1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; עב 10864/04), מיום 24.5.07. על פי אישור מסירה הסרוק בתכנת מזכירות - נט, פסק הדין הומצא לעו"ד עובדיה ממשרד ב"כ המבקשת ביום 29.5.07. ניסיון להגשת ערעור נעשה ביום 1.7.07. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.7.07. 2. פסק הדין מושא הבקשה סב על תביעת המשיב, אשר פוטר מעבודתו כנהג אצל המבקשת לאחר 15 שנות עבודה, והגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות ופדיון חופשה. המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגין תשלומים ששילמה ביתר למשיב. פסק הדין ניתן, לפי הסכמת הצדדים, על סמך תצהירים וסיכומי הצדדים, ומבלי שנחקרו המצהירים על תצהיריהם. הקביעה המרכזית בפסק הדין היא כי המשיב פוטר שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך פגיעה בכבודו, בשל העובדה שפוטר בשיחת טלפון וללא קיום שימוע. בית הדין קמא דחה את התביעה שכנגד. 3. נימוקי הבקשה הם: 3.1. פסק הדין, אשר ניתן ביום 24.5.07, הגיע למשרד ב"כ המבקשת "לאחר מכן". 3.2. הבקשה נשלחה בדואר רשום ביום 19.6.07 על ידי טרום מתמחה במשרד, כמופיע באישור הדואר הרשום המצורף לבקשה, ונאמר לו כי המעטפה תגיע ליעדה תוך יום יומיים. 3.3. סיכויי הערעור טובים, שכן פסק הדין גורם עוול ואי צדק הן למבקשת והן לכל מעביד בישראל. 3.4. אף אם היה איחור קל בהגשת הערעור, אין בדבר כדי לפסול את הגשת הערעור. 4. המשיב התנגד לבקשה, מנימוקים אלה: 4.1. המבקשת אינה מציינת כלל מתי הומצא לה פסק הדין. 4.2. המסמך שצורף לבקשה אינו מהווה אישור בדבר שליחת הודעת הערעור בדואר רשום. 4.3. משלא שולמה אגרה, לא ניתן לראות את הודעת הערעור כאילו הוגשה כלל. 4.4. איחור אשר נגרם בשל תקלה משרדית אינו מצדיק הארכת מועד. 4.5. סיכויי הערעור הינם קלושים. 4.6. אין בבקשה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור. 5. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא. [עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ; לא פורסם, 23.5.2005) 6. על פי אישור המסירה הסרוק בתכנת מזכירות - נט, פסק הדין הומצא למשרדו של ב"כ המבקשת ביום 29.5.07, ונמסר לעו"ד רונן עובדיה החתום על אישור המסירה. המבקשת לא פירטה כלל בבקשה מתי הומצא לה פסק הדין, ולא סתרה את האמור באישור המסירה. לאור האמור, המועד להגשת הערעור הינו 28.6.07. 7. כאמור, המבקשת ניסתה להגיש ערעור לראשונה ביום 1.7.07, באיחור של שלושה ימים, ובאותו מועד נמסר לה כי הערעור אינו מתקבל שכן הוגש באיחור. למרות האמור, המבקשת לא הזדרזה והגישה את בקשתה להארכת מועד בסמוך לאחר מכן, אלא המתינה שבוע עד שהגישה את הבקשה להארכת מועד ביום 8.7.2007, מבלי שפירטה כל סיבה לשיהוי הנוסף. ככל שחלה תקלה במשלוח הודעת הערעור, היה על המבקשת לפעול ללא דיחוי לאחר שנתגלתה התקלה. 8. גם אם היינו רואים את יום 1.7.07 כמועד הקובע, הרי שהערעור הוגש באיחור של שלושה ימים, מבלי שניתן כל טעם מיוחד לכך. המבקשת טענה אמנם כי הערעור נשלח לבית הדין בדואר ביום 19.6.07 והגיע לבית הדין רק ביום 1.7.07, אולם המבקשת לא פירטה מה היו הנסיבות שהביאו לעיכוב בהגעת הדואר לבית הדין. כמו כן, האישור שצורף לבקשה הוא קבלה, ואינו מעיד על משלוח דואר או על משלוח בדואר רשום. לאור האמור, לא הוכח כי היו אירועים מחוץ לשליטת המבקשת אשר מנעו ממנה להמציא את הודעת הערעור לבית הדין במועד, ואין לומר כי המבקשת הצביעה על טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הערעור. 9. אמנם, בית דין זה הכיר בתקלה שאירעה בדואר כ"טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור [עא"ח 1019/04 צבי דוד קנזניק - הגליל העליון- אגו"ש חקלאית של משקי העובדים לתובלה בע"מ; לא פורסם, 17.1.05], אולם זאת במקרה בו הוצג בפני בית הדין אישור רשות הדואר המאשר כי עקב טעות בניתוב חל עיכוב בן יום אחד במסירת הדואר. נסיבות אלה שונות מהמקרה הנדון, בהן לא נטען ואף לא הוכח כי העיכוב במסירת הודעת הערעור חל עקב תקלה או טעות של רשות הדואר. 10. באשר לטענת המבקשת כי מדובר באיחור "קל" בלבד בן שלושה ימים: העובדה שמדובר באיחור "קל" בן שלושה ימים, אינה מהווה כשלעצמה טעם מיוחד לאיחור בהגשת הערעור, אם כי יש לה משקל בהכרעה אם להאריך את המועד. הלכה היא כי אף איחור בן יום אחד טעון תירוץ והצדקה, ואיחור שכזה לא יהווה טעם מיוחד מקום בו אין בידי בעל דין כל צידוק אחר נוסף לאיחור, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר [עאח 34/06 אלו אור ביטחון בע"מ - מראוון ראבייה; לא פורסם, 9.11.06]. בענייננו, כאמור, לא ניתן כל צידוק או הסבר לאיחור בהגשת הערעור. 11. שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור [בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה; לא פורסם, 21.8.2005]. בענייננו, לכאורה סיכויי הערעור אינם גבוהים. קביעתו של בית דין קמא כי על מעביד פרטי חלה חובה לפטר בתום לב ולאחר קיום שימוע בו יתאפשר לעובד לטעון טענותיו כנגד הפיטורים, עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה של בית דין זה, הקובעת כי זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו, והיא עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי [עע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ 15.7.07]. לפיכך, נמוכים סיכויי קבלת טענת המבקשת בערעור, לפיה לא קיימת חובת שימוע למעסיק פרטי, ובוודאי שלא ברף הנדרש ממעסיק ציבורי. גם לגבי יתר הטענות לא מצאתי כי סיכויי הערעור גבוהים. 12. כללו של דבר: לא מתקיים במקרה הנדון טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשת החלטה זו, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. איחור בהגשת ערעורערעורבית הדין לעבודה