בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות עד למתן פסק בוררות סופי בהליך הבוררות שמתקיים בין הצדדים בפני בית דין רבני לדיני ממונות בירושלים. כללי 1.המשיב הגיש ביום 3.10.06 בקשה לאישור פסק בורר. משלא הוגשה בקשה לביטולו, ניתן ביום 15.3.07 פסק דין המאשר את פסק הבורר. המבקש הגיש ביום 15.3.07 בקשה לביטול פסק דין זה, מהטעם שלא קיבל את החלטת בית משפט זה מיום 28.11.06, אשר האריכה, לבקשת המבקש, את המועד להגשת התנגדות לבקשה לאישור פסק הבורר בחמישה עשר יום נוספים. משלא הגיש המשיב תגובה לבקשה זו, הוריתי על ביטול פסק הדין כמבוקש (החלטה מיום 26.7.07). ביום 2.9.07 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת התנגדות לבקשת המשיב לאישור פסק הבוררות, היא הבקשה שבפני. טענות הצדדים 2.המבקש טוען כי בבקשת המשיב לאישור פסק בוררות, הגיש המשיב לאישור החלטות ביניים שניתנו בהליך בוררות, להבדיל מפסק בוררות המסיים את ההליך, וכי למעשה הליך הבוררות טרם הגיע לסיומו. לשיטתו, ההחלטה האחרונה, אליה מתייחס המשיב כאל החלטה סופית המסיימת את הליך הבוררות, ניתנה על ידי מזכירות בית הדין הרבני ולא על ידי הדיינים הבוררים. עוד טוען המבקש כי משאין בפנינו פסק בורר, אין מקום לבקש את ביטולו, ואין להגיש את ההתנגדות לאישורו מטעם זה בדרך של בקשה לביטול. 3.המשיב טוען כי הליך הבוררות הסתיים בהחלטה סופית (נספח ה' לתגובתו), בה נקבע כי כל החלטות הביניים שניתנו על ידי הבוררות הן בתוקף וכי על המבקש לבצע את הקבוע בהן. עוד טוען המשיב כי על המבקש היה להגיש בקשה לביטול פסק בורר, ולא התנגדו לאישורו. בנוסף, ביקש המשיב לבטל את החלטת בית המשפט המבטלת את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, מחמת אי הגשת תגובה מטעם המשיב. לטענתו, הוא לא קיבל במועד את ההחלטה מיום 17.4.07, בה נקבע כי עליו להגיב לבקשת המבקש לביטול פסק הדין, אלא רק ביום 6.5.07, ולפיכך לא הוגשה תגובה מצידו. דיון 4.בבקשה לאישור פסק בוררות, הגיש המשיב לבית המשפט לאישור מסמך של בית הדין הרבני (מיום ו' מנחם אב תשס"ה), שכותרתו "החלטה", הקובעת כדלקמן: "החלטות הביניים שניתנו ע"י בית הדין בתוקפן, ועל הנתבע לבצע את הלתיקונים הלולים ברשימת התיקונים שהגיש צד א'. ומאחר וצד ב' טרם קיים את המוטל עליו, מתקבלת בקשת צד א' במכתבו מהיום, ונאסר על צד ב' למכור ו/או להעביר ו/או להשתמש בזכויות שלו בנכס עד לביצוע החלטות בית הדין". (צד א' הוא המשיב, צד ב' הוא המבקש). החלטה זו נחתמה מזכירות בית הדין (נספח ה' לבקשה לאישור פסק בורר). החלטות הביניים הנזכרות בהחלטה זו הינן שלוש החלטות קודמות שנחתמו על ידי שלושת הבוררים בהליך הבוררות (נספחים ב'-ד' לבקשה לאישור פסק בורר). כאמור, המבקש טוען כי ההחלטה שהוגשה לאישור אינה החלטה סופית המסיימת את הליך הבוררות, ולפיכך אין לראות בה פסק בוררות. לפיכך, לשיטתו, משאין פסק בוררות הניתן לאישור, עליו להתנגד לבקשה לאישור מסמך זה בדרך של התנגדות ולא בדרך של הגשת בקשה לביטול פסק בוררות. מעיון בשטר הבוררות, בו הסכימו הצדדים להפנות את הסכסוך ביניהם להליך בוררות בפני בית הדין הרבני, עולה כי הוסכם כי "חתימה של אב בית הדין, או של מנהל בית הדין, או של מזכיר בית הדין, על החלטות ופסקי הדין, מחייבות וברות תוקף גם אם לא חתמו עליהם כל חברי בית הדין" (נספח א' לבקשה לאישור פסק בורר). דהיינו, החלטה שהגיש המשיב, עליה חתומה מזכירות בית הדין, אין בה כדי להוות פסק בוררות המסיים את ההליך ומחייב את הצדדים. באשר להחלטות האחרות של בית הדין, אין מחלוקת כי הן החלטות ביניים, שאף הן אינן מסיימות את הליך הבוררות בין הצדדים. מן המקובץ לעיל עולה כי ככלל, ניתן להתנגד לבקשת האישור בדרך של הגשת התנגדות ולא בדרך של בקשה לביטול פסק הבורר. יפים לעניינו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט י' עדיאל בבש"א 4833/07 סיעת יהדות התורה נ' הרב דוד סגל, לא פורסם: "משאין בפנינו פסק בורר, ממילא אין מקום לבקש את ביטולו, וההתנגדות לאישור מטעם זה אינה חייבת להיות מוגשת בדרך של בקשה לביטול" (סעיף 6 לפסה"ד). 5.מכאן, לבקשת המבקש להארכת המועד להגשת התנגדות זו לבקשה לאישור פסק בורר: סעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 קובע כי בקשה לביטול פסק בורר תוגש 45 ימים מיום מתן הפסק. תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט- 1968 קובעת כי בעל דין הרוצה להתנגד לאישור פסק בורר, בדרך של בקשה לביטולו, יגיש התנגדותו תוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות. התנגדות זו יש להגיש במסגרת 45 הימים שהוקצבו להגשת הבקשה לביטול הפסק בסעיף 27 לחוק הבוררות. בענייננו, בקשת המשיב לאישור פסק בורר הוגשה ביום 3.10.06. ביום 1.11.06 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לאישור פסק הבורר. הבקשה נתקבלה והמועד הוארך ביום 29.11.06 בחמישה עשה יום נוספים. משלא הוגשה התנגדות המבקש, ניתן ביום 15.3.07, לבקשת המשיב, פסק דין המאשר את פסק הבורר. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין ביום 16.4.07. משלא הוגשה תגובת המשיב, בוטל פסק הדין ביום 26.7.07. וביום 2.9.07 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת מועד להגשת התנגדות לאישור פסק בורר, היא הבקשה דנן. מנין הימים להגשת ההתנגדות מתחיל מיום ביטול פסק הדין, שחל במהלך פגרת בתי המשפט, ולפיכך, הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך חמישה עשר הימים הקצובים להגשתה על פי תקנות הבוררות. משמע הבקשה הוגשה במועד. יחד עם זאת, הארכת מועד הקבוע בחיקוק מחייבת טעם מיוחד. כאמור בסיפא של תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 898). 6.התנאי, כי הארכת מועד תותר כשקימים טעמים מיוחדים שיירשמו, מקביל לתנאי לדחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ר': רעא 10753/05 חסן נ' בן חמו, לא פורסם). הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית-המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול-הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל-דין להביא את עניינו להכרעה בבית-המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל-דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ר': ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632, עמ' 634; ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פ"ד כה(1) 108, עמ' 112). 7.בענייננו, לא הצביע המבקש על קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, ואף לא נימק מדוע נדרש לו פרק הזמן הנוסף. יחד-עם-זאת, מאחר שהליך הבוררות טרם הסתיים, כאמור לעיל, יש בכך להוות נימוק בעל משקל. לפיכך, המועד להגשת ההתנגדות יוארך עד ליום 30/4/08. 8.סעד נוסף שהתבקש בבקשה הוא לעשות שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט על פי הוראת סעיף 16(א)(2) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ולחייב את המשיב להתייצב בפני בית הדין הרבני לדיון הקבוע ליום 5.9.07. המשיב לא התייחס לסעד זה, ומימלא מועד הדיון חלף זה מכבר, ולפיכך אין נדרשת החלטה בסעד מבוקש זה. 9.לבסוף, טענת המשיב כי פסק הדין, שאישר את פסק הבוררות, בוטל שלא כדין, דינה להידחות. אין מקום לטענה כי המשיב לא קיבל את הודעת בית משפט מיום 17.4.07, הקוצבת לו זמן תגובה לבקשת המבקש לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות. זאת, משום שבהחלטה מיום 26.7.07, המורה על ביטול פסק הדין, נקבע הביטול "לאחר שהוברר שהמשיב, באמצעות בא כוחו, קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין, והחלטת בית המשפט מיום 17.4.0.7 בדבר תגובת המשיב עד ליום 6.5.07". החלטה זו התבססה על אישור משלוח ואישור מסירת ההודעה (נספח א' לבקשת המבקש לביטול פסק הדין). יישוב סכסוכיםבורר