השופט ג' בך: 1. המערערת היא בעלת מפעל, הזקוקה לרכישת עץ לצורך ייצור מוצריה. המשיב הוא יבואן עצים. הערעור מתייחס לשלשה שיקים, שנמשכו על-ידי המערערת לטובת המשיב, שזמן פרעונם (16.9.79, 23.9.79 ו-30.9.79) הגיע, והם לא נפרעו, ושהמשיב הגישם להוצאה לפועל. המשיב הסתבך בינתיים בחובות והוכרז, לאחר הגשת תביעתו הנ"ל, כפושט רגל, ועניינו הוצג לפני בית המשפט המחוזי ומוצג לפנינו באמצעות הנאמן בפשיטת רגל. המערערת הגישה התנגדות לביצוע השטרות הנ"ל, והרשם נתן לה רשות להתגונן, אך בית המשפט קמא החליט לדחות את ההתנגדות לגופה והורה על המשכת פעולות ההוצאה לפועל. מכאן הערעור, שהוגש לבית-משפט זה. 2. להלן הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי, הצריכות לעניין הערעור: א) ביום 79..26 נפגשו המשיב ועוזרו עם שניים מנציגי המערערת, ולאחר משא ומתן, שנמשך מספר שעות, הוסכם, שהמשיב ימכור למערערת כמויות עץ ניכרות במחירים שנקבעו. ב) למרבה הפליאה, לא ראו הצדדים לנכון להעלות את פרטי העיסקה המורכבת על הכתב ולו אף בצורת זיכרון דברים, אשר יכלול את עיקרי ההסכם. הוגשה רק תרשומת, שהוכנה על-ידי המשיב בכתב ידו, בה נרשמו כמויות עץ שונות מסוגים שונים והמחירים המתאימים לאותם סוגי העץ. ג) על סמך הרשום במסמך הנ"ל ועל-פי העדויות ששמע, קבע בית המשפט, שתנאי "הסכם המסגרת", שנעשה בין הצדדים, היו אלה: המשיב התחייב לספק למערערת 2.000 מ"ק עץ מסוגים שונים, במחיר הנע בין 5,350 ל"י לכל מ"ק ל-5,650 ל"י למ"ק, לפי סוג העץ. טיב וסוג העץ של המשלוחים השונים עמדו להיקבע מדי פעם לפי צרכיה של המערערת. בנוסף על כך היה על המשיב לספק למערערת 200 מ"ק עץ, שמחירו 5,900 ל"י לכל מ"ק. לאור האמור לעיל, לא היה המחיר המדויק של 2,000 המ"ק הנ"ל ידוע. הוא יכול היה לנוע בין 11,880,000 ל"י לפי המחיר הנמוך של 5.350 ל"י למ"ק לבין 12,480,000 ל"י לפי המחיר הגבוה של 5,650 למ"ק. על-כן הסכימו הצדדים, כי המערערת תשלם סך של 11.900,000 ל"י (סכום השווה בערך למחיר לפי התעריף הנמוך) ב-35 תשלומים שבועיים של 340,000 ל"י כל תשלום, ואילו ההתחשבנות הסופית תיערך בין הצדדים עם השלמת ביצוע העיסקה כולה. התשלומים היו צריכים להתבצע החל ב-30.3.79 וכלה ב-18.11.79. ד) מועדי האספקה של כמויות העץ לא נקבעו בהסכם. היו הבדלי גירסאות לגבי קצב האספקה עליו סוכם, אך השופט קיבל את גירסת המשיב ועדיו, לפיה סביר היה להניח, כי המשיב יספק כ-200-300 מ"ק עצים לחודש בלבד. ה) תחילה בוצע ההסכם באופן משביע רצון. המערערת מסרה למשיב את 35 השיקים השבועיים על סך 340,000 ל"י, כפי שסוכם, והמשיב החל באספקת העצים למערערת. במשך חודשים מספר סופקה מרבית כמות העצים, שעליה נסב ההסכם, ומצד שני נפרעו 25 מתוך 35 השיקים. אך בשלב זה נתגלע סכסוך בין הצדדים, כנראה על רקע קצב האספקה ואיכות הסחורה. כתוצאה מסכסוך זה הופסקה אספקת הסחורה מצד המשיב, והמערערת נתנה, במקביל, הוראה לבנק שלא לכבד את השיקים שטרם נפרעו. ו) המשיב הגיש להוצאה לפועל שלושה שיקים אשר, כאמור, זמן פרעונם כבר הגיע, ואשר, לטענתו, הסחורה המקבילה עבורם כבר סופקה. 3. נדון עתה בטענותיה המשפטיות של המערערת, אחת לאחת. יצוין, כי בדונו בטענות הצדדים הדגיש השופט קמא בפסק-דינו, שהוגשה לפניו תביעה בסדר דין מקוצר. שנושאה אי-פרעונם של שלושה שיקים, ועל-כן לא ראה לא מקום ולא אפשרות להיכנס בעובי הקורה של כל הסכסוכים, הקשורים בעיסקת היסוד שבין הצדדים. לא מקום - שכן לא היו סכסוכים אלא נושא התביעה שהוגשה לפניו, ולא אפשרות - שכן לא הובא לפניו חומר ראיות מספיק, כדי שיוכל להכריע באותם נושאים. 4. טוענת המערערת, כי השיקים האמורים ניתנו כביטחון להבטחת מילוי ההסכם, ורק עם מילוי תנאי ההסכם במלואם עמד המשיב לרכוש קניין בהם. מאחר שהמשיב הפר את החוזה, לא רכש קניין בשיקים, ועל-כן עומדת למערערת ההגנה מכוח הוראת סעיף 20(ב(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הדן "במסירה על תנאי" של שטר. אין אני מוצא פסול בקביעת השופט המלומד, כי השיקים ניתנו כתשלום עבור הסחורה ולא כביטחון, ובהחלטתו לדחות את טענת המערערת. 5. טענה רצינית יותר של המערערת מתייחסת להגנת ה"קיזוז". לטענת המערערת, נגרם לה נזק כספי רב עקב הפרת החוזה על-ידי המשיב, כאשר הלה הפסיק את אספקת כמויות העץ. סופקה למערערת כמות של 1,685 קוב עצים בלבד, במקום 2,200 הקוב עליהם סוכם, והדבר אילץ את המערערת לקנות את העץ הדרוש לה ממקורות אחרים ובמחירים יקרים יותר. ההפסד שנגרם למערערת בדרך זו עולה, לטענתה, בהרבה על סכום התביעה. משום כך זכאית המערערת לקזז כנגד תביעת המשיב את הסכום שעל האחרון לשלם לה כפיצוי על הנזק האמור, וזאת על-פי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיף 32 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, וסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפר חוזה), תשל"א-1970, אשר כולם דנים בנושא הקיזוז. בא-כוח המערערת מדגיש, כי המשיב הוא בבחינת "צד סמוך" ולא "אוחז כשורה" בשטרות. ועל-כן רשאית היא להעלות כנגדו את טענת הקיזוז, וטענה כזו יכולה להישמע גם ביחס לחוב בלתי קצוב. אמת נכון הדבר, שכאשר המדובר בחיובים הדדיים, הנובעים מעיסקה אחת, הרי ניתן להעלות את טענת הקיזוז גם ביחס לחוב בלתי קצוב. ניתן ללמוד זאת בבירור מנוסח סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), אשר זו לשונו: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". הדרישה, בסיפא של הסעיף, שהחיובים צריכים להיות קצובים, כאשר המדובר בחיובים שלא מתוך עיסקה אחת, מלמדת, כי תנאי זה אינו קיים ביחס לחיובים, הנובעים מעיסקה אחת (ראה בעניין זה: ע"א 664/76 [1], בעמ' 192). ואמנם נראה לי, כי יש לראות בהתקשרות הנדונה בין הצדדים דנן משום "עסקה אחת", אם כי המדובר בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת. אין גם מקום לטענה, שכל עוד לא התגבש החיוב בפסק-דין מחייב של בית-משפט, טרם "הגיע המועד לקיומם" של החיובים, במובן סעיף 53(א) הנ"ל, שכן המועד ל"קיום החיוב" הגיע עם הפרת החוזה (ראה: ע"א 544/81, 604 [2], בעמ' 522). עם זאת שותף אני לדעת בית המשפט קמא, שטענת הקיזוז לא הומחשה, במקרה זה, במידה שאיפשרה לבית המשפט להתחשב בה. לא הובא לפני בית המשפט חומר, אשר איפשר הסקת מסקנות בטוחות בדבר ערכה המדויק של הסחורה שסופקה ושל זו שאספקתה נמנעה, וכן לא היו בידי השופט נתונים של ממש בדבר הנזק החומרי שנגרם למערערת. קבע השופט המלומד: "כיום אין אני יודע אם התובע חייב משהו לנתבעת ועל אחת כמה וכמה שאינני יודע מהו שעורו של חוב זה, והמלה 'קיזוז' אין לה כרגע כל משמעות". יצוין, כי גם בכתב ההתנגדות לביצוע השטרות לא הזכירה המערערת, מהו סכום תביעתה, אשר יכול, לטענתה, לשמש בסיס לקיזוז. בקשר למצב מסוג זה נאמרו בע"א 544/81, 604 [2] הנ"ל, בעמ' 526-527, הדברים הבאים מפי השופטת נתניהו: "שאלה אחרת היא, מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו: (ע"א 18/66) וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה. כבר נאמר, שמי שמבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד... חייב להעלות את תביעתו 'בתביעה נגדית מסויימת וברורה, שנטענה בתצהירו של מבקש הרשות להתגונן כדרך שטוענים תביעה בפרשת- תביעה..." (השופט ח' כהן בע"א 288/63) וכלל זה חל גם לגבי טענת קיזוז. במקרה שלפנינו נטענה טענת הקיזוז בתצהירה רק על דרך הסתם..." (ההדגשה שלי - ג' ב'). נראה לי, כי דברים אלה הולמים גם את המקרה שלפנינו, ולא מצאתי איפוא עילה להתערבותנו בהחלטת בית המשפט קמא בעניין זה. מן הראוי גם לציין, כי השאלות, הקשורות בקיזוז התחייבות חוזית נגד התחייבות לפי שטר, טרם לובנו בבית-משפט זה (ראה ע"א 645/81 [3], בעמ' 761). 6. טענה נוספת של המערערת, אשר נדונה ונדחתה על-ידי בית-משפט קמא, הייתה מבוססת על "כשלון תמורה מלא". בא-כוח המערערת תמך את יתדותיו בעניין טענה זו בעיקר על פסק הדין בע"א 788/77 [4]. גם פסק-דין זה דן במקרה, בו נתן המערער שיקים דחויים עבור סחורה, שהמשיבה הבטיחה לספקה, וכאשר הסחורה לא הגיעה במועדה, ביטל המערער את השיקים והורה שלא לכבדם. יותר מאוחר סופקה הסחורה בחלקה, והוגשה על- ידי המשיבה תביעה לביצוע השיקים כולם. אך בכך מסתיים הדמיון בין המקרה ההוא לבין המקרה, שעליו נסב ערעור זה. העובדות הרלוואנטיות הנוספות, שפורטו בערעור הנ"ל, היו, ששם לא נמסרה למערער תחילה סחורה כלשהי עבור השיקים האמורים, וכאשר לאחר מכן סופקה הסחורה בחלקה שילם המערער עבורה במזומן. בנסיבות אלה קבע בית-משפט זה, בניגוד למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי לכאורה יש בידי המערער הגנה טובה ביחס לכל השיקים, שעליהם נסב הערעור. אשר לשיקים, שניתנו עבור הסחורה, שסופקה ושעבורה שולם במזומנים, הרי קיים "העדר תמורה" (ABSENCE OF CONSIDERATION), וביחס לשיקים, שניתנו עבור סחורה שלא סופקה כלל, קיים "כישלון תמורה מלא" ‎(TOTAL (FAILURE OF CONSEDERATION. לגבי השיקים מהסוג הראשון היווה "העדר התמורה" הגנה טובה כלפי כולי עלמא, ואילו לגבי הסוג השני שימש "כישלון התמורה המלא" הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר, וזה היה המצב לגבי הצדדים לערעור האמור. משום כך החליט בית המשפט להתיר למערער להתגונן בפני התביעה, שעליה נסב הערעור. השוני במקרה שלפנינו בולט לעין. כאן סופקה הסחורה, שעבורה ניתנו השיקים הדחויים, בחלקה, ולא היה כל תשלום אחר עבור אותה סחורה, לא במזומן ולא בדרך אחרת. לא זאת אף זאת: במקרה שלנו מסתבר, כ הסחורה המקבילה על-פי ההסכם, לשלושת השיקים, שהם נושא הערעור, סופקה למערערת. בנסיבות אלה אין לדבר על "כישלון תמורה מלא", ובצדק דחה בית המשפט קמא טענה זו. 7. בכך הגענו לטענה האחרונה של המערערת, והיא מבוססת על ההגנה של "כישלון תמורה חלקי". זאת על סמך העובדה, שרק חלק מכמות העץ הכוללת, שנכללה בהסכם, סופקה בפועל על-ידי המשיב. גם טענה זו דינה להידחות. הכלל הוא, שכישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפרעון שטר (ראה ע"א 277/53 [5] וספרו של ד"ר י' זוסמן, דיני שטרות (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 6, תשמ"ג). יש לכך יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר: כאשר כישלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב (ראה ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן בעמ' 278, ופסק הדין הנ"ל בע"א 788/77 [4], בעמ' 139). זוהי הלכה, שנתקבלה גם בפסיקה באגליה; ראה ספרו של .‎J.D ,.FALCONBRIDGE, BANKING AND BILLS OF EXCHANGE (TORONTO, 7TH ED BY A.W ROGERS 1969) 620 בו נאמר: PARTIAL FAILURE OF CONSIDERATION IS A DEFENCE PRO TANTO AGAINST" AN IMMEDIATE PARTY WHEN THE FAILURE IS AN ASCERTAINED AND ."LIQUIDATED AMOUNT, BUT NOT OTHERWISE והנה הגיע השופט קמא בתיק שלפנינו למסקנה, כי "ללא ליבון כל העובדות ועריכת חשבון סופי בין הצדדים, לא ניתן כלל לקבוע מי חייב כמה למי". אמנם, יודעים אנו, כמה מ"ק עץ סופקו, אך לא הוכח, מה היו סוגי העץ שסופקו, מה היה מחירם, ומה היה מחירה של היתרה שלא סופקה. כמו כן לא הובהר לשופט, אם, בכל הנסיבות, אמנם הייתה המערערת זכאית לאספקת היתרה, ואפילו אם זהו המצב, הרי היה השופט מודע לכך שעשויות להתעורר בעיות של תשלום מע"מ, הצמדה וכדומה. לא הוגש איפוא לבית המשפט אותו "חשבון פשוט", שהיה מאפשר קבלת ההגנה של כישלון תמורה חלקי. 8. סוף דבר. עולה מהאמור לעיל, כי המערערת לא השכילה להביא לפני בית המשפט המחוזי או לפנינו כל טענה, שיש בה כדי להצדיק את הפסקת פעולות ההוצאה לפועל נגדה בשל שלושת השיקים, שהם נושא הערעור. ייתכן מאוד, שיש בידי המערערת טענות מוצדקות ובעלות משקל כנגד המשיב בשל החלטתו של הלה שלא לספק לה את מלוא כמויות העצים, שעליהן הוסכם בחוזה שנערך בין הצדדים, וכי זכאית היא לקבל ממנו פיצוי נאות בשל כך. אך טרוניה זו חייבת להיות נושא לתביעה נגדית או להתדיינות נפרדת, ואין בה, בנסיבות הנתונות, משום עילת הגנה מפני התביעה לפרעון השיקים האמורים. אשר על-כן הייתי מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור ולהטיל על המערערת לשלם למשיב את הוצאותיו בקשר לערעור זה, לרבות שכר טרחת עורך- דין, בסך כולל של 10,000 שקל. מ"מ הנשיא מ' שמגר: אני מסכים. השופט ת' אור: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט בך. טענת קיזוזקיזוזשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר