1. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר כנגד ביצועו של שטר על סך 60,000 ₪ וכן בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר. 2. טענות המבקש בבקשותיו הן בתמצית כדלקמן: א. השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל נמשך לטובת הגב' נלי זעפרן, אשתו של מר משה זעפרן במסגרת הסכם לרכישת חנות בירושלים כאשר במסגרת העסקה התחייב המבקש לשלם למר זעפרן 400,000 ₪ ומר זעפרן התחייב להעביר למבקש את המוניטין של החנות, הסחורה והזכות להמשיך ולהחזיק בחנות כשוכר על פי הסכם השכירות. ב. מר זעפרן התחייב למכור למבקש סחורה בערך של 250,000 ₪ אלא שבפועל שווי הסחורה היה 150,000 ₪. בנוסף, המבקש גילה כי כנגד מר זעפרן ננקטו הליכים לפינויו מהחנות ומונה כונס נכסים לצורך פינויה והחנות פונתה. ג. מדובר בהפרה יסודית של ההסכם שכן לא ניתנה כל תמורה בגין השיק. ד. הנושא הגיע לבוררות, יחד עם נושאים אחרים, בפני בית הדין לממונות של הקהילה החרדית נתיבות שם נקבע כי על מר זעפרן לשלם למבקש 581,000 ₪. ה. המשיב אינו אוחז כשורה בשטר וככל הנראה השיק הועבר לידיו לאחר חילולו באי פרעון. ו. על פניו נראה כי אין חתימת הסבה. ז. לחילופין, המשיב אינו אוחז כשורה מאחר ולא ניתנה כל תמורה בגין השיק. ח. לעניין הארכת המועד נטען כי ביום 14.11.08 או בסמוך לכך נמסרה למבקש הודעה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו. ביום 7.12.08 פנה המבקש למזכירות לשכת ההוצאה לפועל וביקש להגיש התנגדותו במועד בו סבר כי טרם חלף מניין הימים. במזכירות נאמר לו כי חלף המועד, ככל הנראה בשל שגגה שלא התברר פשרה, ועל כן התבקשה ארכה קצרה להגשת ההתנגדות. 3. ביום 5.7.09 נערך בפני דיון, המבקש נחקר על תצהיריו והצדדים סיכמו טענותיהם. 4. טענות המבקש בסיכומיו הן בתמצית כדלקמן: א. האזהרה נמסרה ביום 14.11.08 - יום שישי. את ההתנגדות מגישים ביום ה - 21 אך זה יום שישי ועל כן הוגשה ההתנגדות ביום א' שלאחר מכן כלומר ב - 7.12.08. המזכירות סירבה לקבל ולכן הוגשה בקשה להארכת מועד ביום 9.12.08. מדובר באיחור של ימים ספורים ויש פסיקה בעניין. ככל שהאיחור קצר, יתייחס בית המשפט בחיוב. מצבו של הזוכה לא השתנה בעטיו של יום איחור. ב. בהתנגדות לביצוע שטר לא מתייחסים לנושא המהימנות והטענות צריכות להתברר בהליך העיקרי. ג. הטענה היא כי נמכר עסק פעיל והעסקה לא הסתיימה ולכן משנלקחה החנות על ידי כונס נכסים, טרם התממשה מלוא העסקה והתבטלה העסקה. 5. טענות המשיב בסיכומיו הן בתמצית כדלקמן: א. התנגדות יש להגיש תוך 20 יום ומדובר במועד שנקבע בחיקוק. המבקש טען שסבר שמדובר ב - 30 יום. האיחור הוא של 6 ימים ולא יום אחד. לא ניתן הסבר לאיחור פרט לכך שחשב שזה 30 יום. נדרשים טעמים מיוחדים להארכת מועד הקבוע בחיקוק וטעם מיוחד הוא נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין עצמו. ב. אין בתצהיר טענת הגנה ראויה והגרסה לפיה התחייב מר זעפרן לשלם ארנונה ושכירות בתמורה לחובות אינה מופיעה בתצהיר ולא הועלתה על הכתב. המבקש לא צירף מסמכים רלבנטיים להתנגדות. מחקירת המבקש עולה כי מדובר בשתי עסקאות נפרדות - הסכם כי ארנונה ושכירות ישולמו על ידי זעפרן ויקוזזו מחובות קודמים, התחייבות שהפר זעפרן, והסכם למסור את החנות והמוניטין, התחייבות שלא הופרה. מדובר בהגנת בדים. ג. לגבי הסחורה טען המבקש כי קיבל רק חלק מהסחורה - ללא פרטים, ללא אסמכתאות, ללא סכומים. זה אינו כשלון תמורה חלקי קצוב. ד. ההלכה של כשלון תמורה חלקי קצוב צומצמה במידה כזו או אחרת כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר אולם כאן מדובר בצד שלישי לעסקה וברור שההלכה חלה. ה. טענת הגנה צריכה להיות מפורטת. אין טענת הגנה מוצקה כנגד הצד השלישי. המבקש לא הצליח להראות כל פגם בשטר. דיון ומסקנות 6. ראשית יש לדון בבקשה להארכת מועד. על פי טענת המבקש, הומצאה לו האזהרה ביום 14.11.08. גם אם תתקבל טענה זו הרי שלמבקש 20 יום להגיש התנגדות לביצוע שטר, כפי שעולה מהוראות תקנה 106לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 ולא כפי שנטען על ידי המבקש. מכאן, שהיה על המבקש להגיש התנגדותו עד יום 4.12.08 והוא לא עשה כן. המבקש טוען לעניין זה כי סבר שיש להגיש התנגדות כעבור 30 יום. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני כי יש לקבל את הבקשה להארכת מועד, וזאת מן הטעמים כדלקמן: א. מדובר באיחור בן ימים ספורים בלבד. ב. מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להכריע בגוף הסכסוך המובא בפניו ונעילת דלתות בית המשפט בפני צד הרוצה להשמיע טענותיו בגלל טעות, מחדל או רשלנות אינה רצויה (ר' ע"א (ב"ש) 1068/99 רחל היבש נ' בני גבעתי ואח' תק-מח 2000 (1) 29860). ג. סעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, קובע את סמכותו של רשם, וסמכותו להאריך מועדים רחבה יותר מן הסמכות על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שכן לא נדרשים טעמים מיוחדים (ר' ע"א (ב"ש) 1229/01 בוקסבאום נ' מלכה, תק-מח 2002 (2) 4751). ד. גם אם נדרש טעם מיוחד, הרי שטיב הטעם המיוחד הנדרש להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, שונה ופחות נוקשה מזה הנדרש בהארכת מועד להגשת ערעור, שכן בערעור, זו הזדמנות שניה של אדם לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו מה שאין כן במקרה של התנגדות לביצוע שטר, בו טרם היה למבקש יומו בבית המשפט (ר' ע"א 1356/00 הדאיה נ' פלדמן, תק-מח 2001 (1) 649). ה. בנוסף, גם הגנה אפשרית כנגד ביצוע השטר מהווה טעם נוסף להארכת מועד. למבקש הגנה אפשרית, כפי שיפורט להלן. 8. על כן, לאור האמור לעיל, משמדובר באיחור של ימים ספורים נוכח טעותו של המבקש, ומשמדובר בערכאה ראשונה, כאשר למבקש טענות הגנה, כמפורט להלן, יש לקבל את הבקשה להארכת מועד. 9. באשר להתנגדות לביצוע שטר גופה, טוען המבקש כי השיק נמסר במסגרת הסכם עם הצד הקרוב וכי הצד הקרוב הפר את ההסכם. המשיב טוען לעניין זה כי אין למבקש הגנה לכאורה. בין השאר נטען כי לא ניתן לקבוע מן האמור בתצהיר כי מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב. כן נטען כי המבקש העלה טענות בחקירתו שלא נטענו בתצהיר וכי מדובר בהגנת בדים. לעניין הצד השלישי נטען כי המבקש לא העלה טענות הגנה כנגד הצד שלישי. 10. למבקש טענות הגנה כנגד הצד הקרוב לעסקה הנוגעות לעסקת היסוד בין הצדדים שעיקרה מכירת מוניטין, מלאי וזכות שכירות בחנות. לעניין זה נטען, בין השאר, כי ננקטו הליכי פינוי כנגד הצד הקרוב מן החנות והחנות פונתה ומשכך הופרה העסקה. לא מצאתי כי טענה זו נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית של המבקש וכי ניתן לקבוע כי מדובר בהגנת בדים. משכך נראה כי יש מקום לערוך בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי. 11. המגמה בפסיקת השנים האחרונות הינה קירוב דיני השטרות לדיני החוזים תוך החלת דיני החוזים גם על שטרות. כך, בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193 נקבע כי: "אכן, בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה... אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד. ושוב: הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה". משכך, טענת הגנה העומדת למבקש כנגד צד קרוב עומדת לו גם כנגד אוחז "סתם" (בשונה מאוחז כשורה). 12. המשיב הינו צד שלישי. בענין זה נקבע כי: "נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר" (ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוק, מהדורה שמינית 2006 בעמ' 235). וכן, "השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן" (ד' בר אופיר, לעיל, בעמ' 236). 13.הלכה היא כי די למבקש להראות כי יש לו הגנה אפשרית ולו בדוחק, על מנת שתינתן לו רשות להתגונן. לאור האמור, משנראה כי למבקש הגנה אפשרית כנגד הצד הקרוב, וכאשר, כאמור, אין להדרש, בשלב זה של הדיון, לשאלה אם המשיב הינו אוחז כשורה, ניתנת למבקש רשות להתגונן. 14.שאלת ההוצאות תידון בסופו של ההליך העיקרי. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר