ערר זה הוגש על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (להלן: "הועדה המקומית"), להתיר למשיבים הקמת בריכת שחייה (קיימת) במקרקעין הידועים כחלקה 63, מגרש 94 בגוש 5746 בטירת יהודה. בפועלה כאמור דחתה הועדה המקומית את התנגדות העוררים וקבעה כאמור אישור הבקשה בכפוף להנחיות אקוסטיות, ומיקום חדר המכונות בצמוד לבית המגורים הקיים. תמצית טענות העוררים העוררים הינם בעלי הזכויות במגרש 61 המצוי מדרום למגרש המשיבים והבקשה לבריכה הינה בקשה לבניית בריכת שחייה בקו 0.00± בגבול מגרש העורר. ברקע הדברים פירט העורר כי בשעתו הוגשה בקשה לבניית בריכה, אולם זאת בצידו הצפוני של המגרש ובנוסף הקלה בקו בניין אחורי לכיוון גבול מגרש העורר, לזאת לא התנגד העורר אולם מטעמים שאינם ידועים לו, לא מימשו המשיבים את החלטת המשיבה בבקשה הראשונה והגישו בקשה שכללה רק הקלה בקו בניין לצורך המבנה וללא בריכת שחייה. בשלב מתקדם מאוד בנו המשיבים את הבריכה שהכשרתה מבוקשת היום. קיימות הנחיות שהוציאה הועדה המקומית לבניית בריכות שחייה במגרשי מגורים, מקום בו התכנית אינה מתייחסת לבריכות שחייה. לטענת העוררים מדובר בהנחיות כוללניות וככל שהן מהוות בסיס להחלטה הרי שמדובר בבסיס לא ראוי. עוד טוען העורר כנגד התנהלות לא ראויה של הדיון, כך שלא הותר לו להביא תקדימים והחלטות לתמוך בטענותיו. במקרקעין חלה תכנית חדשה יחסית, גז / 415/ 8 משנת 1998 שאינה כוללת כל התייחסות לאפשרות או להיתר לבניית בריכת שחייה, ועל פי פסק דין נויימרק אין לאפשר להקים במצב דברים כזה בריכה. זאת ועוד ההחלטה אינה מנומקת. אף אם יש סמכות אין במקרה הנוכחי אפשרות לאשר את הבניה. העובדה כי תקנות סטייה ניכרת מאפשרות בניה של בריכה לא מקורה בחריגה מקווי בניין אינה אומרת שיש לבנות בריכה דווקא בקו 0.00±. העובדה כי המשיבים הקדימו בניה לתכנון אף היא פועלת כנגד האישור הנ"ל. ניתן לבנות את הבריכה במקום אחר במגרש כפי שתכננו המשיבים בבקשתם הראשונה. הדינים בדבר קווי בנייה נועדו בכדי להגן על המגרשים הגובלים כך שכל בניה במגרש מסוים תהיה מרוחקת מבית השכנים. הבריכה מהווה ותהווה מטרד, רעש, ריחות אי נוחות, פגיעה בפרטיות ועוד. תמצית עמדת המשיבים העוררים איחרו בהגשת הערר, שכן ההחלטה ניתנה ביום 18/10/12 וההודעה עליה נמסרה לצדדים ביום 25/10 ואילו הערר הוגש ביום 6/12/12. כמו כן העורר לא הציג אישור שהוא בעלים של מגרש 61. לגופם של דברים מדובר בהתנגדות קנטרנית, לא מדובר בבריכה ציבורית אלא בבריכה פרטית קטנה. העורר טוען כי יש לבנות את הבריכה "המטרדית" בצד אחר כלומר שתטריד אחרים, דבר המעיד על חוסר תום לב. לעניין פסק דין נויימרק הרי שבאותו פסק דין נקבע כי יש מקרים בהם יש בכוחה של הועדה המקומית להרשות שימוש בקרקע או בבניין לתכלית נוספת. המשיבים אף הבהירו כי יהיו מוכנים לשקול הקמת גדר אקוסטית, אם אכן חושש העורר מרעשים. עמדת הועדה המקומית על הבקשה להיתר בניה עבור בריכת שחייה חלים כל התנאים המופיעים בהחלטת הועדה מיום 18/10/12. מחובתה של הועדה המקומית לדון באישור הקמה של בריכת שחייה הנזכרת אף בתקנות התכנון והבניה. בהתייחסותה המשלימה הבהירה הועדה המקומית כי בשנים האחרונות חלו תמורות ושינויים ובריכת השחייה הפרטית הקטנה הינה חיזיון נפוץ באזורי מגורים ובגדר שימוש נלווה ואינטגרלי לשימוש למגורים, ואילו יזמי ומגישי התכנית החלה במקום היו נדרשים לסוגיה זו הם היו מאשרים זאת. לפסק דין נויימרק שניתן לפני למעלה מ - 12 שנים אין תחולה ישירה וברורה כאשר מנגד קיימות סדרת החלטות ברורות של ועדות הערר והן המנחות את הועדה. קיימת עוד רשימה של אלמנטים שאינם מורשים מפורשות בתכניות אך מותרים במגרשי מגורים, דוגמת ספסלים, מסלעות, בריכות דגים, דק ועוד. אין הכרח שהוראות בדבר בניית בריכת שחייה יכללו בתכנית החלה וניתן ליתן היתר בניה אף ללא כך במסגרת הקלה כפי שנעשה כאן. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר שמעה את טענות הצדדים ואף יצאה לסיור בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: בריכת השחייה קיימת בצד דרום. מרחק שפת הבריכה מבית המשיבים כ - 1 מטר. מרחק שפת הבריכה מגבול המגרש כ - 30 ס"מ. חדר המכונות סמוך לגבול עם בית העורר. גינת בית העורר בגובה של כ - 1 מטר מעל מפלס הבריכה. על הקיר התומך בגבול בין המגרשים קיימת גדר סנדות/מחצלת. בחצר המשחקים של העורר מתקן כדורסל. ועדת הערר מחזיקה בעמדה קוהרנטית וארוכת שנים לפיה בריכת שחייה מהווה חלק מהשימוש האינטגרלי למגורים. כך, נקבע כבר כי: "ועדות הערר כולן לרבות ועדה זו הבהירו כי השימוש בחצר בית פרטי לבריכה בגודל סביר לצרכים פרטיים של בעלי המקרקעין, הינו שימוש לגיטימי ואינו עולה במטרדיותו על שימושים אלטרנטיביים בחצר כזו גם ללא היתר. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו המצב התכנוני כולל מלכתחילה אפשרות להקים בריכה בתנאים מסוימים קל וחומר מקום בו סמוך למקרקעין נשוא הערר הוקמו ואושרו בריכות אחרות, אם כי יש לציין כי הבריכה במגרש 304 למשל אושרה במגרש בשטח של כ - 600 מ"ר, ולא 250 מ"ר כמבוקש בענייננו. לא בכדי לטעמנו נטענו הטענות בדבר מטרד לא כל שכן ירידת ערך בשפה רפה וללא כל תימוכין, שכן אלה להערכתנו אינם כלל בנמצא. מטעמים אלה איננו רואים להתערב בהחלטת הועדה המקומית במקרה שלפנינו, אך יחד עם זאת קוראים לה לפעול במרץ לעדכון תכנית הבריכות לטובת כלל תושביה והגברת הוודאות בתחומה." כך גם קבענו בעניין 156/08 ד"ר בנטוב ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס ואח' לעניין בריכות השחייה והמטרדיות הטמונה בהן - נחה דעתנו כי שימוש זה עליו נפסק לא אחת לרבות ע"י ועדה זו כי הינו אינהרנטי לייעוד למגורים עפ"י תב"ע תקפה, טופל כיאות במסגרת התכנית, שכוללת התייחסות לכל ההיבטים הסביבתיים והבריאותיים הטמונים בו לרבות מטרדי רעש/ריחות וחומרים וכיו"ב. בריכת שחייה לא מקורה מטבע הדברים משמשת את בעליה שימוש עונתי בלבד חלף שימושים אחרים אפשרית בחצר (דוגמת משטח עץ המשמש אף הוא לאירוח, רחבת משחקי כדור העלולה להוות מטרד קשה אף הוא ואח' ) ועל כן אינו חורג בראייתנו מכל שימוש אפשרי אחר במסגרת ייעוד למגורים. לעניין זה אנו מפנים להחלטותינו בעררים 485/06 92/07, 15/08 315. וכך אף קבענו בעניין ערר 92/07 הוץ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה כדלקמן: וועדות הערר (לרבות וועדה זו) קבעו בעבר כי בריכת שחיה הינה חלק מהשימושים הלגיטימיים האפשריים בחצר מגורים, ובלבד שאינה יוצרת מטרד יוצא דופן. מטרד כזה יש להוכיח בהשוואה לשימושים האפשריים בחצר מגורים, ועל כגון דא קבעה וועדת הערר (ת"א) לא מכבר: "עם עליית רמת החיים בארץ, גובר הרצון של בעלי בתים צמודי קרקע להקים בריכות שחייה בחצרות בתיהם. לעיתים תכופות, לאור גודל או צורת המגרש, לא ניתן להקים את הבריכה בקווי הבנייה שנקבעו בתוכנית, ויש צורך באישור הקלה בקו הבנין של הבריכה באופן שהבריכה תיבנה בקרבת גבול המגרש... בריכת שחייה נבנית בדרך כלל כתחליף לשטח מגונן בחצר בית מבקש ההיתר. גם גינה עלולה להוות מקור למפגעי רעש, ולעיתים לכאלה אשר אינם נופלים מאלה הצפויים מבריכת שחייה: ילדים המשחקים בגינה, קיום שיחה קולנית בגינה, קיום אירועים חברתיים בהיקפים שונים וכיוב'. מטרדי רעש אלה עלולים להשתוות ולעיתים אף לעלות על מטרדי הרעש הצפויים מקיומה של בריכת שחייה. לפיכך הדעה הרווחת כי בריכת שחייה ביתית מהווה פוטנציאל למטרדי רעש העולים על אלה של חצר/גינת הבית- אינה בהכרח נכונה . ניתן לאמר כי יש בחשש מהמטרדים הצפויים מבריכת שחייה מידה לא מעטה של דעה קדומה. אנו בדעה כי יש לבסס את הטענה כי צפויים מטרדי רעש מהקמת בריכת שחייה בחצר הבית השכן, בקרבת גבול המגרש, בנימוקים של ממש, ואין להסתפק בטענה כללית וסתמית כי בניית הבריכה בקרבת גבול המגרש תגרום למטרדי רעש." ר' ערר (ת"א)5107/08 זייגריך נילי ושלמה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה -רמת גן לפיכך, כאשר נטענת בפני ועדה מקומית הטענה כי בניית בריכת שחייה בכלל, ובנייתה בתוך מרווחי הבנייה בפרט- תוך אישור הקלה, תפגע בשכנים בשל מטרדי רעש הצפויים מהבריכה, על המתנגד להקמת הבריכה לבסס חשש זה, תוך השוואת המטרד הצפוי מהבריכה - אם בכלל- עם המטרד אשר עלול להיגרם משימוש רגיל בגינת הבית. כמו כן הפנינו להחלטת ועדת ערר (הר) 5339/07 קאהן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה בענייננו כאמור לא נטענה כל טענה כנגד אותה בריכה שהתבקשה, הבריכה אינה מהווה תקדים באזור זה הואיל ותקדימים כאלה קיימים ממילא, וגודלה כאמור הינו מינורי ביותר (לשם השוואה על פי תכנית הבריכות ניתן לבנות בריכה עד 10% משטח המגרש או 50 מ"ר לפי הנמוך ובענייננו מבוקש שטח של כ- 7% בלבד. בנסיבות העניין, בהן הובאו בפנינו ראיות לאישורן של בריכות שחיה באזור מגורים ב', לרבות לאחר אישור תכנית הבריכות של רעננה, נוכח גודל הבריכה המבוקש. בהתחשב בהעדר התנגדויות והצגת ראיה להסכמה פוזיטיבית מצד הנפגע הפוטנציאלי העיקרי, אנו רואים לנכון לקבל את הערר." יחד עם זאת, כפי שהבהרנו לא אחת מקום בו התכנית אינה מתירה מפורשות הקמת בריכות יש לנקוט בהליך תכנוני נוסף, (חיוב זה אגב, עולה עם הדעה שהובעה במסגרת עת"מ 1048/00 נוימרק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה ואח'), דוגמת הקלה, על מנת לאפשר לציבור להשמיע את דברו, ואזי על מוסד התכנון לעשות מלאכתו ולאזן בין האינטרסים השונים. מדיניות הועדה המקומית במקרה דנן כמובהר גם בערר מחייבת פרסום בקשה להקלה לצורך אישור בריכת שחייה, מקום בו התכנית אינה מאפשרת זו, ואנו סבורים כי מדובר במדיניות כללית סבירה. עוד נציין כי אכן בשנת 98 נושא הקמת בריכות שחייה כשימוש אינטגראלי למגורים עמד בחיתוליו וטרם התפתח, ועל כן אין לקרוא בתכנית החלה במקרקעין את שאין בה, ולא ניתן לייחס למתכנן התכנית כוונה להימנע מתכנון בריכות שחייה כאמור. עוד יש להבהיר כי הצדדים הסבירו כי בטירת יהודה קיימות בריכות שחייה שאושרו בהיתר על פי אותה טכניקה של פרסום הקלה ולא מדובר בבריכה יחידה. מן הכלל אל הפרט במקרה דנן הוקדמה הבניה והקמת הבריכה לרישוי. במצב דברים זה כפי שהבהרנו לא אחת אנו מאמצים את "מבחן המגרש הריק": כפי שהסברנו למשל, בערר 313/10, מזרחי נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מודיעין, כדלקמן: "ככלל, הבהרנו לא אחת כי המבחן הראוי לטעמנו מקום בו מדובר בהכשרת הבניה בדיעבד, הינו "מבחן במגרש הריק" דהיינו יש להתייחס לבקשה באופן נטול דעה מוקדמת ואשר עשויה להיווצר מחד גיסא לקולא נוכח רצון להכשיר האלמנט שנבנה טרם קבלת היתר או לחלופין לחומרא מתוך תפישה לפיה אין להוציא חוטא נשכר. בעבר הובהר כי עמדת היועמ"ש מתירה להכשיר אלמנטים שנמצא כי ראויים תכנונית, הגם אם נבנו טרם קבלת היתר, וכי מגמה זו עולה בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק, יחד עם זאת יש להביא בחשבון במניין השיקולים העובדה כי מדובר בהכשרת בניה בדיעבד, שיקול אשר נקבע בפסיקה כרלוונטי בעת בחינתה של בקשה. אנו סבורים כי המבחן שציינו לעיל (מבחן המגרש הריק) עונה במדויק על כוונת המחוקק כפי שהוסברה בהנחיות היועמ"ש." הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, במסגרת עע"מ 9057/09 ‏ ‏ דן איגנר ועוד 32אח' נ' השמורה בע"מ, כדלקמן: "לטעמי, כדאי במקרים רבים כשנשקלת השאלה האם "להכשיר "בניה בלתי חוקית שחברי מוסד התכנון יציגו לעצמם תחילה את השאלה - בהנחה שאין בניה בלתי חוקית שהכשרתה מתבקשת, האם, מבחינה תכנונית היה מקום לאשר את תוכנית אם לאו. בחינה זו רואה כביכול את השטח "כאילו" לא קיימת בו כל בניה בלתי חוקית. על בחינה זו אמונים חברי מוסדות התכנון. אם התשובה היא בשלילה, דהיינו שאין התוכנית ראויה, תהא הנטייה שלא להכשיר את הבניה הבלתי חוקית ולא לאשר את התוכנית. יחד עם זאת, כיון שהמדובר בהפעלת שיקול דעת בוודאי שאין לומר כי לעולם לא תוכשר בניה בלתי חוקית. לא אנסה כוחי בקביעות מוחלטות בהקשר זה. העניין ייגזר בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ויש להתוות את הדרך ממקרה למקרה (ראו והשוו דעת השופטת ארבל בעניין פינקלשטיין, פסקה 24 וכן דעת חברתי השופטת חיות באותו עניין)." יישום מבחן זה במקרה דנן מעלה כי המיקום הנכון לבריכה בגודל מינורי כפי שהתבקש והוקם הינו במקום המצוי והמבוקש (בחזית הדרומית), שכן בחזית המערבית/הצפונית מצויה הכניסה למגרש אשר מהווה צומת פגישה של שלושה מגרשים ובתים. החזית המערבית גבוהה ממגרש השכן ממערב והקמת הבריכה במקום זה, במפלס גבוה מבית השכן מצמצמת אפשרות להיכנס ויוצרת בעיה תכנונית. כך גם בחזית הצפונית שם חשופה הבריכה לשלושה בתים והכניסות אליהם (במגרשים 95, 59 וחלקה 93). מגרש העורר גבוה מהמגרש של המבקש, ובחצר הסלון לכיוון המשיב קיים מתקן סל, נדנדות ומכוניות, כך שבשני המגרשים קיימים אלמנטים אשר עשויים להוות מטרד רעש כלשהו. כלשהו דרשנו, שכן מדובר בשימושים רגילים לשימוש במגורים, ואין למנוע מפלוני שימוש סביר כזה בחצרו. כך או אחרת, אנו סבורים כי יש לחייב את המשיב בהקמתו של קיר אקוסטי בגובה 1.20 ביחס לחלקת העורר, וכן להעתיק את חדר המכונות לכיוון בית המבקש ולקבעו כתת קרקעי. בכך, לטעמנו נמצא האיזון הראוי בין השימוש בחצרות הבתים הן של המבקש והן של המשיב. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה.בניהבריכת שחיה / בריכת מיםהתנגדות לבניה