בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני. התיק העיקרי, 3724/06/09 מתנהל בבית משפט השלום בנצרת (בפני כב' הש' י. סוהיל) ובו נתבקש צעד של פירוק שיתוף במקרקעין שהבעלות בהם נתונה במשותף למבקשים ולמשיבים דנן, ולעוד בעלים נוספים שצורפו שם כנתבעים, אך לא צורפו לבקשה שבפניי. הדיון בתיק העיקרי בבית משפט קמא נדחה לחודש 02/2011. הבקשה שבפניי מוגשת במסגרת בקשת רשות ערעור אשר הוגשה כנגד החלטה של בית משפט קמא, אשר ניתנה במהלך הפגרה על ידי כב' הש' ע. הוד, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני. לפי אותה בקשה, החלו המשיבים לבנות בחלקה, ואף קיבלו ללא ידיעת המבקשים היתר בניה מן הועדה המקומית, זאת שעה שעל הפרק עומדת אותה תביעה של פירוק שיתוף, ותוך שנטען כי הליכי הבניה הנ"ל כנגדם נתבקש צו המניעה, יהיה בהם כדי לקבוע עובדות בשטח, אשר יסכלו את ביצוע החלוקה ופירוק השיתוף על ידי בית משפט קמא. כפי שצוין בהחלטת בית משפט קמא אשר דחתה בסופו של דבר את הבקשה לצו מניעה (ניתנה ביום 19/07/10), לא הייתה זו הבקשה הראשונה שהוגשה למתן צו מניעה לעצירת העבודות, שכן, בקשה קודמת הוגשה ביום 04/06/09, אולם נדחתה על ידי כב' הש' סוהיל בשל העדר התייצבות המבקשים לדיון. בקשת המבקשים לביטול ההחלטה הנ"ל נדחתה על ידו ועל החלטתו הנ"ל לא הוגש כל ערעור. עוד ציין בית משפט קמא בנימוקי דחיית הבקשה כי מן התצהיר התומך בבקשה שהוגשה בחודש 06/2009, עולה כי המבקשים ידעו שהוגשה תוכנית ותשריט חלוקה וחרף זאת לא פנו בכל בקשה לעצירת הליך אישור אותה תוכנית חלוקה בפני הועדה המקומית. אין חולק כי אותה תוכנית חלוקה (מוצג מש/2 שהוצג בפניי) אושרה ביום 12/06/07. עוד ציין בית משפט קמא כי המבקשים הסכימו בפניו כי כשם שהם בנו את בתיהם על חלקתם, כך רשאית המשיבה 1 דנן לבנות בית בחלקה, אולם טענו בפני בית משפט קמא שהיא בונה יותר מכדי זכויותיה היחסיות בחלקה ביחס לאחוזי הבניה המותרים, אולם הם לא עמדו בנטל להוכיח טענה זו בפני בית משפט קמא. כן ציין בית משפט קמא כי לא הוכחה טענת המבקשים שלפיה המשיבה 1 לא בונה בתחום המגרש שלה או שחרגה ממנו באופן כלשהו לתחום מגרשם שלהם. עוד ציין בית משפט קמא כי הוכח בפניו לפי תוכנית היתר בנייה שהמשיבים בונים בתחום החלקה של המשיבה 1 ואינם חורגים מגבול המגרש ואף רחוקים ממנו מרחק ניכר. עוד ציין בית משפט קמא כי לא נסתרה טענת המשיבים שלפיה ההפרשות המתוכננות מן החלקה לדרכים ושבילים אינן עולות על 98 מ"ר ועל כן אין לטענה של המבקשים כי יש לקחת בחשבון הפרשות משטח החלקה, כל רלוונטיות, שכן, המבקשים לא הביאו נתונים אחרים בנוגע להפרשות. נוכח כל האמור לעיל דחה בית משפט קמא את הבקשה לצו מניעה. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור ויחד עמה הגישו את הבקשה דנן למתן צו מניעה זמני עד למתן החלטה בבר"ע שהוגשה. בבקשה דנן מציינים המבקשים את ההשתלשלות הנ"ל. כן הצהירו כי מיד לאחר הגשת בקשתם לצו מניעה בבית משפט קמא והחלטת בית משפט על קבלת תגובה תוך 14 יום, החלו המשיבים בסיוע משקיע לחפור בחלקה ולהכינה לבניה. הם שבו וטענו כי עבודות בחלקה יגרמו לסיכול פירוק השיתוף ולקביעת עובדות בשטח וכי אלה מבוצעות על שטח גדול מזה המגיע והרשום על שמות המשיבים. לטענתם, כאשר הגישו את הבקשה ביום 27/7/10 לא ניתן צו במעמד צד אחד ועל כן פנו בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נעתר לה והורה על מתן צו מניעה במעמד צד אחד עד לדיון במעמד הצדדים. באשר להחלטת כב' הש' הוד אשר דחתה בסופו של יום [לאחר דיון במעמד הצדדים] את בקשתם לצו מניעה, טענו כי זו אינה מתייחסת למידת וחומרת הפגיעה בזכויותיהם ולכך כי ניתן תוך שבוע לבצע עבודות יציקה רבות שלא ניתן יהיה להסירם לאחר מכן. כן טענו כי בית משפט קמא טעה במסקנותיו, שכן מחד, תוכנית החלוקה של הועדה לתכנון ובניה, לא יצרה זכויות קניין, ולא פגעה בזכויות הצדדים, שכן היא ניתנה בהתאם לסמכות הועדה לפי תקנה 2 (א) לתקנות התכנון והבניה. כמו כן טענו, כי תוכנית החלוקה אושרה בשנת 2007, והגשת תביעת הפירוק על ידם מלמדת על כך כי עשו כמיטב יכולתם כדי להתנגד לאותה חלוקה. עוד נטען כי תוכנית החלוקה אינה תואמת את מצב הבעלות בחלקה, שכן, מחצית מזכויותיה של הגב' רוז הרשומה כבעלים של רבע מהחלקה (מדובר בחלקה 1 בגוש 17393 באדמות כפר כנא), היינו שמינית מהזכויות הנ"ל בחלקה [שטח של 313 מ"ר] הועברו בסופו של יום למבקש 2. נטען עוד כי תוכנית החלוקה כלל אינה מביאה בחשבון את זכויותיה של רוז, אלא מחלקת את החלקה ל- 4 מגרשים באופן שאינו תואם את הבעלות המשותפת והיחסית במגרש היום. באשר להליכי הבנייה, טענו המבקשים כי הם לא ידעו דבר, לרבות באשר להיתר הבנייה, עד שהחלה הבניה. אשר על כן, נתבקש צו המניעה דנן עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיבים שבו על הנימוקים והטענות שהעלו בבית משפט קמא והיפנו לנימוקי בית משפט קמא ואימצו אותם. בין היתר המשיבים טענו כי המבקשים ידעו על תוכנית החלוקה עוד לפני 26/05/09 ולא עשו דבר למניעת אישורה, כי כל ההפרשות לדרכים בחלקה לא עולות על 98 מ"ר, כי המבקשים עצמם בגוף הבקשה לצו מניעה ובתצהיר בו, לא התנגדו עקרונית שהמשיבה 1 תבנה בחלקה השייך לה. המשיבים היפנו גם לתצהיר שצורף לבקשה לצו מניעה שהגישו המבקשים ביום 23/07/10, שם בס' 11 הוצהר במפורש כי המשיבה 1 הצליחה לאשר את תוכנית החלוקה שהציעה בוועדה לתכנון ובניה. המשיבים טענו כי מאז ובמשך זמן ארוך לא נעשה דבר מצד המבקשים ומדובר בשיהוי ארוך. כן טענו, כי הוגשו 3 בקשות לצווי מניעה לבית משפט קמא. ביום 04/06/09 הוגשה בקשה ונדחתה. ביום 20/07/10 הוגשה שוב בקשה ונדחתה במעמד צד אחד ונקבעה במעמד שני הצדדים. כעבור יומיים הוגשה בקשה נוספת למתן צו מניעה במעמד צד אחד ושוב נדחתה. לגופו של עניין טענו המשיבים כי נעשו כבר עבודות חפירה לעומק של כ- 5 מטר במגרש הנבנה וכן נבנו בו כלונסאות. במהלך הדיון אף הוצגו בפניי תמונות המוכיחות זאת. לטענת המשיבים מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכן טענו כי קיים שיהוי בלתי סביר בהגשת הבקשה האחרונה. כן נטען כי המבקשים עצמם בנו על החלקה בהתאם לתוכנית החלוקה המאושרת והקימו מס' יחידות דיור. אשר על כן, נתבקש בית המשפט לדחות את הבקשה. בדיון שהתקיים בפניי היום נחקר המבקש 1 ואישר את התמונות על דבר מצב הבנייה כיום בשטח, המלמדות על חפירת המגרש בעומק של כ- 5 מטר וכן חפירת ויציקת עמודי כלונסאות. בתום חקירתו שבו הצדדים על טענותיהם. במהלך הדיון אף הוצגו בפניי תוכנית החלוקה (מש/2), תוכנית היתר הבנייה (מש/3), תשריט שנערך על ידי גאסן מזאוי ועל פיו סומנו רצועות ברוחב כ- 4 מטרים בצלע הצפון מזרחי של המגרש המבנה וכ- 3 מטרים בצלע הצפון מערבי של המגרש המבנה. ב"כ המשיבים הצהיר לפרוטוקול כי כל השטחים הנ"ל אשר סומנו בצבע אפור, ישמשו לשימושם של כל בעלי החלקה וכדרך גישה עבור כולם. כן הוצג בפניי מטעם המשיבים העתק של בקשה לצו מניעה שהוגשה ביום 20/07/10 שבתצהיר התומך בה בס' 11, הצהיר המבקש ויקטור ספורי על ידיעתו אודות תוכנית החלוקה ואישורה (מוצג מב/2). כן הוצג בפניי מכתב ששלח בשעתו משרד ב"כ המשיבה 1 ובו הובעה התנגדות לבקשת היתר בניה שהגיש מר נעמה ספורי בעלים אחר בחלקה (מוצג מב/1). לפי נסח הרישום שצורף לבקשה, ועל פי נתונים שנמסרו במהלך הדיון שהתקיים בפניי, למשיבים יחדיו קצת מעל 18 אחוז מן הזכויות בחלקה והם מסתכמים לשטח כולל של 488 מ"ר מתוך שטח החלקה בסך של 2,509 מ"ר. זה המקום להזכיר כי הבעלות בחלקה היא עדין משותפת וכי החלוקה שבוצעה על ידי הועדה לתכנון ובניה היא חלוקה תכנונית ואין בה כדי לפגוע בזכויות קניין שיש לצדדים. המשמעות הינה כי כל אחד מהבעלים בחלקה הינו בעלים משותף ויחסי בכל אחד מארבעת המגרשים שנוצרו כתוצאה מתוכנית החלוקה מש/2, גם אם בפועל מחזיק הוא בשטח ספציפי במגרש. לפי טענת ב"כ המבקשים, בחלוקה יחסית של שטח החלקה, הרי שלמבקשים מגיע שטח של 470 מ"ר מתוך החלקה, אולם לטענתו רכש המבקש 2 גם מחצית מזכויותיה של רוז (כ- 313 מ"ר נוספים), ועל כן יש לראות את המבקשים כבעלים בסך הכל של 783 מ"ר. לטענת ב"כ המבקשים על פי תוכנית החלוקה שנעשתה מש/2, שטח המגרש שהוקצה למבקשים הינו 598 מ"ר בלבד. כאמור, הטענה הבסיסית של המבקשים היא כי על פי תוכנית החלוקה קיבלו המשיבים מגרש בשטח העולה על המגיע להם. עיון בתוכנית החלוקה מלמד כי המגרש המיועד למשיבים, מגרש 1/1, הינו בשטח של 500 מ"ר, שעה שאפילו אליבא דטענת המשיבים, כפי שפורט לעיל, לכל היותר הינם בעלים של 488 מ"ר מן המגרש. מכאן שתוכנית החלוקה יוצרת במגרש בו הולכים לבנות המשיבים שטח גדול יותר מזה המגיע להם על פי חלקם היחסי בבעלות ב- 12 מ"ר לערך. תחילה אדון בטענה המקדמית של שיהוי. בית משפט קמא סבר כי העובדה שהמבקשים ידעו על תוכנית החלוקה זמן קצר אחרי שאושרה, יש בכך כדי לפעול לרעתם. אינני מסכים לחלוטין לקביעה זו ואבהיר מדוע. יש לזכור כי תוכנית החלוקה אושרה לפי תקנה 2 (ב) וצוין עליה במפורש כי אין היא נוגעת לבעלות במגרשים וכי "כל הבעלים שותפים לכל המגרשים". מדובר אם כן בחלוקה תכנונית בלבד, ועצם הגשת התביעה לפירוק השיתוף על ידי המבקשים בחודש 06/2009, 6 חודשים לפני שאושרה תוכנית הבניה וניתן היתר בניה (ביום 29/12/09), אשר למבקשים נודע עליו רק עם תחילת העבודות בשטח, יש בה כדי ללמד כי המבקשים לא ישבו בחיבוק ידיים בכל הנוגע לתוכנית החלוקה ככזו (בעניין יתר הבעלים במגרש אתייחס גם מאוחר יותר). באותו שלב כשהוגשה תביעת הפירוק, טרם נעשו בשטח עבודות בניה שיש בהן כדי לממש באופן ממשי זכויות בעלות ולקבוע עובדות בשטח, על אף קיומה של תוכנית חלוקה. בשלב זה אפילו לא אושר עדיין היתר בניה. מיד כשנודע למבקשים על תחילת העבודות ואישור תוכנית הבניה, הם פנו בבקשות לצווי מניעה שונים. על כן, במובן זה הנוגע לתוכנית החלוקה כשלעצמה, אינני סבור שנתקיים שיהוי. יחד עם זאת ועל אף האמור, סבורני כי מתקיים שיהוי בראיה הכוללת, שכן, אפילו לטענת המבקשים, לפי תוכנית החלוקה, חולקו זכויות הבעלות של רוז הנ"ל בין בעלי הזכויות השונים באופן שתוכנית החלוקה מש/2 אינה מבטאת כלל את זכויותיה של רוז באופן המתייחס אליה, והשטחים במגרש המצויים בבעלותה, חולקו בין המגרשים השונים, לרבות במגרשים של מי שלא צורפו כמשיבים לבקשות דנן. אין חולק כי במגרשים האחרים נעשו פעולות בניה והושלמו בניות של בתים (מגרשים 1/2, 1/3 ו- 1/4). לא נטען בפניי ובוודאי שלא הוכח כי לבניות שביצעו הנתבעים במגרשים 1/2 ו- 1/4 (במגרש 1/3 בנו המבקשים עצמם) העלו המבקשים התנגדות כלשהי. שתיקתם זו, אינה יכולה להתיישב עם טענתם היום כנגד תוכנית החלוקה התכנונית, שכן, אותן בניות במגרשים האחרים יצרו גם יצרו עובדה מוגמרת לעניין חלוקת השיתוף במקרקעין. גם הבניה שביצעו המבקשים עצמם יצרה עובדה מוגמרת לעניין חלוקת שיתוף במקרקעין. אכן על פי תוכנית החלוקה, מגרש 1/1 שהוקצה לבנייה של המשיבים דנן, עולה בשטחו ב- 12 מ"ר על השטח הכולל המגיע למשיבים (488 מ"ר), ברם, בחלקו הצפון מזרחי של מגרש זה הוקצתה רצועת שטח באורך של 23 מטרים וברוחב של 4 מטרים (סה"כ 92 מ"ר), אשר בה ניתנה זכות מעבר לכל בעלי המגרש. אם נפחית שטח זה, שאינו משמש לשימושם הייחודי של המשיבים, אלא ישמש גם לשימושם של המבקשים, ולמבקשים תהיה זכות לדרוש זאת נוכח הצהרת ב"כ המשיבים בפניי כי שטח זה מיועד לשימוש כל בעלי המגרשים, הרי שבפועל השטח שהותר לבנייה ושימוש ייחודי עבור המשיבים הינו שטח של 376 מ"ר ואינו חורג מן החלק היחסי המגיע למשיבים [488 מ"ר]. שתיקתם של המבקשים עת בנו יתר הנתבעים שלא צורפו כמשיבים לבקשה דנן, ואף בנייתם שלהם על המגרש עליו מצויים בתיהם, יוצרת ללא ספק אפליה כנגד המשיבים אשר מעוניינים גם הם לבנות על החלקה ולממש את זכויות הבעלות שלהם בה. אכן, כל בנייה על החלקה יש בה כדי להגביל את בית המשפט, שידון בבקשת הפירוק במגוון אפשרויות הפירוק באופן של חלוקה בפועל. יחד עם זאת, חוק המקרקעין אינו מגביל את בית המשפט לדרך פירוק זו בלבד והוא מאפשר לבית המשפט לבצע אף חלוקה בפועל שאינה תואמת במדויק לזכויות הבעלות היחסיות, וזאת תוך שימוש במכשיר תשלומי האיזון בין הצדדים. מכאן, שהגם שבאופן פורמאלי, המגרש שהוקצה לבנייה עבור המשיבים דנן, גדול בגודלו מן החלק היחסי שלהם בבעלות בחלקה כולה, הרי שבפועל סיכויי הצלחת הטענה כי מתקיימת לטובתם אפליה בחלוקת השטחים, הינם נמוכים, וניתן בכל מקרה, במידה שימצא בסופו של יום שאכן מתקיימת פגיעה במבקשים, באופן הנטען על ידם, לפצות את המבקשים בדרך של תשלומי איזון. נוכח האמור לעיל, מעריך אני את סיכויי הצלחת בקשת רשות הערעור כנמוכים. כמו כן, באיזון הכולל ונוכח העובדה כי קיים מכשיר של פיצוי כספי בדמות תשלומי איזון למבקשים, ככל שימצא בסופו של דבר כי הינם צודקים בטענתם באשר לגודל השטח המגיע להם, אני דוחה גם את טענתם של המבקשים כי מדובר בנזק בלתי הפיך שיגרם להם. בעניין זה אני מוצא להוסיף כי בתיהם של המבקשים כבר בנויים על החלקה. סוף דבר ומן הנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. בניההיתר בניה