1. בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 22.3.12. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער שוכנעתי שאין היא מצריכה תשובה (חרף אורכה הלא מבוטל) ואני דוחה אותה מכוח סמכותי לפי תק' 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל. 2. בבסיס, מסיגה המבקשת על תוקף הנחיה מנהלית של רשות האכיפה והגביה. הנחיה שלשיטת המבקשת הנה בטלה מטעמי חוסר סמכות. 3. לפי הנטען ההנחיה הנה שלא לפתוח תיק לביצוע שטר, משעה שהשטר הנו שיק משורטט "למוטב בלבד", ומשעה שמי שמגיש השיק לביצוע אינו מי שפרטיו מצוינים על השיק כנפרע. צורף עמ' 4 לנוהל ומבוקש לבטל ההנחיה האמורה שמצאה ביטויה בסע' 6 . 4. אותו סע' 6 נוסח כך: "בשיק שעליו ציון 'למוטב בלבד' - המוטב שפרטיו מצוינים ע"ג השיק במקום המיועד לכך, רשאי לפתוח את השיק כנגד בעל החשבון, בהתאם לפרטים המודפסים ע"ג השיק. שיק זה כוחו יפה רק בין הצדדים הישירים שלו ולכן צד ג' אינו יכול לטעון טענת הסבה או המחאת זכות לטובתו". היות וצורף רק אותו עמוד בודד של הנוהל לא ברור לי האם אכן מדובר בהנחיה שלא לפתוח תיק לביצוע שטר, אך לצורך הדיון אניח לטובת המבקש שכך פני הדברים. הסעד המבוקש בבר"ע צוין כך: "להורות על ביטול ההנחיה המנהלית בנוהל פתיחת תיקים מסוג שטרות מס' 1003/10 מעודכן לחודש 1/2011 האוסרת פתיחת תיק הוצל"פ בגין שיק למוטב בלבד שביצועו מבוקש שלא ע"י המוטב על פי השיק". 5. ההחלטה נשוא הבר"ע ניתנה אכן בבקשה של המבקש שנשאה כותרת "בקשה לפתיחת תיק" והסעד הנדרש בכותרתו היה להורות על פתיחת תיק הוצל"פ בגין השיק, על אף היותו למוטב בלבד ומוגש לביצוע על ידי המבקשת מכוח המחאת זכות. אף שם נטען כי ההנחיה המנהלית נעדרת תוקף. הטענות בתמצית, באותה בקשה, היו כדלקמן: א. אין לרשמי ההוצל"פ שיקול דעת אם לבצע פסקי דין או לא ועליהם לבצעם בין אם הם נכונים או מוטעים, ושטרות הנם מסמכים משפטיים שניתנים לביצוע כמו פסק דין. למנהל מערכת ההוצל"פ אין שיקול דעת אם לבצע שטר מסוים או לא. הסמכויות שהוענקו לו הנן דיוניות בלבד לעניין ביצועם של סדרי מנהל בהוצאה לפועל. כך כעולה מסע' 4(א) לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך בהתקינו את הנוהל האמור שעניינו באי פתיחת תיק מעיקרא חרג המנהל מסמכותו, ודין ההנחיה לביטול. ב. טענה בדבר היעדר יריבות לאור היותו של השיק לא עביר הנה טענת הגנה לגיטימית אמנם, אך צריכה היא להיות מועלית על ידי מושך השטר (בהתנגדות לביצוע שטר). ולא על ידי מערכת ההוצאה לפועל שאינה פרקליטתו של המושך. ג. בהנחיה המנהלית האמורה יש פגיעה בזכות הגישה החוקתית לערכאות. בטופס בקשה לביצוע שטר אין דרישה לציין האם מדובר בשיק למוטב בלבד. מנהל ההוצל"פ נטל לעצמו סמכויות של חקיקה שאינן מוקנות לו, עת הוסיף לדרישות החוק דרישה שלא הוגדרה בחוק כדרישה מהותית לצורך הגשת תביעה. זאת גם שלא בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו , בהיעדר חוק מסמיך. ההנחיה שלא לפתוח תיקי הוצל"פ מכוח שטרות למוטב בלבד משולה לדחיה אפריורית של תביעה שטרית מכוח שטר למוטב בלבד, על ידי שופט שלום, תוך שהוא פוטר את הנתבע מהעלות טענת ההגנה שהשטר לא עביר. ותוך שלילת זכותו של התובע להוכיח זכותו מכוח הקניית קניין בשטר או המחאת זכות של האוחז או אוחז כשורה בשטר. והכל כשלמנהל ההוצל"פ אין סמכות לבדוק לגופן את עילות התביעה מכוח שטר המוגש לביצוע. ד. בסיפת הבקשה צוין שהבקשה מוגשת על מנת לגרום למערכת ההוצאה לפועל לבחון מחדש את ההוראה המנהלית הגורפת שלא לפתוח תיקי הוצאה לפועל מכוח שטרות למוטב בלבד המוגשים לביצוע על ידי מי שאינו הנפרע שפרטיו צוינו בשטר; הוראה שיושמה באלפי שטרות שהוגשו לביצוע ונדחו בלשכות השונות של זוכים שונים בארץ. 6. נוסח החלטת הרשמת עליה מבוקש לתן הרשות לערער הנה זו: "בהתאם לפקודת השטרות המחזיק בשטר המבקש את פתיחת התיק, אינו בעל כל זכות בשטר אשר סחירותו הוגבלה. לפיכך בקשת האוחז לפתיחת תיק לביצוע שטר נדחית". 7. כזכור, מטרת הבר"ע, כאמור אף בכותרתה, הנה להביא לביטול ההנחיה המנהלית האמורה. יכול בהחלט שיש דרך לתקוף הנחיה מנהלית בניסיון להביא לביטולה הכולל. אלא שדרך זו אינה בהגשת בר"ע על החלטה ספציפית של רשמת הוצאה לפועל, שההחלטה המנהלית אף אינה נזכרת בה, ולא התיימרה להשתית עצמה על אותה הנחיה מנהלית, אלא על הדין המהותי. ממילא ברור שמשיבה נדרשת בהליך שמבוקש בו להביא לביטול כולל של הנוהל, צריכה להיות אף רשות האכיפה והגביה שהוציאה את הנוהל. ולא רק החייב הנטען (המושך). רשות האכיפה והגבייה לא צורפה כלל על ידי המבקש. עם זאת מדובר בפגם שלא מחמתו (ודאי לא מחמתו בלבד) נדחית הבקשה, כאשר ניתן להורות על הצירוף. 8. לו נזכרה ההנחיה המנהלית בהחלטת הרשמת ונאמר בה שההחלטה באה מכוח אותו נוהל, הרי שאז אכן היה מקום להידרש לנוהל בבר"ע, אך מדובר בכל מקרה בבר"ע הכוללת תקיפה עקיפה של אותו נוהל במקרה ספציפי, ולא תקיפה ישירה. מה שמותקף בערעור בסופו של דבר הנו ההחלטה שעליה הוגשה הבר"ע. ולא הנוהל. בהתאם, ככל שהיתה ניתנת רשות ערעור ומתקבל הערעור לגופו במקרה ההיפותטי שנזכר, לא ניתן היה לקבל סעד גורף של ביטול ההנחיה המנהלית כפי שמבוקש בבר"ע, בודאי בשים לב לכך שעמדתו של מותב ספציפי בבית משפט השלום ביחס לתוקף ההנחיה, אינה מהווה הלכה. לכל היותר במקרה שנזכר, ככל שהיתה מתקבלת עמדת המבקש לגבי ההנחיה, ניתן היה לקבוע שהיות ואין להנחיה תוקף , והיות וההחלטה נשוא הערעור מושתתת עליה - יש להפוך ההחלטה כמבוקש, ולהורות על פתיחת תיק הוצאה לפועל במקרה ספציפי זה. להסרת ספק, איני מחווה כאן דעה על תקיפות ההנחיה, שכן הדבר לא נצרך. 9. מקל וחומר משעה שההחלטה כאמור כלל אינה מאזכרת אותה הנחיה מנהלית, אלא ניתנה לגוף הענין, ודחתה הבקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל לאור הלכת ציטיאט, אף אם זו לא נזכרה בה במפורש (ראה להלן). היות וההחלטה לא התיימרה כלל להשתית עצמה על ההנחיה המנהלית, אלא על הדין המהותי, אין לבחון תוקף ההנחיה המנהלית בבר"ע על ההחלטה. יש לבחון החלטת הרשמת לגופה. 10. המבקשת מפרטת לגוף הענין , מדוע קנויה לה לשיטתה זכות בשטר, למרות שהנפרע מצוין בו כ "שנטובי מאיר". מה שניתן לדלות מן השטר עצמו לענין משולש היחסים של מושך-נפרע-נסב הנו פרטי המושך, הנפרע, וחתימתו הנחזית של הנפרע על גב השטר, שמתיימרת על פני הדברים להיות חתימת היסב לצורך סיחורו של השטר. אף חתימת המבקשת נחזית על גב השטר. הכיתוב "למוטב בלבד" מופיע מודפס על פני השיק, וכך אף הביטוי "שלמו ל". אף לא "לפקודת" (ביטוי שהתפרש בהלכה כמייצג סחרות השטר, ועם זאת בהלכת ציטיאט - ראה להלן - בואר כי הוא "ניגף" ככלל מפני הכיתוב "למוטב בלבד". ראה סע' 14 לפסק דינו של הנשיא שמגר). בדין נותנת המבקשת הפירוט בדבר מקור זכותה הנטענת. שכן אם הילוכה הנו שנחסמה דרכה לערכאות כך שנמנעה ממנה האפשרות להמחיש זכותה, מן הדין שתפרט באיזו טענת זכות לכאורית מדובר. לטעמה של המבקשת, רכשה זכויות בשטר לא מכוח הסבתו אלא מכוח המחאת זכות (על גב השטר מופיעה כאמור חתימה נחזית של אותו שנטובי , לכאורה חתימת היסב, וחתימת המבקשת, בחותמתה). לטעמה של המבקשת רכשה היא את השיק ואת זכות הקניין בו מן הנפרע מר שנטובי , והאחרון המחה לה את כל זכויותיו על פי השיק מכוח חוק המחאת חיובים. בסע' 23 - 24 לבר"ע מודה המבקשת כי לאור ההגבלה על עבירות השיק היא אינה אוחזת או אוחזת כשורה. אך זכויותיה בשטר באות לה בנעלי הנפרע, כמי שרכש הזכויות בשטר או מכוח המחאת זכות. היא בבחינת תובעת מכוחו של אוחז או אוחז כשורה. ועל המשיב להוכיח תחילה כשלון תמורה מלא. 11. מבין השיטין, שמא במפורש, מודה אף המבקשת כי הילוכה אינו תואם את הלכת ציטיאט: ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל פ"ד מח(4) 498. אלא מאי?: לשיטתה , זה המקום והגיעה העת לשנות את הלכת ציטיאט, ולאמץ את דעת המיעוט של המשנה לנשיא השופט ברק (כתארו אז) באותו פסק דין: סע' 40 ו 41 לבר"ע. על פי אותה עמדה של כב' השופט ברק, הכיתוב "למוטב בלבד" שולל את טהירות השטר כלפי המושך (אין לצד השלישי כלפי המושך זכויות טובות מאלו של הנפרע), אך לא את עבירותו (העברת הבעלות בזכות המגולמת בשטר). אלא שהלכה כרוב ולא כמיעוט. ולא למותר לציין כי הלכת ציטיאט (שעל מרכזיותה וחשיבותה אין חולק), ניתנה במותב של חמישה שופטים. כל יתר השופטים (כב' השופטים ד. לוין, מצא, ושטרסברג - כהן) הצטרפו לעמדתו של הנשיא שמגר. השגות ממן אלה שמעלה המבקשת נשקלו ונדחו לגופם מפני שיקולי היציבות, הסרת מכשולים מעל דרכו של הציבור, והגנה על אינטרסים של המושך. ואכן נחזה שהדין השטרי אמור לספק מענה למושך שחפץ להגביל או לאיין סחרות השטר; מושך שאינו חפץ להתדיין ולהקים יריבות שטרית לאיש זולתי הנפרע, וכך לצמצם סיכוניו (וראה למשל ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד טז 595). בהלכת ציטיאט הוכרע ששיק הנושא כיתוב "למוטב בלבד" מספק המענה הנדרש. שיק כזה אינו סחיר, בשתי פניה של הסחרות: אין הוא עביר וממילא אינו טהיר (סע' 4-6 ו 19 לפסק דינו של הנשיא שמגר בהלכת ציטיאט). ממילא בהיותו לא עביר, לא יכולה המבקשת לרכוש בו ומכוחו כל זכות, אף לא כזו שאינה עדיפה על זו של הנפרע ביחסיו עם המושך. אין לעקוף מגבלה זו שבדין השטרי, על דרך שימוש בחוק המחאת חיובים. ואזכיר: תביעה לביצוע שטר הנה תביעה שטרית טהורה, ואף המבקשת אינה מתיימרת לטעון אחרת. 12. בכל הכבוד, ואף לאחר עיון בהשגות המבקשת ובדוגמאות שנתנה (וכאמור השגות מעין אלה ואחרות לא היו זרות להרכב המורחב שקבע ההלכה, ונדחו מפני שיקולים אחרים) ספק רב בעיני אם יש הצדקה לשינוי הלכת ציטיאט. נהפוך הוא, ריבוי ההתדיינויות בבתי משפט השלום שנפתחות במקור בתביעות לביצוע שטר, מעלות ששיקולים של ודאות ושל הגנה על אינטרסי המושך שנמנו באותה הלכה כוחם יפה כאז כן עתה, בלא שיור. מכל מקום, ככל שחפצה המבקשת בשינוי ההלכה (וממילא בשינוי הנוהל שניתן מכוחה, שיש להניח שישונה אף הוא, ככל שתשונה ההלכה כחפצה של המבקשת) דומה שהדרך הנכוחה לכך היא לא במסגרת ההוצאה לפועל. הרי ניתן גם להגיש תביעה בעילה שטרית טהורה בבית המשפט וככל שתדחה (כצפוי, כל עוד שרירה וקיימת שיטת התקדים המחייב) , לנסות ולטפס במדרג ערכאות הערעור. 13. בשונה מהילוכה של המבקשת, לא זכות הגישה החוקתית שלה לערכאות היא שנחסמה, כתולדת ההחלטה, אלא האפשרות לפתוח תיק לביצוע שטר בהוצאה לפועל, למימוש זכות שטרית לא קיימת. דרכה של המבקשת לערכאות פתוחה בתביעה כנגד הנפרע, ככל שיש לה עילה מכוח עסקת היסוד ביניהם. העובדה שלא קנויה למבקשת עילה שטרית כנגד המושך, אין משמעה שלא זכאית המבקשת לנסות ולברר טענותיה במישור עסקת היסוד מול הנפרע. אך ככל שהתיימרה לבסס עילה שטרית, על שיק למוטב בלבד בו אינה הנפרעת, הרי ניסתה לעשות את מה שלא ניתן. ויצוין כי הלכת ציטיאט אינה חדשה עמנו. היא נתנה עוד בדצמבר 1994, והשפעתה (אף אינטרס ההסתמכות הגלום בה כלפי ציבור מושכי השיקים) הוטמעה משכבר. 14. א. ביחס לטענה שההנחיה המנהלית משולה לדחיה אפריורית של תביעה שטרית מכוח שטר למוטב בלבד, על ידי שופט שלום, תוך שהוא פוטר את הנתבע מהעלות טענת ההגנה שהשטר לא עביר ומתייחס אליה לגופה, ותוך שלילת זכותו של התובע להוכיח זכותו מכוח הקניית קניין בשטר: כאמור, איני דן בתוקף ההנחיה המנהלית מן הטעמים שכבר פירטתי, אך אתייחס לנימוק אחרון זה כמי שמופנה כלפי החלטת הרשמת לגופה (בבחינת המועט כלול במרובה). הטענה כפשוטה כטענה גורפת, אינה מקובלת עלי. אזקק לדוגמא קיצונית אף יותר מזו שצוינה במשל של המבקשת: נתבע אינו מתגונן במועד בתביעה שהוגשה נגדו בבית המשפט. ככלל, ועל פי רוב, זכאי תובע ליטול נגדו פסק דין על יסוד התביעה, על מנת שלא לעודד תופעה פסולה של התעלמות מהליכים והתחמקות מהם, והדברים בוארו לא אחת. ואולם אף כאן יש מקרים חריגים. אמנם אין לנתבע שלא התגונן זכות קנויה שביהמ"ש יבדוק עבורו לפני ולפנים עילת התביעה, בה לא טרח להתגונן. ואם ינתן פסק דין שגוי לגופו באין התגוננות, אין לו אלא להלין על עצמו (בכפוף לזכותו לבקש ביטול הפסק לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על פי הקריטריונים הידועים של סיבת המחדל וסיכויי התובענה). אולם מאידך, גם אין לתובע זכות קנויה מן הדין או הצדק שינתן פסק דין על יסוד עילת תביעה שגויה בעליל, שאינה יכולה לעמוד על פני כתבי הטענות (כתב התביעה). ככל בקשה, אף בקשה למתן פסק דין באין הגנה כפופה לשיקול דעתו של בית המשפט. ב. כך, אם יבקש למשל תובע לקבל פסק דין על יסוד עוולת הרשלנות הנטענת בתביעה בתורת עילה יחידה כנגד נתבעים (מבטחת חובה והנהג ברכב בו נסע התובע כשנפגע); כאשר העובדות הנטענות בתביעה ואף מסמכי הכיסוי הביטוחי המצורפים לה מלמדים על פני הדברים שיש תחולה לכלל יחוד העילה הקבוע בסע' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היינו לא עומדת לתובע כלל העילה היחידה לפי פקודת הנזיקין, שמכוחה תבע. ונניח לשם פשטות הדוגמא שצורף תצהיר תומך לבקשה למתן פסק דין באין הגנה, יחד עם חוו"ד רפואית על נכות בשיעור 20%. האם אנוס בית המשפט לקבל התביעה בעילה (היחידה והשגויה על פניה) שנטענה בה, ולפסוק פיצוי בהתאם? למשל פיצוי העולה על התקרה הקבועה בתקנות בגין הנזק הלא ממוני משעה שבתאונת דרכים עסקינן? ועוד שלא בהתאם לכללים החלים ביחס לקביעת הנכות החלים בתביעה, לו הוגשה בעילה הנכונה? שמא מותר לביהמ"ש במקרה אשר כזה להתכבד ולהפנות התובע לצורך לתקן התביעה ולא ליתן פסק דין כמבוקש? או אף למחוק התביעה במקרה הצורך, ואם לא תוקנה, שכן כתב התביעה כמות שהוגש אינו מראה עילה (תק' 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי - ראה להלן; ושמא ניתן אף לעשות שימוש בתק' 156 אם לא קוימה ההנחיה לתיקון התביעה, לאחר מתן התרעה). האם במידה ויפעל כך ישים עצמו ביהמ"ש כפרקליטו של הנתבע? ואם התריע על מחיקה בהיעדר עילה, והתביעה כן תוקנה (או נמחקה והוגשה מחדש בעילה הנכונה), האם שם עצמו כפרקליטו של התובע דוקא, משעה שהעמיד אותו על כשל בסיסי בכתב התביעה? ברור שהתשובה לשתי השאלות הנה בשלילה. ביהמ"ש לא נעתר לבקשה למתן פסק דין בעילה שעל פניה אינה עומדת לימינו של המבקש, אף שבעל ריבו לא טרח להתגונן, נימק כנדרש מדוע אינו נעתר, ונתן הנחיות על מנת שהשאלות הדרושות תוכלנה להתלבן כיאות. ג. במקרה שלנו, לבקשה לביצוע שטר יש לצרף השטר. במקרה דנן מדובר בשיק עליו מתנוסס הכיתוב "למוטב בלבד". מדובר בנתון עובדתי גלוי על פני השטר שהנו חלק מעילת התביעה גופה, ומשמעותו המשפטית בוארה. נניח שהנתבע מגיש התנגדות לביצוע שטר, ומציין שהנימוקים להתנגדות מפורטים בתצהיר תומך ומצורף. בתצהיר אינו טורח הנתבע להעלות הטענה המשפטית בדבר נפקות הכיתוב "למוטב בלבד". הדיון מועבר לבית המשפט משעה שהוגשה התנגדות. התצהיר התומך יהפוך לכתב הגנה כידוע, אם תינתן הרשות להתגונן. אלא שמאידך בתצהיר תומך אמורים לפרט עובדות ולא טענות משפטיות. נניח שניתנה רשות להגן. האם יהא ביהמ"ש מנוע מהתייחסות לנפקות המשפטית של הכיתוב "למוטב בלבד", שכאמור אינו בבחינת עובדה השנויה כלל במחלוקת בין הצדדים? ועוד קודם לכן, ואף בהנחה שהנתבע מלא פיו מים, ולא טען הטענה , כאשר נניח שיתר טענותיו (אלמלא דובר בשיק למוטב בלבד) קלושות אף ביחס לרמה הנצרכת לשם מתן הרשות להתגונן: האם מנוע הרשם הדן בבקשת הרשות להתגונן ליתן לנתבע את יומו, לאור הכיתוב "למוטב בלבד" ואך מטעם זה, כאשר על הרשם לבדוק "במבט מלמעלה" האם יש סיכויי הגנה, ולו קלושים, ואם התשובה חיובית שומה עליו שלא לחסום הגישה לערכאות מלפני הנתבע (דוקא)? ד. כאשר לא מגלה התביעה עילה (ותביעה שטרית גרידא מכוח שיק משורטט למוטב בלבד, המוגשת שלא בידי הנפרע המצוין בשיק כנגד המושך, אכן אינה מגלה עילה לדידי, ולכן מתקיים בה הפסוק שאין לה סיכוי), הרי שלו הוגשה במישרין לביהמ"ש רשאי היה ביהמ"ש לסלקה על הסף, כאמור מכוח תק' 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ואף "בכל עת " (לשון התקנה), היינו עוד לפני שחלף המועד להגשת הגנה. כך רשאי היה ביהמ"ש לעשות אף לו הוגשה במקור תביעה לביצוע שטר, הוגשה התנגדות, וניתנה רשות להתגונן, כאשר אז הבקשה לביצוע שטר מהווה כתב התביעה, והתצהיר התומך ההתנגדות - כתב הגנה. אמנם ברגיל יתן ביהמ"ש הזדמנות לתקן הטעון תיקון או להתייחס לשאלה מדוע לא תמחק התביעה, ולא ימחק תביעה אם יש לה סיכוי. אך במקרה שלנו לא ניתנה ההחלטה באין התייחסות אלא ניתנה בבקשה ארוכה ומפורטת בה טרחה המבקשת ופרסה משנתה, מדוע כביכול קנויה לה הזכות השטרית. עמדתה לא יכולה להתקבל ואכן לא התקבלה, על פי ההלכה הנוהגת. מכל מקום, ובמענה למשל שהמשילה המבקשת, ביהמ"ש רשאי ליזום מיוזמתו הליך המחיקה, אף בלא בקשה של הנתבע, ולעתים אף בניגוד לעמדתו: ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן פ"ד מא(1) 577 (פסקה ראשונה של פסה"ד). ה. ואם לדוגמאות נוספות נזקקנו שתמחשנה מגמת סדרי הדין לפיה ביהמ"ש אינו בבחינת "אוטומטון" שיזכה תובע לעולם אך מחמת היעדר טענות או נוכחות בהליך של נתבע, אפנה אף לשתיים אלה: ראשית, באין התיצבות של נתבע לדיון אליו זומן כדין, עדיין לא קמה זכאות אוטומטית של התובע לקבל פסק דין. עליו להוכיח תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו (תק' 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). ממילא במסגרת זו, ולמרות שממילא לא נחשף התובע לחקירה נגדית על תצהירו (אם הוגש לשם קיום דרישת ההוכחה) עשוי ביהמ"ש לבדוק עילת התובענה לגופה והאם הוכחה ולו "במבט מלמעלה". שנית, כשהנתבע לא מגיש סיכומיו ואף לאחר ארכות, נוטל הוא סיכון שמקורו באובדן הזדמנות קנויה לשכנע ביהמ"ש בצדקת טענותיו, בסיכום דברים סדור אותו הגיש יריבו. אך מאידך, לתובע אין זכות שינתן לטובתו פסק דין אך משום שהנתבע לא הגיש סיכומיו, אלא ההלכה קובעת שעל פסק הדין להינתן לגופו על בסיס הראיות הקיימות בתיק (כך שבמקרה המתאים ניתן אפילו להורות על דחיית התביעה לגופה). 15. אני דוחה הבקשה. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות. שיקיםשיק למוטב בלבדשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר