1. תביעה לתשלום פיצויים והשבה בעילת התרשלות בייצוג. מלכתחילה הוגשה תביעה ע"ס 200,000 ₪ ולאחר מכן תיקן התובע את תביעתו והעמידה על סך 400,000 ₪. הנתבעת עו"ד במקצועה, ייצגה את התובע. בין הצדדים נחתם הסכם בכתב לפיו עבור שירות משפטי הכולל "תביעה לגירושין והכרוך כולל החזקת ילדים מזונותיהם. תביעה לפירוק השיתוף", שתיתן הנתבעת לתובע, תקבל שכ"ט בשיעור 10,000 $ בצירוף מע"מ וכי השכר עבור פירוק השיתוף, יהיה 10% מהסכום שיתקבל בפירוק השיתוף בין התובע לאשתו (להלן: "ההסכם"). הצדדים הסכימו כי הדיון יתנהל עפ"י המסמכים ותצהירי הצדדים. 2. התובע טוען כי: א. ההסכם כלל התחייבות הנתבעת לייצגו בכל העניינים הקשורים בסכסוך הגירושין בינו ובין אשתו, בכל נושא שהוא ובכל ערכאה שהיא, כולל ערכאת הערעור. ב. הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שביטלה אותו שלא כדין והשתחררה מייצוג התובע. הוא שילם עוד טרם הדיון בתביעה לפירוק שיתוף בביהמ"ש המחוזי כ- 62% משכה"ט המוסכם. לטענתו שילם סך 20,850 ₪, כפי שעולה מהקבלות. סכום שהיה שווה באותו מועד ל- 7,000 $; וכן סך 1,000 ₪ נוספים באמצעות ידידו דאז, דני נחמני. (בהודעה בעובדות לדרישת הנתבעת, טען רק לסך 20,850 ₪ / 7,000 $). ג. הפסקת הייצוג מהווה הפרת ההסכם, הפרה המצדיקה השבת מלוא הסכומים ששילם לנתבעת עבור הייצוג. ד. הנתבעת התרשלה בייצוגו לכן אינה זכאית לשכ"ט כלשהו בגין עבודתה. ה. עקב התרשלותה של הנתבעת נגרמו לו נזקים כבדים, לרבות מחצית שוויה של דירה וחנות, אותן הפסיד בהליך בביהמ"ש. 3. הנתבעת טוענת כי: א. היא התחייבה לייצג את התובע רק בתביעת הגירושין והכרוך- משמורת ילדים ומזונות, בבית הדין הרבני. כמו כן בתביעה לפירוק שיתוף בזכויות שנצברו במהלך הנישואין, בבית המשפט המחוזי. הביטוי "כרוך", כשמדובר בייצוג בתחום המעמד האישי, לקוח מלשון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ד - 1953 הקובע כי בתביעת גירושין " יהא לביה"ד רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי בני הזוג". (ההדגשה אינה במקור). ב. אף על פי כן, ייצגה אותו בהליכים משפטיים נוספים שהצורך בהם התעורר בעטיו של התובע ומעלליו. בין השאר: הגנה בתביעת מזונות ילדים בביהמ"ש המחוזי, הגנה בצווי הרחקה וצווי הגנה חוזרים שהוגשו נגד התובע, בר"ע לביהמ"ש העליון, הגשת ערעור לבד"ר הגדול , הגנה בתביעה בסד"מ לסילוק יד מדירת המגורים ועוד. ג. הנתבעת פנתה וחזרה ודרשה מהתובע לשלם את שכה"ט המוסכם אולם הוא נמנע מלשלמו. לאחר התראות בע"פ ובכתב הודיעה לתובע על הפסקת הייצוג. היא אף הבהירה לו כי עליו לשלם עבור הייצוג הנוסף לו נדרשה מעבר למוסכם בהסכם. התובע שילם לה רק סך 17,000 ₪, עבור כל השירותים הרבים שקיבל. ד. התביעה לפירוק השיתוף במחוזי שהגיש התובע נדחתה, לא עקב כך שהנתבעת שוחררה ע"י ביהמ"ש מלייצג את התובע. ה. כשתיק הגירושין של התובע היה "בשל" לגירושין ואשתו לשעבר של התובע חפצה מאוד להתגרש, הייתה לתובע הזדמנות פז ללחוץ על האישה ולהתגרש בתנאים טובים לגביו, כשלפחות חלק מן הרכוש, או לחלופין, סכום נאה היה נותר בידו. אבל הוא החמיץ את השעה ובמו-ידיו הקדיח את התבשיל . לכן יצא "כשידיו על ראשו", גם לאחר שלטענתו שכר עו"ד אחרים ושילם להם שכר במיטב כספו. ו. בדיעבד התנהגותו של התובע אשר עפ"י הנטען, נהג באלימות קשה כלפי רעייתו, סירב להיענות להסכמת רעייתו לסידור ג"פ "טרפה את הקלפים המועטים שהיו בידי התובע מלכתחילה ומנעה כל אפשרות לנהל את התיק עפ"י המתכונות שתוכננה על ידי בעבורו מראש". הנתבעת לא גרמה לו שום נזק. ז. התביעה מופרזת מנופחת ולא מבוססת. מאז הפסקת היצוג ב- 2/96 ועד מועד הגשת התביעה ב- 2/03, התובע לא פנה אליה בטענה כלשהי. דיון 4. לאחר שבחנתי את מלוא המסמכים התצהירים ושקלתי את טענות הצדדים, הנני קובעת כדלקמן: א. התובע שילם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך בין 17,000 ל- 20,000 ₪ בלבד, תביעתו ע"ס 400,000 ₪ מופרזת ואינה מבוססת. טענות בדבר מרמה או מצג שווא לא הוכחו. ב. פרשנותו של התובע לעניין ההסכם אינה מקובלת עלי ונוגדת את לשונו הברורה של ההסכם. תביעה לגירושין, הנה תביעה בביה"ד הרבני "והכרוך" הכוונה לכל מה שנכרך שם. המונח "והכרוך" הינו "מושג" הקיים בענייני המעמד האישי ולקוח מהדין. ניסיון התובע לטעון כי ההסכם כלל "תביעה לגירושין וכל הכרוך בכך", לרבות תביעות נוספות בבתי המשפט השונים וכל ערכאות הערעור - נוגדת את לשונו הברורה של ההסכם. ג. יחד עם זאת, אציין כי כיוון שצוין במפורש כי הייצוג כולל "החזקת ילדים ומזונותיהם", ולא נאמר רק בביה"ד הרבני, לא הייתה הנתבעת יכולה להסתייג מייצוג בעניין זה, גם אם בסופו של דבר התנהל בבית המשפט אזרחי. הנתבעת אכן ייצגה את התובע גם בתביעת המזונות שהוגשה נגדו בבימ"ש מחוזי. ד. אילו אכן ההסכם כלל כל עניין ועניין הנוגע לקרע בין התובע לאשתו, לשם מה היה צריך להבהיר ולייחד כי הייצוג כולל גם "החזקת ילדים מזונותיהם" "תביעה לפירוק שיתוף"?! אילו התכוונו הצדדים לכלול כל עניין ועניין שיהיה בין בני הזוג, בכל נשא שהוא, לרבות צווי הגנה וכד', לא היה צריך לקבוע באופן ספציפי כפי שנקבע, מה אכן נכלל בהסכם. ה. איני מקבלת את הטענה כי על עוה"ד היה לפרט בהסכם באילו נושאים אין היא מתחייבת לטפל. ההסכם נועד להגדיר באילו נושאים מתחייב עוה"ד כן לטפל ותו לא. אין מקום לקרוא לתוך המילים "תביעת גירושין" גם הליכי ערעור, כפי שטוען התובע. טענתו כי התחייבה בפניו לטפל בכל נושא הקשור בסכסוך עם אשתו "מראשית ועד אחרית", היא עדות יחיד העומדת בניגוד לאמור במפורש בהסכם. ו. העובדה שעוה"ד בשלב הראשון, כשהחלה לטפל במרץ בענייניו של התובע, הייתה נכונה לטפל בעניינים שונים נוספים, על אף שלא התחייבה עליהם בהסכם, איננה מלמדת כי הייתה חייבת לפעול כך. אכן במכתבה מיום 21.8.94 ציינה הנתבעת "בגין טיפול בתיק אישות מראשית עד אחרית הוסכם בינינו על שכ"ט בסך 10,000 $ וכן אחוז מסוים מכספים שיתקבלו מנכסים שיועברו לרשותך". "תיק האישות", הוא התיק המתנהל בבית הדין הרבני ובו התחייבה הנתבעת לטפל "מראשית ועד אחרית" . אולם ודאי שלא הייתה כוונה לייצג את התובע בעד אותו שכ"ט גם בהליכי ערעור! ז. הנתבעת ייצגה את התובע בהליכים רבים, שחלקם איננו נכלל בהסכם שכ"ט. הליכים שונים לרבות הגשת בר"ע לביהמ"ש העליון ובקשות נלוות לכך. וכן הגשת ערעור בבית הדין הרבני הגדול. הכל כמפורט בתשובה לדרישה להודות בעובדות מטעם התובע. גם אם הנתבעת בשלב ראשון לא עמדה עם התובע על קוצו של י' ולא דרשה מראש בכל פעם שכר, אין בכך כדי ללמד כי הסכימה לייצגו בחינם בגין ההליכים הנוספים. ח. כבר למחרת ההסכם הגישה הנתבעת בשם התובע תביעה לבית דין רבני בחיפה לגירושין וכל הכרוך בכך. בתביעה כרכה התובעת החזקת ילדים, מזונותיהם , הכרזת האישה כמורדת ושלילת זכויותיה למזונות. שבוע לאחר מכן, ביום 5.1.94 הגישה לביהמ"ש המחוזי תביעה לפירוק השיתוף ברכוש. על אף שהתובעת לא הייתה מחויבת לכך מלשון ההסכם, היא ראתה לנכון לצורך קידום ענייניו של התובע לטפל בעוד כ- 8 הליכים בשמו, לרבות ערעור לביה"ד הרבני הגדול. אכן עפ"י כללי לשכת עוה"ד אין ייצוג בחינם. ראוי היה שהתובעת תבהיר לתובע מראש באופן ברור מה השכר הנוסף הנדרש לצורך הטיפול בעניינים הנוספים. בסופו של דבר, גם משלא עשתה כן, אין פירושו שהתובע איננו חייב בשכר ראוי, לפחות עפ"י תעריף המינימום של לשכת עוה"ד. אין ספק כי ערעור לביה"ד הרבני הגדול - איננו נכלל בהסכם היצוג הנדון. ט. התובע טוען כי הבנתה של הנתבעת כי ההסכם אינו כדאי, הניעה אותה להפר אותו שלא כדין. הנתבעת טוענת כי התובע הפר את ההסכם באי תשלום שכה"ט. התובע טוען כי אילו ביקשה הנתבעת לראות באי תשלום עד מועד מסוים הפרה יסודית של ההסכם, היה עליה לפרט זאת בהסכם אותו ניסחה. התובע טוען כי הוסכם על תשלום עפ"י התקדמות הטיפול. מכל מקום, תשלום של 62% משכ"ט עוד בטרם נקבעו הוכחות בהליך העיקרי, אינו יכול להיחשב כהפרה של ההסכם. הנתבעת מבהירה כי רק כ-4 חודשים לאחר ההתקשרות, התובע נתן בידה 6 שיקים דחויים ע"ס 1000 ₪ בצירוף מע"מ כ"א. עד 21.8.94 שילם סך 7000 ₪ בצירוף מע"מ. לאחר מכן החלה תכתובת ודרישת שכר ומכתביה לא נענו. התובע קיבל שירותים משפטיים הכוללים גם הופעות בערכאות שונות, מבלי ששילם עבורן כלל. אכן ההסכם לא כלל שום מנגנון לתשלום שכה"ט. גם לא צוין שם כי שכ"ט ישולם לפי התקדמות הטיפול, כפי שטוען התובע. עפ"י סעיף 41 לחוק החוזים: "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". התובעת דרשה את שכרה בכתב ובטלפון, הבהירה לתובע את תוצאות הימנעותו מלשלם את שכרה, משלא נענה התובע לדרישתה לאחר שניתנה לו הודעה זמן סביר מראש, רשאית הייתה לראות בו מפר ההסכם ולבקש את שחרורה מייצוגו, כפי שהזהירה כי תפעל. י. הנתבעת הייתה רשאית לבקש שחרור מהייצוג ובלבד שבבקשה לא היה כדי לפגוע בזכויות התובע. הנתבעת קיבלה היתר מביהמ"ש להשתחרר מייצוג התובע וביהמ"ש העניק לתובע ארכות לצורך השגת ייצוג הולם והשלמת חובותיו במסגרת ההליך. היה על התובע לדאוג להקטנת נזקו ולמלא אחר הוראות ביהמ"ש במועד. יא. אכן ביהמ"ש המחוזי, עת שיחרר את עוה"ד מייצוג התובע, לא דן בשאלה אם בקשת השחרור מוצדקת אם לאו. ביהמ"ש בפרט בהליך אזרחי, אינו נוטה "לקשור" עו"ד לייצג לקוח כאשר עוה"ד מבקש להשתחרר בעוד מועד מהיצוג. בניגוד לטענת התובע, ביקש עוה"ד טסלר ז"ל מטעמו של התובע דחיות לצורך הגשת תצהירים, ואף ציין במכתבו לביהמ"ש כי התובע לא נמצא עמו בקשר ואיננו עונה לפניותיו הטלפוניות. יב. בסופו של דבר השתחררה התובעת מייצוג התובע בשעה שכבר סיימה את הייצוג עליו התחייבה בהסכם, שכן תיק האישות בבית הדין הרבני הסתיים וכך גם תביעת המזונות בביהמ"ש המחוזי. התפטרות הנתבעת מייצוג התובע נעשתה לאחר שהתקבל פס"ד בתביעת הגירושין בביה"ד הרבני, ביום 5.3.95. כאמור התובעת לא הייתה מחויבת עפ"י ההתקשרות בין הצדדים להגיש ולהופיע בערעור לביה"ד הרבני הגדול. וודאי שלא הייתה חייבת להמשיך לייצגו לאחר שאף את השכ"ט המוסכם עבור הייצוג בביה"ד הרבני בתביעת הגירושין, סירב להשלים. בשלב התפטרות הנתבעת מהייצוג הסתיימו גם הליכי תביעת המזונות וצווי ההגנה שהוגשו נגדו. משלא נענה התובע לדרישה להשלים את שכר טרחתה, (מכתבי דרישה והתראה כי אם לא ישולם השכר לא תוכל הנתבעת להמשיך לייצגו וכי תפסיק את הייצוג, נשלחו לתובע ב: 10.4.95, 26.4.95, 5.6.95, 18.6.95, 11.8.95 והודעה על הפסקת ייצוג אם לא ישולם שכ"ט מיום 7.2.96), רשאית הייתה להשתחרר מהייצוג בביהמ"ש המחוזי בתביעה בעניין נכסי בני הזוג. התובע איננו זכאי להשבת שכה"ט ששילם. ודאי שהנתבעת לא הייתה מחויבת להתייצב לדיון בביה"ד הרבני הגדול. הנתבעת אף הודיעה זאת לתובע באופן ברור במכתביה דלעיל, יידעה אותו על מועדי הדיון. טענתו כאילו הסכימה להמשיך ולייצגו בביה"ד הרבני הגדול, נסתרת בעדותה. יג. הנתבעת פעלה למען התובע במס' מישורים נוסף, מעבר להתחייבותה עפ"י ההסכם. ממילא כפי שאבהיר להלן, לא הוכח כי הפסקת הייצוג בבית המשפט המחוזי גרמה לתובע לנזק כלשהו. התובע טוען כי עו"ד טסלר סירב לייצגו, ולא הוכח כי שילם שכר נוסף ואם כן כמה, עבור המשך ייצוג בתביעה בביהמ"ש המחוזי בעניין נכסי בני הזוג. יד. התרשלות בייצוג - א. איחור לדיון הראשון בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין. איחור לדיון בביה"ד הרבני ביום 5.5.95. אם כי על עוה"ד להקפיד להגיע במועד לדיון, עליו לקחת בחשבון גם לחצי תחבורה, בסופו של דבר לא נגרם נזק כלשהו לתובע. התביעה לגירושין שנמחקה, גם עקב תשובת התובע שלא תאמה את טיב התביעה (שלום בית במקום גירושין), הוגשה ע"י הנתבעת מחדש כבר באותו יום. עוולת הרשלנות כוללת הוכחת נזק נשגרם עקב המעשה הרשלני, וזה לא הוכח. ב. בניהול הדיון בבקשה לביטול צו הגנה- לטענת התובע הנתבעת נמנעה מלחקור את האישה, את עורך הפוליגרף ולא העידה את חברו של התובע והתרשלה בניהול הדיון. לעניין זה יש לציין כי בדו"ח בדיקת הפוליגרף, שנערכה ע"י מכון פוליגרף אובייקטיבי ומיומן, ציין הבודק: "בשלב ניסוח השאלות לבדיקתו הסביר מר אפל כדלקמן: אפשר שסטר או בעט באשתו באירוע שבדיון". הבודק מצא כי התובע דובר שקר בתשובותיו עת טען כי אשתו תקפה אותו ראשונה ועת הכחיש כי היה הראשון לתקוף את אשתו ואילו אשתו נמצאה דוברת אמת. שיקול דעתה של עוה"ד שלא לחקור את עורך הפוליגרף ואת החבר איננו מלמד על התרשלות. בע"א 735/75 מרדכי רויטמן, עו"ד נ' יצחק אדרת, עו"ד ואח' פ"ד ל(3) 75 ,עמ' 81-82 אימץ ביהמ"ש את דברי בית הלורדים באנגליה: " . . . . . העובדה שעורך-דין קורא או נמנע מלקרוא לעד פלוני, שואל או נמנע מלשאול שאלה פלונית, מבקש או נמנע מלבקש לתקן טענותיו, אינה יכולה כשלעצמה לשמש עילת תביעה בשל התרשלות, אפילו בהיבט אחורה, ולאחר מחשבה מיושבת (mature) , נמצא שמוטב היה אילו עורך-דין היה עושה היפוכו של דבר . . . . . " v. Worsley (H.L.), (1967) 3 All E.R., at p. 1035, ) . RondeL). וקבע: "סיכומו של דבר: אף בהנחה שצודק המערער בהשגותיו, שהשאלות שלא נשאלו על-ידי המשיבים צריכות היו להישאל, והטענות שלא נטענו צריכות היו להיטען, והטענות שנטענו אסור היה להשמיען - אין השגות אלה וכיוצא באלה מגלות עילת תביעה בשל רשלנות, והוא מפני שהחובה שהייתה מוטלת על המשיבים כלפי המערער לא הייתה לשאול או שלא לשאול אותן שאלות, ולטעון או שלא לטעון אותן טענות, אלא חובתם הייתה לשקול אם לשאול ומה לשאול, אם לטעון ומה לטעון ; וטעות שטעו בשיקול-דעתם (אם טעו) אינה עולה כדי התרשלות". כאן המקום לציין כי העובדה שפסה"ד שנתן ביהמ"ש אינו לזכותו או לטעמו של צד, איננה מלמדת כי עוה"ד התרשל בייצוגו. טענותיו של התובע כמפורט בתצהיריו, לעניין פס"ד בעניין מזונות ותיאורו הסובייקטיבי את אופן הופעתה של הנתבעת בביהמ"ש וכו' אין בהם כדי לבסס תביעת רשלנות בייצוג. ג. תיקון כתב התביעה לפירוק שיתוף התובע טוען כי הנתבעת תיקנה את כתב התביעה לפירוק שיתוף לאחר שלטענת התובע "נכנעה לטענות ב"כ האישה" באשר לחנות ולדירה אותם ירשה האישה מהוריה. התובע טוען כי הסרת סעד זה נעשתה בהתרשלות. אולם הנתבעת הבהירה כי בעקבות תביעת הגירושין שהגישה בשמו של התובע תבעה פירוק שיתוף. אולם לאחר שהתובע טען ל"שלום בית" היה מקום לתקן את כתב התביעה לסעד הצהרתי בדבר שיתוף במקרקעין. בסופו של דבר גם בעניין זה לא הוכח כי נגרם נזק עקב מחדל כלשהו של הנתבעת. אין שום ראיה משכנעת כי לתובע היה אכן סיכוי ממשי לזכות בזכויות אשתו בנכסים שנרכשו ע"י משפחתה עוד טרם הנישואין ו/או ירשה מאביה. גם אם נקבל את טענת התובע כי הנתבעת הבהירה לו שמדובר בתיקון טכני, הרי שלא הוכח כי תיקון כתב התביעה גרם לתובע לנזק כלשהו. ד. הימנעות מהתייצבות לדיון בערעור לביה"ד הרבני הגדול שהגיש התובע. הנתבעת סיימה את הייצוג בבית הדין הרבני ועפ"י ההסכם לא התחייבה לייצגו גם בשלבי הערעור. הנתבעת הודיעה זאת לתובע בעוד מועד . ה. אי התייצבות לדיון בתביעה לפירוק שיתוף ואי הגשת תצהירים הנתבעת נמנעה מלדון ולשוחח עם התובע בענייניו, למעט בדרישותיה לשכ"ט . התובע טוען כי על אף שהנתבעת טרם שוחררה ע"י ביהמ"ש, לא התייצבה לדיון ואף נמנעה מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, על אף שהייתה מודעת למועדים שנקבעו לכך ע"י ביהמ"ש. כפי שאבהיר להלן, לא הוכח כי נגרם נזק כלשהו בגין אי התייצבות התובעת בתביעה לפירוק שיתוף טרם קיבלה את אישור ביהמ"ש. כפי שקבעתי הנתבעת הייתה רשאית להפסיק את היצוג בתביעת פירוק נכסים. יתרה מכך, גם אם הפסקת היצוג לא הייתה כדין, לא הוכח כי נגרם לתובע נזק כלשהו עקב כך. ראשי הפרקים דלעיל נלקחו מסיכומי התביעה. בתצהיריו טוען התובע ארוכות טענות שונות לגבי התרשלותה של התובעת ואכן אין הן ראויות להתייחסות נרחבת פרט לכך שלא שוכנעתי כי אכן הנתבעת התרשלה בייצוג התובע. לדוגמא, טוען התובע לייצוג בלתי הולם בתביעה למזונות זמניים וזאת הוא למד מהחלטת כב' השופט בה ציין כי הפסיק את טעונה של ב"כ התובעת כיוון שהיא חוזרת על הטענות שפורטו כבר בכתב. ודאי שאין בכך כדי ללמד על התרשלות או על כך שהטענות הרלבנטיות לא הובאו בפני ביהמ"ש. גם אם שופט פוסק בניגוד לעמדת צד כלשהו אין בכך ללמד על התרשלותו בייצוג. לא שוכנעתי כי הנתבעת לא ייצגה את התובע באופן מסור, וכי שוחחה עמו רק בענייני שכר. מהמסמכים הרבים שהוגשו לביהמ"ש וכתבי הטענות ברור כי מלוא הפרטים הנדרשים היו בידי הנתבעת. את העובדה שהנתבעת לא הייתה מוכנה לדון ארוכות עם התובע בטרוניות שהיו לו לגבי שאלות אלו או אחרות ודברים אלו ואחרים שאמרה או לא אמרה בביהמ"ש אין לזקוף לגנותה. יא. הנזק א. טענת התובע כי במשך השנים נאלץ לשכור עו"ד נוספים ולשלם להם סכום נוסף מעבר לסכום ששילם לתובעת בסך 45,678 ש"ח לא הוכחה כדבעי. לא צורפו קבלות. אף איננו יודעים אם סכומים נוספים שולמו עבור ייצוג בנושאים בהם הייתה התובעת אמורה לייצגו או בנושאים אחרים. ב. לטענת התובע התביעה לפירוק שיתוף נדחתה בשל אי הגשת תצהיר עדות ראשית ולכן תובע התובע מהנתבעת את שוויה של מחצית דירת המגורים ומחצית חנות, נשוא תביעת פירוק השיתוף. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק בעניין זה עקב התנהגות הנתבעת. ראשית, מעת שהתובעת הודיעה על סירובה להמשיך לייצג את התובע היה לתובע מספיק זמן להכין ולהגיש תצהירי עדות ראשית. ניתנו לו ארכות ע"י ביהמ"ש והיה עליו לפעול להקטנת ניזקו. זאת בנוסף לדברים שכבר ציינתי לעיל. שנית, לא הוכח ולא שוכנעתי כי לו היו מוגשים התצהירים, אכן היה לתובע סיכוי ממשי לזכות בסכומים, אותם הוא תובע מהנתבעת כיום. הנתבעת הבהירה כי מלכתחילה, כפי שהבהירה גם לתובע, היה ברור כי הגשת התביעה לפירוק השיתוף - טענות התובע לזכות בזכויות בדירת המגורים אשר נרכשה ע"י אבי אשתו עוד לפני הנישואין והייתה רשומה בבעלותה ובחנות אותה ירשו אשתו ואחיה לאחר פטירת אביהם- סיכוייה קטנים והגשתה נועדה רק לשמש קלף מיקוח בהשגת תנאים טובים יותר להסדר הגירושין בביה"ד הרבני. אלא שהתנהגותו האלימה של התובע כלפי רעייתו וסירובו ליישם את הנחיות הנתבעת סיכלו אפשרות להגיע להסכם גירושין כולל. אף התובע מודה בתצהירו, כי כב' השופט קליינברגר שדן בתיק, (נראה כי היה זה כב' השופט נאמן) הביע דעתו כי תביעתו חסרת סיכוי ולכן אף המליץ לו "לא לקחת יעוץ משפטי לצורך תביעה זו, כי חבל על הכסף שלי". וכן: "כב' השופט שמלכתחילה לא נתן לתביעה סיכוי. דחה את תביעתי תוך שהוא פוסק נגדי הוצאות ומביע את דעתו על סיכוייה של התביעה". מדוע אם כך, הוא תובע מהנתבעת את שווי מחצית הדירה, החנות והמוניטין שלה?! שלישית, התובע לא הוכיח כנדרש את שוויה של מחצית הדירה ו/או החנות. התובע טוען לסך 62,582 ₪ בגין אובדן מוניטין שהיו לחנות. לא הובאה שום ראיה גם לעניין זה. משתובע איננו מוכיח את שיעור נזקו, גם מסיבה זו דין תביעתו להידחות. ב. התוצאה התביעה נדחית. לנוכח אופן ניהול התביעה וכן כיוון שראוי היה לנסח את ההסכם באופן ברור יותר ולהבהיר לתובע מראש כי ידרש גם שכר עבור דיונים נוספים, ובגין מעשים שעדיף שלא היו מתרחשים, שאומנם לא הגיעו כדי הוכחת עוולת רשלנות (כמו למשל איחור ואי התייצבות לביהמ"ש טרם ניתן שיחרור מייצוג ) - איני עושה צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. כיוון שלא התקיימו הוכחות ניתן פטור מהמחצית השניה של האגרה. אם שולמה תוחזר לתובע. איחור לדיוןבית דין רבנידיון