החלטה זו הינה בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שקים, ובבקשת ההתנגדות. המדובר בארבעה שיקים ע"ס 15,680 ₪ כל שיק, ע"ס כולל של 62,270 ₪, המשוכים ע"י המבקשת לפקודת המשיבה. ביום 1.11.05 התקיים דיון בבקשות והצדדים הגישו סיכומים בכתב. הארכת המועד : המבקשת עותרת להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע השקים, מהטעם כי המבקשת סברה בטעות כי התקופה הקצובה להגשת ההתנגדות הינה 30 ימים והיה בכוונתה להגיש את ההתנגדות במועד. לטענת המבקשת טעותה, כי יש להגיש התנגדות תוך 20 ימים מהמסירה, התבררה לה בשעה שבאה להגיש את ההתנגדות. ב"כ המשיבה בסיכומיו הותיר את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לשיקול דעתו של בית המשפט. כפי העולה מהבקשה להארכת מועד , טענת המבקשת הינה כי האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מחמת טעות שבדין שנפלה אצל עורך הדין באשר להוראות הדין החל בענין. בפסיקה מוקדמת נקבע, כי איחור בהגשת כתב טענות שנגרם עקב טעות של עורך דין בחישוב התקופה אינו מהווה "טעם מיוחד" הדרוש עפ"י תקנה 528 לתקסד"א לצורך הארכת המועד. (ראה: ב"ש 167/79 פדרמן נ' נגר, פ"ד לד (1) 729). יחד עם זאת , בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון שניתנה בשנים האחרונות מסתמנת גישה מהותית , לפיה בית המשפט יבחן באופן פרטני כל מקרה ומקרה לגופו, אשר אינה נוקשה ודווקנית יתר על המידה. מקום שעוצמת הפגיעה בצפיות בעל הדין שכנגד היא פחותה ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. (ראה: בש"א 6708/00 ,יוסף אהרון נ' אהרון אמנון, פ"ד נד (4) 702 , רע"א 9073/01 יהודית פרנקו -סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002 (1() 745(טרם פורסם)). במקרה דנן, נמסרה למבקשת אזהרה ביום 20.6.05, ההתנגדות והבקשה להארכת מועד הוגשו ביום 20.7.05, היינו, ההתנגדות הוגשה באיחור קל של 4 ימים בלבד לאחר חלוף המועד בן 20 הימים. אין המדובר במקרה בו המבקשת פעלה תוך זלזול בבית המשפט או בסדרי הדין והוראותיו, ועל כן אף ב"כ המשיבה הותיר סוגיה זו לשיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות המקרה, לא נטען ע"י המשיבה ולא הוכח כי נפגעה צפיותה של המשיבה כי לא תוטרד ע"י המבקשת בהליך דנן. אני סבור כי יש ליתן למבקשת יומה בבית המשפט ולא לסגור שערי בית המשפט מחמת טעות שבחוק ובשל איחור קל בהגשת כתב הטענות. לאור המפורט לעיל, אני מאריך למבקשת המועד להגשת ההתנגדות. בקשת ההתנגדות : טענות המבקשת : המבקשת הינה חברה העוסקת בתחום ההי-טק אשר התקשרה עם המשיבה ורכשה ממנה שירותים להרכבת מוצרים. לצורך כך רכשה המבקשת אצל המשיבה את הרכיבים הדרושים. לצורך הצטיידות במלאי הרכיבים, המשיבה דרשה מהמבקשת להצטייד "במלאי עודף" של רכיבים בסכום של 16,000 $. המבקשת טוענת כי רכשה ושילמה למשיבה סך 16,000$ בתחילת העבודה עבור "המלאי העודף", אולם לא קיבלה בגינו רכיבים. לטענת המבקשת בשלב מסוים החלה המבקשת לעבוד עם חברה בשם סנמינה אשר ממנה רכשה מוצר מוגמר המורכב מאותם רכיבים. לטענת המבקשת , עם הפסקת הפעילות המשותפת עם המשיבה, רכשה חברת סנמינה מהמשיבה את "המלאי העודף" של הרכיבים שבבעלות המבקשת אשר הוחזק אצל המשיבה. לטענת המבקשת חב' סנמינה שילמה בחודש אוגוסט 2004, עבור "המלאי העודף" סך של 92,661 ₪ והוסכם עם המשיבה כי זו תשיב למבקשת את הסך של 16,000 $ ששילמה המבקשת בגין "המלאי העודף". לטענת המבקשת המשיבה לא השיבה לה את הסכום האמור. לטענת המבקשת השקים המבוצעים בתיק זה נמסרו ע"י המבקשת למשיבה במסגרת הסדר לפריסת חוב, וכאשר נותרו שקים בסכום השווה ל- 18,000$, אשר כל שיק הינו בסך השווה ל- 3,000$, הודיעה המבקשת באמצעות מכתב ששלח ב"כ המבקשת ביום 9.1.05 למשיבה על קיזוז הסכומים, והודה ביתרת חוב בסך 2,000 $ בגין ההפרש. טענות המשיבה : טענת ההגנה היחידה של המבקשת הינה טענת קיזוז בגין סך 16,000$ שלטענת המבקשת שילמה חב' סנמינה למשיבה בהתאם לסיכום טלפוני בין הצדדים. לטענת המשיבה המבקשת לא הביאה כל ראיה בכתב למעט עדותו של המצהיר מטעמה שאינו המנהל האחראי על כספים , אלא מנהל תפעולי ולא ידע להשיב בחקירתו הנגדית על שאלות עקרוניות ביחס לבסיס הגנתה. לטענת המשיבה, השקים נשוא ההתנגדות נמסרו ע"י המבקשת למשיבה במסגרת הסדר פריסת חוב בחודש דצמבר 2004, לאחר המועד בו רכשה לטענתה של המבקשת, סנמינה מוצרים מהמשיבה (בחודש מרץ 2004). לטענת המשיבה הואיל והשקים נשוא ההתנגדות נמסרו ע"י המבקשת למשיבה לאחר העיסקה עם סנמינה, אזי שהשקים משקפים את החוב של המבקשת כלפי המשיבה לאותה עת ואין מקום לקזז מהם את סך 16,000 $ . לטענת המשיבה העסקה במסגרתה רכשה סנמינה מהמשיבה רכיבים הינה עיסקה נפרדת מזו של המבקשת. לטענת המשיבה "המלאי העודף " שרכשה המבקשת לא נמכר לסנמינה, אלא זה מצוי עדיין בחזקתה של המשיבה, אשר הזמינה את המבקשת לבוא ולקבלו. לטענת המשיבה נותרה המבקשת חבה לה חוב העולה על סך 16,000 $ , כאמור בנספח ז' להתנגדות, בסך של 352,762 ₪. דיון : לאחר שעיינתי בבקשת ההתנגדות, שמעתי חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המבקשת ועיינתי בסיכומים מטעם הצדדים, אני סבור כי יש להיעתר לבקשת המבקשת למתן רשות להתגונן וזאת למעט לגבי סכום השווה בשקלים חדשים לסך של 2,000 $ , הינו לסך 9,200 ₪, אשר בהם מודה המבקשת כי נותרה חבה למשיבה , וזאת מהנימוקים שלהלן. טענת ההגנה אותה מעלה המבקשת בבקשת ההתנגדות הינה טענת קיזוז, לפיה זכאית היא לקזז את שווי סכום רכיבי "המלאי העודף" אשר רכשה אצל המשיבה ובגינם שולם למשיבה סך של 16,000 $. לטענת המבקשת עפ"י הסכמה המשותפת למבקשת, המשיבה וחב' סנמינה, נמכר והועבר המלאי העודף אשר רכשה המבקשת לחב' סנמינה אשר שילמה בגינו בחודש 08/2004 סך של 92,661 ש"חבצירוף מע"מ(ראה: סעיפים 10 ו-11 לתצהיר המבקשת). המבקשת צרפה כנספח א' לבקשתה, העתק הצעת מחיר בגין עלות רכישת "המלאי העודף" (MOQ ) על ידה מהמשיבה, בתמורה לסך של 16,000 $. עפ"י כתב הזמנה , שהוגש כראיה וסומן מש/1, הזמינה המבקשת אצל המשיבה "מלאי עודף" בתחילת ההתקשרות בתמורה לסך של 16,000 $. עדותו של המצהיר מטעם המבקשת מר תומר אברהמי, לפיה "המלאי העודף" נמכר בהסכמת המשיבה לחב' סנמינה לא נסתרה בחקירתו הנגדית. "ש. סנימינה רכשה את המוצרים ושילמה עבורם באוגוסט 2004 (המוצרים העודפים). ת. לפי תצהיר שקיבלתי מסנימינה זה היה באוגוסט 2004." (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול שורות 9- 10). המשיבה טוענת בסיכומיה כי המלאי העודף שהוזמן ע"י המבקשת לא נרכש ע"י סנמינה ומצוי עד היום במחסני המשיבה והמבקשת הוזמנה לבוא ולקבלו. המצהיר מטעם המבקשת נחקר בחקירתו הנגדית בענין זה אולם לא נסתרה גירסתו לפיה המלאי העודף נמכר לסנמינה והועבר אליה. "ת. …סמינה רכשה את המלאי העודף מהמשיבה, זה עבר למחסניה של סמינה, סמינה שילמה בגינו…" (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול שורה 17). המבקשת צרפה לבקשתה כנספח ז' , מכתב מיום 10.2.05 שנערך ע"י המשיבה המופנה אל המבקשת, בו מפרטת המשיבה את חובה של המבקשת כלפיה. מעיון במכתב זה עולה כי המשיבה עצמה הפחיתה מסכום החוב הנטען סך של 16,000$ אשר מסווג בתחשיב כ"מקדמה" . עובדה זו עולה בקנה אחד עם טענת המבקשת כי הינה זכאית לכאורה לקיזוז סך של 16,000$ ששולם למשיבה בגין המלאי העודף. המשיבה טוענת בסיכומיה כי בחודש דצמבר 2004 (או בתחילת שנת 2005) לאחר שנערכה העיסקה בינה לבין חב' סנמינה, מסרה המבקשת למשיבה את השקים נשוא בקשת ההתנגדות להסדרת חובה. לטענת המשיבה עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת המבקשת כי בחודש 12/2004 כבר לא היתה חייבת המבקשת למשיבה סכום כלשהו למעט סך של 2,000 $ בו מודה המבקשת. גירסתו זו של המשיבה בדבר המועד בו מסרה לטענתה המבקשת את השקים לידיה, לא אוששה או אומתה בחקירתו של המצהיר מטעם המבקשת. טענת המשיבה באשר למועד מסירת השיקים נטענת בסיכומיה, ואינה יכולה להוות מימצא ראייתי עובדתי אשר יש לסמוך עליו, שכן בשלב דיוני זה בו עסקינן בבקשת התנגדות לביצוע שקים אין המשיבה מביאה עדים או ראיות מטעמה לצורך הצגת גירסתה. המצהיר מטעם המבקשת נחקר בחקירתו הנגדית לענין המועד בו נמסרו השקים נשוא ההתנגדות. העד מר אברהמי, העיד בחקירתו כי לא הוא זה אשר מסר את השקים נשוא ההתנגדות למשיבה ועל כן אינו יודע לומר מתי נמסרו למשיבה. (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול שורות 6 עד 10). יתר על כן, בהמשך החקירה העיד המצהיר מטעם המבקשת כי השקים נמסרו לפני העסקה עם סנמינה. (ראה: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון ש' 16 עד 19), גירסה אשר לא נסתרה. הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן להראות הגנה אפשרית ולו בדוחק בפני התביעה. בנסיבות המקרה, לא נסתרה גירסת המבקשת לענין טענת הקיזוז בסך השווה ל- 16,000 $, המראה הגנה אפשרית בפני התביעה השטרית אשר יש ליתן בגינה רשות להתגונן, למעט לגבי סך השווה ל- 2,000 $, אשר המבקשת מודה בבקשתה כי נותרה חבה למשיבה(ראה סעיף 20 לבקשת ההתנגדות). אשר על כן, ניתנת למבקשת רשות להתגונן לגבי הסכום העולה על הסך 9,200 ₪ (השוו ה ל- 2,000 $). תצהירו של המצהיר מטעם המבקשת ישמש כתב הגנה . מסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דין