התנגדות לבקשת ביצוע תביעה על סכום קצוב

##תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל:## סעיף 81א1(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל (ההוצל"פ) קובע, כי המבקש להגיש תביעה על סכום קצוב לפי סעיף זה ישלח לנתבע התראה בדבר כוונתו להגיש את התביעה לביצוע בהוצל"פ. הוראת החוק קובעת, כי משלוח מכתב ההתראה היא תנאי מקדים להגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ומבחינה מפורשות בין כתב התביעה לבין הבקשה לביצוע התביעה אשר לה יש לצרף אף את מכתב ההתראה. תקנה 109א לתקנות ההוצל"פ קובעת, כי משלוח ההתראה טרם הגשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב הינה התראה בגין כוונה להגיש בקשה לביצוע תביעה. תכליתו של מכתב ההתראה הינה לאפשר לנתבע לשלם את חובו בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ וממילא טרם יושתו עליו ההוצאות ושכר טרחת ב"כ התובע והכל על מנת להביא מחד גיסא , לפירעון תכוף של החוב ומאידך גיסא, תוך איזו ן ושמירה על זכויות הנתבע להליך הוגן, הליך שלא היה ל תובע מנוס מלנקוט בו עת נמנע הנתבע לפרוע את החוב עם שליחת ההתראה כדין (סעיף 9(ב) לחוק) . המחוקק, מתוך מודעות לחומרה של פתיחת תיק הוצל"פ, קבע תנאים מסוימים מחמירים יחסית בכל הנוגע להגשת תביעה ישירות להוצל"פ (ת"ט 11313-02-12 אברמוביץ נ' חב' פרוג'ינו בע"מ ( 6.6.13)). על פי סעיף 81א1(ב) (1) לחוק ההוצאה לפועל מבקש הביצוע- בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב- אינו נדרש, אלא להראות כי שלח את ההתראה באמצעות דואר רשום למענו של החייב בהתאם לרישומיו. דרישה זו מאפשרת לזוכה לפתוח את הליך ההוצל"פ נגד החייב. יחד עם זאת, הדין מחייב משלוח התראה לכתובת הנכונה והמדויקת של הנתבע/החייב לאחר שקידה סבירה של התובע לשם בירור כתובת זו. שהרי, אם נגרוס אחרת נחטיא את תכלית החוק, שהיא כאמור יידוע הנתבע על הליכי ההוצל"פ ולאפשר לו להסדיר חובו ובכך לייתר הצורך בהליכים אלה (ת"ת 32311-03-10 עיריית ירושלים נ' מרפת (15.6.10)). ##פסיקה בנושא תביעה על סכום קצוב:## בפסיקה הענפה שהתגבשה במהלך השנים נקבע, כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן... בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר - אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם ביום 25.11.1993 - להלן: "עניין פטלז'אן"); ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם ביום 18.02.2008- להלן: "עניין נחום"). חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה, הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, ע' 676). בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי (פורסם ביום 18.11.2008- להלן: "עניין סילבר"); ע"א 2113/06 סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ). נטיה זו נעוצה, בין השאר, במעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי...בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ביום 15.06.2009 - להלן: "עניין ששון). במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין מתן הרשות להתגונן לבין הזכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר (בהתקיים התנאים המאפשרים זאת), יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה (עניין נחום); או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (עניין ששון). זה המקום גם להזכיר את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)).תביעה על סכום קצוב