סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול נכס של חייב הנמצא בידי צד ג'. ##להלן החלטה בנושא התנגדות לביצוע שטר צד ג':## לפני התנגדות לביצוע שטר. סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 שכותרתו הוצאה לפועל של שטרות, קובע: "(א) שטר חליפין שטר חוב ושיק משמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט, הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת... (ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק דין. (ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה תהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות ומשהוגשה התנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט;לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי...". מכוח סעיף זה, רשאי האוחז לפנות במישרין אל לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר. החייב רשאי להתנגד לביצועו של השטר בדרך בה מבקשים רשות להתגונן מפני תובענה בסדר דין מקוצר. לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן, נפסק: "הלכה פסוקה היא בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו שוקל את מהימנותו של הנתבע ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו שפורטו בתצהיר. די לנתבע בכך שהראה בתצהירו הגנה אפשרית בפני התביעה ולו בדוחק, אלא אם כן התמוטטה הגנה זו בחקירה שכנגד. אולם ראוי להדגיש כי המנעותו של התובע מלחקור על התצהיר אין בה כדי להוסיף לתצהיר את אשר אין למצוע בו מעיקרו. כלומר, החקירה על התצהיר יש בה כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, אולם באין חקירה כזו, עומד בפני בית המשפט רק מה שנאמר בתצהיר ובית המשפט בוחן אם יש בדברים האלה כדי לבסס הגנה ולו בדוחק נגד התביעה." (ע"א 16/89 "ורדים חב' לגידול פרחים" נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מ"ה (5), 735). טענות המבקש, כפי המופיעות בהתנגדות לביצוע שטר הן: המבקש לא חתם על מסמך כלשהו לרבות שטר החוב מכוחו הוא נתבע על ידי המשיבה, שכן החתימה המתנוססת על גבי שטר החוב אינה שלו. יש לפנות בדרישה לשלם את החוב הנטען של החברה, למר גאבר חסאן בהסכם ההתקשרות התחייב צד ג' לשחרר את המבקש מכל ערבות ו/או התחייבות ו/או חיוב ו/או שיק שניתנו ו/או נוצרו על ידו ו/או על ידי חברת אלמוריד פלסט בע"מ מיום תחיל פעילותה העסקית ואילך כלפי הספקים השונים. משכך טוען המבקש כי יש להפנות את הדרישה לתשלום כלפי אותו צד ג' ויש לשחררו משטר החוב. לטענת המבקש מרגע שהעביר את כל המניות בחברת אלמוריד פלסט בע"מ לצד ג' פנה לספקים השונים וביקש לבטל התחייבותו בשם חברת אלמוריד פלסט בע"מ כלפיהם. לטענתו, ככלל, פניותיו לכלל הספקים אושרו על ידי נציגיהם. לטענתו, ביחס למשיבה הוא העביר את פנייתו לבחורה בשם נטלי, שאישרה את קבלת הפנייה, ובשיחה עמו היא הודיעה כי "תעביר את פנייתו לאחראים במשיבה בכדי לפעול בהתאם לנתונים החדשים ואל מול הבעלים החדש של חברת אלמוריד פלסט בע"מ" (ראה סעיף 14 לבקשת ההתנגדות). אדון בטענות כסדרן: אשר לטענת העדר חתימה על שטר החוב - המבקש חזר בו מטענה זו ומשכך יש לדחותה. אשר לטענתו לפיה הועברו כל חובותיו ו/או ערבותו ו/או התחייבויותיו לצד ג' -המבקש חזר וטען כי הוא פנה למשיבה להעביר את התחייבויותיו לצד ג'. על פי עדות המבקש בדיון ועל פי הודעת באת כוחו בדיון, לא נתקבלה הסכמה של המשיבה לביטול התחייבויותיו של המבקש כלפי המשיבה וכן לא התקבלה הסכמה, בוודאי שלא הסכמה בכתב להעברת חיוביו, ככל שקיימים, לצד ג', מנגד לא התקבלה התנגדות לבקשת המבקשת מהמשיבה. גם באת כוחו של המבקש הודתה בסיכומיה כי לא התקבלה הסכמה להמחאת החוב ממנו לצד ג': "הוא הודיע על כך ומה משמעות הענין שהוא הודיע להם והם לא אמרו לו כלום. הוא ניסה להשיג את ההסכמה שלהם, אבל הוא גם לא מכיר את כל נבכי החוק. הוא פשוט עשה הסכם מסוים והעביר את כל הזכויות שלו בחברה למישהו מסוים והודיע לאמניר שהוא לא צד בחברה וזה לא רק זה שעד לסיום היחסים הוא לא היה חייב וכל החוב שנוצר אחרי, זה לא שייך לו". האם יש בהודעה למשיבה כדי להמחות את חבותו לצד ג'? בהחלטתי מיום 20.11.11 הבאתי את סעיף 6 לחוק המחאת חיובים הדורש הסכמה של הנושה להמחאת החיובים מחייב אחד לרעהו. בכתב הערעור טענה ב"כ המבקש כי למעשה ניתנה הסכמה של המשיבה להמחאת החיוב וכי יש לזמן את אותה נטלי שעבדה במשיבה כדי להוכיח טענה זו. ראשית, טענה זו לא נטענה בפני, שנית, ויתרה מכך, כלל לא נטען בהתנגדות כי אושרה המחאת החיובים ממנו לצד ג' על ידי אותה נטלי, אלא נכתב מפורשות כי נטלי מסרה לו כי תעביר פנייתו לגורמים המוסמכים, אך לא כי התקבלה הסכמה לכך, לא בעל פה וממילא גם לא בכתב. גם בסיכומי ב"כ המבקש, שחלקם הובאו כאן, נאמר מפורש כי הוא ניסה לקבל הסכמת המשיבה אך ללא הצלחה וכי הם לא שבו אליו לחיוב או לשלילה. אשר על כן יש לדחות גם טענה זו של המבקש. ואולם, מצאתי כי יש לשנות את החלטתי אשר למתן רשות להגן בנקודה אחת, ואפרט: בפסק הדין של כבוד בית המשפט המחוזי, כבוד השופט יעקב שינמן, נקבע כי יש להתייחס גם לטענת הגנה לפיה הופטר המבקש מערבותו. חבותו של המבקש כלפי התובעת הינה חבות שטרית המתבססת על שטר החוב וכפופה להוראות המנויות בפקודת השטרות [נוסח חדש]. במסגרת הוראות סימן ז' בפרק ב' של הפקודה (סעיפים 60 - 64 בפקודה) מנויות הדרכים המאפשרות פקיעתו של שטר. אחת הדרכים שמונה הפקודה הינה ויתור של האוחז ובלבד שנעשה בכתב. על-פי סעיף 62(א) לפקודת השטרות, ניתן לבטל שטר בכתב או בהשבת השטר לידי מושך השטר וכלשון הסעיף : "אוחז שטר שויתר בחלותו של השטר או לאחריה על זכויותיו כלפי הקבל ויתור מוחלט וללא תנאי- השטר נפקע; הויתור צריך שיהיה בכתב, זולת אם נמסר השטר לקבל". בענייננו שלנו, לא זו בלבד שהנתבע לא מציג כל ויתור שכזה בכתב, הוא אינו מייחס לתובעת ויתור שכזה בכתב. המבקש העיד בפניי, כי הוא לא דרש מהתובעת השבת שטר החוב בחזרה לידיו וכי לא התקבלה הסכמת התובעת בכתב לביטול ערבותו. מכאן, מסקנתי היא שהתובעת נותרה אוחזת כדין בשטר החוב. ואולם יש לבחון האם פקעה חבותו של המבקש כתוצאה מחילופי גברא אצל החברה החייבת. לטענת המבקש לא היה לחברה החייבת כל חוב כלפי המשיבה במועד הודעתו לתובעת על חילופי גברא אצל החברה החייבת. לשון שטר החוב מלמדת, כי המבקש נטל על עצמו מחויבות רחבת היקף, בלתי מסויגת ובלתי מותנית בתנאי כל שהוא, ולפיה הוא ערב לפירעון השטר ע"י עושת השטר. יוצא, אפוא, שתוקפה של ערבות זו של המבקש, מכוח שטר החוב, אינה מותנית בהיותו הבעלים של העסק ו/או שותפה ו/או מפעילה של העסק, ואין הערבות פגה או מבוטלת עם העברת הבעלות מהמבקש לצד ג'. משמע, אין נפקא מינה אם במועד מימוש ערבות זו וביצוע השטר, היה המבקש, כערב, הבעלים של החברה, או שמא הפסיק להיות כזו. משכך, העברת הבעלות בעסק לגורם אחר, כשלעצמה, אינה מבטלת את ערבות המבקש לפי שטר חוב, שהרי אין זיקה ישירה בין היות הנתבע בעל העסק לבין תוקף ערבותו לקיום התחייבויות עסק זה. על כן לא ניתן לראות בחילופי הגברא של בעל העסק בענייננו כמפקיע את חבותה של הנתבעת כערבה כלפי התובעת. לטעמי, הישועה למבקש באה מסעיף 15 (א) לחוק הערבות התשכ"ז- 1967 הקובע כי "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה..". סעיף 15(א) לחוק הנ"ל מבחין בבירור בין ערבות לחיוב קיים, לבין ערבות לחיוב עתיד לבוא. בעוד שחיובו של ערב לגבי חיוב קיים מגובש ומהווה חלק מהתחייבויותיו של הערב, הרי לגבי ערבות לחיוב עתידי קמה לערב בהתאם להוראות הסעיף האפשרות לבטל ערבות זו (ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, תשס"ו-2006, בעמ' 322). למעשה מדובר בהפטר מערבות לחיוב עתידי. לפי הפסיקה, דרישת הכתב, כפי שמצווה הוראת סעיף 15 לחוק הערבות, הינה דרישה ראייתית ולא מהותית, היינו העדרה לא מביא אוטומטית לקביעה כי הערב לא קיים אחר דרישת ההודעה, שהינה היסוד המהותי לביטול ערבותו של ערב, לפי הסעיף הנ"ל. על הערב המבקש, להוכיח כי הודיע לנושה - בענייננו התובעת- על ביטול ערבותה, וכי זו האחרונה אכן ידעה על ביטול הערבות. כמו כן על המבקש- הערב להוכיח כי במועד ההודעה לא היה חוב לחברה שלחיוביה ערב. אין חולק כי הנטל להוכיח כל הנתונים הללו על המבקש, ואולם לא זה המקום לבחון האם יעלה בידי המבקש להוכיח טענותיו. בפרשת ששון הנ"ל נקבע: "כל שקבע בית המשפט המחוזי לגביה הוא כי "אין אפשרות לקבוע שטענת ההגנה של המבקש [בהקשר זה] היא סבירה בנסיבות העניין או שהיא עשויה להתאמת בשלב עתידי". אין בקביעה זו כדי להוביל למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. כאמור לעיל, על בית המשפט הדן בבקשת רשות להתגונן להניח כי טענותיו של הנתבע הינן אמת, כאשר אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר, כשלעצמו, בסיס לאי מתן הרשות להתגונן. מכאן, שגם אם סבר בית המשפט המחוזי כי טענותיו של המערער עשויות שלא להתאמת בעתיד, אף שטרם נערכה בחינה מקיפה של הראיות בתיק, סברתו זו אינה מצדיקה הימנעות מהענקתה למערער של הרשות להתגונן". די לי בהנחה כי יעלה בידי המבקש להוכיח דברים אלו, כדי ליתן רשות להגן. אשר על כן ניתנת רשות להגן רק בנקודה זו של הפטר בגין הערבות. לנוכח מסקנתי האמורה אין לי מקום להידרש לשאלת עיכוב הליכים בצד דחיית ההתנגדות בעבר. על אף האמור מצאתי לומר בנקודה זו מספר מילים. עיכוב ההליכים שניתן היה לנוכח הרחבת חזית שנעשתה על ידי ב"כ התובעת בדיון שהתנהל לפני. הלכה ידועה היא כי אם נדחות כל הטענות המפורטות בהתנגדות, או אז יש מקום לשפעל ההליכים כלפי המבקש. ואולם על אף שנדחו כל טענות המבקש עדיין לא מצאתי לשפעל את ההליכים נגדו וזאת מאחר שב"כ התובעת הפנה כי קיים הליך תלוי ועומד ביחס לחובה של החברה ו/או צד ג' כלפי התובעת. אין חולק כי מקום בו יתברר כי חובה של החברה כלפי התובעת נמוך מהנתבע בתביעתה או אז אין לדרוש מהמבקש, שעשה שטר חוב המתייחס לחובה של החברה, מעל הסכום שיפסק כי החברה חבה בו. משכך ועל אף שלא נטענו טענות ביחס לחובה של החברה בהתנגדות נשוא דיון זה, ומשכך כביכול עם דחיית ההתנגדות היה מקום לשפעל ההליכים כלפי המבקש, אך משמתברר לי, בהרחבת חזית של ב"כ התובעת, כי קיים הליך תלוי ועומד ביחס לסכום חובה של החברה וביחס לחבותו של צד ג' או אז לא יתכן כי ההליכים כלפי הערב ישפועלו על מלוא סכום החוב הנטען, כשחובה של החברה יהיה בסופו של יום נמוך הרבה. ---- כאמור דברים אלו נאמרים בהערת אגב מאחר שניתנה כאמור רשות להגן בנקודה אותה פירטתי בהחלטתי. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ונותנת לנתבע רשות להתגונן, בסוגיית הפטר לערבותו מכח מסעיף 15 (א) לחוק הערבות התשכ"ז- 1967. התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להגן ישמש ככתב הגנה. לאור סכום התביעה, יעבור התיק לדיון בסדר דין מהיר, בהתאם לחלק ג', פרק ט"ז1 לתקנות. על הצדדים לפעול בהתאם לקבוע בתקנה 214ב1 לתקנות. הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר