האם האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה כדין למבקש (החייב), ואם לא - האם ניתן להסתפק בידיעתו של המבקש על הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו? זו השאלה העומדת להכרעה במסגרת החלטה זו. רקע עובדתי 1. נקדים ונאמר, כי מבקשת רשות הערעור לא ברור על איזו החלטה מבוקשת רשות לערער, שכן לבקשה לא צורף כל מסמך. רק לאחר החלטתי מיום 8.3.06, הגיש המבקש תצהיר מטעמו וכן מיקבץ החלטות של ראש ההוצאה לפועל, שניתנו מתאריך 29.5.05 ואילך. הואיל והמבקש לא פירט בבקשתו ובתצהיר שהגיש את העובדות הצריכות לעניין, העובדות שיפורטו להלן נלמדות, ככל הניתן, מהחלטות ראשי ההוצאה לפועל ומתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור. 2. המבקש הינו חייב מס' 2 בתיק הוצאה לפועל מס' 03-11048-05-8. תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המשיב, כבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב (להלן: "בקשת הביצוע"), בהתאם להוראת סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"). 3. בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל נרשם כי כתובתו של המבקש הינה: רח' הצופים 8/5 אשקלון. ככל הנראה, האזהרה נשלחה למבקש לפי כתובת זו (כך נרשם על גבי אישור המסירה). עם זאת, על פי תצהירו של מוסר האזהרה, מר גלעד כץ, הגיע הנ"ל ביום 17.4.05 לדירה ברח' בר ניסן 2/10 בבאר-שבע, בה מתגוררת חברתו של המבקש, גב' אלינה דמיטריוקובה, על מנת לבצע את מסירת האזהרה, והיא סירבה לחתום על אישור המסירה (להלן: "אלינה"). 4. ביום 28.7.05 הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה שהסעדים שהתבקשו בגידרה הם: "התנגדות, עיכוב הליכים ועיכוב כספים". בבקשה האמורה, שהעתקה לא צורף לבקשת רשות הערעור, ביקש המבקש לבטל את "פסק הדין" שניתן נגדו. בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, מיום 4.8.05 (להלן: "ההחלטה הראשונה"), נקבע, כי כיוון שתיק ההוצאה לפועל לא נפתח לביצוע פסק דין כי אם לביצוע תביעה על סכום קצוב, אין מקום לבקשה לביטול פסק דין, על אחת כמה וכמה כשזו מופנית לראש ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי: "ככל שהחייבים מבקשים להתנגד לבקשת הביצוע, היה עליהם לעשות כן בהתאם להוראות הדין בעניין. יצויין, כי בהתאם לרישומים בתיק, טרם הומצאה אזהרה לחייבת 1 ואילו לחייב 2 נמסרה לכאורה אזהרה ביום 12.4.05. אם בפי החייב 2 טענות לעניין מועד הגשת ההתנגדות עליו להגיש בקשה בעניין בצירוף תצהיר לאימות הטענות העובדתיות ולהגישה במצורף לבקשת ההתנגדות, אם תוגש". המבקש לא פעל כאמור בהחלטה הראשונה ותחת זאת הגיש, ביום 25.8.05, "בקשה למחיקה מן הקובץ את ציון העובדה לכאורה כי הומצאו כתבי בית דין". ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה והורתה למבקש לפעול כמפורט בהחלטה הראשונה. לאחר מכן הגיש המבקש ארבע (!) בקשות דומות נוספות (בתאריכים 5.9.05, 11.10.05, 24.11.05, 3.1.06), כאשר בהחלטותיה שבה ראש ההוצאה לפועל ומפנה את המבקש להחלטה הראשונה. כך, למשל, בהחלטה מיום 2.12.05 מציינת ראש ההוצאה לפועל כי: "הבקשה מוגשת מבלי שישנה בה התייחסות כלשהי להחלטות רבות קודמות שניתנו בתיק באותו עניין עצמו. אין זה ברור כלל וכלל מדוע שב ב"כ החייב ומגיש אותה בקשה ממש, תחת לפעול בהתאם להחלטות קודמות...". שוב לא פעל המבקש כמפורט בהחלטותיה של ראש ההוצאה לפועל וביום 23.1.06 הגיש בקשה לעיכוב הליכים (נספח 4 לתשובת המשיב). בהחלטה מאותו יום נקבע כי "בשלב זה, ולאחר שלחייב היה די והותר זמן לפעול בהתאם להחלטות הרבות שניתנו בתיק, אין עילה לעיכוב הליכים". ביום 5.2.06 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות הצדדים 5. טענתו היחידה של המבקש היא, כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה לו כדין, שכן כתובתו של המבקש אינה ברחוב הצופים באשקלון, אלא ברחוב הכיכר בכפר-סבא. לטענתו, המצאת האזהרה לאלינה בכתובת בבאר-שבע, כפי שנעשה, אינה מהווה המצאה כדין, ומכיוון שמעולם לא בוצעה המצאה כדין של האזהרה ולא ניתן לו יומו בבית המשפט, מן הצדק לבטל את פסק הדין שניתן נגדו. 6. המשיב טוען, כי יש לראות במסירה לאלינה משום המצאה כדין, ולראיה, כאשר ננקטו הליכי עיקול מיטלטלין בכתובת בבאר שבע, קיבל ב"כ המשיב מכתב תשובה מעו"ד פחרי חאסקיה (נספח 2 לתשובת המשיב), אשר הינו, באופן מפתיע, גם עורך דינו של המבקש. עוד נטען, כי המבקש אמנם טוען שאין לו כל קשר לכתובת דירתה של אלינה בבאר שבע אך אינו מציין בבקשותיו את כתובתו הנכונה. לחלופין טוען ב"כ המשיב, כי גם בהנחה שלא הומצאה אזהרה כדין למבקש,כיוון שהמבקש ידע בפועל על ההליכים שננקטו נגדו, לפחות מחודש מאי 2005 עת ננקטו הליכי עיקול על חשבון הבנק שלו, אין הוא יכול להתגונן בטענה שלא בוצעה מסירה פורמאלית של האזהרה. עוד נטען, כי המבקש הגיש שש בקשות זהות במקום לפעול על פי החלטות ראש ההוצאה לפועל, ומכאן כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות אלו חלף עבר לו, שאם לא תאמר כן יכול המבקש להגיש בקשות חוזרות ונשנות וכך להאריך את המועד לערער עליהן. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה וכן בטענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מצאתי כי אין מקום להעניק למבקש רשות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל, וממילא אין לקבל את הערעור. גם אם נצא מנקודת הנחה, כי אין לראות במסירת האזהרה לאלינה משום "המצאה כדין" על פי החוק והתקנות, הרי שיש לדחות את בקשתו של המבקש מטעמים אחרים, כפי שיפורט להלן. 8. בפסיקת בית המשפט העליון נדונה לא אחת השאלה, האם כאשר נקצבו בתקנות סדר הדין מועדים לנקיטה בהליכים מסוימים, מניין הימים יהיה לעולם מיום ההמצאה או שמא מיום הידיעה בפועל על האירוע שמתחיל את מירוץ הזמן. בעבר נהגה הגישה, לפיה בהעדר המצאה כדין על פי התקנות, אין המועד מתחיל לרוץ (לעניין הגשת ערעור ראה: ע"א 244/73 פיורקו נ' פרץ, פ"ד כז(2) 832 (1973)). עם הזמן נשמעה הדעה, כי בנסיבות מסוימות, גם ידיעה על תוכנו של כתב בית דין שהגיעה לידי בעל דין שלא בדרך המצאה, יכול ותהא שקולה להמצאה. במילים אחרות, יש שאימצו את הגישה לפיה יש להעדיף את מועד "הידיעה" על פני מועד "ההמצאה" (רע"א 1113/97 אסמאעיל נ' סלימאן, תק-על 97(2) 59 (1997), להלן: "עניין אסמאעיל"; בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, תק-על 2002(2) 1728 (2002)). כב' המשנה לנשיא ש' לוין ביקש לאבחן את פסק הדין בעניין אסמאעיל הנ"ל משום ששם לא רק שבעל הדין ידע על פסק הדין אלא אף עשה בו שימוש להליכים אחרים שיזם עוד לפני שזה הומצא לו באופן פורמאלי. מטעם זה היה בעל הדין שם מושתק מלטעון להחלת כלל ה"המצאה", והכלל הוא, כי "בהעדר טענה של השתק, צריך הכלל להישאר כלל ה"המצאה" ולא כלל ה"ידיעה"" על מנת למנוע ויכוחים והתדיינויות (בש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' אוליצקי כריה (1990) בע"מ, פ"ד נד(2) 840 (2000); וראה גם ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)). 9. דומה, כי הגישה הגמישה המעדיפה את כלל "הידיעה" על כלל "ההמצאה", צומצמה ככל שעסקינן בהמצאת אזהרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל. על חשיבות המצאת אזהרה לחייב בהליכי הוצאה לפועל עמד כב' השופט י' טירקל ברע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668, 671 (2001) (להלן: "עניין לאופר"), בקובעו: "סבורני כי לענין הליכי הוצאה לפועל הכלל הוא שהמצאת האזהרה בפועל ממש הוא תנאי מוקדם לקיום ההליכים, או לתחילת מנינם של מועדים, ואילו הידיעה על דבר האזהרה, כ"כתחליף להמצאה" היא היוצא מן הכלל. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא להעמידו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק או סכום השטרות, בבת אחת או בתשלומים, שאם לא כן אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים. אין זה ענין של מה בכך". וראה גם דברי הנשיא י' טירקל בע"א (ב"ש) 68/90 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פישל, תק-מח 90(4) 55: "מסירת האזהרה ומסמכי המישכון לחייב שאת רכושו מבקשים לממש, היא מהלך חיוני לנקיטה בהליכי הוצאה לפועל ואין היא בגדר מהלך טכני ופורמלי. הרעיון הוא שאין לפגוע בזכויותיו של חייב אלא לאחר שהוזהר כהלכה בדבר הכוונה לעשות כן. בהעדרה, כל ההליכים שננקטו, בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין". להמצאת האזהרה חשיבות מיוחדת נוספת כאשר מדובר בהליכים לביצוע שטר (כגון בעניין לאופר הנ"ל), ומכאן שגם בהליכים לביצוע תביעה על סכום קצוב (כבמקרה דנן). הטעם לכך הוא שבאזהרה מעמידים את החייב על כך שהוא זכאי להגיש התנגדות לביצוע השטר, או התנגדות לבקשת הביצוע, לפי העניין, וזאת בתוך המועד הקבוע בחוק. (לענייננו, יש להגיש את ההתנגדות לבקשת ביצוע תביעה על סכום קצוב בתוך 30 ימים "מיום המצאת האזהרה" (סעיף 81א'1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל)). לשון אחר, "אין גובין אלא אם כן מזהירין; ואין מבצעים שטר אלא אם כן משמיעים לחייב את זכותו להתנגד" (עניין לאופר, 671). לפיכך נקבע בעניין לאופר הנ"ל, כי ידיעתו של החייב כשלעצמה (לאחר שעיין בתיק בית המשפט ונודע לו כי נפתחו הליכי הוצאה לפועל) ואין בה כדי לרפא את הפגם של אי המצאת האזהרה, ולכן מניין הימים להגשת ההתנגדות מתחיל במועד המצאתה של האזהרה בפועל לידיו ולא ביום בו נודע לו על ההליכים, גם אם במהלך עיונו בתיק בית המשפט היתה האזהרה נקרית בדרכו של החייב (ראה גם: בש"א (תל אביב-יפו) 9650/02 כבישי נ' פז חברת הנפט בע"מ, תק-מח 2002(2) 997 (2002)). 10. מן הכלל אל הפרט. לכאורה, על פי הגישה המחמירה שהובעה בעניין לאופר, יש ממש בטענות המבקש, ואולם, דומני, כי הנסיבות שתוארו לעיל, מטות את הכף לחובת המבקש. המבקש לא ציין בבקשתו ובתצהירו מתי נודע לו לראשונה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, ואולם דומה כי ידע על כך, לכל המאוחר, בחודש יולי 2005, עת הגיש, באמצעות בא-כוחו, את הבקשה ל"התנגדות, עיכוב הליכים ועיכוב כספים". גם אם יש ספק בשאלת המצאת האזהרה למבקש, הרי שהזכות להגשת התנגדות לבקשת הביצוע הובהרה למבקש על ידי ראש ההוצאה לפועל עצמה במסגרת ההחלטה הראשונה ובהחלטות שניתנו אחריה. כלומר, המבקש ידע על זכותו להתנגד לכל המאוחר בחודש אוגוסט 2005 ולמרות זאת בחר שלא להגיש התנגדות כמתבקש. המבקש היה מיוצג על ידי עורך-דין בכל הליכי ההוצאה לפועל, ויש לראות בו כמי שידע על בקשת הביצוע שהוגשה נגדו, הבין את משמעותה והבין את זכותו להגיש התנגדות לבקשה. למעשה יש לראות בו כמי שקיבל אזהרה כדין. מטרת האזהרה - להעמיד את החייב על זכותו להתנגד לבקשת הביצוע - התקיימה במלואה, וזאת בניגוד לנסיבות שפורטו בעניין לאופר הנ"ל. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2004(4) 836 (2004)): "הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק - והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל שבבית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה, לרבות מחיקת ההליך הקודם ומו"מ לפשרה ועוד". הדברים נאמרו בהקשר לבקשה לביטול פסק דין מן הטעם שלא הומצא כתב התביעה למבקשת שם, אך ניתן להקיש מהם לעניין הליכי הוצאה לפועל. מקום בו ידע המבקש על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, הבין את זכותו להגיש התנגדות לבקשת הביצוע, אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הוא יכול להתגונן בטענה כי לא בוצעה לו המצאה פורמאלית של האזהרה. זאת ועוד, ושמא זה העיקר. מיום מתן ההחלטה הראשונה, באוגוסט 2005, ועד היום לא פעל המבקש בהתאם להחלטותיה המפורשות של ראש ההוצאה לפועל, המורות לו להגיש התנגדות מפורטת בצירוף תצהיר ובצירוף פירוט טענותיו לעניין מועד הגשת ההתנגדות (בין אם טענתו היא כי טרם חלף המועד להגשת התנגדות בשל העדר המצאת האזהרה כדין, ובין אם טענתו היא כי יש להאריך המועד להגשת ההתנגדות). תחת זאת, בחר המבקש להגיש שוב ושוב שש (!) בקשות דומות, אף ששב והופנה להחלטותיה הקודמות של ראש ההוצאה לפועל. גם התנהגות זו יש לזקוף לחובת המבקש ומקובלת עלי טענת ב"כ המשיב בעניין זה. אמר על כך חברי, כב' השופט מ' גל, בבר"ע (י-ם) 3104/98 עמית נ' עמית, תק-מח 98(2) 72 (1998), פסקה 4 לפסק הדין: "צד להליך, בין אם בבית המשפט ובין אם בלשכת ההוצאה לפועל, אינו רשאי להגיש בקשות חוזרות ונשנות באותו העניין ובכך גם לשמר לעצמו לאורך זמן את אופציית הערעור. אף אם המדובר בהחלטה שאינה יוצרת מעשה בית-דין, אין נעתרים לבקשה שנייה באותו העניין, מן הטעם של שימוש לרעה בהליך המשפטי (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 578 ה "ש 11; רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, דינים עליון, כרך נב, 214 - סימן 7 לפסק הדין; נ' זלצמן מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 258, בסימן 111, ה"ש 19). בדומה גם כאן: באין ערעור על דחיית הבקשה הראשונה, שכללה כאמור גם עתירה לצירוף המבקשת כצד לתיק, אין שועים לערעור בנושא על ההחלטה המאוחרת יותר" (ההדגשה שלי - א.פ.). בדומה לסיפא מדברים אלו, גם בענייננו לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה של ראש ההוצאה לפועל, ולפיכך גם מטעם זה יש לדחות את בקשת רשות הערעור. התוצאה 11. המורם מן האמור לעיל הוא, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. 12. המבקש יישא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 13.אזהרה לחייבהוצאה לפועלהמצאת כתבי בי דין