בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר רשות להתגונן ובקשה להארכת מועד להגשתה. נשוא הבקשה, ביטול פסק דין שניתן בהיעדר רשות להתגונן ומתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן. טענות המבקש המבקש הינו אחד הערבים בתיק אשר החייב טען בפניו כי הנושא מטופל על ידו. המבקש שלח בקשת רשות להתגונן שהגיעה ככל הנראה אחרי מתן פסק הדין. עולה מהבקשה כי סיכויי המבקש גבוהים וכי אין סיבה כי החוב לא ישולם על ידי החייב העיקרי. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן באמצעות משלוח דואר . המבקש בן 75, לא זכר את התאריך של המסירה וסבר כי כל הערבים קיבלו את התביעה באותו זמן והמבקש שלח את הבקשה באותו זמן שאחרים הגישו. כעולה מהבקשה יש למבקש סיכויים טובים כי יינתן לו רשות להתגונן , כאמור יחד עמו יש ערבים נוספים . המבקש מכיר את הנתבע העיקרי זמן רב, יש לו נכסים והוא אמר לו כי אין כל בעיה והוא יסדיר את החוב, וזאת בסיבה שהבקשה הוגשה אחרי הזמן. טענות המשיבה כתב התביעה כנגד החייב העיקרי (דוד יצחקי) הוגש ביום ה-22.07.01 בת.א. 77852/01 בבית המשפט השלום בתל אביב וההודעה על כך נשלחה למבקש ביום ה-25.07.01. ביום ה-05.06.05 ניתן פסק דין כנגד החייב העיקרי על מלוא סכום התביעה וביום ה-01.07.02 נפתח נגד החייב העיקרי תיק הוצאה לפועל. החייב העיקרי לא סילק את חובו למשיבה וביום ה-13.07.03 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה למיצוי הליכים וצירוף ערבים על פי סעיף 27 א 2 לחוק הערבות התשכ"ז 1967 וראש ההוצאה לפועל החליט על העברת העתק בקשה זו למבקש. מפאת היות המבקש בחו"ל מסירת הבקשה וההחלטה המפורטת לעיל לא בוצעה עד לתאריך 29.06.04. לאחר קבלת ההחלטה המפורטת חלק מהערבים הגישו התנגדות לבקשה להורות על מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי אך המבקש לא טרח להגיב על בקשה זאת. ביום ה-16.08.04 החליט ראש ההוצאה לפועל על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי. ביום ה-23.05.05 הוגש כתב תביעה נגד המבקש בתיק דנן. כתב התביעה נמסר למבקש בצירוף הזמנה כדין ביום ה-30.05.05 כאמור באישור מסירה .ביום ה-14.07.05 ניתן פסק דין נגד המבקש וזאת עקב העדר הגשת בקשת רשות להתגונן מטעמו. רק ביום ה-07.08.05 מעל חודשיים לאחר מסירת כתב התביעה ,"נזכר" המבקש והגיש בקשה לביטול פסק הדין נגדו ולהארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, וזאת אף מבלי שצוין בה מועד מסירת כתב התביעה הנטען על ידי המבקש. המבקש אינו נותן כל הסבר למחדלו באיחור קל וחומר "טעם מיוחד". מעיון בבקשת המבקש נראה שאין בה כל טענת הגנה כנגד התובענה בגינה ניתן כנגד המבקש פסק דין. הרי שגם אם יבוטל פסק הדין , הרי שהמבקש לא הציג בפני בית המשפט כל הגנה המצדיקה מתן החלטה שונה מזו שניתנה, שכן כל טענותיו של המבקש חסרות פירוט, ואשר אין בהם ממש. טענות המבקש לעניין נסיבות חתימתו על כתב הערבות הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, וככאלה נטל ההוכחה המוטל על המבקש בגינן הינו מוגבר.המבקש לא עמד בנטל זה. בנימוקיו טוען המבקש כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה או הזמנה לדיון בתיק הנדון. דיון הלכה היא כי כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד פגום, והפגם נובע מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול שכזה נעשה "מתוך חובת הצדק". "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה…רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה". (ראה לעניין זה את ספרו של הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 282 ר' גם פסק דינו של כב' השופט ארבל בבר"ע (ת"א ) 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי (טרם פורסם). ויפים לעניין זה גם דבריו של כב' הש' מצא בע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1) 835-836 אשר קבע שם לאמור: "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו…. שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה…". וכן דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 8864/99 - ליאת אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח , תק-על 2000 (3), בעמ' 2133 אשר קבעה שם לאמור: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט". מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון. מכאן משתמעת התוצאה כי מקום שבעל דין נעדר מדיון עקב כך שלא הוזמן אליו, או שבשל תקלה אחרת הוא מוזמן לדיון בהליך מסוים, אליו הוא נערך, ומתברר כי עקב טעות שוררת הנחה שגויה בקרב מי מבעלי הדין ואולי אף בית המשפט כי מדובר בהליך אחר אשר אליו לא התכונן בעל הדין ואשר בהקשר אליו לא מיצה את ראיותיו וטיעוניו, כי אז נגוע אותו הליך בפגם דיוני שורשי המצדיק את ביטולו ואת פתיחתו מחדש לצורך ניהולו בצורה תקינה. מבחינה זו קימת אנלוגיה בין מצב בו בעל דין לא הוזמן כלל לדיון שנתקיים בהעדרו לבין מצב בו הוא הוזמן והופיע לדיון מתוך הנחה כנה ובתום לב כי מדובר בדיון שמסגרתו, טיבו ומטרתו הינם שונים מכפי שהובן על ידי הערכאה השיפוטית הדנה, ואולי אף על ידי בעל הדין האחר". עיננו הרואות כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית המשפט אין במקרה זה שיקול דעת שלא לבטל את ההחלטה. שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט, ובבואו להפעיל שיקול דעת זה, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות. (ראה לעניין זה רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק - על,2001(1) בעמ' 1121). הדרך לביטול החלטה ואו לחילופין פסק דין קבועה בתקנות 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984: 201. "ביטול החלטה על פי צד אחד": "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם". יוצא אפוא, כי מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא הייתה המצאה כדין הינה כי פסק הדין "פגום". השיקולים שישקול בית המשפט בנוגע לביטול החלטה: 1. מהי הסיבה למחדלו של בעל הדין,על המבקש ביטול החלטה שניתנה בהעדרו להסביר לבית המשפט מה גרם למחדלו,רע"א 442/89 עלאדין נ' מ"י ,פד"י מג (3) 824. 2. האם למבקש ביטול החלטה יש סיכוי לגופו של עניין. גם כאשר נגרמה התקלה באשמתו של בעל הדין ,עשויה בקשתו להיענות בתנאי שיוכל להראות סיכוי להצלחת הגנתו וכי אין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט,ע"א 46/85 גמליאל נ' מנורה פד"י מא (3) 746. מן הכלל אל הפרט ביום ה- 14.07.05 ניתן פסק דין כנגד המבקש בהעדר הגשת בקשת רשות להתגונן. ביום ה-30.05.05 הומצא כתב התביעה כדין למבקש בצירוף הזמנה כדין, אישור המסירה תומך בכך. למבקש היו למעלה מ- 30 יום להגשת בקשת רשות להתגונן. בבקשתו המבקש טוען כי פנה לחייב העיקרי וזה טען כי הנושא מטופל על ידו. אין הכחשה מצד המבקש כי כתב התביעה הומצא כדין. המבקש טוען כעולה מהבקשה יש לו סיכוים טובים אם יינתן לו רשות להתגונן, אך כבר נקבע כי המבקש חייב לפרט בתצהירו מהי ההגנה אותה יביא בפני בית המשפט. בית המשפט זכאי לדעת מהי הגנתו של בעל דין והא אשר חייב לקבוע אם יש יסוד לתביעה ואם לאו.(דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה", מהדורה שביעית 2004, הוצאת פרלשטיין- גינוסר, עמ' 31). המבקש העלה בתצהירו טענות אשר מראות סיכויי הגנה טובים לכאורה, וצריכות להתברר בדיון. סעיף 5 לתצהירו של המבקש מעלה סיכויי הגנה בטענה כי הועברו כספים למשיבה, טענה זו צריכה להתברר בדיון עצמו. פסק הדין מיום 14.7.05 מבוטל. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 1000 ₪ בצרוף מע"מ. מיצוי הליכים