##(1) אילו טענות הגנה יכול לטעון המתנגד לביצוע שטר בהוצאה לפועל ? ## כטענות הגנה כלפי "צד קרוב" (הצד עימו עשה המתנגד את עסקת היסוד שבמסגרתה הוצא ונמסר השטר נשוא ההתנגדות) רשאי המתנגד לטעון מגוון של טענות הגנה אפשריות: ##(א)## טענות הגנה שטריות (לדוגמא: טענת "כשלון תמורה מלא" טענת "כשלון תמורה חלקי קצוב". ##(ב)## טענת "מסירה על תנאי". ##(ג)## טענות חוזיות. ##(ד)## כל טענה אחרת שהמתנגד רשאי היה להעלותה אילו התביעה המוגשת נגדו לא היתה שטרית אלא תביעה עפ"י עיסקת היסוד (ראו דברי בית המשפט העליון ב-דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193 (1998): "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה...כל טענת הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית"; ראו גם דברי בית המשפט העליון ב-רע"א 1417/07 נרקיס נ' מאי-י.ד. שירותים בע"מ (8.7.07): "מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים, לפיה "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (3.12.98)). ##(2) התנגדות לביצוע שטר - טענות הגנה של צד קרוב לשטר:## האפשרות של צד קרוב לשטר להעלות טענות הגנה חוזיות, כמו זכות קיזוז או כישלון תמורה חלקי בלתי-קצוב, כדי להפחית גובה החיוב בשטר, לא הוכרה בעבר. ההלכה הייתה כי אוחז השטר זכאי להיפרע על מלוא השטר, והנתבע-המושך היה מופנה להגשת תביעה חדשה להעלות את טענותיו החוזיות והאחרות כנגד הנתבע – ראה, לדוגמה, קדש נפתלי לעיל עמ' 838-839; ע"א (מחוזי תל-אביב) 1625/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון (ניתן ביום 3.12.2006). על גישה זו נמתחה ביקורת, מאחר שהיא מביאה לריבוי הליכים ולתוצאה בלתי-צודקת, שאינה מתיישבת עם המגמה השואפת ליצור אחידות בין דיני השטרות לדיני החוזים, לפחות בכל הנוגע לצדדים קרובים לשטר – לרנר בעמ' 289-300, 505-508. כרסום בהלכה זו ניכר גם בפסיקה. כך, לדוגמה, נקבע כי ניתן להעלות בתביעה שטרית טענת קיזוז, וכי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) חל גם על שטרות – רע"א 6250/98 Northland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) פ"ד נג(2) 294 (1999); ניתן לטעון להפחתת פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), כאשר השטר נועד להבטיח את תשלום הפיצוי המוסכם – דנ"א 258/98 ויקטור נ' שלשבסקי (ניתן ביום 3.12.1998); ע"א 5939/96 צמח נ' שלשבסקי (ניתן ביום 3.12.1997); ניתן לטעון כי החבות הממשית על פי עסקת היסוד קטנה מהחבות השטרית - רע"א 611/02 כהן נ' מ. פלא ייזום עסקים בע"מ (ניתן ביום 27.2.2002). ##(3) התנגדות לביצוע שטר - טענות הגנה שטריות:## כטענות הגנה כלפי צד קרוב, כלומר הצד עימו עשה המתנגד את עסקת היסוד שבמסגרתה הוצא ונמסר השטר נשוא ההתנגדות, רשאי המתנגד לטעון מגוון של טענות הגנה אפשריות, החל מטענות הגנה שטריות (לדוגמא: טענת "כישלון תמורה מלא" טענת "כישלון תמורה חלקי קצוב", טענת "מסירה על תנאי", ועוד) וכלה בטענות חוזיות או בכל טענה אחרת שהמתנגד רשאי היה להעלותה אילו התביעה המוגשת נגדו לא הייתה שטרית אלא תביעה עפ"י עסקת היסוד (ראו דברי בית המשפט העליון ב-דנ"א258/98 צמח נ' של שבסקי, פ"ד נה (4) 193 (1998): "בין צדדים קרובים דינו שלשטר כדין חוזה...כל טענת הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עסקת היסוד עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית"; ראו גם דברי בית המשפט העליון ב-רע"א 1417/07נרקיס נ' מאי-י.ד. שירותים בע"מ 8.7.07): "מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים, לפיה "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה" (דנ"א 258/98 צמח נ' של שבסקי (לא פורסם (3.12.98)), וכי בהתאם להלכה זו רשאים היו המשיבים להעלות טענות הגנה כנגד פירעון השיק, אשר עומדים להם מכח היחסים החוזיים בין הצדדים, וכך עשו."; ראו גם ע"א 1471/06עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רו"ח - יו"ר הרשות לבקרת תקציבים (6.3.08)). ##(4) התנגדות לביצוע שטר - טענות הגנה חוזיות:## גם כאשר אין בפי מתנגד טענת הגנה שטרית מוכרת, בית המשפט ירשה לו לטעון טענות הגנה חוזיות ואחרות בגין עסקת היסוד, דוגמת טענה שלהפרת ההסכם שבמסגרתו נמסר השטר. כך לדוגמא נפסק ב-ע”א 1640/04 (מחוזי ת"א) נויגל נ’ דני את דורון שטיחים בע”מ (30.10.05) שבו בית המשפט המחוזי, תוך יישום ההלכה הנ"ל ב-דנ"א 258/98, קיבל ערעורו של נתבע בתביעה שטרית בין צדדים קרובים על פס"ד שקיבל התביעה השטרית נגדו בשל כך שלא עלה בידו להוכיח כישלון תמורה מלא, כאשר בית המשפט של ערעור קובע שהנתבע לא כבול למסגרת טענת ההגנה השטרית המצומצמת של כישלון תמורה מלא והיה רשאי לטעון גם טענה חוזית וכללית רגילה של הפרת עיסקת היסוד, טענה שנתקבלה בערעור. יצוין, כי בקשת רשות ערעור על פס"ד זה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון ב-רע"א 11400/05 דני את דורון שטיחים בע"מ נ' גל נוי (6.4.06). ##(5) התנגדות לביצוע שטר טענות הגנה - סיכום:## גם כאשר אין בפי מתנגד טענת הגנה שטרית מוכרת, בית המשפט ירשה לו לטעון טענות הגנה חוזיות ואחרות בגין עיסקת היסוד, דוגמת טענה של הפרת ההסכם שבמסגרתו נמסר השטר. כך לדוגמא נפסק ב-ע"א 1640/04 (מחוזי ת"א) נוי גל נ’ דני את דורון שטיחים בע”מ (30.10.05) שבו בית המשפט המחוזי, תוך יישום ההלכה הנ"ל ב-דנ"א 258/98, קיבל ערעורו של נתבע בתביעה שטרית בין צדדים קרובים על פס"ד שקיבל התביעה השטרית נגדו בשל כך שלא עלה בידו להוכיח כשלון תמורה מלא, כאשר בית המשפט של ערעור קובע שהנתבע לא כבול למסגרת טענת ההגנה השטרית המצומצמת של כשלון תמורה מלא והיה רשאי לטעון גם טענה חוזית וכללית רגילה של הפרת עיסקת היסוד, טענה שנתקבלה בערעור. יצוין, כי בקשת רשות ערעור על פס"ד זה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון ב-רע"א 11400/05 דני את דורון שטיחים בע"מ נ' גל נוי (6.4.06). ##(6) להלן החלטה בנושא טענות הגנה בהתנגדות לביצוע שטר:## בפניי דיון מאוחד ב- 17 תיקי בימ"ש שונים שנפתחו לשם דיון בהתנגדויות לביצוע שטר, כמפורט ברשימה הבאה: בפתח הדברים יצוין, כי בהחלטתי מיום 6.10.10, שניתנה בהיעדר כל הצדדים לדיון שהיה קבוע בפניי באותו יום, הוריתי על מחיקת כל ההתנגדויות, ללא צו להוצאות. בהמשך, הגישו המתנגדים ביום 1.11.10 בקשה לביטול החלטת המחיקה הנ"ל (בבקשה נרשם שהיא מוסכמת ועוד נרשם בסוף הבקשה כך: "בקשה זו מוגשת בהסכמת הצדדים מתוך כוונה כי באם תתבטל ההחלטה ישובו הצדדים לשולחן המו"מ ותיק זה יסתיים"). בהחלטתי מיום 2.11.10 הוריתי על העברת הבקשה לתגובה בכתב של ב"כ המשיבה, בצירוף תצהיר. התגובה הוגשה, ובתצהיר ב"כ המשיבה שצורף אליה נרשם בין השאר כי "מנהל המשיבה הודיע כי הינו עומד בסירובו ואינו מוכן לביטול החלטת בית המשפט הנכבד". בהחלטתי מיום 21.11.10 קבעתי דיון חדש בפניי, וכתבתי כי באותו דיון יידונו כל העניינים והבקשות שעל הפרק. בדיון שנערך בפניי ביום 16.2.11 הוחלט על הגשת סיכומים בכתב בכל העומד על הפרק, לרבות הבקשה לביטול ההחלטה הנ"ל מיום 6.10.10. אך עיון בסיכומים בכתב אותם הגישו הצדדים מעלה, כי רק המתנגדים התייחסו לנושא זה, ואילו המשיבה לא התייחסה אליו כלל, והתייחסה אך ורק להתנגדויות עצמן. בנסיבות אלו, אני מוצא לקבל את בקשת המתנגדים לביטול ההחלטה מיום 6.10.10, הן בנסיבות הללו כולן, והן מאחר שמחדל אי-ההתייצבות לדיון ביום 6.10.10 היה משותף לשני הצדדים גם יחד, שלא התייצבו לדיון מבלי לוודא שבית המשפט פוטר אותם מחובת התייצבות לדיון, והן משנראה שהרקע לאי-ההתייצבות לדיון הנ"ל קשור במגעים לפשרה שנערכו בין הצדדים, ולא ראוי בסופו של יום להותיר את פסה"ד על כנו. כעת, משבוטלה החלטתי הנ"ל מיום 6.10.10, נותר לדון בהתנגדויות עצמן. בראשית הדברים ראוי לציין, כי בדיון ביום 16.2.11 הודיעה המשיבה, באמצעות מנהלה, מר טומי שוגר, כי החוב בתיק מס' 17 לעיל "בולע" את כל יתר החובות בשאר 16 התיקים לעיל. לכן, לא מדובר בחובות מצטברים, אלא בחובות חופפים, כאשר לשיטת המשיבה החוב הכולל הוא החוב הרשום בתיק ההוצל"פ שבו הוגש שטר החוב הנ"ל לביצוע. מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 קובע כך: "הוצאה לפועל של שטרות (א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט. (ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק דין. (ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין". עפ"י תקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן - "תקנות ההוצל"פ"), המועד להגשת ההתנגדות הוא 20 יום מיום המצאת האזהרה לחייב. עפ"י אותה תקנה על החייב המתנגד לפרט בהתנגדות, בין היתר, את נימוקי ההתנגדות ואת הסכום שלגביו מוגשת ההתנגדות. עפ"י תקנה 108 (א) לתקנות ההוצל"פ, כאשר ההתנגדות מוגשת לפי תקנה 106 (כלומר בתוך מועד 20 הימים הנ"ל) על רשם ההוצל"פ לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד ולהעביר את מסמכי ההתנגדות לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר. עפ"י תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצל"פ, משהועברה ההתנגדות לבית המשפט יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר. בחיקוקים הללו נקבע אפוא שדיון בהתנגדות לבקשה לביצוע שטר דינו כדין דיון בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר. ואכן, ההלכה הפסוקה מחילה על דיון בהתנגדות את אותם דינים ממש אותם היא מחילה על דיון בבר"ל (ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (פורסם באתרים משפטיים, 6.3.08). נפנה אם כן לבחינת הדינים החלים על דיון בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון סיכם את ההלכה הפסוקה הנוהגת ב-ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 9.12.09), וכך אמר: 18. התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר - אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, 18.2.08) (להלן - עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93) (להלן - עניין פטלז'אן). 19. חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676). 20. בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (טרם פורסם, 18.11.08) (להלן - עניין סילבר); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (טרם פורסם, 18.6.08) (להלן - עניין סלימאן)). נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (להלן - עניין ששון)). במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון, פסקה ה' לפסק-דינו של השופט רובינשטיין). ויש להזכיר גם את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)). מן הכלל אל הפרט: ההתנגדויות, שהדיון בהן אוחד, נתמכות בתצהירים דומים של שלושה: המתנגד 2, המתנגד 3 ומר מתן זקן. בדיון ביום 16.2.11 נחקרו המתנגד 2 והמתנגד 3 על תצהיריהם. המצהיר מתן זקן לא התייצב לדיון. ערב הדיון, ביום 15.2.11, הגישו המתנגדים בקשה לזימונו של מר מתן זקן לדיון בשל כך שהאחרון שוהה בכלא מעשיהו, אך בהחלטתי מאותו יום לא נעתרתי לבקשה, לאור עיתויה ומשאם היתה נעתרת לא ניתן היה לפעול על פיה, מבחינה מעשית. המתנגדים מתנגדים לכל השטרות, על בסיס טענות ההגנה העיקריות הבאות הבאות: טענה לפיה בין הצדדים היתה במהלך השנים 2008 ו-2009 מערכת חוזים והתחייבויות, שבמסגרתה מסרה המתנגדת 1 למשיבה באופן שוטף שיקים (שסוחרו למתנגדת 1 ע"י לקוחותיה) לניכיון, כאשר המשיבה היא זו שמימנה את ניכיון השיקים, והמשיבה קיבלה את חלקה בעיסקת הניכיון באחוזים מסכום השיק המנוכה, ואילו המתנגדת 1 קיבלה בתמורה עמלת תיווך גם כן באחוזים מסכום השיק המנוכה. עפ"י הטענה, בתחילת הדרך העסקית הסיכום בין הצדדים היה, כי שיקים שהועברו מהמתנגדת 1 למשיבה ולא כובדו בפועל ע"י הבנק הנמשך, הוחזרו ע"י המשיבה למתנגדת 1, וזו היתה מחזירה למשיבה את מלוא סכומי השיקים החוזרים. יצוין, כי לטענת המתנגדים, בתחילת הדרך העסקית הנ"ל, המתנגדים 2+3 חתמו על כתב ערבות בו ערבו לחובות הכספיים של המתנגדת 1 כלפי המשיבה. עפ"י הטענה, בהמשך הדרך העסקית, הוסכם בין הצדדים על הגדלת היקף העסקים המשותפים, כך שמחזור הסכומים של השיקים לניכיון אותם העבירה המתנגדת 1 למשיבה גדל בשיעור ניכר (ממחזור של 200,000 ₪ לחודש למחזור של 2,000,000 ₪ בחודש). לטענת המתנגדים, הצדדים הסכימו כי במסגרת הגדלת מחזור העסקים הנ"ל, צומצמה התחייבותה של המתנגדת 1 לשלם למשיבה סכומי שיקים שלא כובדו ע"י הבנק הנמשך, רק לשיקים שלא אושרו בבדיקות שערכה המשיבה עם קבלת השיקים או לשיקים שהיה ספק לגבי פירעונם ואז היה המתנגד 3 חותם אישית על השיקים. עוד טוענים המתנגדים, כי בשלב הגדלת מחזור העסקים הנ"ל, סוכם בין הצדדים, לבקשת המתנגד 2, כי המתנגד 2 יופטר מערבותו הנ"ל בחודש מאי 2009, אם השיקים שמסרה המתנגדת 1 ייפרעו עד אז. עפ"י טענת המתנגדים, שיקים רבים שנמסרו ע"י המתנגדת 1 למשיבה, בשלב הגדלת מחזור העסקים הנ"ל, לא כובדו ע"י הבנק הנמשך בשל התרשלות המשיבה בבדיקת איכות השיקים (נטען שהיו שיקים גנובים רבים, שעל המשיבה היה לגלות זאת בבדיקותיה). המתנגדים טוענים כי עפ"י המוסכם ובנסיבות הנ"ל, הם פטורים מלשלם למשיבה את סכומי השיקים החוזרים הנ"ל. טענה נוספת היא, כי המשיבה ניהלה את הנהלת החשבונות לגבי ההתחשבנות הכספית בין המתנגדת 1 לבין המשיבה בניגוד לתוכן ההסכמים הנ"ל. עפ"י הטענה, המשיבה זקפה בהנהלת החשבונות אצלה כספים ששולמו ע"י המתנגדת 1 לטובת שיקים חוזרים, שהמתנגדת 1 כלל לא היתה אמורה לשלם למשיבה, ולא זקפה את הכספים לטובת שיקים חוזרים שבגינם כן אמורה היתה המתנגדת 1 לשלם למשיבה. המתנגדים טוענים, כי המתנגד 2 לא חתם על שטר חוב כלשהו, אלא על כתב ערבות לחובות המתנגדת 1 למשיבה עד סכום של 200,000 ₪. המתנגד 2 טוען כי סיכם עם המשיבה בשיחה טלפונית בחודש מאי 2009 שהוא מופטר מערבותו לחובות המתנגדת 1 למשיבה. לאחר הדיון הנ"ל שנערך ביום 16.2.11 הגישו הצדדים סיכומים בכתב של טענותיהם. אציין, כהערה כללית, כי ניכר שבין הצדדים היתה מערכת יחסים מורכבת, שרק חלקה נחשף בדיון בפניי. כך, למשל, לא ברור מהו המקור המדוייק של כל השיקים הרבים שמסרה המתנגדת 1 למשיבה (בשים לב לטענת המתנגדים שהרבה מן השיקים לא כובדו בשל כך שהיו שיקים גנובים), וגם לא ברור מי בדיוק מכר את השיקים למשיבה - האם המתנגדת 1, או גורם אחר, שהמתנגדת 1 היתה רק גורם מתווך בינו לבין המשיבה. וגם לא הוברר למי הועברו בסופו של דבר הכספים אותם שילמה המשיבה בגין עסקות ניכיון השיקים, והכל בשים לב לטענת המתנגדים הבסיסית, לפיה התמורה שלהם מהעסקות עם המשיבה היתה "עמלת תיווך", ולטענת הנגד של המשיבה בסיכומיה, לפיה המתנגדת 1 מכרה לה את השיקים וקיבלה מהמשיבה את תמורתם. אתחיל דווקא בנושא ערבותו של המתנגד 2. טענתו העיקרית, למעשה, של המתנגד 2 היא, כי הוא סיכם מפורשות עם המשיבה על פקיעת ערבותו וכי הוסכם שערבותו פקעה מבלי שעליו לשלם דבר למשיבה. המתנגד 2 כלל לא נחקר על טענה זו בחקירתו בדיון, והמשיבה גם לא התייחסה כלל לטענה זו בסיכומיה. אשר על כן, מדובר בטענת הגנה אפשרית לכאורה. מוסיף המתנגד 2 וטוען, כי לא חתם ולא התכוון לחתום על כל שטר חוב, וחתם רק על כתב הערבות שמהווה חלק מהסכם ההתקשרות בין המתנגדת 1 לבין המשיבה. בחקירתו בדיון אישר המתנגד 2 כי חתם על שני מסמכים, כלומר חתם גם על הדף שצורף כעמוד 2 לשטר החוב, אך לדבריו הוחתם כך תוך מצג שקרי (לפיו מדובר על מסמך השייך לכתב הערבות, ולא לשטר חוב), ולכן אין לראותו כמי שחתם כערב בשטר חוב תקף ומחייב. לא ניתן לומר שטענה זו נסתרה וקרסה בחקירה, הגם, שלהבנתי, אפשר שההתמקדות בטענה זו אינה חשובה, מאחר שדי בחתימת המתנגד 2 כערב על כתב הערבות במסגרת מסמך ההתקשרות בין הצדדים מיום 26.10.08 (נספח א להתנגדות בתיק שטר החוב) כדי להוות ערבות שטרית לכל השיקים החוזרים אותם מסרה המתנגדת 1 למשיבה. יחד עם זאת, ללא חתימת המתנגד 2 כערב בשטר החוב, מנועה היתה המשיבה מלפתוח נגדו את תיק ההוצל"פ לביצוע שטר החוב (והיא היתה יכולה לצרפו כחייב נוסף בתיקים שנפתחו לביצוע השיקים החוזרים). הנה כי כן, יש לאפשר למתנגד 2 להתגונן גם בטענתו זו, לפיה חתימתו הקיימת בשטר החוב לא תקפה ולא מחייבת אותו בשל נסיבות החתמתו על המסמך. טענתו הנוספת של המתנגד 2 היא, כי סוכם מלכתחילה שערבותו מוגבלת לסכום של 200,000 ₪ בלבד. טענה זו לא מתיישבת עם לשון כתב הערבות עליו מודה המתנגד 2 שהוא חתום. בכתב ערבות זה (אותו נספח א' להתנגדות לשטר החוב) מדובר על ערבות גורפת וכללית, ללא הגבלת סכום כלשהי. מדובר אפוא בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. אולם מאחר שבשלב דיוני זה (של התנגדות - בקשת רשות להתגונן) מותר לטעון טענה כזו, ובנסיבות ולאור טענות ההגנה הנוספות של המתנגד 2, אין לחסום טענה זו בשלב דיוני זה. אך ברור וידוע, כי במסגרת שמיעת הראיות שתיעשה בהמשך בעת בירור התביעות השטריות, הדברים ייבחנו עפ"י דיני הראיות הרגילים. המשיבה טוענת, כי יש בנספח ב' להתנגדות שטר החוב (מכתב ב"כ המתנגדים מיום 6.5.10 אל ב"כ המשיבה) משום ראיה לכך שהמתנגדים מודים בקיומם של מסמכים הסותרים את טענות ההגנה שלהם. לא ניתן לקבל טענה זו. כידוע, בשלב דיוני זה לא מוצגות ראיות ולא נבחנות ראיות, ולא בוחנים כיצד יעלה בידי המתנגדים להוכיח את מה שעליהם להוכיחו עפ"י כל דין במסגרת התביעה שתתברר. מעבר לכך, בחקירתו של המתנגד 3 הוא נשאל על כך, ומסר כי באותו מכתב נפלה טעות הקלדה, כך שמקום הסכום של 300,000 ₪ שצוין במכתב היה צריך להיות 200,000 ₪, שהוא סכום הערבות לו טוענים המתנגדים. יש לזכור שמדובר במסמך שנחתם ע"י ב"כ המתנגדים, ולא ע"י המתנגדים עצמם. באשר למסמך השני שנזכר באותו מכתב, הרי שמהאופן שבו נוסחו הדברים במכתב לא ניתן להבין מה בדיוק אמור לכלול תוכן המסמך השני, והפרשנות של המשיבה לדברים, לפיה מדובר בהודאה בקיומו של מסמך שבו ערבו המתנגדים לחוב בסכום של עד 2,000,000 ₪, אינה הפרשנות היחידה האפשרית. אמנם הכתוב באותו מכתב של ב"כ המתנגדים מעמיד בסימן שאלה מסוים את גרסת המתנגדים לגבי תוכן והיקף ערבותם כלפי המשיבה, אך לא ניתן בשלב דיוני זה לקבוע בפסקנות ובנחרצות ממצאים לחובת המתנגדים, כאשר ידוע הוא שבשלב דיוני זה אין קובעים ממצאים. אין בידי אפוא לקבל את מסקנת המשיבה, כי טענות המתנגדים מהוות טענות בדים. גם שאר טענותיהם של המתנגדים, בכל הנוגע למסכת ההתקשרויות וההתחייבויות ביניהם כמו גם האופן שבו פעלה המשיבה, לא קרסו בחקירת המצהירים. אין בידי לקבל את טענת המשיבה, לפיה טענות ההגנה של המתנגדים לא פורטו באופן המינימאלי ההכרחי. אמנם, כפי שציינתי למעלה, ניכר שישנן עובדות רלוונטיות נוספות שטרם נחשפו, אך ליבת גרסת ההגנה של המתנגדים פורטה, והמשיבה אף בחרה לחקור את המצהירים על תצהיריהם ולאפשר להם להשלים פרטים ומידע בחקירותיהם. בסיכומו של דבר, ולאור מטרתו העיקרית של הליך ההתנגדות, שהינה סינון והעברה לדיון מלא במשפט תביעות שראוי לערוך בהן בירור ודיון, אני קובע שטענות ההגנה שמעלים המתנגדים ראויות לבירור במשפט. יצוין בהקשר זה, כי די לטעמי בהודאת המשיבה שישנה חפיפה בסכומי החוב בין כל 16 תיקי השיקים הנ"ל אותם פתחה לבין תיק שטר החוב הנ"ל אותו פתחה, כדי לקבל את ההתנגדויות, שכן נוכח הודאה זו ברור שאין לאפשר למשיבה לפעול בהליכי גביה כפולים, הן בתיקי השיקים והן בתיק שטר החוב. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר