בפני בקשה לדחיית התביעה על סף מחמת מעשה בי-דין והשתק פלוגתא. הצדדים טענו בפני ואפשרתי הגשת סיכומים בכתב המשלימים את טיעוניהם, החלטתי זו ניתנת לאחר קבלת תגובות הצדדים. מבוא: העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן; המשיבים שכרו דירה מהמבקש. המבקש הגיש את שטר החוב שניתן במסגרת הסכם השכירות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, והמשיבים הגישו התנגדות לביצוע שטר, שנדחתה. במסגרת טענותיהם בהתנגדות העלו המבקשים מספר טענות שהחשובות לענייננו, הינן: כי יש להפחית את שיעור שכר הדירה על פי ההסכם מחמת ליקויים בדירה, וכן טענות לקיזוז נזקים שנגרמו להם עקב הצפת מים בדירה. ביהמ"ש דחה את התנגדותם, וקבע כי הנתבעים רשאים להגיש תביעה נפרדת להשבה לעניין טענותיהם כי ראוי להפחית את שיעור דמי השכירות בדירה. לאור החלטת ביהמ"ש הדוחה את ההתנגדות הגישו המשיבים ערעור שנמחק על ידם. כמו הן הגישו את התביעה שבפני. טענות המבקש: המבקש טוען כי יש לדחות את התביעה על סף שכן למשיבים ניתן יומם בביהמ"ש. המבקש טוען, כי המשיבים אינם רשאים להגיש תביעה זו לאחר שנדחתה התנגדותם, הואיל טענותיהם נשמעו ונידחו. המבקש טוען כי השטר הוגש לביצוע במסגרת עסקת יסוד, היא השכירות, והמשיבים התגוננו, בגדרי אותה עסקה. לאחר שהמשיבים הפרו את הסכם השכירות, כאשר לא שילמו חיובים שונים על פיו, ובכלל זה דמי שכירות, וביהמ"ש דחה את טענותיהם, ולפיכך מנועים הם כיום מלהעלותם שוב. המבקש טוען כי על המשיבים היה להעלות את כל טיעוניהם במסגרת ההתנגדות, ומשהעלו את טענותיהם ונידחו היה למשיבים יומם בפני ביהמ"ש ולכן יש לדחות את התביעה על סף. לעניין המשיבה מס' 2 הינה ערבה ואין לה כל יריבות כלפי המבקש ביחס לעילות המופיעות בכתב התביעה שעניינן, נזקים שנגרמו למשיב מס' 1 וטענות לעניין גובה דמי השכירות. טענות המשיבים: המשיבים טוענים כי ביהמ"ש בהחלטתו איפשר להם במפורש להגיש תביעה להפחתת גובה שכר הדירה, הכל כמפורט בהחלטת ביהמ"ש הדוחה את ההתנגדות. המשיבים טוענים כי בהגשת שטר לביצוע קיימת עילה מצוצמת היא העילה השטרית ולכן גם ההגנות מצומצמות. בהבדל מהעילה השטרית עילתם על פי כתב התביעה הינה מכוח הסכם השכירות, דהיינו, עילת היסוד, ולכן במסגרת הסכם היסוד הם רשאים להעלות את טיעוניהם. המשיבים טועים, כי אין להקיש ממצב בו חייבים אינם מתנגדים לבקשת ביצוע, למצב בו קיימת התנגדות אשר נדחית משום שההגנות שניתן להעלות כנגד שטר הן מצוצמות. המשיבים טוענים, כי ביהמ"ש היה ער לכך ולכן אפשר להם להגיש תביעת השבה ביחס לדמי השכירות המשולמים על פי ההסכם וזאת מכוח הסכם היסוד, שלא נדון שכן המדובר היה בעילת שטרית. המשיבים טוענים עוד, כי גם אם תביעת המבקש על פי השטר היתה נדחית, היה יכול המבקש להגיש את תביעתו בגין עסקת היסוד, ולכן אין למנוע מהם את זכותם, שכן הדבר יהווה חוסר איזון בין זכותם לבין זכותו של המבקש. דיון: בע"א 1154/84 (דינים מו 3 עמוד 485 ) דן ביהמ"ש בסוגיה של הגשת תביעת השבה במקרה בו לא הוגשה התנגדות לביצוע שטר. ביהמ"ש מפי כב' השופט לוין קובע כי: "הדבר נראה לי ברור, שלא יתכן שמצבו של חייב שהוזמן ושלא התנגד לביצוע שטר יהיה טוב יותר ממצבו של חייב שהתנגד לביצוע שטר והתנגדותו נדחתה. כזה גם כזה, מושתק ולא רשאי לעורר את הפלוגתא הזו במקום אחר." ובהמשך: "במילים אחרות קצרות ופשוטות, השטר מהווה מעשה בית דין בין הזוכה לחייב משעה שהוזמן להגיש התנגדות לביצוע שטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה. " כב' השופט ארבל, בדונו בעניין דומה, מבהיר כי אין בפנינו השתק פלוגתא, אלא השתק עילה בלבד, יחד עם זאת סבור כב' השופט ארבל כי יש לבחון את שאלת העילה במובנה הרחב וכך נאמר על ידו בבר"ע 1243/01 (דינים מחוזי כרך לב (10) עמוד 897): "דעתי היא כי המבחן הקובע לבחינת קיומה של המניעות הדיונית בגין השתק עילה ראוי שיהיה מבחן העילה עצמה ולא מבחן הצדדים, שהרי אין כל מניעה להיווצרות סיטואציה בה מתן הסעד המבוקש ע"י הנתבע המקורי בתובענה הנפרדת שהגיש, יערער את יסודותיו של פסק הדין הראשון שניתן לטובת התובע בתובענה הראשונה, או יפגע בזכויות שנרכשו מכוח אותו פסק דין." ובהמשך: ...אם מוגשת התביעה במסווה של עילה אחרת, אך במהותה המדובר בתביעה להשבת מה שנתבע בתביעה הראשונה, ואין במהותו של דבר בידי הנתבע אשר הפך לתובע עילת תביעה אשר יוצאת מגדר מה שנתבע ממנו בתביעה הראשונה, או מגדר מה שהיה צפוי להיות טענות ההגנה כנגד עילת התביעה שהוגשה כנגדו בתביעה הראשונה, לא יאפשר ביהמ"ש את ניהולה של תביעה כזו, באשר היא חותרת תחת יסודות יציבות המשפט ואינטרס סופיות הדיון." מהי מהות העילה בגינה הוגש השטר לביצוע במסגרת התובענה הראשונה? אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעים שם, המשיבים בפני נדרשו לשלם, בין היתר, את דמי השכירות על פי הסכם השכירות, לפיכך, תביעת השבה של דמי השכירות בטענה כי דמי השכירות על פי החוזה לא שיקפו את דמי השכירות הראויים לאור ליקויים שונים בדירה, כמוה כסתירה חזיתית של פסק הדין שניתן במסגרת התובענה הראשונה, לאור דחייית ההתנגדות. העובדה שביהמ"ש באותה החלטה, הדוחה את ההתנגדות, קבע כי המשיבים רשאים להגיש תביעה נפרדת, אינה מסייעת למשיבים, שכן משנדחתה התנגדותם, ותביעתם בפני, מהווה השבה של הכספים משולמים על ידם במסגרת השטר, אין להתיר להם לפתוח העניין שוב, וכפי שקבע ביהמ"ש המחוזי בשני פסקי הדין שצוטטו לעיל, עומדת כנגד המשיבים טענת השתק עילה. עיון בתביעה שבפני מעלה כי התביעה מורכבת משני רכיבים, האחד, כאמור לעיל השבת הכספים ששולמו בגין דמי שכירות, זאת אין להתיר, והשניה טענת נזקים שנגרמו להם לאור הצפת מים במושכר. אומנם על פי פסק דין NORDLAND PAPIER לכאורה רשאי מתנגד לשטר להעלות כל טענת קיזוז בין צדדים קרובים לשטר גם כשמדובר בטענות קיזוז שאינן קצובות. האם מכך, יש להסיק כי עילת התביעה מורחבת לכלול כל טענה אפשרית כנגד השטר, גם טענות קיזוז? לדעתי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. טענות הקיזוז אין עילתן זהה לטענות השבה, אם השניה כרוכה וקשורה בקשר בל ינתק מהחיוב שבבסיס השטר, דהיינו, דרישת תשלום דמי שכירות על פי הסכם השכירות, ולכן ניתן לראות באופן מהותי את שתי התביעות, זו השטרית וזו המובאת כאן בפני כתביעות שעילתן זהה, שתיהן מתייחסות לחיוב דמי שכירות על פי הסכם השכירות, הרי הראשונה, מנותקת משאלת החיוב הקיים, על פי השטר, בגין דמי שכירות ועומדת עצמאית. אני סבורה כי רק מעצם העובדה כי הנתבע יכול היה להתגונן בטענת קיזוז, לאור הלכת "נורדלנד" הנ"ל, אין משמעותה הרחבת המניעות הנוצרת מדחיית התנגדות לביצוע שטר. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, בהתייחס רק לרכיבי התביעה הנוגעים לטענת ההשבה, ואילו הרכיבים הנוגעים לעילת הנזקים שנגרמו, על פי הטענה למשיבים , אין להורות על דחיית התביעה ביחס לרכיבים אילו. בהתייחס למשיבה מס' 2, המדובר בערבה, ובהותירי את תביעת הקיזוז על כנה, לא נותר לה, כערבה כל יסוד לתביעה כנגד המבקש. לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה שהוגשה על ידי המשיבה מס' 2. יחד עם זאת, המבקש הגיש כתב התביעה שכנגד, הואיל וכתב התביעה שכנגד מעלה דרישות נוספות הנוגעות להסכם שכירות, דרישות שלכאורה לא הועלו במסגרת הבקשה לביצוע שטר, אין לדעתי לחסום את המשיבים מלהעלות כל טענה שבידיהם כנגד דרישות אילו גם כאלה שנדחו, במסגרת ההתנגדות, כלומר, המניעות הינה מגן ולא חרב. אם תביעה אין להתיר למשיבים להגיש לאחר שהתנגדותם נדחתה, אין להסיק מכך כי אין להתיר להם להגיש הגנה המבוססת על טענותיהם שנדחו בעבר. הטעם לכך, נעוץ בעובדה, כי תביעת השבה מערערת את סופיות הדיון, ואילו משמוגשת תביעה נוספת, הרי טענה שטרם נדונה לגופא ונדחתה, מחמת שלא פורטה כדבעי אין לחסום. לעניין ההוצאות אתייחס בתום ההליך לאחר שאדון בטענות גופן לרבות התביעה שכנגד. מזכירות תשלח החלטתי לצדדים. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר