פסק דין 1. זוהי תביעה נגררת להרשעה בפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה על נזקי הגוף והנפש שנגרמו לה בגין אינוסה והפגיעה בה כמפורט בפסק הדין החלוט שבתיק פליל (מחוזי חיפה) 313/02. 2. בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ. נאמן, י.דר וא. שיף) בת.פ 313/02, מיום 23.3.04, הורשעו הנתבעים 1 עד 4 באינוסה של התובעת, ילידת 1982, עבירה לפי סעיף 345(ב) (3), (4), (5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק) וכן סעיף 345(א)(1), (4), (5) לחוק ובביצוע מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב) (3), (4), (5) ובעבירה של כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק. הנתבעים 5 ו -6 הורשעו בכליאת שווא ובסיוע לכל עבירות האינוס ומעשי הסדום שבוצעו בתובעת. 3. כל הנתבעים, פרט לנתבע מס' 6, לא התגוננו מפני התביעה, ויש לפסוק לתובעת את הפיצויים המגיעים לה מהם, כמפורט להלן. באשר לנתבע מס' 6 - התביעה כלפיו הוסדרה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי מיום 20.9.06. 4. כעולה מהכרעת הדין, ומן המפורט בגזר הדין, נאנסה התובעת ביום 17.5.02 ובימים שלאחר מכן באונס קבוצתי, תוך התאכזרות רבה כלפי התובעת, אשר נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים רמב"ם בחיפה בגלל דימום וקרע של 2 ס"מ בנרתיק (ר' תעודת חדר המיון מיום 20.5.02). בתצהירה מיום 22.1.06 מפרטת התובעת את השתלשלות הפרשה, את הפגיעה בה, ואת סבלה. היא מפרטת גם את נזקיה ועתירתה היא כי בית המשפט יחייב את הנתבעים, שכאמור לא התגוננו מפני התביעה, בפיצויים לפי ראשי נזק אלה: בגין כאב וסבל ופגיעה ברגשות, סך של 500,000 ש"ח; עבור טיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, סך של 250,000 ש"ח; בגין הפסד השתכרות בעבר משך שנה וחצי לאחר הארוע, סך של 22,500 ש"ח; בגין הפסדים בתקופה שלאחר מכן, סך של 7,200 ש"ח. עבור הפסד השתכרות בעתיד, לפי 1,600 ש"ח לחודש, סכום של 298,864 ש"ח; עבור עזרת צד ג', סך של 30,000 ש"ח, וכן פיצויים עונשיים בסכום של 750,000 ש"ח. עתירתה הכוללת כמפורט בתצהיר (ס' 38) היא לפיצויים בסכום של 1,935,564 ש"ח. 5. בדיון מיום 30.4.08 הבהירה באת כוח התובעת כי כיום מעמידה התובעת את דרישתה לפיצויים עונשיים ע"ס מיליון ש"ח, כך שהסכום הסופי שהתובעת מבקשת כי ייפסק לה הוא 2,250,000 ש"ח (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). 6. בעת שקרו הדברים היתה התובעת כבת 19 וחצי שנים. בחוות דעתו של מר יוסף רוזן, פסיכולוג קליני, מתואר כי אביה האלכוהוליסט היה אלים מאוד, ונהג להכותה בילדותה על בסיס יומי. בגיל 13 הועברה לפנימיה ממנה סולקה לאחר זמן קצר. בגיל 16 עד 18 ביקרה במוסדות אישפוזיים לאחר שפיתחה הפרעת אכילה, ובעת עריכת חוות הדעת בשנת 2005, שקלה 43 ק"ג. בבדיקה נמצא כי מדובר בבחורה חלושה; עולמה הרגשי דל ומצומצם; כישוריה החברתיים ירודים, המתפקדת ברמה אינטלקטואלית נמוכה. להערכת הפסיכולוג, היא לוקה עקב הפגיעה בה בהפרעת לחץ פוסט-טראומטית כרונית, המאופיינת בחווית עצב וכאב, חרדה, חוסר אונים ומצוקה, וכן הימנעות והתרחקות מפיתוח יחסים בין אישיים. "ייתכן", אומר הפסיכולוג, "כי צמצום הגנתי זה הוא בחלקו אישיותי (על רקע טראומטיזציה מתמשכת בשנות ילדותה), אולם סביר להניח כי נטייה זו הוחרפה באופן מכריע בעקבות האונס." לפי הערכת הפסיכולוג, הפגיעה בתובעת בגין האינוס היא נרחבת ומתפרסת על כל תחומי החיים, והיא "איננה מצויידת ברקע, וביכולות המאפשרים התאוששות מהירה ומלאה מן הטראומה. ... בהיותה חלשה הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה נפשית, (היא) עלולה לשלם מחיר גבוה יותר מבחינת הפרוגנוזה להחלמה, יחסית לאוכלוסיית הפוסט-טראומים הכללית." הפסיכולוג המליץ כי היא תטופל טיפול פסיכותרפויטי אינטנסיבי וממושך בתדירות של פעמיים בשבוע למשך שנתיים, ובהמשך יהא צורך לשקול את המשכו. "נראה", מעריך הפסיכולוג, "כי בהעדר טיפול הולם, תסמיניה הפוסט-טראומטיים עלולים להתקבע ולחבל באופן חמור באיכות חייה וחיי הסובבים אותה למשך שנים ארוכות." 7. עוד קודם למקרים נשוא האישום נקבעה לתובעת נכות של 50 אחוזים לצמיתות על ידי המוסד לביטוח לאומי. בעקבות הפגיעה בה על ידי הנתבעים, הועלתה הנכות לשיעור של 75 אחוזים. 8. הנתבעים נענשו קשות בגזר הדין. הם כלואים למשך שנים בבית הסוהר. הם רווקים; אין להם רכוש; לדעתם "הבחורה הזאת שהיא מסתובבת חופשי היא איום לחברה של גברים ואנשים כיום", וכדברי הנתבע מס' 1: "אני לא מוכן לשלם שקל, אני לא מודה בתיק ואני חף מפשע, ואין לי ... כלום." 9. חיוב הנתבעים בפיצויים הוא תוצאה מתחייבת מן ההרשעה בפלילים ומהוראות פקודת הנזיקין בגין מעשי האינוס והפגיעה בתובעת. אין איפוא מקום להעלות כל הסתייגות באשר לעצם החיוב בפיצויים, אותו יש להטיל על הנתבעים. באשר לגובהם, בנושא זה עומדים בפני נתונים שונים, חלקם בעלי השלכה לטובת התובעת, וחלקם מלמדים על כך שבראשי נזק מסויימים, הנזק קטן מן המתחייב בהשוואה לאדם שקודם לפגיעה היה בעל כושר השתכרות התואם את השכר הממוצע במשק. הפגיעה החמורה בתובעת, לא רק הנפשית אלא גם הגופנית, טיבם של המעשים ואופן התרחשותם, הסלידה ושאט הנפש מהם, כל אלה מלמדים כי יש לפסוק לתובעת, פיצויים בגין הכאב והסבל וכן פיצויים עונשיים בסכום גבוה, עד כי, במקרה דנן, יהוו פיצויים אלה את ראש הנזק העיקרי. כמו כן, כושר ההתמודדות הדל של התובעת, והיותה צעירה פגועה עוד מלפני כן, כל אלה מעצימים את הפגיעה בה, שתימשך לאורך שנים. לעומת זאת, הפסד ההשתכרות שנגרם לה אינו גדול, יחסית, שכן עוד לפני הארועים היה כושר זה נמוך ביותר, ואף אם איבדה את מלוא כושרה, עדיין ההפסד החודשי אינו גבוה. יש להתחשב בהיזקקותה של התובעת לטיפולים נפשיים עקב מעשי האונס, וניתן לשער כי היא לא תזכה לקבלם, כולם או חלקם או בתדירות הראויה, במסגרת הניתן לקבל ברפואה הציבורית, וכן מחמת שככל הנראה תתקשה לגבות מאת הנתבעים את הפיצויים, ולא תוכל, על כן, לממן את הטיפולים הנדרשים, דבר שיעצים את הפגיעה בה. שיקול מסויים לחובתה של התובעת באשר להערכת הנזק, עולה מכך כי היא לא תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית של רופא פסיכיאטר בר סמכא שיקבע את נכותה הרפואית, ויאפשר פריסה מלאה של הנזק הרפואי שנגרם לתובעת, הטעון הוכחה בראיות, הכל מבלי להמעיט במפורט בחוות דעתו של הפסיכולוג הקליני. 10. החיוב בפיצויים נועד לפצות את הניזוק ולאפשר עד כמה שניתן, את השבת המצב לקדמותו. לפיכך, אין לקחת בחשבון כי הממון לתשלום הנדרש אינו מצוי בידי הנתבעים, או כי נראה שגם לא יהיה ברשותם בעתיד. 11. כאמור לעיל, יש לשם את הדגש, במקרה דנן, על הפיצויים העונשיים המגיעים לתובעת. כבר נפסק כי "בישראל, הכירו בתי המשפט באפשרות לחייב בפיצויים עונשיים בנזיקין (ע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פד"י ט 1331, 1335; ע"א 670/79 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מזרחי, פד"י מא(2) 169, 205; ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פד"י כז(2) 225, 237; ע"א 277/55 רבינוביץ נ' סלע, פד"י יב(2) 1261, 1277). אולם בפועל, בתי המשפט אינם מרבים לעשות שימוש באמצעי הפיצויים העונשיים (ע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת נירות ערך (2000) בע"מ, פד"י נג(3) 385, 406). הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין לצורך עיגון הסדר פיצויים עונשיים נדחתה (הצעת חוק פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (תיקון - פיצויים עונשיים), התשס"ב-2001). גם במקרים בהם נפסקו פיצויים עונשיים, הם יוחדו למקרים נדירים הכרוכים בפגיעה קשה במיוחד, שנילווה לה אשם ברמה גבוהה, המצדיק תגובה עונשית גם במישור האזרחי. " (ע"א 9225/01 - רונית זיימן נ' גד קומרן, תקדין עליון 2006(4), 3941). חיוב בפיצויים עונשיים בנזיקין מוצדק "במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל. בפיצויים עונשיים", כך נפסק, "יש לנהוג בהסתייגות או בזהירות", ופסיקתם "מתמקדת בדרך כלל בעוולות כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי" כך כאשר מדובר "במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד". (ר' ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ואח' נ' ד"ר זינגר ואח', תקדין עליון 2005(2), 125, והאסמכתאות שם). 12. לאור כל האמור לעיל, בשוקלי את הנתונים שבפני, אני מגיע להערכה כי יהיה זה ראוי והולם לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים אלה: בגין הכאב והסבל, כולל הפיצויים העונשיים המגיעים לתובעת בגלל מעשי האינוס והפגיעה בה, כמפורט בפסק הדין הפלילי, ולאור האמור בתצהירה ובחוות הדעת, סכום של 1,000,000 ש"ח. עבור הפסדי ההשתכרות, בעבר ובעתיד, בגין הפגיעה בכושר העבודה של התובעת, סכום של 300,000 ש"ח. לשם מימון ההוצאות הרפואיות לתובעת, ולשם קבלת טיפול פסיכותרפויתי מתמשך, סכום של 75,000 ש"ח. סך הכל, אני מעריך את נזקיה של התובעת, לאור הנ"ל, לסכום של 1,375,000 ש"ח. 13. העלאת הנכות כמוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, משיעור של 50 אחוזים לשיעור של 75 אחוזים, יש עמה, כך ניתן להניח, גם תשלום תגמולים מתאים לתובעת, אותו אני מעריך, על דרך של אומדן, לסכום של 175,000 ש"ח. סכום זה אני מנכה מן המגיע לתובעת. 14. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים 1 עד 5, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 1,200,000 ש"ח, להיום בצירוף הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 125,000 ש"ח, ומע"מ. משפט פליליפיצוייםעבירות מין