1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לתת למבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, על פיה נדחתה בקשת המבקשים להעיד עדים רופאים מטעמם, בהינתן מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. 2.ביום 8.1.2004 נפטרה אמם של המבקשים, (להלן: המנוחה), כבת 90 במותה. בעת פטירתה, הייתה המנוחה אלמנה. המנוחה הותירה אחריה חמישה ילדים, כולם בגירים, עליהם נמנים כאמור המבקשים והמשיבים. 3.סמוך לאחר פטירת המנוחה, הגישה המשיבה 1 לרשם לענייני ירושה בקשת צו קיום צוואה, אליה צורפה צוואה שנערכה על ידי המנוחה ביום 10.1.1994. המבקשים הגישו התנגדות לביצוע צוואה לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתם, בתקופת חתימתה על הצוואה הייתה המנוחה שרויה במצב קוגניטיבי שמנע ממנה להבין את טיבה של הצוואה ולא אפשר לה להבין את היחס לרכוש. לדבריהם, המנוחה סבלה, בין השאר, ממחלת האלצהיימר וטופלה בתרופה נגד דיכאון. 4.ביום 2.2.2006 מינה בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ש' שוחט) מומחה רפואי, פרופ' שמואל פניג (להלן: פרופ' פניג), וזאת על רקע השוני בין הממצאים במסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו. בהחלטתו, מציין כב' השופט שוחט שחוות הדעת שתינתן תהווה רק חלק מחומר הראיות שיונח בפני בית המשפט. 5.ביום 22.10.2006 נתן השופט החלטה בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, ובכללה הוראה לפיה: "עדים שתהא מניעה מטעמם להגיש תצהיר, ניתן יהיה לזמנם בכפוף להגשת בקשה מנומקת לבית המשפט וקבלת החלטה בעניין". 6.המבקשים הגישו בקשה לזימון שמונה עדים מטעמם ביום 16.4.2007. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת פלאוט) קיבל את הבקשה והורה על זימון העדים והפקדת סך של 500 ₪ הוצאות בגין כל אחד מהעדים. במועד הדיון, טען בא-כוח המבקשים שבית המשפט התיר לזמן עדים למרות מינוי המומחה, ולכן רשאים המבקשים להעיד מטעמם רופאים שטיפלו במנוחה. בהמשך, הודיע בא-כוח המבקשים שהוא מסכים לוותר על עדותם של כל הרופאים, מלבד עדותו של ד"ר הייניק. ואולם, כב' השופטת פלאוט החליטה לשחרר את העדים, בנימוק שמינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד לחסוך את חקירת המומחים הרבים, וכן שאין כל טעם בחקירת רופא אשר טיפל במנוחה לאחר מועד עריכת הצוואה. כב' השופטת פלאוט ציינה בהחלטתה שככל שניתנה החלטה להזמין את הרופאים השונים, היא נתנה מבלי שתהיה בפניה החלטת כב' השופט שוחט, וכן מבלי שהבקשה נומקה כנדרש בהחלטת כב' השופט שוחט. 7.על החלטה זו הוגשה ביום 8.11.2007 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהחלטתו מיום 1.4.2008, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטופמן) את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשים השיגו נגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעוד הם עצמם הסכימו לוותר על העדת כל הרופאים מטעמם, מלבד אחד. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי שבקשת המבקשים להזמנת עדים לא עמדה בדרישת החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שציין שאופן פעולת המבקשים והבלעת העובדה שמדובר בעדים רופאים עולה בגדר שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. גם לגופו של עניין, לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, והפנה בעניין זה לסעיף 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה). 8.מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי. טענתם המרכזית של המבקשים היא שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומנוגדת לכללי הצדק הטבעי. לדידם, נמנעה מהם זכות הטיעון החוקתית הנתונה להם, ונמנע מהם להביא ראיות מהותיות להוכחת טענותיהם. כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הערעור, טוענים המבקשים, בין השאר, שההחלטה אינה מנומקת דיה ואינה מתייחסת לכל האמור בבקשת רשות הערעור שהגישו, שבית המשפט המחוזי התעלם מהשוני בין ההחלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה, וכן שבית המשפט המחוזי העניק משקל רב מידי לעובדה שהמבקשים הסכימו לוותר על העדת מרבית עדיהם. 9.לאחר עיון בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות דלמטה, מצאתי כי אין בידי להיענות לה. ההלכה הפסוקה מורה כי לא תינתן זכות לערעור בגלגול שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים, או כאשר קיים חשש שנגרם למבקש עיוות-דין (רע"א 2284/05 רגומי 1978 בע"מ נ' שלוס (לא פורסמה, 25.5.2005); רע"א 1099/00 בודקר נ' בודקר (לא פורסמה, 20.3.2000)). כך הדבר ביתר שאת, עת עסקינן בהחלטות בעלות אופי דיוני (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימידט נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)). ההחלטה שלא ליתן למבקשים להעיד את עדיהם אינה עולה בגדר עיוות דין ואינה מקפחת את זכותם באופן המצדיק דיון בערכאה שלישי. סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה קובע כדלקמן: בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות. בהתייחס למינוי מומחה מטעם בית המשפט, קובע סעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לעניני משפחה כדלקמן: מונה מומחה או יועץ מטעם בית המשפט, לא יהיה בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא ברשות בית המשפט. לשון חוק בית המשפט לענייני משפחה מלמדת שהמבקשים אינם אוחזים בזכות קנויה להעיד עדים מומחים מטעמם, אלא כפופים בעניין זה להחלטת בית המשפט. יוער כי זכות הטיעון של המבקשים נשמרת, באמצעות האפשרות לחקור את המומחה, ולטעון טיעוניהם בפני בית המשפט לרבות הצגת הסתייגויותיהם מחוות הדעת של המומחה הרפואי. דבר זה נכון פי כמה במקרה זה, עת עדות המומחה מטעם בית המשפט מתבססת על מסמכים אשר יצאו ברובם תחת ידם של עדי המבקשים עצמם. 10.לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור גם ביתר הטענות הרבות של המבקשים, שאינן עולות כדי עיוות דין וקיפוח זכויותיהם של המבקשים, ושנדחו באופן בהיר ומנומק דיו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה, אם כן, נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות. צוואהירושה