סיבוכיה של פרשה זו הם יוצאי דופן. המשיב הגיש נגד המערער, תושב עזה, בקשה לביצועו של שיק, על-פי סעיף 81א לחוק התוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967. הבקשה הוגשה ללשכת ההוצאה-לפועל בבת-ים. המערער התנגד לבקשת המשיב ולביסוס ההתנגדות עשה תצהיר. בתצהיר נאמר שהמערער הוא תושב עזה ושמסר את השיק, שנמשך על בנק הפועלים בעזה, שם, בעזה, לאדם בשם עיסאם סעיד אלעשי שהוא תושב רמאללה. "לכן אין סמכות מקומית ואין סמכות ענינית לשום בית-משפט בישראל לדון בענין". עוד נטען בתצהיר, כי הבקשה הגיעה לידי המערער שלא בדרך הקבועה בתקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969. טענת ההגנה לגוף הענין היתה: פרעתי. משהוגשה התנגדות לביצוע השיק, העביר ראש ההוצאה-לפועל את הענין לבית-משפט השלום בבת-ים, בהתאם לסעיף 81א (ג) לחוק ותקנה 88ז לתקנות ההוצאה-לפועל. בדיון שנתקיים בפני שופט השלום ביקש המשיב להגיש תצהיר כדי לסתור את טענות המערער לגבי הסמכות. השופט פסל את התצהיר הואיל והמצהיר לא התייצב לחקירה. התצהיר נמסר למערער, שכנראה חפץ לחקור, רק יומיים לפי מועד הדיון, ולכן קבע שופט השלום שהמשיב חייב היה להתייצב לחקירה, אף בלא שהוזמן לכך. בכך השופט טעה. על-פי תקנה 473 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, אין חובה להתייצב לחקירה, זולת אם המצהיר נדרש לעשות כן. השופט יכול היה לדחות את הדיון למועד אחר מחמת האיחור בהגשת התצהיר ולחייב את המשיב בהוצאות הישיבה, או לסרב לקבל את התצהיר בגלל האיחור, אך לא בגלל העדרו של המצהיר. בסופו של דבר, החליט שופט השלום להרשות למערער להתגונן נוכח הטענה שפרע את השיק. הוא הורה כי התצהיר ישמש כתב-הגנה, זולת אם יגיש המערער תוך 15 יום כתב-הגנה אחר. 2. נפסיק כאן את מהלך הרצאת הדברים כדי להעיר הערה המופנית כלפי דרכי הדיון בסדר-דין-מקוצר, וכמוהו בביצוע שטרות, הדומה לו. פעמים הרבה הפנינו שימת לבם של השופטים הדנים בבקשות רשות להתגונן לכך, שאין זה רצוי להרשות לנתבע, כדבר שבשגרה, להגיש כתב-הגנה. כל עיקרו של סדר-דין-מקוצר לא בא אלא להגביל את ההגנה לאותן טענות שהנתבע מוכן לאשרן בשבועתו. מכאן חובתו של נתבע לעשות תצהיר כדי לקבל רשות להתגונן, והלכת תקנה 278, אשר לפיה רואים את תצהיר הנתבע ככתב-הגנה. השופט רשאי אמנם להתיר הגשת כתב-הגנה, אך עליו ליתן דעתו על כך, שבתתו היתר להגשת כתב-הגנה הוא פותח בפני הנתבע לרווחה את השער להבאת טענות שלא אומתו בתצהיר, ועל הרוב נמצא, מטרתו של סדר-דין-מקוצר מסוכלת. רק במקרים נדירים יהא צידוק להשתמש בכוחו זה של השופט, כגון שיש מקום להגיש תביעה שכנגד שמטבע הדברים לא תוכל להצטרף אל תצהיר הנתבע. בענין דנן לא ידענו על שום מה ראה שופט השלום להתיר הגשת כתב-הגנה, ואנו מביעים את המשאלה שינהג בעתיד על-פי הנחיות אלה. 3. נחזור עכשיו להמשך הפרשה. המערער קיבל רשות להתגונן, אך דעתו לא נחה מן העובדה ששופט השלום לא פסק בענין הסמכות. לכן נטל רשות ערעור וערער בפני בית-המשפט המחוזי. שם נהפכו היוצרות כליל. השופט דן אמנם בטענת חוסר סמכות, אך הגיע למסקנה מוטעית כי מציאות השיק בישראל מעמידה את הסמכות, הנתונה בידי כל לשכת הוצאה-לפועל בישראל, מכוח סעיף 6 לחוק ההוצאה-לפועל. ואולם הוא סבר בטעות, שמערערים בפניו על החלטתו של ראש ההוצאה-לפועל, והוא הורה לזה להעביר את הענין לבית-משפט השלום בבת-ים כדי לדון בטענת הפרעון. למעשה כבר היה הענין בבית-משפט השלום, לאחר שראש ההוצאה-לפעל העבירו אליו כיאות, והערעור חיה מופנה כלפי החלטת השופט. השופט גם ערבב בין תובע ונתבע, וסבר כי תצהיר המערער-הנתבע נפסל מחמת אי-התייצבותו של המצהיר, ולא היא: תצהיר המערער נהפך לכתב-הגנה, ואילו תצהיר המשיב בו חפץ זה להוכיח אם סמכותו של בית-המשפט נפסל. הלכה למעשה יוצא, שבעוד שרשות להתגונן על-פי התצהיר שניתנה למערער על-ידי שופט השלום אפשרה לו לכפור בסמכותו של בית-המשפט, צומצמה ההגנה לטענת הפרעון. מכאן הערעור לבית-משפט זה, אחר נטילת רשות. 4. אנו חייבים לציין כי בקשת המשיב לביצוע השיק והתצהיר שהוגש לביסוס אותה בקשה נוסחו ברשלנות רבתי. המבקש ביצועו של שטר (ושיק בכלל זה) חייב, על-פי סעיף 81א (ג) לחוק ותקנה 88ב (4) לתקנות ההוצאה-לפועל לפרש בבקשתו, בין השאר, את העובדות המשמשות עילה לבקשה. עם הגשת התנגדות, הופכת בקשת ביצוע שטר, על-פי תקנה 88ז (ב), לכתב-תביעה בסדר-דין-מקוצר, ולכן מן הצורך לנסח את המסמך כך שיתקיימו בו כל התנאים הדרושים כדי להראות את עילת התובענה. כידוע, שיק שנאחז בידי התובע אינו מעמיד, כשהוא לעצמו, כל עילה לתובענה. על-פי סעיפים 73 ו-55 (א) (1) לפקודת השטרות, מושכו של שיק מתחייב, שהשיק, לכשיוצג כראוי. ייפרע ככתבו, ושאם יחולל, יפצה את האוחז. ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי. כל עוד השיק לא הוצג בפני הבנק הנמשך וחולל על-ידיו, או שהאוחז היה פטור מחובת ההצגה כאמור בסעיף 45 (ב) לפקודה הנ"ל, אין השיק מחולל, ראה סעיף 46 (א) לפקודה: ע"א 115/72, [1] וכל עוד לא חולל השיק, לא קמה לאוחז זכות חזרה על כותבו, מכאן שהצגת השיק בפני הבנק הנמשך, או העובדות הפוטרות מחובת ההצגה, ונקיטת האמצעים בהם מדובר בסעיף 55 (א) (1) הנ"ל נמנות עם העובדות המעמידות עילת תביעה נגד מושך השיק, ובלעדיהן לוקה כתב-התביעה בחסר, ראה ע"א 219/63, [2]. כיוצא בזה, בקשת ביצוע שטר שבה עובדות אלה משמשות עילה לבקשה, כאמור בסעיף 81א (ג) לחוק הנ"ל. בבקשת המשיב לא נטען שהשיק הוצג וחולל ואף לא נטען שהיה פטור מחובת ההצגה. אפילו לא נאמר בבקשה שהמערער הוא מושכו של השיק. ובעוד שבקשת הביצוע לוקה בחסר, לוקה התצהיר שהוגש לביסוסה ביתר. לצורך עשיית התצהיר השתמש המשיב בטופס מודפס, בו כלולות כל הטענות האפשריות, אך הואיל והוא לא מחק את המיותר, סותרים הדברים זה את זה. 5. ברור שעל-פי כתב-התביעה כמות שהוא עכשיו, אין המשיב יכול להצליח, ודינו להימחק מחוסר עילה. אך הואיל והפגם ניתן לתיקון, עלינו לדון בטענה שהועלתה לפני בית-משפט זה, היא טענת חוסר הסמכות. אין חולקין על כך שהמערער-הנתבע הוא תושב עזה, והואיל וסמכותו המקומית של בית-משפט השלום בבת-ים אינה משתרעת על עזה, אין התובע יכול להעמיד את סמכותו של בית-המשפט על תקנה 3 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. גם הבנק הנמשך מושבו בעזה, אשר-על-כן אין הענין בא בגדר תקנה 3 (א) (4) ו-(5). הואיל ותצהירו של המשיב בו ביקש זה להוכיח את הסמכות נפסל על-ידי שופט השלום שלא כדין, נטלנו אנו לעצמנו רשות לעיין בו. בתצהיר הנ"ל נאמר, כי השיק נמסר למשיב בסוף שנת 1970 בחנותו בתל-אביב על-ידי עיסאם סעיד סלאח אלעשי, שהוא כנראה הנפרע הנקוב בשיק, והוא שותפו של המערער. דברים אלה אינם מעלים ואינם מורידים לענין הסמכות. אילו נתבע עיסאם לכיבוד השיק, היה בכך כדי להקנות לבית-המשפט בתל-אביב-יפו סמכות שיפוט לפי תקנה 3 (א) (2) לתקנות הנ"ל, וסמכותו של בית-משפט השלום בבתים היא כזו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, הואיל ושניהם נמצאים באותו אזור שיפוט (ראה סעיף 2 לצו בתי-המשפט (הקמת בתי-משפט שלום), תש"ך-1960). כל אדם אחר, שנתבע יחד אתו, היה עלול להישפט באותו בית-המשפט. על-פי תקנה 3 (ב). אך כהיות המערער נתבע יחיד, העובדה שבית-המשפט מוסמך היה לדון בתובענה נגד אדם אחר - שלא נתבע לדין - אינה מעלה ואינה מורידה. 6. מכוח תקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969, בית-המשפט בישראל ממציא כתב בי-דין לשטחים המוחזקים כדרך שהוא ממציאו בישראל: בר"ע 55/71, [3]. הענין אינו בא בגדר תקנה 467 וההמצאה אינה מותנית, כהמצאה אחרת אל מחוץ לתחום שיפוט, בהיתר בית-המשפט. הטעם לכך הוא פשוט: בדרך כלל, משנדרש אדם המתגורר בחוץ-לארץ להתייצב בפני בית-משפט בישראל ולהשיב כאן על תביעה, יש בכך משום התערבות של מדינת ישראל בריבונותה של מדינה אחרת. התערבות זו מותרת היא ומקובלת על-פי הלכות ברירת הדין, אך בטרם מבצעים את ההמצאה, בודק בית-המשפט אם נופלת התובענה בגדרה של תקנה 467 שפרטיה משקפים הלכות ברירת הדין. ואילו בשטחים המוחזקים בידי צבא-הגנה לישראל, כוחות הריבון הזר מושעים, ושלטון ישראל מפעיל אותם בפועל, בתוקף זכות הכיבוש, על-פי כללי המשפט הבינלאומי, ראה בג"צ 337/71, [4], בע' 581. בית-משפט ישראלי המזמין אדם שבשטחים המוחזקים להתייצב לפניו, רק להלכה פועל הוא בשטחו של ריבון אחר. למעשה, כל זמן שהשטח מוחזק בידי צבא-הגנה לישראל, השלטון הוא בידי ישראל, ואין חשש של פגיעה בשלטון אחר; ממילא היתר להמצאה אינו דרוש. קל וחומר, כשבהמצאה לעזה עסקינן, שלגביה קיים ספק אם אחר תום המנדט נשארה העיר בשליטתו של איזה ריבון שהוא. ואולם כדרך שבית-המשפט אינו יכול להטיל את כוח השיפוט שלו על אדם אלא אם הוא מוסמך לכך מבחינת המקום, כך אינו מוסמך לדון נתבע המתגורר בשטחים. לשון אחרת, אין לדון בישראל בתובענה נגד אדם כאשר לשום בית-משפט בישראל לא הוקנתה סמכות שיפוט בתקנה 3 הנ"ל. כיוצא בזה לשכת ההוצאה-לפועל. סעיף 6 לחוק ההוצאה-לפועל מרשה לנושה לפנות לכל לשכת הוצאה-לפועל בישראל; משמע, לצורך ביצועו של פסק-הדין הרשות בידו לפנות אל לשכת ההוצאה-לפועל בצפת כדי להיפרע מחייב היושב באילת. לענין זה פטור הנושה מן המגבלות הנובעות מן הסמכות המקומית של בית-המשפט. אך פסק-הדין בו מדובר בסעיף 6 לחוק הנ"ל הוא פסק-דין של "בת-משפט בן סמך לשפוט בישראל" כאמור בסעיף 1 לפקודת הפרשנות, ועל-כן, כשבאים לבצע שטר מכוח סעיף 81א לחוק ההוצאה-לפועל - אשר ניתן לביצוע כמו פסק-דין של בית-המשפט - שטר שאינו "שטר ישראלי" אינו בכלל זה, לפי שאינו דומה לפסק-דין של בית-משפט ישראלי. משהוגשה התנגדות, הליך הביצוע הופך לסדר-דין-מקוצר, ותקנה 88ז לתקנות ההוצאה-לפועל מורה על העברת הענין לבית-משפט מוסמך. אמור מעתה, "שטר ישראלי" הוא שטר אשר בית-משפט בישראל הוסמך לאכוף, לפי דיני הסמכות הקבועים בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. טול שיק שנמשך על-ידי פלוני בלונדון, על בנק בניו-יורק, ונמסר לאלמוני הנפרע בלונדון. האלמוני תושב ישראל. משחולל השטר, אין אלמוני יכול לתבוע תשלומו בישראל, הואיל ותקנה 3 הנ"ל לא הסמיכה כל בית-משפט בישראל לדון בתובענתו; וממילא אין הוא יכול לקבל היתר להמצאת ההזמנה בלונדון, על-פי תקנה 467. והוא הדין בבקשת ביצוע שטר. שיק שאינו אכיף כאן בדרך של תובענה, גם אינו ניתן לאכיפה בדרך בקשת ביצוע. משהוגשה התנגדות לביצועו, ראש ההוצאה-לפועל מצווה, על-פי תקנה 88ז (א) לתקנות ההוצאה-לפועל, להעביר את הענין לבית-משפט מוסמך, דהיינו לבית-המשפט המוסמך לדון בתובענה, ומה יעשה אם אין בישראל כל בית-משפט מוסמך? כללו של דבר: הבקשה לביצועו של השיק (שנעשתה כתב-תביעה בסדר-דין-מקוצר), בצורתה הנוכחית, אינה ראויה לעמוד לדיון. הבקשה לוקה בשתיים: א. אין הבקשה מראה את העובדות המשמשות עילה לתובענה, ב. אין הבקשה מראה עובדות המקנות לבית-משפט כוח שיפוט. אנו נותנים למשיב רשות לתקן את כתב-התביעה תוך 20 יום מיום שימוע פסק-דין זה, על-ידי הגשת כתב-תביעה מתוקן בסדר-דין-מקוצר, ואם יעשה כן, יהא המערער רשאי לבקש רשות להתגונן כאמור בתקנה 272. אם לא יוגש כתב-תביעה מתוקן כאמור, ימחק שופט השלום את כתב-התביעה, מחוסר עילה, ואם יוגש, ידון בו שופט השלום לאור האמור לעיל וידון גם בבקשת המשיב לרשות להתגונן. במובן זה אנו מקבלים את הערעור והחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות בטלות. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור ובכללן סך 500 ל"י שכר טרחת עורך-דין. שיקיםשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר