראה אותם "כפעולות משפטיות שאינם בבחינת חוזה" או כ"חיוביים" שאינם נובעים מחוזה" שאז יחולו עליהם חוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג - 1973 ... מכח סעיף 61 ב' שלו" (ראה ספרם האמור של ששון ושנקר, אשראים דוקומנטריים, היבטים מעשיים ומשפטיים, עמ' 52). ואם בדיני חוזים עסקינן, ועל רקע סבך העובדות שהוצגו, הניתן יהיה להכריע בעניין כבר עתה, מבלי להתייחס בצורה ראויה לחובת תום הלב שחלה על הצדדים? הרי עקרון זה הינו אחד "מעקרונות היסוד של דיני החוזים המודרניים בישראל" (הקדמה לספרה של פרופ' שלו, דיני חוזים)? הדבר לא ייחשב כתגלית אם אציין שזהו תחום משפטי דינמי מאוד המתפתח בקצב שדורש ממשפטן עיקוב מתמיד. האם תכונות אלה מאפשרות הכרעה לגופו של עניין בשלב זה של הדיון מבלי שבית המשפט יאפשר לצדדים להציג תמונה מלאה יותר בשלב של שמיעת ראיות? 6. השאלות האמורות תתחדדנה לאחר שנבדוק הטענות הספציפיות של הצדדים בהקשר לעובדות המקרה. קושי נוסף בדבר יכולותו של בית המשפט להכריע בנדון בשלב זה, הינו כתוצאה מכללים משפטיים בסיסים בעיסקת אשראיים דוקומנטריים. הנשיא שמגר מסכם את המצב המשפטי בצורה זו: "שני עקרונות יסוד בבסיס עיסקת האשראי הדוקומנטרי, והם עקרון העצמאות ועקרון ההתאמה: לפי עקרון העצמאות מהווה עיסקת האשראי הדוקומנטרי עיסקה נפרדת ועצמאית, אשר אינה מושפעת כלל מעיסקת היסוד. הפעלת עיקרון זה מאפשרת לנהנה להיות סמוך ובטוח, כי אם יעמיד לרשות הבנק את המסמכים המתאימים, בהתאם לאמור במכתב האשראי, יזכה בתמורת הטובין, בכך יימנעו מהנהנה טרדות אפשריות, בגין טענות שונות שמקורן בעיסקת היסוד, אותן עשוי היה המבקש להעלות נגדו, לו לא היו רואים בעיסקת האשראי עיסקה עצמאית (ראה: ר"ע 646/84 (1), בעמ' UCM (INVESTMENTS) (18) 697, בעמ' 725). לעקרון העצמאות נודעת חשיבות גם מבחינתם של הבנקים המעורבים בעיסקת האשראי הדוקומנטרי ... חולשתו העיקרית של העקרון העצמאות היא בעובדה שהוא חושף את המבקש לסיכונים לא מעטים, שמקורם בעיסקת היסוד, שכן, למעט חריג אחד של תרמית, עליו נעמוד בהמשך דברינו, אין המבקש יכול להעלות במסגרת עיסקת האשראי הדוקומנטרי טענות שהן חיצוניות לעיסקת האשראי (ראה: דותן, במאמרו הנ"ל. בע"מ 98-99: מאוטנר, במאמרו הנ"ל בעמ' 511-512). לפי עקרון ההתאמה, לא יאושר תשלום האשראי, אם יימצא חוסר התאמה בין האמור במכתב האשראי לבין המסמכים, שהוצגו על ידי הנהנה על פי דרישת הבנק הפותח במכתב האשראי ... עקרון ההתאמה הינו הגנתו העיקרית של המבקש מפני חיובו בתשלום עבור טובין, אשר הוא אינו מענייין בקבלתם. בכך מופחת הסיכון שנושא בו המבקש, אשר, כפי שציינו לעיל, כל ביטחונו במסגרת עיסקת האשראי הדוקומנטרי הוא בנכונותם ובהתאמתם של המסמכים הנ"ל. עקרון ההתאמה גם מבטא את הרצון להפוך את בדיקת הבנק לפעולה טכנית ופשוטה ככל האפשר (על ההנמקות השונות לעקרון ההתאמה ראה: ספרם הנ"ל של ששון ושנקר, בעמ' 89; דותן, במאמרו הנ"ל בעמ' 100-101) ... יישומו הדווקני של עקרון ההתאמה הביא לתקלות בשימוש האשראי הדוקומנטרי כאמצעי תשלום אמין ופשוט". (ראה פסק הדין האמור של בנק לאומי, פ"ד מ"ו (4) 114-115). עתה נבדוק מכתב הדרישה בהשוואה לערבות הבנקאית. מכתב הדרישה: 7. נוכח חשיבות העניין, אביא את "סעיף הדרישות" בכתב הערבות הבנקאית: WE UNDERTAKE TO PAY YOU NOT LATER THAN SEVEN (7) DAYS OF RECEIPT OF & WRITTEN NOTICE, CERTIFYING TO US THAT Y.R "DANYOR" INDUSTRIES DEVELOPMENTS LTD. FAILED IN ITS PERFORMACE UNDER THE TERMS AND CONITIONS THE ABOVE REFERENCE CONTRACT, AND YOU FURTHERMORE CERTIFY & THAT YOU HAVE GIVEN WRITTEN NOTICE TO Y.R "DANYOR" INDUSTRIES DEVELOPMENTS LTD. OF DEFAULT IN TERMS OF SAID CONTRACT AND THAT Y.R."DANYOR" INDUSTRIES & DEVELOPMENTS LTD. HAVE FAILED TO COMPLY THEREWITH, TOGETHER WITH A FIRST RATE BANK'S CONFIRMATION OF YOUR ".SIGNATURE להלן שלוש נקודות אי התאמה להן טוען פירסון ואשר נבחן בהמשך: (א) למי נשלח? - מכתב הדרישה של המוטב עמותת אדום אילת לא נשלח אל פירסון ישירות או לאדם שהוסמך מטעמה לקבלו. (ב) איך נשלח? - לפירסון לא הגיע מכתב דרישה אלא טלקס בלבד. (ג) מה נשלח? - באישור חתימת הדורש נפל פגם. נדון בשאלות אלה אחת לאחת. בעניין הראשון עולה שאלה עקרונית, אליה התייחסתי כבר, לגבי יחסי בנק המוציא אשראי דוקומנטרי לבין הבנק המאשר את כתב האשראי הדוקומנטרי. פירסון טוען לעניין זה: א. כי מעולם לא הסמיכה את המשיב לקבל עבורה מכתבי דרישה. ב. כי במכתב הערבות הבנקאית נאמר שיש לשלוח את מכתב הדרישה אליהם. ג. כי אין במערכת היחסים המשפטיים שבין בנק מוציא לבנק מאשר בכדי להשלים או להשליך על יחסי הבנקים וחיובים ביניהם כאשר לא נקבעו בחוזים ביניהם במפורש יחסי שליחות או הרשאה לקבלת מכתבי דרישה. בנק המזרחי חולק על טענות המשיב כל הנקודות הבאות: א. כי ניתן ללמוד מהתנהגות פירסון כי הסמיך את בנק המזרחי להיות חוליית הקשר שבין המוטב לפירסון. ב. כי מכתב הערבות הבנקאית לא עולה כל דרישה מפורשת או חד משמעית למשלוח מכתב הדרישה דווקא לפירסון (ראה בהקשר זה עדות המצהיר בעמ' 6 שורה 12 לפרוטוקול). ג. כי היחסים שבין בנק מוציא ובנק מאשר הינם יחסי שליחות וקיים נוהג לפיו הבנק המאשר הינו חוליית הקישור הדו כיוונית לכל עניין בין המוטב לבין הבנק המוציא. דומני, כי על מנת להכריע בעניין זה מלבד בחינת ההיבט המשפטי עד כה בהחלטה זו, יש להוסיף, כי ראוי שנקודה זו תלובן על פי ראיות הצדדים בקשר להבהרה אפשרית שהיתה בין הצדדים. עניין היחסים בין הבנקים הינו נתון בשאלה הן משפטית מופשטת והן בשאלות עובדתיות כגון: משמעות פרשנות המסמכים על פי נוהג בשוק בענינים אלה. באשר לטענות פירסון כי מכתב הדרישה הגיע בטלקס בעוד הדרישה היתה כי יגיע במכתב דווקא, סבורני, שיש לבחון הטענה על פי עקרון ההתאמה. יהיה צורך לקבוע מה חשיבות ההבדל בין מכתב ובין טלקס בענין זה. יש לשקול מה החשיבות בדבר שהמוטב שלח לבנק המאשר מכתב והבנק המאשר (המזרחי) הוא זה ששיגר את תוכנו לבנק המוציא בטלקס. בנק המזרחי אף ציין בטלקס כי המכתב שקיבל עומד בדרישות. הנושא האחרון הינו דוגמא לצורך לבחון את הטענות השונות לא רק בנפרד אלא כמקשה אחת כפי שציינתי. ייתכן והטענה הכללית באשר לדרישה של מכתב לעומת טלקס טרם נבדקה והוכרעה בפסיקה. מה חשיבות העובדה שבמקרה זה התכתבויות קודמות בין הצדדים בדבר הארכת המועד של תוקפה של הערבות נשלחו בטלקס? האם יש בכך להוות נוהג בדרך שליחת מכתב הדרישה או אין בכך, בשל האופי המיוחד של האחרון? יש צורך בכדי לבדוק טענה זו ועניין קיום תום לב או חוסר תום לב משני הצדדים, לערוך בדיקה עובדתית רחבה יותר. באשר לטענה שנפל פגם במכתב הדרישה בדבר אימות החתימה על ידי בנק מהמעלה הראשונה, מתעוררות שאלות נוספות. האם בכדי לעמוד במבחן ההתאמה די אם מכתב הדרישה על פניו ממלא אחר התנאי או ניתן לאחר מכן לבדוק אם אכן הדבר כך באמת? אף פה, יעלה לויכוח העיקרון של תום הלב. 8. סיכום: בפרק הקודם הוצגו שאלות לא על מנת להכריע בעניין, אלא, להצביע על "יתרון העיתוי המאוחר". העברת סוגיות אלו לסדר דין רגיל, תאפשר ליבון יסודי יותר מהאפשרי היום, תוך מתן הזדמנות לצדדים להביא ראיות מתאימות. מבלי לקבוע עמדה, דעתי הינה כי מעבר לטענות שהצבעתי עליהם יהיה על בית המשפט, בבוא העת, ליתן דעתו גם בשאלות העקרוניות הבאות שמטיבן תתאשרנה על תשתית עובדתית רחבה יותר. נושאי השאלות העקרוניות הינן: א. מה טיב תום הלב הדרוש מצדדים בנקאיים לעיסקת אשראי דוקומנטרי ובמיוחד, כאשר ההסכם מבוסס לא על ה- UCP, אלא על הדין הישראלי? ב. נוכח חשיבות הרכיב של נוהג בהסכמים בין הצדדים, האם יש מקום להרחיב או לצמצם שיקול זה בעיסקת אשראי דוקומנטרי? האם על אף האמור בסעיף א', יש מקום לבדוק במקרה דנן הנוהג בהסכמים המבוססים על ה- ‎?UCP ג. בבואנו לפרש את ההסכם על פי תוכנו, השתיקה בו יפה למי? לדוגמא: בהסכם מופיע התנאי שיש לשלוח הודעה בכתב (WRITTEN NOTICE). האם על סמך זה נשללת האפשרות לשלוח הודעה בטלקס? או האם היתה חובה על הצד שהתנגד לשליחת הדרישה בטלקס לציין זאת מפורשות? במילים אחרות, על מי הנטל הפרשני של מילות ההסכם בהקשר היחסים בין הבנקים ? ד. כפי שהנשיא שמגר ציין בפסק דין בעניין בנק לאומי שצוטט לעיל, עקרון ההתאמה המוחלטת הופעלה בדרכים שונות, וכן כי די בכך שיתאימו המסמכים על פניהם לאמור במכתב האשראי. עוד נקבע, כי בבואנו לכפוף עיקרון זה, יש לבדוק האם מדובר באי התאמה טכנית וכן יש להפעיל עקרונות חוזיים ועקרונות שמדיני היושר (ראה פ"ד מ"ו (4) 116 ומאמרו של המלומד MCLAUGHLIN SOFTENING THE RIGORS OF STRICT COMPLIANCE - 106 BANKING L.J.(1989) 4). מכאן מזדקרת לה השאלה, עד כמה דווקני המבחן הדווקני בנדון וכן עד כמה ההתאמה המוחלטת, מוחלטת? ה. איך ניתן לאזן בין שני עקרונות היסוד בעיסקת האשראי הדוקומנטרי, עיקרון העצמאות ועיקרון ההתאמה כאשר יש מתח ביניהם? ו. על רקע האמור, השאלות הנוגעות לנושא הכללי שהוזכר בסעיף 1 (א) בהחלטה זו. לכל אלה אשיב, כי טיב הטענות שהועלו על ידי הצדדים, הבעיות המשפטיות שהן מעוררות, תחומי המשפט שנוגעים בדבר, היות ובמידה מסויימת הקרקע המשפטית בנדון הינה "קרקע בתולה", התרומה שעשויה להיתרם על ידי הבאת עובדות או אי הבאת עובדות על ידי הצדדים, הובילוני למסקנה, שאין זה המקרה שניתן לקבוע כבר עתה כי דינה של התביעה להתקבל או להדחות. 9. סוף דבר, הגעתי למסקנה כי אין מקום למחוק את התביעה על הסף, אחד, או לדחות את הבקשה לרשות להתגונן מצד שני. בקשות אלו נדחות בזאת. הנני נעתר לבקשת פירסון, למתן רשות להתגונן. התצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה. בנסיבות העניין, ישא בנק המזרחי בהוצאות פירסון בהמרצה זו בסך -.4,000 ש"ח מהיום. בקשת רשות להתגונן