התנגדות לביצוע שטר התיישנות

##טענת התיישנות במסגרת התנגדות לביצוע שטר בהוצאה לפועל:## דיני ההתיישנות בתביעה לביצוע שטר נקבעו בחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1985 וכן בסעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש]: סעיפים 5 ו -6 לחוק ההתיישנות קובעים כך: " 5. התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – (1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים; (2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה. 6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. " סעיף 96 לפקודת השטרות קובע כך: " 96. (א) אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להיזקק לתובענה נגדו על פי מסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הוויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך. (ב) לגבי הקבל תתחיל התקופה האמורה מחלותו של השטר, זולת אם – (1) צריך הצגה לפרעון כדי לחייב את הקבל, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך ההצגה; (2) קובל השטר לאחר חלותו, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך הקיבול. (ג) לגבי המושך או מסב תתחיל התקופה האמורה מן התאריך שבו נתקבלה הודעת חילול." המחוקק בחר לתחום את התקופה שלאחריה לא ניתן עוד להגיש תביעה לביצוע שטר, הן על פי הוראות חוק ההתיישנות (הדין הכללי) והן עפ"י פקודת השטרות (דין ספציפי), כדי ליצור איזון הוגן וראוי בין האינטרסים השונים של הצדדים: " ההגינות כלפי הנושה מחייבת ליתן לו שהות מספקת להכין תביעתו כראוי ולתבוע את המגיע לו, וההגינות כלפי החייב מחייבת לקבוע את הזמן בו לא יהיה חשוף עוד לסכנת תביעה ולא ייאלץ לשמור את ראיותיו לזמן בלתי מוגבל. תורת ההתיישנות אף מאפשרת לבית המשפט להקדיש את הזמן השיפוטי לבעיות אקטואליות של ההווה, ולא לעסוק בנושאים שאבד עליהם הכלח בסוגיות שלא ניתן להוכיחן מחמת חלוף הזמן. תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות, איפוא, מן הזמן שבו נולדה לראשונה עילת התובענה, קרי: החל מלמחרת יום הפרעון המוסכם, וכלל הוא שאין ממתינים לגיבושו של החוב לכימותו המדויק להשגת אסמכתא להוכחתו, שכן היום שבו נולדה עילת התביעה לראשונה, הוא יום תחילת המרוץ. " (ר': ע"א (ת"א) 1952/04 משה אלי נ' יגני שלחוב אור (ניתן ביום 5.3.06)). המונח "עילת התובענה" הוגדר בפסיקה כדלקמן: " "עילת התובענה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע) (ראה ע"א 242/66 [1]; י ' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 121). ה"יום שבו נולדה עילת התובענה" הוא איפוא היום, בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על-ידי החייב (הנתבע) (ראה ע"א 331/74 [2]). מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית-משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין (ראה ע"א 115/52 [3], בעמ' 575 ). " ( ר' ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israel british bank (London) (in liquidation) באמצעות המפרקים: Peter Barrows; Alan Wheatlwy פ"ד מ"ד(2), 265, עמ' 271) ##להלן החלטה בנושא התיישנות התנגדות לביצוע שטר:## בפני התנגדות לביצוע שטר. א.השטר שהוגש לביצוע הינו שטר חוב שנערך ונחתם ביום 10.1.1996, ובו מתחייבת חברת נעים מ.א. הובלות בע"מ לשלם לחברת מתמור בע"מ סך של 80,000 ₪. המועד לתשלום לא צויין בגוף השטר שעה שנעשה השטר, ורק ביום שהוחלט להשתמש בו צויין בו המועד: 10 בספטמבר 2003. השטר הודפס על ידי מתמור בע"מ, ובסופו מצויה הפסקה הבאה: "מתמור תהא פטורה מכל חובותיה כאוחזת לרבות הצגה, העדה ומשלוח הודעת חילול וכל התחייבויותיי הנובעות מחתימתי על שטר זה תישארנה בתקפן גם מבלי שמתמור תבצע חובות האוחז הנ"ל. הנני מוותר על כל הזכויות וההגנות הנתונות לי על פי פקודת השטרות ו/או כל בגין אחר ביחס להתיישנות" . על השטר חתומה חברת נעים מ.א. הובלות בע"מ. בתחתית השטר חתומים כערבים בערבות אוואל מר יוסף נעים ומר גבריאל נעים. הזוכה בתיק ההוצאה לפועל (והמשיבה בהתנגדות) הינה חברת מתמור בע"מ. החייבים בתיק ההוצאה לפועל (והמבקשים בהתנגדות) הינם חברת נעים מ.א. הובלות בע"מ, מר יוסף נעים ומר גבריאל נעים. ב.במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר הועלו מספר רב של טענות, כאשר בראשן טענת התיישנות. ביחס לטענה זו הוגש תצהיר נגדי מטעם המשיבה. בפתח הדיון שנקבע בעניין ההתנגדות, הודיעה ב"כ המשיבה כי מוותרת היא על חקירת המצהיר מטעם המבקשים, מבלי להודות בטענותיו, ועל כן מבקשת היא לסכם את טענותיה. בהתאם לכך, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב. ג.האם יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן? ברע"א 4295/01 TERRIFIC PACIFIC LDT נ' אקסלסיור ספורטסוור (1997) בע"מ, מאת כב' השופט א' ריבלין נקבע כדלקמן: "הלכה היא כי כאשר מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר די לו לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק - שאינה מופרכת מניה וביה." בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן, וזאת נוכח קיומן של מספר טענות הגנה הראויות לבירור, כפי שיפורט להלן: 1. ראשית, יש לברר את טענת ההתיישנות שמעלים המבקשים אשר בעטיה סבורים הם כי יש מקום לדחיית התביעה על הסף. לטענת המבקשים, העובדה שהשטר נעשה ביום 10.1.1996, כאשר תאריך הפירעון שבו נותר ריק (עובדה שאינה שנויה במחלוקת), הופכת אותו לשטר בר פירעון עם דרישה, כהגדרתו בסעיף 9 (א) (2) לפקודת השטרות. עוד טוענים המבקשים כי במצב דברים זה, חלה הוראת סעיף 96 (ג) לפקודת השטרות, לפיה מתחילה תקופת ההתיישנות של השטר החל ביום חלותו, הוא יום מסירתו, היינו 10.1.96. תיק ההוצאה לפועל נפתח רק ביום 11.9.03, היינו שבע שנים ושמונה חדשים לאחר המועד בו נעשה השטר, ועל כן התביעה בגינו התיישנה. טוענת המשיבה, במסגרת תצהירה הנגדי, כי מדובר בשטר שנמסר לביטחון, ועל כן יש לראותו כשטר שלא בא לעולם עד שנתקיים התנאי שלשמו ניתן, היינו קיומו של חוב מאת המבקשים כלפי המשיבה. טוענת המשיבה כי עד המועד שצויין בשטר, היינו 10.9.03 - לא היתה המבקשת חייבת דבר למשיבה ועל כן לא גובש התנאי הנדרש להפעלתו של שטר החוב. כראיה לכך - הגישה תצהיר נגדי אליו צירפה את כרטסת הנהלת החשבונות שלה. מגיבים על כך המבקשים, כי אם אמנם מדובר בשטר שנמסר כשטר בטחון, כי אז יש לקבל את ההתנגדות לצורך בירור שלל טענותיהם של המבקשים בדבר התנאים לצורך הפעלת השטר, אשר לטענתם לא נתקיימו, כפי שפירטו במסגרת ההתנגדות מטעמם, וכפי שיפורטו בהמשך החלטה זו. עוד טוענים המבקשים כי גם לו ניתן היה לקבל טענה זו, וללכת לשיטת המשיבה לפיה נתגבש השטר עם מועד קיומה של יתרת חובה, הרי לפי תצהירה הנגדי של המשיבה היתה יתרת חובה כבר בשעה שנחתם השטר. העובדה שיתרת החוב כוסתה בהמשך, אין בה כדי לשלול את מועד תחילת חלותו של השטר. כאן עלי לציין כי על השטר עצמו לא צויינה המילה "לבטחון", ועל כן ספק אם יכולה המשיבה להשתמש בטענה זו אשר לכאורה באה להיטיב עם המבקשים, רק על מנת להדוף טענת התיישנות. מכל מקום, טענת ההתיישנות טעונה בירור ודי בטעם זה כדי ליתן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה, היא הבקשה לביצוע השטר. 2. שנית, ובהמשך לטענתם הקודמת, טוענים המבקשים, כי אם תועלה טענה בדבר ויתור המבקשת מס' 1 על טענת ההתיישנות מטעמה, כי אז יש לדחות טענה זו נוכח העובדה ששטר החוב הינו בבחינת חוזה אחיד והתנאי בדבר ויתור על טענת ההתיישנות הינו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד. טענה זו אמנם מקדימה את המאוחר, אך חשיבותה בכך שהיא שוללת העלאת טענה של "הגנת בדים" ביחס לטענת ההתיישנות של המבקשת מס' 1. לגופו של עניין, נוכח העובדה שמדובר בשטר חוב חריג, המודפס ומופק על ידי המשיבה עצמה, שהינה הצד החזק בעסקה, יש מקום לבחון את טענתם של המבקשים בדבר בטלותו של הויתור האמור בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד. 3. שלישית, וכטענה חלופית לטענת ההתיישנות, מעלים המבקשים שלל טענות קיזוז הראויות בירור, ואלה הן: א) יש לקזז משטר החוב את העמלות שהמשיבה התחייבה לשלם למבקשת ולא שילמה לה. לטענתם, פנו הם אל המשיבה בבקשה לקבלת המסמכים הרלוונטים לצורך בירור העמלות המגיעות להם, אך פניהם הושבו ריקם. המבקשים טוענים כי גובה העמלות עולה על הסכום הנדרש בגין השטר. ב) יש לקזז את הנזקים שגרמה המשיבה למבקשים בכך שהפרה את התחייבותה ליתן להם בלעדיות ואיפשרה לסוכנים נוספים למכור את מוצריה. כתוצאה מכך נסגרה חנות המפעל והנזק שנגרם נאמד ב- 225,000 ₪; ג) יש לקזז את שווי הזכות שהיתה למבקשים לחדש את הזיכיון לקבלת שירותי ההובלה שלה, זכות ששימשה בטוחה נוספת בהסכם שבין הצדדים ואשר סורבה. שוויה של זכות זו עומד על 100,000 $ ארה"ב, הסכום בו נמכרה למשיבה, ועל כן שוויה, גם היום עומד על 440,000 ₪, שגם אותם יש לקזז מסכום החוב. ד) יש לקזז את שיעור הריבית המופרז בו חוייבה המבקשת בשיעור ריבית ראוי, אותו תדע במדוייק לאחר קבלת המסמכים שביקשה מן המשיבה. ביחס לטענות אלה, מעלה המשיבה שתי השגות: האחת - כי מדובר בסכומים שאינן מפורטים במידת הפירוט הנדרשת על מנת לבסס טענת קיזוז. השניה - כי מדובר בטענות המתייחסות לתקופות שחלה עליהן התיישנות, ועל כן אין מקום להעלותן. בתגובה, טוענת המבקשים כדלקמן: בעניין טענת הקיזוז עצמה - משויתרה המשיבה על זכותה לחקור את המצהיר, לא תישמע עוד בטענה זו. בעניין טענת ההתיישנות - יש להחיל את הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות השולל מן המשיבה להעלות טענת התיישנות כנגד טענת קיזוז, כאשר הקיזוז מתייחס לתקופת ההתיישנות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי צודקים המבקשים בטענתם. טענת קיזוז בין צדדים קרובים לשטר היא טענת הגנה טובה במסגרת התנגדות לביצוע שטר. אמנם, מדובר בעניין הטעון פירוט, אך משנמסר תצהיר בעניין זה, בו נמצא אומדן כספי כלשהוא, והמשיב ויתר על זכותו לחקירה, אין מקום לשלול את הטענה בעניין זה. כאן גם המקום לציין כי המשיבה מנועה מהעלאת טענת התיישנות לגבי התקופה שממועד עשיית השטר, כאשר היא עצמה שוללת מן המבקשת להעלות טענת התיישנות דומה. ה.הנה כי כן, התוצאה היא כדלקמן: 1. בקשת הרשות להתגונן - מתקבלת. 2. הוצאות הבקשה, בגובה של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, ישולמו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי, ובכלל זה דיון בטענת הדחייה על הסף; 3. המזכירות האזרחית תפתח תיק של תביעה בסדר דין רגיל ותקבע מועד לישיבת קדם משפט. התיישנותהתנגדות לביצוע שטרביצוע שטרשטר