בפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשם שמעון רומי), מיום 15/8/10 בת"ט 10-02-36197, שעניינה דחיית התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 1201341109. העובדות הצריכות לענייננו. 1. א. המערער 1 (להלן: המערער), איש עסקים ישראלי אשר מרכז עסקיו ברומניה, הוא הבעלים, בעל שליטה והמנהל של חברת סומייל פרודימפקס בע"מ שנוסדה ברומניה (להלן: סומייל), ופעלה שם לשיווק צמיגי המשיבה (להלן: אליאנס), באמצעות חברה אחרת בשם "אליאנס אנוולופ" (להלן: אנוולופ), בבעלות בנו של המערער, יוסף דדון (להלן: יוסף). לצורך העמדת קו אשראי לסומייל אצל אליאנס ולהבטחת פרעון חובה, מסר המערער לאליאנס חמישה שיקים בסך 60,000 ₪ כל אחד, חתומים על ידו אישית, לבטחון ללא תאריך פרעון, בסכום מצטבר של 300,000 ₪ (להלן: השיקים). ב. משנותרה סומייל חייבת לאליאנס סך של 94,800 יורו, הפקידה אליאנס את השיקים בבנק. לאחר שפרעונם סורב על ידי הבנק הנמשך במועד הפירעון, ועל גבי השיקים צויין "אין כיסוי מספיק", הגישה אותם אליאנס לביצוע. ג. המערער התנגד לביצוע השיקים בטענה כי ניתנה לגביהם הוראת ביטול, עקב זכותו לקיזוז נזקים שגרמה לו אליאנס, ואף הודיע כי יגיש נגדה תביעה ויעתור לאיחוד הדיון. טענות ההגנה של המערער מתמצות בכך כי בין סומייל לבין אליאנס היה קיים הסכם בלעדיות בעל פה ליבוא צמיגים של אליאנס לרומניה (להלן: הסכם הבלעדיות), ואליאנס הפרה הסכם זה באופן חד צדדי ובחשאי, כאשר החלה לשווק צמיגיה ברומניה באמצעות חברה אחרת. כתוצאה מכך נגרמו לסומייל, המחזיקה גם היום במלאי צמיגים בשווי של 200,000 יורו ולאנוולופ, נזקים בגובה של כ-692,971 יורו, אותם מבקש המערער לקזז כנגד השיקים. המערער טען כי הוצאות הפרסום והשיווק של סומייל עמדו על 46,148 יורו, ואילו הנזקים לאנוולופ, לרבות עלות הקמתה, דמי שכירות, ריהוט, משכורות לעובדים, מכוניות והפסד מכירות, עמדו על סך כולל של 645,823 יורו. ד. לטענת אליאנס, מעולם לא היה בין הצדדים הסכם בלעדיות כלשהו, ובהעדרו, לא ניתן לטעון להפרתו ולקיזוז נזקים כלשהם, אשר הוכחשו אף הם כתוצאה מהפרה זו. ה. בית משפט קמא, אשר דחה את ההתנגדות, קבע כי בקשת הרשות להגן אינה מגלה הגנה ולו לכאורה מפני התביעה השטרית. בסקרו את טענות הצדדים וראיותיהם, לרבות החקירות הנגדיות, ציין כי המערער מאשר שגובה האשראי שניתן לו היה גבוה מהחוב, ואינו כופר בקיומו של החוב, אם כי הוא טוען לזכותו לקזז את נזקיו. נקבע כי טענת המערער בהתנגדותו לפיה ניתנה הוראה לביטול השיקים מסתברת כבלתי נכונה בעליל, מהטעם שסיבת אי הפירעון המצויינת על פניהם היא "העדר כיסוי מספיק". אשר לטענת הקיזוז נקבע כי אין חולק שהנזקים נגרמו לסומייל ולא למערער עצמו. קיזוז של נזק נטען יכול להיות רק בין צדדים קרובים. משכך, כאשר הנזק השנוי במחלוקת נטען להיות נזקה של סומייל, והתביעה אינה אלא תביעה לאכיפת בטוחות שנתן המבקש למשיבה לחובה של סומייל, הוא אינו בר קיזוז. עוד ראה בית משפט קמא לציין כי לא הובאה בפניו התביעה הנזכרת בבקשת הרשות להתגונן או הודעה על הגשתה. במהלך הדיונים ניסה המערער למכור את זכויותיו וזכויות רעייתו במשק המצוי במושב רוויה, אך אליאנס הטילה עיקול על הנכס וכן על כספים המצויים בידי הרוכש, המחזיק דן קרן. בקשת המערער, רעייתו ובתם לביטול העיקולים נדחתה. אף שעניינו של הערעור הוא בדחיית ההתנגדות בלבד, הצטרפו רעייתו של המערער ובתו כמערערות נוספות, עקב טענתן כי לא היה מקום להותיר את העיקול על כנו. בקשה שהגישו המערערים לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא, אשר איפשר המשך הליכי הוצאה לפועל בתיק, נדחתה הן על ידי בית המשפט קמא והן על ידי בית המשפט המחוזי. (כב' הש' ר. למלשטרייך-לטר). מכאן הערעור שבפני. 2. תמצית טענותיהם המרכזיות של המערערים: א. המערער חוזר על טענותיו לפיהן הפרה אליאנס הסכם בלעדיות עם סומייל, וגרמה לנזקים לסומייל ולאנוולופ. לעיקרי הטיעון מטעמו צירף כתב תביעה שהגיש נגד אליאנס בחודש נובמבר 2010 על נספחיו, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב הפרה של הסכם הבלעדיות הנטען, וכן את כתב ההגנה שהוגש מטעם אליאנס על נספחיו (ת.א. 1679-11-10 (להלן: התביעה החדשה), בטענו כי די בכך שיציג הגנה לכאורה כנגד אליאנס האוחזת בשיקים על מנת שתינתן לו רשות להתגונן. ב. המערער טוען כי כל טענה העומדת לסומייל כנגד אליאנס עומדת גם לו, מכוח היותו ערב, ובית המשפט שגה עת דחה את ההתנגדות, מבלי לבדוק אם מולאו תנאי הסף הקבועים בחוק הערבות, דהיינו כי אליאנס לא היתה רשאית לדרוש מהמערער מילוי ערבותו מבלי שדרשה תחילה מסומייל קיום חיוביה. המערער הציע להחזיר את מלאי הצמיגים "התקועים" במחסני סומייל לאליאנס, אך זו סירבה ומסרבת לקבלם. משכך, עומדת לו טענת הקיזוז בקשר לנזקים שנגרמו הן לסומייל והן לאנוולופ, אשר פורטו בערעור. ג. עוד נטען בדבר זכותן של המערערות 2 ו-3 לעתור לביטול העיקולים. 3. תמצית טענותיה של אליאנס: אליאנס חוזרת על טענותיה בבית משפט קמא, תומכת בפסק דינו ומבקשת לדחות את הערעור. א. ראשית, היא מכחישה לחלוטין הסכם בלעדיות בין הצדדים, וטוענת כי הטענה אינה נתמכת במסמך כלשהו או הודיה של אליאנס בקיומה של בלעדיות. ב. אליאנס מפנה להלכה הקובעת לטענתה בעניין טענות קיזוז כנגד חבות על פי שטר - רע"א 6250/98 נורדלנד פפייר נגד מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) ואח', פ"ד נג (2) 274, (להלן: הלכת נורדלנד)), על פיה חלים דיני הקיזוז שבדין הכללי בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך עיסקה אחת, אזי ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. אם אינם מתוך עיסקה אחת, הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. לטענתה, אין מדובר בעסקה אחת, לכל היותר התקיימה מסגרת עסקית רחבה בין אליאנס לבין סומייל, ואין מדובר בצדדים קרובים. עסקינן בטענות נזיקיות שאינן קצובות, אשר נגרמו על פי הנטען (והמוכחש) לסומייל ולאנוולופ, שהם צדדים רחוקים, שעה שהצדדים הקרובים הם המערער ואליאנס. המערער לא ביסס כהלכה את טענת הקיזוז במסגרת התנגדותו לביצוע השטר, ומדובר בתחשיב אשר אינו מעוגן בראיות כלשהן. עוד נטען כי במקרה דנן אין הערב רשאי להעלות טענות העומדות לחייב העיקרי - חברת סומייל, מהטעם שדיני השטרות וההלכות לעניין זה גוברות על הוראות חוק הערבות, ואת טענות הקיזוז המעלה ערב נגד נושה יש לבחון על פי הלכת נורדלנד. אליאנס טוענת כי טענת ההגנה היחידה כנגד שטר בטחון שאינו כערבות רגילה הינה כי החיוב על פי שטר תלוי במילוי תנאי שלא קויים או טרם קויים. ג. באשר לטענת המערער כי אליאנס לא דרשה את פרעון החוב מסומייל תחילה, זו נסתרת על פניה במסמך מש/1, שם נדרשה סומייל פעם נוספת על ידי אליאנס, לאחר פניות קודמות, לפרוע את החוב בסך 94,800 יורו עוד ביום 26/10/09. השיקים, אשר נמשכו ביוזמת המערער כבטחון לחובה של סומייל, חוללו מאין כיסוי ולא בוטלו כטענת המערער. ה. אליאנס הגיבה אף לטענות המערערים בדבר העיקול הזמני שהוטל על נכס המקרקעין של המערערים, בטענה כי המערער לא הצליח לטעת ספק בצדקת התביעה, ועל העדר יכולתו הכלכלית ניתן ללמוד מחקירתו. משכך, ניתן להסיק כי הסרת העיקול תגרום להכבדה על ביצוע פסק הדין לכשיינתן. דיון 4. ראשית, אני רואה לדחות את ערעורן של המערערות 2 ו-3 על הסף. בהודעת הערעור צוין כי הוגש על החלטת בית משפט קמא מיום 15/8/10 לדחות את התנגדותו של המערער לביצוע שטר. ההחלטה ניתנה כנגד המערער בלבד, והעובדה כי בין יתר ההליכים בתיק נדונו גם בקשה להטלת עיקול זמני על נכס המשותף לכאורה למערערים 1 ו-2 ובקשה לביטולו, אינה מקימה זכות ערעור למערערות 2 ו-3 על ההחלטה לדחות את ההתנגדות. המערערות 2 ו-3 ישאו בשכר טרחתה של אליאנס בסך של 7,500₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 5. הזכות להתגונן האם עומדת למערער הגנה אפשרית בכל הנוגע לנזקים בסכומים בלתי קצובים שנגרמו לסומייל ולאנוולופ? במישור העיוני מושגי, עומדת לכל נתבע זכות דיונית בעלת מימד חוקתי להתגונן מפני תביעה המוגשת נגדו, השקולה כנגד זכות הפנייה לערכאות של התובע. מנגד, בחר מחוקק המשנה להעדיף שיקולי יעילות מערכתית ואינטרס לעשות צדק עם תובעים שתביעתם מקיימת את התנאים בהליך סדר הדין המקוצר, שהינו חריג להליכי התביעה הרגילים, שעה שהנתבע אינו מעלה טיעוני הגנה שיש בהם ממש. כדי לאזן בין הזכויות והאינטרסים הללו, "יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן...רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו". (דבריהם של כב' השופטים דנציגר, פרוקצ'יה ורובינשטיין בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות, טרם פורסם, ניתן ביום 15/6/09). כן יפים לענייננו הדברים בע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ, רו"ח- יו"ר הרשות לבקרת תקציבים (לא פורסם, ניתן ביום 6.3.08), מפי כב' השופטים רובינשטיין, חיות ואלון, כדלקמן: "הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לביצוע שטר נועדו לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים (ראו: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004) (להלן: עניין אלפי); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)). לפיכך, מקום שבו מתברר לבית המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תינתן רשות להתגונן (ראו: עניין אלפי, שם; עניין זהבי, שם; עניין אוזן, שם; ע"א 3/65 אבניר נ' קרפין, פ"ד יט(4) 85, 87 (1965); ע"א 86/66 פריטל נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד כ (2) 520 (1966); זוסמן, 677-676). אך אם יש בידי מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך. לצורך כך אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו (עניין אלפי, שם; ראו גם: ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פיסקה 6 ([], 1.5.2006); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988))". (כן ראו בין היתר: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, מפי כב' השופטת נתניהו; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, בעמ' 400, מפי כב' השופטת שטרסברג כהן). כידוע, אין מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לבקשה לביצוע שטר רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו. (ראו גם בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 175; ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1) 66, 70-69; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 138). מן הכלל אל הפרט 6. במקרה דנן, סבורתני כי אין למערער הגנה ממשית בכל הנוגע לנזקים בסכומים בלתי קצובים שנגרמו לסומייל ולאנוולופ. א. במהלך הדיונים בבקשה לביטול העיקולים ובהתנגדות לביצוע השטרות, הוכח כי חובה של סומייל לאליאנס אכן עמד על סך של 94,800 יורו, וכי המערער ערב לחוב זה באמצעות שטרות הבטחון שמסר לאליאנס להבטחת החוב. עוד הוכח כי בניגוד לטענת המערער כי נתן הוראת ביטול לגבי השיקים נשוא הדיון, חוללו אלה מאין כיסוי מספיק, והמערער לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו. ב. המערער טען כאמור לקיומו של הסכם בלעדיות בין סומייל לבין אליאנס ולזכותן של סומייל ואנוולופ לקזז נזקים שנגרמו להן לטענתו, עקב הפרתו. לדבריו, נעשה ההסכם בעל פה כמקובל "בפלח שוק עסקי זה". דא עקא, שבסעיף 16 לכתב ההגנה לתביעה החדשה, אשר צורף כאמור על ידי המערער עצמו לעיקרי הטיעון שהגיש, בין השאר על מנת להוכיח כי אליאנס הפנתה לקוחות אל סומייל, נטען כי עוד ביום 3/3/06 שלחה אליאנס הודעה בדואר אלקטרוני לסומייל (באנגלית), ודרשה ממנה להסיר כל חומר פרסומי וכל מסמך ממנו משתמע כי היא המפיצה הבלעדית של אליאנס ברומניה, תוך הודעה מפורשת "לא הענקנו לך את זכות הבלעדיות". גם ההודעה עצמה, אשר נשלחה בדואר אלקטרוני צורפה לעיקרי הטיעון של המערער, בהגינותו. אכן, במסגרת ההגנה האפשרית של צד לדיון עומדת גם האפשרות לטעון טענות כנגד מסמכים בכתב, אך בנסיבות הענין שבפנינו הגנה זו היא דחוקה ביותר, נוכח היותה מנוגדת להודעה מפורשת של אליאנס. לא נעלם מעיני כי מדובר בראיות שהוגשו לערכאת הערעור ואשר לא היו בפני בית משפט קמא אשר דן בעניינו של המערער, אך משהתיר המערער לעצמו להגיש ראיות נוספות לעיונו של בית המשפט שלערעור, מבלי לבקש רשות לכך, לא יוכל לטעון כי לא ניתן לעיין בהן ולהתרשם מנפקותן. יתר על כן, טענות המערער כנגד הנזקים שנגרמו לסומייל ולאנוולופ עקב התקשרותה של אליאנס עם מפיץ נוסף היו כלליות בלבד, והמערער בחר שלא להצביע על התאריכים הרלוונטיים בהם החל המפיץ הנוסף לשווק את מוצריה של אליאנס, מתי נודע הדבר למערער, מתי הזמין לאחרונה מוצרים של אליאנס וכיו"ב. המערער אמנם פירט בתצהירו נזקים שונים שנגרמו ויגרמו לסומייל ובעיקר לאנוולופ, אך ללא תמיכה עובדתית כלשהיא. בנסיבות אלה, קשה שלא להתרשם כי טענותיו של המערער נועדו לדחוק את הקץ ללא ביסוס עובדתי כלשהוא. 7. יחד עם זאת, כדי לסבר את האוזן, ייאמר כי אפילו היה בכוחו של המערער להרים את הנטל בדבר קיומו של הסכם הבלעדיות, יקשה עליו לעבור את המשוכה הנדרשת לצורך העלאת הטענה בדבר זכות הקיזוז העומדת לסומייל. לא זו אף זו, המערער לא נתן כל הסבר למקורה של זכות הקיזוז שהוא מבקש לקנות לעצמו בקשר לנזקיה הנטענים של אנוולופ, המהווים עיקר הנזקים הנטענים על ידו. א. כבר עתה ברור מהמסמכים שהוגשו לעיון בית המשפט בשתי הערכאות כי אין בסיס עובדתי לטענת המערער שאליאנס לא דרשה מסומייל לפרוע את חובה בטרם פנתה אל המערער. (ראו מסמך מש/1, שם נדרשה סומייל על ידי אליאנס לפרוע את החוב בסך 94,800 יורו עוד ביום 26/10/09). המערער עצמו הציע להחזיר את מלאי הצמיגים "התקועים" במחסני סומייל לאליאנס, והלין על אליאנס שסירבה לכך. ב. האם עומדת לסומייל זכות קיזוז כלפי אליאנס, ואם התשובה לשאלה זו היא חיובית, האם עומדת גם לאנוולופ זכות קיזוז. כפי שנקבע ברע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 285, מפי הנשיא ברק (להלן: הלכת נורדלנד), חלים דיני הקיזוז הכלליים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. "אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים" שאלת הקיזוז נגד צדדים רחוקים הושארה בצריך עיון בפסק דין נורדלנד. אשר לסומייל, עסקינן בטענות הקיזוז של צד קרוב לאוחז בשטר - המערער - שהינו ערב לחובה של סומייל - שהנה צד רחוק בפני עצמה. לטענת אליאנס, במקרה דנן אין המערער רשאי להעלות טענות העומדות לחייב העיקרי - סומייל, מהטעם שדיני השטרות וההלכות לעניין זה גוברות על הוראות חוק הערבות, ואת טענות הקיזוז המעלה ערב נגד נושה יש לבחון על פי הלכת נורדלנד. אליאנס עומדת על כי טענת ההגנה היחידה כנגד שטר בטחון שאינו כערבות רגילה, הינה כי החיוב על פי שטר תלוי במילוי תנאי שלא קויים או טרם קויים. לטעמי, כל טענה העומדת לסומייל כנגד אליאנס עומדת גם למערער, מכוח היותו בעליה, מנהלה וערב לחובותיה. (ראו סעיף 7(א) לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967 הקובע: "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב". כן ראו ע"א 1181/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מח(4) 463, המרחיב את טווח טענותיו של הערב: "בהתחשב בתכליתה של הערבות - דומה כי מן הראוי לפרש את הוראות הסעיף 7(א) לחוק הערבות באופן המרחיב את אפשרויותיו של הערב להתגונן ב"טענות החייב" ולא לצמצמן". ג. המערער רשאי איפוא, להעלות כל טענה שסומייל עצמה זכאית להעלות, בקשר לעסקיה עם אליאנס. משכך, נשאלת השאלה אם החיוב על-פי השיקים שניתנו להבטחת האשראי של סומייל לאליאנס והחיוב על פי טענת המערער להפרת הסכם בלעדיות נובעים עיסקה אחת? אין חולק כי בין הצדדים התקיימו יחסי מסחר. מטענות הצדדים עולה כי בין אם נתנה אליאנס בלעדיות לסומייל ובין אם לאו, נכרת ביניהן "הסכם מסגרת", לפיה היתה סומייל סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה ברומניה, ומדי פעם סיפקה אליאנס לסומייל מתוצרתה. בפרשת נורדלנד ציין הנשיא ברק כי בדיני הקיזוז המושג "עיסקה אחת" בא לבטא מציאות מסחרית - משפטית והפנה לע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר ומזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177 (להלן: ענין ביר טל), שם קבע השופט גולדברג כי "עיסקה אחת" הינה:"...עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה ביניהם". כמו בענין נורדלנד וגם בענין ביר טל, נראה כי גם בענייננו הקשר בין החיוב השטרי שנעשה בעבר לבין טענת המערער בדבר הפרתו של הסכם הבלעדיות אינו "הדוק" מספיק, כדי לראות בהם עיסקה אחת. כל אספקת סחורה על ידי אליאנס לסומייל והתמורה בגינה, אשר יצרה את החוב, היא עיסקת מכר עצמאית, הניתנת לניתוק מבחינה עסקית מהסכם הבלעדיות, אפילו היה מוסכם, ולכאורה אין הדבר כך. ד. כאשר החיובים הנטענים אינם מתוך עיסקה אחת, היכולת לקזז ביניהם מותנית בהיות שני החיובים הכספיים קצובים. החיוב השטרי הוא קצוב מטיבו, ואילו החיוב הנזיקי מטבעו אינו קצוב, ולא ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונאית פשוטה. המערער אף לא ביסס את טענת הקיזוז במסגרת התנגדותו לביצוע השטר, ומדובר בתחשיב אשר אינו מעוגן בראיות כלשהן. משכך, לא יכלה טענת המערער לקיזוז לעמוד לו אף בהנחה כי הסכם הבלעדיות המוכחש אכן קיים. ה. למעלה מן הצורך ייאמר כי נזקיה הנטענים של אנוולופ לא היו משמשים בסיס לקיזוז, אפילו נקבע כי זכות זו עומדת לסומייל, משמדובר בחברה של בן המערער, אשר המערער כלל לא כלל בהסכמי ההתקשרות עם אליאנס. לטעמי, לא מן הנמנע כי המערער יצר אשכול חברות, אך ענין זה לא נטען על ידו באף אחד מההליכים בין הצדדים, ואין מקום להעלותו מטעם בית המשפט. 8. בנסיבות הענין, היה מקום לדחות את הערעור. ואולם, במהלך הדיון בערעור, הציע בית המשפט למערער, לפנים משורת הדין, להפקיד את סכום השטר בבית המשפט כנגד קבלת ההתנגדות על אף טענותיו הדחוקות של המערער, כדי לאפשר לו להתדיין בבית המשפט, תוך לקיחה בחשבון גם של זכות המשיבה, שהמערער לא יגרור את חובו ואולי אף ימכור את נכסו היחיד בארץ. תחילה דחה המערער הצעה זו על הסף בטענה כי אינו יכול לגייס את הכספים הנדרשים, אך בהמשך שלח הודעה לפיה, אם יוסר העיקול על נכס המקרקעין שלו ושל רעייתו, יוכל לגייס את סכום החוב לצורך הפקדתו, והוא יסכים להפקיד את הסכום שנקבע לאחר הסרתו. אליאנס הודיעה בתגובה כי היא מתנגדת לקבלת ההתנגדות מכל וכל מהטעמים המפורטים לעיל, אך לחלופין מסכימה להפקדת סכום של 342,103 ₪, שהינו מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. כנגד הפקדתו של סכום זה, מסכימה אליאנס אף להסיר את העיקול על נכס המקרקעין של המערער ורעייתו. בע"א 9654/02 אלפי הנ"ל התייחס השופט טירקל למקרים במצויים על קו הגבול, ב"אזור הדמדומים של הספק": ... יש מקרים המצויים על קו הגבול, באזור שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים ש'בהם היה 'כמעט' בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט' (זוסמן בעמ' 689). אלה הם המקרים הדחוקים שבהם עושה בית המשפט חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים; דהיינו, 'כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי' (זוסמן שם) [...] בסיכום, בדרך כלל, אם מראה הנתבע הגנה אפשרית, לא יחסום בית המשפט את דרכו לבירור העניין על ידי הטלת תנאים או ערובות; עם זאת, סיכויי ההצלחה של הנתבע הם שיקול חשוב אם להתנות את הרשות בתנאים או בערובות (גורן בעמ' 324, והאסמכתאות שם). לעניין זה, יודגש שאין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות, שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם." לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר למערער את יומו בבית המשפט, על אף טענות ההגנה הדחוקות שהעלה והסיכוי הקלוש לקבלתן, תתקבל התנגדותו אם יפקיד במזומן בקופת בית המשפט סכום של 342,103 ₪ עד יום 24/2/11, ללא כל התנייה. לאחר הפקדתו של סכום זה, יוסר העיקול על נכס המקרקעין של המערער ורעייתו. יצויין כי בנסיבות המפורטות בענייננו, לא ראיתי לקבל טענותיו של המערער כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר גיוס הסכום שנקבע. לא יופקד הסכום במועד שנקבע, יידחה הערעור. 9. בנסיבות אלה ישא כל צד בהוצאותיו. המזכירות תשיב את הפקדון למערער באמצעות בא כוחו, ואולם הפקדון לא יושב לפני יום 25/3/11. ערבותשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר